Subject:
שולחן ערוך יורה דעה סימן קל״ד (י״ג סעיפים)
עם נושאי הכלים : ש״ך, ט״ז, באר היטב, פתחי תשובה, טור, בית יוסף
Written and edited by:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
One reads siman 134 as a list of measures, and gets it wrong. It is not a list but a function of three variables, of which quantity is only the last. Kind decides the regime; the direction of the pouring decides who absorbs whom; the calibre of the stream decides whether the mixing is gradual or instantaneous. Volume arises only afterwards — and for wine within its own kind it does not arise at all.
דין יין שנתנסך ונתערב. ובו י״ג סעיפים: יין שנתנסך לעבודת כוכבים שנתערב ביין של היתר אוסר בהנאה בכל שהוא בד״א כשהורק היין המותר על טפה של יין נסך אבל אם עירה יין נסך מצרצור קטן (פי׳ פך קטן) לתוך הבור של יין אפי׳ עירה כל היום כולו ראשון ראשון בטל עירה מהחבית בין שעירה מהמותר לאיסור או מהאיסור למותר הכל אסור מפני שהעמוד היורד מפי החבית גדול:
The mishna gives the two regimes without explaining them; the gemara ties them to a fundamental controversy about all the Torah’s prohibitions, then isolates what is peculiar to wine.
« יֵין נֶסֶךְ אָסוּר וְאוֹסֵר בְּכׇל שֶׁהוּא, יַיִן בְּיַיִן וּמַיִם בְּמַיִם בְּכׇל שֶׁהוּא, יַיִן בְּמַיִם וּמַיִם בְּיַיִן בְּנוֹתֵן טַעַם » — עבודה זרה ע״ג ע״א
« זֶה הַכְּלָל: מִין בְּמִינוֹ — בְּמַשֶּׁהוּ, וְשֶׁלֹּא בְּמִינוֹ — בְּנוֹתֵן טַעַם » — עבודה זרה ע״ג ע״א
« רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה, בֵּין בְּמִינָן בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינָן — בְּנוֹתֵן טַעַם, חוּץ מִטֶּבֶל וְיֵין נֶסֶךְ — בְּמִינָן בְּמַשֶּׁהוּ, וְשֶׁלֹּא בְּמִינָן — בְּנוֹתֵן טַעַם » — עבודה זרה ע״ג ע״ב
« בִּשְׁלָמָא יֵין נֶסֶךְ, מִשּׁוּם חוּמְרָא דַּעֲבוֹדָה זָרָה, אֶלָּא טֶבֶל מַאי טַעְמָא » — עבודה זרה ע״ג ע״ב
The Mehaber does not only say how much: he says in which direction. And the clause that says it is the one most often skipped, though it contains the principle.
« ואפילו היין המותר נפל בפעם אחת הרבה על הטפה של יי״נ עד שיש ס׳ אפ״ה אסור » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק א
« וטעמא דמלתא שאותו דבר שעומד במקומו חשוב יותר מן הבא עליו » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק א
« ולפיכך כשהאיסור עומד במקומו אפילו משהו אוסר היין שבא עליו ואפילו חבית גדולה בבת א׳ משום חומרא דיי״נ » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק א
« אבל כשההיתר עומד במקומו והאיסור בא עליו ההיתר מבטל האיסו׳ אא״כ נופל בבת אחת כדי נ״ט » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק א
« ומיהו בהפסד מרובה וכה״ג יש לסמוך אהרמב״ן והרא״ש וטור דס״ל דבהית׳ לתוך איסור נמי אם נפל בבת אחת ויש ס׳ מותר » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק א
« מיהו כל זה בודאי יינם אבל בסתם יינם בזמן הזה קי״ל דבכל ענין בטיל בששים » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק א
The gemara distinguishes a small flask from a barrel. The Ran refuses that distinction as it stands — not because it is false, but because it is not a boundary. His answer changes the nature of the criterion.
