מפסק המחבר והרמ״א, דרך הכרעת הש״ך,
הט״ז והבאר היטב, ועד לקו שבין שתי המסורות
הנושא:
שולחן ערוך יורה דעה סימן קל״ב (ז׳ סעיפים)
עם נושאי הכלים: ש״ך, ט״ז, באר היטב, טור, בית יוסף
⚠ הערת רמה:
רמה זו אינה ״דעת הרב״: אדמו״ר הזקן
לא כתב שולחן ערוך על יורה דעה, ולפיכך גם לא על סימן קל״ב.
זוהי רמה של פסיקה מעשית: מה עושים, ואת מי שואלים.
עריכה ועיון:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
« כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה אִם עָבַר וּמָכְרוּ דָּמָיו מֻתָּרִין חוּץ מֵעַכּוּ״ם וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ וְתִקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ וְיַיִן שֶׁנִּתְנַסֵּךְ לָהּ. וְהֶחְמִירוּ חֲכָמִים בִּסְתַם יֵינָם לִהְיוֹת דָּמָיו אֲסוּרִין כִּדְמֵי יַיִן שֶׁנִּתְנַסֵּךְ לְעַכּוּ״ם » — רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ג הלכה ט״ו
« משום קנס כדאית׳ ברבינו ירוחם שהביא הב״י וכן באשר״י שם » — ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק ד
כיצד לקרוא רמה זו. כל קביעה כאן מעוגנת או בלשון השולחן ערוך ונושאי כליו (ש״ך, ט״ז, באר היטב), או במקור נקוב ובר בדיקה (גמרא עבודה זרה, תוספות, רמב״ם, טור, בית יוסף). על יורה דעה אין לא משנה ברורה (שאינה אלא על אורח חיים) ולא שולחן ערוך הרב — אדמו״ר הזקן לא כתב יורה דעה. הפתחי תשובה אינו מפרש סימן זה: אין ממנו מה להביא. הערוך השולחן אינו נזכר כאן: לשונו על סימן זה אינה נגישה לנו, ואין מביאים מה שאין בידינו לבדוק. אבל הבאר היטב מפרש את הסימן בעשרים ואחד ס״ק, ובשני מקומות הוא מכריע: נשמע לו. ובמקום שהשאלה חורגת מן הסימן, רמה זו אומרת זאת ועוצרת: ההלכה למעשה עוברת דרך רבך.
סימן קל״ב · 132 מונה שבעה סעיפים — כמניין שבכותרת (ובו ז׳ סעיפים) וכמניין שבגוף הטקסט. הרב מגיה בארבעה מהם, ותמיד מאותו טעם. וזו המפה כפי שהיא עולה מן הטקסט עצמו.
| סעיף | הנושא | הפסק (מעוגן בלשון) |
|---|---|---|
| 1 | דמי יין שכבר נאסר | העובד כוכבים שאסר את היין נתבע בדמיו, או שימכרנו ויתן את הדמים. מכרו לעובד כוכבים אחר: שילם מראש — המעות אסורות ואף לאחרים; משך תחילה ושילם אחר כך — אסורות למוכר, ויש מי שאומר שמותרות לאחרים. הרב: כל זה בעובדי כוכבים שמנסכין, ובזמן הזה אין מגעם אוסר אלא בשתייה. |
| 2 | המוכר יינו: סדר המעשים | פסק קודם משיכה — דמיו מותרים; משך קודם פסיקה — אסורים. מדד לכלי עובד כוכבים שיש בו עכבת יין, או לכלי ישראל שהעובד כוכבים אוחזו ומנדנדו — ליקח דמים תחילה. הרב: בדיעבד הכל מותר בהנאה חוץ מדמי מעט היין; מקום העכבת קובע; הגבהה לקנות מסדרת הכל; ובזמן הזה המנהג פשוט למכור ואין מקפידים. |
