מפסק המחבר והרמ״א, דרך הכרעת הט״ז, הש״ך,
הבאר היטב והפתחי תשובה, ועד המיכל והחבית של ימינו
נושא :
שולחן ערוך יורה דעה סימן קל״ה (ט״ז סעיפים)
עם נושאי הכלים: ט״ז, ש״ך, באר היטב, פתחי תשובה, בית יוסף, טור, רמב״ם
⚠ הערת רמה :
אין רמה זו ״דעת הרב״ : שולחן ערוך הרב (אדמו״ר הזקן)
אינו כולל את יורה דעה, ואינו כולל אפוא את סימן קל״ה.
זו רמה של פסק למעשה : מה עושים, ואת מי שואלים.
עריכה ועיון :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
כיצד לקרוא רמה זו. כל קביעה שבה נשענת או על לשון השולחן ערוך ונושאי כליו (ט״ז, ש״ך, באר היטב, פתחי תשובה), או על פוסק נקוב שם וניתן לבדיקה (רמב״ם, טור, בית יוסף, גמרא עבודה זרה). ביורה דעה אין לא משנה ברורה (שאינה אלא על אורח חיים) ולא שולחן ערוך הרב (שלא כתב אדמו״ר הזקן יורה דעה). וערוך השולחן אינו מובא כאן : לשונו על סימן זה אינה נגישה לנו, ואין מביאים מה שאין אפשר לבדוק. סימן קל״ה בן שישה עשר סעיפים — כמניין שבכותרת (ובו ט״ז סעיפים) וכמניין שבגוף הלשון. ובמקום שהשאלה חורגת מן הסימן, רמה זו אומרת זאת ועוצרת : ההלכה למעשה עוברת דרך רבך.
באיזו כלים יש לחוש משום ניסוך. ובו ט״ז סעיפים:
כלים שאין מכניסין לקיום בין שהם של עור בין שהם של עץ ושל זכוכית ושל אבן ושל מתכת אם אינן מזופתין משכשכן היטב במים ומותרים בין שהיה תחילת תשמישן ביד עובד כוכבים בין ביד ישראל היו מזופתין וחדשים אם דרכן לשום בהם יין בשעת זפיתה וכל שכן אם הם ישנים שנתיישנו ביד עובד כוכבים בתשמיש יין קולף את הזפת ומשכשכן ומותרים. לא רצה לקלף ממלאן ומערן ג׳ ימים והוא הדין לכלים שלנו שנגע בהם העובד כוכבים בעוד היין טופח עליהם: הגה י״א דבכלים שלנו שהיה משקה טופח עליהם ונגע בהן עובד כוכבים אם הם של עץ ואבן או מתכת ושכשכן אפילו הם זפותים ועבר ונתן בהם יין אין לאסור בדיעבד (טור בשם ר״ת ובעל התרומה והרא״ש) ובהפסד מרובה יש להקל:
— Choulhan Aroukh, Yoreh De'ah 135:1 · Sefaria YD 135:1
קודם לכל טבלה, הטעם העושה סימן זה קל מדין האיסורים הכללי — והדבר היחיד שאם אינו, הכול משתנה.
« זֶה תַּשְׁמִישׁוֹ בְּחַמִּין, וְזֶה תַּשְׁמִישׁוֹ בְּצוֹנֵן. » (עבודה זרה ל״ד ע״א)ומכאן, ומכאן בלבד, בא כל ההסדר המקל של הסימן : מים צוננים, זמן וקליפה — במקום שבשאר איסורים היו מצריכים הגעלה.
« שאני הכא גבי הכשירו מיין נסך שתשמישו על ידי צונן עירוי המים מקלישין טעם היין עד כאן לשון עט״ז » (ש״ך יו״ד קל״ה ס״ק י״ב)אין המים רוחצים : הם מקלישים. ומשום כך צריך שלוש פעמים, ומים חדשים בכל פעם.
הסימן נקרא בשלושה גושים : החומרים (א—ו), התשמיש (ז—י), וההכשרים (י״א—ט״ז). וזו המפה, עם הכרעת כל סעיף.
| הגוש | הסעיפים | מה נחתך בו |
|---|---|---|
| החומר | א — ו | זכוכית, מתכת, אבן, עץ, עור, חרס, נתר וכלים מצופים |
| התשמיש | ז — י | קיום או הולכה, ומה מצריך הקיום |
| ההכשרים | י״א — ט״ז | שכשוך, עירוי, קליפה, כבשן, הגעלה, שנים עשר חודש |
המיון הראשון, והמשתלם ביותר : רוב המקרים נחתכים כאן.
« כלים שאין מכניסין לקיום בין שהם של עור בין שהם של עץ ושל זכוכית ושל אבן ושל מתכת אם אינן מזופתין משכשכן היטב במים ומותרים » (שו״ע יו״ד קל״ה:א)חמישה חומרים, ודרישה אחת : לשכשך. ומוסיף המחבר שאין נפקא מינה מי נשתמש בו תחילה.
« דשועים וקשים הם ובליעתם מועטת מכל הכלים. ר״ן: » (ש״ך יו״ד קל״ה ס״ק כ״ג)
« לאפוקי של עור שהן רכים והזפת מבליע בהן היין ולכ״ע צריך עירוי: » (ש״ך יו״ד קל״ה ס״ק ז)ובין שניהם מתמיין כל השאר לפי הבליעה — והוא אותו סולם עצמו המכריע בסעיף ח׳.
ההכשר הקל שבכולם, ושלושת תנאיו המדויקים.
« שאמרנו שצריך שכשוך צריך להדיחו ג׳ פעמים (במים אבל לא ביין אפילו רוצה לאסור יין שמשכשך (טור וב״י בשם הרמב״ן) ויש מקילין בדיעבד) . (בא״ח בשם י״א): » (שו״ע יו״ד קל״ה:י״א)שלוש פעמים : כך פירש ר״ת את סוגיית הכוסות, וכן פסק המחבר. במים ולא ביין — ואף אם מוכן להפסיד את אותו יין.
« ואם ירצה לעשות עירוי ביין אינו כלום. טור וכן הביא ב״י הא״ח שכתב כן בשם הרמב״ן » (ש״ך יו״ד קל״ה ס״ק כ״ז)
« ומכל מקום נראה לי דאין לאסור בדיעבד וכמו שכתבתי בסי׳ קל״ז סעיף א׳: » (ט״ז יו״ד קל״ה ס״ק י״ד)הש״ך מביא שהלבוש התיר בדיעבד שכשוך ביין, והוא דוחהו לעניין עירוי ; והט״ז מסיק שאין לאסור בדיעבד אף בלא שכשוך כלל. שתי קולות נפרדות, ואין לערבבן.
הקטגוריה הכבדה שבסימן, והיא המכריעה כמעט את כל כלי היקב.
« כלים שמכניסים בהם יין לקיום צריכי׳ עירוי בין שלקחם ישנים מהעובד כוכבים בין שהם שלנו ונשתמש בהם העובד כוכבים אפילו לפי שעה ומיהו בעירוי סגי להו אפילו הם זפותים » (שו״ע יו״ד קל״ה:ז)שתי פסקאות הפוכות : חומרה — אף תשמיש רגעי אוסר את הכלי ; וקולא — אין הזפת מוסיפה כאן דבר.
« כתב הרמב״ן דלא מחמרינן בשביל שמכניס לקיום אלא בכלי חרס וכו׳ כ״כ הרא״ש בשמו בסוף ע״ז גבי רבא שדר גולפי להרפניא: » (בית יוסף יו״ד קל״ה)
« וכן מסתבר דכיון שהיין משתהה בתוכו זמן מרובה נבלע בתוכו וכן אמרינן גבי נודות של עור אין לחלק במכניסו לקיום » (בית יוסף יו״ד קל״ה)
« יש מי שאומר שלא החמירו בשביל שמכניסו לקיום » (שו״ע יו״ד קל״ה:ח)המחבר מכריע כמעגל הרחב ביותר — וכן ראוי לנהוג — ובכללו אבן ומתכת ; והזכוכית נשארת מחוץ לכולם לדברי הכול.
הציפוי משנה את דין הכלי — אך לא כל ציפוי, ולא בכל מקרה.
« לא רצה לקלף ממלאן ומערן ג׳ ימים והוא הדין לכלים שלנו שנגע בהם העובד כוכבים בעוד היין טופח עליהם » (שו״ע יו״ד קל״ה:א)
« כלי שניקב וסתמו בזפת אינו נידון ככלי מזופף ולפי זה משפך שהוא מזופף מעט סביב הברזל אין לו דין כלי מזופף: » (שו״ע יו״ד קל״ה:ב)
« אין דינו כמזופף דשעוה לא בלעה: » (שו״ע יו״ד קל״ה:ג)הזפת נקלפת או מתחלפת בעירוי ; סתימת זפת אינה נחשבת ; ואף השעווה אינה נחשבת.
