✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה

סימן רמ״ב · סעיף א'

כבוד השבת — להכרה והבנה
סימן רמ״ב · סעיף א'
להזהר בכבוד השבת
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦

גישה ראשונה לסעיף א': טקסט עברי, הסבר פדגוגי שוטף, טבלאות השוואה ושאלות הבנה.

נושא: חיוב כבוד השבת לפי יכולתו של כל אחד
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן רמ״ב סעיף א'

עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com

📑 תוכן הלימוד

1. לשון השולחן ערוך
2. שאלה ראשונה: האם המצוה מן התורה או מדברי חכמים?
3. הדילמה המרכזית: כיצד אכבד את השבת לפי יכולתי?
4. שלוש הקטגוריות של בני אדם לפי הט״ז
5. העני והצדקה: האם מותר לקבל לכבוד שבת?
6. ללוות לכבוד שבת: מותר או אסור?
7. תקנת עזרא: לכבס את הבגדים ביום חמישי
8. מקור מנהג החלות: מדוע ללוש את הלחם בבית?
9. סיכום מעשי וכללים לזכרון
10. שאלות הבנה

1. לשון השולחן ערוך

הטקסט המקורי

אֲפִלּוּ מִי שֶׁצָּרִיךְ לַאֲחֵרִים, אִם יֵשׁ לוֹ מְעַט מִשֶּׁלּוֹ צָרִיךְ לְזָרֵז אֶת עַצְמוֹ לְכַבֵּד אֶת הַשַּׁבָּת. וְלֹא אָמְרוּ "עֲשֵׂה שַׁבַּתְּךָ חֹל וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת" אֶלָּא לְמִי שֶׁהַשָּׁעָה דְּחוּקָה לוֹ בְּיוֹתֵר. עַל כֵּן צָרִיךְ לְצַמְצֵם בִּשְׁאָר יָמִים כְּדֵי לְכַבֵּד אֶת הַשַּׁבָּת. מִתַּקָּנַת עֶזְרָא שֶׁיִּהְיוּ מְכַבְּסִים בְּגָדִים בַּחֲמִישִׁי בַּשַּׁבָּת מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת. הגה: נוֹהֲגִין לָלוּשׁ כְּדֵי שִׁעוּר חַלָּה בַּבַּיִת לַעֲשׂוֹת מֵהֶם לְחָמִים לִבְצֹעַ עֲלֵיהֶם בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב [סמך ממרדכי ריש מסכת ר"ה], וְהוּא מִכְּבוֹד שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב וְאֵין לְשַׁנּוֹת. יֵשׁ שֶׁכָּתְבוּ שֶׁבִּקְצָת מְקוֹמוֹת נָהֲגוּ לֶאֱכֹל מוּלְיְתָא שֶׁקּוֹרִין פשטיד"א בְּלֵיל שַׁבָּת, זֵכֶר לַמָּן שֶׁהָיָה מְכֻסֶּה לְמַעְלָה [מהרי"ל, וְלֹא רָאִיתִי לָחוּשׁ לָזֶה].

ביאור הלשון

אפילו מי שזקוק לעזרת אחרים — אם יש לו לכל הפחות מעט משלו — חייב לזרז עצמו לכבד את השבת. ולא אמרו "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות" אלא במי שמצבו דחוק ביותר באמת. על כן צריך לצמצם בשאר ימי השבוע כדי לכבד את השבת. מתקנת עזרא שיהיו מכבסים בגדים ביום חמישי מפני כבוד השבת. הגהת הרמ״א: נוהגים ללוש בבית עיסה כשיעור חלה, לעשות ממנה לחמים לבצוע עליהם בשבת ויום טוב [סמך במרדכי ריש מסכת ראש השנה] — וזהו מכבוד שבת ויום טוב, ואין לשנות. יש שכתבו שבקצת מקומות נהגו לאכול מאפה ממולא הנקרא פשטידה בליל שבת, זכר למן שהיה מכוסה מלמעלה [מהרי״ל — ולא ראיתי לחוש לזה].
הרעיון המרכזי במשפט אחד: כמעט כל אדם חייב לכבד את השבת — הפטור נוגע רק לעניות קיצונית מוחלטת.

2. שאלה ראשונה — מן התורה או מדברי חכמים?

