סימן ק״ח · דין ריחא — האם הריח מעביר את האיסור

📑 מתווה הלימוד

1. טקסט המחבר — 7 הסעיפים

סימן 108 מציב שאלה פשוטה למראה אך כבדת משקל : האם הריח (ריחא) די בו להעביר את האיסור? כשצולים בשר כשר ובשר אסור באותו תנור — אף שאינם נוגעים זה בזה — האם ריח האיסור מבליע אל ההיתר עד לאוסרו? המחבר (רבי יוסף קארו) נוקט כגמרא (פסחים עו, עבודה זרה סו) : ריחא לאו מילתא — הריח לבדו אינו אוסר ; לכן בדיעבד מותר, אך לכתחילה אין צולים שניהם יחד. נותרות יוצאות דופן שבהן הריח אוסר אף בדיעבד, ותנאי היתר אף לכתחילה. הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף הגהות ארוכות למנהג אשכנז (בשר בחלב, פת שנאפתה עם איסור, מניין הששים). נכיר את הסעיפים לפי קבוצות.

קבוצה א — התנור : צלייה, בישול בקדירה, המרדה (סעיפים 1-3)

סעיף 1 — שלא לצלות איסור והיתר יחד ; ריחא מילתא? 📋 העתקה

אֵין צוֹלִין בָּשָׂר כְּשֵׁרָה עִם בְּשַׂר נְבֵלָה אוֹ שֶׁל בְּהֵמָה טְמֵאָה בְּתַנּוּר אֶחָד, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין נוֹגְעִים זֶה בָּזֶה. וְאִם צְלָאָן — הֲרֵי זֶה מֻתָּר, וַאֲפִלּוּ הָיְתָה הָאֲסוּרָה שְׁמֵנָה הַרְבֵּה וְהַמֻּתֶּרֶת רָזָה. וְאִם הָיָה הַתַּנּוּר גָּדוֹל (מַחֲזִיק שְׁנֵים עָשָׂר עֶשְׂרוֹנִים) וּפִיו פָּתוּחַ — מֻתָּר לְצָלוֹתָן לְכַתְּחִלָּה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִגְּעוּ זֶה בָּזֶה. וְאִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן מְכֻסֶּה בִּקְדֵרָה אוֹ בְּצֵק וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה — מֻתָּר לְצָלוֹתָן אֲפִלּוּ בְּתַנּוּר קָטָן וּפִיו סָתוּם. (הגה: וְהוּא הַדִּין לְבָשָׂר בְּחָלָב; וְנוֹהֲגִין לְהַחְמִיר לְכַתְּחִלָּה אֲפִלּוּ בְּתַנּוּר גָּדוֹל, וּלְהָקֵל בְּדִיעֲבַד אֲפִלּוּ בְּתַנּוּר קָטָן. וְאִם אָפָה פַּת עִם בָּשָׂר — אָסוּר לְאָכְלוֹ בְּחָלָב אִם יֵשׁ לוֹ פַּת אַחֵר, וְכֵן אִם אָפָה כּוּתִי פַּת עִם אִסּוּר אָסוּר לִקְנוֹתוֹ אִם יֵשׁ פַּת אַחֵר — וְכָל זֶה לְכַתְּחִלָּה; אֲבָל אִם אֵין פַּת אַחֵר מָצוּי, שְׁנֵיהֶם מֻתָּרִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּלֹא מַתִּירִין רֵיחָא אֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד אֶלָּא אִם כֵּן הַתַּנּוּר פָּתוּחַ קְצָת מִן הַצַּד אוֹ לְמַעְלָה בִּמְקוֹם שֶׁהֶעָשָׁן יוֹצֵא; וּבִמְקוֹם הֶפְסֵד אֵין לְהַחְמִיר בְּדִיעֲבַד אֲפִלּוּ סָתוּם לְגַמְרֵי. וְאִם הָאִסּוּר דָּבָר חָרִיף, וְכָל שֶׁכֵּן אִם הַהֶתֵּר חָרִיף — רֵיחָא מִילְּתָא וְאָסוּר אֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד אִם שְׁנֵיהֶם מְגֻלִּים; אֲבָל אִם אֶחָד מְכֻסֶּה, אֲפִלּוּ בְּבָצֵק בְּעָלְמָא, מֻתָּר. אָפוּ אוֹ צָלוּ אִסּוּר וְהֶתֵּר תַּחַת מַחֲבַת אֶחָד מְגֻלִּים — אָסוּר אֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד, וְכֵן פַּת עִם בָּשָׂר אָסוּר בְּחָלָב; אֲבָל זֶה אַחַר זֶה אֵין לָחֹשׁ, אֶלָּא אִם כֵּן הִזִּיעַ הַמַּחֲבַת מִשְּׁנֵיהֶם, דְּאָז אָסוּר אֲפִלּוּ זֶה אַחַר זֶה אִם מְגֻלִּים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל מָקוֹם שֶׁרֵיחָא אוֹסֵר בְּדִיעֲבַד, הַיְינוּ דַּוְקָא כְּשֶׁאֵין שִׁשִּׁים בַּהֶתֵּר נֶגֶד הָאִסּוּר; אֲבָל אִם יֵשׁ שִׁשִּׁים (אֲפִלּוּ בְּכָל הַתַּנּוּר) — מְבַטֵּל, וְלִמְקוֹם הֶפְסֵד יֵשׁ לַעֲשׂוֹת כֵּן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִסּוּר שֶׁאוֹסֵר בְּמַשֶּׁהוּ (כְּגוֹן חָמֵץ בַּפֶּסַח), רֵיחָא אוֹסֵר אֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד בְּתַנּוּר קָטָן וְסָתוּם מְגֻלִּים; וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין חִלּוּק, וּבִמְקוֹם הֶפְסֵד יֵשׁ לִסְמוֹךְ אַמְּקִלִּין. וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן קי״ח.)