| 3 | החבית שנשלחה בשכר | כל שלא קבלוה בשכרם יבקשו דמים כנגדה; משקבלוה — אסור. הרב: עיין סימן קכ״ג · 123 — בזמן הזה שרי אף לאחר קבלה. |
| 4 | מזונות פועלים נכרים | אין להשקותם יין נסך. חשבון פתוח אצל חנווני מותר; דינר שהוקדם והועמד עד שעת ההשקאה אסור; דינר שניתן להוציאו כרצונו מותר. הרב: המזמן עובד כוכבים אצלו רשאי לשלוח את עבדו לקנות להם. |
| 5 | חלק המלך | ״פייס למלך בשבילי״ מותר, אף שהעובד כוכבים נותן יין נסך וחוזר ונוטל דמים; ״היה במקומי ליתן למלך״ אסור. |
| 6 | אוצר השר | ״הא לך ד׳ זוז והכנס תחתי באוצר״ אסור; ״הא לך ד׳ זוז ומלטני מן האוצר״ מותר. |
| 7 | גביית החוב | חייב נכרי שמכר מדעתו והביא מעות — מותר. ואם נאמר לו קודם ״המתן עד שאמכור״ — אסור, שהישראל רוצה בקיומו. הרב: יש אומרים שאין זה אלא כשאינו יכול להיפרע ממקום אחר; ובזמן הזה אין להחמיר בסתם יינם. |
« דלאו מכר הוא אלא אומר לו שפכת ייני ואבדת ממוני ודמי יין כשר קא שקיל » — ט״ז יו״ד קל״ב ס״ק א
« דלאו דמי מכירה לוקח אלא דמי ההיזק ואפילו אין העובד כוכבים רוצה ליתן המעות עד שיתן לו הישראל היין שרי » — ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק א
« אפ״ה מותר ליקח דמיו מאותו העובד כוכבים דמ״מ הזיקו » — ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק ב
« ולפעד״נ דהכא כיון שהיו עסוקין במכירה קודם שנאסר גרע טפי והדבר נראה דמשום מכירה לוקח המעות ולא משום היזקו » — ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק י״א
« פירוש אפי׳ לאחרים לפי שכבר נאסר היין קודם המכירה » — ט״ז יו״ד קל״ב ס״ק ב
« דכיון שאחר שקנה העובד כוכבים היין במשיכה נתן הדמים לא הוי דמי יי״נ » — ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק ה
« הלכך במקום הפסד מרובה שרי הא לאו הכי אסור » — ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק ג
« ומ״מ גם לאחרים לא שרי אלא בהפסד מרובה הא לא״ה אסור » — באר היטב יו״ד קל״ב ס״ק ג
יש לומר שהדיון תיאורטי, שהרי בזמן הזה אין סתם יינם אסור בהנאה. הש״ך הקדים תשובה, והיא מעתיקה את הנושא: « ואע״ג דלא נ״מ ביי״נ דקי״ל דשרי בהנאה בזמן הזה מכל מקום נ״מ למכר עבודת כוכבים ומשמשיה » (ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק ג) נמצא שכל האמור כאן עומד בעינו בעבודת כוכבים ומשמשיה — שאין בהם קולת הזמן כלל. וזה המקום היחיד בסימן שבו אין הגהת הרב משנה מאומה.