« וְדַוְקָא צַרְצוּר קָטָן, דְּלָא נְפִישׁ עַמּוּדֵיהּ, אֲבָל חָבִית דִּנְפִישׁ עַמּוּדֵיהּ — לָא » — עבודה זרה ע״ג ע״א
« ולא ידעתי באיזה דבר החילוק שבין צרצור קטן לחבית דהיאך נתן דבריו לשיעורים בכיוצא בזה » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק ה
« שמפני שנהגו לערות יין לבור על ידי חבית גדולה כיון שסוף היין שבחבית לירד על ידי כלי זה ודרכו בכך א״א לומר בו ראשון ראשון בטל שכל שעומד ליפול ולהתערב חשיבנא ליה כמעורב כבר » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק ה
« משמע מדברי הר״ן שם להדיא דדוקא כשלא נפסק הקילוח » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק ו
« אֲבָל אִם נָפַל הַמַּשְׁקֶה הָאָסוּר לְתוֹךְ הַמַּשְׁקֶה הַמֻּתָּר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן בָּטֵל. וְהוּא שֶׁיּוּרַק מִצִּלְצוּל קָטָן שֶׁהָיָה מֵרִיק וְיוֹרֵד מְעַט מְעַט » — רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק ט״ז הלכה ל׳
A difficulty leaps out: if an unbroken stream connects upper to lower, how can the wine left in the vessel be permitted when what fell was nullified? The Ran answers, and the Raavad had answered otherwise.
« כתב הר״ן אע״ג דקי״ל ניצוק חיבור שאין הניצוק חיבור אלא לומר שאותו היין שלמעלה דינו כאותו היין שנתערב למטה » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק ג
« ודלא כהראב״ד דמפרש דמיירי שמקטף קטופי » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק ג
« ובמקום דנתערב על ידי נצוק חבור כדלעיל סימן קכ״ו אין היין העליון מועיל ליין התחתון לבטל האיסור » — רמ״א יו״ד קל״ד:ב
יין שאינו אסור אלא בשתייה אינו אוסר אלא בששים נתערב סתם יינם ביין מותר הרי זה אוסר בכל שהוא בשתייה וימכר כולו לעובד כוכבים ולוקח דמי היין האסור שבו ומשליכו לים המלח ויהנה בשאר המעות וכן אם נתערבה חבית של יין נסך בין החביות הכל אסורים בשתייה ומותרים בהנאה ויוליך דמי אותה חבית לים המלח כשימכור הכל לעובד כוכבים וכן בחבית של סתם יינם: הגה הא דחבית של יין נסך אוסר כל החביות שנתערבה בהן היינו דוקא בחביות גדולות שחשובות ואינן בטלות אבל אם הם קטנים ואינם חשובים חד בתרי בטיל כמו בשאר איסורים (תא״ו נ׳ י״ז) ואפילו בגדולות אם נפל אחד מן התערובות לים או נשרף האחרים כולם מותרים כמו בשאר איסורים (ג״ז שם) וע״ל סימן ק״י ויש אומרים דכל סתם יינם בזמן הזה בטל בששים (תשובת הרא״ש כלל כ״ט ומרדכי פרק השוכר ובארוך כלל ט״ז דין י״ד ור״ש סוף תרומות וע״פ) וכן נוהגין להקל ובמקום דנתערב על ידי נצוק חבור כדלעיל סימן קכ״ו אין היין העליון מועיל ליין התחתון לבטל האיסור (ב״י):
The Mehaber said “each successive first amount is nullified” without requiring sixty. The Shach notes that this is not our halakha, and the reason he gives also governs the Rama’s gloss on seif 3.
« משמע אפילו ליכא ס׳ כדלקמן סעיף ג׳ והיינו דעת הרמב״ם מיהו אנן לא קי״ל הכי אלא בעינן ס׳ כנגד כל מה שנפל דאל״כ חוזר וניעור ונאסר » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק ד
The Rama’s gloss on seif 2 is the weightiest line of the siman. It does not only say what is permitted: it reopens the question of what one may profit from.
