Sugyot, sources, the chakira of the yesod, machlokot of Rishonim and Acharonim,
practical nafka minot and examination of the shitot
Subject:
שולחן ערוך יורה דעה סימן ק״ב (4 seifim)
with the commentaries: ש״ך (Shach) · ט״ז (Taz) · פתחי תשובה (Pitchei Teshuva)
The sugya in Shas:
ביצה ג׳: — ד׳. (the egg born on Yom Tov; a דשיל״מ is not nullified) · נדרים נ״ב. (מין במינו) · עבודה זרה ס״ו. (בתר שמא ולא בתר טעמא)
Written and edited by:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
« כל דבר שיש לו מתירין כגון ביצה שנולדה ביום טוב שראויה למחר אם נתערב׳ באחרות בין שלימה בין טרופה אינה בטלה אפילו באלף ואפי׳ ספק אם נולדה בי״ט ונתערבה באחרו׳ אסורו׳ ואם נתערבה בשאינה מינה בטלה בס׳ … מיהו אם לבנו בה מאכל או נתנו בקדרה לתקן הקדרה כגון שמלאוה בתרנגולת אינה בטלה … ועיין בא״ח סימן תקי״ג » (שולחן ערוך יורה דעה ק״ב:א)
« וְכׇל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין — אֲפִילּוּ בִּדְרַבָּנַן לֹא בָּטֵיל » (ביצה ד׳.)From there the rule was extended to every prohibition destined to become permitted after a time (Shabbat, Yom Tov, shemitta, hekdesh that will be redeemed, and the rest). The Mechaber takes the egg as his first example because that is where the din was stated at its source.
« מיהו אם לבנו בה מאכל או נתנו בקדרה לתקן הקדרה כגון שמלאוה בתרנגולת אינה בטלה » (רמ״א יו״ד ק״ב:א)The Rama himself refers to אורח חיים סימן תקי״ג. What this addition presupposes — and it is the Taz and the Shach at ס״ק ו who will say it explicitly — is that whatever is given in order to improve a dish counts as its own species: the question of מין במינו is therefore taken up below.
This is the root of the whole siman, and the Taz puts all his weight on it in his very first ס״ק.
« מדאורייתא חד בתרי בטל דכתיב אחרי רבים להטות ואחמירו רבנן הואיל ויש לו מתירין לאחר זמן לא יאכלנו באיסורו ע״י ביטול. רש״י פ״ק דביצה » (ט״ז יו״ד ק״ב ס״ק א)In other words: since it is in your power to wait and eat the thing in full permission after a time, you have no licence to acquire it now by way of nullification, which is a permission obtained through a prohibition.
« עד שאתה אוכלו באיסור תאכלנו בהיתר » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק ט)It follows that the whole stringency of דשיל״מ rests not on the importance of the prohibition but on the existence of a permission still to come.
« קמ״ל דיש שם ג״כ חומרא דיש לו מתירין ונ״מ לענין ספק » (ט״ז יו״ד ק״ב ס״ק ב)
« ואפי׳ ספק אם נולדה בי״ט ונתערבה באחרו׳ אסורו׳ » (שולחן ערוך יורה דעה ק״ב:א)
« בדבר זה חמור דבר שיש לו מתירין משאר דברים שאינם בטלים דשם מותר בספיקן אם הודאי איסור הוא דרבנן אמרינן בספק שלו דמותר ככל ספק דרבנן ולא יזיק לו אם הוא דבר חשוב אבל כאן אפי׳ בספק איסור דרבנן אסור כיון שיש לו מתירין » (ט״ז יו״ד ק״ב ס״ק ג)The dividing line, as the Taz draws it:
« ואם נתערבה בשאינה מינה בטלה בס׳ » (שולחן ערוך יורה דעה ק״ב:א)
The stringency of דשיל״מ therefore applies only מין במינו (an egg among eggs); mixed into another species, it returns to the ordinary din and is nullified in sixty.