קודם שמבינים את הפרטים המעשיים, נחלקו הראשונים בשאלה יסודית:

השאלה: האם מצות עונג שבת היא:

שתי השיטות

שיטה מקור עמדה
מן התורה רש״י · רמב״ן · יראים · ריב״ש הפסוק "מקראי קודש" (ויקרא כג, ב) כולל את החיוב לעשות מן השבת יום משתה — חיוב מן התורה.
מדברי חכמים רמב״ם (הלכות שבת ל, א) ארבעה דברים נאמרו בשבת: שניים מן התורה (זכור ושמור), ושניים מדברי חכמים (כבוד ועונג) — שביארו אותם הנביאים: "וקראת לשבת ענג".
מדוע ההבחנה הזו חשובה:
למעשה: אף לדעת הסוברים שזה מדברי חכמים, יש להיזהר מאוד מאוד. השולחן ערוך של אדמו״ר הזקן ושער הציון כותבים שחיובים אלו חביבים יותר ממצוות מן התורה — המכבד את השבת זוכה לשכר מיוחד (אז תתענג על ה') וניצול מדינה של גיהנם.

3. הדילמה המרכזית

הגמרא (שבת קיח ע״ב) מביאה שני מאמרים הנראים כסותרים זה את זה:

מאמר א — לכבד בהרחבה

"בַּמֶּה מְעַנְּגוֹ? אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: בְּתַבְשִׁיל שֶׁל תְּרָדִין וְדָגִים גְּדוֹלִים וְרָאשֵׁי שׁוּמִין"

"במה מענגו? אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: בתבשיל של תרדין ודגים גדולים וראשי שומין" — רב יהודה

← יש לכבד את השבת במאכלים חשובים ומשובחים.

מאמר ב — אף דבר מועט מספיק

"רַב חִיָּיא בַּר אַשִׁי אָמַר רַב: אֲפִלּוּ דָּבָר מוּעָט, וּלִכְבוֹד שַׁבָּת זֶה עֲשָׂאוֹ — הֲרֵי זֶה עוֹנֶג"

"אפילו דבר מועט, ולכבוד שבת זה עשאו — הרי זה עונג"

← אף דבר מועט מספיק, כגון כסא דהרסנא (דגים קטנים מטוגנים בשומנם ובקמח).

מאמר ג — "עשה שבתך חול"

"אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: עֲשֵׂה שַׁבַּתְּךָ חֹל וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת"

"רבי עקיבא אומר: עשה שבתך חול — ואל תצטרך לבריות"

← לכאורה, במקרים מסוימים אין חיוב כלל לכבד את השבת.

מאמר ד — ובכל זאת!

"תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא 'עֲשֵׂה שַׁבַּתְּךָ חֹל', אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא דָּבָר מוּעָט בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ"

"אף על פי שאמר רבי עקיבא 'עשה שבתך חול' — מכל מקום עושה הוא דבר מועט בתוך ביתו"
כיצד מיישבים את המתח הזה? זוהי בדיוק הדיון הגדול של הטור, של הבית יוסף ושל האחרונים. השולחן ערוך פוסק על ידי הבחנה בשלוש דרגות של אמצעים כלכליים.

4. שלוש הקטגוריות של בני אדם (ט״ז)

הט״ז, לאחר ניתוח ארוך, מסיק שמאמרי הגמרא מתייחסים לשלושה מצבים כלכליים שונים:

קטגוריה מצב חיוב
① העשיר
(שיש לו כל)		 משתכר די צרכיו 🟢 מאכלים משובחים (בשר, דגים, וכו') לפי יכולתו
② הבינוני
(שיש לו מעט אך זקוק לעזרה)		 יש לו מעט, אך זקוק לקבל מאחרים כדי לחיות 🟡 לכל הפחות כסא דהרסנא (תבשיל קטן המסמן את הכבוד)
③ העני המופלג
(שאין לו דבר משלו)		 חי כל כולו מסיוע הציבור 🔴 פטור — יכול "לעשות שבתו חול"
אמת המידה לסיווג היא: "האם יש לו דבר משלו?"

