שולחן ערוך · אורח חיים
פלפול מעמיק
Sougya שבת י״ט, ברייתא דאין מפליגין, שלושה פירושים
ביסוד הדין ומחלוקת רבי ורשב״ג בקציצה
נושא :
שולחן ערוך אורח חיים סימן רמ״ח · 4 סעיפים
עם נושאי כלים: ביאורי שו״ע, ט״ז, מג״א, גר״א, משנה ברורה
בסיס תלמודי:
שבת י״ט. · עירובין מ״ה: · ירושלמי שבת פ״א
עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · DAAT
📑 תוכן העניינים
- הקדמת הסוגיא — הברייתא דשבת י״ט. ומחלוקת רבי ורשב״ג
- חקירת היסוד — שלושה פירושים בטעם איסור הפלגה
- שיטת רש״י והרי״ף — משום עונג שבת
- שיטת היראים והרמב״ן — משום איסור תחומין
- שיטת הריב״ש והמהרי״ק — משום סכנה ופיקוח נפש
- גדר דבר מצוה — מחלוקת רבנו תם והט״ז
- סוגיית פוסק עמו שישבות — מחלוקת רבי ורשב״ג
- שיטת בה״ג בקנה שביתה — סוגיית עירובין
- סוגיית מצור לצידון — קולא במהלך יום אחד
- שיטת הרמב״ם — בהלכות שבת פ״ל
- פסק האחרונים — ט״ז, מג״א, גר״א, משנה ברורה
- נפקא מינות פרקטיות — מודרניות והכרעת ההלכה
📜 מקור השולחן ערוך — 4 סעיפים
מֻתָּר לְהַפְלִיג בִּסְפִינָה אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת אִם הוֹלֵךְ לִדְבַר מִצְוָה, וּפוֹסֵק עִמּוֹ שֶׁיִּשְׁבּוֹת. וְאִם אַחַר כָּךְ לֹא יִשְׁבּוֹת — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. אֲבָל לִדְבַר הָרְשׁוּת אֵין מַפְלִיגִין בִּסְפִינָה בְּפָחוֹת מִג' יָמִים קוֹדֶם הַשַּׁבָּת.
הָא דְּאֵין מַפְלִיגִין — הַטַּעַם מִשּׁוּם עוֹנֶג שַׁבָּת, שֶׁכָּל שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים יֵשׁ לָהֶם צַעַר וּבִלְבּוּל. וְדַוְקָא לְמַפְלִיגִים בְּמַיִם הַמְּלוּחִים. אֲבָל בִּנְהָרוֹת אֵין שׁוּם צַעַר לְמַפְלִיגִים בָּהֶם.
1. הקדמת הסוגיא — הברייתא דשבת י״ט.
לשון הברייתא
(שבת י״ט.)
פירוש רש״י על הברייתא
"אין מפליגין" — לכנוס בספינה. "שלשה ימים קודם השבת" — מד' בשבת. "לדבר הרשות" — שאינו לצורך מצוה. "שפיר דמי" — להפליג, ופוסק עמו שלא ילך בשבת אלא ישבות. "ואינו שובת" — אם לבסוף הגוי לא שבת — אין בכך כלום, שכבר פסק עמו על השביתה.
המחלוקת המרכזית — רבי ורשב״ג
שתי שיטות בברייתא :
- רבי — בעי פסיקה (פוסק עמו על מנת לשבות), אף שאינו שובת בפועל אין בכך כלום.
- רשב״ג — אינו צריך לפסוק כלל. די בעצם הליכה לדבר מצוה.
ההלכה : פסקו הרא״ש והטור כרשב״ג שאינו צריך לפסוק. אבל המחבר נקט פסיקה לכתחילה כדעת רבי. הרמב״ן והרשב״א גם פסקו כרשב״ג.
חקירה : מה גדר ה"פסיקה" — האם היא :
א) אופן א : הסרת השליחות מן הגוי — שלא ייחשב הגוי כשלוחו של הישראל לחלל שבת.
