Subject:
שולחן ערוך יורה דעה סימן קי״ב · ט״ז סעיפים
with its commentaries: ש״ך · ט״ז · פתחי תשובה
The sugya in the Talmud:
עבודה זרה ל״ה ע״ב (the mishnah, the motive of intermarriage, the baker and the householder) ·
ל״ו ע״א (Daniel and the king's bread) · ל״ח ע״א (the table of kings) ·
ל״ח ע״ב (Ravina's ruling on stoking the fire) ·
ירושלמי עבודה זרה פרק אין מעמידין
Written by:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
דיני פת של עובדי כוכבים. ובו ט״ז סעיפים: אסרו חכמים לאכול פת של עממים עובדי כוכבים משום חתנות (ואפילו במקום דליכא משום חתנות אסור) (רשב״א סימן רמ״ח) ולא אסרו אלא פת של חמשת מיני דגן אבל פת של קטנית ושל אורז ודוחן אינו בכלל פת סתם שאסרו: הגה וגם אינו אסור משו׳ בישולי עובדי כוכבי׳ אם אינו עולה על שלחן מלכי׳ (טור וב״י בשם תשו׳ הרא״ש): (שולחן ערוך יורה דעה קי״ב:א)
Translation: "The laws of the bread of non-Jews, containing sixteen seifim. The Sages forbade eating the bread of non-Jewish peoples because of intermarriage (gloss: and even in a place where there is no concern of intermarriage it is forbidden — Rashba §248). And they forbade only bread of the five species of grain; but bread of legumes, of rice and of millet is not included in what is called plainly 'bread' and which they forbade. Gloss: and neither is it forbidden on account of food cooked by a non-Jew, if it does not come up on the table of kings."
« כגון שאין לו בנים דלא פלוג רבנן » (ט״ז יו״ד קי״ב ס״ק א)The Shakh names the same case and goes back to the Rashba to say why the concern is not in fact extinguished: it was never the daughter of the seller that was spoken of.
« כגון פת הכומרים שאין להם בנים אסור » (ש״ך יו״ד קי״ב ס״ק ד)
« דלא משום בתו של מוכר או נותן אמרו אלא משום בנות עובדי כוכבים שאם אין לזה יש לזה » (ש״ך יו״ד קי״ב ס״ק ד)The lamdan's argument lies in that gap: if the decree is motivated, one would expect it to lapse where the motive is absent; if it is a general distancing, it holds everywhere. The Taz and the Shakh each answer in their own way — the first by the formal principle (דלא פלוג רבנן), the second by showing that the motive itself has not disappeared.
« וגם אינו אסור משו׳ בישולי עובדי כוכבי׳ אם אינו עולה על שלחן מלכי׳ » (רמ״א יו״ד קי״ב:א)We therefore have before us two separate decrees: that of bread, which aims precisely at the five grains and whose motive is intermarriage, and that of cooked food, which aims at what comes up on the table of kings and is not eaten raw (siman 113). Bread of legumes falls into neither. The Shakh, in passing, sets aside a third concern one might have raised here, that of the vessels:
« אבל משום געולי עובדי כוכבים ליכא למיחש דסתם כליהם אינן בני יומן » (ש״ך יו״ד קי״ב ס״ק ג)
A close reading of the Mehaber's words — "they forbade only bread of the five species of grain" — and a search for its reason.
« שזהו דבר חשוב ומביא לידי קירוב דעת » (ט״ז יו״ד קי״ב ס״ק ב)Bread of the five grains is that thing; legumes, rice and millet are not. The Taz adds, on the second gloss, that the question whether they come up on the table of kings does not even arise:
« משמע דמסתמא א״צ שאלה על זה אם עולה על שלחן מלכים אלא בודאי אינו עולה » (ט״ז יו״ד קי״ב ס״ק ג)
« דאין ספק דפת קטנית ואורז ודוחן אינו עולה על שולחן מלכים » (ש״ך יו״ד קי״ב ס״ק ה)The root of the matter. It follows that the field of the decree is not "any food of a non-Jew" but the thing of importance that brings closeness of mind. And from there a foundation for the whole siman: the leniencies about the baker all come out of the same root — there is no prohibition proper to the substance of the bread here, only a distancing; which is why, where there is need, they eased.
