סימן קכ״ב — דין נותן טעם לפגם בכלים

📑 מהלך הלימוד

1. לשון המחבר — 12 הסעיפים

סימן קכ״ב · 122 פותח בכלל קצר עד מאוד — שלוש מילים — ומוציא ממנו שנים עשר סעיפים. הכלל : טעם איסור הפוגם את המאכל ואינו משביחו — אינו אוסרו. ביישום לכלים הדבר משנה הכול : הבלוע בדופן הכלי הולך ונפגם עם הזמן, ולאחר מעת לעת הוא נחשב פגום. מכאן שלושה מהלכים בסימן : הכלל ומידת הזמן (סעיפים 1-4) ; המצבים שבהם השאלה אינה מתעוררת כלל — מיעוט איסור, או חזקה החותכת מראש (סעיפים 5-8) ; והכלים המונחים, הנשלחים או הנקנים אצל העובד כוכבים (סעיפים 9-12). הרמ״א (רבי משה איסרלישׂ) מגיה בארבעה סעיפים, וכמעט תמיד כדי להבחין בין לכתחלה לדיעבד.

קבוצה א — הכלל ומניין מעת לעת (סעיפים 1-4)

סעיף 1 — הכלל, בשלוש מילים 📋 העתקה

נותן טעם לפגם מותר:

סעיף 2 — קדירה שאינה בת יומא, ומה שאסרו חכמים אף על פי כן 📋 העתקה

קדירה שאינה בת יומא דהיינו ששהתה מעת לעת משנתבשלו בה האיסור הויא נותן טעם לפגם ואפילו הכי אסרו חכמים לבשל בה לכתחלה גזירה אטו בת יומא בין שבלועה מאיסור ובא לבשל בה היתר ובין שבלועה מחלב ובא לבשל בה בשר או איפכא:

סעיף 3 — באילו תנאים הטעם באמת פגום : ההדחה והדברים החריפים 📋 העתקה

י״א הא דחשיבה פגומה כשאינה בת יומא דוקא שהדיחה יפה וסר ממנה כל שמנונית איסור הדבוק בה אבל אם לא הדיחה יפה שהאיסור הוא בעין אינו נפגם בשהיית מעת לעת (רשב״א וטור וראב״ד): הגה ומ״מ אם יש ששים רק נגד הדבוק בקדרה הכל שרי דמה שבקדרה כבר נפגם וא״צ בטול (כן משמע לעיל סימן צ״ה) י״א דבדברים חריפים לא אמרינן דין נותן טעם לפגם כמו שנתבאר לעיל סי׳ צ״ה וצ״ו ולכן אם בישל בקדירת איסור שאינה בת יומא מאכיל חריף כגון תבשיל שרובו חומץ או תבלין או שאר דברים חריפין אסור אבל לא מחשב התבשיל חריף משום מעט תבלין שבו (מרדכי פא״מ ורשב״א סי׳ תמ״ט) וכן נוהגין ועיין לעיל סי׳ צ״ה וצ״ו אבל אם היה האיסור דבר חריף ואח״כ שהה הקדירה מעת לעת ובשלו בו היתר שאינו חריף מותר דאין החריפות הראשון משוי ליה לשבח (ארוך כלל ל״ח):

סעיף 4 — בשר בחלב : חימום מים מחזיר את המניין לראשיתו 📋 העתקה

קדרה הבלועה מבשר וחלב אם קודם שעבר לילה אחד חממו בה מים חשיב כאילו חזר ונתבשל בה האיסור ומונים מעת לעת משעה שהוחמו המים מה שאין כן בשאר איסורים (טור סימן קכ״א וסימן צ״ד וע״ל סימן צ״ד ס״ק כ״ב וסימן ק״ג):

קבוצה ב — כשהשאלה אינה מתעוררת : מיעוט איסור וחזקות (סעיפים 5-8)

סעיף 5 — איסור מועט בכלי גדול 📋 העתקה

איסור מועט שנבלע בכלי שדרכו שלא להשתמש בו בהיתר מועט בכדי שיתן זה טעם בהיתר כדי שישתמשו בו כמו קדירה גדולה וחבית וכיוצא בהן הרי זה מותר להשתמש בו לכתחלה אף על פי שהוא בן יומו לפי שאי אפשר לבא לידי נתינת טעם אבל אם הוא כלי שמשתמשין בו בדבר מועט כמו קערה וכיוצא בה אסור להשתמש בו שאין מבטלין איסור לכתחלה אפילו איסור מועט ואפילו איסור הבלוע:

סעיף 6 — חזקת כלי העובד כוכבים, ואיסור אמירת „בשל לי״ 📋 העתקה

סתם כלי עובד כוכבים הם בחזקת שאינם בני יומן לפיכך אם עבר ונשתמש בהם קודם הכשר התבשיל מותר: הגה אבל אם חמם מים בכלי של עובד כוכבים ללוש בהן פת אסור ללוש באותן מים דלדבר זה מקרי לכתחלה הואיל ועדיין לא התחיל הנאתו שלא הוחמו לשתיה (ש״ד והגהותיו) אבל דבר שנעשה בשבילו ולא בשביל דבר אחר אע״פ שהוא של עובד כוכבים וישראל קונה ממנו לכתחלה מותר דמאחר דכבר נעשה ביד עובד כוכבים מקרי דיעבד: אף על פי כן אסור לומר לעובד כוכבים בשל לי ירקות בקדרתך וכן לא יאמר לו עשה לי מרקחת שכל האומר בשל לי הרי הוא כאלו בישל בידיו ואפשר שעל ידי הרקחים (או שאר אומנים) מותר שכל האומנים מיחדים כלים נקיים למלאכתם כדי שלא יפגמו אומנותם ובעל נפש יחוש שדברים אלו מביאים לידי טהרה ונקיות:

סעיף 7 — אותה חזקה נוהגת גם בכלים שלנו 📋 העתקה

כשם שסתם כליהם של עובדי כוכבים אינם בני יומן כך סתם כלים שלנו בחזקת שאינן בני יומן:

סעיף 8 — כלי אסור שנתערב באחרים 📋 העתקה

כלי שנאסר בבליעת איסור ונתערב באחרים ואינו ניכר בטל ברוב (טור בשם רשב״א):

קבוצה ג — כלים המונחים, הנשלחים או הנקנים אצל העובד כוכבים (סעיפים 9-12)

סעיף 9 — שלא להניח כלים בבית העובד כוכבים ; הכלי שנמסר לאומן 📋 העתקה

יש ליזהר מלהניח בבית עובד כוכבים כלי סעודה דחיישינן שמא ישתמש בהם: הגה ואפילו אם נתנם לאומן לתקנם צריך לעשות בהם סימן (ב״י בשם א״ח) שלא ישתמש בהם העובד כוכבים ואם עבר ולא עשה כשחזר ולקחן מן העובד כוכבים צריכים הגעלה ודוקא אם שהו קצת אצל העובד כוכבים דהיינו כחצי יום אבל לפי שעה אין לחוש (מרדכי פא״מ) וכל זה כשרוצה להשתמש בו ביום שנתנו לו דליכא אלא חדא ספיקא שמא נשתמש בו העובד כוכבים או לא אבל אם לא לקחו מן העובד כוכבים עד לאחר זמן דנוכל לומר אף אם נשתמש בו העובד כוכבים כבר נפגם ונשתהה מעל״ע או שנשתהה ביד ישראל לאחר שלקחו מן העובד כוכבים מעל״ע אזלינן לקולא ואין חוששין בדיעבד (סברת הרב) ואם לקחו מן העובד כוכבים באותו יום שנתנו לו ועבר ונשתמש בו בלא הגעלה יש אוסרים המאכל כמו בכלי שהוא בודאי בן יומו (ארוך) ובמקום צורך יש להקל בדיעבד ולכתחלה יש ליזהר בכל ענין אפילו בעבדים ושפחות העובדי כוכבים שבבית ישראל שלא לייחד כלים שלנו אצלן שמא ישתמשו בהן בדברים האסורים (שם במרדכי) וע״ל סימן קל״ו:

סעיף 10 — קערות שנשלחו לעובד כוכבים עם מאכל 📋 העתקה

קערות ששלח ישראל לעובד כוכבים עם מאכל ושהו שם אם ניכר בהם המאכל ששלח הישראל בתוכם מותר ואם לאו אסור אם רגילים להדיח הכלים בחמין דחיישינן שמא הודח עם כלי איסור:

סעיף 11 — לקנות מן העובד כוכבים כלים שהוא אומר שהם חדשים 📋 העתקה

כלי סעודה שביד העובד כוכבים ומסיח לפי תומו ואומר שחדשים הם ויראה שהוא כמו שהוא אומר מותר לקנותם ממנו: הגה ויש מחמירים ואומרים שאינו נאמן ואין ליקח כלים מן העובד כוכבים רק כשמוכר הרבה כלים וקונה כלי בין הכלים (רשב״א בשם ר׳ יונה) וכן נוהגין לכתחלה אבל במקום הדחק כגון שנתארח בבית עובד כוכבים ואין לו כלים נוהגין כסברא הראשונה וכן עיקר ועיין לקמן סימן קל״ז:

סעיף 12 — קערות הבאות מעבר לים 📋 העתקה

יש מי שאומר שקערות הבאות מעבר לים שקערורות ירקרקות או אדמדמות אסור להשתמש בהן לעולם בחמין מפני שאינן חדשות שהעובדי כוכבים משתמשים בהם ואינו ניכר:

2. רקע — מניין הכלל של נותן טעם לפגם

הכלל נידון באריכות במסכת עבודה זרה. רבי מאיר סובר שטעם פגום אוסר כטעם משביח ; רבי שמעון מחלק. רב כהנא מסכם את המסקנה הנוהגת :

אָמַר רַב כָּהֲנָא: מִדִּבְרֵי כּוּלָּם נִלְמַד נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם מוּתָּר

— עבודה זרה ס״ז ע״ב

ואותו עמוד עצמו נותן את המפתח שיעביר את הכלל מן המאכלים אל הכלים, מפי רב הונא בריה דרב חייא :

לֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא קְדֵירָה בַּת יוֹמָא, דְּלָא לִפְגָם הוּא

— עבודה זרה ס״ז ע״ב

כלומר : לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא, שטעמה עדיין אינו פגום. ונשארה שאלת הגזירה מדרבנן, שהגמרא מכריעה בה כמה דפים אחר כך — והיא בדיוק הלשון שיעתיק המחבר בסעיף 2 :

גְּזֵירָה קְדֵירָה שֶׁאֵינָהּ בַּת יוֹמָאּ מִשּׁוּם קְדֵירָה בַּת יוֹמָאּ

— עבודה זרה ע״ו ע״א

והרמב״ם מוסיף את התנאי המונע מלהפריז בכלל : צריך שיהא פוגם מתחילה ועד סוף.

