Siman 120 — Tevilat kelim: why a brand-new vessel must be immersed, which vessels, and when the obligation begins — study and pilpul
סימן ק״כ
דִּינֵי טְבִילַת הַכֵּלִים
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦
Pilpul and in-depth study
Sugyot, sources, a foundational chakira, machlokos of Rishonim and Acharonim,
nafka minos for halakha and analysis of the shitos
Subject:
שולחן ערוך יורה דעה סימן ק״כ (ט״ז סעיפים)
עם נושאי כלים: ש״ך (שפתי כהן), ט״ז (טורי זהב), באר הגולה, ביאור הגר״א, פתחי תשובה
Talmudic foundation of the sugya:
עבודה זרה ע״ה ע״ב–ע״ו ע״א (הלוקח כלי תשמיש מן הגוים) ·
שבת ט״ו ע״ב (הכל הולך אחר המעמיד) ·
חולין י״ב ע״ב (כוונת קטן)
רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ז · תוספות, רא״ש, טור ובית יוסף על סוף מסכת עבודה זרה
Written and edited by:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
📑 Table of contents
The root of the sugya — the source of the din at the end of Avoda Zara, and three competing reasons for the tevila
דאורייתא או מדברי סופרים — the two readings of the Rambam, the Ran versus the Rashba (the central chakira)
מ׳ סאה במעיין — a chiddush or a branch of tevilat tumah (Tosafot, Sefer haMitzvot, Tur, Beit Yosef, Taz ס״ק ב)
גדר החפצא — metal, glass and kunya, and tin-lined vessels (seif 1)
רפוי בידו — chatzitza, and the machloket of the Rama and the Taz about the water on the hand (seif 2)
נוסח הברכה — כלי or כלי מתכות (Rashbam, Bach, Shach ס״ק ח, Taz ס״ק ה)
גדר כלי סעודה — trivets and grills, the shechita knife, matza irons (seifim 4–5)
המעמיד ועיקר התשמיש — R. Meir versus Tosafot, and the silver cup set in wood (seifim 6–7)
שֵׁם העובד כוכבים עליו — borrowing, pledge, craftsman, partnership and theft (seifim 8–11)
ידות, חלודה, כוונה וקטן — and the gift to a non-Jew on Shabbat eve (seifim 12–16)
Chakira and practical nafka minos
Summary tables — the vessels, the machlokos and the sources
1. שורש הסוגיא — the source of the din and three reasons
The yesod — an immersion that purifies nothing:
Metal food vessels bought from a non-Jew may not be used until they have been immersed — and this holds even if they are brand new and have never absorbed anything forbidden. So this is neither a kashering of absorbed taste (that is siman 121) nor a purification from ritual impurity: it is a גזירת הכתוב that stands on its own. Two internal proofs show it. First, even the ידות, the handles, must be immersed (seif 12), and the Mordechai gives the reason: « דמה לי ידיו מה לי בית תשמישו הא לאו בפליטת איסור תליא מילתא דהא אפי׳ חדשים צריכין טבילה » (בית יוסף יו״ד ק״כ). Second, the Rishonim rejected the order “hag'ala first, then tevila”: there is no « כטובל ושרץ בידו » here (תוספות עבודה זרה ע״ה ע״ב ד״ה מגעילן ומטבילן), since even new vessels are obligated.
מקור הדין — סוף מסכת עבודה זרה :
« וכולן צריכין טבילה בארבעים סאה » (עבודה זרה ע״ה ע״ב)
« כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת » (עבודה זרה ע״ה ע״ב)
« מים שנדה טובלת בהן הוי אומר ארבעים סאה » (עבודה זרה ע״ה ע״ב)
The map of the siman — three questions and nothing else:
What is the nature of this tevila — purification, transfer of ownership, or a permit to use? And hence: mid'oraita or mid'rabanan? (§§ 1–3)
What defines the object — the metal, the place of use, or the part that holds the vessel together? (§§ 4, 7–8)
What triggers the obligation — the Jew's acquisition, or the non-Jew's name attached to the object? (§ 9)
Three reasons for the tevila — and three consequences:
Shita
The reason, verbatim
Source
The Yerushalmi (cited by the Beit Yosef)
« דטבילה הוא כדי שיצאו מרשותו של נכרי לרשותו של ישראל »
בית יוסף יו״ד ק״כ
The Taz
« וטעם הטבילה כדי שיצאו מטומאתו של עובד כוכבים לקדושתו של ישראל »
ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק א
The Rambam
« ומפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בטהרתן מידי געולי עכו״ם לא מידי טמאה »
רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ז הלכה ה
Nafka mina between the reasons:
On the reason of leaving the non-Jew's domain: as long as the vessel is still partly his — a partnership, for instance — the tevila can accomplish nothing. That is precisely the Shach's wording: « דהא בודאי אינו יוצא מידי שם טומאה בטבילה זו דהרי עדיין שם שותפות העובד כוכבים עליו » (ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק כ״ד).
On the reason of the sanctity of Israel (Taz): the tevila is an act of entry into holiness — whence the questions of intent (kavana) and of a berakha, treated in § 10.
On the reason of gi'ulei akum (Rambam): an objection is immediate — a new vessel has absorbed nothing! Hence the Rambam himself had to say that this is not literally a law of absorption but a scriptural decree attached to gi'ulim.
The chakira: Is tevilat kelim an obligation from the Torah — a scriptural decree derived from the section of the Midianite vessels, with וטהר as its full source; or is it rabbinic, the verse serving only as a remez, a support? The whole siman turns on this: the berakha, a minor's credibility, how doubts are resolved, and even the status of a pawned vessel.
The Rambam's wording — and the two readings it allows:
« טבילה זו שמטבילין כלי הסעדה הנלקחים מן העכו״ם ואחר כך יתרו לאכילה ושתיה אינן לענין טמאה וטהרה אלא מדברי סופרים » (רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ז הלכה ה)
The sentence admits two readings. (א)The tevila itself is only rabbinic. (ב) The tevila is not a matter of tumah and taharah — and it is that aspect, the impurity aspect, which is merely rabbinic, while the obligation itself remains mid'oraita.
The difficulty — two Rishonim read the Rambam in opposite ways, in the very same Beit Yosef:
The Ran reads it leniently, and hangs the Rambam's lenient ruling about a pledge upon it: « וכתב הר״ן דלטעמיה אזיל שסובר דטבילת כלים אינה אלא מדברי סופרים » (בית יוסף יו״ד ק״כ).
