פסק המחבר והרמ״א · הכרעת נושאי הכלים · פסיקת הספרדים והאשכנזים בזמננו
⚖️ פסק הלכה ולמעשה ⚖️
✦ ❖ ✦
הלכה למעשה — הפסיקה המעשית
מפסק המחבר והרמ״א, אל הכרעת הש״ך, הט״ז, הפרי מגדים
והפתחי תשובה, ועד פוסקי הספרדים והאשכנזים בני זמננו
הנושא:
שולחן ערוך יורה דעה סימן ק״ט (ב' סעיפים)
עם נושאי הכלים: ש״ך, ט״ז, פרי מגדים, פתחי תשובה
⚠ אזהרת רמה:
רמה זו אינה « דעת הרב »: שולחן ערוך הרב
(אדמו״ר הזקן) אינו מכסה את יורה דעה, ולכן לא את סימן ק״ט.
זוהי רמה של פסיקה מעשית: מה עושים, ואת מי שואלים.
עריכה ועיון:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
כיצד לקרוא רמה זו. כל קביעה מעוגנת או בלשון השולחן ערוך ונושאי כליו (ש״ך, ט״ז, פרי מגדים, פתחי תשובה), או בתשובה מפורשת בשם של פוסקים בני זמננו. על יורה דעה אין לא משנה ברורה (המבארת רק את אורח חיים), ולא שולחן ערוך הרב / דעת הרב (אדמו״ר הזקן לא כתב את יורה דעה). כל יישום מעשי (למעשה) נחתם בהפניה אל רבך: המקרים האמיתיים משלבים פרטי מציאות (כמה חתיכות, מין במינו או לאו, ניכר או לא, אם עומדים לבשל את התערובת) שרק פוסק הרואה את מצבך יכול להכריע בהם.
📑 תוכן העניינים
שורש הסימן — יבש ביבש, אינה ראויה להתכבד, וביטול ברוב (סעיף א')
פסק המחבר והרמ״א — מסגרת ההלכה בב' סעיפים
חד בתרי בטיל — ממה נפשך, אחד אחד (סעיף א')
מין במינו מול שלא במינו — שישים שלא במינו (סעיף א')
חד בתרי בטיל. חתיכה שאינה ראויה להתכבד שנתערבה באחרות, מין במינה, יבש ביבש — חד בתרי בטל, ומותר לאכלן אדם אחד כל אחת בפני עצמה, אבל לא יאכל שלשתן יחד. ויש אוסרין שיאכלם אדם אחד אפילו זו אחר זו.
רמ״א: וכן ראוי לנהוג לכתחילה ; ויש מחמירין להשליך אחת מהן — אך אינה אלא חומרא בעלמא. וכל זה במינו ; אבל שלא במינו, אפילו יבש ביבש צריך שישים ; ואין חילוק בזה בין דרבנן לדאורייתא.
— שולחן ערוך, יורה דעה ק״ט:א · בסיס תלמודי: סוגיית חולין (אחרי רבים להטות, ביטול ברוב, חד בתרי) · ספריא יו״ד ק״ט:א
1. שורש הסימן — יבש ביבש, וביטול ברוב
היסוד. סימן ק״ט עוסק ביבש המעורב ביבש : איסור שאינו נבלל, עומד בעצמו בשלמותו, אך נתערב בהיתר בלא שניתן להכירו. שני תנאים מבטלים אותו ברוב: האיסור אינו ראוי להתכבד (וְאִם ראוי להתכבד אינו בטל לעולם, סימנים קא וקי), והוא נתערב מין במינו. כל הסימן סובב על יסוד אחד ומידה אחת: ביטול ברוב (אחרי רבים להטות) במין במינו, ושישים שלא במינו.