« נמצא דההיתר הוא לאחר הוא תלמוד ערוך גבי שביעית שזכרנו רק האיסור לעצמו הוא נלמד ממכירת ערלה » — ט״ז יו״ד קל״ב ס״ק ג
« יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּכַר יֵינוֹ לְעַכּוּ״ם פָּסַק עַד שֶׁלֹּא מָדַד לוֹ דָּמָיו מֻתָּרִין. שֶׁמִּשֶּׁפָּסַק סָמְכָה דַּעְתּוֹ וּמִשֶּׁמָּשַׁךְ קָנָה וְיֵין נֶסֶךְ אֵינוֹ נַעֲשֶׂה עַד שֶׁיִּגַּע בּוֹ » — רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ג הלכה כ״ג
« משמע אע״פ שמדד ישראל דמכל מקום כיון שבא לרשות העובד כוכבים אין הישראל נזהר ממגע עובד כוכבים » — ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק ח
« וכב״י דאם נזהר הישראל יפה יפה וידע דודאי לא נגע דמיו מותרים » — ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק ח
« דבעובד כוכבים קונה משיכה או כסף ומ״ה צריך ליקח הדמים דאז קונה בכסף » — ט״ז יו״ד קל״ב ס״ק ד
« יקח ממנו המעות קודם שימדוד לו היין ויתנה עמו שיתנם לו במתנה אף אם לא יתן לו היין » — טור יו״ד קל״ב
« מיהו אם מדד לכלי של עובד כוכבים שיש בו עכבת יין שאינו נאסר רק מכח תערובות מעט יין שהיה בכלי בדיעבד כולו מותר בהנאה חוץ מדמי מעט היין שהיה בכלי » — רמ״א יו״ד קל״ב:ב
« אלא ודאי בדיעבד בכל ענין מותר וזה ברור » — ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק כ״א
« אבל בהגביה בשעה שמודד אינו קונה שאותה הגבהה אינה לקנייה אלא למדידה » — ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק כ״ה
« שהרי הוא קונה בעוד שהוא באויר הכלי ובזה לא שייך נדנוד כשעדיין הוא באויר » — באר היטב יו״ד קל״ב ס״ק ט
« ואם לאחר שזכו בו אמרו לו תן לנו דמיו אסורין שהרי הוא כאילו מוכרין אותו לו » — טור יו״ד קל״ב
« אבל לא קבלוה בשכרם אע״פ שנכנס לרשותם לא זכו בו שאין חצירו של אדם קונה לו בע״כ » — ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק כ״ז
« וע״ל סימן קכ״ג דאף משקבלה שרי בזמן הזה » — רמ״א יו״ד קל״ב:ג
« דשם נתבאר דסתם יינם בזמן הזה מותר בהנאה במקום הפסד וא״כ הכא נמי שרי » — ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק כ״ח
« דסתם יינם בזה״ז מותר בהנאה במקום הפסד ואם כן הכא נמי שרי » — באר היטב יו״ד קל״ב ס״ק ט״ו
« לָא שְׁנָא מַקִּיפוֹ, וְלָא שְׁנָא שֶׁאֵין מַקִּיפוֹ, אַף עַל גַּב דִּמְשַׁעְבַּד לֵיהּ, כֵּיוָן דְּלָא מְיַיחַד שִׁיעְבּוּדֵיהּ — לָא מִיתְּסַר » — עבודה זרה ס״ג ע״ב
« אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁתַּעְבֵּד הוֹאִיל וְלֹא נִתְיַחֵד שִׁעְבּוּדוֹ הֲרֵי זֶה מֻתָּר וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לֹא מִשּׁוּם יֵין נֶסֶךְ וְלֹא מִשּׁוּם שְׁבִיעִית וְלֹא מִשּׁוּם מַעֲשֵׂר » — רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ג הלכה כ״ו
« ודוקא כשאמר לו יהא דינר זה בידך עד שתשקה לפועלים ואני אחשוב עמך באחרונה אבל אם נתנו לו להוציאו עכשיו אם יצטרך לו מותר » — שולחן ערוך יו״ד קל״ב:ד
« ואינו נראה דכיון שהקדים לו הדינר מיד נקנה לו היין ובשליחותו נתנו להם » — טור יו״ד קל״ב
« מיהו במקו׳ הפסד קי״ל דסתם יינם בזמן הזה מותר בהנאה » — ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק ל״א
« כ׳ הש״ך דהטור השיג ע״ז ונראה שדבריו הם עיקר דכיון שהקדים לו דינר מיד נקנה לו היין ובשליחותו נתנו להם » — באר היטב יו״ד קל״ב ס״ק ט״ז
« וכן מי שמזמן עובד כוכבים אצלו מותר ליתן מעות לעבדו לקנות להם יי״נ » — רמ״א יו״ד קל״ב:ד
