Siman 114 — Lamdan level: a non-Jew’s beer, hidden wine, and how much it takes to nullify it
What the chatnut decree actually reaches, the three signs that expose wine mixed in secret, and the doubt that is leaned toward permission — study and pilpul
סימן קי״ד
גזרת חתנות על המשקין, יין נסך נסתר, ביטול בששים ודין הספק
The sugya, chakiros, shitos of Rishonim and Acharonim, nafka minos
⚡ For lomdim and talmidei chachamim ⚡
✦ ❖ ✦
Pilpul and in-depth study
Sugyos, sources, the underlying chakira, machlokos of Rishonim and Acharonim,
nafka minos for halakha, and a look at the shitos
Subject:
שולחן ערוך יורה דעה סימן קי״ד (י״ב סעיפים)
with the ש״ך (שפתי כהן), ט״ז (טורי זהב), נקודות הכסף, באר היטב and פתחי תשובה
Roots of the sugya, as the commentaries of this siman name them:
עבודה זרה פרק אין מעמידין (שכר של עובד כוכבים משום חתנות) · עבודה זרה ל״ח ע״ב (מים חמים — רש״י, as the ש״ך ס״ק י brings it) · כתובות פרק ב׳ דף כ״ז (מחבואה אחת מצלת על כל הכהנות — as the ט״ז ס״ק י״ג brings it) · שולחן ערוך יו״ד סי׳ קל״ד ס״ה (wine nullified in water by six parts)
Written by:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
📑 Table of contents
Introduction to the sugya — a non-Jew’s beer under the heading of chatnut, and the two faces of the decree (seif 1)
The chakira of the decree — drinks against bread — why beer only at the place of sale and bread everywhere (Taz ס״ק ב)
Settling in or passing through, and the custom of permitting — קובע עצמו, the Rashal, and kavi (P’T ס״ק א)
Hidden wine and the test of price — dearer than wine, the shop against the barrel (seifim 4–5)
The Taz’s question at ס״ק ד — sixty against six, and the answer of the Nekudot HaKesef — the pole of the pilpul
קפידא דלא מרע נפשיה — buying from the craftsman (seif 5)
Dvar hama’amid and the wine lees — עביד לטעמיה אפילו באלף לא בטיל (seif 6, P’T ס״ק ה)
Taste that spoils, and giulei akum — pig fat on the cauldrons, oil and honey (seifim 4 and 7)
Sharpness and what it draws from the knife — pickled goods, olives, and siman 96 (seifim 8–9)
Doubt in rabbinic prohibitions — תלינן לקולא, the majority and the kavua (seif 10, Taz ס״ק י״ד)
דיני שכר ושאר משקין של עובד כוכבים. ובו י״ב סעיפים:
כל שכר של עובד כוכבים אחד שכר של תמרים או של תאנים או של שעורים או של תבואה או של דבש אסור משום חתנות ואינו אסור אלא במקום מכירתו אבל אם הביא השכר לביתו ושותהו שם מותר שעיקר הגזרה שמא יסעוד אצלו ולא אסרו אלא כשקובע עצמו לשתות כדרך שאדם קובע בשתייה אבל אם נכנס בבית העובד כוכבים ושתה דרך עראי באקראי מותר וכן מי שלן בבית העובד כוכבים חשוב כביתו ומותר לשלוח בעיר לקנות שכר מהעובדי כוכבים: הגה ויש מתירין בשכר של דבש ותבואה (מרדכי בשם ראבי״ה וב״י בשם תוס׳ והרבה מן האחרונים ואגודה פא״מ ואו״ה כלל מ״ג ד״ו וסמ״ק דף קי״ג) וכן נוהגין להקל במדינות אלו:
(שו״ע יו״ד קי״ד:א)
1. Introduction to the sugya — a non-Jew’s beer under the heading of chatnut
The foundation — one single motive, fenced on three sides
The siman begins from a single motive and immediately sets about fencing it. A non-Jew’s beer — of dates, figs, barley, grain or honey — is forbidden because of chatnut: the fear that drinking together will lead to familiarity, and familiarity to intermarriage. But the Mehaber does not let that fear spread. He states its exact spring — lest one take a meal with him — and from that spring he draws three limits: the prohibition holds only at the place where he sells; it holds only where one settles in to drink as a man settles in to drink; and one who lodges with the non-Jew is “as if in his own home.” The prohibition therefore does not rest on the drink: it rests on the shared meal, at the non-Jew’s place. That is precisely how this beer differs from stam yeinam, which is forbidden in itself even inside a Jew’s house.
« שעיקר הגזרה שמא יסעוד אצלו » (שו״ע יו״ד קי״ד:א)
« ולא אסרו אלא כשקובע עצמו לשתות כדרך שאדם קובע בשתייה » (שו״ע יו״ד קי״ד:א)
« וכן מי שלן בבית העובד כוכבים חשוב כביתו » (שו״ע יו״ד קי״ד:א)
A decree of place, not of substance: the three limits do not pull against one another; they say one thing. What the Sages feared was not the liquid but the table. Drink carried home is permitted, drink taken in passing is permitted, and a guest who sleeps there is already outside the case, since he forms no new bond. The same restraint shows on the side of bishulei akum: both the Shach (ס״ק א) and the Taz (ס״ק א) explain why beer does not fall under it — the Shach, because it does not come up on a king’s table; and both of them, because the grain is nullified in the water, just as it is nullified there for the berakha of שהכל.