מדוע חד בתרי, בלא שישים (ט״ז ס״ק א). הט״ז מבאר שחד בתרי בטל = רוב : התורה עצמה מבטלת את האיסור ברוב (אחרי רבים להטות), ולא הצריכו חכמים שישים כאן, שהרי החתיכה אינה ראויה להתכבד. החומרא היחידה הנקוטה היא שלא לאכול את השלוש יחד — מטעם מִמַּה נַּפְשָׁךְ. והש״ך (ס״ק ו) מוסיף שאף חתיכת איסור גדולה בטלה בשתי חתיכות קטנות, כל שאין יודעים איזו האיסור : רוב המנין קובע, ולא הנפח.
סברת מִמַּה נַּפְשָׁךְ (ש״ך ס״ק ז, בשם הרשב״א)
מדוע כל אחת בפני עצמה מותרת, אך לא שלשתן יחד ? באוכלו את הראשונה אומר : « שמא זו ההיתר » ; את השנייה : « ההיתר הוא הרוב » ; ואף את האחרונה : « כבר נאכל האיסור ». לכן כל אחת בפני עצמה מותרת. אבל לאכלן כולן יחד — הרי זה אוכל את האיסור בוודאי. ומכאן הכלל : שתיים-ואחת מותר, רק שלשתן יחד אסור.
2. פסק המחבר והרמ״א — מפת הסימן
סימן ק״ט מונה 2 סעיפים. המחבר קובע את הכלל הבסיסי (חד בתרי בטיל במין במינו ; שישים שלא במינו) ; הרמ״א (הגה) מגיה ומעמיד את מנהגנו לכתחילה (לאכול אחד אחד), את חומרת השלכת אחת, ואת היעדר ההבדל דרבנן/דאורייתא. סעיף ב עוסק במי שבא לבשל את התערובת שנתבטלה. הנה המפה הכוללת, כפי שהיא עולה מתוך הלשון עצמה.
סעיף
נושא
הפסק (מעוגן בלשון)
1
חד בתרי בטיל ; מין / שלא במינו
חתיכה שאינה ראויה להתכבד שנתערבה מין במינה יבש ביבש → חד בתרי בטל ; אוכלן אחת אחת, אך לא שלשתן יחד (ויש אוסרין אף זו אחר זו). רמ״א: וכן לכתחילה ; יש מחמירין להשליך אחת (חומרא בעלמא). שלא במינו → אף יבש ביבש צריך שישים ; אין חילוק דרבנן/דאורייתא (ב״י). ועיין סימן קכב אם נתערבו כלים.
2
בישול התערובת שנתבטלה
יבש ביבש שנתבטל חד בתרי, אם בישלם יחד : אף לאכלן אחת אחת אסור בלא שישים, שהרוטב נותן טעם ונבלע. ואם רוצה לבשל בלא שישים — מרבה עליהם עד שישים ומבשל, ואין בזה משום מבטל איסור (שכל אחת כבר מותרת). רמ״א: נודע קודם הבישול → הכל מותר (שכבר נתבטל ביבש ואינו חוזר ונאסר — רא״ש/תוספות, וכן עיקר) ; ובמקום הפסד סומכים אמקילין.
כלל הפסק של הסימן :
מידה אחת חותכת את הסימן — רוב (חד בתרי בטיל) במין במינו יבש ביבש, ושישים שלא במינו ; ויסוד מעשי — מִמַּה נַּפְשָׁךְ, אוכלן אחד אחד ולא שלשתן יחד. וכל זה בחתיכה שאינה ראויה להתכבד ; וכשבא לבשל את התערובת, חוזר וצריך שישים (שהרוטב נותן טעם), אלא אם נודע לו קודם הבישול.
3. חד בתרי בטיל — אחד בתוך שניים בטל
חתיכה שאינה ראויה להתכבד שנתערבה באחרות, מין במינה יבש ביבש — חד בתרי בטל, ומותר לאכלן אדם אחד כל אחת בפני עצמה, אבל לא יאכל שלשתן יחד. ויש אוסרין שיאכלם אדם אחד אפילו זו אחר זו.
