נושא :
שולחן ערוך יורה דעה סימן קל״ד (י״ג סעיפים)
עם נושאי הכלים : ש״ך, ט״ז, באר היטב, פתחי תשובה, טור, בית יוסף
עריכה ועיון :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
רגילים לקרוא את סימן קל״ד כרשימת שיעורים, וטועים. אין זו רשימה אלא פונקציה של שלושה משתנים, והכמות היא האחרון שבהם. המין קובע את הדין ; כיוון העירוי קובע מי בולע את מי ; עובי הקילוח קובע אם התערובת הדרגתית או בבת אחת. ושאלת הנפח באה רק אחר כך — וביין במינו אינה באה כלל.
דין יין שנתנסך ונתערב. ובו י״ג סעיפים: יין שנתנסך לעבודת כוכבים שנתערב ביין של היתר אוסר בהנאה בכל שהוא בד״א כשהורק היין המותר על טפה של יין נסך אבל אם עירה יין נסך מצרצור קטן (פי׳ פך קטן) לתוך הבור של יין אפי׳ עירה כל היום כולו ראשון ראשון בטל עירה מהחבית בין שעירה מהמותר לאיסור או מהאיסור למותר הכל אסור מפני שהעמוד היורד מפי החבית גדול:
המשנה נותנת את שני הדינים בלא לבארם ; הגמרא תולה אותם במחלוקת יסודית בכל איסורי תורה, ואחר כך מבדילה את המיוחד ליין.
« יֵין נֶסֶךְ אָסוּר וְאוֹסֵר בְּכׇל שֶׁהוּא, יַיִן בְּיַיִן וּמַיִם בְּמַיִם בְּכׇל שֶׁהוּא, יַיִן בְּמַיִם וּמַיִם בְּיַיִן בְּנוֹתֵן טַעַם » — עבודה זרה ע״ג ע״א
« זֶה הַכְּלָל: מִין בְּמִינוֹ — בְּמַשֶּׁהוּ, וְשֶׁלֹּא בְּמִינוֹ — בְּנוֹתֵן טַעַם » — עבודה זרה ע״ג ע״א
« רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה, בֵּין בְּמִינָן בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינָן — בְּנוֹתֵן טַעַם, חוּץ מִטֶּבֶל וְיֵין נֶסֶךְ — בְּמִינָן בְּמַשֶּׁהוּ, וְשֶׁלֹּא בְּמִינָן — בְּנוֹתֵן טַעַם » — עבודה זרה ע״ג ע״ב
« בִּשְׁלָמָא יֵין נֶסֶךְ, מִשּׁוּם חוּמְרָא דַּעֲבוֹדָה זָרָה, אֶלָּא טֶבֶל מַאי טַעְמָא » — עבודה זרה ע״ג ע״ב
אין המחבר אומר כמה בלבד : הוא אומר לאיזה כיוון. והתיבה האומרת זאת היא הנשמטת ביותר, אף שבה טמון היסוד.
« ואפילו היין המותר נפל בפעם אחת הרבה על הטפה של יי״נ עד שיש ס׳ אפ״ה אסור » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק א
« וטעמא דמלתא שאותו דבר שעומד במקומו חשוב יותר מן הבא עליו » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק א
« ולפיכך כשהאיסור עומד במקומו אפילו משהו אוסר היין שבא עליו ואפילו חבית גדולה בבת א׳ משום חומרא דיי״נ » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק א
« אבל כשההיתר עומד במקומו והאיסור בא עליו ההיתר מבטל האיסו׳ אא״כ נופל בבת אחת כדי נ״ט » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק א
« ומיהו בהפסד מרובה וכה״ג יש לסמוך אהרמב״ן והרא״ש וטור דס״ל דבהית׳ לתוך איסור נמי אם נפל בבת אחת ויש ס׳ מותר » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק א
« מיהו כל זה בודאי יינם אבל בסתם יינם בזמן הזה קי״ל דבכל ענין בטיל בששים » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק א
הגמרא מחלקת בין צרצור לחבית. והר״ן דוחה את החילוק כמות שהוא — לא מפני שאינו אמת, אלא מפני שאינו גבול. ותשובתו משנה את טיב המבחן.
