מפסק המחבר והרמ״א, אל הכרעת הט״ז, הש״ך, הפרי חדש
והפתחי תשובה, ועד פוסקי הספרדים והאשכנזים בני זמננו
הנושא:
שולחן ערוך יורה דעה סימן קי״ד (י״ב סעיפים)
עם נושאי הכלים: ט״ז, ש״ך, פרי חדש, פתחי תשובה
⚠ אזהרת רמה:
רמה זו אינה « דעת הרב »: שולחן ערוך הרב
(אדמו״ר הזקן) אינו מכסה את יורה דעה, ולכן לא את סימן קי״ד.
זוהי רמה של פסיקה מעשית: מה עושים, ואת מי שואלים.
עריכה ועיון:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
כיצד לקרוא רמה זו. כל קביעה מעוגנת או בלשון השולחן ערוך ונושאי כליו (ט״ז, ש״ך, פרי חדש, פתחי תשובה), או בתשובה מפורשת בשם של פוסקים בני זמננו. על יורה דעה אין לא משנה ברורה (המבארת רק את אורח חיים), ולא שולחן ערוך הרב / דעת הרב (אדמו״ר הזקן לא כתב את יורה דעה). כל יישום מעשי (למעשה) נחתם בהפניה אל רבך: המקרים האמיתיים משלבים פרטי מציאות (היכן שותים, המנהג במקום, מחיר המשקה, טיב המוצר בשימורים, אם יש הכשר) שרק פוסק הרואה את מצבך יכול להכריע בהם.
כָּל שֵׁכָר שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים, אֶחָד שֵׁכָר שֶׁל תְּמָרִים אוֹ שֶׁל תְּאֵנִים אוֹ שֶׁל שְׂעוֹרִים אוֹ שֶׁל תְּבוּאָה אוֹ שֶׁל דְּבַשׁ, אָסוּר מִשּׁוּם חַתְנוּת, וְאֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בִּמְקוֹם מְכִירָתוֹ ; אֲבָל אִם הֵבִיא הַשֵּׁכָר לְבֵיתוֹ וְשׁוֹתֵהוּ שָׁם — מֻתָּר, שֶׁעִקַּר הַגְּזֵרָה שֶׁמָּא יִסְעַד אֶצְלוֹ.
וְלֹא אָסְרוּ אֶלָּא כְּשֶׁקּוֹבֵעַ עַצְמוֹ לִשְׁתּוֹת ; אֲבָל אִם נִכְנַס וְשָׁתָה דֶּרֶךְ עֲרַאי בְּאַקְרַאי — מֻתָּר. הַגָּה : וְיֵשׁ מַתִּירִין בְּשֵׁכָר שֶׁל דְּבַשׁ וּתְבוּאָה, וְכֵן נוֹהֲגִין לְהָקֵל בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ.
גזרת חתנות בשתייה. כל שכר של עכו״ם — של תמרים, תאנים, שעורים, תבואה או דבש — אסור משום חתנות (הקירוב החברתי), אך רק במקום מכירתו ; ואם הביאו לביתו ושותהו שם → מותר, « שעיקר הגזרה שמא יסעוד אצלו ».
ולא אסרו אלא כשקובע עצמו לשתות ; אבל הנכנס ושותה דרך עראי באקראי → מותר. רמ״א : יש מתירין בשכר של דבש ותבואה, וכן נוהגין להקל במדינות אלו.
— שולחן ערוך, יורה דעה קי״ד:א · גזרת חתנות המורחבת למשקה, מקבילה לבישולי עכו״ם (סימן קי״ג) · ספריא יו״ד קי״ד:א
המחבר קובע את הגזרה ; הרמ״א (הגה) מביא שרבים מתירין את שכר הדבש והתבואה, ומסכם : « וכן נוהגין להקל במדינות אלו ». זרם זה הוא שעושה את היישום המודרני (קפה, תה, בירה, משקאות במרפסת) חי כל כך : הפתחי תשובה ס״ק א דן דווקא בקאווי (קפה) כמקביל לשכר.