יש מקומות שמקילין בדבר ולוקחים פת מנחתום העובד כוכבים במקום שאין שם נחתום ישראל מפני שהיא שעת הדחק (וי״א דאפילו במקום שפת ישראל מצוי שרי) (ב״י לדעת המרדכי וסמ״ק והג״א ומהרא״י ואו״ה ריש כלל מ״ד) אבל פת של בעלי בתים אין שם מי שמורה בה להקל שעיקר הגזרה משום חתנות ואם יאכל פת בעלי בתים יבא לסעוד אצלם: הגה ולא מיקרי פת בעל הבית אלא אם עשאו לבני ביתו אבל עשאו למכור מיקרי פלטר אע״פ שאין דרכו בכך וכן פלטר שעשאו לעצמו מיקרי בעל הבית (כך משמע בב״י): (שולחן ערוך יורה דעה קי״ב:ב)
יש מי שאומר שאם פלטר הזמין ישראל הרי פתו כפת בעל הבית: (שולחן ערוך יורה דעה קי״ב:ג)
מקום שאין פלטר ישראל מצוי לדעת המתירין ליקח פת מפלטר עובד כוכבים אם הגיע שם פלטר ישראל הרי פת פלטר עובד כוכבים אסורה עד שימכור פלטר ישראל פתו ולאחר שכלה פת ישראל חוזר פתו של עובד כוכבים להכשירו: (שולחן ערוך יורה דעה קי״ב:ד)
יש אומרים שמי שיש בידו פת או שיש פלטר ישראל ויש פלטר עובד כוכבים עושה פת יפה ממנו או ממין אחר שאין בידו של פלטר ישראל מותר לקנות מפלטר עובד כוכבים במקום שנהגו היתר בפת של פלטר דכיון דדעתו נוחה יותר בפת פלטר זה מפני חשיבותו בעיניו ה״ז בפת דחוקה לו: (שולחן ערוך יורה דעה קי״ב:ה)
Translation of seif 2: "There are places where they are lenient in the matter and take bread from the non-Jewish baker where there is no Jewish baker, because it is an hour of need (and there are those who say that even where Jewish bread is to be had it is permitted). But the bread of householders — there is no one who rules leniently on it, for the ground of the decree is intermarriage, and if he eats the bread of householders he will come to dine with them. Gloss: and nothing is called 'householder's bread' except what he made for the members of his household; but what he made in order to sell is called 'baker's', even if that is not his practice; and likewise a baker who made bread for himself is called a householder."
Translation of seif 3: "There is one who says that if the baker invited the Jew, his bread is like the bread of a householder."
Translation of seif 4: "A place where no Jewish baker is to be found, according to those who permit taking bread from a non-Jewish baker: if a Jewish baker arrives there, the bread of the non-Jewish baker is forbidden until the Jewish baker has sold his bread; and once the Jewish bread is exhausted, the non-Jew's bread returns to its permitted state."
Translation of seif 5: "There are those who say that one who has bread in hand, or where there is a Jewish baker and there is a non-Jewish baker who makes finer bread than his, or of another kind that the Jewish baker does not have — he is permitted to buy from the non-Jewish baker, in a place where the practice is to permit a baker's bread; for since his mind inclines more to that bread, on account of its standing in his eyes, he is as one for whom bread is scarce."
| Opinion | The non-Jewish baker's bread | Source |
|---|---|---|
| First (anonymous) opinion | Permitted only where there is no Jewish baker — that is an hour of need | Mehaber, seif 2 |
| "There are those who say" (Rama) | Permitted even where Jewish bread is to be had | Rama, seif 2; Shakh ס״ק ח–ט |
« לפי שגזירת הפת לא נתפשט בכל המקומות בשעה שגזרו עליה בימי התנאים » (ט״ז יו״ד קי״ב ס״ק ד)The Shakh develops it from the Mordechai, and draws a consequence the Taz does not draw: if in those places the prohibition never took hold at all, then even the bread of householders would be permitted there.
« לפי שפת של עובד כוכבים לא פשט איסורו בכל ישראל » (ש״ך יו״ד קי״ב ס״ק ח)Against that he sets the Yerushalmi, which forbids the bread of householders: those authorities hold that the prohibition did spread everywhere, and that it was only afterwards that the non-Jewish baker was permitted again where there is no Jewish baker, for the sake of sustenance.
« אלא דחזרו והתירו משום חיי נפש פלטר עובד כוכבים היכא דליכא פלטר ישראל » (ש״ך יו״ד קי״ב ס״ק ח)And he closes by noting that the Issur veHeter, the Rama and the Ateret Zahav hold that even those whose practice is to permit a baker's bread remain forbidden in the bread of householders. The Shakh had already given that reason of sustenance at his ס״ק ו, distinguishing bread from the cooked foods of siman 113:
« דעל הפת יחיה האדם ושייך ביה טעמא דירושלמי דחיי נפש » (ש״ך יו״ד קי״ב ס״ק ו)
« דבי׳ ימי התשובה יש ליזהר בפת של עובדי כוכבים וכן נתבאר בא״ח סימן תר״ב ס״ב » (ש״ך יו״ד קי״ב ס״ק ט)A note on the reference: the cross-reference is to Orach Chaim 602:2, as the Shakh himself writes. The second limit holds all year round:
« מיהו נראה דיש ליזהר אף כל ימות השנה שלא ליקח פת של עובד כוכבים מן הפלטר היכא דיש פלטר ישראל » (ש״ך יו״ד קי״ב ס״ק ט)— except where the non-Jew's bread is finer, which seif 5 permits.
