Du psak du Mehaber et du Rama, à l’arbitrage du Taz, du Chakh,
du Baer Hetev et du Pit'hei Techouva, jusqu’à la cuve et la barrique d’aujourd’hui
Sujet :
שולחן ערוך יורה דעה סימן קל״ה (ט״ז סעיפים)
עם נושאי הכלים: ט״ז, ש״ך, באר היטב, פתחי תשובה, בית יוסף, טור, רמב״ם
⚠ Avertissement de niveau :
Ce niveau n’est pas “Daat HaRav” : le Choulhan Aroukh HaRav
(Admour HaZaken) ne couvre pas le Yoreh De'ah, donc pas le Siman 135.
C’est un niveau de psika pratique : ce que l’on fait, et à qui demander.
Rédaction et iyun :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
Comment lire ce niveau. Chaque affirmation est ancrée soit dans le texte du Choulhan Aroukh et de ses nossei kelim (Taz, Chakh, Baer Hetev, Pit'hei Techouva), soit dans un posek nommé et vérifiable (Rambam, Tour, Beit Yossef, guemara Avoda Zara). Sur le Yoreh De'ah il n’y a ni Mishna Beroura (qui ne commente que l’Orach Chaim), ni Choulhan Aroukh HaRav (l’Admour HaZaken n’a pas écrit le YD). Le Aroukh HaChoulhan n’est pas cité ici : son texte sur ce siman ne nous est pas accessible, et l’on ne cite pas ce que l’on ne peut pas vérifier. Le siman 135 compte seize seifim — c’est le compte annoncé par l’en-tête (ובו ט״ז סעיפים) et c’est le compte réel du texte. Là où la question déborde le siman, ce niveau le dit et s’arrête : la halakha lema'asse passe par ton Rav.
באיזו כלים יש לחוש משום ניסוך. ובו ט״ז סעיפים:
כלים שאין מכניסין לקיום בין שהם של עור בין שהם של עץ ושל זכוכית ושל אבן ושל מתכת אם אינן מזופתין משכשכן היטב במים ומותרים בין שהיה תחילת תשמישן ביד עובד כוכבים בין ביד ישראל היו מזופתין וחדשים אם דרכן לשום בהם יין בשעת זפיתה וכל שכן אם הם ישנים שנתיישנו ביד עובד כוכבים בתשמיש יין קולף את הזפת ומשכשכן ומותרים. לא רצה לקלף ממלאן ומערן ג׳ ימים והוא הדין לכלים שלנו שנגע בהם העובד כוכבים בעוד היין טופח עליהם: הגה י״א דבכלים שלנו שהיה משקה טופח עליהם ונגע בהן עובד כוכבים אם הם של עץ ואבן או מתכת ושכשכן אפילו הם זפותים ועבר ונתן בהם יין אין לאסור בדיעבד (טור בשם ר״ת ובעל התרומה והרא״ש) ובהפסד מרובה יש להקל:
— Choulhan Aroukh, Yoreh De'ah 135:1 · Sefaria YD 135:1
Avant tout tableau, la raison qui rend ce siman plus léger que le droit commun des interdits — et la seule chose qui, si elle manque, fait tout basculer.
« זֶה תַּשְׁמִישׁוֹ בְּחַמִּין, וְזֶה תַּשְׁמִישׁוֹ בְּצוֹנֵן. » (עבודה זרה ל״ד ע״א)De là, et de là seulement, vient tout le régime allégé du siman : de l’eau froide, du temps, une pelure — là où d’autres interdits exigeraient une hag‘ala.
« שאני הכא גבי הכשירו מיין נסך שתשמישו על ידי צונן עירוי המים מקלישין טעם היין עד כאן לשון עט״ז » (ש״ך יו״ד קל״ה ס״ק י״ב)L’eau ne lave pas : elle affaiblit. C’est pourquoi il en faut trois fois, et de la neuve à chaque fois.
Le siman se lit en trois blocs : les matériaux (1 à 6), l’usage (7 à 10), les remèdes (11 à 16). Voici la carte, avec ce que chaque seif décide.
| Bloc | Seifim | Ce qui s’y décide |
|---|---|---|
| Le matériau | א — ו | Verre, métal, pierre, bois, cuir, terre cuite, natron, vernis |
| L’usage | ז — י | Conservation ou transport, et ce que la conservation exige |
| Les remèdes | י״א — ט״ז | Rinçage, vidage, pelure, four, hag‘ala, douze mois |
Le premier tri, et le plus rentable : la plupart des cas se règlent ici.