— שולחן ערוך יו״ד ק״ט:א
המחבר והרמ״א. למחבר, האיסור שאינו ראוי להתכבד שנתערב מין במינו יבש ביבש בטל חד בתרי : אדם אחד אוכלן כל אחת בפני עצמה (ויש אוסרין אף זו אחר זו, מטעם מיחזי כמבטל). הרמ״א מכריע שכן ראוי לנהוג לכתחילה ; ומביא את חומרת היש מחמירין להשליך אחת או ליתנה לעכו״ם, ומדגיש שאינה אלא חומרא בעלמא, לא עיקר הדין.
לאחר שהשליך אחת (פתחי תשובה ס״ק ב). הפתחי תשובה, בשם הנודע ביהודה (תניינא מז), מכריע נקודה מעשית גדולה : אם נהג כחומרא והשליך חתיכה אחת, מותר אחר כך לאכול את השתיים הנותרות יחד — ואין אומרים « איסורא ברובא אישתייר ». בהשלכת אחת נחשב כמסיר את האיסור, והשאר מותר לגמרי.
למעשה (חד בתרי). איסור שאינו ראוי להתכבד, מין במינו ויבש, שניים כנגד אחד : בטל ברוב, ומותר לאכלן אחד אחד (לעולם לא שלשתן יחד). מנהגנו לכתחילה כרמ״א. יש המוסיפים חומרת השלכת אחת — ואז השתיים הנותרות נאכלות אף יחד. לדעת אם האיסור באמת « אינו ראוי להתכבד » ו« מין במינו » — שאלת מציאות היא ; למעשה במצבך, שאל את רבך.
4. מין במינו / שלא במינו — מתי צריך שישים
וכל זה במינו, אבל שלא במינו ואינו מכירו — אפילו יבש ביבש צריך ששים (טור בשם ספר התרומה והרבה פוסקים).
— שולחן ערוך יו״ד ק״ט:א, הגה
סוג התערובת
המידה
מדוע (מעוגן)
מין במינו (אותו מין), יבש
חד בתרי — הרוב מספיק, בלא שישים
מן התורה המין בטל ברוב אף לח בלח (צח:ב) ; ולא החמירו חכמים ביבש
שלא במינו (מין אחר), יבש
שישים כנגד האיסור
מן התורה צריך שישים לח בלח (שהטעם קובע) ; גזירה שמא יבשלם ויבוא לאיסור דאורייתא (ר״ן)
קמח בקמח
נידון כלח בלח
ש״ך ס״ק ג : הקמח חשוב « נבלל », ולא כיבש
שורש החילוק (ט״ז ס״ק ב). הט״ז מבאר : במין במינו, להיתר ולאיסור טעם אחד ; מן התורה הביטול ברוב, וביבש לא הוסיפו חכמים → אין שישים, אף מדרבנן. בשלא במינו, הטעמים חלוקים ; מן התורה צריך שישים (לח בלח), וגזרו שישים אף ביבש שמא יבוא לבשלם יחד ולאיסור דאורייתא. זו גזירה הצופה אל סעיף ב.
ש״ך (ס״ק ח) : שלא במינו כולל גם איסור מפורר דק, או תערובת של מינים אחדים שאחד מהם טריפה ואין יודעים איזה — אף שם צריך שישים, שאין לסמוך עוד על רוב המין בלבד.
למעשה (מינו / שלא במינו). אותו מין ויבש → הרוב מספיק (חד בתרי). מין אחר → צריך שישים כנגד האיסור, אף ביבש. קמח בקמח נידון כ« נבלל » (שישים). להכריע אם שני מאכלים הם « מין במינו » (אותו טעם, אותו שם הלכתי) — דקדוק הוא ; למעשה במצבך, שאל את רבך.
5. דרבנן ודאורייתא ; רוב מנין — דקדוקי הביטול
ואין חילוק בזה בין אם האיסור דרבנן בין דאורייתא (בית יוסף).
