Sougyot, sources, hakira du fondement, ma'hlokot des Richonim et des A'haronim,
nafka minot pratiques et examen des chitot
Sujet :
שולחן ערוך יורה דעה סימן ק״ב (4 seifim)
avec l'appareil : ש״ך (Chakh) · ט״ז (Taz) · פתחי תשובה (Pit'hei Techouva)
Fondement de la sougya dans le Chas :
ביצה ג׳: — ד׳. (l'œuf pondu à Yom Tov ; un דשיל״מ ne s'annule pas) · נדרים נ״ב. (מין במינו) · עבודה זרה ס״ו. (בתר שמא ולא בתר טעמא)
Rédaction et étude :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
« כל דבר שיש לו מתירין כגון ביצה שנולדה ביום טוב שראויה למחר אם נתערב׳ באחרות בין שלימה בין טרופה אינה בטלה אפילו באלף ואפי׳ ספק אם נולדה בי״ט ונתערבה באחרו׳ אסורו׳ ואם נתערבה בשאינה מינה בטלה בס׳ … מיהו אם לבנו בה מאכל או נתנו בקדרה לתקן הקדרה כגון שמלאוה בתרנגולת אינה בטלה … ועיין בא״ח סימן תקי״ג » (שולחן ערוך יורה דעה ק״ב:א)
« וְכׇל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין — אֲפִילּוּ בִּדְרַבָּנַן לֹא בָּטֵיל » (ביצה ד׳.)De là on a étendu la règle à tout interdit appelé à devenir permis après un temps (Chabbat, Yom Tov, chemitta, hekdech qui sera racheté, et le reste). Le Mehaber reprend l'œuf comme exemple premier, parce que c'est là que le din a été énoncé à sa source.
« מיהו אם לבנו בה מאכל או נתנו בקדרה לתקן הקדרה כגון שמלאוה בתרנגולת אינה בטלה » (רמ״א יו״ד ק״ב:א)Le Rama renvoie lui-même à אורח חיים סימן תקי״ג. Ce que cet ajout suppose — et c'est le Taz et le Chakh qui le diront explicitement au ס״ק ו — c'est que ce qui est donné pour corriger un plat compte comme son espèce : la question du מין במינו sera donc reprise plus bas.
C'est la racine de tout le siman, et le Taz y met tout son poids dès son premier ס״ק.
« מדאורייתא חד בתרי בטל דכתיב אחרי רבים להטות ואחמירו רבנן הואיל ויש לו מתירין לאחר זמן לא יאכלנו באיסורו ע״י ביטול. רש״י פ״ק דביצה » (ט״ז יו״ד ק״ב ס״ק א)Autrement dit : puisqu'il est en ton pouvoir d'attendre et de manger la chose en pleine permission après un temps, tu n'as pas à te la procurer maintenant par la voie de l'annulation, qui est une permission obtenue à travers un interdit.
« עד שאתה אוכלו באיסור תאכלנו בהיתר » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק ט)Il ressort de là que toute la rigueur du דשיל״מ ne tient pas à l'importance de l'interdit, mais à l'existence d'une permission à venir.
« קמ״ל דיש שם ג״כ חומרא דיש לו מתירין ונ״מ לענין ספק » (ט״ז יו״ד ק״ב ס״ק ב)
« ואפי׳ ספק אם נולדה בי״ט ונתערבה באחרו׳ אסורו׳ » (שולחן ערוך יורה דעה ק״ב:א)
« בדבר זה חמור דבר שיש לו מתירין משאר דברים שאינם בטלים דשם מותר בספיקן אם הודאי איסור הוא דרבנן אמרינן בספק שלו דמותר ככל ספק דרבנן ולא יזיק לו אם הוא דבר חשוב אבל כאן אפי׳ בספק איסור דרבנן אסור כיון שיש לו מתירין » (ט״ז יו״ד ק״ב ס״ק ג)La ligne de partage, telle que le Taz la trace :
« ואם נתערבה בשאינה מינה בטלה בס׳ » (שולחן ערוך יורה דעה ק״ב:א)
La rigueur du דשיל״מ ne vaut donc qu'en מין במינו (un œuf parmi des œufs) ; mêlé à une autre espèce, il revient au din ordinaire et s'annule dans soixante.