The Rashba, in a responsum, writes the exact opposite: « מה שכתבת שהטבלת כלים מדרבנן לא כולם מודים בו ומדברי הרמב״ם יראה שהוא סבור שהוא מדאורייתא » (בית יוסף יו״ד ק״כ בשם תשובות הרשב״א חלק ג׳ סימן רנ״ה).
Resolution — two distinct questions that had become entangled: There is no contradiction in reading the Rambam, only two superimposed questions. (א) Does the vessel become impure and then pure? Here the Rambam concedes that no impurity is at stake, hence « אינן לענין טמאה וטהרה » (רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ז הלכה ה). (ב) Is the obligation itself mid'oraita? Here the Rambam himself wrote « ורמז לה » (רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ז הלכה ה), and the word remez shows that the verse is not a full derasha. The Ran addressed the second question and drew a leniency; the Rashba judged by the plain sense of the sugya — « ופשטא דשמעתא דשילהי ע״ז הכי משמע טפי » (בית יוסף יו״ד ק״כ) — and drew a stringency. In practice most Acharonim followed the stringency.
Three nafka minos stated explicitly by the poskim:
A minor's credibility (seif 14) — « שאין לשלוח קטן להטביל כלים דכיון דטבילת כלים דאורייתא לא מהימנינן לקטנים עלייהו » (בית יוסף יו״ד ק״כ בשם תרומת הדשן סימן רנ״ז), and the Taz says it in a word: « לפי שטבילת כלים דאורייתא » (ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק ט״ז).
Resolving doubts (seif 10) — « ואע״ג דלענין הלכה מסיק מהרש״ל שם דא״צ טבילה מכל מקום ודאי יש להחמיר באיסור דאורייתא » (ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק כ״א).
A pledge (seif 9) — the Rambam rules leniently, while the Beit Yosef sides with the Raavad stringently: « אבל הרשב״א כתב בשם הראב״ד דמשכנתא צריכה טבילה ונ״ל שהוא העיקר » (בית יוסף יו״ד ק״כ).
דיני טבילת הכלים. ובו ט״ז סעיפים: הקונה מהעובד כוכבים כלי סעודה של מתכו׳ או של זכוכית או כלים המצופים באבר מבפנים אף על פי שהם חדשים צריך להטבילם במקוה או מעיין של ארבעים סאה (טור בשם סה״מ ועב״י): הגה י״א דכלים המצופים באבר אפילו בפנים יטבול בלא ברכה (ב״י בשם סמ״ק וארוך) וכן נוהגין:
3. מ׳ סאה במעיין — a chiddush or a branch of tevilat tumah
The entire machloket of the Rishonim about the quantity of water rests on one question: is this tevila derived from tevilat tumah — in which case its rules are the same — or is it a creature of its own, to which the stringency of a niddah applies?
The yesod — חידוש הוא:
In tevilat tumah a spring purifies in any quantity, and small vessels are immersed in it even in less than forty se'ah. The Tosafot nevertheless write:
« אע״ג דרביעית סגי להטביל מחטין וצינוריות מדאורייתא היינו טבילת טומאה אבל טבילת כלי מדין חידוש הוא ובעי מ׳ סאה » (תוספות עבודה זרה ע״ה ע״ב ד״ה מים שהנדה טובלת)
From this the author of the Sefer haMitzvot (Smak) derived his distinction between the two immersions, as the Beit Yosef sets out at length.
The machloket — are forty se'ah needed even in a spring?
Shita
Position
Source
Sefer haMitzvot (Smak)
Even in a spring forty se'ah are required: « בכלים הלקוחים מן הנכרים צריך מ׳ סאה »
טור יו״ד ק״כ בשם ספר המצות
The Tur
Objects: « ולא נהירא שאין להחמיר בטבילה זו טפי מבטבילת טמאה דלא ידעינן להך אלא ממנה »
טור יו״ד ק״כ
The Mechaber
Rules like the Sefer haMitzvot, and says so expressly: « במקוה או מעיין של ארבעים סאה »
שו״ע יו״ד ק״כ:א
The Beit Yosef's question on the Tur: The Tur built his objection on the premise that a niddah herself may immerse in a spring of less than forty se'ah — yet that is not the view of the R"i or the Rosh, as the Tur himself writes in the laws of niddah. The Beit Yosef's words:
« ויש לתמוה עליו שנראה שהוא תופס בפשיטו׳ דנדה אינה צריכה מ׳ סאה במעיין והרי ר״י אינו סובר כן » (בית יוסף יו״ד ק״כ)
The Taz's answer — a fresh reading of the Tur: the Taz rejects both the Darkhei Moshe's resolution and the Beit Yosef's plain reading, and announces: « ונ״ל פירוש דברי הטור בדרך זה » (ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק ב) — the Tur is not speaking of a niddah at all, but of impure vessels. For nothing in the word וטהר requires water; it is only from what is said of impure vessels — במים יובא וטהר — that we learn, by a ma matzinu, that water is meant here too. And since all our knowledge comes from there, one may not be stricter than there:
« כיון שאין אנו יודעים שטהרה במים בכלי עובד כוכבים אלא מטבילת כלים טמאים לא נחמיר יותר מהם לענין מעיין » (ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק ב)
Stringency was therefore adopted only where the Torah stated it expressly — במי נדה, that is, the measure of forty se'ah in a mikveh.
Practical nafka mina: One who immerses vessels in the sea, or in a flowing spring where forty se'ah are never gathered in one place: for the Tur the immersion is valid, for the Sefer haMitzvot and the Mechaber it is not. In practice we follow the Mechaber, who requires forty se'ah in every case — and that is how all keilim mikvaot are built. And in practice — ask your Rav.
שלושת המקורות בסוגיא :
« כלי מתכות אמורין בפרשה » (עבודה זרה ע״ה ע״ב)
« הני כלי זכוכית הואיל וכי נשתברו יש להן תקנה ככלי מתכות דמו » (עבודה זרה ע״ה ע״ב)
« קוניא פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר כתחלתו וחד אמר כסופו והלכתא כסופו » (עבודה זרה ע״ה ע״ב)
Two entirely different criteria:זכוכית is not a metal, yet its law is that of metal — not because of its substance but because of a property: « הואיל וכי נשתברו יש להן תקנה ». The criterion is therefore re-meltable, not metallic. With קוניא — earthenware coated with lead — the question is reversed: the body is clay and the coating metal, and we ask whether we follow its beginning (clay) or its end (metal); the halakha follows the end. The Sages thus wield two distinct measures: the property of the material, and the state of the vessel when in use.