« לפי שאינו עולה על שלחן מלכים » (ש״ך יו״ד קי״ד ס״ק א)
« ואין בזה איסור משום בישולי עובדי כוכבי׳ כי היכי דהתבואה בטילה לגבי המים לענין ברכה דשהכל » (ט״ז יו״ד קי״ד ס״ק א)
The Rama’s gloss, and the counterweight of seif 2: the Rama brings that “there are those who permit” beer of honey and grain — in the name of the Mordechai in the name of Raavyah, the Beit Yosef in the name of Tosafot, the Agudah, the Issur ve-Heter ha-Arokh and the Semak — and that such is the custom “in these lands.” But the Mehaber sets a guard at seif 2: where people already treat non-Jews’ wine lightly, beer becomes forbidden again. The Shach (ס״ק ד) specifies what that seif 2 is about: it is a Jew’s beer that is forbidden there, by decree on account of their wine.
« ויש מתירין בשכר של דבש ותבואה … וכן נוהגין להקל במדינות אלו » (רמ״א יו״ד קי״ד:א)
« מקום שישראל נוהגין קולא ביין של עובדי כוכבים אף השכר אסור » (שו״ע יו״ד קי״ד:ב)
« של ישראל אסור גזירה אטו יין שלהן » (ש״ך יו״ד קי״ד ס״ק ד)
2. The chakira of the decree — drinks against bread
This is one of the sharpest points in the siman, and the whole weight of the Taz (ס״ק ב) is spent on it.
The chakira — why beer only at the place of sale, and bread everywhere: a non-Jew’s bread (siman 112), his cooked foods and his beer all come from one and the same motive, משום חתנות. Yet bread is forbidden everywhere, even inside a Jew’s house, while the beer of our siman is forbidden only at the place of sale and only where one settles in. If the root is one, why does the branch divide?
The Taz’s answer (ס״ק ב) — two reasons, and the second is not his own: the Taz answers that with bread they were stricter “for by bread a man lives,” and that it therefore requires greater distance — and he spells out why at once: because it produces greater closeness. He then brings a second reason, which he expressly attributes to the Ran and not to himself: bread is מעשה נשים, women’s work, and its chatnut is that much stronger. The same ta’am of the Ran appears in the Baer Hetev (ס״ק ב).
« ובפת החמירו טפי כי על הפת יחיה האדם ובעי ריחוק טפי » (ט״ז יו״ד קי״ד ס״ק ב)
« פי׳ לפי שעושה קירוב טפי » (ט״ז יו״ד קי״ד ס״ק ב)
« והר״ן נתן טעם מפני שהפת מעשה נשים אלים חתנות דידיה טפי » (ט״ז יו״ד קי״ד ס״ק ב)
What the answer establishes: the Taz does not make the difference turn on the status of the food but on the strength of the closeness each one produces. Bread brings people close, strongly and daily — so it is forbidden everywhere; beer brings them close only when one settles in to drink at the seller’s place — so it is forbidden only there. The decree is graded, not uniform: and it is the same reading that will allow seif 3 to decree nothing at all about what is not commonly found.
3. Settling in or passing through, and the custom of permitting
The text of the Mehaber — end of seif 1, and seif 3
ולא אסרו אלא כשקובע עצמו לשתות כדרך שאדם קובע בשתייה אבל אם נכנס בבית העובד כוכבים ושתה דרך עראי באקראי מותר וכן מי שלן בבית העובד כוכבים חשוב כביתו (שו״ע יו״ד קי״ד:א)
יין תפוחים ויין רמונים וכיוצא בהן מותר לשתותו בכ״מ דדבר שאינו מצוי לא גזרו עליו: (שו״ע יו״ד קי״ד:ג)
The foundation — the reach of the decree is set by how often closeness arises:
Three gedarim mark out the field:
• Settling in against passing through — only one who settles in to drink “as a man settles in to drink” comes to closeness; one who steps in and drinks in passing does not.
• One who lodges with him is as if in his own home — he already lives beside him, and this cup forms nothing new.
• What is not commonly found — cider, pomegranate wine and the like: nothing at all was decreed, דדבר שאינו מצוי לא גזרו עליו (שו״ע יו״ד קי״ד:ג).
The custom of permitting, and the question of kavi (coffee) — Taz ס״ק ג and Pitchei Teshuva ס״ק א:
Shita
What it says
Source
The Rashal, as the Taz brings him
Seif 2 speaks only of a place where people are lenient about their wine; but where, nowadays, their wine has been made into an outright permission, it is permitted to drink beer there — “only that he should not drink in his house”
ט״ז ס״ק ג
The Taz, explaining the Rashal
Where people know there is a prohibition and are lax about it, the Sages wanted a visible marker; where the thing is held to be wholly permitted, there is nothing left to mark off, and the decree does not apply
ט״ז ס״ק ג
The Bach, as the Taz reports — and rejects him
He read the Rashal otherwise: from a Jew forbidden, from a non-Jew permitted. The Taz writes that this does not stand to reason
ט״ז ס״ק ג
The Maharit in the Baer Hetev, and the Pri Chadash סק״ו
Whoever was lenient about beer is likewise lenient about kavi (coffee)
פ״ת ס״ק א
The Panim Meirot (ח״ב סי׳ ס״ב), forebear of the author of the P’T
He disagrees: the reason for beer was never that the grain is nullified, but that their beer does not come up on a king’s table and that people do not invite one another over it; whereas with coffee “our eyes see” that it does come up on a king’s table and that people do invite one another — therefore “it is fitting for a ba’al nefesh not to drink kavi or tey from a non-Jew”
פ״ת ס״ק א
« כתב רש״ל נ״ל דוקא במקום שמקילין קאמר … אבל האידנא שנעשה בקצת מקומות בעו״ה היתר גמור מותר לשתות שם שכר מן עובד כוכבים רק שלא ישתה בביתו » (ט״ז יו״ד קי״ד ס״ק ג)
« ומו״ח ז״ל נטה הדרך כפי דברי רש״ל הללו לפרשם שמן ישראל אסור ומן העובד כוכבים שרי ואינו מסתבר » (ט״ז יו״ד קי״ד ס״ק ג)
« אבל בקאוו״י עינינו רואות שעולה על שלחן מלכים ומזמני עלייהו » (פ״ת יו״ד קי״ד ס״ק א)
« לכן ראוי לבעל נפש שלא לשתות קאוו״י או טיי״א מעובד כוכבים » (פ״ת יו״ד קי״ד ס״ק א)
Where this leads today: the whole discussion of the Maharit and the Panim Meirot about kavi is the direct root of the question of coffee, tea and beer taken at a counter. The two views are not arguing over the same point: one applies the law of beer to coffee, the other denies that the reason given for beer carries over, since coffee is honoured and people do invite one another over it. And the Panim Meirot himself does not frame a prohibition: he speaks of what is fitting for a ba’al nefesh. The pilpul stops there; conduct is asked of one’s Rav.