« והטעם בכל בו כיון שהוא אומר לקנות בעבורם נמצא שהיין אינו שלו » — ט״ז יו״ד קל״ב ס״ק ט
« ונראה דוקא עבדו אבל אסור לומר כך לישראל אחר דרוצה בקיומו של יי״נ עד שיעשה שליחותו לעובד כוכבים » — ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק ל״ב
« ויש לפקפק בזה משום דיד עבד כיד רבו דמי » — ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק ל״ג
« מוּתָּר לָאָדָם לוֹמַר לְגוֹי: צֵא וְהָפֵס עָלַי מְנָת הַמֶּלֶךְ » — עבודה זרה ע״א ע״א
« הָא לָא דָּמְיָא אֶלָּא לְהָא, אֲבָל אוֹמֵר לוֹ מַלְּטֵנִי מִן הָעוֹצֵר » — עבודה זרה ע״א ע״א
« ואפילו הוא בענין שאין הישראל היה יכול ליפטר מן המלך אלא ביין מותר כיון שלא פירש לעובד כוכבי׳ בפירוש שיתן למלך יי״נ » — ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק ל״ד
« משמע דאפילו היה יכול לפייסו בדברים אחרים מ״מ כיון שא״ל היה במקומי כו׳ אסור לכ״ע » — ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק ל״ה
« ואע״ג דלא מצי לסלוקי ליה בזוזי מותר כיון שלא אמר ליה בפירוש תן לו » — ט״ז יו״ד קל״ב ס״ק י
« ואפילו הוא בענין שאין הישראל היה יכול ליפטר מן השר אלא ביין מותר כיון שלא פירש לעובד כוכבים בפירוש שיתן לשר יי״נ » — באר היטב יו״ד קל״ב ס״ק י״ח
« ואין היתר אלא כל זמן שלא כתבו שמותר לומר לעובד כוכבים פייס בשבילי שלא יכתבו עלי » — ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק ל״ז
« יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה נוֹשֶׁה בְּגוֹי מָנֶה, וּמָכַר עֲבוֹדָה זָרָה וְהֵבִיא לוֹ, יֵין נֶסֶךְ וְהֵבִיא לוֹ — מוּתָּר » — עבודה זרה ס״ד ע״א
« סֵיפָא, מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ כִּי רוֹצֶה בְּקִיּוּמוֹ » — עבודה זרה ס״ד ע״א
« אבל אם יש לו ערב או שיכול ליפרע ממקום אחר אין אמירתו של עובד כוכבים מועלת כלום » — תוספות עבודה זרה ס״ד ע״א ד״ה אבל אם אמר לו המתן ואביא לך
« והראב״ד חילק כשבידו לנגשו ומרצונו ממתין לו אסור שהרי על ידו מתקיים ע״א אבל כשאין בידו לנגשו וע״כ ממתין לו מותר » — ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק ל״ט
« ויש אומרים דאין איסור זה של רוצה בקיומו אלא דוקא אם אינו יכול להפרע ממקום אחר אבל אם יוכל להפרע ממקום אחר וכל שכן אם יש לו ערב מותר » — רמ״א יו״ד קל״ב:ז
« ונראה הטעם כי מה שעבודת כוכבים תופסת דמיה משום דכתיב והיית חרם כמוהו כל שאתה מהיה ממנו כמוהו ובישראל דוקא נאמר ולא לבני נח » — תוספות עבודה זרה ס״ד ע״א ד״ה מסתברא דמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים מותרין
« דוקא כשמוכר לקנות בדמיו צרכי עבודת כוכבי׳ שאז נשארו הדמים באיסורן » — ט״ז יו״ד קל״ב ס״ק י״א
« אבל הדרישה בסימן קמ״ד חילק בין עבודת כוכבים ליי״נ דביי״נ לא חיישינן מן הסתם שלקחו לחזור ולקנות בו יי״נ » — ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק ל״ח
« ומיהו בזמן הזה שאין העובדי כוכבים מנסכין אין להחמיר בסתם יינם ובכל ענין שאמר המתן עד שאביא לך שרי » — רמ״א יו״ד קל״ב:ז
« וכן הוא בעט״ז ול״נ דט״ס הוא וצ״ל סי׳ קמ״ד » — ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק מ׳
כאן נעשה סימן קל״ב · 132 שאלה של מסורת פסיקה, ויש לומר זאת בדיוק. אין המחלוקת במה שהסימן מלמד — שבעת הסעיפים מקובלים על הכל — אלא בהנחה המחיה אותם. ואין ההנחה מונחת כאן אלא בסימן קכ״ג · 123, ומשם מפנה הרב במפורש לסימננו. וצריך לקרוא את שני הטקסטים כאחד.
