סימן קי״א — דין תולין וצירוף בספק

📑 מתווה הלימוד

1. טקסט המחבר — 7 הסעיפים

סימן 111 ממשיך ישירות את סימן 110 (דיני הספק : תולין, ספק ספיקא, החתיכה ש״הלכה לה״). המחבר (רבי יוסף קארו) דן כאן במצב מדויק : חתיכת איסור וחתיכת היתר נופלות לקדירות (אחת של היתר ואחת של איסור), או חתיכה לאחת משתי קדירות — בלא שנדע היכן בדיוק. הכול תלוי בטיב האיסור (דרבנן או דאורייתא), בשיעור (האם האיסור רבה? האם יש רוב היתר, או ששים?), ובכך אם הקדירות מצטרפות או לא. נכיר את הסעיפים לפי קבוצות.

קבוצה א — תולין להקל ותנאי אי־הרוב (סעיפים 1-2)

סעיף 1 — תולין באיסור דרבנן : שלושת המקרים 📋 העתקה

שְׁתֵּי קְדֵרוֹת, אַחַת שֶׁל הֶתֵּר וְאַחַת שֶׁל אִסּוּר, וּלְפָנָיו שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת, אַחַת שֶׁל הֶתֵּר וְאַחַת שֶׁל אִסּוּר — אִם הַחֲתִיכָה הִיא מֵאִסּוּר דְּרַבָּנָן, כְּגוֹן שׁוּמָּנוֹ שֶׁל גִּיד, וְנָפְלוּ אֵלּוּ לְתוֹךְ אֵלּוּ — מֻתָּרִים, שֶׁאָנוּ תּוֹלִין לוֹמַר הָאִסּוּר נָפַל לְתוֹךְ הָאִסּוּר וְהַהֶתֵּר לְתוֹךְ שֶׁל הֶתֵּר, וַאֲפִלּוּ אֵין הַהֶתֵּר שֶׁבַּקְּדֵרָה רַבָּה עַל הַחֲתִיכָה. וְכֵן אִם לֹא הָיְתָה כָּאן אֶלָּא קְדֵרָה אַחַת שֶׁל שְׁחוּטָה, וְנָפְלָה לְתוֹכָהּ אַחַת מִשְּׁתֵּי חֲתִיכוֹת אֵלּוּ וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ מֵהֶן — תּוֹלִין לוֹמַר שֶׁל הֶתֵּר נָפַל, וַאֲפִלּוּ אֵין הַהֶתֵּר רַבָּה עַל הָאִסּוּר. אוֹ אִם לֹא הָיְתָה כָּאן אֶלָּא חֲתִיכָה אַחַת שֶׁל אִסּוּר דְּרַבָּנָן וּשְׁתֵּי קְדֵרוֹת, אַחַת שֶׁל הֶתֵּר וְאַחַת שֶׁל אִסּוּר, וְאֵין יָדוּעַ לְאֵיזוֹ מֵהֶן נָפְלָה — אַף בָּזוֹ תּוֹלִין לְהָקֵל.

סעיף 2 — רק אם אין האיסור רבה 📋 העתקה

וְכָל זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַהֶתֵּר רַבָּה עַל הָאִסּוּר, דַּוְקָא כְּשֶׁאֵין הָאִסּוּר רַבָּה עַל הַהֶתֵּר; אֲבָל אִם הָאִסּוּר רַבָּה עַל הַהֶתֵּר — אֵין תּוֹלִין לְהָקֵל.

קבוצה ב — כשהאיסור של תורה : צריך רוב היתר (סעיפים 3-4)

סעיף 3 — איסור דאורייתא : צריך רוב היתר 📋 העתקה

הָיָה הָאִסּוּר שֶׁל תּוֹרָה — אֵין תּוֹלִין לְהָקֵל לוֹמַר שֶׁבַּשֶּׁל אִסּוּר נָפַל, עַד שֶׁיְּהֵא הַהֶתֵּר רַבָּה עַל הָאִסּוּר כְּדֵי לְבַטְּלוֹ מִן הַתּוֹרָה.