— שולחן ערוך יו״ד ק״ט:א, הגה · ועיין סימן קכב אם נתערבו כלים
אין חילוק דרבנן / דאורייתא (בית יוסף). הרמ״א, בשם הב״י, מכריע ששניהם צריכים רוב (חד בתרי), ולא חד בחד (אחד כנגד אחד). אף איסור דרבנן אינו בטל במחצה על מחצה : צריך רוב היתר ממש. הש״ך (ס״ק ט-י) מדייק נקודה : שלא במינו דרבנן אינו צריך שישים — שהרי השישים כאן עצמו אינו אלא מדרבנן (גזירה שמא יבשל), ואין גוזרים גזירה לגזירה ; וכך מיישב הש״ך את הגהות האור זרוע, נגד המהרא״י.
פתחי תשובה (ס״ק א) : בעניין משמעות « רוב ». הפרי חדש סובר שמעט יותר מן המחצה מספיק (רוב מנין). הפ״ת מביא גם את מחלוקת הכפל (האם צריך פי שניים מן ההיתר ?) — מדרבנן לדעת המנחת יעקב, הפרי מגדים והחתם סופר (צט) — ואת המקרה ההפוך, חתיכת היתר גדולה הבטלה בכמה חתיכות איסור (רוב המנין גובר על הנפח).
למעשה (דאורייתא / דרבנן, רוב). במין במינו יבש, צריך רוב היתר אמיתי (חד בתרי), בין שהאיסור דאורייתא בין דרבנן. בשלא במינו דרבנן, הש״ך מקל (בלא שישים), אך זו שאלה דקה התלויה בטיב האיסור. למנות « רוב » (מנין / כפל / נפח) אינו פשוט — למעשה במצבך, שאל את רבך.
6. השליך אחת ; רבי עקיבא איגר — להקל ולהחמיר
שני דקדוקים מעשיים של סעיף א
להשליך אחת (רמ״א + פ״ת ס״ק ב) : חומרת השלכת אחת (או נתינתה לעכו״ם) אינה אלא חומרא בעלמא ; ולאחר שעשה כן, הנודע ביהודה מתיר לאכול את השתיים הנותרות יחד — אין אומרים שהאיסור נשאר בהן.
רבי עקיבא איגר (פ״ת ס״ק ג) : מחמיר במקרה סמוך — שלא במינו ביבש שמקצתו נאבד ואין יודעים אם היה שישים : אסור (≠ לח בלח / נשפך שמקילים), שכן ביבש אין ההיתר נעשה איסור, חזקת האיסור עומדת, וגזירה שמא יבשלם.
הכרעה. שני הדקדוקים משלימים זה את זה : לאחר שהביטול נעשה (וכל שכן לאחר השלכת אחת), מקילים (נודע ביהודה) ; אבל כל עוד הספק על שיעור ההיתר עומד (שלא במינו, מקצתו נאבד), מחמירים (רבי עקיבא איגר), דווקא משום שביבש אין ההיתר « מדלל » את האיסור כדרך שעושה הנוזל.
למעשה (השלכת אחת, אבדה). לאחר שנעשה הביטול כדין, אין לחוש שמא « נשאר האיסור » ; אבל ספק בנוכחות השישים בשלא במינו (שמקצתו נאבד) נשאר חמור (רבי עקיבא איגר). להבחין בין « ביטול שכבר נעשה » ל« ספק עוד פתוח » — דקות היא ; למעשה במצבך, שאל את רבך.
7. בישול התערובת — אם בא לבשלם (סעיף ב)
יבש ביבש שנתבטל חד בתרי, אם בישלם כולם יחד — אפילו לאכלן אחת אחת אסור אם אין שם ששים, מפני שהרוטב נותן טעם ונבלע בחתיכות. ואם רוצה לבשלם יחד שלא בששים — מרבה עליהם עד ששים ומבשלם, ואין בזה משום מבטל איסור.