« וְדַוְקָא צַרְצוּר קָטָן, דְּלָא נְפִישׁ עַמּוּדֵיהּ, אֲבָל חָבִית דִּנְפִישׁ עַמּוּדֵיהּ — לָא » — עבודה זרה ע״ג ע״א
« ולא ידעתי באיזה דבר החילוק שבין צרצור קטן לחבית דהיאך נתן דבריו לשיעורים בכיוצא בזה » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק ה
« שמפני שנהגו לערות יין לבור על ידי חבית גדולה כיון שסוף היין שבחבית לירד על ידי כלי זה ודרכו בכך א״א לומר בו ראשון ראשון בטל שכל שעומד ליפול ולהתערב חשיבנא ליה כמעורב כבר » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק ה
« משמע מדברי הר״ן שם להדיא דדוקא כשלא נפסק הקילוח » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק ו
« אֲבָל אִם נָפַל הַמַּשְׁקֶה הָאָסוּר לְתוֹךְ הַמַּשְׁקֶה הַמֻּתָּר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן בָּטֵל. וְהוּא שֶׁיּוּרַק מִצִּלְצוּל קָטָן שֶׁהָיָה מֵרִיק וְיוֹרֵד מְעַט מְעַט » — רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק ט״ז הלכה ל׳
קושיה עולה מאליה : אם הנצוק מחבר את העליון לתחתון, כיצד יהיה היין שנשאר בכלי מותר בשעה שהיורד בטל ? הר״ן משיב, והראב״ד השיב באופן אחר.
« כתב הר״ן אע״ג דקי״ל ניצוק חיבור שאין הניצוק חיבור אלא לומר שאותו היין שלמעלה דינו כאותו היין שנתערב למטה » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק ג
« ודלא כהראב״ד דמפרש דמיירי שמקטף קטופי » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק ג
« ובמקום דנתערב על ידי נצוק חבור כדלעיל סימן קכ״ו אין היין העליון מועיל ליין התחתון לבטל האיסור » — רמ״א יו״ד קל״ד:ב
יין שאינו אסור אלא בשתייה אינו אוסר אלא בששים נתערב סתם יינם ביין מותר הרי זה אוסר בכל שהוא בשתייה וימכר כולו לעובד כוכבים ולוקח דמי היין האסור שבו ומשליכו לים המלח ויהנה בשאר המעות וכן אם נתערבה חבית של יין נסך בין החביות הכל אסורים בשתייה ומותרים בהנאה ויוליך דמי אותה חבית לים המלח כשימכור הכל לעובד כוכבים וכן בחבית של סתם יינם: הגה הא דחבית של יין נסך אוסר כל החביות שנתערבה בהן היינו דוקא בחביות גדולות שחשובות ואינן בטלות אבל אם הם קטנים ואינם חשובים חד בתרי בטיל כמו בשאר איסורים (תא״ו נ׳ י״ז) ואפילו בגדולות אם נפל אחד מן התערובות לים או נשרף האחרים כולם מותרים כמו בשאר איסורים (ג״ז שם) וע״ל סימן ק״י ויש אומרים דכל סתם יינם בזמן הזה בטל בששים (תשובת הרא״ש כלל כ״ט ומרדכי פרק השוכר ובארוך כלל ט״ז דין י״ד ור״ש סוף תרומות וע״פ) וכן נוהגין להקל ובמקום דנתערב על ידי נצוק חבור כדלעיל סימן קכ״ו אין היין העליון מועיל ליין התחתון לבטל האיסור (ב״י):
המחבר אמר ‘ראשון ראשון בטל’ ולא הצריך ששים. הש״ך מעיר שאין זו הלכה לדידן, והטעם שהוא נותן מנהיג גם את הגהת הרמ״א שבסעיף ג׳.
