סימן קכ״ד — מִי הוּא הָעוֹשֶׂה יֵין נֶסֶךְ וְדִינֵי נְגִיעַת הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים בֶּחָבִית

📑 מהלך הלימוד

1. לשון המחבר — 27 הסעיפים

סימן קכ״ד · 124 הוא מן הארוכים שבחטיבה זו, ומן הבנויים שבהם. והוא נקרא בשני חצאים. הראשון (סעיפים א׳-ט׳) משיב על שאלת הכותרת : מי עושה את היין נסך ? ואין זו רשימה של אומות אלא סולם, מן התינוק שאינו בר כוונה ועד המומר בעל האחריות המלאה, ובאמצע גר תושב, עבד שמל וטבל, והאנוסים. השני (סעיפים י׳-כ״ז) משיב על שאלת המעשה : מהי נגיעה ? סעיף י׳ מעמיד שלושה תנאים, סעיף י״א נותן את ההגדרה — נגיעה ושכשוך — ושישה עשר הסעיפים הבאים בוחנים אותה על תפאורה אחת : חבית, ברזא, סדק ויד. הרמ״א מגיה באחד עשר סעיפים, והגהתו החשובה שבהן, בסעיף כ״ד, היא שכל המעשה בדורות שאחריו תלוי בה.

הערה במניין : כותרת הסימן מכריזה ובו כ״ו סעיפים — עשרים ושישה ; והדפוסים וממשק Sefaria מחלקים אותו לעשרים ושבעה. החלוקה שבפועל היא הקובעת כאן, ועשרים ושבעה הבלוקים שלהלן משחזרים את הסימן בשלמותו וכסדרו.

קבוצה א׳ — מי הוא העושה יין נסך ? האנשים (סעיפים א׳-ט׳)

סעיף א׳ — תינוק עובד כוכבים : שתי מדרגות באיסור 📋 העתקה

תינוק עובד כוכבים שאינו מזכיר עבודת כוכבים ומשמשיה אינו אוסר יין במגעו אלא בשתייה:

סעיף ב׳ — גר תושב וגר שמל ולא טבל 📋 העתקה

גר תושב דהיינו שקבל עליו שבע מצו׳ וכן גר שמל ולא טבל מגען אוסר בשתייה: הגה וכל זמן שלא טבל כראוי מיקרי לא טבל (ר״ן פ׳ השוכר והגהות מרדכי דיבמות פרק החולץ) ויש מקילין אפילו במגע גר תושב (טור בשם הרא״ש ותוס׳ ומרדכי) אבל יין שלו ודאי אסור (ב״י):

סעיף ג׳ — עבד שמל וטבל : מותר מיד 📋 העתקה

הלוקח עבדים מהעובד כוכבים ומלו וטבלו מיד אין מנסכין ויין שנגעו בו מותר בשתייה ואף על פי שעדיין לא נהגו בדתי ישראל ולא פסקו שמות העבודות כוכבים מפיהם:

סעיף ד׳ — בני השפחות : גדולים וקטנים 📋 העתקה

בני השפחות העובדות כוכבים שנולדו ברשות ישראל ומלו ועדיין לא טבלו הגדולי׳ אוסרי׳ היין בשתיי׳ במגען אבל מגע הקטני׳ מותר אפי׳ בשתיי׳ כיון שמלו אע״פ שעדיין לא טבלו:

סעיף ה׳ — שפחה שטבלה לשם עבדות 📋 העתקה

אם השפחה טבלה לשם עבדות יש מי שאומר שאין בנה עושה יין נסך אפילו עבר רבו ולא מל אותו בין גדול בין קטן:

סעיף ו׳ — עובד כוכבים שאינו עובד אלילים 📋 העתקה

כל עובד כוכבים שאינו עובד אלילים יינו אסור בשתייה ומותר בהנאה ומגען ביין שלנו שוה ליינם שאסור בשתייה:

סעיף ז׳ — מדרגה נוספת : שאינו עובד אלילים שנגע שלא בכוונה 📋 העתקה

יש מי שאומר שכל מקום שאמרו ביין שלנו שהוא מותר בהנאה ואסור בשתייה מפני צד נגיעה שנגע בו העובד כוכבים כשהיה העובד כוכבים עובד אלילים אבל אם היה איסורו בגלל עובד כוכבים שאינו עובד אלילים שנגע ביין שלנו שלא בכוונה או שטפח על פי החבית הרי זה מותר בשתייה וכן כל כיוצא בזה:

סעיף ח׳ — משוך בערלתו ומומר 📋 העתקה

משוך בערלתו אינו עושה יין נסך ומומר אע״פ שהוא מהול עושה יי״נ במגעו ונאמן לומר ששב בתשובה:

סעיף ט׳ — האנוסים : נאמנים על של אחרים ולא על שלהם 📋 העתקה

האנוסים אפילו הטובים שבהם אינם יכולים ליזהר ממגע עובד כוכבים וכיון שהם חשודים עליו אינן נאמנים על שלהם אפילו בשבועה אבל נאמנים על של אחרים: הגה ואין אוסרין יין במגען ודוקא אותם שדרים עדיין בין העובדי כוכבים ועושין עבירות בפרהסיא מפני אונס רק בצנעה נזהרים ואפשר להם לברוח על נפשם רק שממתינים משום ממון או כיוצא בו אבל אם עוברין גם בצנעה על עבירות אע״פ שעשו מתחלה באונס הרי הם כעובדי כוכבים (ריב״ש סי׳ ד׳):

קבוצה ב׳ — שלושת התנאים, ומהי נגיעה (סעיפים י׳-י״א)

סעיף י׳ — שלושה תנאים לאסור בהנאה 📋 העתקה

מגע עובד כוכבים לאסור בהנאה צריך שלשה תנאים אחד שיתכוין ליגע לאפוקי תינוק שנגע דלאו בר כוונה הוא וכן לאפוקי נפל לבור ועלה מת שני שידע שהוא יין ושלישי שלא יהא עוסק בדבר אחר:

סעיף י״א — כיצד היא הנגיעה : יד, רגל, דבר אחר ופה 📋 העתקה

כיצד היא הנגיעה שאוסר בה העובד כוכבים היין בהנאה שיגע בידו או ברגלו (וי״א דאם נגע ברגלו אינו אוסר בהנאה דאין דרך נסוך בכך) (בב״י) או בדבר אחר (שבידו) וישכשך אפילו בפיו כגון ששתה ממנו או שמצץ במינקת בחבית והעלהו לפיו כל היין אסור בהנאה מכל מקום כלי שיש לו חוטמין כמו שיש לכלי שנוטלים ממנו לידים ויש בו יין יכול ישראל למצוץ מחוטם זה ועובד כוכבים מחוטם זה כאחד ובלבד שיפסוק הישראל קודם שיפסוק העובד כוכבים. אם נגע ברתיחה שעל היין הוי כנוגע ביין עצמו (מרדכי פרק בתרא דעבודת כוכבים וב״י לדעת רי״ף ורמב״ם):

קבוצה ג׳ — היד, האצבע והברזא (סעיפים י״ב-ט״ז)

סעיף י״ב — נכרי שנכנס לבקש יין 📋 העתקה

עובד כוכבים שנכנס לבית או לחנות ישראל לבקש יין ופשט ידו כשהוא מחפש ונגע ביין ושכשכו נאסר בהנאה ואם נתערב באחר דמי היין המשוכשך אסור בהנאה והשאר מותר בהנאה אבל אם הושיט ידו לחבית כסבור שהוא של שמן ונמצאת של יין מותר בהנאה:

סעיף י״ג — תפסו את ידו קודם שיוציאנה 📋 העתקה

הרי שפשט ידו לחבית של יין (ליטול משם דבר שנפל שם) (תוספות ורא״ש ור״ן וטור) ותפסו ידו קודם שיוציאנה ולא ינידה ופתחו החבית מלמטה עד שיצא היין וירד למטה מידו מותר בהנאה:

סעיף י״ד — אצבע בנקב הברזא, וברזא שהוצאה 📋 העתקה

חבית שנטלה ממנו הברזא והכניס בה עובד כוכבים אצבעו עד שנגע ביין כולו אסור וכן אם הוציא הברזא התחובה בנקב והיתה נוגעת עד היין שא״א שלא שכשך: הגה ודוקא כשידע שהברזא עוברת כל השולים אבל אם לא ידע הוה ליה מגע עובד כוכבים שלא בכוונה על ידי דבר אחר דמותר אפילו בשתייה (מרדכי פ׳ רבי ישמעאל והגה״מ פי״ב ופשוט הוא כדלקמן סעיף כ״ד כמו שיתבאר לקמן) . אבל אם אינה עוברת כל עובי השולים בענין שאי אפשר לו לשכשך כשמוציא הוי כמו כחו ומה שנשאר בחבית מותר אפילו בשתיה ומה שיצא אסור בשתיה: הגה ואם הוציא שלא בכוונה אף מה שיצא לחוץ שרי דכח עובד כוכבים שלא בכוונה שרי ועיין לקמן סי׳ קכ״ה אם היתה ברזא ארוכה תוך החבית ובתוך אותה ברזא נקב ונותנים בו ברזא קטנה לסתום נקבו אם לא הוציא רק הברזא הקטנה כאינה עוברת עובי השוליים דיינינן לה (ב״י בשם מרדכי וכל בו):

סעיף ט״ו — נכרי שוטה 📋 העתקה

עובד כוכבים שוטה שנכנס לבית שיש בו חבית של יין ונכנס ישראל אחריו ומצא היין יוצא דרך הנקב שהברזא תחובה בו מותר אפילו בשתיה:

סעיף ט״ז — נדנוד הברזא : מהודקת או רפויה 📋 העתקה

אם נדנד עובד כוכבים הברזא ולא יצא מן היין לחוץ והברזא ארוכה ועברה הדופן ונכנסה בתוך היין אם הברזא אינה מהודקת בחזקה נאסר היין בנדנוד זה אבל אם היתה מהודקת בחזקה מותר:

קבוצה ד׳ — שכשוך, הגבהה ויציקה : המעשה, הכוח והמלאכה (סעיפים י״ז-י״ט)

סעיף י״ז — שכשוך הכלי בלא הגבהה 📋 העתקה

יש מי שאומר שאם אחז עובד כוכבים בכלי פתוח של יין ושכשכו אע״פ שלא הגביה ולא נגע ביין נאסר: הגה ורבים חולקים לומר דאם שכשך בגופו של הכלי בלא הגבהה לא מקרי שכשוך (רשב״א וראב״ד והרא״ש ור׳ ירוחם בשם רוב הפוסקים) ולכן אין להחמיר במקום פסידא:

סעיף י״ח — הגביה ויצק : דין כוחו 📋 העתקה

נטל עובד כוכבים כלי של יין והגביהו ויצק היין אע״פ שלא שכשך נאסר שהרי בא היין מכחו הגביה ולא שכשך ולא נגע מותר: הגה וכ״ש שאינו אוסר בנגיעת הכלי לחוד (הפוסקים הנ״ל וריב״ש סי׳ ש״י):

סעיף י״ט — מדד, טפח, זרק : העוסק במלאכתו 📋 העתקה

מדד עובד כוכבים הבור שיש בו יין בקנה או שהיה מטפח על פי החביות הרותח׳ כדי שתנוח הרתיחה או שנטל חבית וזרקה בחמתו לבור מותר בהנאה ואסור בשתיה: הגה שבכל אלו יש הוכחה שלא כוון לנסך רק למלאכתו והוי מגע עובד כוכבים שלא בכוונה ואינו אוסר רק בשתייה וי״א דאפילו מדדו בידו אינו אוסר בהנאה (הרא״ש והר״ן והרשב״א וטור וראב״ד ור׳ ירוחם) הואיל ובמלאכתו הוא עוסק ויש להקל במקום הפסד עובד כוכבים שדרך יין אם שמרוהו וראו שלא נגע בידו אין היין נאסר בהנאה רק בשתייה דהא ג״כ במלאכתו הוא עוסק (טור) ועיין לעיל סי׳ קכ״ג וכן אם הכניס ידו לתוך חבית ואינו יודע שיש שם יין אינו אוסר בהנאה (שם) ואפילו נודע לו שהוא יין אם הוציא מיד שנודע לו מותר בהנאה הואיל וכשהכניסה לא ידע שהוא יין (טור בשם ראב״ד ורא״ש ור׳ ירוחם) ואין לדמות מילתא למילתא בדברים אלו ואין לך בו אלא מה שאמרו חכמים (טור ורא״ש וראב״ד ורשב״א):