The tin-lined vessel — with or without a berakha:
Shita
Position
Source
The Mechaber
Lined on the inside — immersed like any metal vessel
שו״ע יו״ד ק״כ:א
The Rama
« י״א דכלים המצופים באבר אפילו בפנים יטבול בלא ברכה » — « וכן נוהגין »
רמ״א יו״ד ק״כ:א
The Taz
The Rama's reason: « דהציפוי בפנים אינו אלא לנוי »
ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק ג
The Shach's refinements: The Shach notes that “vessels lined with lead” means earthenware — « כצ״ל והיינו כלי חרס ודומה להן המצופים באבר » (ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק א) — and adds from the Issur veHeter haAroch: « דהמצופים בזכוכית דינם כמצופים באבר » (ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק ב). He also brings the Bach's astonishment at common practice: « ויש לתמוה על מנהג העולם שמשתמשים בקדרות המחופים באבר מבפנים בלא טבילה כלל » (ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק ד).
Nafka mina — the “immersion without a berakha” device: Wherever the law is in doubt, it is not the immersion that is dropped but the berakha. The Shach gives the practical way to escape even that: « ונראה דיש להטבילן עם איזה כלי אחר בברכה כדלקמן סעיף ט׳ » (ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק ה) — and its source is in Tosafot: « ואם יש לו כלי שקנה מן העובד כוכבים המחויב טבילה יטביל זה עמו ויברך על שניהם » (תוספות עבודה זרה ע״ה ע״ב ד״ה אי משום דקסבר משכנתא כזביני). And in practice — ask your Rav.
צריך שיהא הכלי רפוי בידו בשעת טבילה שאם מהדקו בידו הוי חציצה ואם לחלח ידו במים תחילה אין לחוש. (ודוקא שלחלח ידיו במי מקוה אבל לא במים תלושים) (משמע ממרדכי פרק השוכר):
5. רפוי בידו — chatzitza and the water on the hand
The chakira — what exactly does the water on the hand accomplish? When one holds a vessel to immerse it, a spot remains between hand and vessel that the mikveh water does not reach. Wetting the hand beforehand solves this — but how? Two possibilities: (א) the water on the hand joins the mikveh water through השקה, and from then on it is mikveh water — in which case its origin is irrelevant; (ב) only water valid in itself can remove the status of chatzitza — in which case mikveh water is required.
The Rama and the Taz:
Shita
What to wet the hand with
Source
The Rama
« ודוקא שלחלח ידיו במי מקוה אבל לא במים תלושים »
רמ״א יו״ד ק״כ:ב
The Taz
« ודלא כרמ״א שפי׳ דברי הטור דוקא במי מקוה אלא אף תלושין מועילים מטעם השקה »
ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק ד
The Shach (defending the Rama)
« דהכא אי לאו המים הוי חציצה והלכך המים באו לאפוקי מתורת חציצה ולכך בעינן שיהו מי מקוה ודוק »
ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק ז
The root of their disagreement — where each draws his proof: The Taz proves from an explicit mishna that he himself cites — « האוחז ידו באדם ובכלים ומטבילן טמאים ואם הדיח את ידיו במים טהורים » (משנה מקואות פרק ח׳, הובאה בט״ז יו״ד ק״כ ס״ק ד) — where the unqualified word “rinsed” suggests even detached water; and from the general rule that משקה טופח creates a join by hashaka. The Rama, for his part, follows the Mordechai's language at the end of Avoda Zara, who is stringent about a vessel set in a bucket of detached water. The Taz answers that the Mordechai is dealing with something else entirely — the weight of the vessel forming a barrier — not with the holding hand: « ע״כ מי שרוצה להטביל כלי ילחלח ידיו אפי׳ במים תלושין ויאחז הכלי דיבוק בינוני ויטבילו » (ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק ד).
The Shach's “tzarich iyun” — why is no decree made? The Shach wonders that neither the Beit Yosef nor the Acharonim mentioned the Rambam's dissenting view, who writes in the laws of mikvaot: « האוחז באדם וכלים ומטבילן הרי הן בטומאתן ואע״פ שרפה ידיו גזירה שמא לא ירפה » (הובא בש״ך יו״ד ק״כ ס״ק ו) — meaning that even a loose grip would not help, lest one tighten it. He concludes: « צ״ע שהב״י והאחרונים לא הביאו שום מחלוקת בזה » (ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק ו).
Practical nafka minos:
A tight grip is a chatzitza according to all; a moderate grip is valid, and for the Taz even lechatchila.
Having wet one's hand with tap water and then immersed: for the Taz the immersion is valid, for the Rama it must be repeated.
For a heavy vessel set in a basket or bucket even the Taz is stringent — the weight nullifies the join: one should sink the basket in the water first, or tilt the vessel onto its side.
Three shitos in the Mordechai, brought by the Beit Yosef:
« כתב רשב״ם דאין לברך עליהם על הטבילה ויש מברכים על טבילת כלים ויש מברכין על טבילת כלי מתכות » (בית יוסף יו״ד ק״כ בשם המרדכי בסוף עבודה זרה)
Three levels, then: no berakha at all · a general berakha · a specified berakha.
The chakira — how far must the berakha define the mitzva? If the wording of the berakha must include the mitzva's parameters so that no one errs, one must say כלי מתכות, lest the listener think all vessels are obligated. But if the berakha is only a naming of the act performed, plain כלי suffices, and one does not recite the details of the law in a berakha.
The Shach and the Taz:
Shita
The wording
Source
The Mechaber and the Rama
« יברך על טבילת כלי » — and in the plural « על טבילת כלים »
שו״ע יו״ד ק״כ:ג
The Bach and the Shach
« ויש פוסקים לברך על טבילת כלי מתכות וכ״כ הב״ח שכן עיקר ושכן ראה נוהג ע״פ זקנים »
ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק ח
The Taz
Rejects it: « נראה לע״ד שאין לשנות מהמנהג בזה כלל »
ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק ה
The Taz's proof — the argument turns on itself: If the word “metal” is added to prevent error, then “metal” too is insufficient, since metal vessels not used for meals are likewise exempt: one would have to say “metal vessels of the meal”:
« ותמהתי דא״כ יברך ג״כ על כלי מתכות של סעודה דלא לשתמע אף שאינם של סעודה אלא ע״כ שא״צ להזכיר בברכה כל פרטי פירושי המצות » (ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק ה)
He then dismisses the comparison with the berakha over the Chanuka lamp and over covering blood with earth, where a specific reason justifies the specification. He closes by citing an even more radical view he found in the Issur veHeter: « אך מהר״ז רונקי״ל השיב שאין להזכיר כלי רק להטביל סתם » (ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק ה).