« ויש אומרים דכל סתם יינם בזמן הזה בטל בששים » — רמ״א יו״ד קל״ד:ב
« ואני חוכך בזה דהא במקום שאין הפסד קי״ל דאין חילוק בין זמן זה לזמן הש״ס » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק ט״ו
« אבל איך יהנה לכתחלה מהיין נסך שנפל לשם אלא יוליך הנאה לים המלח ומותר בשתייה נ״ל » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק ט״ו
« וא״צ הולכת הנאה לים המלח או למכרו לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבו כ״כ הב״ח אבל הש״ך חוכך בזה להחמיר » — באר היטב יו״ד קל״ד ס״ק ו
« וכתב דמ״מ מי יחלוק על הש״ך במקום שאין הפסד כלל » — פת״ש יו״ד קל״ד ס״ק ד
« אבל אם אירע שאיזה מורה היה מתירו בלא הפסד לא הייתי סותר הוראתו » — פת״ש יו״ד קל״ד ס״ק ד
« עי׳ בתשובת כנסת יחזקאל סי׳ ל״א שכתב דבחביות גדולות של י״נ שאינו בטל חד בתרי נוהג גם בזה״ז » — פת״ש יו״ד קל״ד ס״ק ג
מים שנתערבו ביין או יין במים בנותן טעם מפני שהם מין בשאינו מינו. במה דברים אמורים שנפל המשקה המותר לתוך המשקה האסור אבל אם נפל המשקה האסור לתוך המשקה המותר ראשון ראשון בטל והוא שיורק מצרצור קטן שהיה מריק ויורד מעט מעט ואם נתרבה המשקה האסור עד שיש בו כדי ליתן טעם אוסר והיאך יהיו המים אסורים כגון שהיו נעבדים או תקרובת לעבודת כוכבים: הגה דבריו בכאן סותרים זה את זה דכתב דאם נפל המשקה האסור להיתר ראשון ראשון בטל ואח״כ כתב דאם נתרבה האסור חוזר ואוסר והוא מחלוקת בין הפוסקים ולענין דינא סברא אחרונה היא עיקר:
This is the central sugya of the siman, and it is not about a law but about a text. The Mehaber permits, then forbids, three lines apart. Four of the greatest commentators answer, and no two answers resemble one another.
« דבריו בכאן סותרים זה את זה דכתב דאם נפל המשקה האסור להיתר ראשון ראשון בטל ואח״כ כתב דאם נתרבה האסור חוזר ואוסר » — רמ״א יו״ד קל״ד:ג
« והוא מחלוקת בין הפוסקים ולענין דינא סברא אחרונה היא עיקר » — רמ״א יו״ד קל״ד:ג
« ולע״ד נראה דדברי הש״ע נכונים ואילו לא כתבן ראויין הן עדיין להכתב » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק א
« ונלע״ד דהכל נכון דהסעיף הראשון הוא כולו לשון הרמב״ם פ׳ ט״ז דמ״א » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק א
« מכל מקום כאן שהאיסור משום עבודת כוכבים חמיר טפי ואוסר אפילו באינו מינו אפילו בפחות מכדי נ״ט כיון שהקילוח גדול » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק א
« וקורא אני בזה על הש״ע סוד ה׳ ליראיו » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק א
« ומו״ח ז״ל פירש דהאי ואם נתרבה פי׳ שמערה מכלי גדול שקילוחו גדול ואין זה במשמעות הלשון כלל » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק א
« והאחרונים כתבו ליישב דברי המחבר ולפי שדבריהם דחוקים לא הבאתי דבריהם » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק י״ז
« ויותר נראה דטעות נפל בספרים וצ״ל וי״א אם נתרבה המשקה האסור » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק י״ז
« כי כן הסכימו התוס׳ והרא״ש וטור והרמב״ן והרשב״א והר״ן דלעולם טעמא לא בטיל ואפילו במין במינו » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק י״ח
« ובנה״כ השיג עליו ודעתו נוטה כמ״ש בש״ך דנראה דטעות נפל בספרים » — באר היטב יו״ד קל״ד ס״ק ח
| Who | How he reads seif 3 | What follows |
|---|---|---|
| The Rama | Two juxtaposed opinions, not one | We rule like the second: taste forbids |
| The Taz | One opinion, whose second half is a ḥiddush of the Mehaber | Nothing to emend; the distinction bears on kind |
| The Bach | The second half refers to pouring from a large vessel | The two halves do not speak of the same case |
| The Shach | A וי״א is missing before the second half | The text is corrupt, and the Rama was right to read two opinions |
| The Beer Hetev | He sides with the Shach, and still reports the Bach’s reading | The question remains practically open |
בור של יין שנפל בתוכו קיתון של מים תחילה ואח״כ נפל לתוכו יין נסך רואין את יין ההיתר כאילו אינו והמים שנפלו משערים אם יש בהם כדי לבטל טעם אותו יין נסך הרי המים רבים עליו ומבטלים אותו ויהיה הכל מותר ואם סתם יינם נתערב ביין של היתר אפילו לא נפל לתוכו קיתון של מים אלא לבסוף אם יש במים כדי לבטל טעם היין האסור מותר:
The gemara hesitates: does the principle of רואין require that the water arrived first? It gives the question and the answer, but it also gives two ways of attaching that answer — and from this the Rishonim’s dispute is born.
« לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁנָּפַל קִיתוֹן שֶׁל מַיִם תְּחִלָּה, אֲבָל לֹא נָפַל שָׁם קִיתוֹן שֶׁל מַיִם תְּחִלָּה — מָצָא מִין אֶת מִינוֹ וְנֵיעוֹר » — עבודה זרה ע״ג ע״א
« מַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַמַּתְנִיתִין — לָא בָּעֵי תְּחִלָּה, וּמַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַדְּרָבִין — בָּעֵי תְּחִלָּה » — עבודה זרה ע״ג ע״א
« רוֹאִים אֶת יֵין הַהֶתֵּר כְּאִלּוּ אֵינוֹ וְהַמַּיִם שֶׁנָּפְלוּ מְשַׁעֲרִין בָּהֶן עִם יֵין נֶסֶךְ » — רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק ט״ז הלכה ל״א
« זה חילק מסברא דנפשיה כי הרמב״ם מחמיר ובעי מים תחילה והרא״ש מקיל ומתיר אף בסוף והכריע הש״ע לחלק כן » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק ד
A question arises in seif 4 and the Rosh answers it: why does the permitted wine, having become forbidden through the drop, not itself require nullification? His answer is technical — and the Taz shows that it turns against us.
« והא דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה ויצטרך לבטל היין דהיתר ודאיסור היינו לפי שלא נפל יין ההיתר אלא משהו וכל שנאסר במשהו לא אמרי׳ חתיכה עצמה נעשית נבילה » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק ד
« ולפי זה לדידן דמקילין בסתם יינם דאינו אוסר אלא בס׳ אם נתערב בשל איסור ואין ס׳ נגדו ודאי אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה וצריך ס׳ נגד הכל נמצא שמקולא שלנו נמשך חומרא » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק ד
« ונראה דהרא״ש אזיל לטעמיה דס״ל דלא אמרינן חנ״נ רק בבשר בחלב » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק ט״ז
כמה יהא במים ויהא בהם כדי לבטל טעם היין ששה חלקים כנגדו וכל שיש במים כשיעור הזה מותר אפי׳ בשתייה: הגה ואם אין במים כשיעור הזה מוכר הכל לעובד כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו (הרשב״א הסכים בזה לדעת רבותיו ודלא כהר״ן פרק השוכר) מיהו לא ימכור לעובד כוכבים הרבה ביחד שמא יחזור וימכור המים לישראל (דעת התוספות) וה״ה בכל דבר הנאסר במשהו וניקח מן העובד כוכבים דינא הכי (ב״י בשם הר״ן שכ״כ בשם הראב״ד) ועי׳ לקמן סימן קל״ז אם נתן יין בכלים אסורים מחמת יין נסך כיצד משערים לבטלו:
Seif 5 gives a figure unlike any other in the Shulchan Arukh. The Taz seeks its origin, and takes the opportunity to set aside an attractive explanation that would have changed everything.
« רואין היין של חולין כאילו אינו ונמצא נשארו ששה חלקים מים מן היין של תרומה ומבטלין אותו כן פירש הראב״ד ור״י » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק ה
« ויש נותנים טעם לזה דחלק אחד יין שקול כנגד ג׳ חלקים מים ממילא בששה חלקים מים בטל היין שהוא חלק אחד ברוב ואין זה כלום » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק ה
« אלא העיקר כיון דבגמרא מצינו כשיעור זה אין לנו להקל ולומר לבטל אף בפחות מזה » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק ה
« כתב האו״ה כלל כ״ג סוף דין ט״ו דוקא יין נסך במים אבל ביין או בתבשיל שמשביחו ודאי אסור הכל עד ששים » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק כ״א
« ולדידן אפי׳ אין שם מים היין כשר עצמו מבטל הקליפה כדלעיל סעיף ב׳ דנוהגין להקל אלא דאם מבטלו במים סגי בששה חלקים ואם מבטלו ביין כשר צריך ס׳ נגד האיסור דהיינו הקליפה » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק ז
חומץ של יין של עובד כוכבים שנפל לתוך חומץ שכר אוסר בכל שהוא מפני שהוא במינו ששניהם חומץ הם:
Seif 7 is the counter-test of the whole siman. Two vinegars share no origin, no substance, no taste — and yet they are of one kind. The reason lies in three words of the Shach.
