מפסק המחבר והרמ״א, דרך הכרעת הט״ז, הש״ך,
הפתחי תשובה והרמב״ם, ועד לבקבוק שאנו מוזגים ממנו
הנושא:
שולחן ערוך יורה דעה סימן קכ״ו (ז׳ סעיפים)
עם נושאי הכלים: ט״ז, ש״ך, פתחי תשובה, רמב״ם
⚠ הערת רמה:
רמה זו אינה “דעת הרב”: שולחן ערוך הרב
(אדמו״ר הזקן) אינו מקיף את יורה דעה, ולכן גם לא את סימן קכ״ו.
זוהי רמה של פסיקה מעשית: מה עושים, ואת מי שואלים.
עריכה ועיון:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
כיצד קוראים רמה זו. כל קביעה כאן מעוגנת או בלשון השולחן ערוך ונושאי כליו (ט״ז, ש״ך, פתחי תשובה), או בפוסק נקוב ובר־בדיקה (רמב״ם, טור, תוספות, גמרא עבודה זרה). ביורה דעה אין לא משנה ברורה (שאינה מפרשת אלא אורח חיים) ולא שולחן ערוך הרב / דעת הרב (אדמו״ר הזקן לא כתב יורה דעה). ערוך השולחן אינו מובא כאן: הטקסט שלו על סימן זה אינו נגיש לנו, ואין מצטטים מה שאי אפשר לאמת. וכן כף החיים ופרי חדש על סימן זה. סימן קכ״ו קצר מאוד — שבעה סעיפים — אך הוא מכריע את המעשה הפשוט מכל: המזיגה. במקום שהשאלה חורגת מן הסימן — וסיפון, משאבה ומנגנון מוציאים אותה ממנו במהירות — הרמה אומרת זאת ועוצרת: ההלכה למעשה עוברת דרך רבך.
דין יין שנתערב ביין נסך ודין נצוק חבור. ובו ז׳ סעיפים:
המערה יין לתוך כלי שיש בו יין עובד כוכבים האסור בהנאה נאסר כל היין שבכלי העליון שהרי העמוד הנצוק מחבר בין היין שבכלי העליון ובין היין שבכלי התחתון ורואים כאילו יין של האיסור מעורב בשל היתר ואם עירה וקיטף שקודם שנגע בשל האיסור הפסיק קלוח היורד מהיין של היתר מותר:
המקרה המכונן. המערה יין המותר לתוך כלי שיש בו כבר יינו של עובד כוכבים האסור בהנאה — נאסר כל היין שבכלי העליון: עמוד הנוזל היורד, הוא הנצוק, מחבר בין היין שלמעלה ליין שלמטה, ורואים את שניהם כמעורבים.
והתקנה כתובה בסעיף עצמו. אם עירה וקיטף — שהפסיק את הקילוח היורד מן היין המותר קודם שנגע ביין האיסור — הכל מותר. אין הסימן פותח באיסור בלבד: כבר בשורתו הראשונה הוא נותן את המעשה המונע את היווצרות האיסור.