The yesod — “immersion without a berakha” as a decision tool:
The phrase יטבול בלא ברכה recurs throughout the siman: for the tin-lined vessel (seif 1), the shechita knife (seif 5), the pledge (seif 9), the craftsman (seif 10). This is not a ruling on the substance but a splitting of the doubt: the immersion, a stringency that costs nothing, is performed; the berakha, whose doubt inclines toward abstention, is withheld. The Beit Yosef says so explicitly regarding the machloket about the ma'amid: « ולפיכך מחמירין להטבילו בלא ברכה מספק והכי נקיטינן » (בית יוסף יו״ד ק״כ).
סעיף ד׳ : טריפיד״ש ששופתים עליהם קדירות אינם טעונות טבילה אבל פדיליא״ש טעונות טבילה מפני שנותנים עליהם המאכל עצמו:
סעיף ה׳ : סכין של שחיטה (או סכין שמפשיטין בו) (ארוך) יש מי שאומר שאינו צריך טבילה: הגה ויש חולקין (תשב״ץ) וטוב לטובלו בלא ברכה הברזלים שמתקנים בהם המצות אינם צריכים טבילה (ארוך) וכן כיסוי שכופין על הפת לאפותו אבל כיסוי קדירה צריך טבילה (הגהות אשיר״י):
The source of the limitation in the Gemara: Rav Sheshet objects that if even new vessels are obligated, then objects unrelated to the meal should be too — « אפילו זוזא דסרבלא נמי »; and Rav Nachman answers him:
« כלי סעודה אמורין בפרשה » (עבודה זרה ע״ה ע״ב)
And its reason, as the Beit Yosef explains: the verse says “every object that comes into fire”, and fire is used only with vessels of the meal.
The chakira — “vessel of the meal” or “vessel of ochel nefesh”? Is the criterion the vessel's place in the chain of preparation — only one that touches the food when it is already fit to eat counts — or any vessel used in preparing food? This is exactly the machloket of the Prisha and the Bach, and it has many nafka minos.
The Prisha and the Bach — vegetable shears:
Shita
Position
Source
The Bach
Obligated — for in the law of pledging they count as « כלי שעושין בו אוכל נפש »
הובא בש״ך יו״ד ק״כ ס״ק י״א ובט״ז ס״ק ז, בשם הב״ח מחושן משפט סימן צ״ז
The Prisha
Exempt — “ochel nefesh” has nothing to do with כלי סעודה
הובא בט״ז יו״ד ק״כ ס״ק ז
The Taz's ruling
« ואני אומר דיפה כ׳ בפרישה »
ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק ז
The Shach's ruling
« אלא נראה כמ״ש בפרישה דמספרים של ירק א״צ טבילה »
ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק י״א
The Taz's proof — the butcher's knife: The Taz shows that the comparison with pledging refutes itself: the butcher's knife is listed among the tools that are not seized, yet it was ruled here that the flaying knife is exempt from tevila — « אלא דע״כ אין ענין כלי שעושין בו אוכל נפש לענין כלי סעודה כלל » (ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק ז). And he ends with a broad rule: « ובכולן הטעם דכל שצריך לדבר המשתמש לבישול א״צ טבילה » (ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק ז).
The Shach's distinction — why the shechita knife fares better than matza irons: A difficulty arises on the Rama: if of the shechita knife he writes « וטוב לטובלו בלא ברכה », why does he exempt matza irons outright? The Shach answers:
« ונראה דס״ל להרב דהברזלים גרעי טפי שא״א לשמשן למאכל אחר משא״כ סכין של שחיטה שאפשר לשמשו למאכל אחר » (ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק י״א)
And for the underlying reason of the exemption the Shach cites the Mordechai: « דלאו כלי סעודה הן דהא דהבהמה חזיא לאכילה משום הכי לא חשיב כלי סעודה דעדיין צריכה בישול או צלייה » (ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק י׳).
Nafka mina — the map of vessels:
טריפיד״ש (the trivet on which a pot is set) — exempt, the food does not touch it; פדיליא״ש (the grill) — obligated, « מפני שנותנים עליהם המאכל עצמו » (שו״ע יו״ד ק״כ:ד).
The shechita knife — « יש מי שאומר שאינו צריך טבילה », and for the Rama « וטוב לטובלו בלא ברכה » (שו״ע ורמ״א יו״ד ק״כ:ה).
The cover placed over bread — exempt; a pot lid — obligated, being part of the cooking vessel (רמ״א יו״ד ק״כ:ה).
The drill used to pierce barrel taps — exempt according to the Shach, « ודלא כמהרי״ל בסוף הלכות טבילה שכתב שצריכין טבילה וכן נוהגים » (ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק י״א).
סעיף ו׳ : כלי עץ שיש לו חשוקים של ברזל מבחוץ שמעמידים אותו אינו טעון טבילה:
סעיף ז׳ : כוס של כסף מחובר בכלי עץ צריך טבילה: הגה וכן רחיים של פלפלין שבתוך העץ יש ברזל קבוע שטוחנין בו צריך טבילה (מרדכי) וכן המשפכות של ברזל או הברזות של ברזל ושאר מתכות כולן צריכים טבילה (ארוך) ודוקא שעיקר הכלי הוא של מתכות אבל אם עיקר הכלי הוא של עץ רק שמעט ברזל קבוע בו הואיל ואפשר להשתמש בו בלא הברזל אין צריך טבילה אבל כלי המתוקן ביתדות של ברזל ובלא היתדות לא היה אפשר להשתמש בו והם מבפנים צריך טבילה (כך משמע מב״י בשם הגהות מיימוני פי״ז):
The chakira — what fixes the identity of a vessel? A vessel is made of two materials, wood and metal. On which does its status depend: on the מעמיד, the part without which it would not hold together; or on the מקום התשמיש, the place the food and drink touch? The machloket is ancient: its root is in the first chapter of Shabbat, concerning pierced glass vessels stopped with lead. The Taz recalls it: « פירוש דהיינו ר״מ בפרק קמא דשבת כלי זכוכית שניקבו והטיף לתוכו אבר רבי מאיר מטמא שהולך אחר המעמיד » (ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק ח).