« דכיון דדעתו נוחה יותר בפת פלטר זה מפני חשיבותו בעיניו ה״ז בפת דחוקה לו » (שו״ע יו״ד קי״ב:ה)And at seif 4: if a Jewish baker arrives where there was none, the non-Jew's bread is forbidden until the Jew has sold his own. The Shakh (ס״ק י״ג) marks a doubt here, and resolves it towards leniency:
« אבל אם לקחו כבר הישראל בהיתר לא כתב דאסור ונראה דשרי » (ש״ך יו״ד קי״ב ס״ק י״ג)
« אפילו קבוע ומומחה לרבים כל שעשאו לעצמו איכא משום איקרובי דעתא » (ש״ך יו״ד קי״ב ס״ק י״א)The status of "baker," then, does not follow the man's trade but the manner in which the bread reaches the Jew.
« יש מי שאומר דבמקום שאין פלטר מצוי כלל מותר אפי׳ של בעלי הבתים » (שו״ע יו״ד קי״ב:ח)And the Rama adds that the practice follows that opinion:
« וא״צ להמתין על פת כשר וכן נוהגין » (רמ״א יו״ד קי״ב:ח)It is to this seif that the Shakh (ס״ק י) refers when he says that the stringency of seif 2 on the bread of householders is the Rambam's position, and that it is not how we rule:
« זהו דעת הרמב״ם אבל אנן לא קי״ל הכי כדלקמן ס״ח » (ש״ך יו״ד קי״ב ס״ק י)
במקום שנהגו היתר בפת של פלטר אפי׳ הוא נלוש בביצים או שביצים טוחים על פניו מותר אבל אינפנ״דה שאפאה עובד כוכבים אסור לאכול מהפת שלה (ע״ל סימן קי״ג ס״ג): הגה ויש אוסרים בפת שביצים טוחים על פניו משום שהן בעין ואינם בטלים לגבי פת ויש בהם משום בשולי עובד כוכבים (תוספות וסמ״ג והגהות אשיר״י וארוך ומרדכי פא״ט וסמ״ק סי׳ ר״ז) וכן נוהגין) ואותן נילו״ש שקורין קיכלי״ך או מיני מתיקה שקורין לעקו״ך הם בכלל פת ובמקום שנוהגין היתר בפת של עובד כוכבים גם הם מותרים ולא אמרינן שיש בהם משום בשולי עובד כוכבים ויש מיני נילו״ש שקורין קיכלי״ך שאופין אותם על ברזלים ומושחים הברזל בשעת אפייה בחלב או חזיר באותן יש ליזהר ולאסרן וכן המנהג (מהרא״י בהגהת ש״ד ואגור בשם ר״י מפרי״ש): (שולחן ערוך יורה דעה קי״ב:ו)
Translation: "In a place where the practice is to permit a baker's bread, even if it was kneaded with eggs or eggs are smeared on its surface — it is permitted. But an empanada baked by a non-Jew — it is forbidden to eat the bread surrounding it (see below §113:3). Gloss: and there are those who forbid bread with eggs smeared on its surface, because they are there in their own substance and are not nullified in the bread, and there is in them the matter of food cooked by a non-Jew — and so we do. And those doughs called kichlech, or the sweets called lekach, are in the category of bread, and in a place where the practice is to permit the bread of a non-Jew they too are permitted, and we do not say that there is in them the matter of food cooked by a non-Jew. And there are kichlech baked on irons, the iron being greased at the time of baking with fat or with pork: of those one must beware and forbid them, and such is the practice."
« ואי משום בשולי עובדי כוכבים דאסור בביצים לקמן סי׳ קי״ג ס״ד קימחא עיקר » (ש״ך יו״ד קי״ב ס״ק ט״ו)The Taz gives the same thing in another form, that of subordination:
« כיון שהפת מותר הביצים טפלים לו » (ט״ז יו״ד קי״ב ס״ק ה)And for the kichlech he gives the criterion of the blessing:
« כיון דאי קבע עלייהו סעודה מברך המוציא ע״כ דינם כפת ממש » (ט״ז יו״ד קי״ב ס״ק ו)
| Case | The ruling | Source |
|---|---|---|
| Eggs kneaded into the dough | They are nullified in the bread → permitted (the flour is the main thing) | Mehaber, seif 6; Shakh ס״ק ט״ו |
| Eggs smeared on the surface (in their own substance) | There are those who forbid — they are there in their own substance and are not nullified, and there is in them the matter of food cooked by a non-Jew; "and so we do" (Rama) | Rama, seif 6; Shakh ס״ק י״ז |
« ודמי לשלקות דלא נהגו היתר בשום מקום » (ש״ך יו״ד קי״ב ס״ק י״ז)It is the same argument that, turned around, produced the leniency on bread at his ס״ק ו: bread touches on sustenance, cooked food does not. That is how one and the same page can be lenient on one side and stringent on the other.