ב) אופן ב : חזות חיצונית — שלא יראה הציבור את הישראל כמסכים על חילול שבת.
ג) אופן ג : ביטוי כוונה — שיכוון הישראל בנפשו שאינו רוצה לחלל שבת.
2. חקירת היסוד — שלושה פירושים בטעם הדין
מהי באמת הטעם של הברייתא ? הראשונים נחלקו לשלוש שיטות יסודיות :
פירוש א — משום עונג שבת (רש״י, רי״ף)
פירוש ב — משום איסור תחומין (יראים, רמב״ן)
פירוש ג — משום סכנה ופיקוח נפש (ריב״ש, מהרי״ק)
היסוד : שלושת הפירושים משלימים זה את זה ולא סותרים. כל אחד מאיר נקודה אחרת בסוגיא. בהלכה למעשה, הפוסקים נוקטים את כולם כקריטריונים מצטברים.
3. נפקא מינות בין שלושת הפירושים
נפקא מינות מעשיות בין הפירושים :
| מצב | לפי פי' א (עונג) | לפי פי' ב (תחומין) | לפי פי' ג (סכנה) |
|---|---|---|---|
| נהר נובע | מותר (אין צער) | תלוי בעומק | מותר (אין סכנה) |
| ים מלוח עמוק | אסור 3 ימים | מותר (י' טפחים) | אסור |
| ים מלוח רדוד | אסור | אסור | אסור |
| אדם רגיל לים (אינו מצטער) | מותר ? | תלוי בעומק | תלוי במצב |
4. שיטת רש״י והרי״ף — משום עונג שבת
בסיס הפירוש
שיטת רש״י-רי״ף נסמכת על העובדה ההיסטורית-אנתרופולוגית : בימי חז״ל, ההפלגה בים הייתה חוויה קשה ומצטערת. שלשה ימים ראשונים האדם משתבר ואין רוחו חוזרת. אחרי שלשה ימים האדם מתרגל ומסוגל לקיים את עונג השבת.
חיזוק לשיטה זו : המחבר עצמו בסעיף ב' מבאר את הטעם "מִשּׁוּם עוֹנֶג שַׁבָּת, שֶׁכָּל שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים יֵשׁ לָהֶם צַעַר וּבִלְבּוּל". זוהי בדיוק שיטת רש״י והרי״ף.
קושיא על שיטה זו
קושיא 1 : אם הטעם הוא רק עונג שבת — מדוע יש איסור גם לדבר רשות שאינו מתפלל ואינו מקיים שבת ? הטעם המרכזי הוא העונג, ולא הקיום. ואיך אפשר להחיל את האיסור על אדם שאין דעתו על עונג ?
קושיא 2 : אם הטעם הוא רק עונג — היה צריך להתיר במקרה שהאדם רגיל לים ואינו מצטער. למה לא ?
תירוץ : שיטת רש״י-רי״ף נוקטת שגדר עונג שבת הוא אובייקטיבי ולא סובייקטיבי. הוא נקבע על פי הציבור, לא על פי הפרט. רוב בני אדם מצטערים בים, ולכן יש איסור כללי. אינו מתחשב באדם הספציפי שרגיל לים.
5. שיטת היראים והרמב״ן — משום איסור תחומין
בסיס הפירוש
היראים והרמב״ן מבססים את האיסור על דין תחומין. הכלל הוא שאין תחומין למעלה מעשרה טפחים (עירובין מ״ה:). אם הספינה הולכת בעומק יותר מעשרה טפחים מקרקע הנהר/ים, אין איסור תחומין.
הסבר הדין : כשיש פחות מי' טפחים בין קרקע הספינה לקרקע הנהר, נחשב הספינה כחלק מהקרקע, וחל עליה דין תחומין רגיל. אבל אם יש יותר מי' טפחים, הספינה היא רשות בפני עצמה, ואין דין תחומין.
קושיא על שיטה זו
קושיא : אם הטעם הוא תחומין — מדוע נאמר בברייתא "שלשה ימים" ולא "בשבת" ? איסור תחומין חל בשבת עצמו, לא בערב שבת !