The machloket among the Rishonim:
Shita
The rule
Source
Tosafot and the Rosh
« אפילו למ״ד הכל הולך אחר המעמיד אין צריכין טבילה כיון דאין משתמשין בהן דרך המתכת »
« דבין מצופה מבפנים בין מחופה מבחוץ ולא מבפנים טעון טבילה דלא חילקו חכמים בין מבפנים למבחוץ »
בית יוסף יו״ד ק״כ
The Beit Yosef's ruling
« ולפיכך מחמירין להטבילו בלא ברכה מספק והכי נקיטינן »
בית יוסף יו״ד ק״כ
The yesod — “everything follows the place the liquid touches”:
The Beit Yosef stated the rule crisply: « דהכל הולך אחר המקום שמשתמש בו המשקה שאם המקום ההוא מתכת אע״פ שמעמידו עץ טעון טבילה » (בית יוסף יו״ד ק״כ). And that is exactly what the Rama lays down in his gloss: « ודוקא שעיקר הכלי הוא של מתכות אבל אם עיקר הכלי הוא של עץ רק שמעט ברזל קבוע בו הואיל ואפשר להשתמש בו בלא הברזל אין צריך טבילה » (רמ״א יו״ד ק״כ:ז).
The Taz's question on the Beit Yosef — a contradiction within one breath: If we follow the Beit Yosef's reading of the Tur, that the silver cup and the iron-hooped wooden vessel share one and the same law, a difficulty arises: the Tur himself has just ruled, a line earlier, that an iron-hooped wooden vessel is exempt « אפי׳ למי שהולך אחר המעמיד » (טור יו״ד ק״כ) — how would he contradict himself at once? The Taz's words: « ולע״ד תמוה אם פי׳ בטור דברי הסמ״ק כן דא״כ היה לו לפסוק גם בחשוקים של ברזל דלעיל מיניה כן דהא לב״י חד דינא אית להו והוא סותר דברי עצמו תוך כדי דיבור » (ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק ט).
The Taz's answer — a vessel within a vessel, and a Mechaber who changed his mind: For the Taz, the Smak is speaking of a silver cup set inside a wooden vessel whose outer part is still partly visible from within; only there does the term “ma'amid” apply. And he rules that we follow not the ma'amid but the principal place of use. From this he concludes that the Mechaber, in the Shulchan Aruch, retracted what he had written in the Beit Yosef: « וכן נראה מדברי הש״ע כאן שתחילה כתב בחשוקין של ברזל שא״צ טבילה ואח״כ כתב בכלי של כסף כאן דצריך טבילה דמשמע כדינו אפי׳ בברכה משמע דהדר ביה ממה שכתב בב״י » (ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק ט) — and therefore « ולא כמ״ש בלבוש דבהאי טבילה שזכר הש״ע בסעיף ז׳ שהיא בלא ברכה אלא צריכה טבילה בברכה וזהו ברור » (ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק ט).
The Shach — the same conclusion by another road: the Shach too holds that the immersion of seif 7 is with a berakha, but without having to say the Mechaber retracted: he simply distinguishes the two cases —
« י״ל דהתם אי לאו העץ לא היה הכוס מתוקן כלל והעץ הוא מעמידו אבל הכא מיירי שהכוס הוא כהלכתו רק שהוא מחובר בכלי עץ » (ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק י״ג)
On seif 6 (the iron hoops), by contrast, he notes: « צ״ע דבב״י פסק הלכתא דיש לטובלו בלא ברכה דמספקא לן אי אזלינן בתר המעמיד או לא » (ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק י״ב).
Nafka mina — a decision table:
A wooden vessel hooped with iron on the outside — exempt by the letter of the law (Mechaber); and for the Beit Yosef and the Shach it is proper to immerse it without a berakha.
A silver cup joined to a wooden vessel — obligated, and for the Taz and the Shach even with a berakha.
A pepper mill — the iron grinding part is obligated; and the Shach reports: « דהתחתון המקבל התבלין אין צריך טבילה » (ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק י״ד).
A wooden funnel with an iron spout — exempt: « דמאחר שאינו מעמיד בטלה אצל המשפך » (ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק ט״ו).
סעיף ח׳ : השואל או שוכר כלי מהעובד כוכבים אינו טעון טבילה אבל אם ישראל קנאו מהעובד כוכבים והשאילו לחבירו טעון טבילה שכבר נתחייב ביד הראשון ויש מי שאומר שאם לא לקחו הראשון לצורך סעודה אלא לחתוך קלפים וכיוצא בו אין צריך להטבילו: הגה אבל הראשון אסור להשתמש בו לצרכי סעודה אפילו דרך עראי בלא טבילה אף על פי שלקחו לצורך קלפים (ד״ע ואו״ה) וכן אם קנאו ישראל השני מן הראשון לצורך סעודה צריך טבילה גבי השני (בית יוסף):
סעיף ט׳ : משכן עובד כוכבים כלי לישראל אם נראה בדעת העובד כוכבים שרוצה לשקעו בידו טעון טבילה ואם לאו יטבילנו בלא ברכה או יקנה כלי אחר ויטבילנו עמו: (ואם לבסוף נשתקע בידו יחזור ויטבילנו בלא ברכה) (בית יוסף בשם תשובה אשכנזית ואגור והוא בתשובת מהרי״ל סימן ס׳):
סעיף י׳ : ישראל שנתן כסף לאומן עובד כוכבים לעשות לו ממנו כלי אינו צריך טבילה (כן משמע ממרדכי): הגה ויש חולקין (טור בשם ריצב״א) ויש לטובלו בלא ברכה ואם מקצת הכסף שנעשה ממנו הכלי של עובד כוכבים צריך טבילה (משמע ממרדכי) וכן אומן ישראל שעשה כלי לעובד כוכבים וקנאו ממנו יטבילנו גם כן בלא ברכה אם העובד כוכבים נתן כל המתכות (ארוך) אבל אם עשאו לעצמו רק שקנה המתכות מן העובד כוכבים או שנתן מקצת מתכות משלו אין צריך טבילה (ב״י בשם הגהות אשיר״י):
סעיף י״א : ישראל שמכר כלי לעובד כוכבים וחזר ולקחו ממנו צריך טבילה אבל אם משכנו בידו וחזר ופדאו ממנו אינו צריך טבילה: הגה ישראל ועובד כוכבים שקנאו כלי בשותפות אין צריך טבילה ישראל שגנבו או גזלו ממנו כליו והוחזרו לו אין צריך טבילה אבל שר או מושל שאנסו ישראל ולקחו כליו והוחזרו לו צריכין טבילה דכבר נשתקעו ביד העובד כוכבים (ארוך):
9. שֵׁם העובד כוכבים עליו — what triggers the obligation
The limitation set by the Gemara:
« לא שנו אלא בלקוחין וכמעשה שהיה אבל שאולין לא » (עבודה זרה ע״ה ע״ב)
The obligation is therefore measured not by use but by acquisition — “as in the episode that occurred”, that is, like the Midianite vessels that became Israel's property.