« שאני הכא דאין החשיבות מצד האיסור עצמו אלא מאחר שיהיה לו היתר אחר כך לא רצו חכמים להתבטל וכל שנתערב שלא במינו אין ההיתר נקרא על הדבר האסור אלא ע״ש דבר שנתערב בו והוי כמי שאין לו מתירין » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק ד)Le Chakh ajoute que pour une בריה ou une חתיכה הראויה להתכבד il n'y a pas de différence entre מינו et שאינו מינו — et c'est justement ce qui montre que la rigueur du דשיל״מ est d'un autre ordre.
| Cas | Din selon le Chakh | Source |
|---|---|---|
| Même nom, goût différent | מין במינו — ne s'annule pas | ש״ך ס״ק ג |
| Même goût, nom différent | שלא במינו — s'annule | ש״ך ס״ק ג, d'après Rava |
« נראה דהכא אזלינן בתר שמא ולא בתר טעמא דאם הוא שוה בשמא אע״ג דלא שוה בטעמא ה״ל מין במינו ולא בטיל ואם אינו שוה בשמא אף על גב דשוה בטעמא ה״ל שלא במינו ובטל » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק ג)
« דהא קי״ל כרבא פרק בתרא דעבודת כוכבים … דבתר שמא אזלינן ולא בתר טעמא » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק ג)
« לפי שאין ההיתר אח״כ נקרא על האיסור אלא על התערובת שנאסר והוא אינו מינו של האיסור ואין טעם זה מספיק כל כך » (ט״ז יו״ד ק״ב ס״ק ה)Il s'étonne alors que le motif du Ran (Nedarim 52) n'ait pas été rapporté ici. Le Ran part du verset « ולקח מדם הפר ומדם השעיר » : bien que le sang du taureau soit plus abondant, l'Écriture appelle encore le mélange sang du bouc — signe qu'en מין במינו il n'y a pas annulation, car ce qui ressemble à son semblable ne l'affaiblit pas mais le renforce. Les Sages n'en tirent pas la règle pour l'interdit et le permis, parce que là l'un est interdit et l'autre permis — sauf, précisément, dans un דשיל״מ :
« דהא אין כאן חילוק בין איסור להיתר שהרי גם האיסור סופו להיות מותר » (ט״ז יו״ד ק״ב ס״ק ה)Le Taz termine en écrivant que ce motif du Ran est tout à fait juste.
« דכל דבר שצריך זה לזה כגון מים ומלח בעיסה הוה מין במינו » (ט״ז יו״ד ק״ב ס״ק ו)Le Chakh dit la même chose au nom du Mahara"y :
« דכל שנותנין זה בזה לתקן זה את זה מקרי מין במינו כגון מים ומלח בעיסה » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק ו)Le Taz met en garde contre une extension abusive : ce raisonnement vaut ici, pour le דשיל״מ, et l'on n'en tirera pas que partout le מתקן הקדירה serait מין במינו — car là où tout dépend du goût, ce qui donne du goût hors de son espèce garde la rigueur du שלא במינו.
« יש מי שאומר שלא אמרו דבר שיש לו מתירין אלא כשהמתיר עתיד לבא על כל פנים או אם המתיר בידו לעשותו בלא הפסד אבל דבר שאינו בידו ואינו ודאי שיבא המתיר אינו בדין דבר שיש לו מתירין לפיכך ביצה של ספק טריפה שנתערבה באחרות אינו בדין דבר שיש לו מתירין לפי שאין המתיר בודאי ואינו בידו » (שולחן ערוך יורה דעה ק״ב:ב)
| Condition | Explication | Exemple |
|---|---|---|
| (a) עתיד לבא על כל פנים | le מתיר viendra de toute façon, de lui-même, sans acte | l'œuf de Yom Tov, certainement permis après la fête — c'est l'exemple du Taz ס״ק ז |
| (b) בידו לעשותו בלא הפסד | le מתיר est en son pouvoir, et il peut l'obtenir sans perte d'argent | l'interrogation d'un sage sur un vœu (seif 4) |
« פי׳ כגון ביצה שנולדה בי״ט שתהיה בודאי מותרת לאחר י״ט לאפוקי ביצת ספק טריפה דנקט אח״כ » (ט״ז יו״ד ק״ב ס״ק ז)
« והוא ז״ל חולק עליו דמ״מ ודאי שיבא לידי היתר קצת דלאחר י״ט יסתלק איסור הכולל דהיינו נולד » (פתחי תשובה יו״ד ק״ב ס״ק ד)Le Pit'hei Techouva ajoute que le Pri 'Hadach et le Min'hat Yaakov ont conclu de même, et il rapporte encore la discussion du Pri Megadim et de Rabbi Akiva Eiger (responsum 65) sur celui qui fait vœu de ne pas manger une נבילה — Rabbi Akiva Eiger y revient sur sa première idée et laisse la chose בצריך עיון.