סימן קי״ד מונה י״ב סעיפים. המחבר קובע את המסגרת ; הרמ״א (הגה) מגיה, בעיקר לכיוון הקולא (המנהג מתיר בשכר, הולכים אחר הרוב ונוטים לקולא ביין הנעלם). הנה המפה הכוללת, כפי שהיא עולה מן הלשון עצמה.
| סעיף | נושא | הפסק (מעוגן בלשון) |
|---|---|---|
| 1 | שכר עכו״ם — חתנות | שכר (תמרים, תאנים, שעורים, תבואה, דבש) אסור משום חתנות, רק במקום מכירתו ; מותר אם הביאו לביתו ; רק אם קובע עצמו ; עראי/אקראי מותר ; הלן אצלו = כביתו ; מותר לשלוח לקנות בעיר. רמ״א: יש מתירין שכר דבש/תבואה — מנהג ההיתר. |
| 2 | מקום שמקילין ביין | מקום שישראל נוהגין קולא ביין של עכו״ם (עי' סי' קכ״ג), אף השכר אסור (אין מצרפין שתי קולות). |
| 3 | יין תפוחים/רמונים | יין תפוחים, יין רמונים וכיוצא בהן: מותר בכל מקום — דבר שאינו מצוי, לא גזרו עליו. |
| 4 | מבחן המחיר ; חנות / חבית | משקין אלו + חומץ של שכר: אסור לקנות אם דמיהם יקרים מהיין (שמא עירב יין), עד שאין ס' לבטלו. בחנות → אסור ; מן החבית → מותר (היין מתקלקל). רמ״א: יורות משוחות בשומן חזיר → טעם לפגם + בטל בס׳, אין לחוש ; ולא לכלים של יין ; עי' סי' קל״ז. |
| 5 | יין רמונים לרפואה | יין רמונים הנמכר לרפואה: מותר אף שלא מן החבית, אף שדמיו יקרים — כיון דאית ביה קפידא, לא מרע נפשיה ; וכן כל הנקנה מן האומן. |
| 6 | שמרים של יין | צריך לבדוק בשכר ובמשקה דבש: נותנים בו שמרים של יין? רמ״א: אם דרכן, אסור עד שיהיה ס' מן השמרים ; והוא דלא עבידי לטעמיה, דלטעמיה אפילו באלף לא בטיל (עי' סי' קל״ד, סי' קכ״ג). |
| 7 | שמן, דבש, מים חמים | שמן ודבש של עכו״ם: מותרים — לא משום בישולי עכו״ם ולא משום גיעולי עכו״ם ; וה״ה למים חמים שלהם. (ט״ז: הדבש נאכל כמות שהוא / השומן פוגם בשמן.) |
| 8 | קפריסין, קפלוטות, כבושים | קפריסין, קפלוטות, חגבים כבושים: מותרין אם מן האוצר, אסורין בחנות (שמא זילף יין). זיתים כך אף רכים, ובלבד שלא נחתכו בסכינם (רמ״א: חריף → בולע ; ובכבוש במים נתבטל החריפות ; עי' סי' צ״ו). |
| 9 | ענבים, טרית, ציר | ענבים אף לחות ; כל הכבשים שאין דרכם לתת בהם יין/חומץ ; טרית שאינה טרופה (דג גדול, טונינ״ה) ; ציר דגים עם כולכית ; עלה של חלתית — מותר. |
| 10 | חלתית, טרית טרופה ; קבוע / פריש | אסור לקנות: קורט חלתית, טרית טרופה, חילק (דגים קטנים מעורבים), כבשים שנותנים בהם יין לפעמים → אסור באכילה, מותר בהנאה ; « הכל נותנים יין » → אסור אף בהנאה. רמ״א: מוכרו חוץ מדמי יי״נ ; עכו״ם אחד שאינו מערב → לוקח מכולן (תלינן לקולא, איסורי דרבנן) ; מקצת ודאי כן ומקצת ודאי לא → בתר רובא (כל דפריש מרובא פריש), אך בבתיהם (קבוע) = מחצה על מחצה. |
| 11 | מורייס | מורייס (שומן דגים): מקום שדרכן לתת בו יין → אסור ; ואם היין יוקר ממנו → מותר ; מקום שאין דרכם → מותר לקנות, להפקיד ולשלוח על ידם. |
| 12 | כרכום | הרשב״א נזהר מהכרכום (זעפרן): מזלפים עליו יין הרבה, וגם מערבים בו חוטי בשר יבש. |
למעשה (השכר, קפה במרפסת). גזרת חתנות חלה רק על הקביעות אצל העכו״ם (קביעות), במקום המכירה עצמו ; הביא לביתו, או שתה בהעברה (עראי) — מותר. הרמ״א נקט מנהג הקולא בשכר. לקפה ולתה, זו מחלוקת המהרי״ט / פנים מאירות שבפ״ת — אם מצבך « קביעות » או « עראי », ואיזה מנהג מקומי לנהוג, תלוי במציאות. שאל את רבך.