הלימוד העמוק של הטור

הטור מוסיף ממד רוחני: כל אדם צריך להתאמץ, בימות החול, לצמצם בהוצאותיו כדי שיוכל לכבד את השבת. "כי אדרבה אם יוסיף, מוסיפין לו" — אדרבה, המוציא לכבוד שבת — הקב״ה מוסיף לו בחזרה.

5. העני והצדקה לכבוד השבת

הכלל היסודי

"מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְזוֹן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת — לֹא יִטּוֹל מִן הַקֻּפָּה" (פאה פ״ח מ״ז)

"מי שיש לו מזון ארבע עשרה סעודות (= 2 ביום למשך 7 ימים) לא ייטול מן הקופה הציבורית"

וקשה: 14 סעודות = 2 ביום. אך בשבת חייבים 3 סעודות! האם לא יהיה לעני זכות לקבל מכספי הציבור לסעודה השלישית?

השיטות

פוסק עמדה
ב״ח העני שאין לו יכול לקבל מן הצדקה את הנצרך לשלוש סעודות + כסא דהרסנא
רמב״ם (לפי פירוש אחד) אם לעני באמת אין דבר (קטגוריה 3), אין נותנים צדקה לסעודה השלישית — והוא פטור
משנה ברורה נותנים לעני לפי כבודו — אם הורגל ביותר, נותנים לו יותר

6. ללוות לכבוד השבת?

הגמרא (ביצה טו ע״ב) מספרת מעמד מופלא:

"אָמַר לָהֶם הַבּוֹרֵא לְיִשְׂרָאֵל בָּנַי, לְווּ עָלַי וְקַדְּשׁוּ קְדֻשַּׁת הַיּוֹם, וְהַאֲמִינוּ בִּי וַאֲנִי פּוֹרֵעַ"

"אמר להם הקב״ה לישראל: 'בני, לוו עלי וקדשו קדושת היום, והאמינו בי ואני פורע!'"

המחלוקת — האם מותר ללוות בריבית מגוי?

מקרה הלכה
ללוות בהקפה (בלא ריבית) לכבוד שבת 🟢 מותר ואף ראוי (מהרי״ל, בית יוסף)
ללוות עם משכון (משכון) — בלי תלות באחרים 🟢 מותר
ללוות בסמיכה על ההבטחה האלוקית ("לוו עלי") 🟢 מותר (אך מהרש״ל ומהרש״א מהססים — חשש שמא ייכשל בכלל "לוה רשע ולא ישלם")
ללוות בריבית מגוי 🟡 מחלוקת — ראה ירושלמי, גר״א, מהר״י הלוי
הלימוד הרוחני: המוציא לכבוד השבת — הקב״ה פורע לו. המהרי״ל ורבים מן האחרונים מעודדים ללוות (בלי ריבית) במקום לצמצם בכבוד השבת.

7. תקנת עזרא — לכבס את הבגדים ביום חמישי

לשון המחבר

מִתַּקָּנַת עֶזְרָא שֶׁיִּהְיוּ מְכַבְּסִים בְּגָדִים בַּחֲמִישִׁי בַּשַּׁבָּת מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת.

ביאור

המחבר: מתקנת עזרא — שיהיו מכבסים בגדים ביום החמישי בשבוע (= יום חמישי) מפני כבוד השבת.

מדוע ביום חמישי ולא ביום שישי?

משתי סיבות (בבא קמא פב ע״א):
  1. כדי שיהיו הבגדים מוכנים ונקיים בזמן לכבוד השבת — יום שישי כבר עמוס בהכנות
  2. כדי שיוקדש יום שישי כולו להכנות השבת (בישול, ניקיון, קניות) בלא שיצטרכו לכבס

דיון האחרונים

אחרון הבנת תקנת עזרא
מגן אברהם המטרה היא שיהיו בגדים נקיים לשבת — לכן אף כיבוס ביום שישי מותר מבחינה עקרונית אם נדרש
אליה רבה · משנה ברורה המטרה היא שיהיה יום שישי פנוי להכנות האחרות — ולכן יש להימנע מלכבס ביום שישי

