מפסק המחבר והרמ״א, דרך הכרעת הט״ז, הש״ך והפתחי תשובה,
ועד לזכוכית, לחרסינה, לאמייל, לנירוסטה ולכלי המטבח שבימינו
הנושא:
שולחן ערוך יורה דעה סימן קכ״א (ז׳ סעיפים)
עם נושאי הכלים: ט״ז, ש״ך, פתחי תשובה, ערוך השולחן
⚠ הערת רמה:
רמה זו אינה דעת הרב: השולחן ערוך הרב
(אדמו״ר הזקן) אינו מקיף את יורה דעה, ועל כן אף לא את סימן קכ״א.
זוהי רמה של פסיקה מעשית: מה עושים, ואת מי שואלים.
עריכה ועיון:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
כיצד לקרוא רמה זו. כל קביעה כאן מעוגנת או בלשון השולחן ערוך ונושאי כליו (ט״ז, ש״ך, פתחי תשובה), או במקור מפורש ובר-בדיקה (גמרא, רמב״ם, ערוך השולחן). ביורה דעה אין משנה ברורה (שאינה מפרשת אלא אורח חיים), ואין שולחן ערוך הרב / דעת הרב (אדמו״ר הזקן לא כתב יורה דעה). הסימן עצמו מפנה את פרטי ההגעלה והליבון להלכות פסח (אורח חיים תנ״א-תנ״ב), ולפיכך מובאים הם ממקומם. כל יישום מעשי (למעשה) נחתם בהפניה לרבך: המקרים שבפועל מעורבים בפרטי מציאות — איזו מתכת, איזה ציפוי, מה היה התשמיש בפועל, בחמין או בצונן, על האש או בתוך כלי — שאין מכריע בהם אלא פוסק הרואה את שלפניו.
הלוקח כלים ישנים מן העובד כוכבים כדרך שנשתמש בהן העובד כוכבים כך הוא הכשרן לפיכך הלוקח כלי תשמיש ישנים שנשתמש בהם בצונן כגון כוסות וצלוחיות וכיוצא בהן מדיחן וצריך לשפשפן היטב במים בשעת הדחה כדי להסיר ולמרק האיסור שעל גביהן ואחר כך שוטפן במים ומטבילן והם מותרים:
הגה יש מקומות שנהגו היתר לשום יין בכלים שנסריהם מדובקים בחלב משום שטבע היין לברוח מן החלב והחלב נקרש ועומד בעצמו ואינו נוגע כלל ביין (ריב״ש סימן קמ״ט):
ההכשר הולך אחר התשמיש. הלוקח כלים ישנים מן העובד כוכבים — תמצית: כדרך שנשתמש בהן, כך הוא הכשרן. לפיכך הלוקח כלי תשמיש ישנים שנשתמשו בהם בצונן, כגון כוסות וצלוחיות וכיוצא בהן, מדיחן — וצריך לשפשפן היטב במים בשעת ההדחה, כדי להסיר ולמרק את האיסור שעל גביהן ; ואחר כך שוטפן במים ומטבילן, והם מותרים.
הגהת הרמ״א: תמצית: יש מקומות שנהגו היתר לשום יין בכלים שנסריהם מדובקים בחֵלֶב (שומן בהמה, ולא חָלָב), לפי שטבע היין לברוח מן החֵלֶב, והחלב נקרש ועומד בעצמו ואינו נוגע כלל ביין (ריב״ש סימן קמ״ט).
— שולחן ערוך, יורה דעה קכ״א:א · ספריא יו״ד קכ״א:א
שו״ע יו״ד קכ״א:א : « הלוקח כלים ישנים מן העובד כוכבים כדרך שנשתמש בהן העובד כוכבים כך הוא הכשרן »
עבודה זרה ע״ה ע״ב : « הלוקח כלי תשמיש מן הגוים את שדרכו להטביל יטביל להגעיל יגעיל ללבן באור ילבן באור השפוד והאסכלא מלבנן באור הסכין שפה והיא טהורה »
פסחים ל׳ ע״ב : « עץ פרור מגעילו ברותחין ובכלי ראשון קסבר כבולעו כך פולטו »
ערוך השולחן יו״ד סימן קכ״א סעיף א : « כלל גדול אמרו חז״ל בדין פליטת איסורים דכדרך תשמישן כך הכשרן דכבולעו כך פולטו »
עבודה זרה ע״ה ע״ב : « דברים שנשתמש בהן על ידי צונן כגון כוסות וקתוניות וצלוחיות מדיחן ומטבילן והם טהורין »
רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ז הלכה ג : « ודברים שנשתמש בהן על ידי חמין כגון יורות וקמקמוסין ומחממי חמין מגעילן ומטבילן והן מתרין »
רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ז הלכה ג : « ודברים שנשתמש בהן על ידי האור כגון שפודין ואסכלאות מלבנן באור עד שתנשר קלפתן ומטבילן והן מתרין »
הגמרא מעמידה זו מול זו שתי מערכות: בקדשים השפוד מוכשר בהגעלה, ואילו בגיעולי גוים הוא צריך ליבון. רב ששת נותן את הטעם: שם היתירא בלע, וכאן איסורא בלע. ארבע תיבות אלו מושלות בכל הסימן — והן שיכריעו בסעיף ד׳ אם מחבת עוברת באש או במים רותחים.
