Sugyot, sources, the underlying chakira, machlokot of the Rishonim and Acharonim, nafka minot for halakha and analysis of the shitot
Subject:
שולחן ערוך יורה דעה סימן קכ״ד (כ״ז סעיפים) עם נושאי כלים: ש״ך (שפתי כהן), ט״ז (טורי זהב), בית יוסף, טור
Talmudic foundation of the sugya:
עבודה זרה נ״ו ע״ב–נ״ז ע״ב (תינוק בן יומו, הלוקח עבדים, מעשה דבירם) ·
עבודה זרה נ״ח ע״א (אגרדמים ומעשה דמחוזא) ·
עבודה זרה נ״ט ע״ב (אתרוגא, חביתא דאשתקיל לברזא) ·
עבודה זרה ס׳ ע״א (זיקא וכובא, כח וכח כחו) ·
עבודה זרה ס׳ ע״ב (משנת נפל לבור, מעשה לבינה)
Written and researched by:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
📑 Table of contents
שורש הסימן — the three questions of the siman: who forbids, by what act, and to what degree
תינוק בן יומו — Rav versus Shmuel, and why the prohibition stops at drinking (seif 1)
גר תושב וגר שמל ולא טבל — present acceptance or trajectory toward Israel (seif 2)
עבדים ובני שפחות — circumcision, immersion and the master's fear — and the Shach's לא ידעתי מנ״ל (seifim 3–5)
שתייה משום בנותיהן, הנאה משום עבודה זרה — the two tracks of the prohibition, and the Rambam's יראה לי (seifim 6–7)
משוך בערלתו ומומר — libation does not hang on circumcision — and the mumar's migo (seifim 8–9)
שלושה תנאים — the anatomy of a forbidding touch, and the hierarchy of defects (seif 10)
נגיעה או שכשוך — Shach versus Taz on the essential act (seifim 11–13)
הברזא — Rav Papa's two versions, nitzok, and the Mechaber against himself (seifim 14–16)
אחיזה, הגבהה וכח — the vessel stirred without the wine being touched (seifim 17–18)
טירדא — the occupation that acquits: measuring, treading, saving wine (seifim 19–21)
מעשה לבינה והנחת יד על הנקב — when holding the wine back amounts to touching all of it (seifim 22–23)
מגע על ידי דבר אחר — three shitot, and the exact reach of בזמן הזה (seif 24)
אין דרך ניסוך בכך — skin, spigot, tow — the lower limit of the act (seifim 25–27)
חקירת היסוד — the three axes, the nafka minot, and the tables of the siman
1. שורש הסימן — who forbids, by what act, and to what degree
Siman 123 asked which wine is affected. Siman 124 asks something else entirely: who affects it, and by what act. This is the siman of contact — and it is built, from the first seif to the last, on a single architecture: two distinct prohibitions (drinking and benefit), three grades of toucher, three conditions of the act. Nothing in it concerns the wine itself.
The yesod — two prohibitions, never one:
Every difficulty in the siman flows from the fact that “the wine is forbidden” covers two prohibitions with neither the same cause nor the same measure. The Taz says it in one line: « דכבר נתבאר דאיסור שתייה הוא משום בנותיהן ואיסור הנאה הוא משום עבודת כוכבים מ״ה כל שאינו עובד עבודת כוכבים אין כאן איסור הנאה » (ט״ז יו״ד קכ״ד ס״ק ד). The ban on drinking is a social barrier — משום בנותיהן; the ban on benefit is a ban of idolatry. Hence the rule that governs the whole siman: every defect in the act or in the toucher lowers the case by one degree — נחתינן חד דרגא — and never by two.
The map of the siman:
Seifim 1–9 — who touches: the child, the ger toshav, the convert circumcised but not immersed, the slave, the maidservant's son, the non-idolater, the מָשׁוּךְ, the mumar, the anussim.
Seifim 10–13 — which act: the three conditions, נגיעה and שכשוך, the hand seized inside the barrel.
Seifim 14–18 — the barrel and its spigot: the finger, the spigot pulled out, the vessel stirred, the wine poured.
Seifim 19–23 — the man occupied: measuring, treading, saving wine, stopping wine at the hole.
Seifim 24–27 — contact through an object, בזמן הזה, and what is simply not a manner of libation.
עמוד השדרה בש״ס : עבודה זרה נ״ו ע״ב–נ״ז ע״ב (תינוק בן יומו, הלוקח עבדים, מעשה דבירם) · עבודה זרה נ״ח ע״א (אגרדמים ומעשה דמחוזא) · עבודה זרה נ״ט ע״ב (אתרוגא, חביתא דאשתקיל לברזא) · עבודה זרה ס׳ ע״א (זיקא וכובא, מעצרא זיירא) · עבודה זרה ס׳ ע״ב (משנת נפל לבור, מעשה לבינה)
The siman opens with the weakest case there is: a non-Jewish child who cannot name idolatry. The Mechaber writes that he forbids only for drinking. This half-measure is no compromise: it is the conclusion of a sugya in which Rav himself was forced to spell out his own words.
Rav and Shmuel — does an infant make yayin nesech?
Shita
Position
Source
Rav
Even a day-old infant makes the wine yayin nesech — but pressed by Rav Kahana and Rav Assi over the Beiram lulav case, he specifies: « אֵימוֹר דַּאֲמַרִי אֲנָא בִּשְׁתִיָּיה, בַּהֲנָאָה מִי אֲמַרִי? »
עבודה זרה נ״ז ע״א
The beraita
Among slaves and maidservants' sons only the grown ones make yayin nesech — and grown means: « גְּדוֹלִים — יוֹדְעִין בְּטִיב עֲבוֹדָה זָרָה וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ, קְטַנִּים — אֵינָם יוֹדְעִין בְּטִיב עֲבוֹדָה זָרָה וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ »
עבודה זרה נ״ז ע״א
The second version
The beraita comes precisely to exclude Rav: « לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַב, דְּאָמַר רַב: תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ עוֹשֶׂה יֵין נֶסֶךְ, קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא »
עבודה זרה נ״ז ע״ב
The chakira: why does the infant forbid anything? Two branches. (א) Because he possesses, like any non-Jew, an idolatrous intent — in which case the exemption from the benefit-ban needs explaining. (ב) Because a decree was made on his touch on account of the adult: the infant himself is nothing, but wine a non-Jew has stirred must not look permitted. So Tosafot read it: « דבמגע תינוק ושכשכו איכא למיגזר אטו גדול אבל נפל לבור מוכחא מלתא דאניס לא שייך למגזר מידי » (תוספות עבודה זרה נ״ז ע״א ד״ה תינוק בן יומו).
The Shach names the source (ש״ך יו״ד קכ״ד ס״ק א): « אפילו תינוק בן יומו עושה יי״נ בשתייה וכן הוא בפוסקים ». He thereby fixes the ruling against the Geonim cited by Tosafot, who ruled like Shmuel: the infant forbids nothing at all.
Where exactly does the line of the “adult” fall? The Tur is not satisfied with the gemara's criterion: « לא מגע של כל הנכרים אסרו בהנאה אלא דווקא בגדול שיודע בטיב כו״ם ומשמשיה דהיינו כל שזוכר ומזכיר בפיו כו״ם ומשמשיה » (טור יו״ד קכ״ד). The word בפיו is an addition — it is absent from the Tosefta the phrase is drawn from. The Taz analyses it at length: the Perisha attaches זוכר to thought, he attaches בפיו to both verbs, and concludes:
« ולשון מזכיר פירושו שנותן לב להזכיר וע״כ לא נקט בש״ע אלא ומזכיר לחוד » (ט״ז יו״ד קכ״ד ס״ק א).
Nafka mina: a child who knows idolatry but never names it. For the Perisha he is already “grown” — knowledge suffices. For the Taz, no: he must mention it, and deliberately. The Mechaber himself decided by retaining only one verb — שאינו מזכיר — as the Taz expressly notes.
גר תושב דהיינו שקבל עליו שבע מצו׳ וכן גר שמל ולא טבל מגען אוסר בשתייה: הגה וכל זמן שלא טבל כראוי מיקרי לא טבל (ר״ן פ׳ השוכר והגהות מרדכי דיבמות פרק החולץ) ויש מקילין אפילו במגע גר תושב (טור בשם הרא״ש ותוס׳ ומרדכי) אבל יין שלו ודאי אסור (ב״י):
3. גר תושב וגר שמל ולא טבל — present acceptance or trajectory
Two men stand at the same point on the spectrum, and yet everything separates them. The ger toshav has accepted the seven commandments and will stop there. The convert circumcised but not immersed is on the road to Israel, and has not arrived. Which of the two is nearer? The answer depends on what one measures.