סעיף 2 — בישול בקדירה : הקדירה מפרידה 📋 העתקה

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּצָלִי; אֲבָל אִם בָּא לְבַשְּׁלָן בִּקְדֵרָה, כָּל אֶחָד בִּקְדֵרָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ — אֲפִלּוּ בְּתַנּוּר קָטָן וְסָתוּם מֻתָּר, וַאֲפִלּוּ פִּי הַקְּדֵרוֹת מְגֻלֶּה. (הגה: וְדַוְקָא שֶׁהַתַּנּוּר פָּתוּחַ קְצָת; אֲבָל אִם הוּא סָתוּם מִכָּל צַד, כְּגוֹן שֶׁטּוֹמְנִין בּוֹ הֶחָמִין לְשַׁבָּת — אָסוּר; וַאֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד יֵשׁ מַחְמִירִין אִם הָאִסּוּר וְהַהֶתֵּר מְגֻלִּים. וּבִמְקוֹם הֶפְסֵד מְרֻבֶּה יֵשׁ לְהָקֵל.)

סעיף 3 — המרדה (מרדת הנחתום) 📋 העתקה

מְרֵדָה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ שֻׁמַּן אִסּוּר — אָסוּר לִתֵּן עָלֶיהָ הֶתֵּר כָּל הַיּוֹם; וּמִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁאֵינָהּ בַּת יוֹמָהּ מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ, מִשּׁוּם דְּאִי אֶפְשָׁר בְּעִנְיָן אַחֵר. (הגה: וְכָל זְמַן שֶׁהִיא בַּת יוֹמָהּ, לֹא מַהֲנֵי לָהּ הַגְעָלָה אוֹ קְלִיפָה בִּכְלִי שֶׁל אֻמָּן.)

קבוצה ב — פת חמה על חבית היין (סעיף 4)

סעיף 4 — פת חמה על חבית של יין נסך 📋 העתקה

פַּת חַמָּה שֶׁהִנִּיחָהּ עַל גַּבֵּי חָבִית שֶׁל יֵין נֶסֶךְ פְּתוּחָה — אֲסוּרָה (וְהַיְינוּ דַּוְקָא כְּשֶׁמַּנִּיחָהּ כְּנֶגֶד הַמְּגוּפָה); אֲבָל אִם הַפַּת צוֹנֶנֶת, אֲפִלּוּ הֶחָבִית פְּתוּחָה, אוֹ שֶׁהַפַּת חַמָּה וְהֶחָבִית סְתוּמָה — מֻתֶּרֶת. וְאִם הָיְתָה פַּת שֶׁל שְׂעוֹרִים — אֲסוּרָה אִם הַפַּת חַמָּה אֲפִלּוּ הֶחָבִית סְתוּמָה.

קבוצה ג — הרחה, טעימה, זילוף (סעיפים 5-7)

סעיף 5 — למשוך בפיו את ריח היין ; טעימה ; זילוף 📋 העתקה

מֻתָּר לִמְשֹׁךְ בְּפִיו רֵיחַ יֵין נֶסֶךְ דֶּרֶךְ נֶקֶב הֶחָבִית, לֵידַע אִם הוּא טוֹב. (הגה: אֲבָל אָסוּר לִטְעֹם אוֹתוֹ אֲפִלּוּ אֵינוֹ בּוֹלְעוֹ. וְאָסוּר לְזַלֵּף יֵין נֶסֶךְ שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָאָה; אֲבָל מֻתָּר לְזַלֵּף סְתָם יֵינָם שֶׁהוּא מֻתָּר בַּהֲנָאָה.)

סעיף 6 — להריח תבלין שמונחים בכדי יין 📋 העתקה

צְרוֹר שֶׁל פִּלְפְּלִין וְשֶׁל זַנְגְּבִיל שֶׁמַּנִּיחִין אוֹתָן בְּכַדֵּי יֵין נֶסֶךְ — מֻתָּר לְהָרִיחַ בָּהֶן; אֲבָל בְּשָׂמִים שֶׁל הַבְדָּלָה — אָסוּר.