« שאני הכא דאין החשיבות מצד האיסור עצמו אלא מאחר שיהיה לו היתר אחר כך לא רצו חכמים להתבטל וכל שנתערב שלא במינו אין ההיתר נקרא על הדבר האסור אלא ע״ש דבר שנתערב בו והוי כמי שאין לו מתירין » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק ד)The Shach adds that for a בריה or a חתיכה הראויה להתכבד there is no difference between מינו and שאינו מינו — and that is precisely what shows that the stringency of דשיל״מ is of another order.
| Case | The din according to the Shach | Source |
|---|---|---|
| Same name, different taste | מין במינו — not nullified | ש״ך ס״ק ג |
| Same taste, different name | שלא במינו — nullified | ש״ך ס״ק ג, from Rava |
« נראה דהכא אזלינן בתר שמא ולא בתר טעמא דאם הוא שוה בשמא אע״ג דלא שוה בטעמא ה״ל מין במינו ולא בטיל ואם אינו שוה בשמא אף על גב דשוה בטעמא ה״ל שלא במינו ובטל » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק ג)
« דהא קי״ל כרבא פרק בתרא דעבודת כוכבים … דבתר שמא אזלינן ולא בתר טעמא » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק ג)
« לפי שאין ההיתר אח״כ נקרא על האיסור אלא על התערובת שנאסר והוא אינו מינו של האיסור ואין טעם זה מספיק כל כך » (ט״ז יו״ד ק״ב ס״ק ה)He then wonders why the Ran's reason (Nedarim 52) was not brought here. The Ran starts from the verse « ולקח מדם הפר ומדם השעיר »: although the blood of the bull is more abundant, Scripture still calls the mixture the blood of the goat — a sign that מין במינו there is no nullification, for what resembles its like does not weaken it but strengthens it. The Sages do not derive the rule for forbidden and permitted from there, because there one item is forbidden and the other permitted — except, precisely, in a דשיל״מ:
« דהא אין כאן חילוק בין איסור להיתר שהרי גם האיסור סופו להיות מותר » (ט״ז יו״ד ק״ב ס״ק ה)The Taz ends by writing that this reason of the Ran is entirely correct.
« דכל דבר שצריך זה לזה כגון מים ומלח בעיסה הוה מין במינו » (ט״ז יו״ד ק״ב ס״ק ו)The Shach says the same in the name of the Mahara"i:
« דכל שנותנין זה בזה לתקן זה את זה מקרי מין במינו כגון מים ומלח בעיסה » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק ו)The Taz warns against over-extending this: the reasoning holds here, for דשיל״מ, and one may not conclude that everywhere whatever improves the pot is מין במינו — for where everything depends on taste, something that imparts taste from outside its species keeps the stringency of שלא במינו.
« יש מי שאומר שלא אמרו דבר שיש לו מתירין אלא כשהמתיר עתיד לבא על כל פנים או אם המתיר בידו לעשותו בלא הפסד אבל דבר שאינו בידו ואינו ודאי שיבא המתיר אינו בדין דבר שיש לו מתירין לפיכך ביצה של ספק טריפה שנתערבה באחרות אינו בדין דבר שיש לו מתירין לפי שאין המתיר בודאי ואינו בידו » (שולחן ערוך יורה דעה ק״ב:ב)
| Condition | Explanation | Example |
|---|---|---|
| (a) עתיד לבא על כל פנים | the מתיר will come in any case, by itself, with no act | the Yom Tov egg, certainly permitted after the festival — this is the Taz's example at ס״ק ז |
| (b) בידו לעשותו בלא הפסד | the מתיר is in his power, and he can obtain it without financial loss | asking a sage about a vow (seif 4) |
« פי׳ כגון ביצה שנולדה בי״ט שתהיה בודאי מותרת לאחר י״ט לאפוקי ביצת ספק טריפה דנקט אח״כ » (ט״ז יו״ד ק״ב ס״ק ז)
« והוא ז״ל חולק עליו דמ״מ ודאי שיבא לידי היתר קצת דלאחר י״ט יסתלק איסור הכולל דהיינו נולד » (פתחי תשובה יו״ד ק״ב ס״ק ד)The Pitchei Teshuva adds that the Pri Chadash and the Minchat Yaakov concluded likewise, and he further brings the discussion of the Pri Megadim and of Rabbi Akiva Eiger (responsum 65) about one who vows not to eat a נבילה — where Rabbi Akiva Eiger reconsiders his first suggestion and leaves the matter בצריך עיון.