« משמע אפילו ליכא ס׳ כדלקמן סעיף ג׳ והיינו דעת הרמב״ם מיהו אנן לא קי״ל הכי אלא בעינן ס׳ כנגד כל מה שנפל דאל״כ חוזר וניעור ונאסר » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק ד
הגהת הרמ״א שבסעיף ב׳ היא השורה הכבדה שבסימן. אין היא אומרת רק מה מותר : היא פותחת מחדש את שאלת ההנאה.
« ויש אומרים דכל סתם יינם בזמן הזה בטל בששים » — רמ״א יו״ד קל״ד:ב
« ואני חוכך בזה דהא במקום שאין הפסד קי״ל דאין חילוק בין זמן זה לזמן הש״ס » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק ט״ו
« אבל איך יהנה לכתחלה מהיין נסך שנפל לשם אלא יוליך הנאה לים המלח ומותר בשתייה נ״ל » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק ט״ו
« וא״צ הולכת הנאה לים המלח או למכרו לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבו כ״כ הב״ח אבל הש״ך חוכך בזה להחמיר » — באר היטב יו״ד קל״ד ס״ק ו
« וכתב דמ״מ מי יחלוק על הש״ך במקום שאין הפסד כלל » — פת״ש יו״ד קל״ד ס״ק ד
« אבל אם אירע שאיזה מורה היה מתירו בלא הפסד לא הייתי סותר הוראתו » — פת״ש יו״ד קל״ד ס״ק ד
« עי׳ בתשובת כנסת יחזקאל סי׳ ל״א שכתב דבחביות גדולות של י״נ שאינו בטל חד בתרי נוהג גם בזה״ז » — פת״ש יו״ד קל״ד ס״ק ג
מים שנתערבו ביין או יין במים בנותן טעם מפני שהם מין בשאינו מינו. במה דברים אמורים שנפל המשקה המותר לתוך המשקה האסור אבל אם נפל המשקה האסור לתוך המשקה המותר ראשון ראשון בטל והוא שיורק מצרצור קטן שהיה מריק ויורד מעט מעט ואם נתרבה המשקה האסור עד שיש בו כדי ליתן טעם אוסר והיאך יהיו המים אסורים כגון שהיו נעבדים או תקרובת לעבודת כוכבים: הגה דבריו בכאן סותרים זה את זה דכתב דאם נפל המשקה האסור להיתר ראשון ראשון בטל ואח״כ כתב דאם נתרבה האסור חוזר ואוסר והוא מחלוקת בין הפוסקים ולענין דינא סברא אחרונה היא עיקר:
זו סוגיית הסימן, ואינה נסבה על דין אלא על נוסח. המחבר מתיר, ואחר שלוש שורות אוסר. ארבעה מגדולי הנושאי כלים משיבים בה, ואין תשובה אחת דומה לחברתה.