קבוצה ה׳ — נפילות, הצלות, סדקים ונקבים (סעיפים כ׳-כ״ג)

סעיף כ׳ — נפל לבור : עלה מת או עלה חי 📋 העתקה

עובד כוכבים שנפל לבור של יין והעלוהו משם מת מותר בהנאה. ואסור בשתיה אבל עלה חי אסור בהנאה: הגה וה״ה אם נתקל ונתגלגל בתוך היין ונתגלגל גם לחוץ שהיה באנסו גם לבסוף (ב״י בשם הרשב״א):

סעיף כ״א — נכרי שהעלה ישראל מן הבור 📋 העתקה

ישראל שנפל לבור של יין ושלח עובד כוכבים ידו ואחז בו והוציאו וישראל אחר היה שם ששמר שלא נגע ביין מותר אפילו בשתייה: הגה ולא מקרי נגיעה מה שנוגע ע״י אדם (ריב״ש סימן ש״י):

סעיף כ״ב — חבית שנסדקה : מעשה לבינה 📋 העתקה

חבית שנסדקה לארכה וקדם עובד כוכבים וחבקה כדי שלא יתפרדו החרסים הרי זה מותר בהנאה אבל אם נסדקה לרחבה ונתן ידו עליה והכביד עליה עד שהדקה ומנע יציאת היין מותר בשתייה משום דלא הוי נוגע ודוחק יין החבית אלא מעשה לבינה בעלמא קא עביד שהרי היא כלבינה הנתונה על פי החבית ומכבידתה ובחבית של עץ שיש להם חשוקים צירקא״ליש בלע״ז גם כשנסדקה לארכה וחבקה עובד כוכבים מותרת בשתייה (ר״ן בשם תוספות והוא בתו׳ שלנו ובהגהת מיי׳ בשם רשב״ם ומרדכי בשם רש״י):

סעיף כ״ג — ידו על הנקב : שלמעלה ושלמטה 📋 העתקה

חבית שהיה נקב בצדה ונשמט הפקק מהנקב והניח העובד כוכבים ידו במקום הנקב כדי שלא יצא היין כל היין שמראש החבית עד הנקב אסור בהנאה ושמן נקב ולמטה מותר בהנאה ואסור בשתייה: הגה וימכור הכל חוץ מדמי היין האסור בהנאה (ב״י בשם הר״ן וע״פ) ודוקא שהיה שם ישראל להציל היין ובא עובד כוכבים והצילו אבל אם לא היה כאן ישראל להציל ובא עובד כוכבים להצילו לא גרע ממדדו בידו מאחר דבמלאכתו הוא עוסק והכל מותר בהנאה (בית יוסף בשם רשב״א וראב״ד) וכל זה לא מיירי אלא שהניח ידו על הנקב או שתחב ברזא שם ואינה עוברת השוליים אבל אם הכניס אצבעו לפנים או ברזא ארוכה כבר נתבאר דכולו אסור בהנאה (גם זה שם וטור לעיל גם דין ניטל הברזא ותוספו׳ ורא״ש וס׳ התרומה וסמ״ג ורשב״א ועוד פוסקים) . ואם הוא בענין שאילו לא הניח העובד כוכבים ידו על הנקב היה יוצא כל היין כגון שעושין מינקת כפופה שמניח ראשה לתוך היין שבחבית והראש האחר חוץ לחבית ומוצץ היין ועל ידי כן יוצא כל היין שבחבית אם הניח העובד כוכבים אצבעו על פי המינקת ומנע היין מלירד נאסר כל היין שבחבית בהנאה שהכל היה יוצא ונגרר לולי ידו ונמצא הכל כבא מכחו ואם לא נגע עובד כוכבים אלא בקילוח היין שעומד במרזב אסור משום נצוק וכל היין האחר שבתוך הקנקן הוי נצוק בר ניצוק ומותר אף בשתייה:

קבוצה ו׳ — מגע על ידי דבר אחר שלא בכוונה — וזמן הזה (סעיפים כ״ד-כ״ז)

