סימן קל״ו — החבית הריקה הנשלחת ביד עובד כוכבים

📑 תוכנית הלימוד

1. לשון המחבר — הסעיף היחיד

סימן זה אין בו אלא סעיף אחד, והשולחן ערוך אומר זאת בכותרתו : ובו סעיף אחד. שלוש תנועות בו. (א) השולח כלים המיוחדים ליין ביד עובד כוכבים צריך לחותמם — בחותם אחד, או בשניים לדעה אחרת. (ב) הגהת הרמ״א : ואם עברו על כך, מה דינו ? (ג) חזרה ללשון המחבר : דין החביות הגדולות המונחות אצל האומן.

הסעיף היחיד — חתימת כלי היין הנמסרים ביד עובד כוכבים 📋 העתקה

שהשולח כלי יין ביד עובד כוכבים צריך לחתמו. ובו סעיף אחד:
השולח ביד עובד כוכבים כלים המיוחדים ליין צריך להחתימם בחותם אחד כדי שיהא ניכר אם הכניס בהם העובד כוכבים יין ויש מי שמצריך חותם בתוך חותם: הגה ואם עבר ושלחם בלא חותם יש להכשירו כפי ענין ההכשר אם היה של עובד כוכבים (טור ועיין ס״ק ג׳) אבל אם כבר עבר והשתמש בו אין לאסור בדיעבד (ועיין לעיל סימן קכ״ב) ואם הם חביות גדולות מותר להשהותן בבית העובד כוכבים אומן יום או יומים לתקנם דבכלי גדול כזה אין רגילים להשתמש בו לפי שעה:

2. הרקע — רבא והגולפי של הרפניא

כל הסימן יוצא משורה אחת בגמרא, בסוף מסכת עבודה זרה. רואים שם את רבא עצמו שולח כלים ריקים, ונזהר לסוגרם :

« רָבָא כִּי הֲוָה מְשַׁדַּר גּוּלְפֵי לְהַרְפַּנְיָא, סָחֵיף לְהוּ אַפּוּמַּיְיהוּ וְחָתֵים לְהוּ אַבִּירְצַיְיהוּ. קָסָבַר: כׇּל דָּבָר שֶׁמַּכְנִיסוֹ לְקִיּוּם, אֲפִילּוּ לְפִי שָׁעָה — גְּזַרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן » (עבודה זרה ע״ד ע״ב)

« ומשמע לרבינו דגזרו ביה היינו לומר שצריך הכשר כאילו ודאי הכניס בו יין » (בית יוסף יו״ד קל״ו)

הטור, שהמחבר הולך אחריו מקרוב, מנסח תחילה את ההלכה ואת שיעורה :

« השולח כלי ביד נכרי צריך להחתים שכל כלי ששהה ביד נכרי אפילו שעה אחת צריך הכשר כפי ההכשר שצריך אילו היה ישן בבית הנכרי ובא לקנותו ממנו » (טור יו״ד קל״ו)

אחר כך הוא מביא את שתי הקריאות האפשריות במעשה רבא — ומכאן נולד הויש מי שמצריך של המחבר :

« ורש״י כתב שצריך חותם בתוך חותם והריב״ם כתב שדי בחותם אחד » (טור יו״ד קל״ו)

הבית יוסף מוסיף הערת נוסחאות שראוי לדעתה : שם הדעה השנייה אינו, כנראה, השם שבדפוסי הטור.

« יש נוסחא שכתוב בה הרמב״ן במקום הריב״ם והיא נכונה שלא מצאתי כן בשם הריב״ם » (בית יוסף יו״ד קל״ו)

ולבסוף, החלק האחרון שבסעיף — החביות הגדולות — בא מספר התרומה, שהטור מביאו :

« ובספר התרומה התיר לשלוח חביות של עץ גדולים לבית נכרי אומן יום או יומים לתקנם דבכלי גדול כזה אין רגילין להשתמש בו לפי שעה » (טור יו״ד קל״ו)

3. מושגי היסוד של הסימן

4. טבלת סיכום — ארבעת מקרי הסעיף

5. הש״ך, הט״ז והבאר היטב

נושאי הכלים כאן מועטים, וכולם מובאים כאן בשלמותם : לש״ך חמישה ס״ק, לט״ז שניים, לבאר היטב שלושה. הפתחי תשובה, לעומתם, אינו מפרש סימן זה — ואין אפוא מה להביא בשמו.