— שולחן ערוך יורה דעה קכ״ו:א · ספריא יו״ד קכ״ו:א
« הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה »
— משנה מכשירין, מובאת בגמרא (עבודה זרה ע״ב ע״א)
« המערה מכלי אל כלי את שעירה ממנו מותר ואת שעירה לתוכו אסור »
— משנה (עבודה זרה ע״ב ע״א)
רש״י פסק שהנצוק הוי חיבור, וכן דעת הרי״ף; רבינו תם פסק שאינו חיבור, מכח רב ששת ומר זוטרא שהם בתראי לגבי רב חסדא; והרא״ש הסיק כרש״י. והטור מביא שהמהר״ם מרוטנבורק היה נוהג על פי גדולי צרפת: בהפסד מרובה היה מתיר את הנצוק, אבל לא בדבר מועט. קו החלוקה הזה — לא “מי צודק” אלא “מאיזה שיעור הפסד מקילים” — הוא הקו שהסימן כולו ילך בו, והתוספות כבר ניסחוהו:
« במקום שיש הפסד גדול יש לסמוך על דברי ר״ת להתיר מגע עובד כוכבים ע״י נצוק אבל בהפסד מועט יכול להחמיר כדברי רש״י »
— תוספות עבודה זרה ע״ב ע״ב ד״ה אמר להו רב חסדא
(א) הנצוק הוא מין מגע: העמוד מוליך כלפי מעלה את איסור התחתון, כאילו נגע העובד כוכבים בכלי העליון. (ב) הנצוק הוא שוויון של תערובת: רואים את היין האסור כאילו הוא מעורב ביין המותר. והמחבר עצמו כותב בסעיף א׳ ורואים כאילו יין של האיסור מעורב בשל היתר — ונוטה בבירור לצד (ב). והט״ז אומר זאת במפורש, בשם הרשב״א:
« ומ״מ לכ״ע הנצוק אינו כמגע עובד כוכבים אלא כתערובות יין »
— ט״ז יו״ד קכ״ו ס״ק ו, בשם הרשב״א
סימן קכ״ו מונה שבעה סעיפים — כך מכריז החתימה שבראשו (ובו ז׳ סעיפים), וכך הוא המספר בפועל. המחבר מוליך את כולם; הרמ״א מגיה ארבע פעמים: בסעיף ב׳ (בארוכה), בסעיף ה׳, בסעיף ו׳ (הפניה בלבד) ובסעיף ז׳. וזו המפה כפי שהיא עולה מן הטקסט עצמו.
| סעיף | נושא | הפסק (מעוגן בלשון) |
|---|---|---|
| א׳ | הנצוק והתקנה | המערה יין לכלי שיש בו יין עובד כוכבים האסור בהנאה: נאסר כל היין שבכלי העליון, שהעמוד מחבר ורואים את האיסור כמעורב בהיתר. אבל אם עירה וקיטף — שהפסיק את הקילוח קודם שנגע באיסור — מותר. |
| ב׳ | שיעור ההפסד | אין הנצוק חיבור אלא בהפסד מועט; בהפסד מרובה — כגון שהוציא מהחבית לכלי שיש בו יין נסך — מותר. רמ״א: אין חילוק בכמות היין שבחבית; ואפילו יכול למכרו לעובד כוכבים; וכל מה שהוא בקנקן או בכוס מקרי הפסד מועט. ודוקא ביין נסך: בשאר איסורים, אם יכול למכרו ואין בו הפסד מרובה — אינו הפסד מרובה. |
| ג׳ | נצוק בר נצוק | נצוק בר נצוק אינו חבור. השרשרת נעצרת בחוליה הראשונה. |
| ד׳ | שפיכה לאיבוד | אם העובד כוכבים מערה יין לטיט או לאשפה או למקום לכלוך — אין דרך נסוך בכך, והכל מותר, בין מה שיצא לחוץ ובין מה שבפנים. אבל אם ישראל או עובד כוכבים היה מערה כן, ובא עובד כוכבים ונגע בקלוח — הכל אסור. |
| ה׳ | כלי שלא הודח | המערה יין לתוך כלי של עובד כוכבים שלא הודח ואין בו משקה טופח: את שעירה בו — אסור בשתייה; ואת שעירה ממנו — מותר אפילו בשתייה. רמ״א: ואם יש בו כדי להטפיח — אסור בנצוק, מיהו אינו אוסר יותר מאילו היה מעורב בו, ואם הוא סתם יינם בטל בששים. |
| ו׳ | המים המבטלים | קנקן יין שיש בו קיתון של מים, ועירה ממנו לצלוחית שיש בה יין של עובד כוכבים: אם יש במים של הקנקן לבטל את היין שבצלוחית — מותר, ושיעור הביטול ששים כנגדו. |
| ז׳ | הגת | גת שהיין יורד ממנה לבור ונגע עובד כוכבים בקילוח היורד: אם יש בחרצנים ובזגים ובענבים שבגת ששים כנגד הקילוח — לא נאסר מה שבגת. רמ״א: דאמרינן סלק את מינו כאילו אינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו; ושמרי יין שלא נתמדו ולא עברו עליהם י״ב חדש מקרי מין במינו עם יין. |
« המערה יין לתוך כלי שיש בו יין עכו״ם נאסר כל היין שבכלי העליון »
— רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ב הלכה י״ב
« ובא להוציא יין שאינו אסור אלא בשתייה דלא שייך ביה ניצוק »
— ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק א
« לפיכך המודד לעכו״ם לתוך כלי שבידו ינפץ נפיצה או יזרק זריקה כדי שלא יהיה נצק חבור »
— רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ב הלכה י״ב
למעשה (מעשה המזיגה). שלושה זכרונות. (1) מה שיוצר את הבעיה הוא קילוח רצוף בין שני יינות. (2) מה שמונע אותה הוא הפסקתו — והפסקה קודם שיגיע הנוזל לכלי התחתון, לא אחריה. (3) ומה שפותר את השאלה מראש הוא שלא למזוג כלל לכלי תפוס: מוזגים לכוס ריקה ונקייה. וליישום במצבך — שאל את רבך.