סעיף כ״ד — מגע על ידי דבר אחר שלא בכוונה — ובזמן הזה 📋 העתקה

מגע עובד כוכבים ביין ע״י דבר אחר שלא בכוונה כגון שהיה יורד מהדקל ובידו לולב ונגע בראש הלולב ביין שלא בכוונה או שהיה מהלך ונגע בכנף בגדו שלא בכוונה וכן אם נתכוין ליגע בו ע״י דבר אחר אלא שאינו יודע שהוא יין מותר אפילו בשתייה: הגה וה״ה אם הכניס ברזא לחבית או הוציאו שלא בכוונה וכמו שנתבאר ובזמן הזה דהאומות לאו עובדי עבודת כוכבים הם כל מגען מיקרי שלא בכוונה (מרדכי פר״י והגהות אשיר״י ומהרי״ו בהל׳ סי׳ ט״ו) ולכן אם נגע ביין על ידי דבר אחר אף על פי שיודע שהוא יין וכוון ליגע בו מותר אפילו בשתייה דמיקרי מגע על ידי דבר אחר שלא בכוונה והוא הדין אם נגע אפילו בידו בלא כוונת מגע או שלא ידע שהוא יין שרי ואין לפרסם הדבר בפני עם הארץ (ד״ע וכן מצא בתשובת ר״ל ן׳ חביב מ״א) . יין שהיה מונח ברשות הרבים ובאו עובדי כוכבים ודקרו שם סכין להוציא יין מה שיצא לחוץ אסור ומה שבפנים שרי דכיון דלא כיוון העובד כוכבים רק לנקוב החבית ולא כיוון ליגע ביין אפילו נגע ביין הוה ליה מגע עובד כוכבים על ידי דבר אחר שלא בכוונה ושרי (תשובת ר׳ שמואל במרדכי פרק ר׳ ישמעאל):

סעיף כ״ה — נגיעה בנוד מבחוץ 📋 העתקה

נוד שיש בו יין ונגע עובד כוכבי׳ בנוד מבחוץ אפילו הוא חסר והגיעו דפנות זו עם זו מותר אפילו בשתייה שאין דרך ניסוך בכך:

סעיף כ״ו — ברזא רפויה שהודקה 📋 העתקה

ברזא שהיתה רפויה בחבית ובא עובד כוכבים והדקה מותר אפי׳ בשתייה:

סעיף כ״ז — חבית שותתת, ונגיעה להכעיס 📋 העתקה

חבית של עץ שהוא מטפטף או שותת יקח ישראל הנעורת בידו ויניחנה כנגד הנקב שימנע היין קצת מלצאת ויבא עובד כוכבים אומן ויהדקנה בסכין בנקב עד שיסתום היטב ואם היין שותת הרבה צריך ליזהר ביותר שלא יגע העובד כוכבים ביין (בידו אבל בסכין בדיעבד שרי) (טור והפוסקים) והרוצה לעשות מן המובחר יהדק החבית בחבל ויפסוק שתיתת היין ואחר כך יתקננו: הגה עובד כוכבים שנגע ביינו של ישראל להכעיס כדי לאסרו עליו (תוספות פר״י דנ״ח ע״ב ומרדכי ואגודה שם) אפילו אינם יודעים כן אלא באומדנות המוכיחות (ת״ה סימן כ״ו ובנימין זאב סי׳ שמ״ח עיין שם שהאריך) מותר אפילו בשתייה ויש לשתותו בפני העובד כוכבים כדי שלא ירגילו עצמם בכך (תוספות ומרדכי פר״י בשם א״ז):

2. רקע — מניין איסור המגע

שני איסורים נפרדים חופפים על יין הנכרי, וכל הסימן אינו אלא בירור איזה מהם חל. הראשון, מן התורה, הוא ביין שנתנסך בפועל לעבודה זרה. השני, מדברי סופרים, הוא ביין שאין יודעים מה אירע לו — סתם יינם. הרמב״ם מנסח את הגשר שביניהם, והוא יסוד סימננו :

וְכָל יַיִן שֶׁיִּגַּע בּוֹ הָעַכּוּ״ם הֲרֵי זֶה אָסוּר שֶׁמָּא נִסֵּךְ אוֹתוֹ שֶׁמַּחְשֶׁבֶת הָעַכּוּ״ם לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.

— רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״א הלכה ד

כלומר : יין ישראל שנגע בו נכרי נכנס לדין סתם יינם. ונשאר לברר מהי נגיעה. ותשובת הרמב״ם, שהמחבר יעתיקנה מילה במילה בסעיף י״א, כלולה בפועל אחד :

כֵּיצַד הִיא הַנְּגִיעָה שִׁאוֹסֵר בָּהּ הָעַכּוּ״ם הַיַּיִן. הוּא שֶׁיִּגַּע בַּיַּיִן עַצְמוֹ בֵּין בְּיָדוֹ בֵּין בִּשְׁאָר אֵיבָרָיו שֶׁדַּרְכָּן לְנַסֵּךְ בָּהֶן וִישַׁכְשֵׁךְ

— רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ב הלכה א

ואשר לסולם האנשים — מקורו בדף אחד במסכת עבודה זרה. רב מעמיד שם כלל רחב ביותר :

גּוּפָא, אָמַר רַב: תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ עוֹשֶׂה יֵין נֶסֶךְ

— עבודה זרה נ״ז ע״א

אלא שכשהקשו עליו ממעשה הלולב שנגע ביין, הוא עצמו מצמצם את דבריו — וצמצום זה הוא הנעשה לסעיף א׳ :

אֵימוֹר דַּאֲמַרִי אֲנָא בִּשְׁתִיָּיה, בַּהֲנָאָה מִי אֲמַרִי?

— עבודה זרה נ״ז ע״א

ואותו דף עצמו נותן את ההגדרה המושלת בסעיפים ג׳ וד׳ : המבדיל בין « גדול » ל« קטן » אינו מניין השנים אלא הידיעה.

גְּדוֹלִים — יוֹדְעִין בְּטִיב עֲבוֹדָה זָרָה וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ, קְטַנִּים — אֵינָם יוֹדְעִין בְּטִיב עֲבוֹדָה זָרָה וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ

— עבודה זרה נ״ז ע״א

שאלות היסוד של הסימן

3. מושגי היסוד של הסימן

4. טבלה מסכמת — שלוש המדרגות

אין בסימן אלא שלוש תוצאות. הרי הן, ועימן המוליך לכל אחת.

5. הט״ז והש״ך — שני קטעי מפתח

שני הפירושים הגדולים הנדפסים סביב השולחן ערוך ביורה דעה הם הט״ז (טורי זהב, רבי דוד הלוי סג״ל, ה׳שמ״ו-ה׳תכ״ז) והש״ך (שפתי כהן, רבי שבתי הכהן, ה׳שפ״א-ה׳תכ״ב). בסימן זה — האחד מחזיק בהגדרת המעשה, והשני בהלכת זמננו.

קטע מפתח מן הש״ך

ש״ך ס״ק כ — אין די בנגיעה 📋 העתקה

אבל נגיעה לחוד בלא שכשוך אינו אוסר בהנאה וכדעת הטור ורש״י והרמב״ם

— ש״ך יו״ד קכ״ד ס״ק כ

קטע מפתח מן הט״ז

ט״ז ס״ק ל״א — מדוע בזמן הזה כל מגע מיקרי שלא בכוונה 📋 העתקה

פירוש שאין להם כוונה לנסך והוי כתינוק דר״ס זה שאינו אוסר אלא בשתייה וכל היכא דאיכא חדא לטיבותא שריא

— ט״ז יו״ד קכ״ד ס״ק ל״א

6. הגהות הרמ״א — היכן הגיה

הרמ״א מגיה באחד עשר סעיפים בסימן זה — ב׳, ט׳, י״א, י״ד, י״ז, י״ח, י״ט, כ׳, כ״א, כ״ג וכ״ד — יותר מברוב הסימנים. והגהותיו נחלקות לארבע משפחות.

להזכיר את דעת המקילים שלא נפסקה

בסעיפים ב׳, י״א, י״ז וי״ט מעמיד הרמ״א לצד הפסק את הדעה המקילה : ויש מקילין אפילו במגע גר תושב ; ויש אומרים שאם נגע ברגלו אינו אוסר בהנאה ; ורבים חולקים שהשכשוך בלא הגבהה שכשוך הוא. אין דעות אלו נעשות הלכה — אך הן נעשות זמינות במקום פסידא, לשון החוזרת שלוש פעמים.