8. מקור מנהג החלות

לשון הרמ״א

הגה: נוֹהֲגִין לָלוּשׁ כְּדֵי שִׁעוּר חַלָּה בַּבַּיִת לַעֲשׂוֹת מֵהֶם לְחָמִים לִבְצֹעַ עֲלֵיהֶם בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב [סמך ממרדכי ריש מסכת ר"ה], וְהוּא מִכְּבוֹד שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב וְאֵין לְשַׁנּוֹת. יֵשׁ שֶׁכָּתְבוּ שֶׁבִּקְצָת מְקוֹמוֹת נָהֲגוּ לֶאֱכֹל מוּלְיְתָא שֶׁקּוֹרִין פשטיד"א בְּלֵיל שַׁבָּת, זֵכֶר לַמָּן שֶׁהָיָה מְכֻסֶּה לְמַעְלָה [מהרי"ל, וְלֹא רָאִיתִי לָחוּשׁ לָזֶה].

ביאור

הגהת הרמ״א: נוהגים ללוש בבית עיסה כשיעור חלה, לעשות ממנה לחמים לבצוע עליהם בשבת ויום טוב [סמך במרדכי ריש מסכת ראש השנה] — וזהו מכבוד שבת ויום טוב, ואין לשנות. יש שכתבו שבקצת מקומות נהגו לאכול מאפה ממולא הנקרא פשטידה בליל שבת, זכר למן שהיה מכוסה מלמעלה [מהרי״ל — ולא ראיתי לחוש לזה].

מדוע ללוש בבית?

מספר טעמים:
  1. מצות הפרשת חלה — הפרשת החלה, זכר לתרומה (תרומה) מבית המקדש
  2. תיקון חטא חוה — לפי הירושלמי (שבת ב, ו), אדם הראשון היה חלתו של עולם (יצירה ראשונה), וחוה גרמה לקלקולו על ידי שהאכילתו מן העץ — אם המשפחה מתקנת על ידי הפרשת החלה בערב שבת
  3. פת כשרה בוודאות — להימנע מפת של גוי
  4. כבוד השבת — לחם טרי ועשוי בבית

9. סיכום מעשי של סעיף א'

חמשת הלימודים של סעיף א' בחמישה משפטים:
  1. כל אדם חייב לכבד את השבת — חוץ מן העני המופלג שאין לו כלום
  2. הכבוד נמדד לפי האמצעים: שכלול לעשיר, סמלי לבינוני, ולא כלום לחסר כל
  3. מוטב ללוות בלי ריבית מאשר לצמצם בכבוד השבת — הקב״ה מבטיח לפרוע
  4. לכבס את הבגדים ביום חמישי, לא ביום שישי — תקנת עזרא
  5. ללוש את הלחם בבית בכשיעור חלה — מנהג שיש להחזיק בו

טבלת הכרעה מעשית

מצב הנהגה
אני מרוויח כראוי מאכלים משובחים, בשר, דגים, יין לפי יכולתי
אני מרוויח רק את הנדרש לכל הפחות שלוש סעודות, ותבשיל המסמן את הכבוד
אני מרוויח מעט ומקבל סיוע לכל הפחות כסא דהרסנא + שלוש סעודות
אני בדוחק קיצוני פטור — שתי סעודות מספיקות
חסר לי כסף לשבת ללוות בלי ריבית (עדיף), או עם משכון

10. שאלות הבנה

בחן את הבנתך:
  1. מהו ההבדל בין שיטת הרמב״ם לבין שיטת רש״י על טבע מצות עונג שבת?
  2. מנה את שלוש הקטגוריות של בני אדם לפי הט״ז ואת חיוביהם בהתאמה.
  3. מה משמעות "עשה שבתך חול"? למי מופנה לימוד זה?
  4. מהו כסא דהרסנא? מדוע הוא חשוב בסעיף שלנו?
  5. מדוע תקנת עזרא קבעה את היום החמישי (יום חמישי) לכיבוס הבגדים?
  6. מנה שתי סיבות למנהג ללוש את הלחם בבית.
  7. הקב״ה אומר "לוו עלי" — למי הוא פונה ומדוע הדבר מופלא?
  8. האם העני המוחלט יכול ליטול מן הצדקה לסעודה השלישית של השבת? הסבר.

להעמיק יותר

אם ברצונך להעמיק בסעיף זה:
להמשך הלימוד — הסימן הבאסימן רמ״ג ←
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

סימן רמ״ב סעיף א' · רמה 1 — התחלה
♥ לתמוך בדעת
📖להצטרף לחברותא