« סמכי׳ אהפוסקים המתירים »
— ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק ב
הרמ״א, על פי מסקנת תרומת הדשן (סימן ר״ד), נותן שלושה דיוקים ההופכים את הסף למעשי. (1) הכמות שנשארה בחבית אינה נמנית: ואין חילוק בין אם היה הרבה יין בחבית או לא. (2) היכולת למכור את היין לעובד כוכבים אינה מבטלת את ההפסד — והש״ך מוסיף את הטעם: יצטרך לזלזל קצת. (3) ובעיקר, יחידת המידה:
« וכל מה שהוא בקנקן או בכוס מקרי הפסד מועט »
— הגה יו״ד קכ״ו:ב
« אלא שצריך לזלזל קצת במכירה לעובד כוכבים »
— ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק ג
« וכ״ש בדין דנצוק שאינו אלא חומרא »
— ט״ז יו״ד קכ״ו ס״ק א
« ע״כ פשוט שגם בהפסד מועט יכול למכרו לעובד כוכבים »
— ט״ז יו״ד קכ״ו ס״ק ב
« אבל אם יש הפסד קצת שצריך לזלזל קצת במכירה לעובד כוכבים לא אמרינן נצוק חבור בחבית »
— פתחי תשובה יו״ד קכ״ו ס״ק ב, בשם דגול מרבבה
« ואם חזר ישראל ויצק מכלי אחר לקנקן מה שבכלי האחר מותר »
— ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק ה
למעשה. סעיף זה הוא המגביל את הנזק: תקלה במזיגה אינה גוררת שרשרת בלי סוף. ואין הוא אומר בכך שהכלי הראשון ניתן להצלה — זה תלוי בסעיף ב׳ (שיעור ההפסד) ובסעיף ה׳ (מהותו המדויקת של היין שלמטה). שאל את רבך.
« שכיון שהוא בעצמו שופכו לאיבוד הרי בטלי׳ מחשבתיה ושויה כמים בעלמא ואין כאן מחשבת ניסוך כלל »
— ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק ז, בשם העט״ז
« אבל שלא במקום לכלוך הוי דרך ניסוך שאף הם מזלפים על הקרקע לפני עבודת כוכבים שלהם »
— ט״ז יו״ד קכ״ו ס״ק ד
« כי שפכיתו חמרא לא ליקרב גוי לסייע בהדייכו »
— עבודה זרה ע״ב ע״ב
למעשה (ריקון בקבוק). הסעיף מתאר מצב שעדיין קורה: שופכים יין שנעשה בעייתי. והוא מלמד שני דברים הפוכים ושניהם מעשיים. המרגיע: שפיכה לאשפה או לכיור אינה מעשה ניסוך, ואינה תופסת במה שנשאר בכלי. המתריע: יד הנוגעת בקילוח תוך כדי שפיכה משנה הכל, וקרקע חשופה אינה “מקום לכלוך”. ולמצבך — שאל את רבך.
« שלא אמרו נצוק חבור אלא המערה לתוך יי״נ האסור בהנאה »
— ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק ט, בשם הרשב״א ורבינו ירוחם
הרמ״א מתקן את המקרה מלמעלה ומלמטה. מלמעלה: אם יש בכלי כדי לחלח (כדי להטפיח) — יש כאן נצוק, והש״ך מוסיף שבכלי המיועד לקיום היין די בטופח לחוד. ומלמטה: ואותו נצוק, אף במקום שהוא חל, אינו אוסר לעולם יותר מתערובת ממשית.