לחלק לפי ידיעת האיש

זה לבה של ההגהה הארוכה בסעיף י״ד. אותו מעשה עצמו — הוצאת הברזא — מוליד ארבע תוצאות לפי אם הידע הנכרי עד היכן היא מגעת, ולפי אם עשה בכוונה או שלא בכוונה. ושם מכניס הרמ״א את מושג הכח ומפנה במפורש לסימן קכ״ה · 125.

לסגור שער שההיגיון היה פותחו

בסעיף י״ט, לאחר שצבר את ההקלות, חותם הרמ״א : ואין לדמות מילתא למילתא בדברים אלו ואין לך בו אלא מה שאמרו חכמים. רשימת הטרדות המתירות סגורה. ומאותה זהירות עצמה הוא כותב בסעיף כ״ד שאין לפרסם את ההיתר בפני מי שלא יידע היכן הוא נגמר.

לומר את דין זמנו

זו הגהת סעיף כ״ד, והכבדה שבכולן בתוצאותיה : האומות שבתוכן הוא חי אינן עובדות עבודה זרה, ולפיכך כל מגען מיקרי שלא בכוונה. משפט זה, בצירוף מנגנון סעיפים ו׳ וז׳, מזיז למעשה את כל הסימן מדרגה אחת לצד ההיתר — ובו נשאו ונתנו הפוסקים שלאחריו, מקרה מקרה, עד ימינו.

7. מקרים מעשיים בימינו

אין הדפים הבאים פסק : הרמה הרביעית עוסקת בכך, ושאלה ממשית נשאלת לרב. הם מראים רק היכן, בתוך הסימן, מתיישב כל מצב.

מקרה 1 — המלצר המוזג יין במסעדה

זהו סעיף י״ח כפשוטו : הגבהה ויציקה — היין בא מכוחו. וסעיף י״א מוסיף את השכשוך. אלא שסעיף כ״ד משנה את התמונה לזמננו, והט״ז מבאר מדוע. ועיקר השאלה אינו « האם נאסר ? » אלא באיזה יין מדובר — כמבואר בסימן קכ״ג · 123 — ואם הבקבוק היה פתוח. סעיף כ״ה מזכיר שכלי סתום שנגעו בו מבחוץ אינו מעורר שאלה כלל.

מקרה 2 — המוביל הנושא את ארגזי היין

בקבוקים סתומים, חתומים, מובלים : סעיף כ״ה משיב במישרין — נוד שנגעו בו מבחוץ, ואף שהיין מתנדנד בפנים, אין דרך ניסוך בכך. וסעיף י״ח מוסיף, בהגהת הרמ״א, שנגיעת הכלי לחוד אינה אוסרת.

מקרה 3 — סוחר היין המזיז חבית, או האומן המתקן מיכל

זו בדיוק תפאורת סעיפים י״ט, כ״ב, כ״ג וכ״ז. שני קנים־מידה נפגשים : האם האיש טרוד במלאכתו (סעיף י״ט), והאם מעשהו משכשך את היין או שאינו אלא מכביד וסותם (סעיף כ״ב) ? וסעיף כ״ז אף נותן את הסדר : יניח הישראל את הנעורת, ויהדק האומן בסכין.

מקרה 4 — יין שנשפך ונעצר

סעיף כ״ג, ובו היפוך הרמ״א : אם היה שם ישראל שיכול היה להציל, ידו של הנכרי אוסרת ; ואם לא היה מי שיציל זולתו, הרי הוא טרוד במלאכתו והכול מותר בהנאה. דין המשלם על הדחיפות האמיתית.

מקרה 5 — יין שנגעו בו במתכוון, להזיק

סעיף כ״ז וההגהה החותמת אותו. במקום שהמעשה מכוון בגלוי כנגד הבעלים — והרמ״א מקבל אומדנות המוכיחות ואינו דורש הודאה — אין ניסוך כלל : היין נשאר מותר, ויש לשתותו בפני הנוגע.

8. סיכום סימן קכ״ד · 124

טבלת זיכרון

שאלות הבנה

להרחבה