« כלים שאין מכניסין לקיום בין שהם של עור בין שהם של עץ ושל זכוכית ושל אבן ושל מתכת אם אינן מזופתין משכשכן היטב במים ומותרים » (שו״ע יו״ד קל״ה:א)Cinq matériaux, une seule exigence : rincer. Et le Mehaber ajoute que peu importe qui s’en est servi le premier.
« דשועים וקשים הם ובליעתם מועטת מכל הכלים. ר״ן: » (ש״ך יו״ד קל״ה ס״ק כ״ג)
« לאפוקי של עור שהן רכים והזפת מבליע בהן היין ולכ״ע צריך עירוי: » (ש״ך יו״ד קל״ה ס״ק ז)Entre les deux, tout le reste se classe par la porosité — et c’est la même échelle qui commande le seif 8.
Le remède le plus léger, et ses trois conditions exactes.
« שאמרנו שצריך שכשוך צריך להדיחו ג׳ פעמים (במים אבל לא ביין אפילו רוצה לאסור יין שמשכשך (טור וב״י בשם הרמב״ן) ויש מקילין בדיעבד) . (בא״ח בשם י״א): » (שו״ע יו״ד קל״ה:י״א)Trois fois : c’est la lecture de Rabbenou Tam de la guemara sur les coupes, et le Mehaber la retient. À l’eau, non au vin — même si l’on accepte de perdre ce vin-là.
« ואם ירצה לעשות עירוי ביין אינו כלום. טור וכן הביא ב״י הא״ח שכתב כן בשם הרמב״ן » (ש״ך יו״ד קל״ה ס״ק כ״ז)
« ומכל מקום נראה לי דאין לאסור בדיעבד וכמו שכתבתי בסי׳ קל״ז סעיף א׳: » (ט״ז יו״ד קל״ה ס״ק י״ד)Le Chakh rapporte que le Levouch permettait a posteriori un rinçage au vin, et il le récuse pour le vidage ; le Taz, lui, conclut qu’on n’interdit pas a posteriori même sans rinçage. Deux indulgences distinctes, à ne pas confondre.
La catégorie la plus lourde du siman, et celle qui décide de presque tout le matériel de cave.
« כלים שמכניסים בהם יין לקיום צריכי׳ עירוי בין שלקחם ישנים מהעובד כוכבים בין שהם שלנו ונשתמש בהם העובד כוכבים אפילו לפי שעה ומיהו בעירוי סגי להו אפילו הם זפותים » (שו״ע יו״ד קל״ה:ז)Deux clauses opposées : une sévérité — même un usage d’un instant atteint le récipient — et une indulgence — la poix n’ajoute rien ici.
« כתב הרמב״ן דלא מחמרינן בשביל שמכניס לקיום אלא בכלי חרס וכו׳ כ״כ הרא״ש בשמו בסוף ע״ז גבי רבא שדר גולפי להרפניא: » (בית יוסף יו״ד קל״ה)
« וכן מסתבר דכיון שהיין משתהה בתוכו זמן מרובה נבלע בתוכו וכן אמרינן גבי נודות של עור אין לחלק במכניסו לקיום » (בית יוסף יו״ד קל״ה)
« יש מי שאומר שלא החמירו בשביל שמכניסו לקיום » (שו״ע יו״ד קל״ה:ח)Le Mehaber tranche pour le cercle le plus large — וכן ראוי לנהוג —, donc pierre et métal compris ; le verre reste hors du champ de l’avis de tous.
Un revêtement change le régime du récipient — mais pas tous les revêtements, et pas dans tous les cas.
« לא רצה לקלף ממלאן ומערן ג׳ ימים והוא הדין לכלים שלנו שנגע בהם העובד כוכבים בעוד היין טופח עליהם » (שו״ע יו״ד קל״ה:א)
« כלי שניקב וסתמו בזפת אינו נידון ככלי מזופף ולפי זה משפך שהוא מזופף מעט סביב הברזל אין לו דין כלי מזופף: » (שו״ע יו״ד קל״ה:ב)
« אין דינו כמזופף דשעוה לא בלעה: » (שו״ע יו״ד קל״ה:ג)La poix se gratte ou se compense par un vidage ; un bouchon de poix ne compte pas ; la cire ne compte pas non plus.