עבודה זרה ע״ו ע״א : « מה ענין קדשים אצל גיעולי גוים הכא היתירא בלע התם איסורא בלע »
סימן קכ״א מונה שבעה סעיפים — סימן קצר ומעשי כולו. המחבר קובע את סולם ההכשרים, והרמ״א (הגה) מכווננו לפי מנהגי אשכנז, כמעט תמיד לחומרא לכתחלה ולקולא בדיעבד. הנה המפה הכוללת, כפי שהיא עולה מתוך הלשון עצמה.
| סעיף | נושא | הפסק (מעוגן בלשון) |
|---|---|---|
| 1 | כלים ישנים שנשתמשו בצונן | כלל האם: כדרך שנשתמש בהן העובד כוכבים כך הוא הכשרן. תשמיש בצונן (כוסות, צלוחיות) → הדחה בשפשוף היטב להסיר את האיסור שעל גביהן, ואחר כך שטיפה וטבילה. רמ״א: יש מקומות שנהגו היתר לתת יין בכלים שנסריהם מדובקים בחֵלֶב (שומן בהמה, ולא חָלָב) — היין בורח מן החֵלֶב הנקרש (ריב״ש). |
| 2 | כלים ישנים שנשתמשו בחמין | של מתכת, של עץ או של אבן → הגעלה ; ושל מתכת אחר כך טבילה. הטביל קודם ההגעלה → מותרים ; ויש אומרים שצריך לחזור ולהטבילן. רמ״א: אין להגעיל כלי בן יומו ; אין להשתמש במי הגעלה ; קילוף הכלי בכלי אומנות אינו מועיל במקום הגעלה ; כלי עצם → הלכות פסח סימן תנ״א. |
| 3 | פרטי ההגעלה והליבון | הפניה מפורשת: דיני הגעלה וליבון הלא הם כתובים בהלכות פסח — היינו אורח חיים תנ״א-תנ״ב, שהם הבסיס הטכני של סימן זה. |
| 4 | מחבת | אף שלענין חמץ בפסח די בהגעלה, לענין שאר איסורים המחבת צריכה ליבון — לפי שהחמץ היתרא בלע, ואין כן שאר איסורים. |
| 5 | הגעיל כלי הצריך ליבון | אסור להשתמש בו בחמין אפילו שלא על ידי האש. רמ״א: תשמיש צונן מותר לכתחלה על ידי הדחה ושפשוף — אך דוקא דרך עראי או בדיעבד ; ולהשתמש בו בקבע יש מחמירים להצריך הגעלה או ליבון, גזרה שמא ישתמש בו חמין. כלי כסף שיש לחוש שחיממו בהם יין, וכן תיבות ושולחנות → נוהגין להגעיל. כלי חרס שנשתמשו בו בצונן → מריקה ושטיפה היטב, ומותר ליתן בו אחר כך אפילו דברים חריפים. |
| 6 | הכשר מקצת הכלי או כולו | המחבר: אף שחם מקצתו חם כולו אוסר את כל הכלי, לענין ההכשר לא עלה לו הכשר עד שיכשיר כולו, בין בהגעלה בין בליבון. רמ״א: דוקא כשנשתמש בכולו ; אבל אם ידוע שלא נשתמש אלא במקצתו → כבולעו כך פולטו, ודי בהכשר אותו מקצת. |
| 7 | סכין הניקח מן העובד כוכבים | לתשמיש צונן, ואין בה גומות: עשר נעיצות בקרקע קשה, כל נעיצה במקום אחר — ודי בכך אפילו לחתוך דבר חריף כצנון. לתשמיש קבוע → לא גרע משאר כלים. יש בה גומות, או לחתוך בה חמין, או לשחוט בה → ליבון, או השחזה במשחזת של נפחים על פני כולה. רמ״א: השחזה מהניא לצונן בלבד, והכי נהוג לכתחלה ; לא יוכל ללבן משום הקתא → ילבן ויגעיל ; ובדיעבד ליבון בלא הגעלה (או להיפך) אינו אוסר את מה שנחתך. |
שו״ע יו״ד קכ״א:א : « מדיחן וצריך לשפשפן היטב במים בשעת הדחה כדי להסיר ולמרק האיסור שעל גביהן »
ש״ך יו״ד קכ״א ס״ק ב : « דוקא כלי מתכת צריך טבילה כדלעיל סימן ק״כ ולקמן ס״ב »
הש״ך, בשם האיסור והיתר הארוך, מכריע בשני מקרים שכיחים. האחד: כלי חדש הנקנה מן השוק אין מסתפקים בו כלל, שאין דרך להשתמש בכלים חדשים — ואין צריך שום הכשר, אלא הטבילה שבסימן ק״כ · 120 אם הוא של מתכת. והשני: כלי חרס שמסופק בו שנשתמש בחמין — אין לו אלא שבירה.
ש״ך יו״ד קכ״א ס״ק ט״ו : « אבל כלים חדשים שקונים מן השוק אפי׳ בכלי חרס אין צריך לספק בהן דאין דרכן להשתמש בכלים חדשים »
ש״ך יו״ד קכ״א ס״ק ט״ו : « אבל שאר כלי חרס שקנה מן העובד כוכבים אם רק מסופק בו שנשתמש בחמין צריכין שבירה »
למעשה (תשמיש בצונן). כלי שלא נשתמשו בו אלא בצונן: לרחצו היטב בשפשוף, ולא רק להעבירו תחת המים ; ואחר כך לשטפו ; ואם הוא של מתכת (ולדעות אחדות אף זכוכית) — טבילה במקוה, ועיין סימן ק״כ · 120. ודע: לא נשתמשו בו אלא בצונן היא קביעת מציאות, והרמ״א (סעיף ה׳) מלמד שאין נותנים אותה בקלות לכלי שעומדים להשתמש בו בקבע. ליישום למעשה — שאל את רבך.