אֲבָל אִם פָּגַם זֶה הָאָסוּר לַמֻּתָּר וְהִפְסִיד טַעֲמוֹ הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה פּוֹגֵם מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף

— רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק ט״ו הלכה כ״ח

השאלות הגדולות של הסימן

3. מושגי היסוד של הסימן

4. טבלה מסכמת — לכתחלה, דיעבד, ואיסור

הסימן כמעט לעולם אינו משיב „מותר״ או „אסור״ סתם : הוא משיב בשני טורים — האם מותר לעשות כן לכתחלה ? ואם נעשה, האם התבשיל מותר ? וכך עולה מן השנים עשר סעיפים.

5. הט״ז והש״ך — שני קטעי מפתח

שני הפירושים הגדולים הנדפסים סביב השולחן ערוך ביורה דעה הם הט״ז (טורי זהב, רבי דוד הלוי סגל, ה׳שמ״ו–ה׳תכ״ז) והש״ך (שפתי כהן, רבי שבתי הכהן, ה׳שפ״א–ה׳תכ״ב). בסימן זה כל אחד מאיר מקום אחר.

קטע מפתח מן הט״ז

ט״ז ס״ק ב — מדוע בשר בחלב מחדש את המניין 📋 העתקה

הטעם דבבשר בחלב אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה

— ט״ז יו״ד קכ״ב ס״ק ב

קטע מפתח מן הש״ך

ש״ך ס״ק ד — מנגנון החזקה 📋 העתקה

הטעם כתבו הפוסקים דהוי ספק ספיקא ספק נשתמשו בו היום או אתמול ואת״ל נשתמשו בו היום שמא נשתמשו בו בדבר שהוא פוגם

— ש״ך יו״ד קכ״ב ס״ק ד

6. הגהות הרמ״א — ארבע התערבויות

הרמ״א מגיה בארבעה סעיפים בלבד מתוך שנים עשר — 3, 6, 9 ו־11 — אך בכל פעם באותה נקודה שבה הדין פוגש את החיים.

על סעיף 3 — מידת החריפות

שני חידושים. ראשית קולא של חשבון : אם יש ששים כנגד הדבוק בלבד — הכול שרי, שמה שבדופן הקדירה כבר נפגם ואינו צריך ביטול. ושנית מידה : הדברים החריפים יוצאים מכללנו, אך אבל לא מחשב התבשיל חריף משום מעט תבלין שבו — אין מעט תבלין עושים תבשיל חריף. והוא חותם בלשון המנהג המקובל : וכן נוהגין.

על סעיף 6 — היכן מתחילה ההנאה

המחבר התיר בדיעבד. שואל אפוא הרמ״א : מאימתי נחשב אדם „לאחר מעשה״ ? ותשובתו תלויה בייעוד המעשה : מים שהוחמו כדי ללוש עדיין לא מילאו את תפקידם — עדיין לכתחלה הוא, ואסור ללוש בהם. אבל דבר שכבר נעשה ביד העובד כוכבים הרי הוא דיעבד ונקנה בלא קושי.

על סעיף 9 — מניין הספקות

זו ההגהה הארוכה שבסימן והמעשית שבו : הסימן שיש לעשות בכלי הנמסר, חצי היום כשיעור, ההבחנה בין לקיחה בו ביום (ספק אחד) ללקיחה לאחר זמן (שני ספקות), ההגעלה במקום ששכח, הקולא בדיעבד במקום צורך — וסיום של זהירות בעניין העובדים שבבית.

על סעיף 11 — המנהג ומקום הדחק

המחבר האמין לעובד כוכבים האומר שכליו חדשים ; הרמ״א מביא את המחמירים וקובע את המנהג : לקנות כלי מתוך כלים הרבה, שיכריע הרוב ולא הדיבור. אך הוא מייחד בפירוש את מקום הדחק, שבו נוהגין כסברא הראשונה, וכן עיקר.

7. מקרים מעשיים בימינו

מקרה 1 — בישלו בסיר הלא נכון

מקרה 2 — סיר הקייטרינג שהושאל לערב אחד

מקרה 3 — כלים שנמסרו לבית מלאכה

מקרה 4 — תבשיל שמבשלים על ידי אחר

מקרה 5 — כלים שנקנו יד שנייה

8. סיכום סימן קכ״ב

טבלת זיכרון

שאלות הבנה

להמשך הלימוד