תירוץ הרמב״ן : הברייתא משתמשת בלשון "שלשה ימים" כדי לכלול גם את עניין הצער (פירוש א). שני הטעמים פועלים יחד — איסור תחומין כשהמים רדודים, ועונג שבת כשהמים עמוקים אך הים סוער.
6. שיטת הריב״ש והמהרי״ק — משום סכנה
בסיס הפירוש
הריב״ש והמהרי״ק מבססים את האיסור על דין פיקוח נפש. בשלשה הימים הראשונים בים, הסיכון לסערה או לתאונה גבוה. אם הישראל יצטרך לחלל שבת בשביל הצלת חיים, עדיף שלא להפליג מראש — שלא יבא לידי חילול שבת אפילו בהיתר.
הסבר הדין : פיקוח נפש דוחה שבת — אבל יש חיוב להמנע מלהיכנס בכוונה למצבים שיביאו לחילול שבת. ההפלגה במים מסוכנים בשלשה ימים הראשונים נחשבת ככניסה מודעת לסיכון של חילול שבת.
חיזוק לשיטה זו
המ״א (סי' רמ״ח ס״ק י״ד) : מבאר שהמשנה ברורה הולך בעיקר בעקבות פירוש זה. ההיתר ללכת לדבר מצוה הוא דווקא משום "עוסק במצוה פטור מן המצוה" — וגם פטור מהחובה שלא להיכנס לחילול שבת.
7. גדר דבר מצוה — מחלוקת רבנו תם והט״ז
דעת רבנו תם המקילה
זוהי הרחבה אדירה. ר״ת מצמצם את דבר הרשות לטיולי הנאה בלבד. כל שאר ההליכות — מסחר, ביקור, פרנסה — נחשבות מצוה.
דעת הט״ז המחמירה
חקירה ביסוד המחלוקת :
א) אופן א : ר״ת — דבר מצוה הוא כל מה שאינו תועלת אישית גרידא. כל פעולה שיש בה תועלת לאחרים, או צורך פרנסה, או מצוה ביקור־חולים — נחשבת מצוה.
ב) אופן ב : הט״ז — דבר מצוה הוא רק מצוה ממשית במובן הצר (תפילה, לימוד, חתונה, אבילות).
הכרעה : הרמ״א הכריע כר״ת. המחבר נשאר בדבר מצוה במובן הצר אבל ציין שיש מי שמיקל. בפועל, הספרדים נוטים לט״ז, האשכנזים לר״ת.
8. סוגיית פוסק עמו שישבות
המחלוקת רבי ורשב״ג
| שיטה | פוסק עמו ? | אם לא שבת ? |
|---|---|---|
| רבי | חייב לפסוק | אין בכך כלום (פטור) |
| רשב״ג | אינו צריך כלל | אין בכך כלום |
פסיקת ההלכה
הרא״ש והטור פסקו כרשב״ג. הרמב״ן והרשב״א פסקו כרשב״ג. הרי״ף השמיט את הברייתא בכלל.
אבל המחבר בסעיף א' נוקט פסיקה לכתחילה ; ובדיעבד אין צריך. וכך גם הרמ״א.
חקירה : מהי בעצם הפסיקה ? אם היא רק לכתחילה, ובדיעבד לא צריך — מה משמעותה ?
תירוץ : הפסיקה היא ביטוי של כוונה הלכתית — שהישראל מצהיר שאינו רוצה חילול שבת. גם אם הגוי בסוף לא שבת, הישראל לא נחשב כמי שביקש את החילול. זוהי חזות פסיכולוגית-הלכתית.
9. שיטת בה״ג בקנה שביתה
מחלוקת ר״י והבה״ג
ר״י (תוספות) : חולק על בה״ג, ואוסר אפילו אחרי קניית שביתה. הסברה : ההפלגה נראית "שט על פני המים" — ואיסור שיט בשבת אינו תלוי בקניית שביתה.