« שאופין אותם על ברזלים ומושחים הברזל בשעת אפייה בחלב או חזיר באותן יש ליזהר ולאסרן וכן המנהג » (רמ״א יו״ד קי״ב:ו)And the Shakh (ס״ק י״ח) bounds in passing what the word "kichlech" covers:
« דוקא שבלילתן עבה ויש בהן תואר לחם » (ש״ך יו״ד קי״ב ס״ק י״ח)
« אי משום דם רוב ביצים אין בהם דם » (ש״ך יו״ד קי״ב ס״ק ט״ו)— most eggs contain none (siman 66:8), and eggs of an unclean bird are not found among us (siman 86:2). We learn from this that the nullification at issue here is not that of one-in-sixty but that of subordination: the egg is ancillary to the flour, which is the main thing.
פת בעה״ב אסורה לעולם אפילו קנאה פלטר ממנו ואפילו שלחה לישראל לביתו וכן אפי׳ שלחה אותה ישראל לאחר אסורה לעולם ושל פלטר מותרת לעולם אפי׳ קנאה בעה״ב ממנו שלא הלכו באיסור זה אחר מי שהפת בידו עכשיו אלא אחר מי שהיה לו בשעת אפייה: (שולחן ערוך יורה דעה קי״ב:ז)
Translation: "A householder's bread is forbidden for ever, even if a baker bought it from him, even if he sent it to a Jew's house, and likewise even if a Jew sent it to another: forbidden for ever. And a baker's bread is permitted for ever, even if a householder bought it from him. For in this prohibition they did not follow the one who has the bread in hand now, but the one who had it at the hour of baking."
« שלא הלכו באיסור זה אחר מי שהפת בידו עכשיו אלא אחר מי שהיה לו בשעת אפייה » (שו״ע יו״ד קי״ב:ז)
« דהיינו לשטתו דלא אזלינן בתר תחלתו רק בתר דהשתא » (ש״ך יו״ד קי״ב ס״ק י״ב)For the authorities who do follow the beginning, that bread would remain permitted. And the Shakh cites the Rashba, who says so explicitly:
« וכן כתב הרשב״א במ״ה שם להדיא דאפילו זימנו הפלטר אצלו מותר כיון שהיה מותר בשעת אפייתו » (ש״ך יו״ד קי״ב ס״ק י״ב)From this comes his difficulty with the Mehaber himself, who will rule at seif 7 that we follow the beginning:
« ולפ״ז קשה דהא המחבר ס״ל לקמן ס״ז דבתר תחלתו אזלינן והיאך כתב כאן דין זה » (ש״ך יו״ד קי״ב ס״ק י״ב)And his answer is twofold, without his choosing between the two:
« ואולי לכך כתבו בשם יש מי שאומר או אפשר דס״ל מסברתו לחלק דמזמינו אצלו גרע טפי » (ש״ך יו״ד קי״ב ס״ק י״ב)A point worth holding on to, because it reverses easily: it is the Rashba who holds "we follow the beginning," and the Ra'ah who holds "we follow the present state." That is why seif 3 is given in the name of a single opinion, while seif 7 is given anonymously.
This is the machloket that founds the whole siman: which act decides whether the bread is a Jew's or a non-Jew's?
| Opinion | The decisive act | Source |
|---|---|---|
| Rambam and Rashba (and this is the view the Mehaber follows) | Baking alone — if the Jew performed an act in the baking it is permitted, even though the non-Jew kneaded and shaped | Shakh ס״ק א |
| The Ran and the Tur | Kneading and shaping count as well — hence the case-distinctions the Beit Yosef sets out | Shakh ס״ק א |
« דאע״פ שלשו וערכו עובד כוכבים כל שעשה בו ישראל מעשה באפייה מותר » (ש״ך יו״ד קי״ב ס״ק א)Then he explains why the Mehaber did not carry over into the Shulchan Arukh the distinctions of kneading and shaping that he had nevertheless set out in the Beit Yosef:
« לפי שכל מ״ש בב״י היינו דוקא לדעת הר״ן והטור משא״כ להרמב״ם והרשב״א » (ש״ך יו״ד קי״ב ס״ק א)The argument is therefore a silentio, and must be weighed as such: it is not that the Mehaber wrote against the Ran, but that he did not write what the Ran required. The Shakh reinforces this reading from the Rama's Torat Chatat and from the Acharonim he found there. It is from this foundation that all the rest follows: if the מעשה באפייה suffices, then the Jew's participation in the heat of the oven — the stoking of seif 9 — suffices too.
