סימן קכ״ג — כַּמָּה דִּינִין מִיֵּין נֶסֶךְ : סְתָם יֵינָם וְאֵיזֶה יַיִן נֶאֱסָר

📑 מהלך הלימוד

1. לשון המחבר — 26 הסעיפים

סימן קכ״ג · 123 הוא הארוך שבכל בלוק היין, ולא מחמת צבירה : הוא ארוך משום שהוא מעמיד את ההגדרות. חמישה עשר הסימנים שאחריו — מגע העובד כוכבים בחבית (קכ״ד · 124), כוחו (קכ״ה · 125), התערובת והנצוק (קכ״ו · 126), נאמנות האוסר יינו של חברו (קכ״ז · 127) — כולם מניחים כפתורות שתי שאלות שסימן זה חותך. הראשונה : איזה משקה נחשב יין ? ועל כך משיב הסימן בשורה ארוכה של מבחנים — יין מבושל, יין מתובל, תבשיל, חומץ, בוסר, תמד, חרצנים, שמרים, חרסים, תמצית נקרשת, יין שרוף. והשנייה : מאיזה רגע במלאכת הענבים קיים היין ? והתשובה במילה אחת — המשכה — ותופסת את סעיפים י״ז—כ״א. והרמ״א מגיה בשבעה סעיפים ; והגהתו שבסעיף א היא לבדה מן הכבדות שבתולדותיהן בכל יורה דעה.

קבוצה א — הכלל : סתם יינם ויין נסך (סעיפים 1-2)

סעיף 1 — סתם יינם : אסור אף בהנאה, והקולא שבהגהת הרמ״א 📋 העתקה

כמה דינין מיין נסך (ואיזו יין נאסור משום יין נסך). ובו כ״ו סעיפים:
סתם יינם של עממים עובדי כוכבים אסור בהנאה וה״ה למגעם ביין שלנו: הגה משום גזרת יין שנתנסך לאלילים ובזמן הזה שאינו שכיח שהאומות מנסכים לעבודת כוכבים י״א דמגע עובד כוכבים ביין שלנו אינו אסור בהנאה רק בשתייה וכן סתם יין שלהם אינו אסור ליהנות ממנו ולכן מותר לגבות בחובו מן עובד כוכבים סתם יינם מפני דהוי כמציל מידם (טור בשם רשב״ם והרא״ש ומרדכי) וה״ה בשאר הפסד כגון אם עבר וקנה או מכר אבל לכתחלה אסור לקנותו ולמכרו כדי להשתכר בו (הגהות מיי׳ פ״ח דמאכלות אסורות והגה׳ אשיר״י ומהר״ם פדואה סי׳ מ״ו) ויש מקילין גם בזה וטוב להחמיר וע״ל סימן קל״ב (שם בשם סמ״ג ואגור בשם הגאונים):

סעיף 2 — מרחץ מסתם יינם לחולה שאין בו סכנה 📋 העתקה

אסור לעשות מרחץ מסתם יינם לחולה שאין בו סכנה. (ועיין לקמן סוף סימן קנ״ה):

קבוצה ב — מה שאינו יין גמור עוד (סעיפים 3-8)

סעיף 3 — יין מבושל, ומאימתי נקרא מבושל 📋 העתקה

יין מבושל שלנו שנגע בו העובד כוכבים מותר ומאימתי נקרא מבושל משהרתיח על גבי האש:

סעיף 4 — יין שמערבין בו דבש ופלפלין 📋 העתקה

יין שמערבין בו דבש ופלפלין אם נשתנה טעמו מחמתם אינו נאסר במגע עובד כוכבים. (והוא הדין בדבש לחוד או פלפלין לחוד (ב״י בשם תשובת רשב״א):

סעיף 5 — תבשיל שיש בו יין, והגהות הרמ״א 📋 העתקה

תבשיל שיש בו יין ונגע בו העובד כוכבים אפי׳ קודם שהרתיח אין בו משום יין נסך: הגה ודוקא תבשיל שאין היין ניכר בו בעין אבל בשומן וחרדל שנתנו בו יין והוא בעין צף למעלה הוי בו משום יין נסך (תוס׳ בשם ריצב״א) ונראה דוקא אם לא נשתנה טעמו מחמת דבר המעורב בו (ד״ע) ואם נתערב ביין מבושל אם יש בו דבש לכולי עלמא שרי דהא לא גרע מאילו היה דבש לחוד (הג״א פא״מ וד״ע) ואם אין בו דבש י״א דמשערין כאילו היה המבושל מים (ב״י בשם רשב״ץ והג״א שם) וי״א דאם המבושל רוב אין בו משום מגע עובד כוכבים (ב״י בשם גדולי הדור) ויין שנקרש אין בו משום מגע עובד כוכבים (חידושי אגודה) . וכ״ש אם נגע בחרס הבלוע מיין (הגהות אשיר״י):