« דבריו בכאן סותרים זה את זה דכתב דאם נפל המשקה האסור להיתר ראשון ראשון בטל ואח״כ כתב דאם נתרבה האסור חוזר ואוסר » — רמ״א יו״ד קל״ד:ג
« והוא מחלוקת בין הפוסקים ולענין דינא סברא אחרונה היא עיקר » — רמ״א יו״ד קל״ד:ג
« ולע״ד נראה דדברי הש״ע נכונים ואילו לא כתבן ראויין הן עדיין להכתב » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק א
« ונלע״ד דהכל נכון דהסעיף הראשון הוא כולו לשון הרמב״ם פ׳ ט״ז דמ״א » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק א
« מכל מקום כאן שהאיסור משום עבודת כוכבים חמיר טפי ואוסר אפילו באינו מינו אפילו בפחות מכדי נ״ט כיון שהקילוח גדול » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק א
« וקורא אני בזה על הש״ע סוד ה׳ ליראיו » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק א
« ומו״ח ז״ל פירש דהאי ואם נתרבה פי׳ שמערה מכלי גדול שקילוחו גדול ואין זה במשמעות הלשון כלל » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק א
« והאחרונים כתבו ליישב דברי המחבר ולפי שדבריהם דחוקים לא הבאתי דבריהם » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק י״ז
« ויותר נראה דטעות נפל בספרים וצ״ל וי״א אם נתרבה המשקה האסור » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק י״ז
« כי כן הסכימו התוס׳ והרא״ש וטור והרמב״ן והרשב״א והר״ן דלעולם טעמא לא בטיל ואפילו במין במינו » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק י״ח
« ובנה״כ השיג עליו ודעתו נוטה כמ״ש בש״ך דנראה דטעות נפל בספרים » — באר היטב יו״ד קל״ד ס״ק ח
| מי | כיצד הוא קורא את סעיף ג׳ | מה שיוצא מזה |
|---|---|---|
| הרמ״א | שתי דעות סמוכות, ולא דעה אחת | מכריעים כאחרונה : הטעם אוסר |
| הט״ז | דעה אחת, שחציה השני חידוש המחבר | אין מה להגיה ; החילוק במין הוא |
| הב״ח | החצי השני מכוון לעירוי מכלי גדול | אין שני החצאים מדברים במקרה אחד |
| הש״ך | חסר וי״א לפני החצי השני | הנוסח משובש, והרמ״א צדק בקראו שתי דעות |
| הבאר היטב | נוטה לש״ך, ומביא עוד את קריאת הב״ח | השאלה נשארת פתוחה למעשה |
בור של יין שנפל בתוכו קיתון של מים תחילה ואח״כ נפל לתוכו יין נסך רואין את יין ההיתר כאילו אינו והמים שנפלו משערים אם יש בהם כדי לבטל טעם אותו יין נסך הרי המים רבים עליו ומבטלים אותו ויהיה הכל מותר ואם סתם יינם נתערב ביין של היתר אפילו לא נפל לתוכו קיתון של מים אלא לבסוף אם יש במים כדי לבטל טעם היין האסור מותר:
הגמרא מתלבטת : האם יסוד ה‘רואין’ מצריך שיקדמו המים ? היא נותנת את השאלה ואת התשובה, אלא שהיא נותנת גם שתי דרכים לתלות את התשובה — ומכאן תיוולד מחלוקת הראשונים.
« לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁנָּפַל קִיתוֹן שֶׁל מַיִם תְּחִלָּה, אֲבָל לֹא נָפַל שָׁם קִיתוֹן שֶׁל מַיִם תְּחִלָּה — מָצָא מִין אֶת מִינוֹ וְנֵיעוֹר » — עבודה זרה ע״ג ע״א
« מַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַמַּתְנִיתִין — לָא בָּעֵי תְּחִלָּה, וּמַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַדְּרָבִין — בָּעֵי תְּחִלָּה » — עבודה זרה ע״ג ע״א
« רוֹאִים אֶת יֵין הַהֶתֵּר כְּאִלּוּ אֵינוֹ וְהַמַּיִם שֶׁנָּפְלוּ מְשַׁעֲרִין בָּהֶן עִם יֵין נֶסֶךְ » — רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק ט״ז הלכה ל״א
« זה חילק מסברא דנפשיה כי הרמב״ם מחמיר ובעי מים תחילה והרא״ש מקיל ומתיר אף בסוף והכריע הש״ע לחלק כן » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק ד
שאלה עולה בסעיף ד׳ והרא״ש משיב עליה : מפני מה אין יין ההיתר, שנאסר מחמת הטיפה, טעון אף הוא ביטול ? תשובתו טכנית — והט״ז מראה שהיא מתהפכת עלינו.