« מיהו אינו אוסר יותר מאילו היה מעורב בו ואם הוא סתם יינם בטל בס׳ »
— הגה יו״ד קכ״ו:ה
« ואם הוא כלי שמכניסו לקיום אפילו בטופח לחוד הוי חבור »
— ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק י, בשם רבינו ירוחם
למעשה (הקנקן והכוס שלא הודחו). סעיף זה מטפל במקרה השכיח ביותר בימינו: מזיגת יין כשר לכוס, לקנקן או לדקנטר ששימשו ולא נשטפו. השאלה הראשונה שיש לשאול אינה “האם היה מגע?” אלא “מה בדיוק יש בתחתית?” — יין, שלולית, סימן לחלוחית, או כלי יבש בלבד. ארבע התשובות אינן שוות בדין, והפתחי תשובה מפנה כאן לתשובה למקרי הגבול. שאל את רבך.
« אך בעט״ז כתוב בפירוש ששים תרי זימני וצ״ע »
— ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק י״א
« דאמרינן סלק את מינו כאילו אינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו »
— הגה יו״ד קכ״ו:ז
« רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו »
— עבודה זרה ע״ג ע״א
הרמ״א מדייק ששמרי יין שלא נתמדו ולא עברו עליהם י״ב חדש נחשבים מין במינו עם היין, ואינם נמנים בביטול. ואחר כך באה קושיית הש״ך, ארוכה וחזיתית: חשבון “סלק את מינו” אינו מובן אלא לדעת הטור, הסובר שאין סתם יינם בטל במינו; אבל לדעת הרמ״א עצמו, הפוסק בסימן קל״ד · 134 שסתם יינם בטל בששים — וכותב זאת כאן גופא בסוף סעיף ה׳ — אין מה לסלק, והכל מצטרף. הש״ך מציע יישובים, מביא את התוספות, ומשאיר צ״ע לדינא.
« ומכל מקום היכא שיש הפסד מרובה סמכינן אפסק רבינו תם »
— תוספות עבודה זרה ע״ב ע״ב ד״ה אמר להו רב חסדא
« דחכמים עשו חיבור הניצוק ביין נסך כהיתר הבלוע איסור על ידי שהוא רותח »
— ט״ז יו״ד קכ״ו ס״ק ו
« י״א דמגע עובד כוכבים ביין שלנו אינו אסור בהנאה רק בשתייה »
— הגה יו״ד קכ״ג:א
« מ״מ אמרי׳ בזה ניצוק חבור כיון דמן הדין היה אסור בהנאה ופשוט הוא »
— ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק ט
| מקרה בן זמננו | כלי הסימן | כיוון (לאישור אצל הרב) |
|---|---|---|
| מוזגים יין כשר לכוס שיש בה כבר יין שאינו כשר | סעיף א׳ | זהו המקרה המכונן ככתבו. העמוד מחבר, והתפיסה עולה אל הבקבוק שבידנו. והשאלה הבאה מיד היא של סעיף ב׳: מה שיעור ההפסד? |
| המעשה המונע: הפסקת הקילוח | סעיף א׳ · רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ב הלכה י״ב | עירה וקיטף: להפסיק את הקילוח קודם שיגיע ליין שלמטה. הרמב״ם מורה שני מעשים — ינפץ נפיצה, יזרק זריקה. למזוג בהפסקות ולא בקילוח רצוף. |
| בקבוק יין כשר שעובד כוכבים אוחז ומוזג ממנו | סימן קכ״ה · 125 · הפניית ההגה יו״ד קכ״ה:א לסימננו | עצם יציאת היין מכחו שייכת לסימן קכ״ה · 125, לא לסימננו. סימן קכ״ו נכנס רק לענין הנשאר בבקבוק — ולשם בדיוק מפנה הרמ״א שם, לסעיף ב׳ שלנו: מחמירים, אלא בהפסד מרובה. |
| עירוי לקנקן, לדקנטר או לכוס שלא הודחו | סעיף ה׳ · ש״ך ס״ק ט–י | הכל תלוי במה שבתחתית: יין, שלולית שיש בה כדי להטפיח, סימן לחלוחית, או כלום. בלא יין ובלא לחלוחית — הנשאר למעלה מותר אפילו בשתייה. ובכדי להטפיח — הרמ״א אומר שיש נצוק, ובכלי המכניסו לקיום אף למטה מזה. |
