✦ ❖ ✦
DAAT · רמה 4 — הלכה למעשה / פסק

שולחן ערוך · יורה דעה

סימן קל״ו · 136 — חתימת כלי היין הנמסרים ביד עובד כוכבים — פסיקה למעשה
סימן קל״ו · הלכה למעשה
שהשולח כלי יין ביד עובד כוכבים צריך לחתמו
פסק המחבר והרמ״א · הכרעת נושאי הכלים · הסקת ההלכה למקרים בני זמננו
⚖️ פסק הלכה ולמעשה ⚖️
✦ ❖ ✦

הלכה למעשה — הפסיקה המעשית

מפסק המחבר והרמ״א, דרך הכרעת הש״ך, הט״ז
והבאר היטב, ועד המיכל הנשלח לתיקון

נושא :
שולחן ערוך יורה דעה סימן קל״ו (סעיף אחד)
עם נושאי הכלים: ש״ך, ט״ז, באר היטב, בית יוסף, טור

⚠ הערת רמה :
רמה זו אינה ״דעת הרב״ : שולחן ערוך הרב
(אדמו״ר הזקן) אינו מקיף את יורה דעה, ולפיכך אף לא סימן קל״ו · 136.
זו רמה של פסיקה מעשית : מה עושים, ואת מי שואלים.

עריכה ועיון :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT

כיצד לקרוא רמה זו. כל קביעה כאן נשענת או על לשון השולחן ערוך ונושאי כליו, או על פוסק נקוב ובר־בדיקה (טור, בית יוסף, גמרא עבודה זרה). ביורה דעה אין לא משנה ברורה (שאינה מפרשת אלא אורח חיים) ולא שולחן ערוך הרב (שאדמו״ר הזקן לא כתב יורה דעה). הפתחי תשובה אינו מפרש סימן זה — ואין אפוא מה להביא בשמו, ואין תולים בו דבר. הערוך השולחן אינו מובא כאן : לשונו על סימן זה אינה נגישה לנו, ואין מצטטים מה שאי אפשר לבדוק. נשארים, ודי בהם : הש״ך (ה׳ ס״ק), הט״ז (ב׳ ס״ק) והבאר היטב (ג׳ ס״ק). ובמקום שהשאלה חורגת מן הסימן — רמה זו אומרת זאת ועוצרת : ההלכה למעשה עוברת דרך רבך.

📑 תוכן העניינים

  1. שורש הפסק — החותם סימן, ושיעורו כשיעור הריווח
  2. פסק המחבר והרמ״א — מפת הסעיף
  3. כמה חותמות — לכתחילה ובדיעבד
  4. שיעור הזמן — אפילו לפי שעה
  5. נשלח בלא חותם — ההכשר, ואיזה
  6. כבר נשתמש בו — הרמ״א והט״ז
  7. חביות גדולות — אצל האומן
  8. מקרים בני זמננו
  9. סיכום מעשי — טבלה, קישורים, ולמעשה שאל את רבך

📜 לשון השולחן ערוך — הסעיף היחיד

השולח ביד עובד כוכבים כלים המיוחדים ליין צריך להחתימם בחותם אחד כדי שיהא ניכר אם הכניס בהם העובד כוכבים יין ויש מי שמצריך חותם בתוך חותם

המקרה היסודי. שולחים ביד עובד כוכבים כלים המיוחדים ליין — והם ריקים. אין המחבר מחייב להימנע מלשולחם : הוא מחייב לחותמם, ונותן את הטעם באותה לשון עצמה — כדי שיהא ניכר, שיהא התשמיש ניכר.

ומיד הוא מביא דעה שנייה. חותם אחד או שניים ? המחבר מכריע באחד ומציין את הצרכת החותם בתוך חותם ; וזו כל מחלוקת הסימן, ורמה 2 מראה את שורשה בקריאת מנהגו של רבא.