Does their touch forbid, and how far?
Shita
Position
Source
Rashba
Both forbid for drinking
טור יו״ד קכ״ד
Rosh, Tosafot, Mordechai
Both are permitted, even for drinking: « גר תושב שקבל עליו ז׳ מצות כתב הרשב״א שמגעו אסור בשתייה ומתוך כך פסק שגר שמל ולא טבל אוסר ג״כ בשתייה וא״א הרא״ש ז״ל מתיר בשניהם אפילו בשתייה »
טור יו״ד קכ״ד
Rambam
Like the Rashba: « גֵּר תּוֹשָׁב וְהוּא שֶׁקִּבֵּל עָלָיו שֶׁבַע מִצְוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ יֵינוֹ אָסוּר בִּשְׁתִיָּה וּמֻתָּר בַּהֲנָיָה »
רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״א הלכה ז
Mechaber
Rules like Rashba and Rambam: their touch forbids for drinking
שו״ע יו״ד קכ״ד:ב
Rama
Cites the Rosh's leniency, for the touch only; wine belonging to him stays forbidden
רמ״א יו״ד קכ״ד:ב
The Shach's kashya (ש״ך יו״ד קכ״ד ס״ק ד): the Rama writes “some are lenient even about the touch of a ger toshav.” The word אפילו implies the unimmersed convert would remain forbidden. But, objects the Shach, nobody holds that: Tosafot and the Rosh expressly permit both. Hence « ויותר נראה דה״ק הרב ויש מקילין אפילו במגע גר תושב כ״ש בגר שמל וקבל עליו כל המצות ».
The answer he rejects, and the one he keeps: he first weighs the Ran's sevara — the unimmersed convert is worse than a ger toshav, « דגר תושב מקבל מהשתא וגר שמל ולא טבל אינו מקבל אלא לאחר טבילה » — so the Rama would have narrowed the leniency on purpose. Then he rejects it: better to read אפילו as an a fortiori. One circumcised upon accepting all the mitzvot is nearer still than one who stops at seven.
The chakira beneath the dispute: what strips a non-Jew of the power to make wine nesech? (א) A present acceptance — he has renounced idolatry here and now; that is the Ran's reading, and the ger toshav wins. (ב) A belonging in formation — he has already left his people to enter Israel; that is the Shach's reading, and the circumcised convert wins. The Bach, quoted by the Shach, pushes the first branch to its limit: « נראה דאפילו בקבל עליו בלבד שלא לעבוד עבודת כוכבים מגעו שרי בהנאה ולא נקט ז׳ מצות אלא לאורויי דאפ״ה אוסר מגעו בשתייה » (ב״ח, מובא בש״ך יו״ד קכ״ד ס״ק ב).
Nafka mina, and a distant consequence: if acceptance is what counts, it is enough that a man renounced idolatry — without the seven commandments — for his touch no longer to forbid benefit; that is precisely the Bach's thesis. The Taz draws a concrete application: « וכ׳ רש״ל דהקראים דינם כגר תושב ומותר לשתות עמו ישראל » (ט״ז יו״ד קכ״ד ס״ק ב).
בני השפחות העובדות כוכבים שנולדו ברשות ישראל ומלו ועדיין לא טבלו הגדולי׳ אוסרי׳ היין בשתיי׳ במגען אבל מגע הקטני׳ מותר אפי׳ בשתיי׳ כיון שמלו אע״פ שעדיין לא טבלו:
Three consecutive seifim for one problem: a man no longer quite a non-Jew and not yet a Jew. Each answers with a different criterion — immersion, circumcision, the mother's immersion — and there the Shach writes one of the frankest לא ידעתי in all of Yoreh De'ah.
Twelve months, or at once? Rav Nachman in Shmuel's name teaches: « הַלּוֹקֵחַ עֲבָדִים מִן הַגּוֹיִם, אַף עַל פִּי שֶׁמָּלוּ וְטָבְלוּ — עוֹשִׂין יֵין נֶסֶךְ עַד שֶׁתִּשְׁקַע עֲבוֹדָה זָרָה מִפִּיהֶם » — and he gives the term:
« וְכַמָּה? אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ » (עבודה זרה נ״ז ע״א). The beraita refutes it, and the Mechaber rules: once circumcised and immersed they no longer forbid, even if the names of idols have not left their mouths.
Why the slave is a case apart (תוספות עבודה זרה נ״ז ע״א ד״ה עד שתשתקע): Tosafot keep the twelve-month rule for the slave alone, since he does not convert wholeheartedly — אימת רבו עליו — whereas « אבל עובדי כוכבים שמלים וטובלים מרצונם ולדעתם נשתקע שם עבודת כוכבים מפיהם מיד ומותר מגען ביין מיד ». The Taz rebuilds his whole reading of the Tur on this distinction, even positing a word dropped from the printed text (ט״ז יו״ד קכ״ד ס״ק ב).
The Shach's לא ידעתי מנ״ל (ש״ך יו״ד קכ״ד ס״ק ח): the Mechaber writes in seif 4 that the adults among maidservants' sons forbid the wine for drinking. The Shach stops short: « לא ידעתי מנ״ל הא דהא כיון דלא טבלו עדיין עובדי כוכבים הן ומגען אוסר אפילו בהנאה דקי״ל אינו גר עד שימול ויטבול ». A man not immersed is a full non-Jew; his touch ought to forbid benefit too. And he marshals against the Mechaber the Ran, the Rashba, Tosafot, the Tosefta and the Rambam.
Tosafot's answer — why the slave is not an ordinary non-Jew: « ואומר ר״י דשאני טומאה דחשו חכמים להפסד טהרות אבל לענין כל שאר דבריהם קי״ל דאינו גר עד שימול ויטבול » (תוספות עבודה זרה נ״ז ע״א ד״ה גדולים אין קטנים לא). Impurity is a field where the Sages feared the loss of טהרות; elsewhere the rule stands. The Shach draws the phrase that sums up the exception:
« דשאני עבדים שאין לבן לשמים אלא מאימת רבן מתיהדים » (ש״ך יו״ד קכ״ד ס״ק ח).
Does circumcision suffice for the child? (seif 4, end) The Rashba holds a maidservant's small son forbids nothing, even uncircumcised; the Ra'ah and the Ramah require circumcision. The Beit Yosef reads the Rambam as also requiring mila, so the Mechaber writes כיון שמלו. Both Shach and Taz refuse that reading, the Taz head-on: « ותמהני מאד מהיכן משמע ליה לב״י מדברי הרמב״ם כן », closing with the Tosefta the Tur had not seen:
« דודאי אין כח לחלוק על תוספתא » (ט״ז יו״ד קכ״ד ס״ק ג).
Seif 5 and its hidden yesod: if the maidservant immersed for slavery, her son needs no immersion — Rashi writes so on the beraita, the Ran and the Nimukei Yosef follow. The Shach draws the exact consequence (ש״ך יו״ד קכ״ד ס״ק י): « כיון דלא בעי טבילה הוה ליה כישראל משוך בערלתו ». In other words the child is not “a non-Jew exempted from immersion” but a man whose status is already acquired, lacking only an outward sign.
Nafka mina — and the limit the Shach himself sets: « מיהו תינוק עובד כוכבים דלאו בן שפחה הוא אפי׳ מל עושה יי״נ בשתיה כל זמן שלא טבל » (ש״ך יו״ד קכ״ד ס״ק ט). The leniency of seif 4 rests on servile descent, not on childhood: a circumcised non-Jewish child with no bond of servitude stays under the drinking-ban of seif 1.
יש מי שאומר שכל מקום שאמרו ביין שלנו שהוא מותר בהנאה ואסור בשתייה מפני צד נגיעה שנגע בו העובד כוכבים כשהיה העובד כוכבים עובד אלילים אבל אם היה איסורו בגלל עובד כוכבים שאינו עובד אלילים שנגע ביין שלנו שלא בכוונה או שטפח על פי החבית הרי זה מותר בשתייה וכן כל כיוצא בזה:
5. שתייה משום בנותיהן, הנאה משום עבודה זרה — the two tracks
Seifim 6 and 7 are the keystone of the siman. They do not decide a case: they state the conversion rule between the two prohibitions. Without them, half the rulings that follow would look arbitrary.