« לא ידעתי למה כתב המחבר דין זה בשם יש מי שאומר שהרי הרשב״א והטור סוברים כן ואין חולק עליהם » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק ז)He then brings a proof from the Shas at the beginning of Beitza, where the gemara assumes that the egg of a ספק טריפה is not a דשיל״מ — and he does not resolve his own question: he leaves it open.
« אלא ודאי כל כה״ג לא הוי דשיל״מ וצ״ע » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק ז)
« כלי שנאסר בבליעת איסור שנתערב באחרים ואינו ניכר בטל ברוב ואין דנין אותו כדבר שיש לו מתירין » (שולחן ערוך יורה דעה ק״ב:ג)
« לפי שצריך להוציא עליו הוצאות להגעילו וכל כיוצא בזה » (שולחן ערוך יורה דעה ק״ב:ג)
| View | What it says about the reason of "expense" | Source |
|---|---|---|
| The Maharshal | the reason was unnecessary: in any case the permission does not come by itself through the passage of time, so there is no דשיל״מ at all | ש״ך ס״ק ח, who disputes him |
| The Maharil (responsum 194) | he disputes the Rashba: the cost of הגעלה is only a small loss — so the vessel remains a דשיל״מ and is not nullified. The Shach writes that one should be concerned for his words where the loss is not great | ש״ך ס״ק ח |
« כתב מהרש״ל פכ״ה ס״ס פ״ו דלא היה צריך לזה הטעם של פיזור מעותיו כי בלאו הכי נמי כיון דלא בא ההיתר ממילא מכח זמן לא חשיב דשיל״מ עכ״ל » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק ח)
« ולא ירדתי לסוף דעתו דהא אפילו בא ההיתר בלא זמן חשיב דשיל״מ כגון נדרים וכה״ג » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק ח)
« ומהרי״ל בתשובה סימן קצ״ד חולק גם כן אהרשב״א דההוצאה להגעילו הפסד מועט הוא » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק ח)
« ויש לחוש לדבריו במקום שאין הפסד מרובה » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק ח)
« והרא״ה בב״ה דף קכ״ח ע״ב משיג על הרשב״א ואומר דהכא טעמא אחרינא איכא דאין לו ביטול לבד מטעמא דשיל״מ דכל היכא דניכר האיסור אין לו ביטול וכיון דאפשר להוציא האיסור מתוכו ע״י הגעלה הוי כניכר האיסור » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק ח)The Shach then adds a stringent practice: to wait until the vessels are no longer בני יומן.
« וגם נ״ל שיש לשהות הכלים עד שלא יהיו בני יומן דאז שרי מן התורה » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק ח)Unlike another view he brings, the Shach holds that it is forbidden to use even each one of them separately before twenty-four hours have passed. The Taz (ס״ק ח), for his part, asks why the Rashba needed this reason of expense at all.
« ק״ל למה צריך הרשב״א לטעם זה דצריך הוצאות שזכר רמ״א אח״כ הא אין הנאסר שהוא הכלי יכול לאסור טפי מן האוסר ואילו האוסר שהוא הבלוע בו לא יהיה עליו דין דבר שיש לו מתירין » (ט״ז יו״ד ק״ב ס״ק ח)And for practice — ask your Rav.
« עיין בתשובת בית יעקב סימן ק״י שהצדיק דברי רש״ל דשאני נדרים דיש מצוה בהתרתן » (פתחי תשובה יו״ד ק״ב ס״ק ו)He adds Rabbi Akiva Eiger's question on the Shach, and a reasoning of his own: following the Tzelach and the Noda Biyhuda, the rule of דשיל״מ concerns only eating — what I eat today I shall not eat tomorrow — and not use, since one can use the vessel today as well as tomorrow.
This is the great chakira of the siman, and the whole of seif 4 rests on it.
