סימן קכ״א — סדר הכשר כלים הנקנים מן העובד כוכבים

📑 מהלך הלימוד

1. לשון המחבר — שבעת הסעיפים

סימן ק״כ · 120 חייב להטביל כלי הנקנה מן העובד כוכבים ; סימן קכ״א · 121 מחייב, כשכבר נשתמשו בו, להכשירו. שני מעשים נפרדים הם, ואף סדר יש ביניהם. המחבר (רבי יוסף קארו) פורש את העניין בשבעה סעיפים בלבד, ובהם כל השיטה : תחילה הכלל הגדול ושתי יישומיו הראשונים, צונן וחמין (סעיפים 1-3) ; אחר כך המקרים שאין די בהם בהגעלה וצריך אור (סעיפים 4-6) ; ולבסוף המקרה הנידון שבכולם, הסכין (סעיף 7). הרמ״א (רבי משה איסרלישׂ) מוסיף את הגהותיו (הגה), ובסימן זה יש להן גוון מיוחד : הן מוסרות בעיקר את הנוהג בפועל — והכי נוהגין, ואין לשנות.

קבוצה א — הכלל הגדול, הצונן והחמין (סעיפים 1-3)

סעיף 1 — כדרך תשמישו כך הכשרו : כלי שנשתמש בו בצונן 📋 העתקה

הלוקח כלים ישנים מן העובד כוכבים כדרך שנשתמש בהן העובד כוכבים כך הוא הכשרן לפיכך הלוקח כלי תשמיש ישנים שנשתמש בהם בצונן כגון כוסות וצלוחיות וכיוצא בהן מדיחן וצריך לשפשפן היטב במים בשעת הדחה כדי להסיר ולמרק האיסור שעל גביהן ואחר כך שוטפן במים ומטבילן והם מותרים: הגה יש מקומות שנהגו היתר לשום יין בכלים שנסריהם מדובקים בחלב משום שטבע היין לברוח מן החלב והחלב נקרש ועומד בעצמו ואינו נוגע כלל ביין (ריב״ש סימן קמ״ט):

סעיף 2 — תשמיש בחמין : הגעלה, וסדרה עם הטבילה 📋 העתקה

לקח מהם כלים שנשתמש בהם בחמין בין שהם של מתכת או של עץ או אבן מגעילן ואחר כך מטבילן אם הם של מתכת והם מותרים ואם הטבילן ואחר כך הגעילן מותרים ויש אומרים שצריך לחזור ולהטבילן: הגה דין כלי עצם עיין בהלכות פסח סי׳ תנ״א. אין להגעיל שום כלי כל זמן שהוא בן יומו (טור) ואין להשתמש במי הגעלה (ארוך) כל מקום שצריך הגעלה לא מהני אם קלפו לכלי בכלי אומנות (ת״ה סי׳ ק״ל ובמרדכי והגהת ש״ד) ועיין לעיל סימן ק״ח דין מרדה של איסור:

סעיף 3 — ההפניה להלכות פסח 📋 העתקה

דיני הגעלה וליבון הלא הם כתובים בהלכות פסח:

קבוצה ב — כשאין די בהגעלה : הליבון (סעיפים 4-6)

סעיף 4 — מחבת : מדוע אין די במים רותחים 📋 העתקה

מחבת שמטגנים בה אע״פ שלענין חמץ בפסח די לה בהגעלה לענין שאר איסורים צריכה ליבון:

כיון דהיתרא קא בלע

— ט״ז יו״ד קכ״א ס״ק ג

סעיף 5 — הגעיל כלי הצריך ליבון 📋 העתקה

אם הגעיל כלי הצריך ליבון אסור להשתמש בו בחמין אפילו שלא על ידי האש: הגה אבל מותר להשתמש בו צונן אפילו לכתחלה ע״י הדחה ושפשוף היטב וכ״ש בכלי שצריך הגעלה ודוקא בדרך עראי כגון שהוא בבית העובד כוכבים או בדיעבד אבל אם רוצה להשתמש בו בקבע יש מחמירים ואומרים דאפילו להשתמש בו צונן צריך הגעלה או ליבון גזרה שמא ישתמש בו חמין (מרדכי ורוקח) והכי נוהגין ואפילו כלים שתשמישן בצונן אם יש לחוש שחממו בו יין כגון כלי כסף נוהגין להגעיל ואין לשנות (ארוך בשם ראבי״ה) ואפילו תיבות ושלחנות הנקחים מן העובדי כוכבים נוהגין להגעיל שמא נשפכו עליהם חמין ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד אין לחוש לכל זה (שם) וכלי חרס שנשתמשו בו בצונן מאחר דאי אפשר בהגעלה מקרי דיעבד וסגי ליה במריקה ושטיפה היטב (שם) ומותר ליתן בו אח״כ אפילו דברים חריפים כחומץ וכיוצא בו וכ״ש דברים קשים כתבלין וכיוצא בהן וע״ל סימן צ״א:

סעיף 6 — הכשר מקצת אינו הכשר הכל 📋 העתקה

כלי מתכות אף על פי שי״א שאם נשתמש בו איסור במקצתו נאסר כולו משום דחם מקצתו חם כולו אבל לענין הכשרו לא עלה לו הכשר עד שיכשיר כולו בין לענין הגעלה בין לענין ליבון: הגה ודוקא אם נשתמש בכולו אבל אם ידוע שלא נשתמש רק בקצתו כבולעו כך פולטו (טור):

קבוצה ג — סכין הניקח מן העובד כוכבים (סעיף 7)

סעיף 7 — נעיצה עשר פעמים, השחזה, או ליבון 📋 העתקה

סכין ישן בין גדול בין קטן הניקח מהעובד כוכבים אם בא להשתמש בצונן אם אין בה גומות נועצה עשרה פעמים בקרקע קשה וצריך שכל נעיצה ונעיצה תהיה בקרקע קשה לפיכך לא ינעוץ במקום שנעץ נעיצה אחרת (טור בשם הרמ״ה) ואפילו לחתוך בו דבר חריף כמו צנון סגי בהכי. (ולהשתמש בו בקביעות לא גרע משאר כלי שנוהגין להגעיל אפילו לצונן) (סברת הרב בדברי הארוך) (כמו שנתבאר) ואם יש בה גומות (או) שרוצה לחתוך בה חמין או לשחוט בה מלבנה או משחיזה במשחזת של נפחים היטב על פני כולה: הגה וי״א דהשחזה מהני רק לחתוך בה צונן אבל לא לענין חמין (ב״י בשם פוסקים) והכי נהוג לכתחלה ואם לא יוכל ללבן הסכין היטב משום הקתא ילבנו ויגעילנו אח״כ (ארוך) ומיהו אם לבנו ולא הגעילו אפילו יש בו גומות או אם הגעילו ולא לבנו ואין בו גומות וחתך בו מאכל חם לא נאסר אפילו הסכין בן יומו ואם השחיזו במשחזת היטב בכל מקום והגעילו אח״כ מהני אפילו לכתחלה כמו ליבון (מרדכי פ״ב דעבודת כוכבים וארוך) אם יוכל לנקות הגומות שבו:

2. רקע — משנת עבודה זרה וסולם הרמב״ם

אין סעיף 1 מחדש דבר : הוא ניסוח מחדש של משנה. בפרק השוכר את הפועל שבמסכת עבודה זרה כבר נקבע הכלל, ונחלק לשלושה הכשרים :

הַלּוֹקֵחַ כְּלֵי תַּשְׁמִישׁ מִן הַגּוֹיִם, אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַטְבִּיל יַטְבִּיל, לְהַגְעִיל יַגְעִיל, לְלַבֵּן בָּאוּר יְלַבֵּן בָּאוּר. הַשַּׁפּוּד וְהָאַסְכָּלָא מְלַבְּנָן בָּאוּר, הַסַּכִּין שָׁפָהּ וְהִיא טְהוֹרָה

— עבודה זרה ע״ה ע״ב

והרמב״ם מעמידה כסולם בן שלוש מדרגות, וכך היא נזכרת בנקל :

וּדְבָרִים שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן עַל יְדֵי צוֹנֵן כְּגוֹן כּוֹסוֹת וּצְלוֹחִיּוֹת וְקִיתוֹנִיּוֹת מְדִיחָן וּמַטְבִּילָן וְהֵן מֻתָּרוֹת. וּדְבָרִים שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן עַל יְדֵי חַמִּין כְּגוֹן יוֹרוֹת וְקֻמְקְמוֹסִין וּמְחַמְּמֵי חַמִּין מַגְעִילָן וּמַטְבִּילָן וְהֵן מֻתָּרִין. וּדְבָרִים שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן עַל יְדֵי הָאוּר כְּגוֹן שִׁפּוּדִין וְאַסְכְּלָאוֹת מְלַבְּנָן בָּאוּר עַד שֶׁתִּנְשַׁר קְלִפָּתָן וּמַטְבִּילָן וְהֵן מֻתָּרִין

— רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ז הלכה ג

שאלות היסוד של הסימן

3. מושגי היסוד של הסימן

4. שלוש המדרגות — טבלת תשמיש → הכשר

אפשר לקרוא את כל הסימן בטור אחד : כיצד נכנס האיסור? התשובה קובעת את ההכשר, ולא דבר אחר.

5. הט״ז והש״ך — שני קטעי מפתח

שני הפירושים הגדולים הנדפסים סביב השולחן ערוך ביורה דעה הם הט״ז (טורי זהב, רבי דוד הלוי סג״ל, ה׳שמ״ו-ה׳תכ״ז) והש״ך (שפתי כהן, רבי שבתי הכהן, ה׳שפ״א-ה׳תכ״ב). בסימן זה שניהם עוצרים באותו מקום ממש : הגבול שבין ההכשר ובין הטבילה.

קטע מפתח מן הט״ז

ט״ז ס״ק א — מדוע חשוב סדרם של שני המעשים 📋 העתקה

דאין הטבילה צורך ההגעלה אלא שיצא בטבילה מטומאה לטהרה

— ט״ז יו״ד קכ״א ס״ק א

קטע מפתח מן הש״ך

ש״ך ס״ק ה — לחזור ולהטביל, אך בלא ברכה 📋 העתקה

ונראה דיש לחזור ולהטבילן בלא ברכה

— ש״ך יו״ד קכ״א ס״ק ה

6. הגהת הרמ״א — קו המנהג הנוהג

הרמ״א מגיה בחמישה מתוך שבעת הסעיפים. דרכו כאן ניכרת היטב : הוא מוסר פחות דעות ויותר מנהגים, וחותמם בנוסחה — והכי נוהגין, ואין לשנות, והכי נהוג לכתחלה.

על סעיף 1 — חביות שנסריהן מדובקים בחלב

הגהה הנראית שולית, אך נאמנה לכלל הגדול : אם החלב אינו נוגע ביין, לא נכנס טעם כלל ואין מה להכשיר. אין הרמ״א אלא מוסר מנהג מקומי ונותן בו טעם.

על סעיף 2 — סייגי ההגעלה

שלושה דקדוקים, וכולם שליליים : אין מגעילים כלי בן יומו ; אין משתמשים במי ההגעלה ; והקילוף אינו בא במקום ההגעלה. שלושתם אומרים דבר אחד : אין עוקפים את הטעם הבלוע.

על סעיף 5 — ההגהה המרכזית

הארוכה שבסימן. היא מכניסה את הצמד עראי / קבע, מרחיבה את מנהג ההגעלה לכלי כסף ואף לתיבות ושולחנות, ונחה לבסוף על כלי חרס, שבו היא מסתפקת במריקה ושטיפה. שלוש פעמים היא מפרידה בין לכתחילה ובין דיעבד.

על סעיף 6 — תשמיש חלקי

הרמ״א מצמצם את חומרת המחבר למקרה שנשתמש בכל הכלי, ומחזיר את כבולעו כך פולטו כשהתשמיש החלקי ידוע. הט״ז מעיר שדעה זו היא באמת דעת הטור, החולק על הרשב״א.

על סעיף 7 — הסכין, בין הלכתחילה ובין הדיעבד

ההגהה המעשית שבסימן : מה עושים לכתחילה (השחזה לצונן בלבד), מה עושים כשהקתא מעכבת את הליבון, ומה עולה בדיעבד — אף בגומות, אף בבן יומו.

7. מקרים מעשיים בימינו

מקרה 1 — מערכת סירים שנקנתה יד שנייה

מקרה 2 — מחבת

מקרה 3 — מטבח שכור, דירת נופש

מקרה 4 — הסכין והמדוכה

מקרה 5 — כלי חרס ופורצלן

8. סיכום סימן קכ״א · 121

טבלת זיכרון

שאלות הבנה

להעמיק