« אבל קליפת הזפת לא מהני בכלים המכניסים לקיום » (רמ״א יו״ד קל״ה:י״ג)
« כ׳ הט״ז נראה דוקא מכלי ראשון ובמזופף לא מהני שום דבר רק קליפת הזפת ולהכשירו אחר כך אם א״א שיכניסנו לכלי ראשון ואי לא עביד הכי אפילו דיעבד אסור ע״ש: » (באר היטב יו״ד קל״ה ס״ק כ״ה)בכלי המכניסו לקיום אין קילוף הזפת מספיק : צריך עירוי. ולדעת הט״ז, כל זמן שהזפת במקומה אין גם הכשר בחום פודה.
« אם הם ירוקים דינם ככלי נתר מפני שיש בו קרקע מחפירת צריף אבל לבנים או שחורים אם הם חלקים שאין בהם בקעים דינם ככלי מתכות ואם יש בהם בקעים דינם כשאר כלי חרס שאינם שועים » (שו״ע יו״ד קל״ה:ו)ציפוי שלם מחזיר לדין מתכת ; וציפוי בקוע מחזיר לדין החרס החשוף. ואם אי אפשר לראות את הפנים — הט״ז מזהיר : אין תולים בהשערה.
כל הסימן מציע הכשרים ; ושתי שורות בלבד אין להן. וזיהוין הוא הזהירות הראשונה.
« בולעים הרבה ביותר ואין להם טהרה עולמית אפילו ביישון י״ב חדש ואפילו באין מכניסין בהם לקיום ואפי׳ היה תחילת תשמישן ביד ישראל » (שו״ע יו״ד קל״ה:ה)
« כְּלֵי נֶתֶר אֵין (לוֹ) [לָהֶן] טׇהֳרָה עוֹלָמִית. מַאי כְּלֵי נֶתֶר? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין: כְּלֵי מַחְפּוֹרֶת שֶׁל צְרִיף. » (עבודה זרה ל״ג ע״ב)שלושה ״אפילו״ מצטברים בלשון המחבר : אפילו יישון שנים עשר חודש, אפילו באין מכניסו לקיום, ואפילו הייתה תחילת תשמישו ביד ישראל. וזו הלשון המוחלטת ביותר שבסימן.
« אבל הרמב״ם שם סתר בארוכה דברי האומרים כן ופי׳ שהוא הנקרא טפל בל׳ ערבי » (ש״ך יו״ד קל״ה ס״ק י״ח)רש״י מזההו באלו״ם ; והש״ך מעיר שהרמב״ם סתר זיהוי זה. והנקודה המעשית אינה שם המחצב אלא סגולתו : קרקע הבולעת ואינה שׂבעה. ולמעשה בימינו, חומר נקבובי שאינו מזוגג נוהגים בו בזהירות זו.
« ולענד״נ דבכלי חרס שלא שבעו לבלוע אפילו לא נשתמש בו העובד כוכבים אלא לפי שעה צריך עירוי וכן משמע מדברי הרשב״א שבטור » (ש״ך יו״ד קל״ה ס״ק ט״ו)
« אבל הב״ח כ׳ דבכלי חרס אפילו במכניסו לקיום היכא דכבר שבע לבלוע ביד ישראל א״צ עירוי כשנשתמש בו עובד כוכבים אח״כ אלא סגי ליה בשכשוך וכל זמן שאינו שבע לבלוע ביד ישראל אפילו לא נשתמש בו העובד כוכבים אלא לפי שעה נמי צריך עירוי: » (באר היטב יו״ד קל״ה ס״ק ט)הב״ח מקל בכד שכבר שבע ; והש״ך מחמיר כל זמן שלא שבע. ולמעשה, כיוון שכמעט לעולם אין יודעים לתארך את שביעתו של כלי ישן, חוזרת השאלה לשאלת משך המגע — ושם היא נחתכת.
הסדר, ושלוש הטעויות המבטלות אותו.
« כל מקום שצריך עירוי צריך למלאותו מים על כל גדותיו ויניחם בו כ״ד שעות מעת לעת ולסוף כ״ד שעות ישפכם והמים מותרים (ויש אוסרים המים) (מרדכי פא״מ ובארוך ואגודה בשם ראבי״ה) ויתן בו מים שניים ויניחם בו כ״ד שעות וכן יעשה פעם שלישית » (שו״ע יו״ד קל״ה:י״ב)
« ואם שפך המים קודם שעמדו בו כ״ד שעות לא עלו לו אותם המים » (שו״ע יו״ד קל״ה:י״ב)
« כלי עור הצריך מילוי ועירוי צריך שיוסיף עור וכיוצא בו על פיו כעין גדנפא כדי שיעלו המים על פיו או יהפכנו על פיו בתוך כלי מלא מים שלשה ימים אחרים » (שו״ע יו״ד קל״ה:י)כלי רך אינו עומד מלא עד שפתו. והסעיף נותן שני פתרונות מעשיים — גדנפא על פיו, או הפיכתו בתוך כלי מלא — והכלל העומד מאחוריהם : מה שאין המים מגיעים אליו אין הם מפליטים ממנו.