כל אלו המשקים וכן החומץ של שכר אסור לקנותו מהם אם דמיהם יקרים מדמי היין שאנו חוששים שמא עירב בהן יין (עד שאין ס׳ לבטלו) (מרדכי בשם ראבי״ה) בד״א כשמוכרים בחנות אבל אם רואה שמוציאים אותו מהחבית מותר ולא חיישינן שמא עירב בו יין שאם היה מערב יין בחבית היה מתקלקל: הגה ואע״פ שרגילים למשוח היורות והכלים בשומן חזיר אין לחוש דהוי נתינת טעם לפגם גם בטל בס׳ (ארוך כלל מ״ד ובמרדכי פא״מ) גם אין לחוש אם נתנו משקין אלו בכלים של יין ועי׳ לקמן סימן קל״ז במקום שנהגו לתת דם או שאר איסור לתוך המלח או דיו אם מותר או אסור:
(שו״ע ורמ״א יו״ד קי״ד:ד)
The foundation — the fear changes register:
From here on it is no longer chatnut that worries but wine mixed in secret. Three measures serve to expose it:
• The price — if the drink costs more than wine, we suspect wine has been mixed into it, and it may not be bought from them.
• The shop against the barrel — in a shop we suspect; but one who sees it drawn from the barrel buys without fear, “for were he to mix wine into the barrel it would spoil.”
• The measure — and the parenthesis that fixes the threshold, עד שאין ס׳ לבטלו, is not the Mehaber’s: Sefaria renders it in a … inside the seif, and it is given in the name of the Mordechai in the name of Raavyah — it is this that the Taz will take up at ס״ק ד.
The Shach (ס״ק ו) adds a limit to the test of price: even when wine is dear, if it markedly improves the drink, the drink is forbidden on account of the wine mixed into it.
« אם דמיהם יקרים מדמי היין שאנו חוששים שמא עירב בהן יין » (שו״ע יו״ד קי״ד:ד)
« שאם היה מערב יין בחבית היה מתקלקל » (שו״ע יו״ד קי״ד:ד)
« וה״ה אפילו היין ביוקר אלא שהוא משביח בהם ביותר משום היין שנתערב בו אסור » (ש״ך יו״ד קי״ד ס״ק ו)
What the “it would spoil” argument is worth: the barrel permission rests not on a presumption of honesty but on a calculation: we do not fear fraud where the fraud would cost the fraudster. Pouring wine into the barrel endangers the whole barrel; in a shop one sells measure by measure and can adulterate a single measure without losing the rest. The Taz (ס״ק ה) puts it in one line: in a shop it would not spoil, because the time there is short. That same spring will carry the לא מרע נפשיה of seif 5.
« אבל בחנות לא מתקלקל כיון שהוא זמן מועט » (ט״ז יו״ד קי״ד ס״ק ה)
5. The Taz’s question at ס״ק ד — sixty against six
This is the central question of the siman, and the pole of the whole pilpul.
The Taz’s astonishment (ס״ק ד): the parenthesis in seif 4 requires sixty to nullify wine mixed into these drinks. The Taz is astonished: we hold, at siman 134 seif 5, that wine fallen into water is nullified in six parts. And he does not stop there: he adds that the same goes for other drinks, “for this is obvious, they nullify the taste of wine more than water does.” The Beit Yosef and the Darkei Moshe did indeed copy here the Mordechai in the name of Raavyah — but, says the Taz, he follows the י״מ whom the Tur brings at siman 134, and we do not rule like them.