שו״ע יו״ד קכ״א:ב : « לקח מהם כלים שנשתמש בהם בחמין בין שהם של מתכת או של עץ או אבן מגעילן ואחר כך מטבילן אם הם של מתכת »
המחבר מביא שתי דעות. הראשונה מתירה: אין הטבילה טהרה מטומאה שההגעלה מסלקתה, אלא גזרת הכתוב לעצמה. הט״ז מבארה כן, ומייחס ליש אומרים את טעם טובל ושרץ בידו. הש״ך מכריע למעשה: חוזר ומטביל, אבל בלא ברכה. והפתחי תשובה, בשם הדגול מרבבה, מוסיף חילוק מכריע: אם הכלי אינו בן יומו, לכולי עלמא מותר להטביל תחלה — שאין כאן שרץ בידו כלל.
ט״ז יו״ד קכ״א ס״ק א : « דאין הטבילה צורך ההגעלה אלא שיצא בטבילה מטומאה לטהרה »
ש״ך יו״ד קכ״א ס״ק ה : « ונראה דיש לחזור ולהטבילן בלא ברכה »
פתחי תשובה יו״ד קכ״א ס״ק ג : « עיין בדגמ״ר שכ׳ דאם אינם ב״י לכ״ע שרי להטביל תחלה שהרי אין כאן טובל ושרץ בידו »
רמ״א יו״ד קכ״א:ב : « אין להגעיל שום כלי כל זמן שהוא בן יומו »
ט״ז יו״ד קכ״א ס״ק ב : « ואין מגעילין הכלי עד שלא יהא ב״י או שיהיו במים שמגעילין בו ס׳ כנגדו »
רמ״א יו״ד קכ״א:ב : « כל מקום שצריך הגעלה לא מהני אם קלפו לכלי בכלי אומנות »
ש״ך יו״ד קכ״א ס״ק ג : « וכתב הטור כיצד היא הגעלה ישפשף הכלי היטב כדי להעביר החלודה שבו ואח״כ מגעילן »
שו״ע או״ח תנ״א:ו (OC 451:6) : « כל כלי הולכין בו אחר רוב תשמישו הילכך קערות אע״פ שלפעמים משתמשין בהם בכלי ראשון על האש »
למעשה (תשמיש בחמין). כלי מתכת, עץ או אבן שבישלו בו: להמתין מעת לעת מן התשמיש האחרון ; לנקותו ולהעביר ממנו כל חלודה ושיירי מאכל ; הגעלה במים רותחים בכלי ראשון ; ואחר כך, במתכת, טבילה. הסדר הרגיל הוא הגעלה ואחריה טבילה ; ואם נתהפך הסדר — חוזר ומטביל בלא ברכה (ש״ך). שיעור המים, סוג הכלי, סדקים או חלודה שאי אפשר לנקותם — כולם פרטי מציאות. ליישום למעשה — שאל את רבך.
שו״ע יו״ד קכ״א:ג : « דיני הגעלה וליבון הלא הם כתובים בהלכות פסח »
שו״ע או״ח תנ״א:ד (OC 451:4) : « כלים שמשתמשים בהן ע״י האור כגון שפודים ואסכלאות וכיוצא בהם צריכים ליבון והליבון הוא עד שיהו נצוצות נתזין מהם »
עבודה זרה ע״ו ע״א : « ועד כמה מלבנן אמר רבי מני עד שתשיר קליפתן »
רמ״א או״ח תנ״א:ה (OC 451:5) : « כל הכלים שיש בהם סדקים או גומות או חלודה והוא בתוך הכלי ולא יוכל לנקרן ולנקותן אין להגעילן וצריכין ליבון במקום הסדק והחלודה »
שו״ע יו״ד קכ״א:ד : « מחבת שמטגנים בה אע״פ שלענין חמץ בפסח די לה בהגעלה לענין שאר איסורים צריכה ליבון »
ט״ז יו״ד קכ״א ס״ק ג : « די לה בהגעלה. כיון דהיתרא קא בלע »
הש״ך מעיר שהטעם שנבחר משנה את הדין כולו. אם הטעם הוא היתרא בלע, אף מחבת של חלב שרוצה להכשירה לבשר די לה בהגעלה. אבל הרמ״ע מפאנו נתן טעם אחר: מחבת של עובד כוכבים רוב תשמישה בלא מים, אלא בשמן ובשומן — כלומר על ידי האור בלא אמצעי ; ולפי זה אף מחבת של חלב או בשר צריכה ליבון, וכן מסיק הש״ך. והערוך השולחן מביא שרבי עקיבא איגר חלק על מסקנה זו וסבר שמבשר לחלב די בהגעלה לדברי הכל, והפתחי תשובה מאריך בזה. ובגדר תשמישו על ידי האור מפנה הפתחי תשובה לשערי תשובה באורח חיים תנ״א.