« בזה יש לו דין שלקות הנזכר בסימן קי״ג » (ט״ז יו״ד קי״ב ס״ק ז)And the Shakh (ס״ק ז) gives the source and, more rarely, the reason for the asymmetry:
« אבל פת ישראל שאפאו עובד כוכבים כתב הטור שלא נהגו בשום מקום להתיר שהרי הוא כבישולי עובד כוכבים » (ש״ך יו״ד קי״ב ס״ק ז)The reason he gives for the leniency on a non-Jew's bread is this:
« דהוא גזירה שאין רוב הצבור יכולים לעמוד בה » (ש״ך יו״ד קי״ב ס״ק ז)— and it does not hold for a Jew's bread baked by a non-Jew, which is not the ordinary food of the public. The reasoning is therefore not the same on both sides, and that is precisely why the two cases do not receive the same ruling.
הדליק עובד כוכבים התנור ואפה בו ישראל או שהדליק ישראל ואפה עובד כוכבים או שהדליק העובד כוכבים ואפה העובד כוכבים ובא ישראל וניער האש מעט הרי זה מותר ואפי׳ לא זרק אלא עץ אחד לתוך התנור התיר כל הפת שבו שאין הדבר אלא להיות היכר שהפת שלהן אסורה. (ואם נפח באש הוי כחיתוי) (עוד סימן קי״ג ובאגור בשם ר״י מולין והוא בתשובת מהרי״ל רכ״א): (שולחן ערוך יורה דעה קי״ב:ט)
אם אפו בתנור על ידי עובד כוכבים ג׳ פעמים ביום א׳ והכשירו התנור על ידי קיסם בב׳ הפעמים ובפעם השלישית לא הכשירו מותר (מרדכי) : הגה וי״א דאם הכשיר התנור פעם א׳ ולא עמד התנור מעת לעת בלא היסק אפילו אפאו בו כך כמה ימים הכל מותר מכח הכשר הראשון (ארוך כלל ע״ד ואגור) ויש לסמוך על זה: (שולחן ערוך יורה דעה קי״ב:י)
פת של ישראל שאפאה עובד כוכבים בלי חיתוי דישראל ובלא קיסם אסור (ואסור) לזבוני לעובד כוכבים דילמא אתי לזבוני לישראל ואם פיתת הלחם לשנים מותר לזבוני לעובד כוכבים: הגה וה״ה לכל פת של עובד כוכבים שאסור ולכן נהגו שלא לקנות חתיכות פת מן העובד כוכבים דחיישינן שמא הוא פת איסור ומכרה לו ישראל כך (מרדכי פא״מ ובארוך): (שולחן ערוך יורה דעה קי״ב:י״א)
אם אפה עובד כוכבים הפת בלא חיתוי ישראל ובלא קיסם אפילו קרמו פני הפת בתנור מועיל חיתוי ישראל כל זמן שהפת צריך לתנור ומשביח באפייתו עדיין ויש מי שאומר שאפילו הוציא הפת יש תקנה להחזירו לתנור על ידי ישראל אם הוא משביח: (שולחן ערוך יורה דעה קי״ב:י״ב)
Translation of seif 9: "A non-Jew lit the oven and a Jew baked in it; or a Jew lit it and a non-Jew baked; or the non-Jew lit it and the non-Jew baked, and a Jew came and stirred the fire a little — it is permitted. And even if he threw only a single piece of wood into the oven, he has permitted all the bread in it, for the thing is only so that there should be a distinguishing mark, namely that their bread is forbidden. (And if he blew on the fire, that is like stoking.)"
Translation of seif 10: "If they baked in the oven by way of a non-Jew three times in one day, and readied the oven with a chip of wood the first two times but not the third — it is permitted (Mordechai). Gloss: and there are those who say that if the oven was readied once and the oven did not stand twenty-four hours without being fired, even if they baked in it that way for several days, all is permitted by force of the first readying — and one may rely on this."
Translation of seif 11: "A Jew's bread that a non-Jew baked without a Jew's stoking and without a chip of wood is forbidden; and it is forbidden to sell it to a non-Jew, lest he come to sell it to a Jew. And if he broke the loaf in two, it is permitted to sell it to a non-Jew. Gloss: and the same holds for any forbidden bread of a non-Jew; which is why the practice arose not to buy pieces of bread from a non-Jew, for we fear that it is forbidden bread that a Jew sold him in that way."