« לא ידעתי למה כתב המחבר דין זה בשם יש מי שאומר שהרי הרשב״א והטור סוברים כן ואין חולק עליהם » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק ז)Il apporte ensuite une preuve du Chas au début de Beitsa, où la guemara suppose qu'un œuf de ספק טריפה n'est pas un דשיל״מ — et il ne résout pas sa propre question : il la laisse ouverte.
« אלא ודאי כל כה״ג לא הוי דשיל״מ וצ״ע » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק ז)
« כלי שנאסר בבליעת איסור שנתערב באחרים ואינו ניכר בטל ברוב ואין דנין אותו כדבר שיש לו מתירין » (שולחן ערוך יורה דעה ק״ב:ג)
« לפי שצריך להוציא עליו הוצאות להגעילו וכל כיוצא בזה » (שולחן ערוך יורה דעה ק״ב:ג)
| Avis | Ce qu'il dit du motif « frais » | Source |
|---|---|---|
| Le Maharchal | ce motif n'était pas nécessaire : de toute façon, la permission ne vient pas d'elle-même par l'effet du temps, et il n'y a donc pas de דשיל״מ du tout | ש״ך ס״ק ח, qui le conteste |
| Le Maharil (responsum 194) | il conteste le Rachba : les frais de הגעלה ne sont qu'une perte légère — donc l'ustensile reste un דשיל״מ et ne s'annule pas. Le Chakh écrit qu'il faut en tenir compte là où la perte n'est pas grande | ש״ך ס״ק ח |
« כתב מהרש״ל פכ״ה ס״ס פ״ו דלא היה צריך לזה הטעם של פיזור מעותיו כי בלאו הכי נמי כיון דלא בא ההיתר ממילא מכח זמן לא חשיב דשיל״מ עכ״ל » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק ח)
« ולא ירדתי לסוף דעתו דהא אפילו בא ההיתר בלא זמן חשיב דשיל״מ כגון נדרים וכה״ג » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק ח)
« ומהרי״ל בתשובה סימן קצ״ד חולק גם כן אהרשב״א דההוצאה להגעילו הפסד מועט הוא » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק ח)
« ויש לחוש לדבריו במקום שאין הפסד מרובה » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק ח)
« והרא״ה בב״ה דף קכ״ח ע״ב משיג על הרשב״א ואומר דהכא טעמא אחרינא איכא דאין לו ביטול לבד מטעמא דשיל״מ דכל היכא דניכר האיסור אין לו ביטול וכיון דאפשר להוציא האיסור מתוכו ע״י הגעלה הוי כניכר האיסור » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק ח)Puis le Chakh ajoute une conduite rigoureuse : attendre que les ustensiles ne soient plus בני יומן.
« וגם נ״ל שיש לשהות הכלים עד שלא יהיו בני יומן דאז שרי מן התורה » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק ח)À la différence d'un autre avis qu'il rapporte, le Chakh tient qu'il est interdit de se servir de chacun d'eux séparément avant vingt-quatre heures. Le Taz (ס״ק ח), de son côté, demande pourquoi le Rachba a eu besoin de ce motif des frais.
« ק״ל למה צריך הרשב״א לטעם זה דצריך הוצאות שזכר רמ״א אח״כ הא אין הנאסר שהוא הכלי יכול לאסור טפי מן האוסר ואילו האוסר שהוא הבלוע בו לא יהיה עליו דין דבר שיש לו מתירין » (ט״ז יו״ד ק״ב ס״ק ח)Et pour la pratique — demande à ton Rav.
« עיין בתשובת בית יעקב סימן ק״י שהצדיק דברי רש״ל דשאני נדרים דיש מצוה בהתרתן » (פתחי תשובה יו״ד ק״ב ס״ק ו)Il ajoute la question de Rabbi Akiva Eiger sur le Chakh, et un raisonnement de son cru : d'après le Tsela"h et le Noda Biyhouda, la règle du דשיל״מ ne concerne que la consommation — ce que je mangerai aujourd'hui, je ne le mangerai plus demain — et non l'usage, puisqu'on peut se servir de l'ustensile aujourd'hui comme demain.
C'est la grande hakira du siman, et tout le seif 4 repose sur elle.
« יש מי שאומר דלא שייך דבר שיש לו מתירין היכא שהמאכל מתקלקל » (שולחן ערוך יורה דעה ק״ב:ד)
« הא דדבר שיש לו מתירין אינו בטל היינו דוקא אם האיסור בעין או שיש עדיין ממשות האיסור בתערובת אבל טעמו בטל » (רמ״א יו״ד ק״ב:ד)
| Avis | Le goût d'un דשיל״מ, en מין במינו | Source |
|---|---|---|
| Le Rama | seuls l'interdit בעין ou sa ממשות ne s'annulent pas ; son goût, lui, s'annule | רמ״א ס״ד ; ט״ז ס״ק ט |
| Le Chakh | même le goût ne s'annule pas en מין במינו — d'après le Chas de Nedarim, le Yerouchalmi, les Tossafot, le Roch et le Ran | ש״ך ס״ק ט–י |
« פירוש שאם האיסור ניטל משם רק שפלט שם טעם אוחו טעם אינו חמיר לאסור בשביל דבר שיש לו מתירין » (ט״ז יו״ד ק״ב ס״ק ט)Le mot « אוחו » est la graphie de l'édition suivie par Sefaria, pour « אותו » ; on la recopie telle quelle. Le Taz distingue ce cas de celui du seif 1 : là, l'œuf était mis dans la marmite précisément pour en relever le goût.
« מיהו צ״ע גם בזה דנלפע״ד מן הש״ס דנדרים … וירושלמי פ״ו דנדרים ותוספות והרא״ש ור״ן בנדרים שם דדשיל״מ אפי׳ טעמו לא בטיל במינו » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק ט)Il examine longuement s'il faut distinguer le cas où le corps de l'interdit est resté dans le mélange de celui où on l'a retiré entier, et il refuse finalement la distinction — car de toute façon « עד שאתה אוכלו באיסור תאכלנו בהיתר » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק ט). Il rapporte enfin le Ba"h dans le même sens.
« שוב מצאתי בב״ח שפסק ג״כ דאין חילוק ולעולם אינו בטל » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק ט)Du côté du Rama, le Pit'hei Techouva rapporte le Pné Arié, qui le soutient contre le Ba"h et le Chakh.
« ועיין בתשובת פני אריה סי׳ ב׳ שהעלה כדעת הרמ״א דטעמו בטל ולא כב״ח וש״ך שהשיגו עליו » (פתחי תשובה יו״ד ק״ב ס״ק ז)
« וכן אם אין איסורו מחמת עצמו בטיל ולכן חתיכה שלא נמלחה תוך ג׳ ימים אע״פ שי״א דמקרי דבר שיש לו מתירין הואיל ומותרת לצלי אפי׳ הכי בטילה דאין אסורה אלא מחמת דם הבלוע בה » (רמ״א יו״ד ק״ב:ד)
« כל איסור שלא היה ניכר קודם שנתערב הוי בטל אע״פ שהוא דבר שיש לו מתירין » (רמ״א יו״ד ק״ב:ד)
« מכל זה נראה לי ברור דכל איסור שבעולם שעיקר היתירו ע״י ביטול אין היתר בדבר שיש לו מתירין » (ט״ז יו״ד ק״ב ס״ק י)C'est-à-dire : partout où la permission d'un interdit passe essentiellement par l'annulation, cette annulation ne joue pas dans un דבר שיש לו מתירין. Le Taz rappelle que le Maharchal écrit de même — lire cette conclusion dans le sens inverse, comme si elle faisait sortir de tels cas du cadre du דשיל״מ, est une erreur qu'il faut signaler.
« הכל תפסו על הרב בזה כיון דדשיל״מ הוא מה לי בלוע הוא או לא ס״ס יש היתר לאיסורו » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק י)
« אבל בדשיל״מ משמע שם בת״ה להדיא דלא בטיל אפילו אם אין איסור מחמת עצמו » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק י)Au ס״ק י״א, le Chakh indique cependant que le morceau non salé n'est de toute façon pas un דשיל״מ, mais pour un tout autre motif que celui du Rama : en rôtissage, il n'a jamais été interdit.
« כלומר והעיקר אינו כן דלא מקרי דשיל״מ הואיל ולצלי לא נאסר מעולם » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק י״א)Le Pit'hei Techouva (ס״ק ח) apporte de l'autre côté le Pné Arié, qui soutient le Rama, tout en restreignant sa portée aux cas où l'interdit absorbé n'est pas de la même espèce que ce avec quoi le mélange s'est fait.