| המצב | המידה | הטעם (מעוגן בלשון) |
|---|---|---|
| משקה יקר מהיין, בחנות | אסור לקנות, עד שיש ס' לבטל | שמא עירב יין (סעיף ד) |
| נראה יוצא מן החבית | מותר | היין היה מקלקל את החבית — אין רמאות |
| יורות משוחות בשומן חזיר / כלים של יין | אין לחוש | נותן טעם לפגם + בטל בס׳ (רמ״א ; עי' סי' קל״ז) |
| יין רמונים הנמכר לרפואה | מותר אף שלא מן החבית, אף יקר | קפידא → לא מרע נפשיה (סעיף ה) |
למעשה (שימורים ומשקין תעשייתיים). מבחן המחיר וההבחנה חנות / חבית הם היום ברובם עיוניים (אין רואים עוד את החבית), אך העיקרון חי: למשקה או לשימור שאפשר שעירבו בו יין/יי״נ (חומצים, מיצים, רטבים), ההכשר ממלא את תפקיד ה« חבית » וה« קפידא ». אם מוצר מסוים צריך הכשר, וכיצד למנות ביטול אפשרי, תלוי במקרה. שאל את רבך.
למעשה (שמרים / מוספים אנולוגיים). מוסף הניתן לטעמו או לפעולתו (דבר המעמיד, עביד לטעמיה) אינו בטל לעולם, אף באלף — בשונה משארית דוממת הבטלה בשישים (ולעיתים בשישה, עי' סי' קל״ד). למשקאות מותססים מודרניים (מוספים אנולוגיים, חומרי צילול), זו בדיוק השאלה שמכריע הכשר. אם מוסף מסוים « עביד לטעמיה » היא שאלת מציאות ותעשייה. שאל את רבך.
למעשה (שמן, דבש, מים חמים). מצד בישולי עכו״ם ובליעת כלי, השמן, הדבש והמים החמים אינם מעוררים קושי בעצמם (הסעיף מתירם). נשארות כמובן השאלות המודרניות האחרות (מוספים, תערובות, נגזרות תעשייתיות), התלויות בהכשר. שאל את רבך.
| המקרה (סעיפים ח-י) | המידה | הטעם |
|---|---|---|
| קפריסין, קפלוטות, חגבים, זיתים כבושים — מן האוצר | מותר | נראה יוצא מהאוצר → אין זילוף יין (ס.ח) |
| אותם הנמכרים בחנות | אסור | חשש זילוף (אספגת יין) בחנות |
| זיתים חתוכים בסכין העכו״ם | חמור יותר | חריף → בולע מהסכין (רמ״א) ; בכבוש במים נתבטל החריפות (עי' סי' צ״ו) |
| ענבים לחות ; כבשים שאין דרכם לתת בהם יין ; טרית שאינה טרופה ; חלתית (עלה) | מותר | אין דרכם לתת בו יין (ס.ט) |
| קורט חלתית ; טרית טרופה ; חילק (דגים מעורבים) | אסור לקנות | דגים טמאים מתערבים, אינו יכול להפרידם (ס.י) |
למעשה (שימורים וכבושים תעשייתיים). זיתים, מלפפונים חמוצים, קפריסין ודגים כבושים שבמסחר הם בדיוק במשטר זה: חשש עירוב יין/יי״נ, משחק הרוב (כל דפריש), הקביעות (במקור = מחצה) והתלינן לקולא — שההכשר מייצב היום. החיתוך בסכין חריף (זיתים, ירקות) נותר נקודה אמיתית. שאל את רבך.