« יש מי שאומר דלא שייך דבר שיש לו מתירין היכא שהמאכל מתקלקל » (שולחן ערוך יורה דעה ק״ב:ד)
« הא דדבר שיש לו מתירין אינו בטל היינו דוקא אם האיסור בעין או שיש עדיין ממשות האיסור בתערובת אבל טעמו בטל » (רמ״א יו״ד ק״ב:ד)
| View | The taste of a דשיל״מ, מין במינו | Source |
|---|---|---|
| The Rama | only the prohibition בעין or its ממשות is not nullified; its taste is nullified | רמ״א ס״ד ; ט״ז ס״ק ט |
| The Shach | even the taste is not nullified מין במינו — from the Shas in Nedarim, the Yerushalmi, Tosafot, the Rosh and the Ran | ש״ך ס״ק ט–י |
« פירוש שאם האיסור ניטל משם רק שפלט שם טעם אוחו טעם אינו חמיר לאסור בשביל דבר שיש לו מתירין » (ט״ז יו״ד ק״ב ס״ק ט)The word "אוחו" is the spelling of the edition Sefaria follows, for "אותו"; it is copied as it stands. The Taz distinguishes this case from that of seif 1: there, the egg was put into the pot precisely in order to give it flavour.
« מיהו צ״ע גם בזה דנלפע״ד מן הש״ס דנדרים … וירושלמי פ״ו דנדרים ותוספות והרא״ש ור״ן בנדרים שם דדשיל״מ אפי׳ טעמו לא בטיל במינו » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק ט)He examines at length whether one should distinguish the case where the body of the prohibition remained in the mixture from the case where it was removed whole, and he finally refuses the distinction — for in any event « עד שאתה אוכלו באיסור תאכלנו בהיתר » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק ט). He finally brings the Ba"ch in the same direction.
« שוב מצאתי בב״ח שפסק ג״כ דאין חילוק ולעולם אינו בטל » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק ט)On the Rama's side, the Pitchei Teshuva brings the Pnei Aryeh, who upholds him against the Ba"ch and the Shach.
« ועיין בתשובת פני אריה סי׳ ב׳ שהעלה כדעת הרמ״א דטעמו בטל ולא כב״ח וש״ך שהשיגו עליו » (פתחי תשובה יו״ד ק״ב ס״ק ז)
« וכן אם אין איסורו מחמת עצמו בטיל ולכן חתיכה שלא נמלחה תוך ג׳ ימים אע״פ שי״א דמקרי דבר שיש לו מתירין הואיל ומותרת לצלי אפי׳ הכי בטילה דאין אסורה אלא מחמת דם הבלוע בה » (רמ״א יו״ד ק״ב:ד)
« כל איסור שלא היה ניכר קודם שנתערב הוי בטל אע״פ שהוא דבר שיש לו מתירין » (רמ״א יו״ד ק״ב:ד)
« מכל זה נראה לי ברור דכל איסור שבעולם שעיקר היתירו ע״י ביטול אין היתר בדבר שיש לו מתירין » (ט״ז יו״ד ק״ב ס״ק י)That is: wherever the permission of a prohibition essentially runs through nullification, that nullification does not operate in a דבר שיש לו מתירין. The Taz notes that the Maharshal writes the same — to read this conclusion the other way round, as though it removed such cases from the category of דשיל״מ, is an error that must be flagged.
« הכל תפסו על הרב בזה כיון דדשיל״מ הוא מה לי בלוע הוא או לא ס״ס יש היתר לאיסורו » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק י)
« אבל בדשיל״מ משמע שם בת״ה להדיא דלא בטיל אפילו אם אין איסור מחמת עצמו » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק י)At ס״ק י״א, however, the Shach indicates that the unsalted piece is in any case not a דשיל״מ — but for an entirely different reason from the Rama's: for roasting it was never forbidden at all.
« כלומר והעיקר אינו כן דלא מקרי דשיל״מ הואיל ולצלי לא נאסר מעולם » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק י״א)On the other side, the Pitchei Teshuva (ס״ק ח) brings the Pnei Aryeh, who upholds the Rama while limiting his scope to cases where the absorbed prohibition is not of the same species as that into which the mixture was made.