« ועיין בתשובת פני אריה סימן ג׳ שהעלה כדעת הרמ״א ז״ל דכל שאינו אסור מחמת עצמו בטל ולא ככל אחרונים שהשיגו עליו » (פתחי תשובה יו״ד ק״ב ס״ק ח)
« כגון ענבים שיוצא מהן יין בשבת בתוך יין צלול שהיה שם קודם השבת » (ט״ז יו״ד ק״ב ס״ק י״א)Le Taz souligne la différence avec le morceau non salé : là, l'interdit était connu, puisque le morceau était interdit ; ici, il n'y avait aucun interdit au départ.
« ועיין שם בסי׳ ו׳ תשובת הגאון בעל נו״ב ז״ל שדחה ראיותיו וכתב דיפה הכריעו האחרונים להקל בזה » (פתחי תשובה יו״ד ק״ב ס״ק ח)
« מי שנדר מדבר אחד ונתערב אח״כ לדידיה מקרי דבר שיש לו מתירין … דהא אפשר לשאול על נדרו » (רמ״א יו״ד ק״ב:ד)
« דבר שיש לו היתר וחוזר ונאסר כגון חמץ בפסח לא מקרי דבר שיש לו מתירין » (רמ״א יו״ד ק״ב:ד)
« ולא מקרי דבר שיש לו מתירין אלא א״כ הותר למי שנאסר אבל אם נשאר לאחד לעולם אסור אע״ג שמותר לאחרים כגון המבשל בשבת » (רמ״א יו״ד ק״ב:ד)
« הוה דבר שיש לו מתירין כיון דמצי לשאול על הנדר לחכם » (ט״ז יו״ד ק״ב ס״ק י״ב)Le Pit'hei Techouva (ס״ק י) précise, au nom du Brit Avraham, du Maharit et de Rabbi Akiva Eiger (fin du responsum 65), que le Rama a écrit « לדידיה » à dessein : il faut que celui qui peut dénouer soit celui à qui la chose est interdite.
« דדוקא בכה״ג דביד האוסר גופיה לשאול על נדרו הוי דשיל״מ אבל אם אסר דבר על חבירו בקונם לא הוי דשיל״מ » (פתחי תשובה יו״ד ק״ב ס״ק י)
« ועיין בתשובת בית יעקב סימן ק״י שכתב דדוקא בנדר משום דאיכא מצוה לאיתשולי ביה הוי דשיל״מ אבל אם נשבע שלא לאכול מאכל פלוני ונתערב לא הוי דשיל״מ דליכא מצוה » (פתחי תשובה יו״ד ק״ב ס״ק י)Le Pri Megadim écrivait au contraire, dans son introduction aux lois de Pessa'h, que le דשיל״מ vaut aussi pour le serment ; le 'Havot Yaïr (responsum 131) traite pour sa part d'un cas mixte. La question n'est pas close.
| Avis | Le 'hamets à Pessa'h est-il un דשיל״מ ? | Source |
|---|---|---|
| Le Mordekhi (premier avis du Rama) | une chose qui avait une permission et s'est trouvée de nouveau interdite n'est pas un דשיל״מ | רמ״א ס״ד ; ט״ז ס״ק י״ג |
| Le Rambam (« ויש חולקין ») | le 'hamets à Pessa'h est un דשיל״מ — et le Maharchal écrit que tel est l'essentiel | ט״ז ס״ק י״ג ; ש״ך ס״ק י״ג–יד |
« הוא הרמב״ם דס״ל דחמץ בפסח הוה דבר שיש לו מתירין וכתב רש״ל פרק כ״ה סימן פ״ז דכן נראה עיקר ולא כת״ח שפסק כהמרדכי שהוא דעה קמייתא » (ט״ז יו״ד ק״ב ס״ק י״ג)
« ומה שאינו בטל בפסח אפי׳ שלא במינו היינו משום חומר איסורו » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק י״ג)
« ובת״ח שם ד״ט פסק כסברא הראשונה ומהרש״ל חולק עליו » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק י״ד)Il y a donc bien deux questions superposées : le 'hamets est-il un דשיל״מ, et jusqu'où va la rigueur propre de l'interdit du 'hamets.
« במזיד דאסור לו לעולם ולאחרים מותר למוצאי שבת » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק ט״ו)Selon la règle du Rama, puisque la chose ne redevient jamais permise à celui à qui elle est interdite, ce n'est pas un דשיל״מ. Le Pit'hei Techouva (ס״ק י״ב) rapporte le Maguen Avraham (siman 308) : le Rama parle d'un mélange survenu après le Chabbat ; s'il est survenu le Chabbat même, la chose est interdite à celui qui a cuit, puisque le statut de דשיל״מ a pris effet pour les autres.