« תמהתי למה הצריך ס׳ הא קי״ל בסי׳ קל״ד סעיף ה׳ דיין במים בטל בששה חלקים » (ט״ז יו״ד קי״ד ס״ק ד)
« וה״ה בשאר משקים דזה פשוט דהם מבטלים טעם היין יותר ממים » (ט״ז יו״ד קי״ד ס״ק ד)
« דהוא ס״ל כדעת י״מ שמביא הטור סי׳ קל״ד דצריך ס׳ אבל אנן לא קי״ל הכי » (ט״ז יו״ד קי״ד ס״ק ד)
« ע״כ בודאי גם כאן סגי בששה כן נראה לע״ד » (ט״ז יו״ד קי״ד ס״ק ד)
« כמה יהא במים ויהא בהם כדי לבטל טעם היין ששה חלקים כנגדו » (שו״ע יו״ד קל״ד:ה)
The machlokes as it actually stands:
Shita
Measure for nullifying wine in these drinks
Source
The Mordechai in the name of Raavyah, as the Rama brings him here
Sixty
רמ״א ס״ד
The Taz
Six — here as at siman 134, and he holds it obvious that other drinks nullify the taste of wine even more than water does. He repeats it at ס״ק ו: “for us, six suffice”
ט״ז ס״ק ד וס״ק ו
The Nekudot HaKesef (the Shach on the Taz)
The difficulty falls away of itself: six suffice only in water, not in other drinks — and he refers to the Issur ve-Heter ha-Arokh which he brought in the Shach of siman 134 ס״ק כ״א
נקודות הכסף על ט״ז ס״ק ד
The Magen Avraham או״ח סי׳ ר״ד ס״ק ט״ז, brought by the Pitchei Teshuva
Only water impairs and spoils the wine; other drinks “perhaps do not spoil it” — and he concludes there that in a Jew’s wines nullification is certainly in sixty
פ״ת ס״ק ב
The Baer Hetev (ס״ק ז)
He records both: the Taz rules six, and the Nekudot HaKesef write that one should distinguish water from other drinks
באר היטב ס״ק ז
The answer of the Nekudot HaKesef: the Shach, in his Nekudot HaKesef on this ס״ק of the Taz, writes that the question does not even begin — lo kashya midi: the six of siman 134 was only ever said of water, and our seif speaks of other drinks. The disagreement therefore is not about a rule of nullification but about a fact: do water and other liquids behave alike toward the taste of wine? The Taz holds they nullify it more; the Nekudot HaKesef and the Magen Avraham hold that only water spoils it.
« לק״מ דדוקא במים סגי בששה חלקי׳ משא״כ בשאר משקין » (נקודות הכסף יו״ד קי״ד על ט״ז ס״ק ד)
« וכן מבואר באו״ה הבאתיו בש״ך סימן קל״ד ס״ק כ״א » (נקודות הכסף יו״ד קי״ד על ט״ז ס״ק ד)
« שכתב דדוקא מים שמפסידין ופוגמין היין אבל שאר משקים אפשר שאין פוגמין » (פ״ת יו״ד קי״ד ס״ק ב)
« ומ״מ מסיק שם דביינות של ישראל ודאי בטיל בששים » (פ״ת יו״ד קי״ד ס״ק ב)
« והט״ז חולק על דין זה ופסק דסגי בששה חלקים כמ״ש בסי׳ קל״ד ס״ה במים » (באר היטב יו״ד קי״ד ס״ק ז)
The axis, once the pieces are laid out: everything turns on the nature of the receiving liquid. If the liquid spoils the wine, the wine is no longer quite itself in it and a small proportion suffices to extinguish it — six. If it does not spoil it, or improves it, we fall back into the ordinary regime of taste — sixty. The Taz and the Nekudot HaKesef are therefore not arguing about a rule: they are arguing about what beer does to wine poured into it. And this should be noted: the reach of that disagreement goes beyond this seif, since the Taz at ס״ק ו applies the same six to the wine lees of seif 6, where the Rama had written sixty.
The question stays open: the Taz permits with six, here and at seif 6; the Nekudot HaKesef, the Magen Avraham, and with them the very text of the Rama, hold sixty as soon as it is no longer water. The pilpul does not settle it, and neither does this page. And in practice — ask your Rav.
6. קפידא דלא מרע נפשיה — buying from the craftsman
יין רמונים שמוכרים לרפואה מותר ללקחו מהתגר אפי׳ שלא מהחבית אע״פ שדמיו יקרים מהיין משום דכיון דאית ביה קפידא לא מרע נפשיה (וכן כל דבר שקונים מן האומן דלא מרע נפשיה) (כן משמע מדברי הר״ן פא״מ ומרדכי ר״פ כיצד מברכין):
(שו״ע ורמ״א יו״ד קי״ד:ה)
The foundation — קפידא דלא מרע נפשיה:
Pomegranate wine sold as a remedy may be taken from the dealer even not from the barrel and even if its price exceeds that of wine. Both of the signs that condemned at seif 4 are lifted here at once, and by a single motive: the thing has an exacting requirement attached to it, and a man “does not ruin his own standing.” Were he to adulterate and be found out, he would lose his trade. The Shach (ס״ק ח) specifies what that קפידא consists of: “if vinegar and the like were mixed into it” — that is, the buyer would detect the adulteration, which is exactly what holds the seller back.
A point of attribution, and what it changes: the generalization “and likewise anything bought from the craftsman, for he does not ruin his standing” is not the Mehaber’s: Sefaria renders it in a … inside the seif, in parentheses, with its reference — “so it appears from the words of the Ran in the chapter Ein Ma’amidin and the Mordechai at the start of the chapter Keitzad Mevarchin.” It is therefore a gloss of the Rama. The difference is not one of labelling: the Mehaber states only one case — the remedy; it is the Rama who turns it into a general rule about the craftsman. And that general rule remains a weighty consideration, not a permission: it explains why a producer with much to lose inspires confidence; it does not dispense with what custom and the poskim require besides.
« וכן כל דבר שקונים מן האומן דלא מרע נפשיה » (רמ״א יו״ד קי״ד:ה)
צריך ליזהר ולבדוק ולחקור בשכר ובמשקה של דבש שעושים העובדי כוכבים עכשיו אם נותנים בהם שמרים של יין: הגה ואם דרכן ליתן בו שמרים אסור לקנות מהם אם אין במשקה ששים מן השמרים (הב״י בשם תוס׳ ומרדכי) והוא דלא עבידי לטעמיה דלטעמיה אפילו באלף לא בטיל (ארוך כלל כ״ב וב״י ס״ס קל״ד בשם תשובת רשב״א וע״ל סי׳ קכ״ג ס״ק כ״א):
(שו״ע ורמ״א יו״ד קי״ד:ו)
The foundation — two rules facing each other:
• Ordinary nullification — wine lees fallen into beer, which give it only an incidental taste, are nullified in sixty; so the Rama writes, “if there is not in the drink sixty against the lees.”