The great chakira of the siman: what brings the obligation of tevila into being?
First branch — the Jew's acquisition : the vessel leaves the non-Jew's domain and enters the Jew's, per the Yerushalmi cited by the Beit Yosef. The obligation would then depend on the buyer.
Second branch — the non-Jew's name attached to the object : as Tosafot write about the craftsman — « כיון דאין שמו עליו דלא הוי כמעשה שהיה שהיו הכלים של מדין » (תוספות עבודה זרה ע״ה ע״ב ד״ה אי משום דקסבר משכנתא כזביני). The obligation would then depend on the seller.
Five nafka minos expressly set out in seifim 8–11:
Borrowed and rented — exempt, since there is no acquisition at all. But a Jew who bought and then lent to his fellow: the second is obligated, as the Rashbam writes in Tosafot — « ישראל ששאל כלי מישראל חבירו שקנה מעובד כוכבים צריך טבילה כיון שבא לידי חיוב טבילה ביד ישראל ראשון » (תוספות עבודה זרה ע״ה ע״ב ד״ה אבל שאולין לא). The obligation therefore adheres to the object and does not lapse.
The craftsman — for Tosafot the non-Jew's name is not on the object; for the Ritzva, « דקיי״ל הכל הולך אחר המעמיד » (טור יו״ד ק״כ), and since it was the non-Jew who made it stand, the object is as if his.
Partnership — exempt; and the Shach gives the reason: « דהא בודאי אינו יוצא מידי שם טומאה בטבילה זו דהרי עדיין שם שותפות העובד כוכבים עליו » (ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק כ״ד), and he adds: « אבל אם חזר וקנה חלק העובד כוכבים צריך טבילה » (ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק כ״ו).
Theft and robbery — exempt, even where the owners despaired of recovery: « דבגנב וגזלן אע״פ שנתייאשו לגמרי מאחר שאינן רשאין להחזיק בו בפרסום לא נקרא שם העובד כוכבים עליו וא״צ טבילה » (ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק כ״ז) ; and likewise in the Taz: « כיון שאינו רשאי להחזיקו בפרסום לא נקרא שם העובד כוכבים עליו ואע״פ שזה נתייאש ממנו » (ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק ט״ו). But a lord or ruler who seizes them openly — obligated.
Sold then bought back — obligated, since the non-Jew's name was borne upon it; but pledged and then redeemed — exempt, since a pledge is not an acquisition.
And in practice — ask your Rav.
The yesod — the thief is the proof:
The case of the thief is the decisive proof that the criterion is not a mere “departure from Israel's domain”. For the vessel was truly in the non-Jewish thief's hands, and the owners had despaired — and even so it is exempt. Why? Because לא נקרא שם העובד כוכבים עליו: the thief may not display it openly. The measure is therefore not physical possession but acknowledged, public ownership — “as in the episode that occurred” with the Midianite vessels, which belonged to Midian in full view.
The pledge — a doubt never resolved:
Shita
Position
Source
The Gemara
« ולא ידענא אי משום דקסבר משכנתא כזביני דמיא אי משום דחזי לגוי דדעתיה לשקועיה »
עבודה זרה ע״ה ע״ב
The Rambam
Lenient: « או שמשכן העכו״ם אצלו כלי מתכות … ואינו צריך להטביל »
רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ז הלכה ו
The Raavad (via the Rashba)
Stringent, and the Beit Yosef sides with him: « ונ״ל שהוא העיקר »
בית יוסף יו״ד ק״כ
Tosafot and the Mechaber
« וכיון דלא איפשיטא מטבילין למשכנתא בלא ברכה »
תוספות עבודה זרה ע״ה ע״ב ד״ה אי משום דקסבר משכנתא כזביני · שו״ע יו״ד ק״כ:ט
The Shach
« אבל אם יודע בבירור שאין דעת העובד כוכבים לשקעו פשיטא דא״צ טבילה »
ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק י״ט
An asymmetry — a Jew's pledge held by a non-Jew: Seif 11 rules that a Jew who pledged his vessel to a non-Jew and redeemed it needs no tevila — even though seif 9 left us in doubt about a non-Jew's pledge held by a Jew. Tosafot and the Rosh had already noted the distinction. The Taz adds a proof from Pesachim: « ואע״ג דלעיל יש ספק בישראל שיש לו משכון מעובד כוכבים הכא שאני וראייה מפ׳ כל שעה (פסחים דף ל״א) דאמרינן דיש פלוגתא אי קני ישראל משכון מעובד כוכבים אבל עובדי כוכבים מישראל דברי הכל לא קנה » (ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק י״ד). And he further reports in the name of the Maharshal: « ואפילו אם נתייאש מלפדות אבל אם מתחילה השכין אדעתא שלא לפדות צריך טבילה » (ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק י״ד).
The sugya of the craftsman — three readings of the Tur: the Tur first cites a view that exempts — « שלא נקרא שם הנכרי עליו » (טור יו״ד ק״כ) — and then the Ritzva who obligates. Where exactly does their disagreement lie?
The Beit Yosef — “everything follows the ma'amid” would mean that the non-Jew made the vessel serviceable; and he himself concedes the strain of his reading: « אלא שהלשון דחוק לפרש דקיי״ל הכל הולך אחר המעמיד כענין שפירשתי » (בית יוסף יו״ד ק״כ).
The Bach — the case would be one where the non-Jew supplied the metal for the repair, and the Ritzva would not dispute the substance of the law.
The Taz — « והנלע״ד פי׳ ברור בזה » (ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק י״ב) : the machloket is whether the exemption rests on the naming or on the craftsman's ownership of the added value.