למעשה (תבלין, זעפרן, חלתית). הסימן מכוון דווקא לתבלינים ולצבעים המורכבים (זעפרן/כרכום, חלתית) שחוששים בהם לזילוף יין, לחיתוך בסכין חריף, או לחוטי בשר מעורבים. למעשה: לתערובות תבלין וטעם תעשייתיות, נשענים על הכשר ; תבלין פשוט ושלם מעורר פחות שאלות מתערובת צבעונית. אם מוצר מסוים מעורב בכך תלוי במקרה. שאל את רבך.
הערת שיטה. התשובות שלהלן (יביע אומר, יחווה דעת, ילקוט יוסף, אור לציון) ממשיכות את עקרונות סימן קי״ד שלמעלה למקרים מודרניים. הן אינן בגוף הסימן ; הן מובאות כזרמי פסיקה מוכרים, לאישור אצל רב לפני כל יישום.
| מקרה מעשי | כיוון ספרדי (לבדיקה) |
|---|---|
| קפה / תה / בירה במרפסת | קביעות אצל העכו״ם מול עראי ; מנהג ההיתר (רמ״א) ; מחלוקת מהרי״ט / פנים מאירות (פ״ת ס״ק א). |
| שימורים וכבושים תעשייתיים | חשש יין/יי״נ → רוב / קבוע / תלינן לקולא ; למעשה, לדרוש הכשר. |
| תבלין מורכב (זעפרן, חלתית) | חשש סעיף יב (רשב״א) → הכשר על תערובות צבעוניות. |
| מוספים / שמרים | דבר המעמיד / עביד לטעמיה → אפילו באלף לא בטיל ; תפקיד ההכשר. |
הערת שיטה. אותה הערה: זרמים אלו ממשיכים את הרמ״א ונושאי הכלים ; הם מובאים כמורי דרך בפסיקה, לאישור אצל רב.
| מקרה מעשי | כיוון אשכנזי (לבדיקה) |
|---|---|
| שכר / משקה העכו״ם | מנהג ההיתר הנקוט (רמ״א « וכן נוהגין להקל ») ; נשארת הקביעות אצלו. |
| יין נעלם (שימורים) | רוב / קבוע / תלינן לקולא (רמ״א, סעיף י) ; הכשר למעשה. |
| שמרים / מעמיד | עביד לטעמיה → אפילו באלף לא בטיל (רמ״א, סעיף ו). |
| תבלין מורכב | חשש הכרכום (סעיף יב) → הכשר. |
| מקרה מודרני | כלי הסימן | כיוון (לאישור אצל הרב) |
|---|---|---|
| קפה, תה או בירה במרפסת אצל עכו״ם | סעיף א (חתנות, קביעות / עראי) | להתיישב לשתות (קביעות) מול שתייה בהעברה (עראי) ; מנהג ההיתר של הרמ״א ; מחלוקת מהרי״ט / פנים מאירות על הקפה (פ״ת ס״ק א). |
| שימורים תעשייתיים (זיתים, מלפפונים, קפריסין, דג כבוש, רטבי גארום, חומצים) | סעיף ד, י-יא (מחיר ; רוב ; קבוע) | חשש עירוב יין/יי״נ ; רוב / קבוע / תלינן לקולא ; מבחן המחיר נעשה עיוני אך העיקרון חי → הכשר. |
| תבלין וצבעים מורכבים (זעפרן/כרכום, חלתית) | סעיף יב (רשב״א) | תערובות, חיתוך בסכין חריף, חוטי בשר → צורך בהכשר על תבלין מורכב. |
| שמרים / מוספים אנולוגיים במשקאות מותססים | סעיף ו (מעמיד) | עביד לטעמיה → אפילו באלף לא בטיל, מול ביטול בשישים (או בשישה) לשארית דוממת. |
| שמן, דבש, מים חמים | סעיף ז | מותרים (לא בישול ולא גיעולי עכו״ם) ; הנגזרות התעשייתיות תלויות בהכשר. |
למעשה. מצבים אלו משלבים שאלות מציאות — האם אתה « קבוע » או « עראי », מהו המנהג המקומי, האם למוצר יש הכשר, האם המוסף « עביד לטעמיה » — שרק רבך יכול להכריע בהן בראותו את המקרה. הכלל המעשי: לזהות בדיוק היכן אתה שותה, איזה מוצר אתה קונה, ואם הוא מוכשר, ואחר כך לשאול. שאל את רבך.