— שולחן ערוך יו״ד ק״ט:ב
לבשל את אשר כבר נתבטל. תערובת יבש ביבש שנתבטלה חד בתרי נשארת מותרת חתיכה חתיכה. אבל אם בישלם כולם יחד, הרוטב מפעפע את טעם האיסור בכל החתיכות : אזי, אף לאכלן אחת אחת, אסור בלא שישים. הבישול מעורר אופן ביטול (הטעם, לח בלח) שלא נדרש ביבש.
קושיית הט״ז (ס״ק ב). מדוע התערובת, שכבר הותרה ביבש, חוזרת ונאסרת מן התורה בבישול ? והלא נתבטלה כבר ?
הכרעה (ט״ז). מתרץ הט״ז : כאן טעם האיסור ניכר בעצמו בבישול — בשונה מסימן צח:ב ש« מינו רבה עליו » (ההיתר גובר על האיסור ומבטלו אף מבושל). בסימננו לא נתבטל האיסור אלא מצד המנין (ביבש) ; מעולם לא נתבטל מצד הטעם, והבישול מוציא דווקא את הטעם הזה.
להרבות עד שישים — אין מבטל איסור (ט״ז ס״ק ג). תקנת המחבר : הרוצה לבשל בלא שישים מרבה עליהם עד שישים ואחר כך מבשל. ואין בזה איסור « מבטל איסור לכתחילה » (אין מבטל איסור), שכל חתיכה כבר מותרת בעצמה (חד בתרי ביטלה) : אינו אלא מסלק את הטעם העתיד לצוף בבישול.
למעשה (בישול התערובת). תערובת יבשה שנתבטלה נשארת מותרת חתיכה חתיכה, אך בישולה יחד מצריך שישים (הרוטב מפעפע טעם). בלא שישים, שתי דרכים : לא לבשלם יחד, או להרבות היתר עד שישים קודם הבישול (ואין זה מבטל איסור). לאמוד אם יש « שישים » בקדירה ממשית — מלאכה היא ; למעשה במצבך, שאל את רבך.
8. מבטל איסור ; מליחה כבישול — נודע קודם, שתי קדירות
הגה: יש אומרים שאם נודע התערובת קודם שנתבשלו יחד — הכל מותר, דכיון שכבר נתבטל ביבש אינו חוזר ונאסר (טור בשם הרא״ש, ורבינו ירוחם בשם התוספות, וכתב שכן עיקר) ; ובמקום הפסד יש לסמוך אמקילין.
— שולחן ערוך יו״ד ק״ט:ב, הגה
נודע קודם הבישול → הכל מותר (רמ״א). הרמ״א מביא יש אומרים מכריע : אם נודע התערובת קודם שבישלם יחד, הכל מותר, שמה שכבר נתבטל ביבש אינו חוזר ונאסר בבישול. כן הוא הטור בשם הרא״ש, ורבינו ירוחם בשם התוספות — וכתב הרמ״א שכן עיקר. ובמקום הפסד סומכים על המקילין.
ש״ך (ס״ק יב) : שתי קדירות. אם חילק את התערובת שנתבטלה לשתי קדירות לבשלן, מותר (ספק דרבנן, מקילים). אבל אם לא נודע עדיין בעת הבישול, הרי זה ספק דאורייתא : שתי הקדירות מצטרפות לצריך שישים כנגד האיסור (ועיין סימן קיא, צירוף הקדירות).
פתחי תשובה (ס״ק ד) : מליחה כבישול. החינוך בית יהודה והנודע ביהודה : אם לא נודע אלא אחר המליחה, אין הביטול ביבש מועיל — וצריך שישים, שהמליחה מפעפעת טעם כבישול (מליחה כבישול).