• What is done for taste — but if the lees were put in for the taste, they are no longer nullified at all: והוא דלא עבידי לטעמיה דלטעמיה אפילו באלף לא בטיל(רמ״א יו״ד קי״ד:ו). The prohibited matter is no longer an accident of the mixture; it is its intended purpose.
The Mehaber himself states no measure: he commands that one check — take care, examine and inquire about the beer and the honey drink they make, to learn whether they put wine lees into them.
« צריך ליזהר ולבדוק ולחקור בשכר ובמשקה של דבש שעושים העובדי כוכבים עכשיו אם נותנים בהם שמרים של יין » (שו״ע יו״ד קי״ד:ו)
« אם אין במשקה ששים מן השמרים » (רמ״א יו״ד קי״ד:ו)
The Pitchei Teshuva’s question (ס״ק ה) — why lees are not a ma’amid like cheese rennet:
Point of comparison
Dvar hama’amid (cheese)
Wine lees in beer
What the forbidden matter does
It sets the milk, and one sees it: the prohibited matter is visible to the eye, since the milk curdles because of it
They only make the beer ferment; the prohibited matter is in no way visible
Nullification
A ma’amid forbids in the smallest quantity — see above siman 87 seif 11
If there is sixty, it is permitted; and only if they were not put in for taste
Before and after fermentation
—
The P’T notes there is a difference only as to taste: the appearance stays as it was
« אבל אי איכא ס׳ שרי אע״ג דדבר המעמיד אוסר בכל שהוא כדלעיל סי׳ פ״ז סעיף י״א » (פ״ת יו״ד קי״ד ס״ק ה)
« מ״מ י״ל דשמרים לא נקרא מעמיד ולא דמי לגבינה דהתם ניכר האיסור בעין שהחלב נקפא מחמתן » (פ״ת יו״ד קי״ד ס״ק ה)
« משא״כ הכא שאין האיסור ניכר כלל שהרי השמרים אין עושים רק שהשכר תוסס מחמתן » (פ״ת יו״ד קי״ד ס״ק ה)
Two gedarim not to be confused: a ma’amid is never nullified because it is the visible agent of what the mixture has become; something עביד לטעמיה is not nullified because it is what was wanted. The first turns on effect, the second on intention. Lees, says the P’T, are not of the first kind; they fall into the second only if they were put in for taste. And one must add here what the previous section showed: the “sixty” the Rama writes in this seif is the very one the Taz reduces to six at ס״ק ו — the measure of this seif is therefore caught in the same disagreement, and does not come out of it settled.
Nafka mina — today’s additives: a forbidden additive put into a drink for its taste falls under the Rama’s עביד לטעמיה and is not nullified; an additive aimed neither at taste nor at setting the liquid falls under ordinary nullification — whose measure is itself in dispute, as we have just seen. This page draws no practical conclusion from it. And in practice — ask your Rav.
8. Taste that spoils, and giulei akum — pig fat, oil and honey
ואע״פ שרגילים למשוח היורות והכלים בשומן חזיר אין לחוש דהוי נתינת טעם לפגם גם בטל בס׳ (רמ״א יו״ד קי״ד:ד)
שמן ודבש של עובד כוכבי׳ מותרים ואינם נאסרים משום בישולי עובד כוכבים ולא משום גיעולי עובד כוכבים וה״ה למים חמים שלהם: (שו״ע יו״ד קי״ד:ז)
The foundation — two permissions, and why there is no giulei akum here:
• The pig fat with which the cauldrons are greased — the Rama does not worry, and he gives two motives rather than one: it is a taste that spoils, and moreover it is nullified in sixty.
• Oil and honey — they fall under neither bishulei akum nor giulei akum, and the same holds for their hot water. The Taz (ס״ק ז) explains the first point: they are eaten just as they are, raw. And on the second, read the direction carefully: it is not the oil and honey that spoil the vessel — it is the meat and fat absorbed in the vessel that spoil the oil and honey when they come back out. The Shach (ס״ק ט) writes it in the same order, and adds a second motive: as a rule their vessels are not “of that day.”
« שהרי נאכל כמו שהוא חי » (ט״ז יו״ד קי״ד ס״ק ז)
« ולא משום גיעולי עובדי כוכבים דהיינו פליטת הכלי מאיסור שהיה בו מפני שהבשר פוגם את השמן וכן דבש » (ט״ז יו״ד קי״ד ס״ק ז)
« דנאכלין כמות שהן חיין ולא משום גיעולי עובדי כוכבים דבשר ושומן פוגם בשמן ודבש » (ש״ך יו״ד קי״ד ס״ק ט)
« שאין בהן משום בשולי עובדי כוכבים שנאכלין חיין » (ש״ך יו״ד קי״ד ס״ק י)
Why the Rama adds “and moreover it is nullified in sixty”: if the spoiled taste alone sufficed, it would permit even without sixty, since what gives a spoiling taste is permitted. The addition is then to be understood as a second support, laid down for the case where the first is not obvious — does a thin film smeared on a cauldron really spoil? — so that the permission stands without having to settle that doubt. The same method is visible in the Shach at seif 7, who likewise gives two motives rather than one.