| משפך ששימש | משנה (עבודה זרה ע״ב ע״א) · רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ב הלכה י״ג | זו המשנה שממנה יוצאת כל הסוגיה: אם יש במשפך עכבת יין, אין מודדים בו לישראל עד שידיחנו וינגב. ודין הכלים עצמם בסימן קל״ז · 137. |
| סיפון, צינור, קשית טעימה | עבודה זרה ע״ב ע״ב · ודחיית הגמרא עצמה | הגמרא מספרת את המעשה — עובד כוכבים הניח ידו על הסיפון ורבא אסר את כל היין — ומסרבת ללמוד ממנו על הנצוק: « שאני התם דכולי חמרא אגישתא ובת גישתא גריר ». אין הסיפון נדון אפוא כנצוק רגיל, ואין המחבר מחוקק עליו בסימננו. שאלה שיש להציגה ככתבה לרב. |
| כלי בעל שני חוטמים, שניים המוצצים כאחד | עבודה זרה ע״ב ע״ב · רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ב הלכה י״ד | מר זוטרא מתיר קנישקנין, ובלבד שיקדים הישראל להפסיק. המקרה מובא בסוגיית הנצוק אך נדון במקום אחר; והוא מלמד בעיקר שאין עמוד עולה כעמוד יורד. |
| משאבה, ברזייה, ממלאה אוטומטית, מעגל בלחץ | הסימן נותן את היסוד — ועוצר | אין השולחן ערוך מחוקק כאן אלא בעמוד הנופל באוויר הפתוח בין שני כלים גלויים. מעגל סגור, שאיבה, כח שאינו עוד כח יד: לא הסימן ולא נושאי כליו עוסקים בהם. יש לתאר את המנגנון לרב, בלי להסיק מדעתנו. |
| ריקון בקבוק שנעשה בעייתי לכיור | סעיף ד׳ · ט״ז ס״ק ד · ש״ך ס״ק ו–ז | שפיכה לאיבוד אינה דרך ניסוך, ואין הנשאר בכלי נתפס בה. שני סייגים בטקסט: המקום צריך להיות מלוכלך ולא קרקע חשופה; ואם נגע עובד כוכבים בקילוח תוך כדי — הכל נתפס. |
| תקלה: שני יינות התערבו בכלי אחד בלא מזיגה | סימן קל״ד · 134, לא סימננו | בלא עמוד נוזל אין נצוק כלל: זו תערובת רגילה, שמקומה בסימן קל״ד · 134. והרמ״א שבסעיף ה׳ שלנו מפנה לשם בעצמו. |
| כמה צריך כדי לבטל? | סעיפים ו׳–ז׳ · שו״ע יו״ד קל״ד:ה · ש״ך ס״ק י״א | סימננו מונה בששים; סימן קל״ד · 134 מדבר בששה חלקים במים; הש״ך מציין את הסתירה ומשאירה בצ״ע; והרמ״א שם מוסיף שאין היין העליון מועיל לבטל את התחתון. אין עושים חשבון בלא רב. |
| מזיגה שנייה, לתוך הכלי שכבר נתפס | סעיף ג׳ | נצוק בר נצוק אינו חבור: הכלי השני אינו נתפס. השרשרת נעצרת בחוליה הראשונה. |
| היין מבושל | שו״ע יו״ד קכ״ג:ג — מחוץ לסימננו | דין יין מבושל בסימן קכ״ג · 123; והכשר “מבושל” של יין תעשייתי ענינו פסק והשגחה, לא לשון סימננו. |
למעשה. קודם שתשאל, אסוף את הנתונים שהסימן דורש, בסדר הזה: מה היה למטה (יין, שלולית, סימן, כלום); מה מעמדו של אותו יין תחתון (אסור בהנאה, או בשתייה בלבד); רציפות הקילוח (נפסק או לא, ואם נפסק — לפני המגע או אחריו); מה עומד על הפרק (כוס, בקבוק, חבית, מרתף); כמה מזיגות (חוליה ראשונה או שנייה); ומה יש לבטל בו (מים, מוצקים, כלום). עם ששת הנתונים האלה השאלה ניתנת לשאלה. בלעדיהם אין טבלה שתשיב — ועמם, רבך הוא המשיב.