« סתם יינם של עממים עובדי כוכבים אסור בהנאה וה״ה למגעם ביין שלנו » — שולחן ערוך יו״ד קכ״ג:א
« ובזמן הזה שאינו שכיח שהאומות מנסכים לעבודת כוכבים י״א דמגע עובד כוכבים ביין שלנו אינו אסור בהנאה רק בשתייה » — רמ״א יו״ד קכ״ג:א
« ולכן מותר לגבות בחובו מן עובד כוכבים סתם יינם מפני דהוי כמציל מידם » — רמ״א יו״ד קכ״ג:א
« אבל לכתחלה אסור לקנותו ולמכרו כדי להשתכר בו » — רמ״א יו״ד קכ״ג:א
« ויש מקילין גם בזה וטוב להחמיר וע״ל סימן קל״ב » — רמ״א יו״ד קכ״ג:א
« אבל בזמן הזה שאין העובדי כוכבים מנסכים ואין אוסרין במגען רק בשתייה בכל ענין מותר בהנאה וכן המנהג פשוט למכור יין לעובד כוכבים ואין מקפידים בכל אלו הדינים » — רמ״א יו״ד קל״ב:ב
« מיהו לכתחלה יש ליזהר » — ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק כ״ו
« דבמקום שאין הפסד אף בזמן הזה אין להתיר בהנאה » — ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק כ״ו
« מיהו לכתחילה יש ליזהר כמ״ש בסימן קכ״ד סכ״ד דבמקום שאין הפסד אף בזה״ז אין להתיר בהנאה » — באר היטב יו״ד קל״ב ס״ק י״ג
אין רמה זו מכריעה ביניהן, ואינה יכולה. אין השאלה מי צודק אלא שאלת שיוך — מרן לקהילות הספרדים, הרב לקהילות אשכנז — ושאלת הדרך שבה קורא רבך את שני גבולות הש״ך. ומה שנקבע בלעדיו אינו אלא המציאות: יין שנתנסך או סתם יינם? הפסד שכבר אירע או ריווח מקווה? מעשה שעדיין לפנינו או מעשה שנעשה? אסוף שלושה אלה, והשאלה נעשית ניתנת לשאלה. והתשובה — אצל רבך.
| מקרה בן זמננו | כלי הסימן | כיוון (לאישור אצל הרב) |
|---|---|---|
| עובד נכרי שפך חבית במרתף ואסרה | סעיף א׳ · ש״ך ס״ק א–ב | הפיצוי שהוא משלם תשלומי נזק ולא דמי מקח — ואף שאינו חייב בדין, ואף שאינו רוצה לשלם עד שתימסר לו החבית. |
| אותו מקרה, אלא שהיו מוכרים לו את אותה חבית | ש״ך ס״ק י״א | ההגדרה מתהפכת: התשלום נזקף על המקח. זה החילוק הדק שבסימן, והנוח ביותר להחמיצו. |
| מלאי נמכר לסוחר נכרי ושולם מראש | סעיף א׳ · ט״ז ס״ק ב | המעות דמי יין שכבר נאסר, והאיסור תופס אף באחרים. והט״ז מפורש. |
| אותו מלאי, נמסר תחילה ושולם אחר כך | סעיף א׳ · ש״ך ס״ק ג · באר היטב ס״ק ג | אסור למוכר; ולאחרים מותר, אלא שהש״ך והבאר היטב מייחדים היתר זה להפסד מרובה. |
| עבודת כוכבים ומשמשיה ולא יין | ש״ך ס״ק ג | כאן אין קולת הזמן נוהגת כלל, והש״ך אומרו בפירוש: זה המקום היחיד בסימן ששתי המסורות נפגשות בו לגמרי. |