סעיף 6 — חומץ שמבעבע 📋 העתקה

חומץ שמבעבע כשמשליכין אותו על הארץ אינו נאסר במגע עובד כוכבים (רשב״א ור׳ ירוחם ומרדכי):

סעיף 7 — חבית שנמצאת מחומצת : שלושה ימים למפרע 📋 העתקה

אם נמצא חבית יין שנתחמץ עד שמבעבע כשמשליכין אותו על הארץ ותוך שלשה ימים למפרע נגע בו העובד כוכבים אין לחוש למגעו (נמוקי יוסף פרק המוכר פירות):

סעיף 8 — מי הבוסר, ויין מזוג 📋 העתקה

מי הבוסר נאסרים במגע עובד כוכבים: הגה יין מזוג כל זמן שיש בו טעם יין אסור (טור) ויש מתירין בששה חלקים מים (ב״י בשם הרשב״א) כמו שיתבאר סימן קל״ד:

קבוצה ג — תוצרי הלוואי : תמד, חרצנים, שמרים וחרסים (סעיפים 9-16)

סעיף 9 — תמד : מים שנותנים על החרצנים שלנו 📋 העתקה

מים שנותנים על החרצנים שלנו שנדרכו ברגל ולא נעצרו בגלגל וקורה פעם ראשון ושני אסור אפילו לא מצא כדי מדתו ואם נעצרו בגלגל אין בהם משום יין נסך אלא א״כ נתן ג׳ מדות מים ומצא ד׳ ויש מי שאומר שאין להתיר מגע עובד כוכבים בשום תמד (פי׳ מים שנותן על החרצנים והזגין וקובלת טעם היין) כל שהוא משובח לשתייה משום דמחליף ביין גמור:

סעיף 10 — הוצאת החרצנים והזגים מן הגתות 📋 העתקה

יש להזהר מלהוציא החרצנים והזגים מהגתות על ידי עובדי כוכבים או כנענים אפילו אחר שהוציאו מהם יין ראשון ושני:

סעיף 11 — שמרים שלנו ושמרים שלהם 📋 העתקה

שמרים שלנו שתמדן ולא מצא אלא כדי מדתן פעם ראשון אסור אם נגע בהם העובד כוכבים ופעם שני מותר אבל שמרים של עובדי כוכבים לעולם אסורים אפילו לא מצא אלא כדי מדתן אפי׳ תמדן כמה פעמים. (יין צמוקים פי׳ שנתן מים על ענבים יבשים הרי זה כיין ומתנסך) (בארוך סוף כלל כ״ב ותשובת ר״ל ב״ח סימן מ״א):

סעיף 12 — חבית שפינה שמריו ושכשכן במים 📋 העתקה

חבית שפינה שמריו ושכשכן במים אין לחוש אחר כך לשום מגע לפי שהיין בטל במים ששכשך בהם:

סעיף 13 — חרסים שבלעו יין 📋 העתקה

חרסים שבלעו יין של עובד כוכבים הרבה עד שכששורין אותם במים פולטים יינם אסורים בהנאה:

סעיף 14 — חרצנים וזגים ושמרי יין של עובדי כוכבים : י״ב חדש 📋 העתקה

החרצנים והזגים של עובדי כוכבים וכן שמרי יין שלהם תוך י״ב חדש אסורים בהנאה ולאחר י״ב חדש מותרים אפילו באכילה וה״מ כשתמדן במים בתחילה אבל אם לא תמדן אסורים לעולם אפילו יבשם בתנור: הגה וזה לא מיירי אלא בחרצנים שהיו על יין נסך אבל אם שלה החרצנים מן הגת קודם שהמשיך היין כמו שיתבאר אינן אסורין (ב״י בשם הרי״ף והרשב״א) וכן אלו שדורכים הענבים בחבית אע״פ שהיין צף עליהם למעלה מותרים (כל בו):