« והא דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה ויצטרך לבטל היין דהיתר ודאיסור היינו לפי שלא נפל יין ההיתר אלא משהו וכל שנאסר במשהו לא אמרי׳ חתיכה עצמה נעשית נבילה » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק ד
« ולפי זה לדידן דמקילין בסתם יינם דאינו אוסר אלא בס׳ אם נתערב בשל איסור ואין ס׳ נגדו ודאי אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה וצריך ס׳ נגד הכל נמצא שמקולא שלנו נמשך חומרא » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק ד
« ונראה דהרא״ש אזיל לטעמיה דס״ל דלא אמרינן חנ״נ רק בבשר בחלב » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק ט״ז
כמה יהא במים ויהא בהם כדי לבטל טעם היין ששה חלקים כנגדו וכל שיש במים כשיעור הזה מותר אפי׳ בשתייה: הגה ואם אין במים כשיעור הזה מוכר הכל לעובד כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו (הרשב״א הסכים בזה לדעת רבותיו ודלא כהר״ן פרק השוכר) מיהו לא ימכור לעובד כוכבים הרבה ביחד שמא יחזור וימכור המים לישראל (דעת התוספות) וה״ה בכל דבר הנאסר במשהו וניקח מן העובד כוכבים דינא הכי (ב״י בשם הר״ן שכ״כ בשם הראב״ד) ועי׳ לקמן סימן קל״ז אם נתן יין בכלים אסורים מחמת יין נסך כיצד משערים לבטלו:
סעיף ה׳ נותן מספר שאינו דומה לשום מספר אחר בשולחן ערוך. הט״ז מחפש את מקורו, ותוך כך דוחה טעם מושך שהיה משנה הכל.
« רואין היין של חולין כאילו אינו ונמצא נשארו ששה חלקים מים מן היין של תרומה ומבטלין אותו כן פירש הראב״ד ור״י » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק ה
« ויש נותנים טעם לזה דחלק אחד יין שקול כנגד ג׳ חלקים מים ממילא בששה חלקים מים בטל היין שהוא חלק אחד ברוב ואין זה כלום » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק ה
« אלא העיקר כיון דבגמרא מצינו כשיעור זה אין לנו להקל ולומר לבטל אף בפחות מזה » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק ה
« כתב האו״ה כלל כ״ג סוף דין ט״ו דוקא יין נסך במים אבל ביין או בתבשיל שמשביחו ודאי אסור הכל עד ששים » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק כ״א
« ולדידן אפי׳ אין שם מים היין כשר עצמו מבטל הקליפה כדלעיל סעיף ב׳ דנוהגין להקל אלא דאם מבטלו במים סגי בששה חלקים ואם מבטלו ביין כשר צריך ס׳ נגד האיסור דהיינו הקליפה » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק ז
חומץ של יין של עובד כוכבים שנפל לתוך חומץ שכר אוסר בכל שהוא מפני שהוא במינו ששניהם חומץ הם:
סעיף ז׳ הוא מבחן ההיפוך של הסימן כולו. שני חומצים אין להם מוצא אחד, ולא חומר אחד, ולא טעם אחד — ואף על פי כן מין אחד הם. והטעם בשלוש תיבות של הש״ך.
« יֵין נֶסֶךְ שֶׁהֶחֱמִיץ וְנָפַל לְתוֹךְ חֹמֶץ שֵׁכָר אוֹסֵר בְּכָל שֶׁהוּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּמִינוֹ שֶׁשְּׁנֵיהֶן חֹמֶץ הֵן » — רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק ט״ז הלכה ל״ה
« דבתר שמא אזלינן מיהו לדידן בזמן הזה בטל בס׳ דלא גרע מסתם יינם כדלעיל ס״ג בהג״ה » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק כ״ה
סעיפים ח׳–י״א מחליפים את שאלת המידה בשאלת הכניסה. ומניחים פתוח את המשתנה היחיד שכל יישומם המעשי תלוי בו : הזמן.