« אבל קליפת הזפת לא מהני בכלים המכניסים לקיום » (רמ״א יו״ד קל״ה:י״ג)
« כ׳ הט״ז נראה דוקא מכלי ראשון ובמזופף לא מהני שום דבר רק קליפת הזפת ולהכשירו אחר כך אם א״א שיכניסנו לכלי ראשון ואי לא עביד הכי אפילו דיעבד אסור ע״ש: » (באר היטב יו״ד קל״ה ס״ק כ״ה)Pour un récipient de conservation, gratter la poix ne suffit pas : il faut le vidage. Et selon le Taz, tant que la poix est en place, aucun traitement thermique ne rachète non plus.
« אם הם ירוקים דינם ככלי נתר מפני שיש בו קרקע מחפירת צריף אבל לבנים או שחורים אם הם חלקים שאין בהם בקעים דינם ככלי מתכות ואם יש בהם בקעים דינם כשאר כלי חרס שאינם שועים » (שו״ע יו״ד קל״ה:ו)Une surface intacte ramène au métal ; une surface fissurée ramène à la terre nue. Et si l’on ne peut pas voir l’intérieur, le Taz met en garde : on ne présume pas.
Le siman tout entier propose des remèdes ; deux lignes seulement n’en ont pas. Les identifier est la première prudence.
« בולעים הרבה ביותר ואין להם טהרה עולמית אפילו ביישון י״ב חדש ואפילו באין מכניסין בהם לקיום ואפי׳ היה תחילת תשמישן ביד ישראל » (שו״ע יו״ד קל״ה:ה)
« כְּלֵי נֶתֶר אֵין (לוֹ) [לָהֶן] טׇהֳרָה עוֹלָמִית. מַאי כְּלֵי נֶתֶר? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין: כְּלֵי מַחְפּוֹרֶת שֶׁל צְרִיף. » (עבודה זרה ל״ג ע״ב)Trois « même » s’accumulent dans la ligne du Mehaber : même douze mois, même sans conservation, même si un Juif s’en est servi le premier. C’est la formulation la plus absolue du siman.
« אבל הרמב״ם שם סתר בארוכה דברי האומרים כן ופי׳ שהוא הנקרא טפל בל׳ ערבי » (ש״ך יו״ד קל״ה ס״ק י״ח)Rachi l’identifie à l’alun ; le Chakh note que le Rambam réfute cette identification. Le point pratique n’est pas le nom du minéral mais sa propriété : une terre qui boit sans jamais se rassasier. En pratique, aujourd’hui, un matériau poreux non vitrifié se traite avec cette prudence.
« ולענד״נ דבכלי חרס שלא שבעו לבלוע אפילו לא נשתמש בו העובד כוכבים אלא לפי שעה צריך עירוי וכן משמע מדברי הרשב״א שבטור » (ש״ך יו״ד קל״ה ס״ק ט״ו)
« אבל הב״ח כ׳ דבכלי חרס אפילו במכניסו לקיום היכא דכבר שבע לבלוע ביד ישראל א״צ עירוי כשנשתמש בו עובד כוכבים אח״כ אלא סגי ליה בשכשוך וכל זמן שאינו שבע לבלוע ביד ישראל אפילו לא נשתמש בו העובד כוכבים אלא לפי שעה נמי צריך עירוי: » (באר היטב יו״ד קל״ה ס״ק ט)Le Ba’h allège pour la jarre déjà rassasiée ; le Chakh est rigoureux tant qu’elle ne l’est pas. En pratique, comme on ne sait presque jamais dater la saturation d’une pièce ancienne, la question rejoint celle de la durée du contact — et c’est là qu’elle se tranche.
Le protocole, et les trois erreurs qui l’annulent.
« כל מקום שצריך עירוי צריך למלאותו מים על כל גדותיו ויניחם בו כ״ד שעות מעת לעת ולסוף כ״ד שעות ישפכם והמים מותרים (ויש אוסרים המים) (מרדכי פא״מ ובארוך ואגודה בשם ראבי״ה) ויתן בו מים שניים ויניחם בו כ״ד שעות וכן יעשה פעם שלישית » (שו״ע יו״ד קל״ה:י״ב)
« ואם שפך המים קודם שעמדו בו כ״ד שעות לא עלו לו אותם המים » (שו״ע יו״ד קל״ה:י״ב)
« כלי עור הצריך מילוי ועירוי צריך שיוסיף עור וכיוצא בו על פיו כעין גדנפא כדי שיעלו המים על פיו או יהפכנו על פיו בתוך כלי מלא מים שלשה ימים אחרים » (שו״ע יו״ד קל״ה:י)Un récipient souple ne tient pas plein jusqu’au bord. Le seif donne deux solutions concrètes — un rebord ajouté, ou l’immersion à l’envers — et la règle qui les commande : ce que l’eau n’atteint pas, elle ne le purge pas.