The Rambam's rule as written: « כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בְּעִנְיָן זֶה שֶׁהַיַּיִן אָסוּר אִם הָיָה עַכּוּ״ם שֶׁנֶּאֱסַר הַיַּיִן בִּגְלָלוֹ עוֹבֵד עַכּוּ״ם הֲרֵי הוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה. וְאִם אֵינוֹ עוֹבֵד עַכּוּ״ם הֲרֵי הוּא אָסוּר בִּשְׁתִיָּה בִּלְבַד » (רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״א הלכה ח). Seif 6 transposes it; seif 7, opened by יש מי שאומר, applies it in reverse — and it is a יראה לי of the Rambam himself:
« יֵרָאֶה לִי שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ בְּעִנְיָן זֶה בְּיַיִן שֶׁלָּנוּ שֶׁהוּא אָסוּר בִּשְׁתִיָּה וּמֻתָּר בַּהֲנָיָה מִפְּנֵי צַד נְגִיעָה שֶׁנָּגַע בּוֹ הָעַכּוּ״ם כְּשֶׁהָיָה הָעַכּוּ״ם עוֹבֵד עַכּוּ״ם » (רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ג הלכה י״א).
Why “יש מי שאומר” over a halakha of the Rambam? The Mechaber uses that phrase when a single authority holds a point. Here the reason is visible in the source: the Rambam did not receive it, he deduced it — יראה לי. The Shach maps its reach (ש״ך יו״ד קכ״ד ס״ק י״א): wherever the siman says “permitted for benefit, forbidden for drinking on account of a form of touching,” a non-idolater will render the wine permitted even for drinking.
The underlying chakira: are the two prohibitions (א) two degrees of one ban — a strong and a weakened one — or (ב) two independent bans, one about social closeness and one about idolatry, that merely coincide? The Taz's formulation (ט״ז יו״ד קכ״ד ס״ק ד) decides for the second branch, and it is what makes sense of a non-idolater still being forbidden for drinking: his daughter's people did not change because his worship did.
Nafka mina — and it is the heaviest in the siman: may two leniencies be combined? The Shach says no, flatly: « מיהו היכא דמותר מן הדין בהנאה משום שאינו עובד עבודת כוכבים כגון קטן וגר תושב וכה״ג… אף לדידן אסור בשתייה אף במקום הפסד » (ש״ך יו״ד קכ״ד ס״ק ע״א). A non-idolater plus an unintentional touch do not make wine permitted for drinking, because the second relief has nothing left to relieve — the first already spent the one-degree descent.
האנוסים אפילו הטובים שבהם אינם יכולים ליזהר ממגע עובד כוכבים וכיון שהם חשודים עליו אינן נאמנים על שלהם אפילו בשבועה אבל נאמנים על של אחרים: הגה ואין אוסרין יין במגען ודוקא אותם שדרים עדיין בין העובדי כוכבים ועושין עבירות בפרהסיא מפני אונס רק בצנעה נזהרים ואפשר להם לברוח על נפשם רק שממתינים משום ממון או כיוצא בו אבל אם עוברין גם בצנעה על עבירות אע״פ שעשו מתחלה באונס הרי הם כעובדי כוכבים (ריב״ש סי׳ ד׳):
6. משוך בערלתו ומומר — libation does not hang on circumcision
Seif 8 sets side by side two exactly opposite men: the Jew who has erased the sign of the covenant, and the apostate who has kept it. The first forbids nothing; the second forbids everything. The reason is one line of the Shach, and that line is the organising principle of the whole siman.
The yesod (ש״ך יו״ד קכ״ד ס״ק י״ד): « דניסוך אינו תלוי במילה רק בעובד עבודת כוכבים וזה שנמשכה ערלתו לבו לשמים ». The power to make wine nesech is neither a bodily attribute nor a defect of belonging: it is a capacity tied to worship. Hence: the מָשׁוּךְ, whose heart stayed turned to Heaven, cannot pour a libation; the mumar, whose body still bears the covenant, can.
Is the mumar believed when he says he repented?
Shita
Position
Source
Ri
Permitted the wine, on an external fact (he had deposited his purse on Shabbat)
שבולי הלקט, מובא בבית יוסף יו״ד קכ״ד
Rashba
Forbade: איכא למימר איערומי קמערים
מובא בבית יוסף יו״ד קכ״ד
Orchot Chaim
The mumar is believed on his own word — and this is the Mechaber's source
שו״ע יו״ד קכ״ד:ח
The Shach's chiluk — a migo, not trust (ש״ך יו״ד קכ״ד ס״ק ט״ו): « אבל היכא דאינו ידוע שהיה מומר אע״ג דאינו ידוע ג״כ שהיה ישראל נאמן לומר תשובה עשיתי במגו דאי בעי אמר מעולם לא המיר וישראל הוא ». Credibility does not reward repentance: it flows from his having been able to keep silent. Where the apostasy is notorious that migo collapses — and the Rashba is right.
Seif 9 and the anussim — two questions, not one: the Mechaber says they are not believed about their own wine, even under oath, but are believed about others'. The Rama adds what the Mechaber had not said: ואין אוסרין יין במגען. The distinction is sharp — credibility and capacity to render nesech are two different things. A man may be disbelieved and yet forbid nothing by his touch. And the Rama sets the boundary: one who transgresses even in private הרי הם כעובדי כוכבים (ריב״ש סי׳ ד׳).
מגע עובד כוכבים לאסור בהנאה צריך שלשה תנאים אחד שיתכוין ליגע לאפוקי תינוק שנגע דלאו בר כוונה הוא וכן לאפוקי נפל לבור ועלה מת שני שידע שהוא יין ושלישי שלא יהא עוסק בדבר אחר:
7. שלושה תנאים — the anatomy of the touch, and the hierarchy of defects
Seif 10 is the only purely definitional seif of the siman. It lists three conditions — intent to touch, knowledge that it is wine, freedom of mind. But listing is not ranking: the Rosh and the Taz show that these three defects do not weigh the same at all.
The three conditions and their counter-examples, as the Mechaber writes them: intent to touch — לאפוקי תינוק שנגע דלאו בר כוונה הוא and לאפוקי נפל לבור ועלה מת; knowledge — the beraita of the gemara, « חָרָם גּוֹי שֶׁהוֹשִׁיט יָדוֹ לֶחָבִית, וּכְסָבוּר שֶׁל שֶׁמֶן הִיא וְנִמְצֵאת שֶׁל יַיִן » (עבודה זרה נ״ח ע״א); availability of mind — מדדו בקנה of the mishna. The Rambam frames the converse of the first:
« נִכְנַס הָעַכּוּ״ם לְבַיִת אוֹ לַחֲנוּת לְבַקֵּשׁ יַיִן וּפָשַׁט יָדוֹ כְּשֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ וְנָגַע בַּיַּיִן אָסוּר שֶׁהֲרֵי לְיַיִן נִתְכַּוֵּן וְאֵין זֶה נוֹגֵעַ בְּלֹא כַּוָּנָה » (רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ב הלכה ז).
The chakira: are the three conditions (א) three equal components of one definition, each of which when missing voids the touch alike — or (ב) a ladder, in which a total absence of intent is a deeper defect than mere distraction? The Rosh decides for the second, and counter-intuitively: « וקיימא לן לפי האמת דחמור כוונת מגע בלא כוונת ניסוך מהיכא דליכא כוונה כלל » (רא״ש על עבודה זרה פרק ד׳ סימן ט״ו). One who meant to touch but was occupied is graver than one who meant nothing at all.
The Taz's proof (ט״ז יו״ד קכ״ד ס״ק ל׳): « נקט דוקא הנך תרי גווני אבל אם היה כוונת מגע אלא שהיה טירדא באחת מן הטרדות הנזכרות בסימן זה אין לו היתר בשתיה ». His proof is the mishna itself: one who touched with a lulav absent-mindedly is permitted for drinking, whereas one who measured with a reed — thus meaning to touch — is not. The Taz reads the same hierarchy in the Rambam, who for the occupied hand grants benefit only.
Defect in the touch
Drinking
Benefit
Source
Full touch — intended, known, mind free
forbidden
forbidden
שו״ע יו״ד קכ״ד:י
Occupied elsewhere (טירדא), by hand
forbidden
permitted
שו״ע יו״ד קכ״ד:י״ט
Unaware that it is wine
forbidden
permitted
שו״ע יו״ד קכ״ד:י״ב
No intent to touch at all, through an object
permitted
permitted
שו״ע יו״ד קכ״ד:כ״ד
Non-idolater — whatever the defect
forbidden
permitted
שו״ע יו״ד קכ״ד:ו
Nafka mina: a non-Jewish worker plunges his hand into a vat to retrieve a dropped tool, knowing full well it is wine. If the three conditions are equal, one condition is missing and the wine stays permitted for benefit — end of story. If the Rosh's ladder is right, one must still ask: was he really occupied, or was his mind free as he drew his hand back? That is exactly the question of the etrog sugya, and it is decided separately for the entry and for the withdrawal.