Translation of seif 12: "If a non-Jew baked the bread without a Jew's stoking and without a chip of wood, even if the surface of the bread has formed a crust in the oven, a Jew's stoking is effective as long as the bread still needs the oven and still improves by the baking. And there is one who says that even if he took the bread out there is a remedy: to return it to the oven by way of a Jew, if it improves."
« ואפי׳ לא זרק אלא עץ אחד לתוך התנור התיר כל הפת שבו שאין הדבר אלא להיות היכר שהפת שלהן אסורה » (שו״ע יו״ד קי״ב:ט)A single piece of wood permits all the bread in the oven; and the Rama adds blowing:
« ואם נפח באש הוי כחיתוי » (רמ״א יו״ד קי״ב:ט)Hence a general foundation: the decree on bread is a distancing and a היכר, not a prohibition lodged in the substance — which is why the smallest act by a Jew suffices to change the loaf's name.
| Opinion | The reach of the readying with a chip of wood | Source |
|---|---|---|
| The Mordechai (the Mehaber's anonymous view) | Three bakings in one day, readied the first two times and not the third: permitted | Mehaber, seif 10 |
| "There are those who say" (Rama) | A single readying suffices, so long as the oven has not stood twenty-four hours without being fired — "and one may rely on this" | Rama, seif 10 |
« דאם הוא מסופק אם הכשיר ישראל התנור או לא שרי דהוה ספיקא דרבנן ולקולא » (ש״ך יו״ד קי״ב ס״ק כ)Hence a wide reach: in every doubt in this siman — did he stir, did he throw a chip, did the oven stand twenty-four hours — one inclines to leniency, since we are within a decree of distancing and not a Torah prohibition. We report the rule here; we do not rule on a case.
« אפילו קרמו פני הפת בתנור מועיל חיתוי ישראל כל זמן שהפת צריך לתנור ומשביח באפייתו עדיין » (שו״ע יו״ד קי״ב:י״ב)And he adds, in the name of a single opinion, a remedy for bread already taken out:
« ויש מי שאומר שאפילו הוציא הפת יש תקנה להחזירו לתנור על ידי ישראל אם הוא משביח » (שו״ע יו״ד קי״ב:י״ב)The distinguishing mark is therefore not tied to a single instant, but to the whole span during which the bread still gains by the baking.
« לזבוני לעובד כוכבים דילמא אתי לזבוני לישראל » (שו״ע יו״ד קי״ב:י״א)And he gives the remedy:
« ואם פיתת הלחם לשנים מותר לזבוני לעובד כוכבים » (שו״ע יו״ד קי״ב:י״א)The Rama extends the measure to any forbidden bread and draws the practice from it:
« ולכן נהגו שלא לקנות חתיכות פת מן העובד כוכבים דחיישינן שמא הוא פת איסור ומכרה לו ישראל כך » (רמ״א יו״ד קי״ב:י״א)On where this rule comes from: the Pit'hei Teshuvah (ס״ק ג) notes that the Mordechai derived it from elsewhere —
« דין זה למד המרדכי בפ״ב דע״ז » (פת״ש יו״ד קי״ב ס״ק ג)— and he wonders at it: there the prohibition was of the Torah, whereas here it is rabbinic. For this he refers to the Noda biYehudah and to the Shakh of siman 57. The difficulty is reported as he poses it, and it remains open.
מי שאינו נזהר מפת של עובד כובבים שהיסב אצל בעל הבית הנזהר מפת של עובד כוכבים ועל השלחן פת ישראל ופת של עובד כוכבים היפה משל ישראל יבצע בעה״ב מן היפה ומותר בכל אותה סעודה בפת של עובד כוכבים: (שולחן ערוך יורה דעה קי״ב:י״ג)
כותח של עובד כוכבים מותר ואין חוששין לפת עובד כוכבים שבו: הגה וכן כל מקום שנתערבה פת של עובד כוכבים בשאר מאכל בטל ברוב בין בלח בין ביבש אבל אסור לערב כדי לאכלו (ארוך): (שולחן ערוך יורה דעה קי״ב:י״ד)
מי שנזהר מפת עובד כוכבים מותר לאכול בקערה עם מי שאינו נזהר ממנו ואף על פי שטעם פת עובד כוכבים מתערב בפת ישראל אינו חושש: הגה י״א דמי שנזהר מפת של עובד כוכבים ואוכל עם אחרים שאינן נזהרין מותר לאכול עמהם משום איבה וקטטה הואיל ואם לא יאכל עמהם פת שהוא עיקר הסעודה התירו לו משום איבה ואין ללמוד מכאן לשאר איסורין (ב״י בשם תשובה אשכנזית והוא תשובת מהרי״ל סימן ל״ה): (שולחן ערוך יורה דעה קי״ב:ט״ו)
יש מי שאומר שהנזהר מפת עובד כוכבים והוא בדרך אם יש פת של ישראל עד ד׳ מילין ימתין: (וכבר נתבאר לעיל דנוהגין להקל): (שולחן ערוך יורה דעה קי״ב:ט״ז)
Translation of seif 13: "One who is not scrupulous about the bread of non-Jews and who reclined at the table of a householder who is scrupulous, and there is on the table Jewish bread and non-Jewish bread finer than the Jew's: let the householder break bread on the finer one, and he is permitted, throughout that meal, to eat non-Jewish bread."