הש״ך — חמש כניסות

ס״ק א — חותם אחד בדיעבד

« כתב הב״ח ובדיעבד כדאי הם המתירין בחותם א׳ לסמוך עליהם וע״ל סימן ק״ל ס״ב » (ש״ך יו״ד קל״ו ס״ק א)

ס״ק ב — מדוע סימן זה חמור מסימנים קי״ח · 118 וק״ל · 130

« דהתם אין העובד כוכבים יכול להחליפו אלא ביין מבושל או בחומץ שהוא גרוע ממנו מעט שאם היה שבחו של זה מרובה ממנו היה חלופו ניכר ומיתפס עליו כגנב ומשום שבחא פורתא לא טרח ומזייף אבל כאן משום תשמיש מרובה טרח ומזייף. הר״ן » (ש״ך יו״ד קל״ו ס״ק ב)

ס״ק ג — שעה אחת מספקת

« ושהה אפילו שעה אחת ביד העובד כוכבים צריך הכשר כפי ענין כו׳ טור » (ש״ך יו״ד קל״ו ס״ק ג)

« וכ״כ ר׳ ירוחם דצריך הכשר אפי׳ לא שהה בידו אלא לפי שעה » (ש״ך יו״ד קל״ו ס״ק ג)

אותו ס״ק דוחה פתח מילוט שהיה אפשר לבקש — להמתין מעת לעת עד שיהא הטעם לפגם :

« אבל בכלי היין לא שייך נ״ט לפגם אפילו ישהנו כמה ימים וכדלקמן סימן קל״ז » (ש״ך יו״ד קל״ו ס״ק ג)

ס״ק ד — איזה הכשר, בדיוק

« ועל הדרך שנתבאר סי׳ קל״ה » (ש״ך יו״ד קל״ו ס״ק ד)

בתיבה אחת מפנה הש״ך לסימן שכל עניינו בכך. סימן קל״ו · 136 אינו חוזר על הכיצד : הוא אומר רק שהדבר מחויב.

ס״ק ה — הזהירות בחביות הגדולות

« מיהו כתבו יש פוסקים דלכתחלה יש ליזהר בכל מאי דאפשר וכ״כ האחרונים » (ש״ך יו״ד קל״ו ס״ק ה)

הט״ז — שתי כניסות

ס״ק א — באיזה הכשר מדברת הגהת הרמ״א ?

« פי׳ אם היה של עובד כוכבים מתחילה וקנאו ישראל ממנו ואין בכלל זה כלי חרס דאם תחילת תשמישו ביד עובד כוכבים צריך עירוי אע״פ שאין מכניסו לקיום ואילו בזה שהיה תחלה של ישראל א״צ אלא כמבואר סימן קל״ה סעיף ד׳ » (ט״ז יו״ד קל״ו ס״ק א)

ס״ק ב — הט״ז חולק על הרמ״א

« לעיל סי׳ קכ״ב סעיף ט׳ הארכנו דלא קי״ל כן אלא אף בדיעבד אסור » (ט״ז יו״ד קל״ו ס״ק ב)

הבאר היטב — שלוש כניסות

הבאר היטב מקצר כאן את שני הגדולים, ותועלתו בכך שהוא מעמיד את המחלוקת שחור על גבי לבן.

« הטעם דמשום תשמיש מרובה טרח ומזייף וכתב הב״ח דבדיעבד כדאי הם המתירים בחותם א׳ לסמוך עליהם וע״ל סימן ק״ל ס״ב » (באר היטב יו״ד קל״ו ס״ק א)

« גם פסק דאפילו בדיעבד יש לאסור בכל הכלים דלא כרמ״א וע״ל סי׳ קכ״ב ס״ט » (באר היטב יו״ד קל״ו ס״ק ב)

כניסתו השלישית חוזרת מילה במילה על זהירות הש״ך בחביות הגדולות, ותולה אותה באחרונים (באר היטב יו״ד קל״ו ס״ק ג).

6. הגהת הרמ״א — לאחר מעשה

הרמ״א נכנס פעם אחת בלבד, ואינו עוסק אלא במה שהמחבר הניח ריק : מה עושים כשלא נהגו כהלכה ? תשובתו בת שתי קומות, ואין לערבבן.

קומה ראשונה — הכלי

החבית שנשלחה בלא חותם צריכה הכשר ; ואופן ההכשר הוא זה שהיו נוהגים בכלי הבא מיד עובד כוכבים. אין זו חומרה בעלמא : זהו יישום ישיר של גזרו ביה רבנן שבגמרא, כפי שקראו הטור.

קומה שנייה — מה שכבר נתנו בתוכו

אם כבר נשתמשו בכלי בלא הכשר, כותב הרמ״א אין לאסור בדיעבד. והש״ך, בס״ק ג, נותן לקולא זו טעם שאינו הפקרות : הוא מבחין בין הכלי, שנשאר בחיוב הכשר, ובין המאכל, שלא בלע דבר בוודאי :

« דכיון דלא היה ביד עובד כוכבים אלא לפי שעה א״כ ודאי לא נבלע איסור בכלי וגם לא נשתמש בו בודאי ודי שגזרו שהכלי צריך הכשר דלפי שעה חשיב כמכניסו לקיום אבל ודאי בדיעבד המאכל מותר » (ש״ך יו״ד קל״ו ס״ק ג)

7. מקרים בני זמננו

מקרה 1 — מיכל הנשלח לתיקון

מקרה 2 — חבית קטנה או נוד

מקרה 3 — חבית ששבה בלא חותמה

מקרה 4 — שעת עיכוב אחת, האם היא נחשבת ?

8. סיכום סימן קל״ו · 136

טבלת זיכרון

שאלות הבנה

להמשך הלימוד