סימן רס״ח · יג סעיפים

📑 מסגרת הלימוד

1. טקסט השולחן ערוך

סימן רס״ח כולל יג סעיפים של המחבר (רבי יוסף קארו) המקודדים את הכללים בעניין טעויות ושכחה בתפילת שבת.

סעיף א — ויכולו בתפילת ערבית

דין הטועה בתפלת השבת. ובו יג סעיפים:
אוֹמֵר וַיְכֻלּוּ בִּתְפִלַּת עַרְבִית.

סעיף ב — התחיל בטעות תפילת חול

אִם טָעָה וְהִתְחִיל תְּפִלַּת הַחוֹל — גּוֹמֵר אוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁנִּזְכַּר בָּהּ שֶׁטָּעָה, וּמַתְחִיל שֶׁל שַׁבָּת. לֹא שְׁנָא נִזְכַּר בְּבִרְכַּת אַתָּה חוֹנֵן, לֹא שְׁנָא נִזְכַּר בְּבִרְכָה אַחַת מִשְּׁאָר הַבְּרָכוֹ', בֵּין בְּעַרְבִי' בֵּין בְּשַׁחֲרִי' מוּסָף וּמִנְחָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבְמוּסָף פּוֹסֵק אֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע בְּרָכָה.

סעיף ג — "אתה" בהיסח הדעת — 2 תת-מקרים

אִם הָיָה סָבוּר שֶׁהוּא חוֹל וְהִתְחִיל אַדַּעְתָּא דְחוֹל, וּמִיָּד שֶׁאָמַר תֵּיבַת "אַתָּה" נִזְכַּר קוֹדֶם שֶׁאָמַר "חוֹנֵן" — הֲוֵי לֵיהּ הִתְחִיל בְּשֶׁל חוֹל וְגוֹמֵר אוֹתָהּ בְּרָכָה. אֲבָל אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא שַׁבָּת וְשֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה הִתְחִיל תֵּיבַת "אַתָּה" — אֲפִלּוּ אִם הוּא בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית שֶׁאֵינָהּ פּוֹתַחַת בְּאַתָּה, אֵינוֹ גּוֹמֵר בִּרְכַּת אַתָּה חוֹנֵן, דְּחָשְׁבִינַן לֵיהּ כְּטָעָה בִּתְפִלַּת שַׁבָּת בֵּין זוֹ לְזוֹ. הגה (רמ״א): דַּהֲרֵי יָכוֹל לוֹמַר "אַתָּה קִדַּשְׁתָּ" אוֹ "אַתָּה אֶחָד" (תרומת הדשן סי' י״ד).

סעיף ד — התפלל עמידת חול בלי להזכיר שבת

מִי שֶׁהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה שֶׁל חוֹל בְּשַׁבָּת וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת — לֹא יָצָא. וְאִם הִזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת בְּתוֹךְ הַשְּׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה — אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָבַע בְּרָכָה לְשַׁבָּת — יָצָא. הגה: וּבְמוּסָף אֲפִלּוּ לֹא אָמַר רַק "וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ אֶת חוֹבוֹתֵינוּ בִּתְמִידֵי יוֹם וּבְקָרְבַּן מוּסָף" — יָצָא (ב״י סי' רפ״ו בשם הרא״ש).

סעיף ה — סף החזרה: עקר רגליו

טָעָה וְהִתְפַּלֵּל שֶׁל חוֹל בְּשַׁבָּת וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת — אִם עָקַר רַגְלָיו, חוֹזֵר לָרֹאשׁ. וְאִם לֹא עָקַר רַגְלָיו — אַף עַל פִּי שֶׁסִּיֵּם תְּפִלָּתוֹ, אֵינוֹ חוֹזֵר אֶלָּא לְשֶׁל שַׁבָּת. (וש״צ ששכח של שבת בשחרית עיין סי' קכ״ו.)

סעיף ו — בלבול בין תפילות השבת

הַטּוֹעֶה בִּתְפִלַּת שַׁבָּת וְהֶחֱלִיף שֶׁל זוֹ בְּזוֹ — אֵינוֹ חוֹזֵר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם הֶחֱלִיף שֶׁל מוּסָף בְּאַחֶרֶת אוֹ אַחֶרֶת בְּשֶׁל מוּסָף — חוֹזֵר.

סעיף ז — ויכולו בציבור לאחר ערבית

חוֹזְרִים לוֹמַר וַיְכֻלּוּ — מִשּׁוּם יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת שֶׁאֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ בִּתְפִלָּה, וְגַם לְהוֹצִיא לְמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ. וְאוֹמְרִים אוֹתוֹ בְּקוֹל רָם וּמְעוּמָּד.