The Taz's approach — two distinct measures: The first view makes the exemption depend on naming: since the non-Jew's name is not on the vessel, the extent of the value he acquired is irrelevant. The Ritzva makes it depend on “a craftsman acquires the added value”: once he has acquired it, and that small part is precisely what holds the vessel together, the essence of the object is his. His conclusion: « ויפה פסק רמ״א שיש לטבול בלא ברכה כלי שנתן ישראל הכסף » (ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק י״ב). And the Shach rules likewise against the Bach: « דהעיקר כמ״ש הב״י והרב דדעת הטור בשם ריצב״א דאפי׳ בכסף של ישראל כיון שהעובד כוכבים עושה עיקר הכלי צריך טבילה » (ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק כ״א).
סעיף י״ג : צריך להעביר החלודה קודם טבילה ואם לא העביר אם מקפיד עליו חוצץ ואם שפשף ונתן בגחלים ונשאר עדיין מעט של חלודה שלא יכול לעבור על ידי כך הוי מיעוטו שאינו מקפיד עליו ואינו חוצץ (וע״ל סימן ר״ב מדין חציצה):
סעיף י״ד : אין מאמינים קטן על טבילת כלים. (אבל אם טבלו לפני גדול הוי טבילה) (ת״ה סימן רנ״ז):
סעיף ט״ו : אם הטביל כלים על ידי עובד כוכבים עלתה להם טבילה. (אבל אינו נאמן על הטבילה) (ד״ע):
סעיף ט״ז : אם שכח ולא הטביל כלי מערב שבת או מערב יום טוב יתננו לעובד כוכבים במתנה ואחר כך ישאלנו ממנו ומותר להשתמש בו: הגה וכן יעשה אפילו בחול במקום שאין לו מקוה (ב״י) ואם עבר והשתמש בכלי בלא טבילה לא נאסר מה שנשתמש בו ויטבלנו עוד: (טור והפוסקים):
10. ידות, חלודה, כוונה וקטן — and the gift to a non-Jew
Handles and rust — two regimes of chatzitza: The duty to immerse the handles (seif 12) is not a rule of chatzitza but a rule about the body of the vessel itself, per the Mordechai's reasoning cited above. Rust (seif 13), by contrast, is a full chatzitza, governed by the ordinary regime: everything turns on what one מקפיד about. The Beit Yosef writes in the name of R. Shimshon: « אותם כלי מתכות שהעלו חלודה ואין יכולין להעביר חלודה ע״י שפשוף וע״י גחלים שלא ישאר מעט הו״ל מיעוטו שאינו מקפיד ואינו חוצץ בטבילה » (בית יוסף יו״ד ק״כ) — whence a very practical rule: what cannot be removed by ordinary effort ceases to be an object of concern.
The chakira — does this tevila require intent? For a niddah's immersion, Rav and R. Yochanan disagree over whether kavana is required, and the stringent view was adopted. Here: the Mechaber rules that an immersion performed by a non-Jew is valid (seif 15), and that a minor is not believed (seif 14) — yet without requiring that the minor be taught to have the proper intent. Is this because no requirement of kavana applies here at all?
The Bach and the Shach:
Shita
Position
Source
The Bach
The Rashba was lenient only in line with his own view about a niddah; for us, who are stringent regarding a niddah, one must be stringent here too
הובא בש״ך יו״ד ק״כ ס״ק כ״ח ובט״ז ס״ק י״ז
The Shach
Refutes it: the Rashba himself ruled like R. Yochanan regarding a niddah; the real reason is that this immersion is of a different order, as the Terumat haDeshen writes: « דאינה מטומאה לטהרה ואינה אוסרת מה שבא לתוכה קודם הטבילה ואינה אלא גזירת הכתוב מנ״ל דבעי כוונה »
ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק כ״ח
The Taz
Infers from the Rama's silence, who did not require instructing the minor: « משמע שתופס כתירוץ האחרון דכאן לא בעינן כוונה כלל »
ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק ט״ז
A sharp nafka mina — vessels that fell into water: if this immersion requires no kavana, then vessels that fell into a mikveh on their own have been validly immersed. The Shach rules so explicitly:
« ולפ״ז אם נפלו כלים למים קודם טבילה א״צ טבילה כמ״ש בתשובת מהר״מ » (ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק כ״ח) And in practice — ask your Rav.
Lechatchila and bedieved in an immersion done by a non-Jew: The Mechaber's phrase « עלתה להם טבילה » (שו״ע יו״ד ק״כ:ט״ו) suggests bedieved. The Taz notes that in the source of the din — a responsum of the Rashba — it was permitted even lechatchila; only, another obstacle remains: the berakha.
« אבל תמיה לי היאך יברך על מה שיטביל העובד כוכבים והישראל אינו עושה כלום ע״כ אין ראוי לעשות כן לכתחלה » (ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק י״ז). His solution: the Jew should immerse one vessel himself at that time and recite the berakha over it, with the non-Jew assisting for the rest.
The gift to a non-Jew — a stopgap or a lasting remedy (seif 16): the source of the device is in the Mordechai, as the Beit Yosef reports: « מי ששכח ולא הטביל כלי מע״ש או מעי״ט יתן הכלי לנכרי במתנה ויחזור וישאלנו ממנו והו״ל כשואלו מן הנכרי דא״צ טבילה » (בית יוסף יו״ד ק״כ). The Taz, however, sharply narrowed it:
« נ״ל דהאי תיקונא אינו אלא לפי שעה » (ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק י״ח)
For in the end the vessel becomes permanently lodged in the Jew's hands, no better than a pledge the non-Jew means to abandon. His conclusion: « ה״נ נראה דצריך טבילה אחר שאפשר לו לטבול אפי׳ בברכה »; and out of concern for a doubtful berakha he adds: « אבל כיון שאין זה מפורש בפוסקים יש ליזהר שיטביל כלי אחר עמו משום חשש ספק ברכה » (ט״ז יו״ד ק״כ ס״ק י״ח). The Shach refers to another remedy written by the Rama: « עיין בא״ח סי׳ שכ״ג ס״ז כתב הרב תקנה אחרת » (ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק כ״ט).
The closing yesod — one who transgressed and used it:
Seif 16 rules that אם עבר והשתמש בכלי בלא טבילה לא נאסר מה שנשתמש בו, its source being the Yerushalmi as the Rosh writes; the Rambam ruled likewise. This is the last and strongest proof of the thread running through the whole siman: were the immersion a matter of absorption or impurity, the food would have become forbidden. Since it does not, the obligation is only a prohibition upon the person against using this vessel until he immerses it — not a defect in the food itself.