Translation of seif 14: "The kutach of non-Jews is permitted, and we are not concerned for the non-Jewish bread in it. Gloss: and likewise, wherever non-Jewish bread has been mixed into another food, it is nullified in the majority, whether in liquid or in dry; but it is forbidden to mix it in order to eat it."
Translation of seif 15: "One who is scrupulous about the bread of non-Jews may eat from one dish with one who is not, and although the taste of the non-Jewish bread mixes into the Jewish bread, he need not be concerned. Gloss: there are those who say that one who is scrupulous and who eats with others who are not may eat with them because of enmity and strife, since if he did not eat the bread with them — bread being the main part of the meal — it would anger them; so they permitted it to him because of enmity, and one draws no conclusion from this for other prohibitions."
Translation of seif 16: "There is one who says that one who is scrupulous about the bread of non-Jews and is on the road, if there is Jewish bread within four mil, let him wait. (And it has already been explained above that the practice is to be lenient.)"
« יבצע בעה״ב מן היפה ומותר בכל אותה סעודה בפת של עובד כוכבים » (שו״ע יו״ד קי״ב:י״ג)The Taz (ס״ק ח) goes back to the Mordechai, who reports the Ravyah, and finds there the two halves of the reasoning:
« כיון שמצוה זו מוטלת עליו לבצוע יבצע על היפה » (ט״ז יו״ד קי״ב ס״ק ח)
« וכיון שהותר לו לבצוע מותר בכל הסעודה כולה » (ט״ז יו״ד קי״ב ס״ק ח)
| Opinion | What it holds | Source |
|---|---|---|
| The Ravyah (via the Mordechai), leaning on the Yerushalmi | He breaks on the finer loaf, and the permission covers the whole meal | Taz ס״ק ח; Mehaber, seif 13 |
| The Sar miKutzi (via the Mordechai, chapter Keitzad Mevarkhin) | One who is scrupulous removes the non-Jew's finer loaf from the table and breaks on the Jew's | Taz ס״ק ח; Shakh ס״ק כ״א |
« שמי שנזהר משל עובד כוכבים יש לו לסלק מן השלחן הפת נקייה של עובד כוכבים ולבצוע על של ישראל » (ט״ז יו״ד קי״ב ס״ק ח)Yet, he observes, the Shulchan Arukh rules here like the Ravyah, whereas in Orach Chaim 168 he rules like the Sar miKutzi. His resolution turns on this: seif 13 is not speaking of someone eating alone — the householder breaks bread for his guest, who is not scrupulous and will eat that bread in any case.
« וכיון שהותר לו לבצוע בשבילו הותר לו לכל הסעודה בשבילו » (ט״ז יו״ד קי״ב ס״ק ח)The Shakh (ס״ק כ״א) reaches the same place by way of enmity, and produces the other half of the Orach Chaim 168 text, the half where the bread is removed:
« מסלק פת של עובד כוכבים מעל השלחן עד אחר ברכת המוציא » (ש״ך יו״ד קי״ב ס״ק כ״א)and he explains the difference between the two halves:
« כיון דישראל אחר מיסב אצלו אם לא יברך על פת נקייה איכא איבה » (ש״ך יו״ד קי״ב ס״ק כ״א)— in the first case no other Jew is at table with him; here there is one, and not blessing on the finer loaf would give rise to enmity.