למעשה (נודע קודם, מליחה). אם הביטול ביבש היה נודע קודם הבישול, הכל מותר (רא״ש/תוספות, עיקר) ; ואם לאו, או שמלח בלא ידיעה, משערים בשישים (ושתי קדירות מצטרפות). במקום הפסד גדול סומכים על המקילין. לדעת « האם נודע קודם ? האם מלח ? » — שאלת מציאות ; למעשה במצבך, שאל את רבך.
9. פסיקת הספרדים בזמננו — הפסיקה הספרדית בת זמננו
הערת שיטה. התשובות שלהלן (יביע אומר, יחווה דעת, ילקוט יוסף, אור לציון) ממשיכות את עקרונות סימן ק״ט שלמעלה למקרים מודרניים. הן אינן בגוף הסימן ; הן מובאות כזרמי פסיקה מוכרים, לאישור אצל רב לפני כל יישום.
הפסיקה הספרדית בת זמננו (בית מדרשו של הרב עובדיה יוסף, הרב בן-ציון אבא שאול) יוצאת בדיוק ממסגרת המחבר : במין במינו יבש, חד בתרי בטיל בלא שישים, ואוכלן אחד אחד (חומרת השלכת אחת אינה אלא חומרא, ואין הספרדי עושה ממנה עיקר הדין) ; בשלא במינו, שישים. הרב עובדיה נוטה, במה שאינו איסור חמור, להקל בהפסד (לסמוך על הביטול שכבר נעשה, כרמ״א « וכן עיקר ») ולא להרבות חומרות מעבר לדין.
מקרה מעשי
כיוון ספרדי (לבדיקה)
כדור (קציצה) לא כשר שנתערב בשניים זהים
מין במינו יבש → חד בתרי בטיל ; אוכלן אחד אחד. השלכת אחת = חומרא ; ואחר כך השתיים יחד (נודע ביהודה).
תערובת מינים אחדים (אחד טריפה)
שלא במינו → שישים כנגד האיסור ; מפורר דק או מינים אחדים → שישים (ש״ך ס״ק ח).
לבשל תערובת כזו
נודע קודם הבישול → הכל מותר (רא״ש, עיקר) ; ואם לאו → שישים, או להרבות היתר עד שישים (אין מבטל איסור).
נמלח בלא ידיעה
מליחה כבישול → אין הביטול היבש מועיל, צריך שישים (פ״ת ס״ק ד) ; מקילים בהפסד.
עיגון בסימן. כל זה נובע מן הלשון : חד בתרי בטיל ומִמַּה נַּפְשָׁךְ (סעיף א), שישים בשלא במינו (סעיף א, רמ״א), נודע קודם ולהרבות עד שישים (סעיף ב). התשובות בנות זמננו מיישמות כללים אלו על מטבחי ימינו.
10. פסיקת האשכנזים — הפסיקה האשכנזית
הערת שיטה. אותה הערה: זרמים אלו ממשיכים את הרמ״א ונושאי הכלים ; הם מובאים כמורי דרך בפסיקה, לאישור אצל רב.
הפסיקה האשכנזית יוצאת מן הרמ״א ומן האחרונים (חכמת אדם, ערוך השולחן יו״ד). שני קווים של הרמ״א שולטים בסימן זה : (1) נוהגים לכתחילה כדין (אוכלן אחד אחד), ולרוב עם חומרת השלכת אחת במקום שאין הפסד ; (2) « וכן עיקר » — מה שנתבטל ביבש ונודע קודם הבישול אינו חוזר ונאסר. הש״ך והפתחי תשובה קובעים את הדקדוקים (שלא במינו דרבנן בלא שישים ; שתי קדירות ; מליחה כבישול).
מקרה מעשי
כיוון אשכנזי (לבדיקה)
חד בתרי בטיל
אוכלן אחד אחד, לעולם לא שלשתן יחד ; חומרת השלכת אחת במקום שאין הפסד (יש מחמירין).
נודע קודם → הכל מותר (« וכן עיקר ») ; ואם לאו → שישים, או להרבות עד שישים.