סעיף 4 — כשההיתר רבה : מין במינו (רוב) / אינו מינו (ששים) 📋 העתקה

וְאִם הָיָה הַהֶתֵּר רַבָּה עַל הָאִסּוּר כְּדֵי לְבַטְּלוֹ מִן הַתּוֹרָה — תּוֹלִין לְהָקֵל. כֵּיצַד? שְׁתֵּי קְדֵרוֹת, אַחַת שֶׁל שְׁחוּטָה וְאַחַת שֶׁל נְבֵילָה, וְנָפְלָה חֲתִיכַת נְבֵילָה לְאַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ לְאֵיזוֹ מֵהֶן: אִם יֵשׁ בְּשֶׁל הֶתֵּר כְּדֵי לְבַטֵּל חֲתִיכַת הַנְּבֵילָה — תּוֹלִין לְהָקֵל, שֶׁמִּן הַתּוֹרָה מִין בְּמִינוֹ בָּטֵל בְּרֹב, וַחֲכָמִים הֵם שֶׁהִצְרִיכוּ שִׁשִּׁים. וְאִם הָיוּ שְׁתֵּי הַקְּדֵרוֹת מִמִּין אֶחָד וְהָאִסּוּר מִמִּין אַחֵר — אֵין תּוֹלִין לְהָקֵל עַד שֶׁיְּהֵא בַּהֶתֵּר שִׁשִּׁים כְּנֶגֶד הָאִסּוּר.

קבוצה ג — שתי קדירות של היתר והנפילות זו אחר זו (סעיפים 5-6)

סעיף 5 — שתי קדירות של היתר + שתי חתיכות : שתיהן אסורות 📋 העתקה

הָיוּ כָּאן שְׁתֵּי קְדֵרוֹת שֶׁל הֶתֵּר, וּלְפָנֵיהֶן שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת, אַחַת שֶׁל הֶתֵּר וְאַחַת שֶׁל אִסּוּר, וְנָפְלָה זוֹ לְתוֹךְ זוֹ וְזוֹ לְתוֹךְ זוֹ — שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת, אֲפִלּוּ בְּאִסּוּר דְּרַבָּנָן, אִם אֵין בְּאַחַת מֵהֶן כְּדֵי לְבַטֵּל הָאִסּוּר; אֲבָל אִם יֵשׁ בְּאַחַת מֵהֶן כְּדֵי לְבַטֵּל הָאִסּוּר — שְׁתֵּיהֶן מֻתָּרוֹת.

סעיף 6 — נפילות זו אחר זו : השני נפל היכן שנפל הראשון 📋 העתקה

הָיוּ שְׁתֵּי קְדֵרוֹת שֶׁל הֶתֵּר, וְנָפַל אִסּוּר לְאַחַת מֵהֶן וְיָדוּעַ לְאֵיזוֹ נָפַל, וְחָזַר וְנָפַל אִסּוּר לְאַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ לְאֵיזוֹ — אוֹמֵר אֲנִי: בָּאַחֲרוֹנָה נָפַל לְאוֹתָהּ שֶׁנָּפַל בָּהּ הָרִאשׁוֹן. אֲבָל אִם נָפַל אִסּוּר לְאַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ לְאֵיזוֹ, וְחָזַר וְנָפַל אִסּוּר לְאַחַת מֵהֶן וְיָדוּעַ לְאֵיזוֹ — שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. (הגה: וְדַוְקָא שֶׁאֵין בָּהֶן שִׁשִּׁים לְבַטֵּל הָאִסּוּר שֶׁנָּפַל; אֲבָל אִם הָיָה בָּהֶן שִׁשִּׁים לְבַטְּלוֹ — הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ לֹא נָפַל בָּהֶן שׁוּם אִסּוּר (ב״י בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ״א).)

קבוצה ד — הכל נכנס בספק : הקדירות מצטרפות (סעיף 7)

סעיף 7 — הכל נכנס בספק : בית ועלייה, אדם אחד 📋 העתקה

הָיוּ שְׁתֵּי קְדֵרוֹת שֶׁל הֶתֵּר, וְנָפַל אִסּוּר לְאַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ לְאֵיזוֹ, וְאֵין בְּאַחַת מֵהֶן כְּדֵי לְבַטֵּל הָאִסּוּר אֲבָל יֵשׁ בִּשְׁתֵּיהֶן יַחַד — מִצְטָרְפוֹת לְבַטְּלוֹ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ אַחַת בַּבַּיִת וְאַחַת בַּעֲלִיָּה — מִצְטָרְפוֹת, וְכֵן עַד מֵאָה. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ שְׁתֵּיהֶן שֶׁל אָדָם אֶחָד, שֶׁכָּל מַה שֶּׁהוּא שֶׁל אָדָם אֶחָד עָתִיד לְהִתְעָרֵב; אֲבָל אִם הֵן שֶׁל שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם — אֵין מִצְטָרְפוֹת. (הגה: וְיֵשׁ מַחְמִירִין דַּאֲפִלּוּ בְּשֶׁל אָדָם אֶחָד אֵין לְהָקֵל; וּבְמָקוֹם הֶפְסֵד מַתִּירִין בְּשֶׁל אָדָם אֶחָד, מִיהוּ לֹא יֹאכְלֵם אֶלָּא לְאַחַר שֶׁעֵרְבָן יַחַד, דְּאָז כְּבָר נִתְבַּטֵּל הָאִסּוּר.)