9. Sharpness and what it draws from the knife — pickled goods and olives
הקפריסין והקפלוטות והחגבים שלהם הכבושים מותרין והוא שרואה שמוציאים אותם מהאוצר אבל הנמכרים בחנות אסורים שמא זילף עליהם יין וכן זיתים שלהם הכבושים מותרים אפי׳ רכים הרבה עד שגרעינתן נשמטת ולא חיישינן שמא זילף עליהם יין ובלבד שלא יהיו חתוכות בסכין שלהם: הגה דמאחר שהם חריפים בלעו מן הסכין אבל אם נכבשו בכלים של עובד כוכבים מותרים דמאחר שיש מים עמהם כבר נתבטל חריפתם וכן כל כיוצא בזה (ב״י בשם א״ח סימן תמ״ז) ועיין לעיל סימן צ״ו:
(שו״ע ורמ״א יו״ד קי״ד:ח)
The foundation — sharpness and the power to draw out:
A sharp thing has a force of its own: by its very pungency, without heat and without liquid, it draws out what a vessel has absorbed and absorbs it in turn. Hence olives cut with their knife are forbidden, דמאחר שהם חריפים בלעו מן הסכין(רמ״א יו״ד קי״ד:ח).
But if they were pickled in their vessels with water, they are permitted, שיש מים עמהם כבר נתבטל חריפתם(רמ״א יו״ד קי״ד:ח) — the water has already put out their pungency, and nothing is left in them with which to draw from the knife. The Rama refers for all the detail to siman 96.
Three distinct fears in this passage:
The fear
What the source says
Reference
Sprinkled wine (shop against storehouse)
Permitted to one who sees them taken from the storehouse; forbidden if sold in a shop, lest wine were sprinkled on them
מחבר ס״ח
Even where wine is dear
The Taz keeps the fear in place: little wine is sprinkled, so as to give them a good smell
ט״ז ס״ק ט
Cut with their knife
Forbidden, the sharp draws from the knife; pickled in water, their pungency is already put out
רמ״א ס״ח ; סי׳ צ״ו
What it is not their way to treat with wine (seif 9)
Grapes, fish not cut up, fish brine: permitted, it is not their way to put wine or vinegar into them
מחבר ס״ט
« והוא שרואה שמוציאים אותם מהאוצר אבל הנמכרים בחנות אסורים » (שו״ע יו״ד קי״ד:ח)
« ואפילו במקום שהיין ביוקר מכל מקום חיישינן כדי לעשות להם ריח טוב ביין מועט שמזלף » (ט״ז יו״ד קי״ד ס״ק ט)
« וכן כל הכבשים שאין דרכם לתת בהם יין וחומץ » (שו״ע יו״ד קי״ד:ט)
The two limits the Shach places on this permission: they are the heart of the section, and it would be a mistake to read the Rama’s gloss without them. The first (ס״ק י״ב, in the name of the Issur ve-Heter ha-Arokh): this speaks only of olives cut after having been pickled, for that is when they are sharp — the same point appears in the Baer Hetev (ס״ק י״ג). The second (ס״ק י״ג): that water puts out the pungency holds only where the water is the majority; if the olives are the majority, they remain in their sharpness and are forbidden even if the vessels are not “of that day,” because sharpness turns what is absorbed into an improvement. The same mechanism explains, at seif 10, the prohibition of קורט של חלתית: the Shach (ס״ק ט״ו) and the Taz (ס״ק י״א, in the name of Rashi) see there the effect of the knife, not of wine.
« דהיינו דווקא שנחתכו לאחר שנכבשו שאז הם חריפים » (ש״ך יו״ד קי״ד ס״ק י״ב)
« דוקא שהרוב מים אבל אם הזיתים רוב הרי הן בחריפתן ואסורים » (ש״ך יו״ד קי״ד ס״ק י״ג)
« דאע״ג דסתם כלים של עובדי כוכבים אינן ב״י אגב חורפיה דחלתית משוי ליה לשבח » (ש״ך יו״ד קי״ד ס״ק ט״ו)
« חלתית הוא מין פרי שקורין בלזר״א וחותכין את קרטיו בסכין ואסור משום שמנונית הסכין » (ט״ז יו״ד קי״ד ס״ק י״א)
אסור ליקח מהם קורט של חלתית וטרית טרופה וחילק דהיינו מיני דגים קטנים מעורבים מפני שדגים טמאים מתערבים עמהם ואינו יכול להפרידם וכבשים שדרך לפעמים שנותנים בהם יין והני מילי לאסור באכילה אבל בהנאה מותר ואם ידוע שהכל נותנים יין אסורים אפילו בהנאה: הגה ומוכרו כולו חוץ מדמי יין נסך שבו (בית יוסף וא״ח בשם רשב״א) ואם ידוע שעובד כוכבים אחד הוא בעיר שאינו מערב בו יין אע״פ ששאר עובדי כוכבים דרכן לערב בו יין מותר ליקח מכולן כל זמן שלא ידוע כן בודאי שעירבו בו דתלינן לקולא שמא לא ערבו בו וכן כל כיוצא בזה באיסורי דרבנן (מרדכי וארוך כלל מ״ד) ואם ידוע שמקצת עובדי כוכבי׳ בודאי נותנים בו יין ומקצתן בודאי אין נותנין בו יין אזלינן בתר רובא דכל דפריש מרובא פריש אבל אסור לקנות מהם בבתיהם דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי (ד״ע):
(שו״ע ורמ״א יו״ד קי״ד:י)
The foundation — three storeys, all within a rabbinic prohibition:
• We lean toward permission — if there is in the town even one non-Jew who does not mix wine into it, one may buy from them all so long as it is not known for certain that they mixed, דתלינן לקולא שמא לא ערבו בו.
• The majority — if it is known that some certainly mix and others certainly do not, one follows the majority for whatever has separated from the group.
• The kavua — but buying from them in their homes is forbidden: what stands in its fixed place counts as half and half, and the majority permits nothing there.
Before this the Mehaber had set out the scale of prohibition: what they are in the habit of adding wine to sometimes is forbidden to eat but permitted for benefit; if it is known that all of them add wine, it is forbidden even for benefit.