« ועיין בתשובת פני אריה סימן ג׳ שהעלה כדעת הרמ״א ז״ל דכל שאינו אסור מחמת עצמו בטל ולא ככל אחרונים שהשיגו עליו » (פתחי תשובה יו״ד ק״ב ס״ק ח)
« כגון ענבים שיוצא מהן יין בשבת בתוך יין צלול שהיה שם קודם השבת » (ט״ז יו״ד ק״ב ס״ק י״א)The Taz underlines the difference from the unsalted piece: there the prohibition was known, since the piece was forbidden; here there was no prohibition at the outset.
« ועיין שם בסי׳ ו׳ תשובת הגאון בעל נו״ב ז״ל שדחה ראיותיו וכתב דיפה הכריעו האחרונים להקל בזה » (פתחי תשובה יו״ד ק״ב ס״ק ח)
« מי שנדר מדבר אחד ונתערב אח״כ לדידיה מקרי דבר שיש לו מתירין … דהא אפשר לשאול על נדרו » (רמ״א יו״ד ק״ב:ד)
« דבר שיש לו היתר וחוזר ונאסר כגון חמץ בפסח לא מקרי דבר שיש לו מתירין » (רמ״א יו״ד ק״ב:ד)
« ולא מקרי דבר שיש לו מתירין אלא א״כ הותר למי שנאסר אבל אם נשאר לאחד לעולם אסור אע״ג שמותר לאחרים כגון המבשל בשבת » (רמ״א יו״ד ק״ב:ד)
« הוה דבר שיש לו מתירין כיון דמצי לשאול על הנדר לחכם » (ט״ז יו״ד ק״ב ס״ק י״ב)The Pitchei Teshuva (ס״ק י) specifies, in the name of the Brit Avraham, the Maharit and Rabbi Akiva Eiger (end of responsum 65), that the Rama wrote "לדידיה" deliberately: the one who can dissolve must be the one to whom the thing is forbidden.
« דדוקא בכה״ג דביד האוסר גופיה לשאול על נדרו הוי דשיל״מ אבל אם אסר דבר על חבירו בקונם לא הוי דשיל״מ » (פתחי תשובה יו״ד ק״ב ס״ק י)
« ועיין בתשובת בית יעקב סימן ק״י שכתב דדוקא בנדר משום דאיכא מצוה לאיתשולי ביה הוי דשיל״מ אבל אם נשבע שלא לאכול מאכל פלוני ונתערב לא הוי דשיל״מ דליכא מצוה » (פתחי תשובה יו״ד ק״ב ס״ק י)The Pri Megadim wrote the contrary, in his introduction to the laws of Pesach, that דשיל״מ applies to an oath as well; the Chavot Yair (responsum 131) deals with a mixed case of his own. The question is not closed.
| View | Is chametz on Pesach a דשיל״מ? | Source |
|---|---|---|
| The Mordechai (the Rama's first view) | a thing that had a permission and became forbidden again is not a דשיל״מ | רמ״א ס״ד ; ט״ז ס״ק י״ג |
| The Rambam ("ויש חולקין") | chametz on Pesach is a דשיל״מ — and the Maharshal writes that this is the main view | ט״ז ס״ק י״ג ; ש״ך ס״ק י״ג–יד |
« הוא הרמב״ם דס״ל דחמץ בפסח הוה דבר שיש לו מתירין וכתב רש״ל פרק כ״ה סימן פ״ז דכן נראה עיקר ולא כת״ח שפסק כהמרדכי שהוא דעה קמייתא » (ט״ז יו״ד ק״ב ס״ק י״ג)
« ומה שאינו בטל בפסח אפי׳ שלא במינו היינו משום חומר איסורו » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק י״ג)
« ובת״ח שם ד״ט פסק כסברא הראשונה ומהרש״ל חולק עליו » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק י״ד)There are therefore two superimposed questions: whether chametz is a דשיל״מ, and how far the particular stringency of the prohibition of chametz reaches.