ש״ך יו״ד קכ״א ס״ק ח : « ולפ״ז גם במחבת של חלב או בשר צריך ליבון כיון דבלע בלי שום אמצעי »
פתחי תשובה יו״ד קכ״א ס״ק ו : « עיין היטב בשערי תשובה בא״ח סימן תנ״א ס״ק כ״ז באיזה אופן נקרא תשמישו ע״י האור »
למעשה (תשמיש על ידי האור). מה שנשתמש בו באש בלא משקה — שפוד, אסכלא, פלנצ׳ה, מחבת טיגון, רשת מנגל — אינו מוכשר במים רותחים, אלא בליבון, ושיעורו הקלאסי חמור (עד שיהו ניצוצות ניתזין). כלים רבים בני זמננו אינם עומדים בו, ושם עיקר השאלה. החילוק בין ליבון חמור לליבון קל, וגורלו של ציפוי, הם שאלות של מציאות ושל מחלוקת. ליישום למעשה — שאל את רבך.
שו״ע יו״ד קכ״א:ה : « אם הגעיל כלי הצריך ליבון אסור להשתמש בו בחמין אפילו שלא על ידי האש »
ט״ז יו״ד קכ״א ס״ק ד : « שכיון שיש לו בלע של איסור דהא אסור להשתמש בו ע״י האור ע״כ חיישינן שמא יפלוט יותר בחמין שניים »
ט״ז יו״ד קכ״א ס״ק ה : « לא קאי רק אדברי ההג״ה אבל אמה שכתב הש״ע אם הגעיל כלי הצריך ליבון כו׳ אפילו דיעבד אסור וזה פשוט »
הרמ״א בונה כאן חילוק שחוזר בכל שאלות הכלים שבימינו. דרך עראי — בדרך, בבית העובד כוכבים, או בדיעבד — מותר להשתמש בצונן בכלי שלא הוכשר, על ידי הדחה ושפשוף היטב. אבל דרך קבע, יש מחמירים להצריך הגעלה או ליבון אף לתשמיש צונן, גזרה שמא ישתמש בו חמין — והכי נוהגין. והש״ך מוסיף שתי הגהות: היתר זה בכל הכלים חוץ מסכין, שצריך נעיצה ; ובדיעבד היינו שקנאו ואין לו כלי אחר.
רמ״א יו״ד קכ״א:ה : « אבל מותר להשתמש בו צונן אפילו לכתחלה ע״י הדחה ושפשוף היטב »
ש״ך יו״ד קכ״א ס״ק ט : « היינו בכל הכלים מלבד סכין שצריך נעיצה כדלקמן סעיף ז׳ »
ש״ך יו״ד קכ״א ס״ק י״א : « כלו׳ שקנאו שאין לו כלי אחר מותר להשתמש בו »
רמ״א יו״ד קכ״א:ה : « ואפילו כלים שתשמישן בצונן אם יש לחוש שחממו בו יין כגון כלי כסף נוהגין להגעיל ואין לשנות »
רמ״א יו״ד קכ״א:ה : « ואפילו תיבות ושלחנות הנקחים מן העובדי כוכבים נוהגין להגעיל שמא נשפכו עליהם חמין »
ש״ך יו״ד קכ״א ס״ק י״ג : « או שעמד בו יין וכה״ג מע״ל דה״ל כבוש »
פסחים ל׳ ע״ב : « והתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם »
רמ״א יו״ד קכ״א:ה : « וכלי חרס שנשתמשו בו בצונן מאחר דאי אפשר בהגעלה מקרי דיעבד וסגי ליה במריקה ושטיפה היטב »
ט״ז יו״ד קכ״א ס״ק ו : « ומיהו ע״י הדחה ושטיפה ודאי שרי כמו שכתב הרשב״א סוף סימן זה לענין שאר דברים חריפים »
רמ״א או״ח תנ״א:א (OC 451:1) : « כל כלי הצריך ליבון או הגעלה אסור להשתמש בו אפי׳ צונן בלא הכשר »
למעשה (תשמיש צונן בכלי שלא הוכשר). באקראי ובשעת הדחק — בדרך, בבית אחרים — תשמיש צונן אחר רחיצה ושפשוף היטב מותר. אבל בכלי הבית — לא: המנהג שהכריע הרמ״א הוא להכשיר, דוקא משום שכלי המונח בבית סופו לשמש בחמין. ואם הכלי של חרס או חרסינה — פרק אחר הוא, ועיין להלן סעיף י״א. ליישום למעשה — שאל את רבך.
שו״ע יו״ד קכ״א:ו : « אבל לענין הכשרו לא עלה לו הכשר עד שיכשיר כולו בין לענין הגעלה בין לענין ליבון »
רמ״א יו״ד קכ״א:ו : « ודוקא אם נשתמש בכולו אבל אם ידוע שלא נשתמש רק בקצתו כבולעו כך פולטו »
המחבר, בשיטת הרשב״א, מצריך להכשיר את כל הכלי, בהגעלה כבליבון. הרמ״א, בשיטת הטור, מחיל את הסימטריה: אם ידוע שלא נשתמש אלא במקצתו — כבולעו כך פולטו, ודי באותו מקצת. הט״ז משיג בחריפות על הרמ״א שכתב כדרך פירוש לדברי המחבר מה שהוא באמת חולק עליהם, ונוטה לחומרא, ובפרט באיסור דאורייתא. הש״ך מציע את ההכרעה שנתקבלה: להגעלה — מקצתו מועיל בדיעבד, ולכתחלה מכשיר את כולו ; לליבון — כולו, שהליבון אינו מפליט את האיסור אלא מכלה אותו, ומה שלא הגיעה בו האש נשאר.