סעיף ח — מגן אבות: ברכה מעין שבע

וְאוֹמֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שֶׁבַע. וְאֵין הַיָּחִיד אוֹמֵר אוֹתָהּ. הגה: מִיהוּ אִם הַיָּחִיד רוֹצֶה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ — יָכוֹל לוֹמְרָהּ בְּלֹא פְּתִיחָה וּבְלֹא חֲתִימָה. וְכֵן נוֹהֲגִין הַצִּבּוּר לְאוֹמְרָהּ עִם שְׁלִיחַ צִבּוּר בְּלֹא פְּתִיחָה וְחֲתִימָה (אבודרהם וכל בו).

סעיף ט — יו״ט-שבת: מגן אבות נשאר טהור-שבתי

יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת — אֵינוֹ מַזְכִּיר שֶׁל יוֹם טוֹב בִּבְרָכָה מֵעֵין שֶׁבַע. (פירוש: ברכת "אֵל עֶלְיוֹן קוֹנֵה" וכו'.)

סעיף י — אין מגן אבות בבית חתנים ואבלים

אֵין אוֹמְרִים בְּרָכָה מֵעֵין שֶׁבַע בְּבֵית חֲתָנִים וְאֲבֵלִים — דְּלֵיכָּא טַעֲמָא דְּמְאַחֲרִין לָבֹא שֶׁיִּהְיוּ נִזּוֹקִין.

סעיף יא — שבת שאחר יו״ט: כן מגן אבות

אַף בְּשַׁבָּת שֶׁאַחַר יוֹם טוֹב אוֹמְרִים בְּרָכָה מֵעֵין שֶׁבַע.

סעיף יב — שתיקה בעת ויכולו ומגן אבות

אֵין לְדַבֵּר בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמְרִים וַיְכֻלּוּ, וְלֹא בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר בְּרָכָה מֵעֵין שֶׁבַע.

סעיף יג — מגן אבות מוציאה מי שלא התפלל

אִם הִתְפַּלֵּל שֶׁל חוֹל וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת, אוֹ שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל כְּלָל — וְשָׁמַע מִשְּׁלִיחַ צִבּוּר בְּרָכָה מֵעֵין שֶׁבַע מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף — יָצָא.

2. ההקשר הכללי

עמידת שבת: מבנה ז' ברכות

עמידת שבת בנויה מז' ברכות (במקום י״ט של ימות החול — שלוש עשרה הברכות האמצעיות מוחלפות בברכה אחת של קדושת היום). לכל תפילה ברכה אמצעית משלה:

מקומו בהלכות שבת

סימן רס״ח בא לאחר סימן רס״ז (מעברי תפילה) ולפני סימן רס״ט (קידוש בבית הכנסת) + ר״ע (במה מדליקין). זהו הלב הליטורגי של רצף תפילות השבת.

3. המושגים ההלכתיים העיקריים

4. תצוגה סינופטית של יג הסעיפים

5. המשנה ברורה — אותיות ראשונות

המשנה ברורה של רבי ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) כולל 28 אותיות על סימן זה. הנה הראשונות — להבין טוב יותר את משמעות הסעיפים:

לטקסט המלא של 28 האותיות, עיין בספריה: משנה ברורה 268.

6. עמדת הרמ״א — 3 הגהות

הגה 1 (סעיף ג) — מדוע "אתה" ניצול גם במודע

הרמ״א (בשם תרומת הדשן) מבאר את הטעם: "כי יכול להמשיך ב'אתה קדשת' או 'אתה אחד'" — המילה "אתה" בתחילת ברכה אינה בלעדית ל"חונן". לכן רואים בה התחלה תואמת לעמידות השבת.

הגה 2 (סעיף ד) — מוסף יוצא במינימום

הרמ״א (בשם בית יוסף + רא״ש): אם אומר רק "וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ אֶת חוֹבוֹתֵינוּ בִּתְמִידֵי יוֹם וּבְקָרְבַּן מוּסָף" — די בכך כדי להזכיר שבת. אין צורך להתפלל את כל ברכת המוסף.

הגה 3 (סעיף ח) — היחיד ומגן אבות

הרמ״א (בשם אבודרהם וכלבו) — יחיד יכול לומר מגן אבות בלא פתיחה ("ברוך") ובלא חתימה. ומנהג רווח: הציבור אומרה במקהלה עם שליח הציבור.

7. מקרים מעשיים בני זמננו

8. סיכום מעשי של הסימן

9. שאלות הבנה

להעמיק עוד