« וכתב עוד הב״ח והכי נקטינן לחומרא וכן משמע בש״ע שחזר בו עד כאן ודלא כהעט״ז שכ׳ כהרשב״א: » (ש״ך יו״ד קל״ה ס״ק ל״א)
« ונראה לע״ד דבדיעבד אם עשה ההכשר כהרשב״א ונשתמש בו אחר כך בהיתר לא אסרינן ליה » (ט״ז יו״ד קל״ה ס״ק ט״ו)והדרך למעשה : לכתחילה חוזרים על שלושת הימים ; ובדיעבד, אם כבר נשתמשו בכלי, מתיר הט״ז לסמוך על הרשב״א ולהשלים את השעות שחסרו.
« מי מלח חזקים שיש בהן שליש מלח וב׳ שלישים מים מועילים במעת לעת (טור בשם הרמ״ה) כמו עירוי ג׳ ימים) (טור בשם הרא״ש): » (רמ״א יו״ד קל״ה:י״ב)
« והש״ך כ׳ בנה״כ שט״ס הוא וצ״ל ב׳ שלישים מלח ושליש מים וכן איתא בש״ס שבת דף ק״ח ע״ב וכ״כ המחבר בא״ח סי׳ שכ״א ס״ב » (באר היטב יו״ד קל״ה ס״ק כ״ב)שני שלישים מלח ושליש מים — ומי מלח עזים כל כך שהביצה צפה בהם. ובריכוז פחות מזה, אין המעשה שווה כלום, וכבר אמרו הטור.
שלוש דרכים חלופיות כשאין העירוי אפשרי — ותנאיהן.
« כלי עץ וכלי עור וכלי חרס אפילו מזופתים ואפילו מכניסן לקיום ניתרים בהגעלה בכלי ראשון » (שו״ע יו״ד קל״ה:ט״ו)
« ויש מתירין אפילו ע״י עירוי שמערה בהן רותחין ולגלגלן » (רמ״א יו״ד קל״ה:ט״ו)
« נראה דוקא מכלי ראשון דכל מה שאפשר לקרב לנו לעיקר הדין כן עבדינן לכתחלה » (ט״ז יו״ד קל״ה ס״ק י״ט)מה שהרמ״א מקל בו הוא המגע — גלגול במקום הטבלה ; ומה שאינו מקל בו הוא מקור החום. והמים צריכים לבוא מכלי ראשון.
« כלי חרס שנשתמש בהם יין נסך אם החזירן לכבשן והסיקן מבחוץ ונתלבנו אפי׳ לא השהם בתוכו עד שנשר הזפת אלא שנרפה שרי » (שו״ע יו״ד קל״ה:י״ד)
« כל הכלים שישנן י״ב חדש שרי שודאי כלה כל לחלוחית יין שבהם ואפילו נתן לתוכם מים תוך י״ב חדש אין בכך כלום » (שו״ע יו״ד קל״ה:ט״ז)אמת המידה בכבשן אינה הלהבה אלא המעבר. וההכשר האחרון אינו צריך מאומה — אלא להמתין.
« דהנך חדשים הם חדשי לבנה כל חודש כ״ט יום ע״ש: » (פתחי תשובה יו״ד קל״ה ס״ק ג)חודשי לבנה בני עשרים ותשעה יום, שהם שלוש מאות ארבעים ושמונה יום ולא שלוש מאות שישים וחמישה.
נקודה אחת בסימן לא הוכרעה, והבאר היטב מביא את שתי הדעות בלא לבחור. והיא גם השכיחה ביותר בימינו.
« דוקא בנשתמש בהן אבל אם נגע בהם בשעת טפיחה לא נאסר דגזרו משום שמא ישתמש בהם העובד כוכבים ויכניס בהן לקיום » (ש״ך יו״ד קל״ה ס״ק כ״ב)
« ודבריו תמוהים מכל צידי צדדים חדא דמנין לנו לחלק בזה הא אין לנו רמז בתלמוד מזה » (ט״ז יו״ד קל״ה ס״ק ט)
« ואין לנו לבדות חילוקים ודינים מלבנו בפרט להקל כנלע״ד והרב בעל הפרישה לא דק כאן כל הצורך גם מו״ח ז״ל חולק עליו בזה: » (ט״ז יו״ד קל״ה ס״ק ט)
« ובנה״כ מסכים לדעת הפרישה בכאן מטעם כיון דאינו מזופף לא גזרו בנגיעה כולי האי להחמיר להצריכו עירוי » (באר היטב יו״ד קל״ה ס״ק י״ג)וחילוקו שקול : הכלי שמדובר בו אינו מזופף, ואין הגזרה בנגיעה גרידא מגעת עד כדי להצריך עירוי.
