✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — הקדמה
סימן שס"ב · י"ב סעיפים
איזה מחיצה קרויה מחיצה לטלטל — להכיר ולהבין
סימן שס"ב
אֵיזֶה מְחִצָּה קָרוּי מְחִצָּה לְטַלְטֵל
🌱 רמת הקדמה · מתחילים
✦ ❖ ✦
גישה ראשונה לסימן שס"ב: טקסט עברי שלם של המחבר, ביאור עברי, הסברים לימודיים של המושגים ההלכתיים, מקרים מעשיים וסיכום.
נושא: איזה מחיצה קרויה מחיצה לטלטל
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן שס"ב (י"ב סעיפים)
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
📑 תכנית הלימוד
1. טקסט השולחן ערוך — י"ב סעיפי המחבר
2. הרקע הכללי: למה סימן זה, מהי השאלה?
3. מושגי היסוד ההלכתיים של סימן זה
4. פירוט הסעיפים — אחד אחד
5. המשנה ברורה — ראשי פרקים
6. שיטת הרמ"א — הבדלים בין אשכנז לספרד
7. מקרים מעשיים מודרניים
8. סיכום מעשי וכללים לזכור
9. שאלות הבנה
1. טקסט השולחן ערוך
סימן שס"ב מכיל י"ב סעיפים מהמחבר המקודדים את הדינים הנוגעים לאיזו מחיצה כשרה להתיר את הטלטול.
סעיף א
איזה מחיצה קרויה מחיצה לטלטל. ובו יב סעיפים:
כל מחיצה שלא נעשית לדור בתוכה אלא לצניעות או לשמור מה שיתנו בתוכה או לישב בה כדי לשמור השדות היא מחיצה לטלטל מה שבתוכה אבל אינה מחיצה לעשות מה שבתוכה מוקף לדירה אם הוא יותר מב' סאתים הילכך אילן שענפיו יורדין למטה אם אינם גבוהים שלשה מן הארץ ועיקרן במקום שמחוברים לאילן הוא גבוה עשרה חשיב מחיצה ומותר לטלטל בכולו והוא שימלא האויר שבין הענפים בעצים או בקש ויקשור הענפים שלא ינידם הרוח שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה ודוקא עד בית סאתים אבל יותר מבית סאתים לא אפי' נטעו לכך כיון שאינו עשוי לדור בתוכו אלא להסתופף בצלו לשמור השדות:
ביאור: כל מחיצה שלא נעשתה לדור בתוכה, אלא רק לצניעות, או לשמור מה שמניחים בה, או לישב בה כדי לשמור השדות — היא מחיצה להתיר טלטול ממה שבתוכה; אך אינה מחיצה לעשות תוכה מוקף לדירה, אם השטח עולה על בית סאתים. לכן: אילן שענפיו יורדים כלפי מטה — אם אינם גבוהים ג' טפחים מהקרקע, ובמקום חיבורם לעץ הם גבוהים י' טפחים — נחשב למחיצה, ומותר לטלטל בכל שטחו, ובלבד שימלא את האויר שבין הענפים בעצים או בקש, וקשור את הענפים שלא יזיזם הרוח, שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה. וזאת רק עד בית סאתים; אבל יותר מבית סאתים — לא, אפילו נטעו לכך, כיון שלא נעשה לדור בתוכו אלא להסתופף בצלו לשמירת השדות.
סעיף ב
תל שגבוה חמשה והשלימו לעשרה שעשה עליו מחיצה גבוה חמשה חשיבה מחיצה לטלטל ולכל דבר:
ביאור: תל גבוה ה' טפחים שהשלימו לי' על ידי שעשה עליו מחיצה גבוהה ה' — נחשבת כמחיצה לטלטל ולכל דבר [כלומר ראש התל הוא רשות יחיד גמורה]. גובה ה' של ההפרש ומחיצה של ה' מצטרפים ליצור את י' הטפחים הנדרשים.
סעיף ג
מחיצה העומדת מאליה דהיינו שלא נעשית לשם מחיצה כשירה מחיצה שנעשית בשבת כשרה והני מילי שנעשית בשבת בשוגג אבל במזיד הויא מחיצה להחמיר לחייב הזורק מרשות הרבים לתוכה אבל לא להתיר לטלטל בתוכה והני מילי שלא היה שם מחיצה תחלה אבל היתה שם והסירה וחזרה ונעשית אפי' במזיד חזרה להתירה הראשון כגון שנים או שלשה שהקיפו במחצלאות סביבותיהם ברשות הרבים והבדילו גם ביניהם במחצלאות ועירבו יחד מותרים לטלטל מזה לזה נגללו המחצלאות נאסרו חזרו ונתפרשו אפי' במזיד חזרו להתירן הראשון:
ביאור: מחיצה שעומדת מאליה — היינו שלא נעשתה בכוונה למחיצה — כשרה. מחיצה שנעשתה בשבת כשרה, אך רק אם נעשתה בשוגג. אם נעשתה במזיד, היא מחיצה "להחמיר" — מחייבת את הזורק מרשות הרבים לתוכה — אך אינה מתירה לטלטל בה [קנס]. כל זה רק כשלא היתה שם מחיצה קודם; אבל אם היתה ונסתלקה וחזרה — אפילו במזיד — חוזרת להתירה הראשון. למשל: שניים או שלושה שהקיפו עצמם במחצלאות ברשות הרבים, וגם הפרידו ביניהם במחצלאות ועירבו יחד — מותרים לטלטל מזה לזה; נגללו המחצלאות, נאסר; חזרו ופרשו אפילו במזיד — חזרו להתירן הראשון.
סעיף ד
ספינה מותר לטלטל בכולה אפילו היא יותר מבית סאתים דחשיב' מוקפת לדירה (וע"ל סי' שס"ו וסוף סימן שפ"ב) כפאה לדור תחתיה הוי רה"י אף עליה כפאה לזופתה אין מטלטלין בה אלא בד' אמות אם היא יותר מסאתים:
ביאור: ספינה — מותר לטלטל בכולה אפילו ביותר מבית סאתים, שכן היא נחשבת מוקפת לדירה. כפאה לדור תחתיה — נעשית רשות יחיד גם מתחתה וגם על גבה [על ידי גוד אסיק]. כפאה רק לזופתה — אין מטלטלים בה אלא בד' אמות אם היא יותר מסאתים.
סעיף ה
בכל עושים מחיצה בכלים ובאוכפות בין של ערב לבד כגון של חבלים או של שתי לבד כגון קנים נעוצים בארץ ומותרים עד סאתים אפי' ליחיד בישוב ובלבד שלא יהא בין חבל לחבירו ובין קנה לחבירו ג"ט ואפי' בבעלי חיים ובלבד שיהו כפותים ואפי' באנשים שעומדים זה אצל זה בפחות מג' ואפי' כשהם מהלכים חשובים מחיצה וביניהם רה"י והוא שלא ידעו שהועמדו לשם מחיצה ואפילו אחד מהם יודע אסור ואפי' אם לא הודיעם שעושה מחיצות עתה אם קרוב הדבר שידעו כגון שעשה מהם מחיצה פעם אחת לא יעשה מהם מחיצה עוד:
ביאור: עושים מחיצה בכל — בכלים, באוכפים, בין של ערב בלבד (קווים אופקיים, כגון חבלים מתוחים) ובין של שתי בלבד (קווים אנכיים, כגון קנים נעוצים בקרקע); וכשר עד סאתיים אפילו ליחיד בישוב, ובלבד שלא יהיה בין חבל לחבירו ובין קנה לקנה ג' טפחים. ואפילו בבעלי חיים, ובלבד שיהיו כפותים; ואפילו באנשים העומדים זה אצל זה בפחות מג' טפחים, אפילו כשהם מהלכים — חשובים מחיצה וביניהם רשות היחיד; ובלבד שלא ידעו שהועמדו לשם מחיצה, ואפילו אחד מהם יודע — אסור. ואפילו לא הודיעם שעושה מהם מחיצות כעת: אם קרוב הדבר שידעו — כגון שכבר עשה מהם פעם אחת — לא יעשה מהם מחיצה עוד.
סעיף ו
אם באו מתחילה שלא לדעת אע"פ שאחר כך הרגישו אין לחוש:
ביאור: אם [האנשים המהווים את המחיצה] באו מתחילה שלא לדעת [בלא לדעת ששימשו מחיצה], אף על פי שלאחר מכן הרגישו — אין לחוש [המחיצה כשרה, שכן מה שקובע הוא שעת היווצרותה].
סעיף ז
יש מי שאומר שלא יעמיד אותם אדם שהוא רוצה להשתמש במחיצה זו אלא יעמיד אותם אחר שלא לדעתו: הגה ואין לעשות מחיצה של בני אדם רק בשעת הצורך ובשעת הדחק ואם שכח דבר אחד ברשות הרבים יותר עדיף להוליך שם תינוקות שיביאו הדבר בלא מחיצה מלעשות מחיצה של בני אדם ושיביאנו גדול (ב"י בשם שבולי הלקט וסמ"ג וס"ה):
ביאור: יש אומרים שאדם הרוצה להשתמש במחיצה זו לא יעמיד בעצמו [את האנשים המהווים אותה], אלא אחר יעמיד אותם שלא לדעתם. הגהת הרמ"א: אין עושים מחיצה של בני אדם אלא בשעת הצורך ובשעת הדחק; ואם שכח דבר ברשות הרבים, מוטב להוליך שם תינוקות שיביאו את הדבר בלא מחיצה, מאשר לעשות מחיצה של בני אדם וגדול יביאנו.
סעיף ח
פרוץ מרובה על העומד אסור אלא אם כן כל פרצה מהם פחותה מג' טפחים:
ביאור: אם הפרוץ מרובה על העומד (פָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד) — כלומר פתחי המחיצה רחבים מחלקיה המלאים — אסור [המחיצה אינה כשרה], אלא אם כן כל פרצה היא פחות מג' טפחים [שאז עקרון הלבוד "סוגר" אותם והכל נחשב מלא].
סעיף ט
פרוץ כעומד מותר בין בשתי בין בערב ובלבד שלא יהא במקום א' פרוץ יותר מעשר אבל עד עשר אמות מותר מפני שהיא כפתח:
ביאור: פָּרוּץ כְּעוֹמֵד (אותו מידה פתוח כמלא) — מותר, בין בשתי ובין בערב; ובלבד שלא יהיה במקום אחד פרוץ יותר מעשר אמות. אבל עד י' אמות — מותר, שכן זה כפתח (פֶּתַח) [ופתח אינו מבטל את המחיצה].
סעיף י
אם עשה צורת פתח אפי' לפירצה יתירה מעשר מותר ואפי' לא נעץ אלא ארבע קונדיסין בארבע רוחות ועשה צורת פתח על גביהן מותר והני מילי בחצר ומבוי שיש בהם דיורין אבל בבקעה לא מהני בשכל הרוחות על ידי צורת פתח ולהרמב"ם אין צורת הפתח מועיל לפרצה יותר מעשר אלא אם כן עומד מרובה על הפרוץ (אז מהני אפי' בבקעה בכל הרוחות) (ב"י בשם סמ"ג וסמ"ק):
ביאור: אם עשה צורת פתח (צוּרַת הַפֶּתַח) — אפילו לפרצה יתרה מי' אמות — מותר; ואפילו לא נעץ אלא ארבעה קונדיסין בארבע הרוחות ועשה צורת פתח על גביהן — מותר. וזה בחצר ובמבוי המיושבים, אבל בבקעה (שדה פתוח) לא מועיל מכל הצדדים בצורת פתח. ולרמב"ם, אין צורת הפתח מועיל לפרצה יותר מי' אלא אם כן עומד מרובה על הפרוץ (אז מועיל אף בבקעה בכל הצדדים).
סעיף יא
מהו צורת פתח קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן אפי' אינו נוגע בהן אלא שיש ביניהם כמה אמות ובלבד שיהא גובה הקנים שמכאן ומכאן י"ט ויהיו מכוונים כנגד קנה העליון ואם חיבר הקנה העליון לשני הקנים או לא' מהן מן הצד לא מהני וצריך שיהיו הקנים שבצדדים חזקים לקבל דלת כל שהוא אפילו של קש או של קנים אבל קנה שעל גביהן סגי בכל שהוא ואפילו גמי מהני:
ביאור: מהי צורת פתח? קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן — אפילו אינו נוגע בהם ויש ביניהם כמה אמות. ובלבד שיהיה גובה הקנים הצדדיים י' טפחים, ושיהיו מכוונים בדיוק תחת הקנה העליון. אם חיבר את הקנה העליון לשני הקנים — או לאחד מהם — מן הצד [ולא מלמעלה], לא מועיל. הקנים הצדדיים צריכים להיות חזקים לקבל דלת, אפילו דלת של קש או של קנים; אך הקנה העליון — די בכל שהוא, אפילו גמי מועיל.
סעיף יב
כיפה (פי' שער העשוי ככיפה. רש"י) אם יש ברגליה דהיינו קודם שהתחיל להתעגל י' טפחים מותרת משום צורת פתח:
ביאור: כיפה (כִּיפָּה — שער עשוי בצורת כיפה מעוגלת, פירוש רש"י): אם יש ברגליה — היינו החלק הישר, לפני שהקשת מתחילה להתעגל — י' טפחים, כשרה משום צורת פתח [שני המזוזות הישרות של י' טפחים והכיפה למעלה יוצרים פתח כשר].
טקסט שלם: י"ב סעיפים אלו מהווים את כל קודיפיקציית המחבר לנושא זה. כל אחד מבהיר מקרה, תנאי, או יוצא דופן.
2. הרקע הכללי
על מה מדבר סימן זה?
סימן שס"ב משיב על שאלה מדויקת: איזו מחיצה (מְחִצָּה) כשרה להתיר את הטלטול בשבת? כדי שיהיה ניתן לטלטל בתוך מקום, צריך שהמקום יהיה רשות יחיד — ותפקיד המחיצה הוא ליצור אותו. אך לא כל קיר הוא "מחיצה" במובן ההלכתי: הסימן קובע את הקריטריונים המבניים שמחיצה צריכה למלא.
השאלה היסודית: באילו תנאים יוצרת קיר רשות יחיד שניתן לטלטל בה בשבת? יש שתי דרגות: מחיצה יכולה להיות כשרה לטלטל מה שבתוכה, מבלי שהיא הופכת את המקום ל"מוקף לדירה" — הבחנה הופכת מכרעת מיד כשהשטח עולה על בית סאתים (כ-5000 אמות מרובעות).
מקומו בהלכות שבת
סימן שס"ב משתלב בסדרת הסימנים המוקדשים לרשויות השבת ולטלטול. לאחר שטיפל בארבע הרשויות, השולחן ערוך מבהיר כאן את הכלי שמכונן את רשות היחיד: המחיצה. העקרונות המוצגים (גובה י', לבוד, צורת פתח, פרוץ/עומד) הם הבסיס לסימנים הסמוכים על העירוב והמבוי.
3. מושגי היסוד ההלכתיים
חמישה מושגים מבנים את סימן שס"ב — הם חוזרים כמעט בכל הסעיפים:
מושגי היסוד של סימן שס"ב:
- מְחִצָּה לְטַלְטֵל — מחיצה כשרה לטלטל מה שבתוכה; להבדיל ממוקף לדירה ("מוקף לדירה"), הנדרשת ביותר מבית סאתים.
- גֹּבַהּ עֲשָׂרָה טְפָחִים — מחיצה צריכה להגיע לי' טפחים גובה; הפרש טבעי (תל) יכול להצטרף לקיר להשלימו.
- לָבוּד — הפרש פחות מג' טפחים נחשב "מחובר": הוא "סוגר" פרצות וחורים.
- פָּרוּץ וְעוֹמֵד — היחס בין פתוח למלא: אם הפרוץ מרובה על העומד, המחיצה בטלה.
- צוּרַת הַפֶּתַח — שתי מזוזות של י' טפחים וקנה מעליהן, הכשרה כמחיצה אפילו לפתח גדול.
מחיצה צריכה גם לעמוד ברוח מצויה (רוּחַ מְצוּיָה): קיר לא יציב אינו מחיצה.
4. פירוט הסעיפים — אחד אחד
| סעיף | תוכן |
|---|---|
| א | מחיצה שנעשתה לצניעות או לשמירה, לא לדירה: כשרה לטלטול, אך לא "מוקפת לדירה" ביותר מבית סאתים. דוגמה: אילן שענפיו יורדים (פחות מג' מהקרקע, חיבור בגובה י') הוא מחיצה אם ממלאים את החללים ומקבעים את הענפים נגד הרוח — ורק עד בית סאתים. |
| ב | תל בגובה ה' טפחים מושלם במחיצה של ה' מעליו: הכל נחשב מחיצה, וראשו רשות יחיד גמורה (ההפרש והקיר מצטרפים). |
| ג | מחיצה העומדת מאליה, או שנעשתה בשבת בשוגג: כשרה. נעשתה במזיד בשבת: מחיצה "להחמיר" בלבד. אם מחיצה היתה, סולקה ושבה — אפילו במזיד — חזרה להיתרה הראשון. |
| ד | ספינה: מטלטלים בכולה, אפילו ביותר מבית סאתים, שכן היא "מוקפת לדירה". כפאה לדור תחתיה ← רשות יחיד למעלה ולמטה; כפאה לזופתה ← רק ד' אמות אם יותר מסאתיים. |
| ה | עושים מחיצה בכל — כלים, חבלים (ערב), קנים נעוצים (שתי), בעלי חיים כפותים, ואף באנשים העומדים פחות מג' זה מזה — ובלבד שאין הפרש מגיע לג' טפחים, ושהאנשים אינם יודעים ששימשו מחיצה. |
| ו | אם האנשים המהווים את המחיצה באו מתחילה שלא לדעת, גם אם נודע להם אחר כך — המחיצה כשרה. |
| ז | הרוצה להשתמש במחיצה לא יעמיד בעצמו את האנשים; אחר יעמיד אותם שלא לדעתם. רמ"א: אין עושים מחיצה אנושית אלא בשעת הדחק; עדיף לשלוח תינוקות. |
| ח | פרוץ מרובה על העומד ← מחיצה בטלה, אלא אם כל פרצה פחות מג' (לבוד סוגרם). |
| ט | פרוץ כעומד ← כשר (בשתי ובערב), ובלבד שאין פרצה אחת ביותר מי' אמות — כי עד י' אמות פתח נחשב "כפתח". |
| י | צורת פתח מכשירה אפילו פרצה ביותר מי' אמות; ארבעה קונדיסין בארבע הרוחות עם צורת פתח עליהם מספיק — אך רק בחצר/מבוי מיושבים, ולא בבקעה. רמב"ם: ליותר מי', צורת פתח מועילה רק אם עומד מרובה על הפרוץ. |
| יא | הגדרת צורת פתח: שני מזוזות של י' טפחים וקנה על גביהם (לא מן הצד), מזוזות מכוונות בדיוק מתחת לקנה, וחזקות לקבל דלת; הקנה עצמו — כל שהוא מספיק. |
| יב | כיפה: אם רגליה הישרות מגיעות לי' טפחים לפני שהכיפה מתעגלת, כשרה כצורת פתח. |
לב הסימן: מחיצה אינה כל קיר. עליה (1) להגיע לי' טפחים, (2) לעמוד ברוח, (3) להיות עומדה מרובה על הפרוץ — או בעלת פרצות סגורות בלבוד או בצורת פתח. ולפי תכליתה, היא מתירה טלטול פשוט או הופכת את המקום ל"מוקף לדירה".
5. המשנה ברורה — ראשי פרקים
המשנה ברורה של החפץ חיים מכיל ס"ז ס"ק בסימן זה. הנה הראשונים — להבין יותר את משמעות הסעיפים:
משנה ברורה (א) — (א) אלא לצניעות - כגון מחיצה שעושין לנוח שם לשעה חוצב אבנים והבנאים ושאוכלין ועומדים שם לשעה בהצנע דאין זה מחיצת דירה אלא מחיצת הצניעות:
משנה ברורה (ב) — (ב) או לשמור מה שבתוכה - שעשויה להניח שם פירות וכלים וכיוצא בהן ועיין בה"ל:
משנה ברורה (ג) — (ג) היא מחיצה לטלטל וכו' - ר"ל שע"י היקף המחיצה מותר לטלטל בכל תוך שטח המחיצה אם איננה יותר מב"ס ומש"כ הלכך אילן וכו' כונתו על מה שסיים לבסוף אבל יותר מבית סאתים וכו':
לטקסט מלא של ס"ז הס"ק, ראה בספריא: משנה ברורה שס"ב.
6. שיטת הרמ"א
הרמ"א מוסיף בסימן זה הגהה אחת בלבד, בסעיף ז, על מחיצה הנעשית מבני אדם. המחבר מתיר אותה בעיקרון (על ידי אחר, שלא לדעתם); הרמ"א מצמצם בחומרה את השימוש בה.
הגהת הרמ"א (סעיף ז):
- אין עושים מחיצה של בני אדם אלא בשעת צורך ובשעת הדחק.
- אם שכח דבר ברשות הרבים, עדיף לשלוח תינוקות (ללא מחיצה) מלעשות מחיצה אנושית שגדול יביאנו.
- טעם: המחיצה האנושית היא תחבולה רעועה — אין להשתמש בה אלא כמוצא אחרון.
- חב"ד → לפי שולחן ערוך הרב, סימן שס"ב (ראה רמה 4).
7. מקרים מעשיים מודרניים
הקריטריונים של סימן שס"ב הם דקדוק המחיצות של שבת — הם משמשים גם היום:
| מצב | ניתוח מהיר |
|---|---|
| מרפסת או טרסה מוקפות במעקה מחורר | בודקים את היחס פרוץ/עומד: אם הפרוץ מרובה (חוץ מפרצות של פחות מג' טפחים), אין זו מחיצה כשרה. |
| קיר גינה שיש בו פתח גדול (שער) | עד י' אמות, הפתח נחשב כפתח; ביותר, צריך צורת פתח (שני מזוזות י' + קנה). |
| עירוב עירוני הבנוי על עמודים וחוט | יישום ישיר של צורת הפתח של סעיפים י-יא: מזוזות י' טפחים, חוט עליהן, יישור מדויק. |
| שטח משופע או תל | ההפרש הטבעי מצטרף לקיר להגיע לי' הטפחים הנדרשים (סעיף ב). |
למקרים מעשיים מדויקים: למדוד את הגובה, את היחס פרוץ/עומד, ואת גודל הפרצות. להלכה למעשה, ולכל ענייני עירוב, יש לשאול את הרב.
8. סיכום מעשי של הסימן
תורות סימן שס"ב:
- מחיצה כשרה מודדת י' טפחים, עומדת ברוח, ויש בה יותר עומד מפרוץ.
- לבוד סוגר כל פרצה של פחות מג' טפחים; צורת פתח מציל אף פתחים גדולים.
- שתי דרגות: מחיצה "לטלטל" לעומת מחיצה "מוקפת לדירה" — השנייה נדרשת ביותר מבית סאתים.
- אפשר לגדר בכל: חפצים, חבלים, קנים, בעלי חיים כפותים, ואפילו אנשים — אך המחיצה האנושית היא מוצא אחרון (רמ"א).
- להלכה למעשה, ולכל תוכנית עירוב, יש לשאול את הרב המקומי.
9. שאלות הבנה
בדוק את הבנתך:
- מהו הנושא הכללי של סימן שס"ב?
- כמה סעיפים יש בסימן? מהו נושאו של כל אחד?
- מה ההבדל בין המחבר לרמ"א?
- אילו מושגים הלכתיים בסיסיים מופיעים בסימן זה?
- מהי ההוראה למעשה לחיי היומיום?
- באילו מקרים גבול יש לשאול רב?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן: לפלפול, שיטות הראשונים, חקירות יסודיות, ודקדוקי אחרונים
- ✨ רמה 3 — סינתזה: לחזרה ולשינון מהיר עם סימני זכרון
- 📜 רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב סימן שס"ב)