« אבל אסור לקנות מהם בבתיהם דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי » (רמ״א יו״ד קי״ד:י)
To which storey the ban on buying in their homes belongs — the Shach against a hasty reading: one would readily read the Rama’s gloss as though the ban on “their homes” applied to both storeys. The Shach says otherwise. On תלינן לקולא (ס״ק י״ח) he writes that it is permitted to buy from them all including in their homes, since of each one I buy from I can say “this is the one who did not mix” — it is the מחבואה of Ketubot that saves all the kohanot. It is at ס״ק י״ט, on אזלינן בתר רובא, that he places the ban on the homes — and there he is firm: even when it is known that the majority do not mix, buying from them is forbidden, and if he took, it is forbidden. He adds a consequence that nothing in the seif showed: if the sellers have shops, the shop becomes a fixed place, and we no longer say כל דפריש מרובא פריש except when the non-Jew goes out to sell in the market.
« כלומר ומותר ליקח מכולן אפילו מהן בבתיהן » (ש״ך יו״ד קי״ד ס״ק י״ח)
« כיון שאין ידוע בודאי שעירבו אמרי׳ שהאחד שלא עירב מציל על כולם » (ש״ך יו״ד קי״ד ס״ק י״ח)
« דאי רוב ודאי מערבים כל הפורש מהן אסור ואם רוב ודאי אין מערבין כל הפורש מהן מותר » (ש״ך יו״ד קי״ד ס״ק י״ט)
« אבל אסור לקנות מהן בבתיהן אף על פי שידוע שהרוב ודאי אין מערבין ואם לקח מהן אסור דכל קבוע כמחצה על מחצה » (ש״ך יו״ד קי״ד ס״ק י״ט)
« אם העובדי כוכבים המוכרים יש להם חנויות הרי נעשה קבוע בחנויות שלהם » (ש״ך יו״ד קי״ד ס״ק י״ט)
The Taz’s question (ס״ק י״ד) and the answer of the Nekudot HaKesef:
Stage
What is said
Source
The frame the Taz sets
The seif must therefore be speaking of three kinds: those who certainly mix, those who certainly do not, and those about whom nothing is known; and it is buying from the last of these that raises the question whether we follow the majority
ט״ז ס״ק י״ד
His kashya
Let us then decree, lest he go and take from one who is in his fixed place, as stated at siman 110 seif 6!
ט״ז ס״ק י״ד
His answer, offered as an אפשר
Perhaps, in stam yeinam where the Sages were lenient, they relied on the Rashba above, who did not decree this fear
ט״ז ס״ק י״ד
The Nekudot HaKesef
The difficulty does not arise: what separated of itself, or what the non-Jew took not in our presence, was never decreed upon even in a Torah prohibition
נקודות הכסף על ט״ז ס״ק י״ד
« ע״כ מיירי כאן שיש ג׳ מינים א׳ ודאי מערבי׳ שני ודאי אין מערבין שלישי הם סתם » (ט״ז יו״ד קי״ד ס״ק י״ד)
« ויש להקשות נגזור שמא יקח מן הקבוע כדאיתא סי׳ ק״י סעיף ו׳ » (ט״ז יו״ד קי״ד ס״ק י״ד)
« ואפשר דבסתם יינם דהקילו בו חכמים סמך ארשב״א דלעיל דלא גזר שמא יקח מן הקבוע » (ט״ז יו״ד קי״ד ס״ק י״ד)
« לק״מ דבפירש ממילא וכן בלקחו עובד כוכבים שלא בפנינו לא גזרינן אפילו באיסורא דאורייתא » (נקודות הכסף יו״ד קי״ד על ט״ז ס״ק י״ד)
What the sugya leaves to whoever applies it: doubt about wine added to a pickled product is doubt within a rabbinic prohibition, and that is why it leans toward permission; but the same sugya at once supplies what stops it — the kavua, and, according to the Shach (ס״ק י״ט), the shop that takes its place. It is between these two limits that the question of a manufactured product bought from a determinate producer arises. This page does not settle it. And in practice — ask your Rav.
The overall chakira of the siman: two roots of prohibition run through the twelve seifim — chatnut, which bears on drinking at the non-Jew’s place, and wine mixed in secret, which bears on the drink and on pickled goods — and every detail is an adjustment of one or the other:
Chatnut holds only at the place of sale and where one settles in; habit, passing through and lodging fall outside it; and the Taz (ס״ק ב) explains by the strength of closeness why bread is forbidden everywhere.
The test of price and the shop against the barrel are signs meant to expose hidden wine; “it would spoil” is their spring, and the Taz (ס״ק ה) completes it with the shop’s short time.
Sixty or six — the Taz rules six, here and at ס״ק ו; the Nekudot HaKesef and the Magen Avraham (או״ח ר״ד ס״ק ט״ז, in the P’T ס״ק ב) reserve six for water. The question is not settled in this page.
Lees and the ma’amid — what is put in for taste is not nullified; and the P’T (ס״ק ה) shows that lees are not a ma’amid like rennet, the forbidden matter not being visible in them.
Sharpness and doubt — what is sharp draws from the knife (siman 96), unless water is the majority (Shach ס״ק י״ג); and rabbinic doubt leans toward permission, except at the fixed place (Taz ס״ק י״ד, Shach ס״ק י״ט, siman 110).
What each stage puts in hand, and what it leaves open:
Beer, coffee or tea at a non-Jew’s: the Mehaber’s prohibition holds only at the place of sale and where one settles in, and the Rama reports a custom of permitting; but the Panim Meirot, in the P’T (ס״ק א), writes that it is fitting for a ba’al nefesh to abstain.
Drinks and pickled goods that it is their habit to add wine to: this is the fear of hidden wine, and the measure of its nullification is the object of the Taz / Nekudot HaKesef disagreement.