הבה״ג : מתיר. הסברה : קניית שביתה מסירה את החיוב לשמור את שבת באופן הרגיל. אם הספינה הופכת לבית-שבת, אין דין שיט.
נפקא מינה : במחלוקת זו תלויה השאלה אם מותר לקיים קידוש בספינה ערב שבת ואחר כך לחזור לבית. הרמ״א ב"יש אומרים" שלישי אומר שזה מותר ויש על מי לסמוך — לפי שיטת בה״ג.
10. סוגיית מצור לצידון — קולא במהלך יום אחד
לשון הברייתא
ברייתא זו (שבת י״ט.) מוסיפה קולא חשובה : אם המסע קצר מספיק שאפשר להגיע ליעד לפני שבת, ההפלגה מותרת אפילו בערב שבת בבוקר.
פירוש המחבר
גדר הקולא : אם הישראל יכול להגיע ליעד לפני שבת — הוא יוצא מהפרבולמטיקה של ההפלגה בשבת. אין חילול שבת מצידו, אין צער, אין סכנה. למעשה, הפלגה כזאת אינה כלולה באיסור הברייתא.
11. שיטת הרמב״ם — בהלכות שבת פ״ל
חקירה : הרמב״ם השמיט את ההיתר ב"אינו שובת" שמופיע בברייתא. למה ?
תירוץ הב״י : הרמב״ם נקט שאם הגוי לא ישבות, יש כעין שותפות בחילול. לכן עדיף שלא להגיע למצב כזה. אבל בשעת הדחק — נסמכים על הברייתא.
12. פסק האחרונים — ט״ז, מג״א, גר״א, משנה ברורה
ט״ז
מ״א
גר״א
משנה ברורה
13. נפקא מינות פרקטיות והכרעת ההלכה
סיכום שיטות הראשונים
| שיטה | טעם | נפקא מינה |
|---|---|---|
| רש״י, רי״ף | עונג שבת | נהר נובע מותר |
| יראים, רמב״ן | איסור תחומין | תלוי בעומק |
| ריב״ש, מהרי״ק | סכנה | תלוי בסיכון |
| רבנו תם | מצוה רחבה | סחורה = מצוה |
| הט״ז | מצוה צרה | סחורה = רשות |
| בה״ג | קנה שביתה | קידוש בספינה מתיר |
| ר״י (תוס') | נראה כשט | גם קנה שביתה אסור |
הכרעת ההלכה
פסק ההלכה :
- הספרדים (לפי המחבר) — נוקטים פירוש עונג שבת + סכנה, גדר דבר מצוה צר.
- האשכנזים (לפי הרמ״א) — נוקטים שלושת הפירושים, גדר דבר מצוה רחב (ר״ת), מתירים יותר.
- בכל מקרה — בשלושת הימים האחרונים אסור לדבר רשות. בעליה לארץ ישראל מותר תמיד. במצור-לצידון מותר.
- שכר שבת ופיקוח נפש — דוחים הכל.
נפקא מינות מודרניות
1. טיסה ארוכה ערב שבת : טסים בגובה רב מעל י' טפחים (פי' ב נופל), אין צער (פי' א נופל בעצם — אבל יש צער מסוג אחר). אם זה למצוה (ר״ת) — מותר. אם זה לטיולים — אסור.
2. רכבת לילה : אין כלל בעיה — כי המסילה היא קרקע, לא ים. הסימן רמ״ח אינו מדבר על רכבות.
3. שייט תיירותי : ים מלוח, צער, סכנה — כל שלושת הפירושים פועלים. אסור לרשות בשלושת הימים.
4. עליה לארץ ישראל בטיסה : מצוה מובהקת, מותר תמיד.
5. נסיעה עסקית במכונית : אינו ההפלגה, ואינו שיירא במדבר. הסימן אינו מדבר על זה.
להעמקה
רמה 3 — סיכום: ריכוז מובנה עם סימני זיכרון, עצי החלטה וכללי אצבע.
רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב).