Sugyot, sources, the חקירה at the root, machlokot of Rishonim and Acharonim,
נפקא מינות for practice, and an examination of the positions
Subject:
שולחן ערוך יורה דעה סימן ק׳ — four seifim
with the commentaries: ש״ך (שפתי כהן), ט״ז (טורי זהב), פתחי תשובה, and the poskim they cite
Root of the sugya in the Talmud:
חולין צ״ט ע״ב–ק׳ ע״א (the cooked gid, and why it is not nullified in a majority) · חולין צ״ו ע״א (what the Torah actually forbade of the gid, and the beriah in its own right) · חולין ק״ח ע״א (חתיכה עצמה נעשית נבילה) · ביצה ג׳ ע״ב (the phrase אפילו באלף לא בטיל, and ביצה חשובה)
Written and edited by:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
« בריה אפילו באלף לא בטיל. ובו ד׳ סעיפים » (שו״ע יו״ד ק׳:א)
« בריה דהיינו כגון נמלה או עוף טמא וגיד הנשה ואבר מן החי וביצה שיש בה אפרוח וכיוצא בהם אפי׳ באלף לא בטלה » (שו״ע יו״ד ק׳:א)
« ואין לו דין בריה אא״כ הוא דבר שהיה בו חיות לאפוקי חטה אחת של איסור וכן צריך שיהא דבר שאסור מתחילת ברייתו לאפוקי עוף טהור שנתנבל ושור הנסקל וכן צריך שיהיה דבר שלם שאם יחלק אין שמו עליו לאפוקי חלב וכן צריך שיהא שלם » (שו״ע יו״ד ק׳:א)
« ועיקר גיד הנשה אינו אלא על הכף בלבד והוא כרוחב ד׳ אצבעות ואם הוא שלם מקרי בריה » (רמ״א יו״ד ק׳:א)
Translation — A beriah is not nullified even in a thousand. And it contains four seifim. A beriah — that is, for instance an ant, a non-kosher bird, the gid hanasheh, a limb taken from a living animal, an egg containing an embryo, and the like — is not nullified even in a thousand. And a thing has the status of a beriah only if it is something that had life in it — excluding a single forbidden grain of wheat; it must further be something forbidden from the very beginning of its formation — excluding a kosher bird that became a nevela, and the ox condemned to stoning; it must further be something whole, such that if it were divided its name would no longer apply to it — excluding chelev; and it must further be whole in fact. Rama's gloss — the essential part of the gid hanasheh is only what lies on the kaf alone, and that is the width of four fingers; and if it is whole it is called a beriah (Issur veHeter haArokh, rule 28).
« וְלִיבְטוֹל בְּרוּבָּא » (חולין צ״ט ע״ב)
and it answers briefly, further on in the sugya:
« בְּרִיָּה שָׁאנֵי » (חולין ק׳ ע״א)
« וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן גִּיד – מִשּׁוּם דִּבְרִיָּה הִיא, אֲבָל חֲתִיכָה – אֵימָא לָא » (חולין ק׳ ע״א)
The very phrase carried by the heading of our siman — אפילו באלף לא בטיל — is read in the Gemara of Beitza, concerning a דבר שיש לו מתירין, where it is likewise said that an egg is an important thing:
« דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין — אֲפִילּוּ בְּאֶלֶף לֹא בָּטֵיל » (ביצה ג׳ ע״ב)
« בֵּיצָה חֲשׁוּבָה וְלֹא בָּטְלָה » (ביצה ג׳ ע״ב)
Siman 101 continues this same chapter for the חתיכה הראויה להתכבד and the דבר שבמנין: our siman and the next form a single block — that of important things which are not nullified.
This is one of the sharpest chiddushim in the siman, and the full weight of the Taz's hand (ס״ק א) is placed upon it.
« חשיבות דבריה שלא תהיה בטילה היא מדרבנן » (ט״ז יו״ד ק׳ ס״ק א)
His argument starts from the other end: the Torah itself did mark the beriah with standing — one is liable for it even in less than a kezayit, since the verse forbids the impure species without any measure.
« דכיון שמן התורה יש חשיבות דלוקין על אכילתה אפי׳ היא פחות מכזית » (ט״ז יו״ד ק׳ ס״ק א)
« דהא סתמא כתיב אצל מינים טמאים לא תאכל אותם אפי׳ הם קטנים » (ט״ז יו״ד ק׳ ס״ק א)
And it is from this Torah stringency upon the beriah itself that the Sages drew their stringency upon its mixture:
« ע״כ החמירו רבנן בתערובת שלהם אבל מן התורה היא בטילה כשאר איסורים » (ט״ז יו״ד ק׳ ס״ק א)
« ונ״מ לענין ספק אי הוה בריה או לא הוה ספיקא דרבנן ובטל » (ט״ז יו״ד ק׳ ס״ק א)
The Taz expressly extends this consequence to the other categories that are not nullified, which siman 101 will treat:
« וכן בכל הדברים דאמרינן לקמן שאינם בטלים כגון ראוי להתכבד או דבר שבמנין » (ט״ז יו״ד ק׳ ס״ק א)
But he immediately sets the limit, and it must be held together with the rest: the doubt that is lenient is a doubt about status, not a doubt about the prohibition. Where the beriah is certain and only the prohibition is doubtful, the stringency stands whole:
« אבל אי הוה ודאי בריה או א׳ מהני שאין מתבטלים אלא שהאיסור ספק בזה אפילו באלף לא בטיל כגון ביצי ספק טריפה » (ט״ז יו״ד ק׳ ס״ק א)
And in practice — ask your Rav.
« ואין לו דין בריה אא״כ הוא דבר שהיה בו חיות לאפוקי חטה אחת של איסור וכן צריך שיהא דבר שאסור מתחילת ברייתו לאפוקי עוף טהור שנתנבל ושור הנסקל וכן צריך שיהיה דבר שלם שאם יחלק אין שמו עליו לאפוקי חלב וכן צריך שיהא שלם » (שו״ע יו״ד ק׳:א)
Translation — a thing has the status of a beriah only if it is something that had life in it — excluding a single forbidden grain of wheat; it must further be something forbidden from the very beginning of its formation — excluding a kosher bird that became a nevela and the ox condemned to stoning; it must further be something whole, such that if it were divided its name would no longer apply to it — excluding chelev; and it must further be whole in fact.
The Shach explains the third exclusion, and his wording shows plainly that the condition bears on the name:
« כיון שאלו יחלק שמו חלב עליו משא״כ גיד הנשה ואבר מן החי שאם יחלקו אין שמו עליו » (ש״ך יו״ד ק׳ ס״ק ה)
On the first condition he is careful to remove an objection one might raise: a grain of wheat may very well be forbidden from its origin — as kilayim — and it is still not a beriah, for want of life.
« אע״פ שהיא אסורה מתחלת ברייתה כגון של כלאים » (ש״ך יו״ד ק׳ ס״ק ג)
| The condition | What it excludes | The reason |
|---|---|---|
| (a) having had life | the grain of wheat and other seeds | there never was a breath of life in it → it is not a beriah |
| (b) forbidden from its origin | the kosher bird that became a nevela · the ox condemned to stoning | the prohibition came upon it after its formation → the standing of a beriah does not adhere to its prohibition |
| (c) whole — such that divided, its name does not remain | chelev | the cut piece is still called chelev → its name does not depend on its being whole |
« פירוש דל״ת דעיקר הקפידה שצריך שיהא שייך בו לומר אם יחלק אין שמו עליו ואז הוה בריה אפילו באמת אינו שלם » (ט״ז יו״ד ק׳ ס״ק ב)
« קמ״ל דדוקא יהא ג״כ שלם » (ט״ז יו״ד ק׳ ס״ק ב)
On the case of a crushed beriah the Taz does not decide here, and sends the reader elsewhere:
« ואם נתרסקה הבריה עיין בסימן ק״א סעיף ו׳ » (ט״ז יו״ד ק׳ ס״ק ב)
The Shach, for his part, removes it from beriah status in the very terms of the condition, and goes as far as a detached limb:
« לאפוקי נתרסק או נחתך ממנה אבר אחד אפילו אבר שאין הנשמה תלויה בו » (ש״ך יו״ד ק׳ ס״ק ו)
| The position | An ant found in fruit or flour | Source |
|---|---|---|
| כרתי ופלתי | before it emerged it was permitted — it is therefore not forbidden from its origin → it is nullified in sixty | פת״ש ס״ק א |
| טור האבן (סי׳ כ״ו), who disagrees | it is a full beriah and is not nullified — there is no ground to distinguish before and after it emerged | פת״ש ס״ק א |
The Pitchei Teshuva reports the Kreti uPleti's leniency, tying it expressly to the second condition:
« שלמד היתר על נמלים הגדלים בפירות וקמח שאף אם פירשו בטילים בס׳ » (פת״ש יו״ד ק׳ ס״ק א)
« דהרי הא דבריה אינה בטילה דוקא כשהוא אסור מתחלת ברייתו » (פת״ש יו״ד ק׳ ס״ק א)
« ונמלה אין אסור מתחלת ברייתו דהא קודם שפירשה היתה מותרת » (פת״ש יו״ד ק׳ ס״ק א)
And he at once reports who disagrees:
« ועיין בתשובת טור האבן סי׳ כ״ו שחולק על זה ופסק דמקרי בריה ואינה בטילה » (פת״ש יו״ד ק׳ ס״ק א)
« ועיין בתשובת משכנות יעקב סימן ל״א » (פת״ש יו״ד ק׳ ס״ק א)
« על אכילת קמח בימות החמה » (פת״ש יו״ד ק׳ ס״ק א)
And in practice — ask your Rav.
This is one of the sharpest and most widely discussed חקירות in the whole sugya of beriah.
« אֵין בְּגִידִין בְּנוֹתֵן טַעַם » (חולין צ״ט ע״ב)
and the Mechaber takes it up in seif ב׳ to make it the exception of the siman:
« חוץ מגיד הנשה שאין טעמו אוסר דאין בגידים בנותן טעם » (שו״ע יו״ד ק׳:ב)
If, then, the gid hanasheh has cooked with permitted food, what prohibition is there, since it releases nothing? And how can the rule “a beriah is not nullified” apply to it at all?
« דהוה ביה חיותא חידושי הרשב״א והר״ן פג״ה וכן אבר מן החי » (ש״ך יו״ד ק׳ ס״ק א)
« ועיקר גיד הנשה אינו אלא על הכף בלבד » (רמ״א יו״ד ק׳:א)
« והוא כרוחב ד׳ אצבעות ואם הוא שלם מקרי בריה » (רמ״א יו״ד ק׳:א)
This limitation to the kaf is not the Rama's innovation: it is Shmuel's statement in the Gemara about what the Torah actually forbade.
« לֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא שֶׁעַל הַכַּף בִּלְבַד » (חולין צ״ו ע״א)
And the Taz specifies that the measure of four fingers is stated of a large ox; on a small animal it shrinks accordingly:
« זה בשור הגדול ובכבש קטן ב׳ אצבעות כ״כ או״ה שם » (ט״ז יו״ד ק׳ ס״ק ג)
It may be noted in passing that the same Gemara in חולין צ״ו ע״א grounds the Torah stringency invoked above by the Taz: one is liable for the gid even in less than a kezayit, and the reason is given without detour.
« בְּרִיָּה (בִּפְנֵי עַצְמָהּ) הִיא » (חולין צ״ו ע״א)
« דבר שהוא בריה שנתבשל עם ההיתר אם אינו מכירו הכל אסור והרוטב בנותן טעם ואם מכירו זורקו והאחרים והרוטב צריך שיהא בהם ס׳ כנגדו חוץ מגיד הנשה שאין טעמו אוסר דאין בגידים בנותן טעם אבל שמנו אוסר וצריך ששים כנגדו להתיר הרוטב » (שו״ע יו״ד ק׳:ב)
« לפיכך ירך שנתבשל עם גידו אם מכירו זורקו וכל השאר מותר אם יש בו ס׳ כנגד שמנו ואם אינו מכירו כל החתיכות אסורות ואם יש בקדירה ס׳ כנגד השומן מותר הרוטב ואם לאו אסור » (שו״ע יו״ד ק׳:ב)
« ואם נמוח הגיד ואינו ניכר צריך גם כן ס׳ כנגדו » (שו״ע יו״ד ק׳:ב)
Translation — a thing that is a beriah and has cooked with permitted food: if he does not recognise it, everything is forbidden, and the sauce is forbidden if it received taste; and if he does recognise it, he throws it out, and there must be in the rest and in the sauce sixty against it. Except for the gid hanasheh, whose taste does not forbid, since sinews do not impart taste; but its fat does forbid, and sixty against it is needed to permit the sauce. Therefore a thigh that cooked with its gid — if he recognises the gid he throws it out and all the rest is permitted if there is sixty against its fat; if he does not recognise it, all the pieces are forbidden, and if there is in the pot sixty against the fat the sauce is permitted, and if not it is forbidden. And if the gid dissolved and is no longer recognisable, sixty against it is likewise needed.
« ואם השומן דבוק בחתיכה אחת צריך שיהיה באותה חתיכה ס׳ נגד השומן » (ט״ז יו״ד ק׳ ס״ק ד)
« ואם לאו צריך ס׳ נגד כל החתיכה ההיא שהאיסור דבוק בה » (ט״ז יו״ד ק׳ ס״ק ד)
« לדידן דאמרינן סי׳ צ״ב בכל האיסורים חתיכה עצמה נעשית נבילה » (ט״ז יו״ד ק׳ ס״ק ד)
The Shach raises the same difficulty, but turns it against the text of the Shulchan Arukh itself, which writes without qualification like the Tur — who does not hold the principle of adhering prohibition:
« קשה דהיאך סתם הרב כדברי הט״ו » (ש״ך יו״ד ק׳ ס״ק ח)
« א״כ ה״נ ירך שנתבשל עם גידו אין השאר מותר » (ש״ך יו״ד ק׳ ס״ק ח)
The fat, in short, is not judged as a beriah but as any absorbed chelev: the ordinary regime of prohibitions, with what siman 92 adds to it.
« פירוש ואזיל ליה חשיבותיה דבריה אבל צריך מ״מ ס׳ נגדו » (ט״ז יו״ד ק׳ ס״ק ה)
« דאע״ג דעץ בעלמא הוא התורה אסרתו » (ט״ז יו״ד ק׳ ס״ק ה)
The Shach says the same in one line, and refers to siman 65:
« דאע״פ שאין בו טעם התורה אסרתו » (ש״ך יו״ד ק׳ ס״ק ט)
But the Taz at once adds what he found in the Torat haBayit haArokh — that perhaps it is nullified in a majority, since a sinew never imparts taste:
« ומסיק על זה בת״ה הארוך ואפשר שבטל ברוב כיון שלעולם אינו נותן טעם » (ט״ז יו״ד ק׳ ס״ק ה)
and he draws from it, for himself, a measured conclusion: one does not write it as law, but one relies on it in a doubtful case.
« מ״מ נראה לסמוך להקל בספק כזה » (ט״ז יו״ד ק׳ ס״ק ה)
| The position | A dissolved, unrecognisable gid | Source |
|---|---|---|
| The Mechaber | sixty against it is required | מחבר ס״ב ; ט״ז ס״ק ה ; ש״ך ס״ק ט |
| The Torat haBayit haArokh, reported by the Taz | perhaps it is nullified in a majority, since a sinew never imparts taste — and the Taz relies on this in a doubtful case | ט״ז ס״ק ה |
« קדרה של מרק שנפל שם בריה ונאבדה אסור הכל » (שו״ע יו״ד ק׳:ג)
Translation — a pot of broth into which a beriah fell and was lost in it — everything is forbidden.
Here the Shach does not explain: he limits. His remark is short and it changes the reach of the seif — “everything is forbidden” holds only where straining can do nothing.
« היינו כשא״א להתיר על ידי סינון » (ש״ך יו״ד ק׳ ס״ק י)
Which means that seif ג׳ and seif ד׳ do not contradict each other: they state the same rule from both sides. Where a physical separation remains possible, we separate; where it does not, everything is forbidden.
« פרעוש שקפץ לתוך המאכל אסור מצד הדין מאחר שנאבדה ברוטב » (פת״ש יו״ד ק׳ ס״ק ג)
« וא״א לסננה וא״א לבדוק הבשר אולי דבקה בו » (פת״ש יו״ד ק׳ ס״ק ג)
The Pitchei Teshuva does not leave the matter undisputed: he reports that the Panim Meirot hesitated, on the ground that a flea is repulsive in itself, and that the Rama holds in siman 103 that a beriah repulsive in itself is nullified. But he likewise reports that the Panim Meirot afterwards raised many difficulties against that objection, and he concludes in favour of the Chavot Yair:
« וא״כ יפה פסק החו״י » (פת״ש יו״ד ק׳ ס״ק ג)
And in practice — ask your Rav.
« ירקות מבושלות שנמצאו בהם ג׳ תולעים הירקות אסורים אבל מי השלקות מסננן ומותרים וכן הבשר ירחצנו ויבדקנו ומותר » (שו״ע יו״ד ק׳:ד)
Translation — cooked vegetables in which three worms were found: the vegetables are forbidden; but the cooking water, he strains it and it is permitted; and likewise the meat, he washes it and examines it, and it is permitted.