ש״ך יו״ד קכ״א ס״ק י״ח : « וסגי בהכשר מקצתו והיינו בדיעבד אבל לכתחלה ג״כ צריך להכשיר כולו »
ערוך השולחן יו״ד סימן קכ״א סעיף א : « אף אם נשתמש איסור במקצת הכלי ברותחין צריכה כל הכלי הגעלה מפני שהבליעה מתפשטת בכל הכלי »
ערוך השולחן יו״ד סימן קכ״א סעיף כ״ד : « ולכתחלה יש להחמיר כדעת האוסרים ובדיעבד יש לסמוך על דעת המתירים ובפרט במקום הפסד קצת »
הט״ז מכוון לתשמיש מסוים, ואזהרתו נקראת היום על מנגל או שפוד של תנור: אותם הולכי דרכים הלוקחים שפוד של עובד כוכבים ומלבנים רק את חלקו העליון, מקום הצלייה — אין עושים יפה. ומודה הוא שבדיעבד אין לאסור, ואף לכתחלה, אם מלבן חלק גדול הרבה מעבר למקום שהגיע שם האיסור, יש בזה די.
ט״ז יו״ד קכ״א ס״ק ז : « ואם כן לא יפה עושים אותן הולכי דרכים שלוקחים שפוד של עובד כוכבים ומלבנין החלק העליון שצולין בו ולא יותר »
למעשה (מקצתו או כולו). כלל עבודה: להכשיר את הכלי כולו, ובכלל זה הידות והקתות — כך נדרש לכתחלה, מן הט״ז ועד הש״ך. הכשר חלקי אינו נטען אלא בדיעבד, ובעיקר בהגעלה ; ובליבון צריך להגיע לכל מה שנאסר. וערוך השולחן מסכם את המעשה: לכתחלה כדעת האוסרים, ובדיעבד סומכים על המתירים, ובפרט במקום הפסד. ליישום למעשה — שאל את רבך.
רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ז הלכה ז : « הלוקח סכין מן העכו״ם מלבנה באש או משחיזה ברחים שלה »
שו״ע יו״ד קכ״א:ז : « אם אין בה גומות נועצה עשרה פעמים בקרקע קשה וצריך שכל נעיצה ונעיצה תהיה בקרקע קשה »
שו״ע יו״ד קכ״א:ז : « ואפילו לחתוך בו דבר חריף כמו צנון סגי בהכי »
שו״ע יו״ד קכ״א:ז : « ולהשתמש בו בקביעות לא גרע משאר כלי שנוהגין להגעיל אפילו לצונן »
שו״ע יו״ד קכ״א:ז : « ואם יש בה גומות (או) שרוצה לחתוך בה חמין או לשחוט בה מלבנה או משחיזה במשחזת של נפחים היטב על פני כולה »
רמ״א יו״ד קכ״א:ז : « וי״א דהשחזה מהני רק לחתוך בה צונן אבל לא לענין חמין »
פסחים ל׳ ע״ב : « קתייהו בטינא ופרזלייהו בנורא והדר מעיילנא לקתייהו ברותחין »
רמ״א יו״ד קכ״א:ז : « ואם לא יוכל ללבן הסכין היטב משום הקתא ילבנו ויגעילנו אח״כ »
רמ״א יו״ד קכ״א:ז : « ומיהו אם לבנו ולא הגעילו אפילו יש בו גומות או אם הגעילו ולא לבנו ואין בו גומות וחתך בו מאכל חם לא נאסר אפילו הסכין בן יומו »
ש״ך יו״ד קכ״א ס״ק כ׳ : « אבל דיעבד אם נשתמש בו רותח אחר ההשחזה אפילו הוא ב״י מותר כמו אחר ההגעלה »
המחבר אומר זאת במפורש: אפילו לחתוך דבר חריף כמו צנון, די בנעיצה. אלא שהפתחי תשובה מביא את הבכור שור, שהוכיח מן התוספות להיפך — שאין הנעיצה מועילה אלא לאתרוג — ומסיק שבעל נפש יחוש לעצמו. ומאידך, הערוך השולחן מעיר שבמדינתו אין צולים בשר על האש, ולפיכך סכין שנטרף אינו צריך ליבון, ודי לו בהגעלה.
פתחי תשובה יו״ד קכ״א ס״ק ט : « ולכן כתב דבעל נפש יחוש ולא יאכל צנון ושאר דברים חריפין בסכין טריפה ע״י נעיצה י׳ פעמים »
ערוך השולחן יו״ד סימן קכ״א סעיף ל״ב : « ונ״ל דבמדינתנו שאין צולין בשר על האש א״צ לסכין שנטרף ליבון ודי בהגעלה »
למעשה (סכין). סכין שנקנה יד שנייה, או שנטרף: תחילה מסתכלים בלהב. גומות, שיניים, חיבור להב-קתא מלוכלך → אין אחת מן התקנות הקלות מועילה, והקתא מונעת פעמים רבות את הליבון. לתשמיש צונן ואקראי בלהב חלקה: עשר נעיצות בקרקע קשה, כל אחת במקום אחר. לתשמיש קבוע במטבח — דינו כשאר הכלים. ולמעשה, רוב הסכינים שבימינו — להב מסומרר, קתא מורכבת, שיניים — אינם נכנסים באף אחד מן המקרים הפשוטים. ליישום למעשה — שאל את רבך.