« וְלָמָּה אֵין בּוֹדְקִין אֶת הַחִטִּים בְּנוֹתֵן טַעַם מִפְּנֵי שֶׁהֵן שׁוֹאֲבוֹת וְהַיַּיִן נִבְלָע בָּהֶן » — רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק ט״ז הלכה ל״ד
| מי | השיעור שאחריו לא תועיל הדחה | הסברה |
|---|---|---|
| הט״ז (ס״ק י) | כמעט מיד — הטור מצריך הדחה ‘מיד’ | קריאת הטור כפשוטה |
| הש״ך (ס״ק כ״ז) | מעת לעת | כלל המגע בצונן, סימן ק״ה |
| נקודות הכסף, בבאר היטב | מעת לעת, כנגד הט״ז במפורש | קל וחומר : אף מאכל שנפל לחומץ מצריך שיעור זה |
« משמע דזמן מועט הוא מועט דומיא דמיד וכל שיש שהות יותר מזה מקרי מרובה » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק י
« נראה דמעת לעת בעינן כמ״ש לעיל סימן ק״ה ס״ק ב׳ » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק כ״ז
« ובנה״כ חולק ע״ז וכתב דלמה יאסר בפחות מע״ל דהא צונן בצונן הוא ואפילו בדבר מאכל שנפל לחומץ בעינן מע״ל » — באר היטב יו״ד קל״ד ס״ק ט״ו
« ואין למכרו לבע״ה עובד כוכבים דאין קונין ממנו כמ״ש סי׳ קי״ב » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק י״א
« ובפרישה תירץ שמא יחזור הבע״ה וימכרנו לפלטר ואינו נכון דא״כ יהי׳ איסור לקנות שום פת מן הפלטר מחשש שמא קנאו מב״ה » — ט״ז יו״ד קל״ד ס״ק י״א
כל המשקים של עובד כוכבים שדרכם לערב בהם יין או חומץ אסורים: הגה ועיין לעיל סימן קי״ד וכל זה במשקים שהיין והחומץ הוא בהם לשבח או שאינו פוגם אבל אם הוא לפגם כגון צבע שנתנו בהם חומץ או מלח שמבשלים עובדי כוכבים ונותנים בו יין או דם ללבנו (מרדכי פא״מ) או דיו של עובד כוכבים (ר״ת) מותר דכל זה הוי לפגם וה״ה בכל כיוצא בזה ויש מחמירים בדיו של עובד כוכבים מפני שלפעמים נותן קולמסו לתוך פיו והדיו עליו (ת״ה סימן קכ״ט כל בו בשם הר״ף) ועיין לעיל סימן קכ״ג דנוהגין היתר בדבר שנותנין בו חומץ הואיל והוי לפגם ונראה דהוא הדין בדיו אפילו היה בו ודאי יין נסך אינו אלא פגם ושרי כן נראה לי:
הסעיף האחרון עוזב את המקרה אל התעשייה, והרמ״א מעמיד בו את ההבחנה היחידה הנוגעת עדיין למעשה : היין הזה, במוצר הזה, משביח או פוגם ?