שתי קדירות / מליחה
נודע → מקילים (ספק דרבנן) ; לא נודע → ספק דאורייתא, הקדירות מצטרפות (ש״ך ס״ק יב) ; נמלח בלא ידיעה → שישים (פ״ת ס״ק ד).
חב״ד — רק על פי מקורות אמיתיים. שולחן ערוך הרב אינו מכסה את יורה דעה ; ולכן אין « דעת הרב » על סימן ק״ט. למנהג חב״ד בשאלות אלו, מתייחסים לתשובות הצמח צדק ולספר המנהגים חב״ד כשהם דנים במפורש בנקודה — ונמנעים מלייחס לאדמו״ר הזקן פסק שלא כתב כאן.
11. מקרים מודרניים — מטבח ימינו
כיצד סימן ק״ט מאיר את המטבח. שלושה כלים מן הסימן משמשים להכרעת המקרים המודרניים : (1) חד בתרי בטיל במין במינו יבש (סעיף א) ; (2) שישים בשלא במינו (סעיף א) ; (3) הבישול המצריך שישים זולת « נודע קודם » (סעיף ב). וכל זה בחתיכה שאינה ראויה להתכבד ; מאכל « ראוי להתכבד » (שלם, חשוב) אינו בטל לעולם (סימנים קא, קי).
מקרה מודרני
כלי הסימן
כיוון (לאישור אצל הרב)
כדור (או עוגייה) לא כשר שנפל בין זהים
סעיף א (חד בתרי, מין במינו)
בטל חד בתרי אם אינו ראוי להתכבד ; אוכלן אחד אחד, לא כולם יחד. השלכת אחת = חומרא, ואז הנותרים יחד.
חתיכות בשר שאחת מהן טריפה, לא ניכרת
סעיף א (מין במינו יבש)
אותו מין → חד בתרי (רוב המנין מבטל, אף טריפה גדולה בשתי קטנות — ש״ך ס״ק ו) ; אוכלן אחד אחד.
מינים אחדים שאחד אסור, או איסור מפורר
סעיף א (שלא במינו)
שלא במינו → שישים כנגד האיסור, אף ביבש (ש״ך ס״ק ח).
לבשל תערובת כזו בקדירה אחת
סעיף ב (רוטב, שישים)
בלא שישים → אסור (הרוטב מפעפע טעם). נודע קודם → מותר ; ואם לאו → להרבות היתר עד שישים (אין מבטל איסור).
למעשה. מצבים אלו משלבים שאלות מציאות — האם האיסור « ראוי להתכבד », אותו מין, ניכר, האם עומדים לבשל, האם נודע קודם — שרק רבך יכול להכריע בהן בראותו את המקרה. הכלל המעשי : לשחזר בדיוק מה נתערב במה, בכמה, והאם בישל או מלח קודם שנודע, ואחר כך למעשה במצבך, שאל את רבך.
12. סיכום מעשי — תמצית וטבלאות
טבלה — ביטול יבש ביבש, למעשה
המקרה
המידה (לדידן)
הערה
איסור שאינו ראוי להתכבד, מין במינו, יבש
חד בתרי — הרוב מבטל
אוכלן אחד אחד, לא כולם יחד (מִמַּה נַּפְשָׁךְ)
מין אחר (שלא במינו), יבש
שישים כנגד האיסור
גזירה שמא יבשלם (ר״ן)
שלא במינו דרבנן
אין צריך שישים (ש״ך)
אין גוזרים גזירה לגזירה (ס״ק ט-י)
השליך חתיכה אחת
השתיים הנותרות נאכלות אף יחד
נודע ביהודה (פ״ת ס״ק ב)
שלא במינו, מקצתו נאבד, ספק שישים
אסור
רבי עקיבא איגר (פ״ת ס״ק ג) : ביבש אין ההיתר נעשה איסור
בישל את התערובת שנתבטלה
צריך שישים (הרוטב נותן טעם)
ואם לאו : להרבות עד שישים (אין מבטל איסור)
נודע קודם הבישול
הכל מותר
כבר נתבטל ביבש, אינו חוזר (רא״ש/תוספות, עיקר)
נמלח קודם שנודע
צריך שישים
מליחה כבישול (פ״ת ס״ק ד)
טבלה — מי אומר מה (נושאי הכלים של הסימן)
הפוסק
התרומה המכרעת (מעוגן בגוף הסימן)
מחבר (סעיפים א-ב)
חד בתרי בטיל במין במינו יבש ; כל אחת בפני עצמה מותרת, לא שלשתן יחד ; שלא במינו → שישים ; בישול התערובת → שישים (רוטב), ואם לאו מרבה עד ששים.