הערת שיטה. הבא להלן ממשיך את המחבר ונושאי כליו. הספרים בני זמננו הנזכרים (ילקוט יוסף, יביע אומר, כף החיים) מובאים כזרמי פסיקה ומוצגים בלשון סיפור בלא מרכאות, שכן אין מובא כאן לשונם מלה במלה. אין בפסקה זו כדי להחליף פסק אישי.
שו״ע או״ח תנ״א:כו (OC 451:26) : « כלי זכוכית אפי׳ מכניסן לקיום ואפילו משתמש בהם בחמין אין צריכים שום הכשר שאינם בולעים ובשטיפה בעלמא סגי להו »
| מקרה מעשי | כיוון הפסיקה הספרדית (לברר אצל רב) |
|---|---|
| זכוכית, פיירקס, כלי שתייה | הזכוכית אינה בולעת: שטיפה. הטבילה — במתכת ; ובזכוכית עיין סימן ק״כ · 120 ומנהג המקום. |
| קדרת מתכת שבישלו בה איסור | מעת לעת המתנה, ניקוי, הגעלה בכלי ראשון, ואחר כך טבילה (סעיף ב׳). |
| מחבת טיגון | ליבון ולא הגעלה בשאר איסורים (סעיף ד׳) ; ושאלת הציפוי לחוד. |
| חרס, חרסינה, פורצלן | אין להם תקנה בהגעלה ובליבון (סעיף ה׳ ברמ״א ; פסחים). ויש שדנו בדרך של שלוש הגעלות במקום הפסד מרובה — שאלת רב. |
| סכין יד שנייה לתשמיש צונן | עשר נעיצות בקרקע קשה בלהב חלקה ; ודי בכך אפילו לדבר חריף (סעיף ז׳). |
הערת שיטה. אף כאן: זרמים אלו ממשיכים את הרמ״א והאחרונים. הספרים בני זמננו (אגרות משה, וקבצי הכשרות המקובלים) מוצגים בלשון סיפור בלא ציטוט, מפני שאין בידינו להביא כאן את לשונם מלה במלה.
רמ״א או״ח תנ״א:כו (OC 451:26) : « ויש מחמירים ואומרים דכלי זכוכית אפי׳ הגעלה לא מהני להו וכן המנהג באשכנז ובמדינות אלו »
| מקרה מעשי | כיוון הפסיקה האשכנזית (לברר אצל רב) |
|---|---|
| זכוכית שנשתמשו בה בחמין | מנהג אשכנז: אין לה הכשר, ואף לא בהגעלה (רמ״א). ובזכוכית שלא נשתמשו בה אלא בצונן, ערוך השולחן מעיד על המנהג הפשוט לקנות, לשפשף, להדיח ולהטביל. |
| כלי אכילה וכסף שתשמישם בצונן | מגעילים אף על פי כן, שמא ישתמש בהם בחמין (רמ״א סעיף ה׳) ; ובדיעבד אין לחוש. |
| הכשר חלקי | רמ״א: די במקצת שנשתמש בו ; אך הט״ז והש״ך מצריכים את כולו לכתחלה — ובליבון, את כולו. |
| סכין: השחזה | מועילה לצונן בלבד, והכי נהוג לכתחלה (רמ״א סעיף ז׳) ; ובדיעבד מרחיבים. |
| יציקה מצופה אמייל וציפויים | ספק בטיב הציפוי → החתם סופר, שהביאו הפתחי תשובה, מצריך ליבון מספק ; וערוך השולחן התיר שלוש הגעלות במקום הפסד מרובה. |
ש״ך יו״ד קכ״א ס״ק ט״ו : « וכ״ש כלי זכוכית ששתה בהן העובד כוכבים כמה ימים דשרי לישראל לקנותו ממנו להדיחו ולהטבילו »
ערוך השולחן יו״ד סימן קכ״א סעיף ב : « וכן המנהג הפשוט לקנות כל מיני כלי זכוכית ישנים מן הכותים ומשפשפין היטב ומדיחין אותם במים ומטבילן »
ערוך השולחן יו״ד סימן קכ״א סעיף ט : « וכלי זכוכית אין בהם תשמיש בחמין »
ערוך השולחן יו״ד סימן קכ״א סעיף כ״ה : « דבר ידוע שלכלי חרס לא מהני הגעלה וליבון אף אם הכניס גחלים לתוכו »
פתחי תשובה יו״ד קכ״א ס״ק ב : « ויש לחוש אולי מחרס נעשה התערובת בהיתוך וכתב דאם אירעו בהו טריפות לא ליעבד להו הגעלה דבעי ליבון מספק »
ערוך השולחן יו״ד סימן קכ״א סעיף כ״ז : « והתרנום להגעילם ג׳ פעמים אחר מעל״ע »