Lees and additives put in for taste: אפילו באלף לא בטיל (רמ״א ס״ו); what is not put in for taste falls under ordinary nullification.
Pig fat on the cauldrons: a taste that spoils, and moreover nullified in sixty (רמ״א ס״ד); oil and honey: neither bishulei nor giulei akum (מחבר ס״ז, ט״ז ס״ק ז).
Doubt about added wine: rabbinic, we lean toward permission (רמ״א ס״י); majority for what has separated, half and half at the fixed place — and the shop takes its place according to the Shach (ס״ק י״ט).
A non-Jew’s beer, at the place of sale, settling in to drink
Forbidden because of chatnut
מחבר ס״א
At home, in passing, or while lodging with him
Permitted — the spring of the decree is the meal
מחבר ס״א
Beer of honey and grain
There are those who permit, and such is the custom in these lands
רמ״א ס״א
Where people are lenient about their wine
Even beer is forbidden — and it is a Jew’s beer, according to the Shach
מחבר ס״ב ; ש״ך ס״ק ד
Cider and pomegranate wine
Permitted everywhere — nothing was decreed about what is not commonly found
מחבר ס״ג
Dearer than wine / sold in a shop
Forbidden to buy — we suspect mixed wine
מחבר ס״ד
Drawn from the barrel before his eyes
Permitted — it would spoil; and in a shop it would not, the time there being short (Taz)
מחבר ס״ד ; ט״ז ס״ק ה
How much to nullify the mixed wine
Sixty according to the Rama; six according to the Taz; the Nekudot HaKesef and the Magen Avraham reserve six for water — not settled here
רמ״א ס״ד ; ט״ז ס״ק ד וס״ק ו ; נקודות הכסף ; פ״ת ס״ק ב
Pomegranate wine for a remedy
Permitted even not from the barrel — קפידא דלא מרע נפשיה
מחבר ס״ה
Anything bought from the craftsman
The same reason — and this is a gloss of the Rama, not the Mehaber’s text
רמ״א ס״ה
Lees put in for taste
אפילו באלף לא בטיל; otherwise, the ordinary measure
רמ״א ס״ו ; פ״ת ס״ק ה
Pig fat on the cauldrons
A taste that spoils, and moreover nullified in sixty
רמ״א ס״ד
Oil, honey and hot water
Permitted — neither bishulei nor giulei akum; the meat spoils the oil and the honey
מחבר ס״ז ; ט״ז ס״ק ז ; ש״ך ס״ק ט
Olives cut with their knife
Forbidden — sharpness draws from the knife; pickled in water, permitted, provided the water is the majority
רמ״א ס״ח ; ש״ך ס״ק י״ב וס״ק י״ג ; סי׳ צ״ו
Doubt about added wine — a rabbinic prohibition
We lean toward permission; majority for what has separated, half and half at the fixed place
רמ״א ס״י ; ט״ז ס״ק י״ד ; ש״ך ס״ק י״ח–י״ט
Table — the central disagreements of the siman
Subject
First shita
Second shita
Reach of the decree on beer
The Mehaber — forbidden at the place of sale and where one settles in
The Rama — there are those who permit honey and grain, and such is the custom
How to read the Rashal on seif 2
The Taz — where their wine passes for wholly permitted, there is nothing left to mark off
The Bach — from a Jew forbidden, from a non-Jew permitted; the Taz writes that this does not stand
A non-Jew’s kavi (coffee)
The Maharit and the Pri Chadash — it follows the law of beer
The Panim Meirot — coffee comes up on a king’s table; it is fitting for a ba’al nefesh to abstain (פ״ת ס״ק א)
Measure for nullifying wine in these drinks
The Taz — six, here as at siman 134, other drinks nullifying more than water
The Nekudot HaKesef and the Magen Avraham — six holds for water alone
To which storey “but not from them in their homes” applies
The Shach ס״ק י״ח — in the case of תלינן לקולא, even in their homes it is permitted
The Shach ס״ק י״ט — in the case of the majority, in their homes it is forbidden, and a shop counts as a fixed place
Table — the sources of the sugya, as the commentaries name them
Rishonim: רש״י · תוספות · רא״ש · ר״ן (פרק אין מעמידין) · רשב״א · רמב״ם (בפירוש המשנה) · מרדכי · ראבי״ה · אגודה · סמ״ק · איסור והיתר הארוך · ארחות חיים · מהר״ם · טור · ברטנורה
Acharonim: בית יוסף · רמ״א · דרכי משה · ש״ך (שפתי כהן) · נקודות הכסף · ט״ז (טורי זהב) · ב״ח · רש״ל · דרישה · עטרת זקנים · פרי חדש · מגן אברהם (או״ח סי׳ ר״ד) · באר היטב · פתחי תשובה · מהרי״ט · פנים מאירות · שאילת יעב״ץ · נודע ביהודה · נחלת שבעה · שמש צדקה · באר יעקב
Simanim to which this siman itself refers: סי׳ צ״ו (דבר חריף וסכין) · סי׳ פ״ז סעיף י״א (דבר המעמיד) · סי׳ ק״י (קבוע ופירש) · סי׳ קי״ב (פת של עובד כוכבים) · סי׳ קכ״ג · סי׳ קל״ד סעיף ה׳ · סי׳ קל״ז
~ ~ ~ ~ ~ DAAT · הרב יוסף חיים סממה
Talmid chacham · gives shiurim in halakha and chassidut Pilpul and study on a non-Jew’s beer and other drinks · סימן קי״ד · ⚡ Level 2 — Lamdan
⚠️ This content is written for study and examination only. For any practical ruling (לְמַעֲשֶׂה) — ask your Rav.