« בטל ברוב בין בלח בין ביבש אבל אסור לערב כדי לאכלו » (רמ״א יו״ד קי״ב:י״ד)And the Shakh adds the word that makes it a chiddush:
« אפילו הוא דבר חשוב » (ש״ך יו״ד קי״ב ס״ק כ״ג)— even though a whole loaf is a דבר חשוב, of the kind ordinarily said not to be nullified. He extends the same rule to food cooked by a non-Jew:
« כתב דינים אלו אפילו בבישולי עובדי כוכבים ממש » (ש״ך יו״ד קי״ב ס״ק כ״ג)On the prohibition of mixing deliberately, he brings the Darkhei Moshe and weighs the matter:
« ולא אסרו לערב לכתחלה אלא לאכול הפת עצמו אבל משום טעמא ליכא למיחש » (ש״ך יו״ד קי״ב ס״ק כ״ד)and he adds a reason of fact:
« הא קערה היא כלי שני ואינו מבשל » (ש״ך יו״ד קי״ב ס״ק כ״ד)The Taz (ס״ק י) approaches the same material from another side, that of taste:
« כי לא גזרו חכמים על פת של עובד כוכבים על טעם כעיקר » (ט״ז יו״ד קי״ב ס״ק י)but he at once sets the limit:
« אבל על הפרורים שהם בעין ודאי אסורין כל זמן שלא נתבטלו ברוב » (ט״ז יו״ד קי״ב ס״ק י)
« דדוקא בפת איכא איבה משום דעל הלחם יחיה האדם אבל לא בשאר מאכלים » (ש״ך יו״ד קי״ב ס״ק כ״ו)The butter of non-Jews and the like are not the main part of the meal, and איבה does not operate there (see the end of siman 115).
« דאין חילוק בין רוכב על סוס או הולך ברגליו » (פת״ש יו״ד קי״ב ס״ק ו)The distinction he does retain is a different one:
« אלא בזה יש חילוק אם הוא הולך לבדו או אם הולך עם בניו ובני ביתו » (פת״ש יו״ד קי״ב ס״ק ו)At his ס״ק א he reports from the Tiferet leMoshe that the bread of a מומר is permitted:
« דפת של מומר שרי דמשום חתנות ליכא דאע״פ שחטא ישראל הוא ומותר לישא בתו » (פת״ש יו״ד קי״ב ס״ק א)And at his ס״ק ה, in the name of the Chatam Sofer and the Peri Megadim, that these prohibitions do not render the piece itself forbidden:
« אין אומרים בו חנ״נ » (פת״ש יו״ד קי״ב ס״ק ה)— unlike other rabbinic prohibitions, because these leniencies do not belong to the regime of meat and milk. We report, and we do not rule.
| The case | The ruling | Source |
|---|---|---|
| Bread of a non-Jew, plainly (five grains) | Forbidden because of intermarriage; and even where that is not at issue | Mehaber and Rama, seif 1; Taz ס״ק א |
| Bread of legumes, rice, millet | Permitted — outside what is called "bread"; and not caught as cooked food either | Mehaber and Rama, seif 1; Taz ס״ק ג |
| Bread of a non-Jewish baker | The practice is to be lenient (hour of need); and there are those who ease more widely | Mehaber and Rama, seif 2; Shakh ס״ק ו–ט |
| Bread of a householder | Forbidden — it leads to dining at his table; except where no baker at all is to be found | Mehaber, seifim 2 and 8; Shakh ס״ק י |
| A baker who invited the Jew | His bread is like a householder's (a single opinion) | Mehaber, seif 3; Shakh ס״ק י״ב |
| Finer bread, or of another kind | Permitted to take it from the non-Jewish baker — he is as one for whom bread is scarce | Mehaber, seif 5 |
| We follow the beginning (the hour of baking) | The status is fixed at the baking — "for ever" | Mehaber, seif 7; Shakh ס״ק י״ב |
| Stoking, chip of wood, blowing | They permit all the bread in the oven — a mere mark; a single piece of wood suffices | Mehaber and Rama, seif 9 |
| A Jew's bread baked by a non-Jew | Forbidden as cooked food (siman 113) | Mehaber, seif 11; Taz ס״ק ז; Shakh ס״ק ז |
| Kutach, or bread mixed into a food | Nullified in the majority, even a thing of importance; and one does not mix deliberately | Mehaber and Rama, seif 14; Shakh ס״ק כ״ג |
| Enmity | The scrupulous one eats with one who is not — for bread alone | Rama, seif 15; Shakh ס״ק כ״ו |
| Question | First view | Second view |
|---|---|---|
| The baker where Jewish bread is to be had | Anonymous view — only if there is no Jewish baker (need) | "There are those who say" — permitted even if Jewish bread is to be had |
| Which act makes "bread of a non-Jew" | Rambam and Rashba — baking alone | The Ran and the Tur — kneading and shaping too |
| Do we follow the beginning or the present state | The Rashba — we follow the hour of baking (and that is seif 7) | The Ra'ah — we follow the present state (and that is where seif 3 comes from) |
| Readying the oven with a chip of wood | The Mordechai — the first two bakings of the day suffice for the third | The Rama — a single readying, so long as the oven has not idled twenty-four hours |
| Breaking bread on the non-Jew's finer loaf | The Ravyah, leaning on the Yerushalmi — he breaks on the finer one | The Sar miKutzi — he removes the finer loaf and breaks on the Jew's |
| Eggs smeared on the surface | The Mehaber — they are nullified in the bread, permitted | The Rama — they are there in their own substance, forbidden (cooked food) |