« ונראה לי פשוט שט״ס הוא שם וצ״ל ג׳ פעמים » (ט״ז יו״ד ק׳ ס״ק ו)
He then reports that his father-in-law — the Bayit Chadash — wished to be stringent from two times onward, because Rabbi holds that a chazaka is formed by two:
« ומו״ח ז״ל כ׳ דיש להחמיר בב׳ כיון דלרבי הוה חזקה בב׳ זימני » (ט״ז יו״ד ק׳ ס״ק ו)
and he does not follow him: outside the cases of marriage and circumcision, where we follow Rabbi leniently on a doubt involving life, we follow Rabban Shimon ben Gamliel, who requires three.
« קיימא לן כרבן שמעון בן גמליאל דדוקא בתלתא זימנין הוה חזקה וכן עיקר » (ט״ז יו״ד ק׳ ס״ק ו)
He closes by recalling what the Beit Yosef reports in the name of the Ran, in that same siman 84:
« דפעם אחת או ב׳ מותר התבשיל » (ט״ז יו״ד ק׳ ס״ק ו)
« דמאחר שנמצאו ג׳ הוחזק שיש שם עוד ואינן ניכרות » (ש״ך יו״ד ק׳ ס״ק י״א)
From here the dividing line is clear, and it is the one the Shach had drawn at seif ג׳: where a physical separation is practicable, we require it and the food is permitted — the cooking water, one strains it; the meat, one washes and examines it. Where it is not — the vegetable itself, in which the remaining worms are held to be present and invisible — the food stays forbidden. The Shach refers the reader to siman 84 for the details of these laws.
| The case | The law | Source |
|---|---|---|
| A whole beriah (ant, non-kosher bird, gid, limb from a living animal, egg with an embryo in it) | even in a thousand it is not nullified | מחבר ס״א ; חולין צ״ט ע״ב–ק׳ ע״א |
| A forbidden grain of wheat | nullified — there never was life in it | מחבר ס״א (1st condition) ; ש״ך ס״ק ג |
| A kosher bird that became a nevela · the ox condemned to stoning | nullified — they were not forbidden from their origin | מחבר ס״א (2nd condition) |
| Chelev | nullified — its name remains even when divided | מחבר ס״א (3rd condition) ; ש״ך ס״ק ה |
| A doubt about beriah status | a doubt in a rabbinic matter → it is nullified | ט״ז ס״ק א |
| A certain beriah with a doubtful prohibition | even in a thousand it is not nullified | ט״ז ס״ק א |
| A gid hanasheh he recognises | he throws it out; its fat requires sixty | מחבר ס״ב ; ש״ך ס״ק א ; ט״ז ס״ק ד |
| A dissolved, unrecognisable gid | sixty against it is required (and the Taz relies on the leniency in a doubtful case) | מחבר ס״ב ; ט״ז ס״ק ה ; ש״ך ס״ק ט |
| A beriah lost in the sauce | everything is forbidden — where straining can do nothing | מחבר ס״ג ; ש״ך ס״ק י ; פת״ש ס״ק ג |
| A vegetable in which worms were found (three times) | the vegetable is forbidden; the water, one strains it; the meat, one washes and examines it — and they are permitted | מחבר ס״ד ; ט״ז ס״ק ו ; ש״ך ס״ק י״א |
| The point | First position | Second position |
|---|---|---|
| The reach of “it is not nullified” | the plain reading — it is not nullified by Torah law | the Taz — it is rabbinic; by Torah law it is nullified, and a doubt about status is lenient (ס״ק א) |
| An ant found in fruit or flour | כרתי ופלתי — permitted before it emerged → nullified in sixty (פת״ש ס״ק א) | טור האבן סי׳ כ״ו — a full beriah, not nullified (פת״ש ס״ק א) |
| A limb from a living animal, less than a kezayit | פני אריה — it is nullified like any dry in dry (פת״ש ס״ק ב) | פרי מגדים — his view is not so (פת״ש ס״ק ב) |
| A dissolved, unrecognisable gid | the Mechaber — sixty is required | תורת הבית הארוך, reported by the Taz — perhaps it is nullified in a majority (ט״ז ס״ק ה) |
| The chazaka of infestation | מו״ח (the Bayit Chadash) — there is ground to be stringent from two times (ט״ז ס״ק ו) | the Taz — three times, following Rabban Shimon ben Gamliel (ט״ז ס״ק ו) |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Back to home · Siman 100 · ♥ Support