| עסקה שאי אפשר בה לגבות קודם המסירה | סעיף ב׳ · ט״ז ס״ק ד · טור | לשם כך קיים סדר המעשה שבטור: ליטול דמים תחילה בתנאי העושה את הנתינה קנין גמור בלא תלות במסירה. |
| נזהרנו יפה ויודעים שלא נגע | ש״ך ס״ק ח | הב״י מתיר את המעות; הד״מ, הדרישה והב״ח אינם מתירים. שאלת רב. |
| כבר נעשה, והיתה עכבת יין בכלי | סעיף ב׳ · רמ״א · ש״ך ס״ק כ״א | בדיעבד הכל מותר בהנאה חוץ מדמי מעט היין; ואין רואים בזה ביטול איסור במזיד. |
| סוחר מקבל בתשלום סחורה שאינו יכול להשתמש בה | סעיף ג׳ · ש״ך ס״ק כ״ז | הכל נחתך קודם הקבלה: לבקש דמים כנגדה ולא לקבלה כלל. ומסירה בלא קבלה אינה קונה. |
| חייבים לזון או לארח עובדים נכרים | סעיף ד׳ | חשבון פתוח אצל שלישי מותר; והאסור הוא לייחד מראש סכום לכך ולהניחו בפיקדון עד שעת הביצוע. |
| ניתנה מקדמה, להוציאה כרצונו | סעיף ד׳ · ש״ך ס״ק ל״א · באר היטב ס״ק ט״ז | מרן מתיר כרשב״א; הטור משיג, הש״ך נוטה אחריו, והבאר היטב כותב שדברי הטור הם העיקר. פער ברור בין הלשון לנושאי הכלים — שאלת רב. |
| מטילים על מישהו לקנות בעבור אורחים נכרים | הגה סעיף ד׳ · ש״ך ס״ק ל״ב | הרב מתיר על ידי עבד; והש״ך אוסר בפירוש לבקש זאת מישראל אחר, שנמצא רוצה בקיומו. והב״י מפקפק בעקיפה עצמה. |
| חובה ציבורית בעין, ומתווך | סעיפים ה׳–ו׳ · ש״ך ס״ק ל״ד–ל״ה | ״סדר לי את זה״ ו״הצילני מן החובה״ מותרים; ״היכתב במקומי״ אינו מותר. והאפשרות שבמציאות אינה משנה — הלשון מכריעה. |
| התיק כבר נפתח על שם הישראל | ש״ך ס״ק ל״ז | ליש אומרים שבטור אין לשון מועילה אז. מרן לא הביאו, וראוי לדעתו קודם שמתחייבים. |
| חייב נכרי פורע מתוך תמורת מכירה | סעיף ז׳ | מכר מדעתו — מותר. אמר לו הנושה להמתין — אסור למרן; ולרב מותר אם יכול להיפרע ממקום אחר או שיש לו ערב. |
| אותו מקרה, והמכירה בעבודת כוכבים | ט״ז ס״ק י״א · ש״ך ס״ק ל״ח | הט״ז מצמצם לכשהתמורה משמשת לקנות עוד; הב״ח רוצה להימנע אף מספק, והדרישה מחלקת. שאלת רב. |
למעשה. קודם ששואלים, אסוף את הנתונים שהסימן תובע, בסדר הזה: איזה יין (נתנסך בפועל או סתם יינם); מהיכן המעות (דמים, נזק, חוב, פדיון); מה קדם למה (פסיקה, משיכה, תשלום, מדידה, קבלה); מה נאמר, מילה במילה; היש הפסד, ואיזה; הכבר נעשה או עדיין לפנינו. בשישה אלה נעשית השאלה ניתנת לשאלה. בלעדיהם אין טבלה משיבה — ועמם, רבך הוא המשיב.