2. הקשר — מקומו של הסימן

סימן 110 הניח את דיני הספק הגדולים בכשרות : מתי תולין, מהו ספק ספיקא, ומה קורה כשהחתיכה המסופקת ״הלכה לה״? סימן 111 ממשיך ישירות דיון זה במקרה מעשי מאוד : איסור והיתר ש״מצטלבים״ בין קדירות, בלא שנדע היכן בדיוק נחת האיסור. השאלה אינה עוד ״כמה ששים?״ אלא ״לאיזה צד תולין את הספק?״, ״באיזה תנאי (איסור דרבנן או דאורייתא, רבה או לא)?״, ו״האם שתי קדירות מצטרפות לבטל?״.

השאלות הגדולות של הסימן

3. מושגי היסוד של הסימן

כדי להבין את סימן 111, יש לשלוט באוצר מילים טכני קטן המתאר כיצד תולין ספק וכיצד תערובות מצטרפות.

4. תולין / שאני אומר — טבלת התנאים

סעיפים 1 עד 4 מתמצים בטבלה. מצליבים את טיב האיסור עם מסת ההיתר, ובוחנים אם תולין (תולין) להקל.

5. הש״ך והט״ז — גדולי המפרשים

ביורה דעה, אין לומדים את השולחן ערוך לבדו. שני פירושים גדולים מלווים אותו בכל עמוד ומבנים את הלימוד המעשי : הש״ך והט״ז. הם נושאי הכלים העיקריים ביורה דעה (אין כאן משנה ברורה, המפרשת רק את אורח חיים).

ערך מרכזי של הט״ז

ט״ז ס״ק א — שאני אומר : קל יותר מספק דאורייתא רגיל 📋 העתקה

שֶׁאָנוּ תּוֹלִין כו'. מִשּׁוּם דְּהָוֵי שָׁאנִי אוֹמֵר, כִּדְאִיתָא בִּיבָמוֹת דַּף פ״ב גַּבֵּי שְׁתֵּי קֻפּוֹת וְכו'; וַאֲפִלּוּ הוּא סְפֵק אִסּוּר דְּאוֹרָיְתָא בְּשִׁעוּר דְּרַבָּנָן — שָׁרֵי מִכֹּחַ שָׁאנִי אוֹמֵר, וְקִיל טְפֵי מִסְּפֵק דְּאוֹרָיְתָא דְּעָלְמָא.

ערך מרכזי של הש״ך

ש״ך ס״ק א — איסור דרבנן = ספק דרבנן לקולא 📋 העתקה

מֵאִסּוּר דְּרַבָּנָן כו'. דְּכֵיוָן דְּאִסּוּר דְּרַבָּנָן הוּא, סְפֵקוֹ לְהָקֵל, וְלָכֵן תּוֹלִין לוֹמַר הָאִסּוּר נָפַל לְתוֹךְ הָאִסּוּר; אֲבָל בְּאִסּוּר דְּאוֹרָיְתָא — אֵין תּוֹלִין, עַד שֶׁיְּהֵא הַהֶתֵּר רַבָּה עָלָיו.

6. הגהת הרמ״א (הגה)

הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף על טקסט המחבר הגהות המשקפות את מנהג אשכנז ומדייקות את המעשה. הנה התערבויותיו הבולטות בסימן שלנו.

על סעיף 6 — ששים מבטל, כאילו לא נפל דבר

על סעיף 7 — יש מחמירין ומקום הפסד

7. הכל נכנס בספק — מה באמת משמעות הצירוף

סעיף 7 — שיא הסימן מבחינה רעיונית — ראוי לעצירה. מה פירוש ״שתי קדירות מצטרפות״ בעוד שרק אחת (אולי) קיבלה את האיסור?

8. מקרים מעשיים מודרניים

כיצד חלים כללים אלו במטבחים שלנו כיום? הנה שלושה מצבים נפוצים לאור הסימן שלנו.

מקרה 1 — מרכיב אסור (דרבנן) שנפל לאחת משתי קדירות

מקרה 2 — צירוף שני תבשילים של אדם אחד להגיע לששים

מקרה 3 — שתי נפילות זו אחר זו בשתי קדירות

9. סיכום סימן 111

טבלת זיכרון

שאלות הבנה

להעמקה נוספת