« עיין במג״א סימן ש״ח סק״ב שכתב דמיירי שנתערב אחר השבת אבל אם נתערב בו ביום אסור לו … הואיל וחל דשיל״מ לאחרים » (פתחי תשובה יו״ד ק״ב ס״ק י״ב)
« ולבסוף העלה דאף בכה״ג לא אמרינן כל דפריש כו׳ וזה הוא ג״כ בכלל דבר שיש לו מתירין » (פתחי תשובה יו״ד ק״ב ס״ק א)Le Pit'hei Techouva renvoie cependant, dans le même ס״ק, au Tsela"h, qui apporte au contraire une preuve que l'on dit bien כל דפריש dans un דשיל״מ, et il ajoute que telle paraît être l'opinion du 'Havot Yaïr (siman 133). La question reste donc partagée.
« ועיין בספר צל״ח על ביצה ד׳ יו״ד ע״ב בד״ה והואיל שהאריך להביא ראיה דאמרינן בדבר שיל״מ כל דפריש מר״פ » (פתחי תשובה יו״ד ק״ב ס״ק א)
| Forme du mélange | Ce qui en résulte | Source |
|---|---|---|
| Œuf de Yom Tov parmi des œufs (מין במינו) | ne s'annule pas même dans mille, ni dans le doute | מחבר ס״א ; ט״ז ס״ק א, ג |
| Œuf de Yom Tov hors de son espèce | s'annule dans soixante | מחבר ס״א ; ש״ך ס״ק ד |
| Donné pour corriger la marmite / pour blanchir un plat | compté comme מין במינו → ne s'annule pas | רמ״א ס״א ; ט״ז ס״ק ו ; ש״ך ס״ק ה–ו |
| Œuf de ספק טריפה mêlé à d'autres | s'annule — le מתיר n'est ni certain ni en son pouvoir | מחבר ס״ב ; ט״ז ס״ק ז |
| Ustensile ayant absorbé de l'interdit, mêlé à d'autres | s'annule à la majorité — la הגעלה demande des frais ; le Maharil conteste | מחבר ס״ג ; ש״ך ס״ק ח |
| Il ne reste que le goût (rien בעין) | Rama — s'annule ; Chakh et Ba"h — ne s'annule pas | רמ״א ס״ד ; ש״ך ס״ק ט–י |
| אין איסורו מחמת עצמו (viande non salée) | Rama — s'annule, l'interdit ne venant que du sang absorbé ; le Taz et le Chakh contestent ce motif | רמ״א ס״ד ; ט״ז ס״ק י ; ש״ך ס״ק י–יא |
| Vœu, puis mélange | דשיל״מ לדידיה (il peut faire dénouer son vœu) | רמ״א ס״ד ; ט״ז ס״ק י״ב |
| 'Hamets à Pessa'h · celui qui cuit le Chabbat | ma'hloket (Mordekhi / Rambam) · n'est pas un דשיל״מ | רמ״א ס״ד ; ש״ך ס״ק י״ג–טו |
| Sujet | Premier avis | Second avis |
|---|---|---|
| Ce qui détermine « son espèce » | Chakh ס״ק ג — au nom (בתר שמא), d'après Rava | et non au goût (בתר טעמא), même si le goût concorde |
| Le motif du שלא במינו qui s'annule | Taz ס״ק ה — le motif du siman 101 ne lui suffit pas | le Ran (Nedarim 52), sur le sang du taureau et du bouc |
| Le motif « frais de הגעלה » (seif 3) | Maharchal — inutile : il n'y a pas de דשיל״מ du tout | Maharil — la dépense est légère, donc l'ustensile reste un דשיל״מ (ש״ך ס״ק ח) |
| Le goût d'un דשיל״מ en מין במינו | Rama — טעמו בטל (et Pné Arié le soutient) | Chakh et Ba"h — même le goût ne s'annule pas |
| אין איסורו מחמת עצמו | Rama — s'annule (Pné Arié, פ״ת ס״ק ח) | Chakh ס״ק י et le Taz ס״ק י contestent le motif |
| Le 'hamets à Pessa'h | Mordekhi — n'est pas un דשיל״מ | Rambam — en est un ; et le Maharchal tient que tel est l'essentiel |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Accueil · Siman ק״ב · ♥ Soutenir