כיצד היא הנגיעה שאוסר בה העובד כוכבים היין בהנאה שיגע בידו או ברגלו (וי״א דאם נגע ברגלו אינו אוסר בהנאה דאין דרך נסוך בכך) (בב״י) או בדבר אחר (שבידו) וישכשך אפילו בפיו כגון ששתה ממנו או שמצץ במינקת בחבית והעלהו לפיו כל היין אסור בהנאה מכל מקום כלי שיש לו חוטמין כמו שיש לכלי שנוטלים ממנו לידים ויש בו יין יכול ישראל למצוץ מחוטם זה ועובד כוכבים מחוטם זה כאחד ובלבד שיפסוק הישראל קודם שיפסוק העובד כוכבים. אם נגע ברתיחה שעל היין הוי כנוגע ביין עצמו (מרדכי פרק בתרא דעבודת כוכבים וב״י לדעת רי״ף ורמב״ם):
עובד כוכבים שנכנס לבית או לחנות ישראל לבקש יין ופשט ידו כשהוא מחפש ונגע ביין ושכשכו נאסר בהנאה ואם נתערב באחר דמי היין המשוכשך אסור בהנאה והשאר מותר בהנאה אבל אם הושיט ידו לחבית כסבור שהוא של שמן ונמצאת של יין מותר בהנאה:
הרי שפשט ידו לחבית של יין (ליטול משם דבר שנפל שם) (תוספות ורא״ש ור״ן וטור) ותפסו ידו קודם שיוציאנה ולא ינידה ופתחו החבית מלמטה עד שיצא היין וירד למטה מידו מותר בהנאה:
8. נגיעה או שכשוך — Shach versus Taz on the essential act
Here is the most practical machloket of the siman. Does touching the wine suffice, or must it be agitated? The answer settles the fate of a barrel every time a hand rests on it for a second — and the Shach and the Taz, one after the other, conclude in opposite directions.
The same, in his gloss on the seized hand: benefit is forbidden only with agitation
השגות הראב״ד, מובא בט״ז יו״ד קכ״ד ס״ק ט
Rashba
Touch alone forbids — for one cannot touch without stirring
תורת הבית, מובא בט״ז יו״ד קכ״ד ס״ק י״א
Shach
Like Rambam and Tur: « אבל נגיעה לחוד בלא שכשוך אינו אוסר בהנאה וכדעת הטור ורש״י והרמב״ם »
ש״ך יו״ד קכ״ד ס״ק כ
Taz
The reverse, in practice: « ומ״מ לענין הלכה יש לנו לחוש לדברי רשב״א ולאסור במגע לחוד דא״א בלא שכשוך »
ט״ז יו״ד קכ״ד ס״ק י״א
The Beit Yosef's kashya: if touch alone does not suffice, why did Tosafot and the Rosh need to explain that the man in the etrog sugya was occupied? It would have been enough to say he did not stir. The Beit Yosef concludes that for them touching alone forbids benefit.
The Shach's answer (ש״ך יו״ד קכ״ד ס״ק כ): he turns the question around. The Beit Yosef assumed a difference between the hand going in and coming out; in fact « אלא ודאי כך לי שכשוך דהכנסה כשכשוך דהוצאה ». If the entry did not forbid, it is not because entering does not stir, but because he was busy retrieving his etrog. And Tosafot say so expressly:
« שבהכנסת ידו אע״פ שהיה יודע שהוא יין אינו חשוב שכשוך לאסרו בהנאה מפני שהיה טרוד ליקח אתרוגו שלא יטנף » (תוספות עבודה זרה נ״ט ע״ב ד״ה נקטוה לידיה).
An agitation, or a real agitation? The Beit Yosef hesitates; the Rashba decides in Mishmeret HaBayit: « דלא מצינו הפרש בין שכשוך רב לשכשוך מועט אלא הכל אסור » (מובא בט״ז יו״ד קכ״ד ס״ק ו). And the Machoza sugya confirms it in fact: the man only wanted to know whether it was wine,
« הֲוָה יָתֵיב חַמְרָא בְּדַוְולָא, שְׁדָא בֵּיהּ יְדֵיהּ שַׁיכְשֵׁךְ בֵּיהּ » (עבודה זרה נ״ז ע״ב) — and the wine was forbidden for benefit.
The two-spouted vessel (seif 11, end): the Mechaber permits drinking simultaneously with a non-Jew provided the Jew stops first. The Rambam gives the reason: « שֶׁמִּשֶּׁיִּפְסֹק הָעַכּוּ״ם יַחֲזֹר הַיַּיִן שֶׁיִּשָּׁאֵר בַּחֹטֶם לַכְּלִי וְיֶאֱסֹר כָּל מַה שֶּׁיִּשָּׁאֵר בּוֹ שֶׁהֲרֵי בָּא הַיַּיִן מִכֹּחוֹ » (רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ב הלכה י״ד). The Shach adds a measure of piety:
« דממדת חסידות יש ליזהר דלמא קדם פסיק עובד כוכבים ברישא » (ש״ך יו״ד קכ״ד ס״ק כ״ד). And the Taz goes further: the Rashba could not identify this vessel, therefore
« אין לנו ללמוד שום קולא מכלי זה ולא ישתה עם העובד כוכבים בשום כלי » (ט״ז יו״ד קכ״ד ס״ק ח).
Nafka mina, and the practice: an open bottle a non-Jew grasped and set down without pouring anything. For the Shach there is no agitation and no ban on benefit. For the Taz we fear a hand never rests without stirring, and we forbid. This is the machloket that returns, word for word, in every modern discussion of open wine handled by a waiter.
חבית שנטלה ממנו הברזא והכניס בה עובד כוכבים אצבעו עד שנגע ביין כולו אסור וכן אם הוציא הברזא התחובה בנקב והיתה נוגעת עד היין שא״א שלא שכשך: הגה ודוקא כשידע שהברזא עוברת כל השולים אבל אם לא ידע הוה ליה מגע עובד כוכבים שלא בכוונה על ידי דבר אחר דמותר אפילו בשתייה (מרדכי פ׳ רבי ישמעאל והגה״מ פי״ב ופשוט הוא כדלקמן סעיף כ״ד כמו שיתבאר לקמן) . אבל אם אינה עוברת כל עובי השולים בענין שאי אפשר לו לשכשך כשמוציא הוי כמו כחו ומה שנשאר בחבית מותר אפילו בשתיה ומה שיצא אסור בשתיה: הגה ואם הוציא שלא בכוונה אף מה שיצא לחוץ שרי דכח עובד כוכבים שלא בכוונה שרי ועיין לקמן סי׳ קכ״ה אם היתה ברזא ארוכה תוך החבית ובתוך אותה ברזא נקב ונותנים בו ברזא קטנה לסתום נקבו אם לא הוציא רק הברזא הקטנה כאינה עוברת עובי השוליים דיינינן לה (ב״י בשם מרדכי וכל בו):
אם נדנד עובד כוכבים הברזא ולא יצא מן היין לחוץ והברזא ארוכה ועברה הדופן ונכנסה בתוך היין אם הברזא אינה מהודקת בחזקה נאסר היין בנדנוד זה אבל אם היתה מהודקת בחזקה מותר:
9. הברזא — Rav Papa's two versions, and the Mechaber against himself
A barrel, a hole, a spigot. Three seifim, one sugya, and an internal contradiction in the Shulchan Aruch which the Shach and the Taz each resolve in his own way. This is the technical summit of the siman.
The sugya: « כֹּל דְּלַהֲדֵי בַּרְזָא — חַמְרָא אֲסִיר » (עבודה זרה נ״ט ע״ב) by the first version; and by the other
« עַד (הברזא) [בַּרְזָא] — חַמְרָא אֲסִיר, וְאִידָּךְ שְׁרֵי » (עבודה זרה ס׳ ע״א). Tosafot explain the first:
« הקילוח הסמוך לנקב אסור בשתיה ולא בהנאה שהרי אין כאן שכשוך שהנקב צר ואינו יכול לשכשך » (תוספות עבודה זרה נ״ט ע״ב ד״ה אמר רב פפא). Rav Yeimar ties it all to the mishna of the pierced barrel and the tevul yom — מפיה, משוליה, מצידיה — and from there comes the geometry of the whole passage.