סעיף 15 — המחמיץ בשמרי יין של עובדי כוכבים 📋 העתקה

המחמיץ בשמרי יין של עובדי כוכבים תוך זמן איסורם כל העיסה אסורה בהנאה. (ואם דרך העובד כוכבים לחמץ בהם אם מותר לקנות מהם עיין לעיל סי׳ קי״ד):

סעיף 16 — תמצית יין הנקרש על דופני החבית 📋 העתקה

יש מי שאומר שתמצית יין הנקרש על דופני החבית והקנקנים נהגו בו היתר שמשתמשין בכלי עובדי כוכבים לאחר י״ב חדש או לאחר מילוי ועירוי ואין מקליפין התמצית הנקרש עליו שכיון שנתייבש כל כך כבר כלה כל לחלוחית יין שבו וכעפר בעלמא הוא:

קבוצה ד — באיזה רגע נולד היין : המשכה (סעיפים 17-21)

סעיף 17 — מאימתי נקרא יין : המשכה 📋 העתקה

מאימתי נקרא יין ליאסר במגע עובד כוכבי׳ משהתחיל לימשך דהיינו משנמשך על הגת בעצמו כי הגת הוא מדרון ואם פינה החרצנים והזגים והיין לבדו נמשך מצד העליון לצד התחתון ונשאר היין לבדו עומד נקרא המשכה ונאסר כל מה שבגת אפי׳ לא נגע אלא בחרצנים ובזגים אם יש בהם טופח על מנת להטפיח אבל כל זמן שלא הבדיל היין (עד שולי הגת) (ב״י בשם תוספות והרא״ש ומרדכי) מן החרצנים והזגים לא הוי המשכה:

סעיף 18 — הכוס והסל : שתי דרכי הבדלה 📋 העתקה

אם מילא מהגת כוס יין וכיון לשלותו (פי׳ להסירו מענין של נעלך) מהחרצנים והזגים הוי המשכה וכן אם נתן סל לתוך הגת או גיגית דרוכה נקרא המשכה (סה״ת וסמ״ג) כיון שהיין צלול נכנס לתוך הסל ונבדל מהחרצנים והזגים אבל אם לקח החרצנים עם היין לא הוי המשכה ואפילו אם לקחן עובד כוכבים ביחד מותר להחזיר המותר:

סעיף 19 — גיגית מלאה ענבים דרוכים בבית העובד כוכבים 📋 העתקה

גיגית מלאה ענבים דרוכים עומדת בבית העובד כוכבים יש לאסור שמא המשיך ממנה:

סעיף 20 — גת סתומה ומלאה והסל שהיין מסתנן בו 📋 העתקה

גת שהיא סתומה ומלאה דלא שייך בה המשכה וירד ממנה יין וחרצנים ביחד לתוך סל שלפני הגת שהיין מסתנן בו אין על מה שבגת תורת יין אלא על מה שבסל בלבד ואם נגע עובד כוכבים בסל נאסר ואם החזירו לגת נאסר מה שבגת משום תערובת יין שבסל שנתערב בו ואם יש בחרצנים וזגים שבגת ס׳ כנגד יין שנפל בו מהסל מותר:

סעיף 21 — אין דורכין עם העובד כוכבים 📋 העתקה

אין דורכין עם העובד כוכבים בגת (או גיגית) (מרדכי ותוספות פ׳ ר״י ומהרי״ק שורש ל״ב) שמא יגע בידים וינסך ואפילו היה כפות: הגה ואם דרך כל מה שנמשך מכחו ויצא לחוץ נאסר (ב״י) וע״ל סימן קכ״ד והא דאין דורכים עם העובד כוכבים היינו בגיגית או בגת שדרך להמשיך משם היין וגזרינן קודם המשכה אטו לאחר המשכה אבל בעריבה שאין דרך למשוך משם מותר לדרוך עמו וכן לקנות ממנו ענבים דרוכות בעריבה הואיל ואין דרך למשוך בעריבות (מהרי״ק שורש ל״ב ועס״ק מ״ו):

קבוצה ה — השוליים : הכוח, ההיכר, יין שרוף והדבש (סעיפים 22-26)

