סימן קל״ג — שכר יין נסך

1. האקסיומה : קנס, ולא דין בממון

הגמרא דוחה שני יסודות עד שהיא נוקטת שלישי, והשלישי הוא שיש לזכור : « אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: קְנָס הוּא שֶׁקָּנְסוּ חֲכָמִים בַּחֲמָרִין וּבְיֵין נֶסֶךְ » (עבודה זרה ס״ב ע״א).

והש״ך פותח את פירושו בנקודה זו עצמה, לדחות את הקריאה העושה את שביעית מודל : « כלומר דל״ת כדקס״ד מעיקרא דש״ס ר״פ בתרא דעבודת כוכבים דהוי בעי למימר דיי״נ דמי לשביעית דמכירה אסור ושכרו מותר אלא לא דמי לשביעית אלא משום קנס החמירו ביי״נ דשכרו ג״כ אסור כדמסיק ש״ס התם » (ש״ך יו״ד קל״ג ס״ק א).

2. שלוש שאלות הרפלקס

על השאלה הראשונה, לשון מרן : « השכיר לו חמורו לרכוב עליו אע״פ שהניח לגינו של יין עליו או שהשכיר לו ספינתו להוליך בה סחורתו אף ע״פ שנותן בה גם מאכליו ומשקיו שכרו מותר כיון שעיקר השכירות לא היה בשביל יין נסך » (שו״ע יו״ד קל״ג:ב).

על השנייה, הברייתא : « הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל, וְאָמַר לוֹ: ״הַעֲבֵר לִי מֵאָה חָבִיּוֹת בְּמֵאָה פְּרוּטוֹת״, וְנִמְצֵאת חָבִית שֶׁל יֵין נֶסֶךְ בֵּינֵיהֶן — שְׂכָרוֹ אָסוּר. חָבִית חָבִית בִּפְרוּטָה, וְנִמְצֵאת חָבִית שֶׁל יֵין נֶסֶךְ בֵּינֵיהֶן — שְׂכָרוֹ מוּתָּר » (עבודה זרה ס״ה ע״א).

על השלישית, תשובת רב נחמן : « אָמַר רַב נַחְמָן: יִשְׁבּוֹר, וְתָבֹא עָלָיו בְּרָכָה » (עבודה זרה ס״ג ע״ב).

3. טבלת אב א׳ — שבעת הסעיפים בטבלה אחת

4. מה עושים במה שנתקבל (סעיף א׳)

המחבר מצווה שני מיני טיפול ואינו אומר מפני מה : « ואם נטל ממנו מעות בשכרו שוחק וזורה לרוח או מטיל לים » (שו״ע יו״ד קל״ג:א).

ובפירות : « נתן לו פירות יוליכם לים המלח או ישרפם ויקבור העפר בבית הקברות » (שו״ע יו״ד קל״ג:א).

5. עיקר השכירות — כשלא הייתה השכירות ״בשביל היין״ (סעיף ב׳)

סעיף ב׳ מתיר שכר אף שיין נסע ממש : « השכיר לו חמורו לרכוב עליו אע״פ שהניח לגינו של יין עליו או שהשכיר לו ספינתו להוליך בה סחורתו אף ע״פ שנותן בה גם מאכליו ומשקיו שכרו מותר כיון שעיקר השכירות לא היה בשביל יין נסך » (שו״ע יו״ד קל״ג:ב).

והגמרא נותנת את המבחן, והוא סברת ממונות גמורה : « אָמַר אַבָּיֵי: נְהִי דְּלָגִין דִּינָא הוּא לְאוֹתוֹבֵי, מִיהָא אִי לָא מוֹתֵיב לֵיהּ, מִי אָמְרִינַן לֵיהּ: נַכִּי לֵיהּ אַגְרָא דִּלְגִינָתוֹ » (עבודה זרה ס״ה ע״א).

6. שני נוסחי ההסכם (סעיף ג׳)

לא נשתנה דבר במלאכה ; הכל נשתנה במשפט שנאמר בשעת השכירות : « העבר לי מאה חביות של שכר במאה פרוטות ונמצאת אחת מהן יין שכרו כולו אסור כיון שיש ביניהם שוה פרוטה משכר היין נסך » (שו״ע יו״ד קל״ג:ג).

ובנוסח האחר : « ואם אמר לו העבר לי כל חבית בפרוטה ונמצא ביניהם חבית של יין שכר חבית של יין אסור והשאר שכרו מותר ולכתחילה אסור לעשות כן » (שו״ע יו״ד קל״ג:ג).

7. היש תקנה ? מחלוקת הש״ך והט״ז

זו נקודת הפסק השנויה ביותר בסימן. הטור מעמיד את שני המחנות — הראב״ד המודה בתקנה, והרמב״ן הדוחה אותה — והבית יוסף מונה את הדעות : « ולדברי הרמב״ן הסכימו הרשב״א והר״ן ז״ל וכך הם דברי הרמב״ם ז״ל בפי״ג וכ״נ שהוא דעת הרי״ף ז״ל שכתב סתם דשכרו אסור ולא חילק בדבר וכ״נ מדברי רש״י שכתבתי בסמוך והכי נקטינן » (בית יוסף יו״ד קל״ג).

8. שוה פרוטה — השיעור וגדרו

השיעור בא מן הרשב״א שהביאו הטור : « וכתב הרשב״א דווקא שיש ביניהן שוה פרוטה משכר יי״נ אבל פחות משוה פרוטה כגון ששכרו להעביר מאה חביות בחמשים פרוטות והיתה אחת מהן של יי״נ מותר » (טור יו״ד קל״ג).

וראייתו ממקום אחר לגמרי : « אֶלָּא אָמַר רַבָּה בַּר עוּלָּא: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא בְּמַכּוֹשׁ אַחֲרוֹן. עֲבוֹדָה זָרָה מַאן קָא גָרֵים לַהּ? גְּמַר מְלָאכָה, וְאֵימַת הָוְיָא גְּמַר מְלָאכָה? בְּמַכּוֹשׁ אַחֲרוֹן. מַכּוֹשׁ אַחֲרוֹן לֵית בֵּיהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה » (עבודה זרה י״ט ע״ב).

9. העושה בחנם והמשכון (סעיף ד׳)

הקצר שבסעיפי הסימן, והמפתיע שבהם : « היה עושה עמו ביין בחנם ממשכנים מנכסיו כנגד שכרו » (שו״ע יו״ד קל״ג:ד).

10. משמש, מתרגם, מטעים (סעיף ה׳)

שלושה מעשים, ואין בהם תשלום ביין, ואף על פי כן שלושה איסורים : « לא יהא ישראל משמש ומוזג לעובד כוכבי׳ ביין נסך » (שו״ע יו״ד קל״ג:ה).

התורגמן : « וכן אסור להיות תורגמן לעובד כוכבים למכור יין נסך » (שו״ע יו״ד קל״ג:ה).

11. רוצה בקיומו — השמירה בחנם (סעיף ו׳)

אין נוטל דבר, אין נוטל אחריות, והאיסור עומד : « אפילו אמר לו העובד כוכבים שמור בחנם חבית זו של יין נסך אע״פ שפטור אם נשברה או נאבדה מכל מקום מיצר הוא אם תשבר או תאבד מתוך שמירתו ורוצה הוא בקיומו ואסור » (שו״ע יו״ד קל״ג:ו).

12. ממעט בתיפלה — שבירת החביות (סעיף ז׳)

ההיפוך, והוא שלם : « ישראל ששכרו עובד כוכבים לשבר לו חבית של יין נסך אע״פ שרוצה בקיומם שלא ישתברו מאליהם עד שישברם הוא ויטול שכרם שכרו מותר ותבא עליו ברכה מפני שממעט בתיפלה » (שו״ע יו״ד קל״ג:ז).

השאלה נשאלה בידי ארבעה חכמים שישבו יחד : « וְיָתְבִי וְקָא מִיבַּעְיָא לְהוּ: שְׂכָרוֹ לִשְׁבּוֹר בְּיֵין נֶסֶךְ מַהוּ? מִי אָמְרִינַן כֵּיוָן דְּרוֹצֶה בְּקִיּוּמוֹ — אָסוּר, אוֹ דִלְמָא כֹּל לְמַעוֹטֵי תִּיפְלָה שַׁפִּיר דָּמֵי » (עבודה זרה ס״ג ע״ב).

ורב נחמן מכריע : « אָמַר רַב נַחְמָן: יִשְׁבּוֹר, וְתָבֹא עָלָיו בְּרָכָה » (עבודה זרה ס״ג ע״ב).

13. הגהת הרמ״א ושלוש גדריה

הגהה אחת בלבד בכל הסימן : « ועיין לעיל סימן קכ״ג דבזמן הזה מקילין לענין היתר הנאה מסתם יינם ולכן אין להחמיר באלו הדינים רק ביין נסך גמור » (רמ״א יו״ד קל״ג:א).

14. שישה כללי זהב

1. אל תשאל מה שווה היין — שאל מהיכן בא מה שאתה מקבל. היין אסור בהנחה בכל הסימן.
2. איסור השכר קנס הוא. באדם הוא פוגע ולא בחפץ — ולכן הוא תופס אף בקרקע שאינה נאסרת לעולם.
3. אין היין בהסכם מפני שהוא נוסע — הוא בו אם הוא במחיר. והמבחן : הירד החשבון בלעדיו ?
4. הנוסח קובע את ההיקף. קבלנות : כל השכר. שכר לפי מעשה : החלק שכנגד בלבד.
5. אי־קבלת דבר אינה פתח יציאה. טובת הנאה הנאה היא (סעיף ד׳) ; והרצון גרידא אף הוא (סעיף ו׳).
6. רצון נידון לפי אופקו. אל ההשבה או המכירה : אסור. אל האבדן : מבורך.

15. סימן לזכירה — « ש.כ.ר »

16. חמישה מכשולים שכיחים

17. סיכום שבעת הסעיפים וכרטיס הזיכרון