« וכתב עוד הב״ח והכי נקטינן לחומרא וכן משמע בש״ע שחזר בו עד כאן ודלא כהעט״ז שכ׳ כהרשב״א: » (ש״ך יו״ד קל״ה ס״ק ל״א)
« ונראה לע״ד דבדיעבד אם עשה ההכשר כהרשב״א ונשתמש בו אחר כך בהיתר לא אסרינן ליה » (ט״ז יו״ד קל״ה ס״ק ט״ו)La ligne pratique : a priori, on recommence les trois journées ; a posteriori, si le récipient a déjà servi, le Taz permet de s’appuyer sur le Rachba et de compléter les heures manquantes.
« מי מלח חזקים שיש בהן שליש מלח וב׳ שלישים מים מועילים במעת לעת (טור בשם הרמ״ה) כמו עירוי ג׳ ימים) (טור בשם הרא״ש): » (רמ״א יו״ד קל״ה:י״ב)
« והש״ך כ׳ בנה״כ שט״ס הוא וצ״ל ב׳ שלישים מלח ושליש מים וכן איתא בש״ס שבת דף ק״ח ע״ב וכ״כ המחבר בא״ח סי׳ שכ״א ס״ב » (באר היטב יו״ד קל״ה ס״ק כ״ב)Deux tiers de sel, un tiers d’eau — et une saumure assez dense pour qu’un œuf y flotte. À moindre concentration, l’opération ne vaut rien, et le Tour le disait déjà.
Trois voies de rechange quand le vidage est impraticable — et leurs conditions.
« כלי עץ וכלי עור וכלי חרס אפילו מזופתים ואפילו מכניסן לקיום ניתרים בהגעלה בכלי ראשון » (שו״ע יו״ד קל״ה:ט״ו)
« ויש מתירין אפילו ע״י עירוי שמערה בהן רותחין ולגלגלן » (רמ״א יו״ד קל״ה:ט״ו)
« נראה דוקא מכלי ראשון דכל מה שאפשר לקרב לנו לעיקר הדין כן עבדינן לכתחלה » (ט״ז יו״ד קל״ה ס״ק י״ט)Ce que le Rama allège, c’est le contact — un roulement au lieu d’une immersion ; ce qu’il n’allège pas, c’est la source de la chaleur. L’eau doit venir d’un keli richon.
« כלי חרס שנשתמש בהם יין נסך אם החזירן לכבשן והסיקן מבחוץ ונתלבנו אפי׳ לא השהם בתוכו עד שנשר הזפת אלא שנרפה שרי » (שו״ע יו״ד קל״ה:י״ד)
« כל הכלים שישנן י״ב חדש שרי שודאי כלה כל לחלוחית יין שבהם ואפילו נתן לתוכם מים תוך י״ב חדש אין בכך כלום » (שו״ע יו״ד קל״ה:ט״ז)Le critère du four n’est pas la flamme mais la traversée. Et le dernier remède ne demande rien du tout — sinon d’attendre.
« דהנך חדשים הם חדשי לבנה כל חודש כ״ט יום ע״ש: » (פתחי תשובה יו״ד קל״ה ס״ק ג)Des mois lunaires de vingt-neuf jours, soit trois cent quarante-huit jours et non trois cent soixante-cinq.
Un point du siman n’est pas tranché, et le Baer Hetev rapporte les deux avis sans choisir. C’est aussi le plus fréquent aujourd’hui.
« דוקא בנשתמש בהן אבל אם נגע בהם בשעת טפיחה לא נאסר דגזרו משום שמא ישתמש בהם העובד כוכבים ויכניס בהן לקיום » (ש״ך יו״ד קל״ה ס״ק כ״ב)
« ודבריו תמוהים מכל צידי צדדים חדא דמנין לנו לחלק בזה הא אין לנו רמז בתלמוד מזה » (ט״ז יו״ד קל״ה ס״ק ט)
« ואין לנו לבדות חילוקים ודינים מלבנו בפרט להקל כנלע״ד והרב בעל הפרישה לא דק כאן כל הצורך גם מו״ח ז״ל חולק עליו בזה: » (ט״ז יו״ד קל״ה ס״ק ט)
« ובנה״כ מסכים לדעת הפרישה בכאן מטעם כיון דאינו מזופף לא גזרו בנגיעה כולי האי להחמיר להצריכו עירוי » (באר היטב יו״ד קל״ה ס״ק י״ג)Sa distinction est mesurée : le récipient dont il s’agit n’est pas poissé, et le décret sur le simple contact ne va pas jusqu’à exiger un vidage.