« וכל זה במשקים שהיין והחומץ הוא בהם לשבח או שאינו פוגם אבל אם הוא לפגם » — רמ״א יו״ד קל״ד:י״ג
« ויש מחמירים בדיו של עובד כוכבים מפני שלפעמים נותן קולמסו לתוך פיו והדיו עליו » — רמ״א יו״ד קל״ד:י״ג
« ונראה דהוא הדין בדיו אפילו היה בו ודאי יין נסך אינו אלא פגם ושרי כן נראה לי » — רמ״א יו״ד קל״ד:י״ג
« אבל אי הוה לשבח בתבשיל אף על גב דהיה נותן טעם לפגם בתבלין אסור דהא השתא נותנין טעם לשבח בתבשיל » — ש״ך יו״ד קל״ד ס״ק כ״ט
« והעלה דישראל אסור לכתחלה לעשות ע״י בשר נבלה או שחוטה שלא נמלח אף אם יש ביורה תיכף ס׳ אין מבטלין איסור לכתחלה » — פת״ש יו״ד קל״ד ס״ק ח
| סעיף | נושא | לשונות הסעיף |
|---|---|---|
| א׳ | יין ביין | בכל שהוא · ראשון ראשון בטל · העמוד היורד |
| ב׳ | יין האסור בשתייה ; החבית ; זמננו | ששים · הולכת הנאה · וכן נוהגין להקל |
| ג׳ | מים ויין ; הסתירה | בנותן טעם · סברא אחרונה עיקר |
| ד׳ | קיתון שנפל תחילה | רואין את ההיתר כאילו אינו · תחילה |
| ה׳ | שיעור המים | ששה חלקים · חוץ מדמי יין נסך |
| ו׳ | חומץ ויין | בנותן טעם |
| ז׳ | חומץ בחומץ | בכל שהוא · בתר שמא אזלינן |
| ח׳ | הענבים | ידיחם · מבוקעות · חוץ מדמי יין נסך |
| ט׳ | התאנים | פוגם בטעם התאנים |
| י׳ | עדשים ושעורים | ידיחם · זמן רב · בנותן טעם |
| י״א | החטים | אין להם היתר בהדחה · סדק · פת |
| י״ב | גריסין ובשמים | רותחין פוגמין · צוננים משביחים · ששים |
| י״ג | משקי עובדי כוכבים | לשבח או שאינו פוגם · דיו · לפגם ושרי |
| השאלה | מי אומר מה | הנפקא מינה |
|---|---|---|
| כיוון העירוי | הש״ך בשם הר״ן כנגד הרמב״ן, הרא״ש והטור | הש״ך סומך עליהם במקום הפסד מרובה |
| גבול הצרצור | קושיית הר״ן, המיושבת בדרך ולא בגודל | הפסקת הקילוח משנה את הדין |
| סתירת סעיף ג׳ | רמ״א, ט״ז, ב״ח, ש״ך, באר היטב — ארבע קריאות | למעשה : הטעם המצטבר אוסר |
| סדר התחילה | הרמב״ם מצריך, הרא״ש לא ; והמחבר מחלק | נצרך ביין נסך ולא בסתם יינם |
| חנ״נ בלח בלח | הט״ז : קולתנו מולידה חומרה ; הש״ך : אין חנ״נ כאן כלל | מכריע בכל תערובת אסורה הנופלת למקום אחר |
| שיעור ההדחה | הט״ז : כמעט מיד ; הש״ך ונקודות הכסף : מעת לעת | המחלוקת המספרית היחידה בסימן |
| מקור | מה שהיא נותנת |
|---|---|
| עבודה זרה ע״ג ע״א–ע״ב | המשנה, רב דימי, רב יצחק בר יוסף, רבין, שני הכוסות |
| רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק ט״ז | הלכות כ״ח–ל״ה, שהמחבר מעתיקן |
| טור יו״ד קל״ד | דעת רבנו תם בסתם יינם, והראב״ד בששת החלקים |
| ש״ך יו״ד קל״ד | כ״ט ס״ק — יסוד הר״ן, חוזר וניעור, הגהת סעיף ג׳, וההסתייגות מן המנהג |
| ט״ז יו״ד קל״ד | י״א ס״ק — ההגנה הארוכה על סעיף ג׳, מקור ששת החלקים, היפוך החנ״נ |
| באר היטב יו״ד קל״ד | י״ז ס״ק — ההכרעה בין הב״ח לש״ך, ונקודות הכסף |
| פתחי תשובה יו״ד קל״ד | ח׳ ס״ק — תפארת ישראל, כנסת יחזקאל, נודע ביהודה |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קל״ד · 134 · ♥ תמיכה