סעיף 7 — להריח איסורי הנאה (ע״ז, ערלה, כלאי הכרם) 📋 העתקה

בְּשָׂמִים שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה וְשֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם וְשֶׁל עָרְלָה — אָסוּר לְהָרִיחַ בָּהֶן.

2. הקשר — היכן ממוקם סימן זה

לאחר הסימנים שביססו את עקרונות הטעם הבלוע, הנותן טעם, הששים והפיטום/פעפוע (סימן 105), סימן 108 דן במקרה גבולי : ומה אם דבר לא נגע — רק הריח עבר? השאלה אינה עוד „האם הטעם חדר?״ אלא „האם לריח יש ממש הלכתי?״. התשובה היסודית — ריחא לאו מילתא — מסויגת ביוצאות דופן (חריף, מחבת אחד, במשהו), בתנאים (תנור גדול ופתוח, מכוסה, ששים) ובחזית שנייה : עצם ההרחה (יין, תבלין, בשמים אסורים בהנאה).

השאלות הגדולות של הסימן

3. מושגי היסוד של סימן זה

כדי להבין את סימן 108, יש לשלוט באוצר מילים טכני קטן המתאר כיצד הריח מעביר — או אינו מעביר — את האיסור.

4. טבלת ריחא — מתי הריח אוסר

כל סעיף 1 מתמצה בטבלה. מצליבים את המצב (תנור, מכוסה, חריף, קדירה…) עם המעמד בדיעבד / לכתחילה.

5. הש״ך והט״ז — המפרשים הגדולים

ביורה דעה, השולחן ערוך אינו נקרא לעולם לבדו. שני מפרשים גדולים מלווים אותו בכל עמוד ומבנים את הלימוד המעשי : הש״ך והט״ז. אלו הם נושאי הכלים המרכזיים ביורה דעה (אין כאן משנה ברורה, שאינה מפרשת אלא את אורח חיים).

ערך מרכזי מן הט״ז

ט״ז ס״ק א — רש״י : הריח מפטם ; רזה ברזה מותר 📋 העתקה

אֵין צוֹלִין כו'. פֵּרֵשׁ רָשִׁ״י דְּהָרֵיחַ מְפַטֵּם, וַאֲפִלּוּ שֻׁמַּן הֶתֵּר מְפַטֵּם הָאִסּוּר וְחוֹזֵר וּמְפַטֵּם הַהֶתֵּר; וְהַיְינוּ דַּוְקָא כְּשֶׁאֶחָד מֵהֶן שָׁמֵן, אֲבָל רָזֶה בְּרָזֶה — מֻתָּר לְכַתְּחִלָּה, דְּאֵין כָּאן פִּטּוּם.

ערך מרכזי מן הש״ך

ש״ך ס״ק ב — ריחא לאו מילתא בדיעבד ; מדוע הפת אסורה 📋 העתקה

וְאִם צְלָאָן הֲרֵי זֶה מֻתָּר. דְּקַיְימָא לָן רֵיחָא לָאו מִילְּתָא בְּדִיעֲבַד. וּמַה שֶּׁאָסְרוּ פַּת שֶׁנֶּאֱפָה עִם בָּשָׂר לְאָכְלוֹ בְּכוּתָח, הַיְינוּ מִשּׁוּם דְּאֶפְשָׁר בְּלֹא כוּתָח, וְכָל הֵיכָא דְּאֶפְשָׁר מַחְמִירִינַן לְכַתְּחִלָּה.

6. הגהת הרמ״א (הגה)

הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף על טקסט המחבר הגהות ארוכות המשקפות את מנהג אשכנז ומדייקות את ההלכה למעשה. הנה התערבויותיו הבולטות ביותר בסימן שלנו.

על סעיף 1 — בשר בחלב, ו„יש לו פת אחר״

על סעיף 1 — הדבר החריף והמחבת האחד

על סעיף 1 — הששים וה„במשהו״

על סעיפים 2-3 ו-5 — קדירה סתומה, כלי של אומן, זילוף

7. הרחה, טעימה, זילוף — מה הריח באמת משנה

סעיפים 5-7 — המישור השני של הסימן — ראויים לעצירה. מתי ריח של איסור הוא „הנאה״ ממשית שיש לאוסרה?

8. מקרים מעשיים מודרניים

כיצד מתפרשים כללים אלו במטבחים שלנו כיום? הנה שלושה מצבים שכיחים המוארים על ידי הסימן שלנו.

מקרה 1 — לבשל מאכל בשרי ומאכל חלבי באותו תנור

מקרה 2 — לחמם כשר ולא־כשר יחד, או במיקרוגל

מקרה 3 — להריח בושם או מאכל לא־כשר

9. סיכום סימן ק״ח

טבלת זיכרון

שאלות הבנה

להעמקה נוספת