Shita
Above the hole
Below it
Source
Rabbenu Chananel
forbidden for benefit
permitted even for drinking
טור יו״ד קכ״ד
Rashi
forbidden for benefit
forbidden for drinking
טור יו״ד קכ״ד
Rabbenu Tam
forbidden for benefit
forbidden for benefit
טור יו״ד קכ״ד
Rif — and this is the Tur's עיקר
forbidden for benefit
forbidden for drinking
« מה שמן הנקב ולמעלה אסור אפילו בהנאה ומה שממנו ולמטה לר״ח מותר אפילו בשתייה ורש״י אוסר כולו לשתייה ור״ת אוסר כולו בהנאה ולרב אלפס שלמעלה אסור בהנאה ושלמטה אסור בשתיה וכן עיקר »
The Shach's kashya (ש״ך יו״ד קכ״ד ס״ק ל״ד): in seif 14 the Mechaber writes that if the spigot does not pass the full thickness, what remains in the barrel is permitted even for drinking. But that is the Tur's reasoning, consistent with his position at the start of siman 125: nitzok does not join what remains to what came out by the non-Jew's force. The Mechaber, however, rules at the start of 125 that nitzok does join. He should therefore forbid here too.
First answer — the Shach, in the name of the Mordechai and the Ravyah: « דטעמא דהכא בהוצאת הברזא הוא משום דאע״ג דמה שיצא לחוץ אסור מ״מ כיון שאין נסך גמור דלא שכשך לא אחמור בניצוק » (ש״ך יו״ד קכ״ד ס״ק ל״ד). What comes out is not a completed nesech, since he did not stir; the stringency of nitzok was therefore not applied here.
Second answer — the Taz, on a different principle (ט״ז יו״ד קכ״ד ס״ק י״ג): « דאין כאן אלא איסור כחו שמכחו יצא לחוץ ואינו אוסר רק בשתייה ומטעם זה נמי לא אמרינן שמה שבפנים יהיה אסור מכח ניצוק כיון דכאן האיסור גופיה אינו איסור גמור ». Nitzok transmits only a completed prohibition; a prohibition reaching drinking alone has nothing to transmit. And the Taz immediately draws the converse limit: if the non-Jew pushed the spigot in, he holds the wine back, the prohibition becomes full, and then even the inside is reached.
The chakira the two answers conceal: is nitzok (א) a physical connection — a stream of wine making the two masses one, in which case nothing depends on the gravity of the ban — or (ב) an extension of the prohibition, propagating only to the extent that it is itself complete? The Shach answers from the force of the touch (no agitation, no complete nesech); the Taz from the nature of nitzok itself. Both meet here, and would part the moment there is agitation without intent.
The madman and the presumption of leniency (seif 15): a deranged non-Jew enters, wine flows from the hole — permitted even for drinking. The Taz gives the brief reason: « כיון דלאו בר ניסוך הוא תלינן לקולא » (ט״ז יו״ד קכ״ד ס״ק י״ד). The Shach goes further (ש״ך יו״ד קכ״ד ס״ק ל״ו):
« דכיון שאינו יודע בטיב ניסוך ה״ל למגע עובד כוכבים שלא בכוונה ע״י ד״א » — even if he was seen removing the spigot, as long as he did not touch the wine with his hand it is a touch through an object without intent, permitted for drinking.
Nafka mina — the doubt itself (ש״ך יו״ד קכ״ד ס״ק ל״ג): « דכל היכא דלא ידעינן אי ידע או לא תלינן להקל בענין יין נסך ». We do not know whether the non-Jew knew the spigot pierced the whole wall. The Shach rules that in yayin nesech — a rabbinic prohibition — doubt inclines to leniency. This is the rule that in practice settles half the cases of seif 14 and seif 24.
יש מי שאומר שאם אחז עובד כוכבים בכלי פתוח של יין ושכשכו אע״פ שלא הגביה ולא נגע ביין נאסר: הגה ורבים חולקים לומר דאם שכשך בגופו של הכלי בלא הגבהה לא מקרי שכשוך (רשב״א וראב״ד והרא״ש ור׳ ירוחם בשם רוב הפוסקים) ולכן אין להחמיר במקום פסידא:
נטל עובד כוכבים כלי של יין והגביהו ויצק היין אע״פ שלא שכשך נאסר שהרי בא היין מכחו הגביה ולא שכשך ולא נגע מותר: הגה וכ״ש שאינו אוסר בנגיעת הכלי לחוד (הפוסקים הנ״ל וריב״ש סי׳ ש״י):
10. אחיזה, הגבהה וכח — the vessel stirred without the wine being touched
Here the wine is never touched. Only the vessel is. Two very short seifim, and behind them a question that runs through the whole law of contact: is acting on the container acting on the contents?
And then it is permitted even for drinking: « ומותר אפילו בשתייה כן משמע מדברי הפוסקים המקילים »
ש״ך יו״ד קכ״ד ס״ק מ״א
Taz
Further still: even when lifting one may be lenient — « לא מצינו שכשוך אוסר אלא בנוגע ביין עצמו בין בגופו בין ע״י ד״א אבל במגביהו או מוליכו ומשכשכו לא שאין דרך המנסכין כן כלל » — though for drinking mere touch forbids
ט״ז יו״ד קכ״ד ס״ק ט״ו
Seif 18 is not a case of contact at all: « נָטַל כְּלִי שֶׁל יַיִן וְהִגְבִּיהוֹ וְיָצַק הַיַּיִן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁכְשֵׁךְ נֶאֱסַר שֶׁהֲרֵי בָּא הַיַּיִן מִכֹּחוֹ » (רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ב הלכה ב). The wine was not touched; it came by the man's force. That is a separate chapter — the chapter of siman 125 — and the Mechaber brings it here only to mark, by contrast, the end of the chapter of contact. Hence the Rama's conclusion: וכ״ש שאינו אוסר בנגיעת הכלי לחוד.
The Darkhei Moshe, quoted by the Shach (ש״ך יו״ד קכ״ד ס״ק מ״ג): « ולכן אני תמה על קצת המחמירין ומפסידין ממונם של ישראל לאסור יין ע״י שנגע העובד כוכבים בכלי בלא שום שכשוך ». It is one of the rare places where a posek explicitly charges stringency itself with being a fault — a Jew's monetary loss being no neutral damage.
מדד עובד כוכבים הבור שיש בו יין בקנה או שהיה מטפח על פי החביות הרותח׳ כדי שתנוח הרתיחה או שנטל חבית וזרקה בחמתו לבור מותר בהנאה ואסור בשתיה: הגה שבכל אלו יש הוכחה שלא כוון לנסך רק למלאכתו והוי מגע עובד כוכבים שלא בכוונה ואינו אוסר רק בשתייה וי״א דאפילו מדדו בידו אינו אוסר בהנאה (הרא״ש והר״ן והרשב״א וטור וראב״ד ור׳ ירוחם) הואיל ובמלאכתו הוא עוסק ויש להקל במקום הפסד עובד כוכבים שדרך יין אם שמרוהו וראו שלא נגע בידו אין היין נאסר בהנאה רק בשתייה דהא ג״כ במלאכתו הוא עוסק (טור) ועיין לעיל סי׳ קכ״ג וכן אם הכניס ידו לתוך חבית ואינו יודע שיש שם יין אינו אוסר בהנאה (שם) ואפילו נודע לו שהוא יין אם הוציא מיד שנודע לו מותר בהנאה הואיל וכשהכניסה לא ידע שהוא יין (טור בשם ראב״ד ורא״ש ור׳ ירוחם) ואין לדמות מילתא למילתא בדברים אלו ואין לך בו אלא מה שאמרו חכמים (טור ורא״ש וראב״ד ורשב״א):
עובד כוכבים שנפל לבור של יין והעלוהו משם מת מותר בהנאה. ואסור בשתיה אבל עלה חי אסור בהנאה: הגה וה״ה אם נתקל ונתגלגל בתוך היין ונתגלגל גם לחוץ שהיה באנסו גם לבסוף (ב״י בשם הרשב״א):
ישראל שנפל לבור של יין ושלח עובד כוכבים ידו ואחז בו והוציאו וישראל אחר היה שם ששמר שלא נגע ביין מותר אפילו בשתייה: הגה ולא מקרי נגיעה מה שנוגע ע״י אדם (ריב״ש סימן ש״י):
11. טירדא — the occupation that acquits, and how far it extends
The third defect of seif 10 is the subtlest: the man meant to touch, knew it was wine, but was doing something else. The mishna gives four examples. The whole question of the siman is whether one may add a fifth.
The mishna and the beraita: « נָפַל לַבּוֹר וְעָלָה, מְדָדוֹ בְּקָנֶה, הִתִּיז אֶת הַצִּרְעָה בְּקָנֶה, אוֹ שֶׁהָיָה מְטַפֵּיחַ עַל פִּי חָבִית מְרוּתַּחַת — בְּכׇל אֵלּוּ הָיָה מַעֲשֶׂה וְאָמְרוּ: יִמָּכֵר, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר » (עבודה זרה ס׳ ע״ב). And on measuring by hand, the beraita:
« מְדָדוֹ, בֵּין בַּיָּד בֵּין בָּרֶגֶל — יִמָּכֵר. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: בַּיָּד — אָסוּר, בָּרֶגֶל — מוּתָּר » (עבודה זרה נ״ז ע״א). The Mechaber in seif 19 copies the mishna and does not add the hand; the Rama expressly adds the view of those who permit it too.
The great kashya — is saving the wine a טירדא? The sugya of the barrel whose spigot fell out (עבודה זרה נ״ט ע״ב) forbids the wine for benefit. The Rosh asks: the man was busy saving the wine, exactly like one measuring it — why forbid?
Two answers, and two opposite rulings:
Shita
Answer
Source
Raavad (and the Rashba with him)
Saving wine is a טירדא — the sugya speaks of a case where Jews were present and the non-Jew rushed in first; only then is he not “occupied”
מובא ברא״ש על עבודה זרה פרק ד׳ סימן כ׳
Rosh
Rejects the answer — « ולא נהירא לי דאימר למצוא חן או להשתכר נתכוין » — and the kashya itself:
« אין לנו לדמות הטרדות זה לזה אלא מה שמצינו בתלמוד שזה נקרא טרדא »
רא״ש על עבודה זרה פרק ד׳ סימן כ׳
Mechaber
Follows the Rosh: in seif 23 he does not distinguish by whether a Jew was present
שו״ע יו״ד קכ״ד:כ״ג
Rama
Follows the Raavad: ודוקא שהיה שם ישראל להציל היין
רמ״א יו״ד קכ״ד:כ״ג
The Rama against the Rama — the Taz's kashya (ט״ז יו״ד קכ״ד ס״ק י״ח): at the end of seif 19 the Rama copies from the Tur the Rosh's formula, « שאין לנו לדמות מילתא למילתא אלא מה שמפורש בתלמוד שנקרא טרדא דוקא בזה מותר ואין לדמות לו בדברים אחרים » (טור יו״ד קכ״ד), and concludes: ואין לך בו אלא מה שאמרו חכמים. Yet in seif 23 he rules like the Raavad, who adds precisely a new טירדא. The Taz:
« והיאך כתב כאן שאין לך אלא מה שאמרו חכמים והלא אנו מוסיפין עליהם ומ״ש הוספה זו מהוספה אחרת ».
The Shach attacks from the opposite side (ש״ך יו״ד קכ״ד ס״ק ס״ג): he contests not the Rama's consistency but his ruling. The Rosh and the Tur draw no distinction; to draw one is to follow the Raavad against them — « ובאמת לא ידעתי למה דהא קי״ל הלכה כבתראי ». The Rosh is later, he cites the Raavad and refutes him, and he is the stricter: three reasons to rule like him.
Measuring by hand — and the Shach against the Levush (ש״ך יו״ד קכ״ד ס״ק נ׳): the Rama permits measuring by hand במקום הפסד. The Levush restricts this to a large loss. The Shach refuses: « ול״נ דהואיל והוא איסור דרבנן הלכה כדברי המקילין ותו דבתראי נינהו וידעי טפי דברי הראשונים ופסקו להתיר ». A rabbinic prohibition is not decided by the weight of the loss. But he at once sets the limit (ש״ך יו״ד קכ״ד ס״ק נ״א):
« אבל נגע בידו אסור בהנאה אע״פ שעסוק במלאכתו ול״ד למדדו ביד » — measuring and touching are not the same thing.
עלה מת or עלה ומת — the Taz's reading (ט״ז יו״ד קכ״ד ס״ק י״ט): the gemara says « לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁעָלָה מֵת, אֲבָל עָלָה חַי — אָסוּר. מַאי טַעְמָא? אָמַר רַב פָּפָּא: דְּדָמֵי עֲלֵיהּ כְּיוֹם אֵידָם » (עבודה זרה ס׳ ע״ב). The Taz fastens on the wording:
« הלשון משמע שמת קודם העלאה אבל חי בשעת העלאה ואחר כך מת תכף חיישינן שמא אותה שעה נתן שבח ליראה שלו ». And he draws an explicit parallel with the variant readings on פירשה מתה and פירשה ומתה. The word מת is not a final state: it is the state at the moment of the raising.
Seif 21 and the Rivash's principle: a non-Jew pulls a Jew out of the vat; the Jew touches the wine, not he. The Rama: ולא מקרי נגיעה מה שנוגע ע״י אדם. The Shach quotes the Rivash in full (ש״ך יו״ד קכ״ד ס״ק נ״ז): « ואפי׳ יתכוין העובד כוכבים לנסך בדרך זה ואומר בפירוש שהוא מנסכו ע״י כך אין בדבריו כלום ». A declaration does not manufacture an act. And the Taz states the general rule that follows (ט״ז יו״ד קכ״ד ס״ק כ״א):
« שהנוגע ע״י ד״א צריך שיביא הנוגע את הד״א ולא שיהיה כבר שם ».
Nafka mina: a reed standing in the wine, which a non-Jew grasps by its outer end. On the Taz's rule he has touched nothing: the object was already in the wine, he did not bring it there. On the opposite reading — which sees the reed as an extension of the hand — this is a touch through an object. The Shach concludes from the Rivash that בשקדמה נגיעת הקנה ביין שרי בשתיה even outside a case of loss.
חבית שנסדקה לארכה וקדם עובד כוכבים וחבקה כדי שלא יתפרדו החרסים הרי זה מותר בהנאה אבל אם נסדקה לרחבה ונתן ידו עליה והכביד עליה עד שהדקה ומנע יציאת היין מותר בשתייה משום דלא הוי נוגע ודוחק יין החבית אלא מעשה לבינה בעלמא קא עביד שהרי היא כלבינה הנתונה על פי החבית ומכבידתה ובחבית של עץ שיש להם חשוקים צירקא״ליש בלע״ז גם כשנסדקה לארכה וחבקה עובד כוכבים מותרת בשתייה (ר״ן בשם תוספות והוא בתו׳ שלנו ובהגהת מיי׳ בשם רשב״ם ומרדכי בשם רש״י):
חבית שהיה נקב בצדה ונשמט הפקק מהנקב והניח העובד כוכבים ידו במקום הנקב כדי שלא יצא היין כל היין שמראש החבית עד הנקב אסור בהנאה ושמן נקב ולמטה מותר בהנאה ואסור בשתייה: הגה וימכור הכל חוץ מדמי היין האסור בהנאה (ב״י בשם הר״ן וע״פ) ודוקא שהיה שם ישראל להציל היין ובא עובד כוכבים והצילו אבל אם לא היה כאן ישראל להציל ובא עובד כוכבים להצילו לא גרע ממדדו בידו מאחר דבמלאכתו הוא עוסק והכל מותר בהנאה (בית יוסף בשם רשב״א וראב״ד) וכל זה לא מיירי אלא שהניח ידו על הנקב או שתחב ברזא שם ואינה עוברת השוליים אבל אם הכניס אצבעו לפנים או ברזא ארוכה כבר נתבאר דכולו אסור בהנאה (גם זה שם וטור לעיל גם דין ניטל הברזא ותוספו׳ ורא״ש וס׳ התרומה וסמ״ג ורשב״א ועוד פוסקים) . ואם הוא בענין שאילו לא הניח העובד כוכבים ידו על הנקב היה יוצא כל היין כגון שעושין מינקת כפופה שמניח ראשה לתוך היין שבחבית והראש האחר חוץ לחבית ומוצץ היין ועל ידי כן יוצא כל היין שבחבית אם הניח העובד כוכבים אצבעו על פי המינקת ומנע היין מלירד נאסר כל היין שבחבית בהנאה שהכל היה יוצא ונגרר לולי ידו ונמצא הכל כבא מכחו ואם לא נגע עובד כוכבים אלא בקילוח היין שעומד במרזב אסור משום נצוק וכל היין האחר שבתוך הקנקן הוי נצוק בר ניצוק ומותר אף בשתייה:
12. מעשה לבינה והנחת יד על הנקב — holding the wine back is touching it
Two neighbouring seifim, two nearly identical gestures, two opposite results. The non-Jew clasps a cracked barrel: permitted for benefit. He lays his hand over a hole: all the wine above it is forbidden for benefit. The difference hangs on one word — prevent.
The sugya: « וְהָנֵי מִילֵּי דִּפְקַעָה לְאוּרְכַּהּ, אֲבָל לְפוּתְיַיהּ — אֲפִילּוּ בִּשְׁתִיָּה שְׁרֵי. מַאי טַעְמָא? מַעֲשֵׂה לְבֵינָה קָעָבֵיד » (עבודה זרה ס׳ ע״ב). The Taz explains why the lengthwise crack still forbids drinking (ט״ז יו״ד קכ״ד ס״ק כ״ב):
« דכשהכלי שלם לא שייך נוגע דכל נוגע ע״י ד״א היינו שהנוגע מביא ד״א בשעת הנגיעה ליין » — the intact barrel is already a container, whereas the cracked barrel has parted from the wine, and the non-Jew brings it back.
The yesod of seif 23 (ט״ז יו״ד קכ״ד ס״ק כ״ד): « כי כל הנעצר שם מחמת העובד כוכבים שהיה יוצא לולא אחיזתו ה״ל כאלו נגע באותו חלק כולו כיון שהוא מונעו מלצאת ». This is no legal fiction: wine that was going to come out is already, in law, wine acted upon. The Rambam lays down the same for the bent siphon:
« שֶׁהַכּל הָיָה יוֹצֵא וְנִגְרָר לוּלֵי יָדוֹ וְנִמְצָא הַכּל כְּבָא מִכֹּחוֹ » (רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ב הלכה י״א). Touching, here, is not stirring: it is stopping.
Two textual corrections, in the Shach and in the Taz: the end of the Rama's gloss on seif 23 reads והכל מותר בהנאה — but many editions had בשתייה. The Shach (ש״ך יו״ד קכ״ד ס״ק ס״ו): « כן הוא ברוב הספרים והדבר פשוט דט״ס הוא וצ״ל בהנאה אבל בשתיה אסור כמו מדדו ביד ». The Taz says exactly the same (ט״ז יו״ד קכ״ד ס״ק כ״ה):
« בשתייה הוא ט״ס וצ״ל בהנאה דהא לא עדיף ממדדו ». Two Acharonim, independently, emending one line — the sign that a corrupt text was circulating.
How far down does the siphon carry the prohibition? The Taz decides between Rashi and Rabbenu Tam (ט״ז יו״ד קכ״ד ס״ק כ״ז): « היינו אם המינקת מגיע עד שולי החבית כן פרש״י להדיא ולא כר״ת כן הסכימו התוספות שם ». If the siphon does not reach the bottom, only the wine down to its tip is forbidden by force of כח; the rest only by נצוק — and so becomes permitted in case of major loss, which is not so when the siphon reaches the bottom.
Nafka mina: a modern tap. The non-Jew puts his hand on it and stops the flow. On the yesod of seif 23 everything that would have come out is affected — hence the whole cask, if the tap sits at the bottom. On the Taz's limit, only what the circuit would in fact have drained. The Taz applies the rule to his own place: « ולפ״ז בגליל ששכיח מינקת כפופה ודאי יש לאסור » (ט״ז יו״ד קכ״ד ס״ק ל״ב) — how common the device is locally changes the concern.
מגע עובד כוכבים ביין ע״י דבר אחר שלא בכוונה כגון שהיה יורד מהדקל ובידו לולב ונגע בראש הלולב ביין שלא בכוונה או שהיה מהלך ונגע בכנף בגדו שלא בכוונה וכן אם נתכוין ליגע בו ע״י דבר אחר אלא שאינו יודע שהוא יין מותר אפילו בשתייה: הגה וה״ה אם הכניס ברזא לחבית או הוציאו שלא בכוונה וכמו שנתבאר ובזמן הזה דהאומות לאו עובדי עבודת כוכבים הם כל מגען מיקרי שלא בכוונה (מרדכי פר״י והגהות אשיר״י ומהרי״ו בהל׳ סי׳ ט״ו) ולכן אם נגע ביין על ידי דבר אחר אף על פי שיודע שהוא יין וכוון ליגע בו מותר אפילו בשתייה דמיקרי מגע על ידי דבר אחר שלא בכוונה והוא הדין אם נגע אפילו בידו בלא כוונת מגע או שלא ידע שהוא יין שרי ואין לפרסם הדבר בפני עם הארץ (ד״ע וכן מצא בתשובת ר״ל ן׳ חביב מ״א) . יין שהיה מונח ברשות הרבים ובאו עובדי כוכבים ודקרו שם סכין להוציא יין מה שיצא לחוץ אסור ומה שבפנים שרי דכיון דלא כיוון העובד כוכבים רק לנקוב החבית ולא כיוון ליגע ביין אפילו נגע ביין הוה ליה מגע עובד כוכבים על ידי דבר אחר שלא בכוונה ושרי (תשובת ר׳ שמואל במרדכי פרק ר׳ ישמעאל):
13. מגע על ידי דבר אחר — three shitot, and the reach of בזמן הזה
Seif 24 is the longest in the siman and the heaviest in consequence. It treats mediated contact — the hand does not touch, an object does — and it is there that the Rama grafts the gloss that made the whole European wine trade workable.
Contact through an object, without intent: three positions, not two
Shita
Position
Basis
Rashi
Forbidden for drinking — no difference between bodily contact and contact through an object
מובא בט״ז יו״ד קכ״ד ס״ק כ״ט
Rabbenu Tam, Halakhot Gedolot, Rif
Permitted even for drinking — « דמגע ע״י ד״א שלא בכוונה אין לו שם מגע כלל אלא שם כח וע״כ מותר לגמרי שלא בכוונה »
ט״ז יו״ד קכ״ד ס״ק כ״ט
The Geonim, per the Ran
Permitted for drinking too, yet it remains a touch: so if he meant to touch believing it was beer, it is forbidden
ט״ז יו״ד קכ״ד ס״ק כ״ט
The chakira, formulated by the Taz himself: is mediated contact (א) a weakened contact — a מגע that is still a מגע — or (ב) a different name altogether: a כח, an applied force, governed by siman 125 and not by the laws of touch? Rabbenu Tam takes the second branch; the Geonim the first. Both permit drinking, and they part the moment intent to touch reappears — the nafka mina the Taz highlights.
The Rama's gloss, and its extension:ובזמן הזה דהאומות לאו עובדי עבודת כוכבים הם כל מגען מיקרי שלא בכוונה. Sources: the Mordechai, the Hagahot Ashri, Mahari Weil siman 15, and the responsum of R. Levi ibn Chaviv siman 41. The Taz explains the mechanism (ט״ז יו״ד קכ״ד ס״ק ל״א): they are like the child of seif 1, « וכל היכא דאיכא חדא לטיבותא שריא ». One relief suffices — but only one.
The Shach's restriction, and why it is decisive (ש״ך יו״ד קכ״ד ס״ק ע״א): the Rama wrote his gloss without reservation. The Shach sets three things against it: the responsum of the Maharil siman 38, which admits the leniency only where the loss is large; the Apei Ravrevei, who writes the same; and his own tradition — « וכן קבלתי מהגאון אמ״ו ז״ל שאין להקל מטעם עובדי כוכבים בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן אלא במקום הפסד ».
Nafka mina — the no-stacking rule, stated twice: the Taz puts it positively — « וכל היכא דאיכא חדא לטיבותא שריא » (ט״ז יו״ד קכ״ד ס״ק ל״א) — and the Shach negatively: two leniencies do not add up (ש״ך יו״ד קכ״ד ס״ק ע״א). And the Taz adds a third case that does not count as a leniency at all: טירדא.
« נקט דוקא הנך תרי גווני אבל אם היה כוונת מגע אלא שהיה טירדא באחת מן הטרדות הנזכרות בסימן זה אין לו היתר בשתיה » (ט״ז יו״ד קכ״ד ס״ק ל׳). A non-Jewish workman occupied at his task who touches the wine with his hand knowing what it is: the בזמן הזה gloss does not save him.
And the Rama himself sets a pastoral limit:ואין לפרסם הדבר בפני עם הארץ. The leniency is real, but it rests on a reckoning of degrees that one who has not studied it will turn into a blanket permission.
חבית של עץ שהוא מטפטף או שותת יקח ישראל הנעורת בידו ויניחנה כנגד הנקב שימנע היין קצת מלצאת ויבא עובד כוכבים אומן ויהדקנה בסכין בנקב עד שיסתום היטב ואם היין שותת הרבה צריך ליזהר ביותר שלא יגע העובד כוכבים ביין (בידו אבל בסכין בדיעבד שרי) (טור והפוסקים) והרוצה לעשות מן המובחר יהדק החבית בחבל ויפסוק שתיתת היין ואחר כך יתקננו: הגה עובד כוכבים שנגע ביינו של ישראל להכעיס כדי לאסרו עליו (תוספות פר״י דנ״ח ע״ב ומרדכי ואגודה שם) אפילו אינם יודעים כן אלא באומדנות המוכיחות (ת״ה סימן כ״ו ובנימין זאב סי׳ שמ״ח עיין שם שהאריך) מותר אפילו בשתייה ויש לשתותו בפני העובד כוכבים כדי שלא ירגילו עצמם בכך (תוספות ומרדכי פר״י בשם א״ז):
14. אין דרך ניסוך בכך — the lower limit of the act
The last three seifim no longer speak of intent or knowledge. They say that a certain act, whatever the intent, is simply not a manner of libation. This is an exemption of another order: it does not diminish the contact, it disqualifies it.
The source: Rav Papa distinguished the skin from the tub — « כּוּבָּא: מַלְיָא — אֲסִיר, דִּלְמָא נָגַע. חַסִּירָא — שְׁרֵי, דְּלָא נָגַע » — and Rav Ashi concludes:
« זִיקָא, בֵּין מַלְיָא וּבֵין חַסִּירָא — שְׁרֵי, מַאי טַעְמָא? אֵין דֶּרֶךְ נִיסּוּךְ בְּכָךְ » (עבודה זרה ס׳ ע״א). Tosafot expressly derive seif 25 and the two that follow:
« ומכאן יש ללמוד שאם יש כאן נוד של עור רך מלא יין אע״פ שהעובד כוכבים דוחק ומגיע דפנותיו זה לזה דכשר כיון דאין דרך ניסוך בכך » (תוספות עבודה זרה ס׳ ע״א ד״ה זיקא בין מליא בין חסירא) — and from there Rabbenu Tam permitted the tightened spigot, the reseated bung, and the tow of seif 27.
The chakira: is אין דרך ניסוך בכך(א) a factual finding — idolaters do not proceed this way, so the fear lapses — in which case the exemption should shift with custom, or (ב) a legal definition of the act of libation, independent of usage? The Mechaber's wording in seif 25 leans to the second: he does not say “we do not suspect,” he says שאין דרך ניסוך בכך — the act itself lacks the qualification.
Seif 27 and the Tur's protocol: a Jew must place the tow; the non-Jewish craftsman only tightens it with a knife. The Shach wonders at it — why, if contact through an object without intent is permitted? The Taz answers (ט״ז יו״ד קכ״ד ס״ק ל״ה): the leniency of mediated contact holds after the fact, not at the outset. So the Tur teaches two things at once: the optimal protocol at the start, and the after-the-fact ruling at the end.
The Rama's closing gloss — wine touched out of spite: the non-Jew touches to harm, not to offer. Its basis is the beraita Rav Ashi cites: « לֹא כׇּל הֵימֶנְךָ שֶׁתֶּאֱסוֹר יֵינִי לְאוֹנְסִי » (עבודה זרה נ״ט ע״ב). The Rama accepts even indirect proof — אפילו אינם יודעים כן אלא באומדנות המוכיחות — and directs that this wine be drunk בפני העובד כוכבים כדי שלא ירגילו עצמם בכך: the permission has a deterrent function.
15. חקירת היסוד — three axes, and the tables of the siman
Axis א — two prohibitions, or one in two degrees? If drinking and benefit are two independent bans (Taz ס״ק ד), a defect touching idolatry can do nothing to social closeness, and the Shach's no-stacking rule (ס״ק ע״א) follows mechanically. If it is one ban in two degrees, nothing stops two leniencies from descending two steps.
Axis ב — is the act the touch or the agitation? The Rambam, the Tur and the Shach say agitation: touch is a means, stirring is the act. The Rashba and the Taz say touch: stirring is an unavoidable consequence of contact, not its definition. The whole machloket of seif 17 — the vessel stirred without the wine being touched — is only the limiting case of this question.
Axis ג — does the exemption lie in the man or in the act? Three families of exemption coexist in the siman, and they do not behave alike. (א) By the man — child, ger toshav, non-idolater, repentant mumar: these work on the degree. (ב) By the act — occupation, lack of knowledge, contact through an object: these work on the qualification of the gesture. (ג) By the nature of the act — אין דרך ניסוך בכך: these remove the question. Only the third knows no degrees.
The twenty-seven seifim at a glance
Seif
Case
Ruling
א׳
A non-Jewish child who does not mention idolatry
forbidden for drinking only
ב׳
Ger toshav; convert circumcised but not immersed
forbidden for drinking; Rama: some permit
ג׳
Slaves circumcised and immersed
no longer forbid, at once
ד׳
Maidservants' sons circumcised, not immersed
adults: drinking; minors: permitted
ה׳
Maidservant who immersed for slavery
her son does not forbid, even uncircumcised
ו׳
A non-Jew who is not an idolater
drinking forbidden, benefit permitted
ז׳
His unintentional touch of our wine
permitted even for drinking
ח׳
מָשׁוּךְ בערלתו; mumar
one forbids nothing, the other forbids; believed if he says he repented
ט׳
The anussim
not believed about their own, believed about others'; Rama: they do not forbid by touch
י׳
The three conditions of a benefit-forbidding touch
intent, knowledge, free mind
י״א
Hand, foot, object, mouth; the two-spouted vessel; the froth
agitation required; drinking together on condition
י״ב
He searches and finds wine / he thought it was oil
forbidden for benefit / permitted for benefit
י״ג
Hand seized in the barrel, wine drained from below
permitted for benefit
י״ד
Finger in the hole; spigot pulled out
all forbidden; if he did not know: permitted for drinking
ט״ו
A deranged non-Jew
permitted even for drinking
ט״ז
A long spigot jiggled
loose: forbidden; firmly fixed: permitted
י״ז
Grasping and stirring the open vessel
Mechaber forbids; Rama: many disagree
י״ח
Lifting and pouring
forbidden by force; lifting alone: permitted
י״ט
Measuring, tapping the froth, throwing the barrel; treading
Hand over the hole; bent siphon; stream and nitzok
above it forbidden for benefit; nitzok bar nitzok permitted
כ״ד
Contact through an object without intent; בזמן הזה
permitted even for drinking
כ״ה
A leather skin pressed from outside
permitted even for drinking
כ״ו
A loose spigot tightened
permitted even for drinking
כ״ז
Sealing with tow; wine touched out of spite
the Jew places it first; spite-wine stays permitted
The machlokot of the siman, and who decides
Question
Mechaber
Rama
Shach
Taz
Ger toshav and unimmersed convert
forbidden for drinking
cites the leniency
the leniency covers both (ס״ק ד)
extends it to Karaites (ס״ק ב)
Maidservant's sons, adults
drinking
—
benefit too (ס״ק ח)
—
Is circumcision required for the minor
yes
—
no (ס״ק ט)
no (ס״ק ג)
Touch alone without agitation
agitation required
—
agitation required (ס״ק כ)
touch suffices in practice (ס״ק י״א)
Vessel stirred without lifting
forbidden
many disagree
permitted even for drinking (ס״ק מ״א)
permitted even when lifting (ס״ק ט״ו)
Is saving wine a טירדא
no (seif 23)
yes, if no Jew is there
against the Rama (ס״ק ס״ג)
the Rama contradicts himself (ס״ק י״ח)
Measuring by hand, threshold of loss
—
מקום הפסד
even a small loss (ס״ק נ׳)
—
Reach of בזמן הזה
—
unqualified
only where there is loss (ס״ק ע״א)
one leniency at a time (ס״ק ל״א)
The last word, and it belongs to the Rosh: « ומגע עובד כוכבים בגופו שלא בכוונה כגון תינוק בן יומו ונפל לבור ועלה » (רא״ש על עבודה זרה פרק ד׳ סימן ל״ג). The entire grid of siman 124 is contained in the summary the Rosh places at the end of his perek: every cell is named there, and the Shulchan Aruch merely unfolded it across twenty-seven seifim.
~ ~ ~ ~ ~ DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות Pilpul and iyun on a non-Jew's contact and the wine it forbids · Siman 124 · ⚡ Level 2 — Lamdan
⚠️ This material is written for study and iyun. For any practical ruling (לְמַעֲשֶׂה), ask your Rav.