רמ״א (הגה)
וכן לכתחילה ; יש מחמירין להשליך אחת — חומרא בעלמא (סעיף א) ; אין חילוק דרבנן/דאורייתא (ב״י) ; נודע קודם הבישול → הכל מותר, « וכן עיקר » (סעיף ב) ; ובהפסד מקילין.
ש״ך (שפתי כהן)
ס״ק א: ראויה להתכבד אינה בטלה אף באלף (סימנים קא, קי) ; ס״ק ג: קמח בקמח = לח בלח ; ס״ק ו: חד בתרי = רוב (גדולה בטלה בשתי קטנות) ; ס״ק ז: מִמַּה נַּפְשָׁךְ (רשב״א) ; ס״ק ח: שלא במינו (מפורר / מינים אחדים) ; ס״ק ט-י: שלא במינו דרבנן בלא שישים ; ס״ק יב: שתי קדירות.
ט״ז (טורי זהב)
ס״ק א: חד בתרי = רוב, רק חומרא שלא לאכול שלשתן יחד ; ס״ק ב: שלא במינו שישים (גזירה), וקושייתו על סעיף ב (הטעם ניכר בעצמו, ≠ צח:ב) ; ס״ק ג: אין מבטל איסור — כל אחת כבר מותרת ; ס״ק ד: נודע קודם = « שם היתר ».
פרי מגדים (פר״מ)
מחלוקת הכפל (האם צריך פי שניים מן ההיתר ?) — מדרבנן (מובא פ״ת ס״ק א, עם מנחת יעקב וחתם סופר).
פתחי תשובה (פתחי תשובה)
ס״ק א: רוב מנין, פרי חדש, הכפל ; ס״ק ב: לאחר שהשליך אחת → השתיים יחד (נודע ביהודה תניינא מז) ; ס״ק ג: רבי עקיבא איגר (פב) מחמיר בשלא במינו שנאבד ; ס״ק ד: מליחה כבישול (חינוך בית יהודה, נודע ביהודה).
טבלה — זרמי פסיקה בני זמננו (מחוץ לגוף הסימן, לבדיקה)
ספרדים: בית מדרשו של הרב עובדיה יוסף (יביע אומר, יחווה דעת), ילקוט יוסף ; אור לציון (הרב בן-ציון אבא שאול). ממשיכים את המחבר: חד בתרי בטיל בלא שישים במין במינו, שישים בשלא במינו, אוכלן אחד אחד ; נוטים להקל בהפסד (לסמוך על הביטול שכבר נעשה) ולא להחמיר מעבר לדין.
אשכנזים: אחרונים (חכמת אדם, ערוך השולחן יו״ד) ופוסקי זמננו. ממשיכים את הרמ״א: אחד אחד לכתחילה, חומרת השלכת אחת חוץ ממקום הפסד, « נודע קודם הבישול → מותר » (וכן עיקר), דקדוקי הש״ך והפתחי תשובה.
חב״ד: אין שולחן ערוך הרב על יו״ד. מצטטים רק מקורות אמיתיים — תשובות הצמח צדק, ספר המנהגים — כשהם דנים במפורש בנקודה.