« יֵין נֶסֶךְ שֶׁהֶחֱמִיץ וְנָפַל לְתוֹךְ חֹמֶץ שֵׁכָר אוֹסֵר בְּכָל שֶׁהוּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּמִינוֹ שֶׁשְּׁנֵיהֶן חֹמֶץ הֵן » — רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק ט״ז הלכה ל״ה
« דבתר שמא אזלינן מיהו לדידן בזמן הזה בטל בס׳ דלא גרע מסתם יינם כדלעיל ס״ג בהג״ה » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק כ״ה
Seifim 8 to 11 replace the question of measure with that of passage. And they leave open the one variable on which all their practical application depends: time.
« וְלָמָּה אֵין בּוֹדְקִין אֶת הַחִטִּים בְּנוֹתֵן טַעַם מִפְּנֵי שֶׁהֵן שׁוֹאֲבוֹת וְהַיַּיִן נִבְלָע בָּהֶן » — רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק ט״ז הלכה ל״ד
| Who | The delay beyond which rinsing no longer helps | The reasoning |
|---|---|---|
| The Taz (ס״ק י) | Almost immediate — the Tur requires rinsing “at once” | The Tur read literally |
| The Shach (ס״ק כ״ז) | Twenty-four hours | The general rule for cold contact, siman 105 |
| The Nekudot haKesef, via the Beer Hetev | Twenty-four hours, explicitly against the Taz | A fortiori: even food fallen into vinegar requires this delay |
« משמע דזמן מועט הוא מועט דומיא דמיד וכל שיש שהות יותר מזה מקרי מרובה » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק י
« נראה דמעת לעת בעינן כמ״ש לעיל סימן ק״ה ס״ק ב׳ » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק כ״ז
« ובנה״כ חולק ע״ז וכתב דלמה יאסר בפחות מע״ל דהא צונן בצונן הוא ואפילו בדבר מאכל שנפל לחומץ בעינן מע״ל » — באר היטב יו״ד קל״ד ס״ק ט״ו
« ואין למכרו לבע״ה עובד כוכבים דאין קונין ממנו כמ״ש סי׳ קי״ב » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק י״א
« ובפרישה תירץ שמא יחזור הבע״ה וימכרנו לפלטר ואינו נכון דא״כ יהי׳ איסור לקנות שום פת מן הפלטר מחשש שמא קנאו מב״ה » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק י״א
כל המשקים של עובד כוכבים שדרכם לערב בהם יין או חומץ אסורים: הגה ועיין לעיל סימן קי״ד וכל זה במשקים שהיין והחומץ הוא בהם לשבח או שאינו פוגם אבל אם הוא לפגם כגון צבע שנתנו בהם חומץ או מלח שמבשלים עובדי כוכבים ונותנים בו יין או דם ללבנו (מרדכי פא״מ) או דיו של עובד כוכבים (ר״ת) מותר דכל זה הוי לפגם וה״ה בכל כיוצא בזה ויש מחמירים בדיו של עובד כוכבים מפני שלפעמים נותן קולמסו לתוך פיו והדיו עליו (ת״ה סימן קכ״ט כל בו בשם הר״ף) ועיין לעיל סימן קכ״ג דנוהגין היתר בדבר שנותנין בו חומץ הואיל והוי לפגם ונראה דהוא הדין בדיו אפילו היה בו ודאי יין נסך אינו אלא פגם ושרי כן נראה לי:
The last seif leaves the accident for the manufacture, and the Rama installs there the only distinction that still counts today: does this wine, in this product, improve or spoil?