סעיף 22 — דרך ולא נגע : כוח ולא יד 📋 העתקה

עובד כוכבים שדרך היין ולא נגע בו והרי ישראל עומד על גבו וישראל הוא שכנסו בחבית הרי זה אסור בשתייה:

סעיף 23 — חבית של יין נסך המונחת עם חביות כשרות 📋 העתקה

אם חבית של יין נסך מונחת עם חביות כשירות צריך לעשות לה היכר:

סעיף 24 — אגוא״ה ארדיינט״י — יין שרוף 📋 העתקה

אגוא״ה ארדיינט״י של עובד כוכבים אסור בהנאה כיין עצמו: הגה ופירוש דבריו יין שרוף שעושין מיין נסך אע״פ שאינו רק זיעה מן הנסך הרי הוא כאיסור עצמו (ריב״ש סי׳ רצ״ה):

סעיף 25 — קוליינדר״י קונפיט״י 📋 העתקה

מותר ליקח מהעובד כוכבים קוליינדר״י קונפיט״י אע״פ שנותנין הקוליינדר״י בחומץ (משום דהוי נתינת טעם לפגם ועיין לקמן סוף סימן קל״ד):

סעיף 26 — דבש של ישמעאלים, ותענית מי ששתה בשוגג 📋 העתקה

דבש של ישמעאלים אסור: הגה מי ששתה יין נסך בשוגג י״א שיתענה ה׳ ימים נגד ה׳ פעמים גפן שבחומש (ר״ל לבד משנה תורה) ויתכפר לו. (תשובת הרא״ש):

2. רקע — מניין יין נסך ומניין סתם יינם

נקודת המוצא היא מן התורה. יין שנתנסך לפני עבודת כוכבים הוקש לזבח הקרב לפניה, והזבח אסור בהנאה. וסוגיית עבודה זרה מוציאה מזה את הדין בשתי מילים :

מָה זֶבַח אָסוּר בַּהֲנָאָה, אַף יַיִן נָמֵי אָסוּר בַּהֲנָאָה

— עבודה זרה כ״ט ע״ב

אבל כמעט כל סימננו אינו מדבר באותו יין. הוא מדבר ביין הסתמי של העובד כוכבים, שאין יודעים אם נתנסך אם לאו. ואיסור זה מדברי חכמים הוא, ומכלל שמונה עשר דבר. והגמרא נותנת את שרשרת הטעמים — כל גזירה סייג לחברתה :

עַל פִּיתָּן וְשַׁמְנָן מִשּׁוּם יֵינָן, וְעַל יֵינָן מִשּׁוּם בְּנוֹתֵיהֶן

— עבודה זרה ל״ו ע״ב

והרמב״ם מנסח את המבנה הדו־קומתי שהמחבר יעתיקנו כמות שהוא בסעיף א :

יֵין הָעַכּוּ״ם שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין אִם נִתְנַסֵּךְ אוֹ לֹא נִתְנַסֵּךְ וְהוּא הַנִּקְרָא סְתַם יֵינָם אָסוּר בַּהֲנָאָה כְּמוֹ יַיִן שֶׁנִּתְנַסֵּךְ. וְדָבָר זֶה מִגְּזֵרוֹת סוֹפְרִים הוּא

— רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״א הלכה ג

והרמב״ם הוא הנותן את המפתח שבלעדיו תישאר מחצית סימננו סתומה. אם נגזרה הגזירה על היין מפני שראוי הוא לניסוך, אין היא יכולה לחול אלא על יין הראוי לכך באמת :

אֵין מִתְנַסֵּךְ לְעַכּוּ״ם אֶלָּא יַיִן שֶׁרָאוּי לְהַקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ

— רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״א הלכה ט

ומכאן שהיין המבושל, היין המתובל, התבשיל והחומץ — כולם יוצאים בפתח אחד : אין הם עוד יין של מזבח. וכבר פסקה הגמרא ביין מבושל :

יַיִן מְבוּשָּׁל אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי, וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם יֵין נֶסֶךְ

— עבודה זרה ל׳ ע״א

3. מושגי היסוד

4. טבלת המשקין

הסימן הולך ובוחן אחד אחד. וזה, כסדר שנקטם, מה נעשה כל משקה במגע עובד כוכבים.