ערוך השולחן יו״ד סימן קכ״א סעיף י״ד : « ואין הבדיל נדבק להכלי בלתי ליבון ע״י האש כידוע לאומנים נראה דעדיף הרבה מהגעלה »
| מקרה בן זמננו | כלי הסימן | כיוון (לאשר אצל הרב) |
|---|---|---|
| כלי חדש הנקנה בחנות | ש״ך ס״ק ט״ו | אין צריך שום הכשר, שאין מסתפקים בתשמיש קודם. ונשארה הטבילה במתכת (ובזכוכית לדעות) — סימן ק״כ · 120, ולא כאן. |
| זכוכית, פיירקס, כלי זכוכית | גמרא ע״ז ע״ה ע״ב ; מחבר ורמ״א או״ח תנ״א:כ״ו | ספרדים: אינה בולעת, ודי בשטיפה. אשכנזים: אין תקנה למה שנשתמש בו בחמין. ולצונן — המנהג שהעיד עליו ערוך השולחן: לשפשף, להדיח ולהטביל. |
| חרסינה, פורצלן, אבן, קרמיקה | סעיף ה׳ (רמ״א) ; פסחים ל׳ ע״ב ; ערוה״ש קכ״א:כ״ה | דינם ככלי חרס: אין הכשר. מה שלא שימש אלא בצונן — רוחצים היטב (רמ״א) ; ומה שמסופק בו שנשתמש בחמין — לא (ש״ך ס״ק ט״ו). |
| יציקה או פלדה מצופה אמייל | פת״ש ס״ק ב (חתם סופר) ; ערוה״ש קכ״א:כ״ז | ספק בציפוי: ליבון מספק לחתם סופר ; שלוש הגעלות אחר מעת לעת במקום הפסד מרובה לערוך השולחן. שאלת רב, לא כלל אוטומטי. |
| נירוסטה, אלומיניום, פלדה — בישול במשקה | סעיף ב׳ | מתכת רגילה: מעת לעת, ניקוי גמור, הגעלה בכלי ראשון, ואחר כך טבילה. ולהיזהר בשפתות, בידיות ובריתוכים: לכתחלה כל הכלי (סעיף ו׳). |
| מחבת, פלנצ׳ה, רשת מנגל, שפוד | סעיפים ג׳-ד׳ ; או״ח תנ״א:ד ; ט״ז ס״ק ז | תשמיש על ידי האור → ליבון, ולא הגעלה. ולא רק מקום הצלייה: הט״ז מזהיר במפורש מפני ליבון החלק העליון של שפוד בלבד. |
| מחבת נון-סטיק, ציפוי קרמי | סעיף ד׳ ; יסוד חייס עלייהו | הליבון הנדרש מכלה את הציפוי — והכשר שלא יעז להשלימו אינו הכשר (וזו סברת פסחים בכלי חרס שחוששים שמא יחוס עליהם שלא יתפקעו). ולמעשה רוב הפוסקים אינם רואים בזה הכשר מעשי. שאלת רב. |
| תנור, כיריים, רשתות | סעיף ג׳ → או״ח תנ״א-תנ״ב | הסימן עצמו מפנה להלכות פסח: שם נקבעים ליבון קל וליבון חמור, השימוש במבער, ודין הדפנות. אין להסיק בלא לשאול. |
| מדיח כלים, כיורים, משטחי עבודה | סעיף ה׳ (עראי / קבע) ; ש״ך ס״ק י״ד (עירוי) | הסימן אינו מכירם, אך נותן את האמות: אקראי או קבע, חום ישיר או בעירוי. והש״ך מזכיר שמכשירים שולחנות בעירוי (או״ח תנ״א:כ). |
| סכינים, סכו״ם, כלים בעלי קתא מורכבת | סעיף ז׳ ; רמ״א ; גמרא פסחים ל׳ ע״ב | גומות וחיבורים תחילה: מה שאי אפשר לנקות אי אפשר להכשיר (רמ״א או״ח תנ״א:ה). קתא המונעת ליבון → ילבן ויגעיל אחר כך, כרמ״א. |
למעשה. שלושה כללים קודם כל שאלה: (א) לא להשתמש כל עוד הדבר לא הוכרע — הסימן כולו בנוי על איסורים שאין להם תיקון לאחר מעשה ; (ב) לברר את המציאות — החומר המדויק, הציפוי, התשמיש בפועל, מתי היה התשמיש האחרון, האם יש סדקים או חלודה ; (ג) להבחין בין לכתחלה ובין דיעבד, שכמעט כל היתרי הרמ״א בסימן זה היתרי דיעבד הם. ורק אחר כך — ומפני שחומרי הכלים וציפוייהם שבימינו אינם כתובים בשום מקום בלשון הסימן — שאל את רבך.