| השאלה | המידה (למעשה) | המקור |
|---|---|---|
| העובד כוכבים אסר את היין ומשלם | מותר — תשלומי נזק בדמי יין כשר | שו״ע יו״ד קל״ב:א ; ט״ז ס״ק א ; ש״ך ס״ק א |
| אסרו בשוגג ופטור בדין | מותר — מכל מקום הזיקו | ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק ב |
| היו עסוקין במכירה קודם שנאסר | אסור — המעות נזקפות על המקח | ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק י״א |
| מכר לעובד כוכבים אחר, מעות תחילה | אסור, ואף לאחרים | שו״ע יו״ד קל״ב:א ; ט״ז ס״ק ב |
| מכר לאחר, יין תחילה | אסור למוכר; לאחרים בהפסד מרובה | שו״ע יו״ד קל״ב:א ; ש״ך ס״ק ג ; באר היטב ס״ק ג |
| עבודת כוכבים ומשמשיה במקום יין | אין קולת הזמן נוהגת | ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק ג |
| פסק עד שלא משך | דמיו מותרים | שו״ע יו״ד קל״ב:ב ; עבודה זרה ע״א ע״א |
| משך עד שלא פסק | דמיו אסורים | שו״ע יו״ד קל״ב:ב |
| נזהר יפה ויודע שלא נגע | הב״י מתיר; הד״מ והב״ח לא | ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק ח |
| כלי עובד כוכבים שיש בו עכבת יין | ליקח הדמים ואחר כך למדוד | שו״ע יו״ד קל״ב:ב ; ט״ז ס״ק ד |
| בדיעבד | הכל מותר בהנאה חוץ מדמי מעט היין | רמ״א יו״ד קל״ב:ב ; ש״ך ס״ק כ״א |
| הגבהה שנעשתה למדידה | אינה קונה | ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק כ״ה |
| חבית בשכרן קודם קבלה | מותר: לבקש דמים כנגדה | שו״ע יו״ד קל״ב:ג |
| משקבלוה בשכרם | אסור: התובע דמיה מוכרה | שו״ע יו״ד קל״ב:ג ; טור יו״ד קל״ב |
| נכנסה לרשותם ולא קבלוה | לא זכו בו | ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק כ״ז |
| חשבון פתוח אצל חנווני | מותר — שעבוד בלא ייחוד אינו אוסר | שו״ע יו״ד קל״ב:ד ; עבודה זרה ס״ג ע״ב |
| הקדים דינר והועמד | אסור | שו״ע יו״ד קל״ב:ד |
| דינר שניתן להוציאו עכשיו | מרן מתיר; הטור, הש״ך והבאר היטב משיגים | שו״ע יו״ד קל״ב:ד ; ש״ך ס״ק ל״א ; באר היטב ס״ק ט״ז |
| לשלוח את עבדו לקנות לאורחים | מותר בעבד; אסור בישראל אחר | רמ״א יו״ד קל״ב:ד ; ש״ך ס״ק ל״ב |
| ״פייס למלך בשבילי״ | מותר, אף שאין לו פטור אלא ביין | שו״ע יו״ד קל״ב:ה ; ש״ך ס״ק ל״ד ; ט״ז ס״ק י |
| ״היה במקומי״ | אסור, אף שהיה יכול בדרך אחרת | שו״ע יו״ד קל״ב:ה ; ש״ך ס״ק ל״ה |
| ״מלטני מן האוצר״ | מותר | שו״ע יו״ד קל״ב:ו |
| כבר כתבו חלקו על שמו | יש אומרים שבטור אוסרים בכל לשון | ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק ל״ז |
| מכר מדעתו והביא דמים | מותר | שו״ע יו״ד קל״ב:ז ; רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ג הלכה כ״א |
| ״המתן עד שאמכור״ | אסור — רוצה בקיומו | שו״ע יו״ד קל״ב:ז ; עבודה זרה ס״ד ע״א |
| יכול להיפרע ממקום אחר או שיש לו ערב | יש אומרים שמותר | רמ״א יו״ד קל״ב:ז ; תוספות עבודה זרה ס״ד ע״א |
| היה בידו לנגשו ונמנע | הראב״ד אוסר; ואם אין בידו, מותר | ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק ל״ט |