5. הט״ז והש״ך — שני טעמי הגזירה

כל סעיף א — ובאמצעותו מחצית המעשה שבבלוק היין — תלוי בשאלה אחת : מפני מה נאסר יינם הסתמי ? ואם יש כאן שני טעמים חלוקים, אפשר שיפול האחד ויעמוד השני. והט״ז פותח בזה :

פי׳ משום בנותיהם אסרוהו בשתייה ומשום גזירת י״נ אסרוהו אף בהנאה

— ט״ז יו״ד קכ״ג ס״ק א

כלומר אסור מדרבנן משום יין שנתנסך לעבודת כוכבים שאסור מדאורייתא וכן משום גזירת בנותיהן

— ש״ך יו״ד קכ״ג ס״ק א

6. הגהות הרמ״א — שבע התערבויות

הרמ״א מגיה בשבעה סעיפים — א, ה, ח, י״ד, כ״א, כ״ד וכ״ו — ועליהם כעשר הגהות קצרות שבסוגריים. והחלוקה ברורה : המחבר כותב את דין היין ; והרמ״א כותב מה עושים באשכנז כשדין זה פוגש שוק, בציר ושכנות.

על סעיף א — הקולא הכבדה בתולדותיה מכולן

אין הרמ״א חולק על הכלל : הוא מעיד שאין האומות שבזמנו מנסכות, ומוציא מזה שאיסור ההנאה נופל לרבים, ואיסור השתייה עומד בשלמותו. ואחריו שלוש מדרגות הולכות ומקילות : גביית חוב ביין (כמציל מידם), הצלת הפסד שכבר אירע, ולבסוף — הנדחה מלכתחילה — מסחר להשתכר. ואף בזה מביא מקילין, ומסיים : וטוב להחמיר.

על סעיף ה — היין שעדיין נראה

ארבעה חידושים בהגהה אחת : תנאי האי־ניכרות של היין בתבשיל, יוצא הדופן של שומן וחרדל שהוא צף בהם, דין התערובת ביין מבושל (שלוש דעות, מן החמורה לקלה), והיתר יין שנקרש.

על סעיף ח — עד היכן המים מבטלים

המחבר דיבר בבוסר ; והרמ״א ממשיך ליין מזוג, ונותן שתי הדעות : הטעם כמידה, או שיעור קבוע — ששה חלקים מים. ומפנה לסימן קל״ד · 134, ששם נחתך הדבר.

על סעיף י״ד — חרצנים שנשלו קודם המשכה

הגהה שתולדותיה מרובות למעשה : אין י״ב חדש אמורים אלא בחרצנים שהיו על יין נסך. ואם נשלו מן הגת קודם ההמשכה — מעולם לא נגעו ביין, ומותרים. והרמ״א מקדים כאן את שיעור סעיף י״ז.

על סעיף כ״א — הגזירה המוקדמת והעריבה

ההגהה הבנויה שבסימן. היא מבארת מדוע אין דורכים עמו בשעה שאין עדיין יין — גזרינן קודם המשכה אטו לאחר המשכה — ואחר כך מודדת את הגזירה במנהג : בעריבה, שאין ממשיכים ממנה, אינה נוהגת ; ומכאן ההיתר לקנות ענבים דרוכות בעריבה.

על סעיף כ״ד — תרגום מילה ספרדית

המחבר כתב agua ardiente באותיות עבריות ; והרמ״א, הכותב לאשכנז, מתרגם — יין שרוף — ומעמיד את כלל התמצית : זיעתו של איסור, איסור.

על סעיף כ״ו — ההגהה האחרונה אינה דין

הסימן נחתם בתשובה : חמישה ימי תענית למי ששתה יין נסך בשוגג, אחד כנגד כל גפן שבארבעת החומשים. ואין זו הלכה במובנה הצר אלא תשובה — ומכאן שחומרתו של יין זה עולה על חשבון ההיתרים.

7. מקרים מעשיים בימינו

מקרה א — יין שמוזג אחר, במסעדה או תחת החופה

מקרה ב — מיץ ענבים, רכז, ומיץ מצימוקים

מקרה ג — חומץ יין, תמציות ואלכוהול מזוקק

מקרה ד — היקב והפועלים : ביקור, מכונה ובציר

מקרה ה — מה שמפיקה התעשייה מן החרצנים

מקרה ו — לקבל, לתת ולמכור

8. סיכום סימן קכ״ג · 123

טבלת זיכרון

שאלות הבנה

להמשך הלימוד