Practical nafka minos (per the ruling of most Acharonim):
Meal vessels of metal or glass bought from a non-Jew: immersion with a berakha, in a mikveh or a spring of forty se'ah (שו״ע יו״ד ק״כ:א).
Earthenware lined with lead: immersion without a berakha, and such is the custom (רמ״א יו״ד ק״כ:א) ; the practice being to immerse it together with another vessel over which the berakha is said (ש״ך יו״ד ק״כ ס״ק ה).
Hold the vessel with a moderate grip, not tightly; and as for wetting the hand — mikveh water per the Rama, even detached water per the Taz (שו״ע ורמ״א יו״ד ק״כ:ב · ט״ז ס״ק ד).
The wording of the berakha: על טבילת כלי / כלים, as the Mechaber and the Taz, not as the Bach (שו״ע יו״ד ק״כ:ג · ט״ז ס״ק ה).
The shechita knife and matza irons: exempt by the letter of the law, and it is good to immerse the knife without a berakha (שו״ע ורמ״א יו״ד ק״כ:ה).
Borrowed and rented: exempt; and what a Jew bought and then lent — the borrower is obligated (שו״ע יו״ד ק״כ:ח).
Partnership with a non-Jew and vessels stolen and returned: exempt; what a lord or ruler seized: obligated (רמ״א יו״ד ק״כ:י״א).
A minor is not believed about the immersion; and if he immersed before an adult, the immersion is valid (שו״ע ורמ״א יו״ד ק״כ:י״ד).
Forgot on Shabbat eve: give it to the non-Jew as a gift and borrow it back; and for the Taz this is only a measure of the hour — one must re-immerse as soon as possible (שו״ע יו״ד ק״כ:ט״ז · ט״ז ס״ק י״ח).
Having used it without immersion: the food is not forbidden, and one immerses afterwards (רמ״א יו״ד ק״כ:ט״ז).
Obligated per the Mechaber; without a berakha per the Rama
שו״ע ורמ״א יו״ד ק״כ:א · ט״ז ס״ק ג
טריפיד״ש / פדיליא״ש
The trivet is exempt; the grill is obligated
שו״ע יו״ד ק״כ:ד · ש״ך ס״ק ט
Shechita and flaying knife
Exempt; and per the Rama it is good to immerse it without a berakha
שו״ע ורמ״א יו״ד ק״כ:ה · ש״ך ס״ק י׳–י״א
Wooden vessel with iron hoops
Exempt; and per the Beit Yosef and the Shach, without a berakha
שו״ע יו״ד ק״כ:ו · ש״ך ס״ק י״ב
Silver cup in a wooden vessel
Obligated, and per the Taz and the Shach with a berakha
שו״ע יו״ד ק״כ:ז · ט״ז ס״ק ט · ש״ך ס״ק י״ג
Borrowed and rented from a non-Jew
Exempt — « אבל שאולין לא »
עבודה זרה ע״ה ע״ב · שו״ע יו״ד ק״כ:ח
A non-Jew's pledge held by a Jew
If he means to abandon it — obligated; in doubt — without a berakha
שו״ע יו״ד ק״כ:ט · ש״ך ס״ק י״ט
Non-Jewish craftsman, the Jew's silver
Exempt per the Mechaber; without a berakha per the Rama
שו״ע ורמ״א יו״ד ק״כ:י · ט״ז ס״ק י״ב
Jew–non-Jew partnership
Exempt, the partnership's name still rests on it
רמ״א יו״ד ק״כ:י״א · ש״ך ס״ק כ״ד
Theft and robbery returned
Exempt; a lord or ruler — obligated
רמ״א יו״ד ק״כ:י״א · ט״ז ס״ק ט״ו
Table — the central machlokos of the siman
Topic
Shita א׳
Shita ב׳
The force of the tevila
Mid'oraita — Rashba, Terumat haDeshen, Taz
Rabbinic — the Ran in the Rambam's view
Forty se'ah in a spring
Sefer haMitzvot and the Mechaber — forty se'ah required
The Tur — as with tevilat tumah
The water wetting the hand
The Rama — mikveh water only
The Taz — even detached, through hashaka
The wording of the berakha
The Mechaber and the Taz — על טבילת כלי
The Bach and the Shach — כלי מתכות
Vegetable shears
The Prisha, the Shach and the Taz — exempt
The Bach — obligated as ochel nefesh
A composite vessel
R. Meir — everything follows the ma'amid
Tosafot and the Rosh — follow the place of use
The sugya of the craftsman
The Beit Yosef and the Shach — the Ritzva applies even with the Jew's silver
The Bach — only with the non-Jew's silver
Kavana in the immersion
The Shach and the Taz — no kavana required
The Bach — like a niddah, kavana required
Table — the sources of the sugya
גמרא : עבודה זרה ע״ה ע״ב (הלוקח כלי תשמיש מן הגוים · ארבעים סאה · כלי סעודה וכלי מתכות · זכוכית וקוניא · לקוחין ושאולין · משכנתא) · עבודה זרה ע״ו ע״א (הגעלה וליבון) · שבת ט״ו ע״ב (הכל הולך אחר המעמיד) · חולין י״ב ע״ב (כוונת קטן)
ראשונים : רש״י · תוספות (סוף עבודה זרה) · רשב״ם · רבנו שמשון · ריצב״א · רמב״ם (הלכות מאכלות אסורות פרק י״ז · הלכות מקוואות) · ראב״ד · רשב״א (תורת הבית ותשובות) · ר״ן · רא״ש · מרדכי · אבי העזרי · ספר מצות קטן (סמ״ק) · הגהות אשירי · הגהות מיימוניות · תשב״ץ · כל בו · טור
אחרונים : בית יוסף · דרכי משה · רמ״א · איסור והיתר הארוך · מהרי״ל · מהרש״ל · ב״ח · פרישה · לבוש · ש״ך · ט״ז · באר הגולה · באר היטב · ביאור הגר״א · פתחי תשובה
~ ~ ~ ~ ~ DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות Pilpul and iyun on the laws of tevilat kelim · Siman 120 · ⚡ Level 2 — Lamdan
⚠️ This content is intended for study and iyun. For any practical application (לְמַעֲשֶׂה), consult a qualified Rav.