שלושה מצבים יוצאים מן הסימן. והכרתם מונעת מלהחיל קולא במקום שאינה נוהגת.
« והא דכלי חרס מהני ליה עירוי היינו בדלא נשתמשו בו יין נסך רק בצונן אבל אם השתמשו בו בחמין כלי חרס אין לו תקנה ובשאר כלים צריכים הגעלה כמו בשאר איסורים » (רמ״א יו״ד קל״ה:ו)כל קולת הסימן נופלת : אין לכלי חרס תקנה עוד, ושאר החומרים עוברים להגעלה כדין שאר האיסורים.
« נראה דהיינו מסתמא אמרינן הכי משום שאינו ידוע שנכבש היין בתוכו יום שלם אבל אם היה ידוע שהיה יי״נ בתוכו יום שלם ה״ל כבוש וכבישה אוסר כל הכלי » (ש״ך יו״ד קל״ה ס״ק ל״ג)
« שכתב דדברי הש״ך בס״ק י״ג (הובא בבה״ט סק״ז) הם עיקר לדינא דאפילו אם עמד מעל״ע מהני עירוי » (פתחי תשובה יו״ד קל״ה ס״ק ב)הש״ך מניח את השאלה בצריך עיון ; והנודע ביהודה, שהביאו הפתחי תשובה, מכריע שהעירוי מועיל אף אז. ואין לסמוך על קולא זו בלא לשאול.
« בסימן זה לא נכללו כלי הגת שהם חמירי טפי אע״פ שאין מכניסין יין שם לקיום דטרידי ביין » (ט״ז יו״ד קל״ה ס״ק א)
« חוץ מכלי הגת שצריך ניגוב לפי שמשתמשין בהם יין בשפע כדלקמן סי׳ קל״ח » (ש״ך יו״ד קל״ה ס״ק ב)הט״ז כותבו במילתו הראשונה, והש״ך חוזר עליו : כלים אלו בסימן קל״ח · 138 ודינם חמור יותר, מפני שהיין עובר בהם בלי הרף. וגת, מחץ ומשאבת תירוש אינם נדונים לפי טבלת סימן קל״ה.
חמישה מצבים שהסימן נוהג בהם כלשונו, ואחד שאינו נוהג בו.
טבלת ההכרעה, לפי סדר שאלת השאלות.
| המצב | מה עושים | היכן נכתב |
|---|---|---|
| זכוכית, ויהא משך השהייה אשר יהא | שכשוך ג׳ פעמים | סעיף א׳ · סעיף ח׳ |
| מתכת, אבן ועץ — תשמיש ארעי | שכשוך ג׳ פעמים | סעיף א׳ · סעיף י״א |
| מתכת, אבן, עץ ועור — מכניסו לקיום | מילוי ועירוי ג׳ ימים | סעיף ז׳ · סעיף ח׳ |
| עור בעירוי | גדנפא, או להפכו בכלי מלא | סעיף י׳ |
| כלי מזופף בתשמיש ארעי | קילוף הזפת ושכשוך, או עירוי | סעיף א׳ |
| כלי מזופף המכניסו לקיום | עירוי — ולא קליפת הזפת לבדה | רמ״א סעיף י״ג |
| כלי חרס שלא שבע | מילוי ועירוי | סעיף ד׳ |
| מצופה ירוק · כלי נתר | אין להם טהרה עולמית | סעיף ה׳ · סעיף ו׳ |
| מצופה לבן או שחור וחלק | ככלי מתכות | סעיף ו׳ |
| חבית שאי אפשר למלאה ולא להטבילה | הגעלה, או אבנים מלובנות ורותחין מכלי ראשון | סעיף ט״ו · ט״ז ס״ק י״ט |
| כלים שאין צריך להם עתה | יישון י״ב חדש — חודשי לבנה | סעיף ט״ז · פתחי תשובה ס״ק ג |
| יין שנתחמם, או ששהה מעת לעת | יש לשאול : אין הסימן משיב | רמ״א סעיף ו׳ · ש״ך ס״ק י״ג |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קל״ה · ♥ תמיכה