Trois situations sortent du siman. Les reconnaître évite d’appliquer une indulgence là où elle ne vaut pas.
« והא דכלי חרס מהני ליה עירוי היינו בדלא נשתמשו בו יין נסך רק בצונן אבל אם השתמשו בו בחמין כלי חרס אין לו תקנה ובשאר כלים צריכים הגעלה כמו בשאר איסורים » (רמ״א יו״ד קל״ה:ו)Toute la légèreté du siman tombe : la terre cuite n’a plus de remède, les autres matériaux passent à la hag‘ala ordinaire.
« נראה דהיינו מסתמא אמרינן הכי משום שאינו ידוע שנכבש היין בתוכו יום שלם אבל אם היה ידוע שהיה יי״נ בתוכו יום שלם ה״ל כבוש וכבישה אוסר כל הכלי » (ש״ך יו״ד קל״ה ס״ק ל״ג)
« שכתב דדברי הש״ך בס״ק י״ג (הובא בבה״ט סק״ז) הם עיקר לדינא דאפילו אם עמד מעל״ע מהני עירוי » (פתחי תשובה יו״ד קל״ה ס״ק ב)Le Chakh laisse la question en צריך עיון ; le Noda biYehouda, rapporté par le Pit’hei Techouva, tranche que le vidage suffit encore. Ne pas s’appuyer sur cette indulgence sans demander.
« בסימן זה לא נכללו כלי הגת שהם חמירי טפי אע״פ שאין מכניסין יין שם לקיום דטרידי ביין » (ט״ז יו״ד קל״ה ס״ק א)
« חוץ מכלי הגת שצריך ניגוב לפי שמשתמשין בהם יין בשפע כדלקמן סי׳ קל״ח » (ש״ך יו״ד קל״ה ס״ק ב)Le Taz l’écrit dès son premier mot, et le Chakh le répète : ces ustensiles relèvent du siman 138 et sont plus sévères, parce que le vin y passe sans arrêt. Un pressoir, un bac, un mout-pompe ne se traitent pas d’après le tableau du siman 135.
Cinq situations où le siman s’applique tel quel, et une où il ne s’applique pas.
Le tableau de décision, dans l’ordre où les questions se posent.
| Situation | Ce que l’on fait | Où c’est écrit |
|---|---|---|
| Verre, quelle que soit la durée | שכשוך ג׳ פעמים | סעיף א׳ · סעיף ח׳ |
| Métal, pierre, bois — usage passager | שכשוך ג׳ פעמים | סעיף א׳ · סעיף י״א |
| Métal, pierre, bois, cuir — conservation | מילוי ועירוי ג׳ ימים | סעיף ז׳ · סעיף ח׳ |
| Cuir en vidage | גדנפא, או להפכו בכלי מלא | סעיף י׳ |
| Récipient poissé, usage passager | קילוף הזפת ושכשוך, או עירוי | סעיף א׳ |
| Récipient poissé de conservation | עירוי — ולא קליפת הזפת לבדה | רמ״א סעיף י״ג |
| Terre cuite non rassasiée | מילוי ועירוי | סעיף ד׳ |
| Vernis vert · כלי נתר | אין להם טהרה עולמית | סעיף ה׳ · סעיף ו׳ |
| Vernis blanc ou noir, lisse | ככלי מתכות | סעיף ו׳ |
| Fût qu’on ne peut ni remplir ni plonger | הגעלה, או אבנים מלובנות ורותחין מכלי ראשון | סעיף ט״ו · ט״ז ס״ק י״ט |
| Matériel dont on n’a plus l’usage | יישון י״ב חדש — חודשי לבנה | סעיף ט״ז · פתחי תשובה ס״ק ג |
| Vin chauffé, ou resté un jour plein | יש לשאול : הסימן אינו משיב | רמ״א סעיף ו׳ · ש״ך ס״ק י״ג |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · Siman קל״ה · ♥ Soutenir