| סעיף | הכלל המעשי (לדידן) | הערה |
|---|---|---|
| 1 | שכר העכו״ם אסור רק במקום מכירתו ובקביעות | עראי מותר ; רמ״א: מנהג ההיתר |
| 2 | מקום שמקילין ביין, אף השכר אסור | אין מצרפין שתי קולות |
| 3 | יין תפוחים / רמונים: מותר בכל מקום | דבר שאינו מצוי |
| 4 | יקר מהיין → אסור (עד ס') ; מן החבית → מותר | ט״ז: מדוע ס' ולא ו' (עי' סי' קל״ד) |
| 5 | יין רמונים לרפואה: מותר (קפידא → לא מרע נפשיה) | וכן הנקנה מן האומן |
| 6 | שמרים: אסור עד ס' ; אך עביד לטעמיה → אפילו באלף לא בטיל | פ״ת ס״ק ה (האיסור אינו ניכר) |
| 7 | שמן, דבש, מים חמים: מותרים (לא בישול ולא גיעול) | ט״ז ס״ק ז (פגם / נאכל חי) |
| 8 | כבושים מן האוצר → מותר ; חנות → אסור ; לא חתוך בסכין | חריף בולע ; עי' סי' צ״ו |
| 9 | ענבים, טרית שאינה טרופה, ציר עם כולכית, חלתית (עלה) → מותר | אין דרכם לתת בו יין |
| 10 | חלתית, טרית טרופה, חילק → אסור ; רוב / קבוע / תלינן לקולא | כל דפריש מרובא פריש ; קבוע = מחצה |
| 11 | מורייס: אסור אם דרכן לתת יין ; מותר אם היין יקר | אותה סברת מחיר כסעיף ד |
| 12 | כרכום (זעפרן): להיזהר (רשב״א) — זילוף יין, חוטי בשר | אב-טיפוס של תבלין מורכב מזויף |
| הפוסק | התרומה המכרעת (מעוגן בגוף הסימן) |
|---|---|
| מחבר (סעיפים א-יב) | חתנות המוגבלת למקום מכירתו ולקביעות ; מבחן המחיר והחבית ; קפידא → לא מרע נפשיה ; שמרים ; שמן/דבש/מים חמים מותרים ; כבושים מן האוצר ; רוב / קבוע / פריש ; מורייס ; הרשב״א בכרכום. |
| רמ״א (הגה) | « וכן נוהגין להקל » בשכר (סעיף א) ; טעם לפגם + בטל בס׳ ליורות משוחות (סעיף ד) ; עביד לטעמיה → אפילו באלף לא בטיל (סעיף ו) ; סכין חריף (סעיף ח) ; תלינן לקולא ובתר רובא, קבוע = מחצה (סעיף י). |
| ט״ז (טורי זהב) | ס״ק א-ב: מדוע הפת חמורה מהשכר (חתנות, מעשה נשים) ; ציטוט המהרש״ל ; ס״ק ד: הקושיה הגדולה ס׳ / שישה (עי' סי' קל״ד) ; ס״ק ז: שמן/דבש — פגם, נאכל חי ; ס״ק יד: קבוע / פריש (עי' סי' ק״י). |
| ש״ך (שפתי כהן, ס״ק א) | על סעיף א: אין בישולי עכו״ם בשכר (אינו עולה על שלחן מלכים ; התבואה בטלה לגבי המים) — יסוד המשטר המקל של המשקה. |
| פרי חדש | גבולות התלינן לקולא: הקולא רק כל זמן שאין ידוע בודאי (איסור דרבנן) ; משנודע דבר בבירור, אין תולין. |
| פתחי תשובה (פתחי תשובה) | ס״ק א: הקאווי / קפה — מהרי״ט מתיר, פנים מאירות חולק ; ס״ק ב: ס׳ מול ו׳ (מגן אברהם סי' ר״ד) ; ס״ק ה: שמרים ≠ מעמיד (האיסור אינו ניכר, בניגוד לגבינה) ; ס״ק ז: כרכום, נעגעלי״ך. |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קי״ד · ♥ תמיכה