« במזיד דאסור לו לעולם ולאחרים מותר למוצאי שבת » (ש״ך יו״ד ק״ב ס״ק ט״ו)By the Rama's rule, since the thing never becomes permitted again to the one to whom it is forbidden, it is not a דשיל״מ. The Pitchei Teshuva (ס״ק י״ב) brings the Magen Avraham (siman 308): the Rama speaks of a mixture that occurred after Shabbat; if it occurred on Shabbat itself, the food is forbidden to the one who cooked it, since the status of דשיל״מ had taken effect for others.
« עיין במג״א סימן ש״ח סק״ב שכתב דמיירי שנתערב אחר השבת אבל אם נתערב בו ביום אסור לו … הואיל וחל דשיל״מ לאחרים » (פתחי תשובה יו״ד ק״ב ס״ק י״ב)
« ולבסוף העלה דאף בכה״ג לא אמרינן כל דפריש כו׳ וזה הוא ג״כ בכלל דבר שיש לו מתירין » (פתחי תשובה יו״ד ק״ב ס״ק א)In the same ס״ק, however, the Pitchei Teshuva refers to the Tzelach, who brings a proof to the contrary — that we do say כל דפריש in a דשיל״מ — and he adds that such appears to be the view of the Chavot Yair (siman 133). The question is therefore divided.
« ועיין בספר צל״ח על ביצה ד׳ יו״ד ע״ב בד״ה והואיל שהאריך להביא ראיה דאמרינן בדבר שיל״מ כל דפריש מר״פ » (פתחי תשובה יו״ד ק״ב ס״ק א)
| Form of the mixture | The resulting din | Source |
|---|---|---|
| Yom Tov egg among eggs (מין במינו) | not nullified even in a thousand, nor in doubt | מחבר ס״א ; ט״ז ס״ק א, ג |
| Yom Tov egg outside its species | nullified in sixty | מחבר ס״א ; ש״ך ס״ק ד |
| Given to improve the pot / to whiten a dish | counted as מין במינו → not nullified | רמ״א ס״א ; ט״ז ס״ק ו ; ש״ך ס״ק ה–ו |
| Egg of a ספק טריפה mixed into others | nullified — the מתיר is neither certain nor in his power | מחבר ס״ב ; ט״ז ס״ק ז |
| Vessel that absorbed a prohibition, mixed into others | nullified by majority — הגעלה costs money; the Maharil disputes | מחבר ס״ג ; ש״ך ס״ק ח |
| Only the taste remains (nothing בעין) | Rama — nullified; Shach and Ba"ch — not nullified | רמ״א ס״ד ; ש״ך ס״ק ט–י |
| אין איסורו מחמת עצמו (unsalted meat) | Rama — nullified, the prohibition coming only from the absorbed blood; the Taz and the Shach dispute this reason | רמ״א ס״ד ; ט״ז ס״ק י ; ש״ך ס״ק י–יא |
| A vow, then a mixture | דשיל״מ לדידיה (he can have his vow dissolved) | רמ״א ס״ד ; ט״ז ס״ק י״ב |
| Chametz on Pesach · one who cooks on Shabbat | machloket (Mordechai / Rambam) · not a דשיל״מ | רמ״א ס״ד ; ש״ך ס״ק י״ג–טו |
| Subject | First view | Second view |
|---|---|---|
| What determines "its own species" | Shach ס״ק ג — by the name (בתר שמא), from Rava | and not by the taste (בתר טעמא), even where the taste agrees |
| The reason why שלא במינו is nullified | Taz ס״ק ה — the reason of siman 101 does not satisfy him | the Ran (Nedarim 52), on the blood of the bull and the goat |
| The reason "cost of הגעלה" (seif 3) | Maharshal — unnecessary: there is no דשיל״מ at all | Maharil — the expense is slight, so the vessel remains a דשיל״מ (ש״ך ס״ק ח) |
| The taste of a דשיל״מ מין במינו | Rama — טעמו בטל (and the Pnei Aryeh upholds him) | Shach and Ba"ch — even the taste is not nullified |
| אין איסורו מחמת עצמו | Rama — nullified (Pnei Aryeh, פ״ת ס״ק ח) | Shach ס״ק י and Taz ס״ק י dispute the reason |
| Chametz on Pesach | Mordechai — not a דשיל״מ | Rambam — it is one; and the Maharshal holds this is the main view |