| היקף הגהת הרב | לכתחילה יש ליזהר; בלא הפסד אין להתיר | ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק כ״ו ; באר היטב ס״ק י״ג |
| הפוסק | התרומה המכרעת (מעוגן במקור) |
|---|---|
| מרן (ז׳ סעיפים) | ס״א: תשלומי המזיק, והמכר לעובד כוכבים אחר בלשון יש מי שאומר; ס״ב: פסק ומדד, סדר הכלי והצורך ליקח דמים תחילה; ס״ג: החלון שקודם קבלת החבית; ס״ד: פועלים נכרים והדינר שהוקדם, כרשב״א; ס״ה–ו: פייס כנגד הכנס תחתי; ס״ז: גביית החוב ורוצה בקיומו. |
| הרב (הגה על ס״א, ס״ב, ס״ג, ס״ז) | אותה הגהה ארבע פעמים: בזמן הזה אין מנסכין, אין מגעם אוסר אלא בשתייה, והמנהג פשוט למכור ואין מקפידים. ומוסיף בס״ב שלוש קולות הכלי (בדיעבד, מקום העכבת, הגבהה לקנות), בס״ד את העבד, ובס״ז את היש אומרים דר״י. |
| ש״ך (שפתי כהן, מ׳ ס״ק) | ס״ק א–ב: תשלומי הנזק, עד המזיק בשוגג; ס״ק ג: ארבע השיטות במכר בהקפה, פסק ההפסד המרובה, והנפקא מינה הקיימת בעבודת כוכבים; ס״ק ד: התיבה קנס; ס״ק ח: המחלוקת בשמירה; ס״ק י״א: אימתי חוזרים תשלומי הנזק להיות דמים; ס״ק י״ח: מפני מה השמיט מרן את הרמב״ם; ס״ק כ״א: אין זה ביטול איסור במזיד; ס״ק כ״ד: המחלוקת עם הב״ח בנצוק; ס״ק כ״ה: הגבהה למדידה; ס״ק כ״ו: שני גבולות הגהת הרב; ס״ק כ״ז: חצר שאינה קונה בעל כרחו; ס״ק ל״א: הטור כנגד הרשב״א; ס״ק ל״ב–ל״ג: העבד ופקפוק הב״י; ס״ק ל״ד–ל״ה: שני נעילות הלשון; ס״ק ל״ז: היש אומרים שבטור; ס״ק ל״ט: מבחן הראב״ד; ס״ק מ׳: תיקון ההפניה האחרונה. |
| ט״ז (טורי זהב, י״א ס״ק) | ס״ק א: מעשה תשלומי הנזק בלשון דיבור, ודמי יין כשר; ס״ק ב: המעות שהוקדמו אסורות אף לאחרים; ס״ק ג: העלייה הארוכה למקורות והעתקת היש מי שאומר; ס״ק ד: מפני מה הדמים ולא הפסיקה; ס״ק ה: סעיף ב׳ מן הרמב״ם, ואינו מסכים לו; ס״ק ו: הקולא בנצוק אף לכתחילה; ס״ק ז: קריאת הטור בגת; ס״ק ח: סיוע קנין הכסף לטור; ס״ק ט: טעם הכל בו; ס״ק י: הלשון בשם ר״י; ס״ק י״א: אימתי נשארות דמי עבודה זרה באיסורן. |
| באר היטב (כ״א ס״ק) | ס״ק ג: מצמצם את ההיתר לאחרים למקום הפסד מרובה; ס״ק ט: מיישב את הקושי שהניח הש״ך בנדנוד ובקנין שבאויר; ס״ק י״ג: מעתיק את שני גבולות הש״ך בהגהת הרב; ס״ק ט״ז: מכריע שדברי הטור הם העיקר כנגד הרשב״א; ס״ק י״ח: מביא בשם הלבוש את כלל הלשון. |
| הרמב״ם (הלכות מאכלות אסורות פרק י״ג) | הלכה ט״ו: היוצא מן הכלל שעליו כל הסימן; הלכה כ׳: האומנין והחבית; הלכה כ״א: הנושה ורוצה בקיומו; הלכות כ״ג–כ״ד: פסק ומדד והלשון שהשמיט מרן; הלכה כ״ו: שעבוד בלא ייחוד אינו אוסר. |
| גמרא (עבודה זרה) | ס״ב ע״א: שני היסודות הנדחים והקנס; ס״ב ע״ב: השביעית והאתנן, מקור המכר בהקפה; ס״ג ע״א–ע״ב: החשבון אצל החנווני והדינר שהוקדם; ס״ד ע״א: ברייתת הנושה ורוצה בקיומו; ע״א ע״א: האומנין והחבית, מנת המלך, ומשנת פסק ומדד. |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קל״ב · 132 · ♥ תמיכה