| שאלה | המידה (למעשה) | מקור |
|---|---|---|
| מזיגה לתוך יין האסור בהנאה | כל הכלי העליון נאסר | שו״ע יו״ד קכ״ו:א ; רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ב הלכה י״ב |
| מזיגה בהפסקת הקילוח קודם המגע | מותר | שו״ע יו״ד קכ״ו:א ; עבודה זרה ע״ב ע״ב |
| מזיגה לתוך יין האסור בשתייה בלבד | אין נצוק | ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק א ; ש״ך ס״ק ט |
| הפסד מועט (כוס, קנקן) | מחמירים: הנצוק חיבור | שו״ע יו״ד קכ״ו:ב + הגה |
| הפסד מרובה (חבית) | מותר — סומכים על הפוסקים המתירים | שו״ע יו״ד קכ״ו:ב ; ש״ך ס״ק ב ; תוספות עבודה זרה ע״ב ע״ב |
| יכולת למכור את היין לעובד כוכבים | אינה מוציאה מכלל הפסד מרובה — שהרי יזלזל | הגה יו״ד קכ״ו:ב ; ש״ך ס״ק ג |
| מכירת היין הנתפס לעובד כוכבים אף בהפסד מועט | אפשרית לדעת הט״ז, בזמן הזה | ט״ז יו״ד קכ״ו ס״ק א–ב |
| שאר איסורים זולת יין נסך | יכולת המכירה פירושה שאין הפסד מרובה | הגה יו״ד קכ״ו:ב |
| מזיגה שנייה לכלי שכבר נתפס | מותרת — נצוק בר נצוק אינו חבור | שו״ע יו״ד קכ״ו:ג ; טור יו״ד סימן קכ״ו ; ש״ך ס״ק ה |
| עובד כוכבים מערה לטיט, לאשפה, למקום לכלוך | הכל מותר — בפנים כבחוץ | שו״ע יו״ד קכ״ו:ד |
| שפיכה על גבי קרקע חשופה | אינה בכלל היתר זה | ט״ז יו״ד קכ״ו ס״ק ד ; ש״ך ס״ק ו |
| עובד כוכבים נגע בקילוח תוך כדי שפיכה לאיבוד | הכל אסור | שו״ע יו״ד קכ״ו:ד |
| מזיגה לכלי שלא הודח ואין בו לחלוחית | הנמזג — אסור בשתייה. הנשאר למעלה — מותר אפילו בשתייה | שו״ע יו״ד קכ״ו:ה ; ש״ך ס״ק ח–ט |
| כלי שלא הודח ויש בו כדי להטפיח | נצוק — אך לא יותר מתערובת ממשית | הגה יו״ד קכ״ו:ה |
| כלי המכניסו לקיום | די בטופח לחוד לעשות חיבור | ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק י |
| ביטול על ידי מים שבכלי העליון | ששים כנגדו — לפי סעיפנו | שו״ע יו״ד קכ״ו:ו |
| אותה שאלה בסימן קל״ד · 134 | ששה חלקים — סתירה שצוינה והושארה בצ״ע | שו״ע יו״ד קל״ד:ה ; ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק י״א |
| גת שנגעו בקילוח היורד ממנה | ששים בחרצנים ובזגים ובענבים כנגד הקילוח | שו״ע יו״ד קכ״ו:ז |
| כיצד מונים | מסלקים את המין, והשאר מבטל | הגה יו״ד קכ״ו:ז ; עבודה זרה ע״ג ע״א |
| שמרי יין שלא עברו עליהם י״ב חדש | נחשבים מין במינו עם היין | הגה יו״ד קכ״ו:ז |
| האם היין העליון מסייע לבטל את התחתון? | לא, במקום שנתערב על ידי נצוק | הגה יו״ד קל״ד:ב |
| סתם יינם בזמן הזה | בטל בששים, וכן נוהגין להקל | הגה יו״ד קל״ד:ב |
| האם הנצוק נוהג בזמן הזה? | כן — שמן הדין היה יין זה אסור בהנאה | ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק ט |
