סימן רמ״ה · רמה 1 — שותפות בין ישראל לנכרי

יִשְׂרָאֵל וְעַכּוּ"ם שׁוּתָּפִין אֵיךְ יִתְנַהֲגוּ בְּשַׁבָּת. וּבוֹ ו' סְעִיפִים.
יִשְׂרָאֵל וְעַכּוּ"ם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שָׂדֶה אוֹ תַנּוּר אוֹ מֶרְחָץ אוֹ רֵחַיִם שֶׁל מַיִם בְּשׁוּתָּפוּת, אוֹ שֶׁהֵם שׁוּתָּפִין בַּחֲנוּת בִּסְחוֹרָה: אִם הִתְנוּ מִתְּחִלָּה, בְּשָׁעָה שֶׁבָּאוּ לְהִשְׁתַּתֵּף, שֶׁיִּהְיֶה שְׂכַר הַשַּׁבָּת לָעַכּוּ"ם לְבַדּוֹ, אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה, וּשְׂכַר יוֹם אֶחָד כְּנֶגֶד יוֹם הַשַּׁבָּת לְיִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ — מֻתָּר. וְאִם לֹא הִתְנוּ בַּתְּחִלָּה, כְּשֶׁיָּבוֹאוּ לַחֲלוֹק נוֹטֵל עַכּוּ"ם שְׂכַר הַשַּׁבָּתוֹת כּוּלָּם, וְהַשְּׁאָר חוֹלְקִים אוֹתוֹ. וְאִם לֹא הָיָה שְׂכַר הַשַּׁבָּת יָדוּעַ, יִטּוֹל הָעַכּוּ"ם לְבַדּוֹ שְׁבִיעִית הַשָּׂכָר וְחוֹלְקִים הַשְּׁאָר. הגה: וְיֵשׁ מַתִּירִין הַשָּׂכָר בְּדִעֲבַד, אֲפִלּוּ לֹא הִתְנוּ וְחִלְּקוּ סְתָם [הרא"ש פרק קמא דע"א ור' ירוחם חי"ב], וְנִרְאֶה לִי דִּבְהֶפְסֵד גָּדוֹל יֵשׁ לִסְמוֹךְ עֲלַיְיהוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל זֶה לֹא מַיְירֵי אֶלָּא בְּשׁוּתָּפוּת שֶׁכָּל אֶחָד עוֹסֵק בְּיוֹמוֹ [ב"י], אֲבָל כְּשֶׁשְּׁנֵיהֶם עוֹסְקִים בְּיַחַד כָּל יְמֵי הַחוֹל, וּבְשַׁבָּת עוֹסֵק הָעַכּוּ"ם לְבַדּוֹ — מֻתָּר לַחֲלוֹק עִמּוֹ כָּל הַשָּׂכָר, דְּעַכּוּ"ם אַדַּעְתֵּיהּ דְּנַפְשֵׁיהּ קָא עָבִיד, וְאֵין הַיִּשְׂרָאֵל נֶהֱנֶה בִּמְלַאכְתּוֹ בְּשַׁבָּת כֵּיוָן שֶׁאֵין הַמְּלָאכָה מוּטֶּלֶת עָלָיו לַעֲשׂוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יִטּוֹל שְׂכַר שַׁבָּת אֶלָּא בְּהַבְלָעָה עִם שְׁאָר הַיָּמִים [ר"ן פ"ק דשבת ס"פ כ"כ ופ"ק דע"א].

הֵיכָא שֶׁהִתְנוּ בַּתְּחִלָּה, אִם אַחַר־כָּךְ בִּשְׁעַת חֲלוּקָה נִתְרַצָּה הָעַכּוּ"ם לַחֲלוֹק בְּשָׁוֶה — מֻתָּר.