« וכל זה במשקים שהיין והחומץ הוא בהם לשבח או שאינו פוגם אבל אם הוא לפגם » — רמ״א יו״ד קל״ד:י״ג
« ויש מחמירים בדיו של עובד כוכבים מפני שלפעמים נותן קולמסו לתוך פיו והדיו עליו » — רמ״א יו״ד קל״ד:י״ג
« ונראה דהוא הדין בדיו אפילו היה בו ודאי יין נסך אינו אלא פגם ושרי כן נראה לי » — רמ״א יו״ד קל״ד:י״ג
« אבל אי הוה לשבח בתבשיל אף על גב דהיה נותן טעם לפגם בתבלין אסור דהא השתא נותנין טעם לשבח בתבשיל » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק כ״ט
« והעלה דישראל אסור לכתחלה לעשות ע״י בשר נבלה או שחוטה שלא נמלח אף אם יש ביורה תיכף ס׳ אין מבטלין איסור לכתחלה » — פת״ש יו״ד קל״ד ס״ק ח
| Seif | Subject | The seif’s terms |
|---|---|---|
| א׳ | Wine in wine | בכל שהוא · ראשון ראשון בטל · העמוד היורד |
| ב׳ | Wine forbidden for drinking; the barrel; our time | ששים · הולכת הנאה · וכן נוהגין להקל |
| ג׳ | Water and wine; the contradiction | בנותן טעם · סברא אחרונה עיקר |
| ד׳ | The pitcher that fell first | רואין את ההיתר כאילו אינו · תחילה |
| ה׳ | The measure of water | ששה חלקים · חוץ מדמי יין נסך |
| ו׳ | Vinegar and wine | בנותן טעם |
| ז׳ | Vinegar into vinegar | בכל שהוא · בתר שמא אזלינן |
| ח׳ | Grapes | ידיחם · מבוקעות · חוץ מדמי יין נסך |
| ט׳ | Figs | פוגם בטעם התאנים |
| י׳ | Lentils and barley | ידיחם · זמן רב · בנותן טעם |
| י״א | Wheat | אין להם היתר בהדחה · סדק · פת |
| י״ב | Grits and spices | רותחין פוגמין · צוננים משביחים · ששים |
| י״ג | The drinks of non-Jews | לשבח או שאינו פוגם · דיו · לפגם ושרי |
| The question | Who says what | What is at stake |
|---|---|---|
| The direction of the pouring | The Shach in the Ran’s name against the Ramban, the Rosh and the Tur | The Shach relies on the latter in a case of great loss |
| The boundary of the צרצור | The Ran’s question, resolved by usage and not by size | An interrupted stream changes the law |
| The contradiction of seif 3 | Rama, Taz, Bach, Shach, Beer Hetev — four readings | In practice: taste, accumulated, forbids |
| The order of תחילה | The Rambam requires it, the Rosh does not; the Mehaber divides | Required for yayin nesekh, not for stam yeinam |
| חנ״נ in a liquid medium | The Taz: our leniency breeds a stringency; the Shach: never חנ״נ here | Decisive whenever an already forbidden mixture falls elsewhere |
| The delay for rinsing | The Taz: almost immediate; the Shach and the Nekudot haKesef: מעת לעת | The only numerical dispute in the siman |
| Source | What it contributes |
|---|---|
| עבודה זרה ע״ג ע״א–ע״ב | The mishna, Rav Dimi, Rav Yitzḥak bar Yosef, Ravin, the two cups |
| רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק ט״ז | Halakhot 28 to 35, which the Mehaber copies |
| טור יו״ד קל״ד | Rabbenu Tam’s position on stam yeinam, and the Raavad on the six parts |
| ש״ך יו״ד קל״ד | 29 ס״ק — the Ran’s foundation, חוזר וניעור, the emendation of seif 3, the reservation on the custom |
| ט״ז יו״ד קל״ד | 11 ס״ק — the long defence of seif 3, the origin of the six parts, the reversal of חנ״נ |
| באר היטב יו״ד קל״ד | 17 ס״ק — the arbitration between the Bach and the Shach, and the Nekudot haKesef |
| פתחי תשובה יו״ד קל״ד | 8 ס״ק — the Tiferet Yisrael, the Knesset Yeḥezkel, the Noda BiYehuda |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Back to the home page · Siman קל״ד · ♥ Support