| פוסק | התרומה המכרעת (מעוגן בקורפוס) |
|---|---|
| המחבר (ז׳ סעיפים) | הנצוק ותקנת הקילוח הנפסק (ס״א); סף ההפסד (ס״ב); נצוק בר נצוק (ס״ג); שפיכה לאיבוד והמגע בקילוח (ס״ד); הכלי שלא הודח ושני כיווני העירוי (ס״ה); הביטול במים, בששים (ס״ו); הגת והששים כנגד הקילוח (ס״ז). |
| הרמ״א (הגה על ס״ב, ס״ה, ס״ו, ס״ז) | ס״ב: אין הכמות שבחבית נמנית, ואף לא יכולת המכירה, וקנקן או כוס הם הפסד מועט, וכל זה ביין נסך בלבד; ס״ה: כדי להטפיח עושה נצוק, אך אין הנצוק אוסר יותר מתערובת ממשית וסתם יינם בטל בששים; ס״ו: הפניה לסימן קל״ד · 134; ס״ז: סלק את מינו, והגדרת השמרים שלא עברו עליהם י״ב חדש. |
| הט״ז (טורי זהב, ז׳ ס״ק) | ס״ק א: הטעם השני של תרומת הדשן אינו שייך לדידן, והנצוק אינו אלא חומרא; ס״ק ב: נגד הלבוש — מוכרים לעובד כוכבים אף בהפסד מועט; ס״ק ג: מעשה הנצוק בר נצוק; ס״ק ד: מקום לכלוך ולא קרקע חשופה; ס״ק ה: הראב״ד במגעו של עובד כוכבים שני; ס״ק ו: הארוך שבסימן — הנצוק כתערובת ולא כמגע, ומכאן הביטול בששים; ס״ק ז: למה צריך מים, ולמה שוב אין אנו צריכים. |
| הש״ך (שפתי כהן, י״ג ס״ק) | ס״ק א: הסעיף הוא הרמב״ם, בתוספת המכרעת האסור בהנאה; ס״ק ב: בהפסד מרובה סומכים על המתירים; ס״ק ג: צריך לזלזל; ס״ק ד: סברת תרומת הדשן; ס״ק ה: מעשה הנצוק בר נצוק; ס״ק ו: הקרקע החשופה, נגד הלבוש; ס״ק ז: השופך לאיבוד ביטל מחשבתו; ס״ק ח: הפניה לסימן קל״ז · 137; ס״ק ט: אין נצוק אלא ביין האסור בהנאה — ואף על פי כן נוהג בזמן הזה; ס״ק י: כלי המכניסו לקיום; ס״ק י״א: סתירת ששים / ששה חלקים, בצ״ע; ס״ק י״ב: והוא הדין לחבית; ס״ק י״ג: קושיה על סלק את מינו שברמ״א, התוספות, וצ״ע לדינא. |
| פתחי תשובה (ב׳ ס״ק) | ס״ק א: על העירוי שבסעיף ה׳, הפניה לפנים מאירות ולתשובות אחיו; ס״ק ב: הדגול מרבבה על סעיף ז׳ — משיש הפסד כלשהו, שוב אין אומרים נצוק חבור. |
| הרמב״ם (הלכות מאכלות אסורות פרק י״ב) | הלכה י״ב: מקור סעיף א׳, והוראת שני המעשים המפסיקים את הקילוח; הלכה י״ג: המשפך ועכבת היין; הלכה י״ד: הכלי בעל שני החוטמים; הלכה ט״ו: המוצץ במינקת. |
| הטור (יו״ד סימן קכ״ו) | מחלוקת רש״י ורבינו תם, מסקנת הרא״ש כרש״י, מנהג המהר״ם מרוטנבורק להקל בהפסד מרובה, ההסכמה הגמורה בנצוק בר נצוק, ופסק הטור עצמו בסתם יינם. |
| גמרא ותוספות (עבודה זרה ע״ב–ע״ג) | ע״ב ע״א: משנת המשפך והמערה מכלי אל כלי, משנת מכשירין, שיטת רב הונא ודחיית רב נחמן; ע״ב ע״ב: הוראת רב חסדא לקטף, הוראת רבא בעובד כוכבים המסייע, סיפונו של רבא והקנישקנין; ע״ג ע״א: ראשון ראשון בטל ורואין את ההיתר כאילו אינו; והתוספות הקובעים את הקו — לסמוך על רבינו תם בהפסד מרובה. |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קכ״ו · ♥ תמיכה