הֵיכָא שֶׁלֹּא הִתְנוּ בַּתְּחִלָּה, יֵשׁ תִּיקּוּן עַל יְדֵי שֶׁיַּחֲזִיר הַמּוֹכֵר לָהֶם דְּמֵי הַקַּרְקַע, אוֹ יִמְכְּרוּהוּ לְאִישׁ אַחֵר וְיַחְזְרוּ וְיִקְנוּהוּ בְּשׁוּתָּפוּת וְיַתְנוּ בִּשְׁעַת הַקְּנִיָּה. וְאִם נִשְׁתַּתְּפוּ בַּחֲנוּת וְלֹא הִתְנוּ, יַחֲזוֹר כָּל אֶחָד וְיִטּוֹל חֶלְקוֹ וִיבַטְּלוּ הַשּׁוּתָּפוּת, וְאַחַר כָּךְ יַחְזְרוּ לְהִשְׁתַּתֵּף וְיַתְנוּ בַּתְּחִלָּה. וְאִם קִבֵּל הַקַּרְקַע לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה בְּשׁוּתָּפוּת, יְבַטְּלוּ הַשִּׁיתּוּף וְיִמְחֲלוּ זֶה לָזֶה, וְאַחַר כָּךְ יַחְזְרוּ לְהִשְׁתַּתֵּף וְיַתְנוּ בַּתְּחִלָּה. הגה: וְאִם יִרְצֶה לְהַשְׂכִּיר לָעַכּוּ"ם חֶלְקוֹ בְּשַׁבָּת, אוֹ לְשָׂכְרוֹ בְּקִבּוֹלֶת — שָׁרֵי, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְעֵיל ס"ס רמ"ד לְעִנְיַן מֶכֶס וּמַטְבֵּעַ דְּשָׁרֵי, וְכָל שֶׁכֵּן כָּאן דְּשָׁרֵי עִם שׁוּתָּפוּת עַכּוּ"ם.

יָכוֹל יִשְׂרָאֵל לִיתֵּן לָעַכּוּ"ם מָעוֹת לְהִתְעַסֵּק בָּהֶם, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָעַכּוּ"ם נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶם בְּשַׁבָּת — חוֹלֵק עִמּוֹ כָּל הַשָּׂכָר בְּשָׁוֶה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין מְלָאכָה זוֹ מוּטֶּלֶת עַל יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹתָהּ, שֶׁנֹּאמַר שֶׁהָעַכּוּ"ם עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ, וְכֵן אֵין הָעֵסֶק נִיכָּר מִמִּי הוּא. הגה: וְדַוְקָא בִּכְהַאי גַּוְנָא, שֶׁהָעַכּוּ"ם נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן לְחוּד עִם הַמָּעוֹת, אֲבָל אִם כָּל אֶחָד עוֹסֵק בְּיוֹמוֹ, וְיִשְׂרָאֵל צָרִיךְ לַעֲסוֹק נֶגֶד מַה שֶּׁעָסַק הָעַכּוּ"ם בְּשַׁבָּת — אָסוּר [ב"י בשם גאון]. וְיִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַשְׁכּוֹן מִן הָעַכּוּ"ם — ע' לקמן סי' שכ"ה סעיף ב' וג'.

מֻתָּר לְיִשְׂרָאֵל לִיתֵּן סְחוֹרָה לָעַכּוּ"ם לִמְכּוֹר, אִם קָצַץ לוֹ שָׂכָר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ: מְכוֹר בְּשַׁבָּת. תַּנּוּר שֶׁלְּקָחוֹ יִשְׂרָאֵל מַשְׁכּוֹן מֵעַכּוּ"ם, וְקִבֵּל עָלָיו הָעַכּוּ"ם שֶׁמַּה שֶּׁיַּעֲלֶה שְׂכַר הַתַּנּוּר יִתֵּן לְיִשְׂרָאֵל בְּרִבִּית מְעוֹתָיו — מֻתָּר לִיטּוֹל שְׂכַר שַׁבָּת, לְפִי שֶׁהוּא בִּרְשׁוּת הָעַכּוּ"ם וְאֵין לְיִשְׂרָאֵל חֵלֶק בּוֹ, וְגַם אֵין הַיִּשְׂרָאֵל אוֹמֵר לוֹ לַעֲסוֹק בְּשַׁבָּת, וְעַכּוּ"ם כִּי טָרַח — בְּנַפְשֵׁיהּ טָרַח, לְקַיֵּים תְּנָאוֹ.

אִם אָפוּ עַכּוּ"ם בְּתַנּוּרוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּשַׁבָּת עַל כָּרְחוֹ, וְנָתְנוּ לוֹ פַּת בִּשְׂכַר הַתַּנּוּר — אָסוּר לֵיהָנוֹת מִמֶּנּוּ.