| דרך התשמיש | ההכשר | עוגן |
|---|---|---|
| לא נשתמש כלל (כלי חדש) | טבילה בלבד (מתכת) | ברייתא ע״ז ע״ה ע״ב ; רמב״ם י״ז:ג ; ש״ך ס״ק ט״ו |
| צונן (כוסות, צלוחיות, זכוכית) | הדחה בשפשוף, ואחר כך טבילה | מחבר סעיף א׳ ; רמב״ם י״ז:ג |
| חמין (קדרות, יורות) | הגעלה, ואחר כך טבילה במתכת | מחבר סעיף ב׳ ; רמב״ם י״ז:ג |
| אור (שפוד, אסכלא, מחבת) | ליבון | מחבר סעיפים ג׳-ד׳ ; או״ח תנ״א:ד ; ע״ז ע״ו ע״א |
| חרס, חרסינה, פורצלן | אין לו תקנה (זולת החזרה לכבשן) | פסחים ל׳ ע״ב ; רמ״א סעיף ה׳ ; ערוה״ש קכ״א:כ״ה |
| סכין, תשמיש צונן, להב חלקה | עשר נעיצות בקרקע קשה | מחבר סעיף ז׳ ; רמב״ם י״ז:ז |
| סכין, גומות או תשמיש חם | ליבון, או השחזה על פני כולה (ולרמ״א — לצונן בלבד) | מחבר ורמ״א סעיף ז׳ |
| תנאי | הדין | מקור |
|---|---|---|
| המתנה | שלא יהא הכלי בן יומו — או שיהיו במים ששים כנגדו | רמ״א סעיף ב׳ ; ט״ז ס״ק ב בשם הטור |
| ניקוי קודם | לשפשף ולהעביר את החלודה קודם ההגעלה | ש״ך ס״ק ג בשם הטור |
| סדקים, גומות וחלודה פנימית | מה שאי אפשר לנקות אי אפשר להכשיר: ליבון באותו מקום | רמ״א או״ח תנ״א:ה |
| קילוף בכלי אומנות | אינו במקום הגעלה לעולם | רמ״א סעיף ב׳ |
| מי הגעלה | אין משתמשים בהם | רמ״א סעיף ב׳ |
| באיזה כלי | לפי רוב תשמישו: כלי ראשון, כלי שני או עירוי | מחבר או״ח תנ״א:ו ; והרמ״א מוסיף מנהג כלי ראשון |
| היקף | כל הכלי לכתחלה ; ומקצתו מועיל בדיעבד (בהגעלה) | מחבר ורמ״א סעיף ו׳ ; ש״ך ס״ק י״ז-י״ח |
| פוסק | התרומה המכרעת (מעוגן בקורפוס) |
|---|---|
| מחבר (סעיפים א׳-ז׳) | כלל הסימטריה (כדרך שנשתמש כך הכשרו) ; השפשוף בשעת ההדחה בתשמיש צונן ; הגעלה למתכת, עץ ואבן וטבילה למתכת ; הפניית הפרטים להלכות פסח ; ליבון למחבת אף שבחמץ די בהגעלה ; ההכשר חייב להקיף את כל הכלי ; שלוש תקנות הסכין. |
| רמ״א (הגה) | אין מגעילים בן יומו ; מי הגעלה אסורים ; קילוף אינו מועיל ; תשמיש צונן בעראי ולא בקבע ; כלי כסף, תיבות ושולחנות נהגו להגעיל ; כלי חרס שנשתמש בצונן קרוי דיעבד ; הכשר מקצת מועיל כשהתשמיש היה במקצת ; השחזת הסכין לצונן בלבד, ודין הקתא והדיעבד. |
| ט״ז (ס״ק א-ז) | ס״ק א: אין הטבילה צורך ההגעלה ; ס״ק ב: הרמ״א השמיט את חלופת הששים ; ס״ק ג: מחבת של חמץ — היתרא בלע ; ס״ק ד: מדוע החמין אסורים אחר הגעלה שאינה מספקת ; ס״ק ה: הדיעבד של הרמ״א אינו פודה את דין המחבר ; ס״ק ו: החומץ ומה שמתיר הדחה ; ס״ק ז: ההשגה הארוכה על הרמ״א בהכשר מקצת, והאזהרה להולכי דרכים המלבנים רק את ראש השפוד. |
| ש״ך (ס״ק א-כ) | ס״ק ב: רק מתכת צריכה טבילה ; ס״ק ג: שפשוף החלודה קודם ההגעלה ; ס״ק ה: לחזור ולהטביל בלא ברכה ; ס״ק ח: מחבת של חלב ובשר לפי שני הטעמים ; ס״ק ט וי״א: גדרו המדויק של הדיעבד ברמ״א ; ס״ק י״ג: משקה שעמד מעת לעת ; ס״ק ט״ו: זכוכית, חרס וכלים חדשים ; ס״ק י״ז-י״ח: ההכרעה בהכשר מקצת — הגעלה בדיעבד, ליבון לעולם לא ; ס״ק כ: ההשחזה בדיעבד. |
| פתחי תשובה (ס״ק א-ט) | ס״ק ב: החתם סופר בקדרות ברזל מצופות אמייל — ליבון מספק ; ס״ק ג: הדגול מרבבה — באינו בן יומו מותר להטביל תחלה ; ס״ק ה: הדעה המצריכה טבילה שנייה בברכה ; ס״ק ו: הפניה לשערי תשובה בגדר תשמישו על ידי האור ; ס״ק ז: השגת רבי עקיבא איגר במחבת ; ס״ק ט: הבכור שור בנעיצה ובדבר חריף. |
| ערוך השולחן (יו״ד קכ״א, ל״ב סעיפים) | מנסח את כלל האם כבר בסעיף א׳ ; מעיד על מנהג הזכוכית ; מצמצם את היתר החרסינה לכלים קטנים שתשמישם בכלי שני ; מתיר שלוש הגעלות בקדרות האמייל במקום הפסד מרובה ; מחשיב את חיפוי הבדיל כעדיף מהגעלה ; ומסיק שבמדינתו סכין שנטרף די לו בהגעלה. |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קכ״א · ♥ תמיכה