— שולחן ערוך יורה דעה קל״ו:א · ספריא יו״ד קל״ו:א

1. שורש הפסק — החותם סימן, ושיעורו כשיעור הריווח

אין סימן זה שומר על יין : הוא שומר על כלי ריק. וכל המעשה נובע מכך. השאלה שיש לשאול לפני חבית היוצאת אינה ״האם יש בה יין ?״ — אין בה — אלא ״האם יש למישהו עניין להשתמש בה בדרך ?״ ואם כן — צריך חותם ; ומניין החותמות נקבע לפי גודל העניין.
המקור מנהג הוא, ולא משא ומתן. הגמרא מביאה את מנהגו של רבא עצמו, ומוציאה ממנו את הקטגוריה המושלת בכל : כל דבר שמכניסו לקיום.
« רָבָא כִּי הֲוָה מְשַׁדַּר גּוּלְפֵי לְהַרְפַּנְיָא, סָחֵיף לְהוּ אַפּוּמַּיְיהוּ וְחָתֵים לְהוּ אַבִּירְצַיְיהוּ. קָסָבַר: כׇּל דָּבָר שֶׁמַּכְנִיסוֹ לְקִיּוּם, אֲפִילּוּ לְפִי שָׁעָה — גְּזַרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן. » (עבודה זרה ע״ד ע״ב)
וטעם מניין החותמות, בשורה אחת של הר״ן שהביא הש״ך. זו הלשון שיש לזכור קודם כל יישום :
« דהתם אין העובד כוכבים יכול להחליפו אלא ביין מבושל או בחומץ שהוא גרוע ממנו מעט שאם היה שבחו של זה מרובה ממנו היה חלופו ניכר ומיתפס עליו כגנב ומשום שבחא פורתא לא טרח ומזייף אבל כאן משום תשמיש מרובה טרח ומזייף. הר״ן » (ש״ך יו״ד קל״ו ס״ק ב)
כלל הפסק של הסימן :
אין החותם מחיצה אלא סימן, וכוחו נמדד כנגד השבחא שיפיק המזייף. ולפיכך : משום שבחא פורתא לא טרח ומזייף — ודי בחותם אחד ; ובמקום תשמיש מרובהטרח ומזייף, ולכתחילה חותם בתוך חותם. וכיוון שגזרו על הכלי אפילו לפי שעה, אין שהות מתרת, שכן בכלי היין לא שייך נ״ט לפגם.
מה זה משנה לך. לפני חבית, מיכל או מכלית הנמסרים לצד שלישי שאינו יהודי, השאלה הראשונה אינה לעולם ״לכמה זמן ?״ אלא ״האם הכלי הזה יכול לשמש למישהו, ובכמה ?״ חבית ענק : לא, והסימן אומר זאת. חבית רגילה : כן, ואפילו שעה.

2. פסק המחבר והרמ״א — מפת הסעיף

בסימן קל״ו · 136 סעיף אחד בלבד — כמניין שבכותרת (ובו סעיף אחד) וכמניין שבפועל. הוא נקרא בשלוש פסקאות של המחבר והגהה של הרמ״א המשוקעת בין שתי האחרונות.

פסקהמיהפסק (מעוגן בלשון)
אמחברהשולח ביד עובד כוכבים כלים המיוחדים ליין צריך לחותמם בחותם אחד, כדי שיהא התשמיש ניכר. דעה שנייה : צריך חותם בתוך חותם.
ברמ״אנשלחו בלא חותם : הכלי צריך הכשר, כאופן הנוהג בכלי שהיה של עובד כוכבים. אך אם כבר נשתמש בו כך : אין לאסור בדיעבד — והט״ז חולק בנקודה אחרונה זו.
גמחברחביות גדולות מותר להשהותן יום או יומיים אצל אומן עובד כוכבים לתקנן, שכלי בגודל כזה אינו משמש לפי שעה.

3. כמה חותמות — לכתחילה ובדיעבד

צריך להחתימם בחותם אחד כדי שיהא ניכר אם הכניס בהם העובד כוכבים יין ויש מי שמצריך חותם בתוך חותם

— שולחן ערוך יו״ד קל״ו:א

חותם אחד לדעת המחבר, שניים לדעה השנייה

המחבר כותב בחותם אחד ומביא אחריו ויש מי שמצריך חותם בתוך חותם. הדרך הבטוחה היא אפוא חותם כפול ; אך הב״ח, שהביאו הש״ך, מכריע בדיעבד.

« כתב הב״ח ובדיעבד כדאי הם המתירין בחותם א׳ לסמוך עליהם וע״ל סימן ק״ל ס״ב » (ש״ך יו״ד קל״ו ס״ק א)
« הטעם דמשום תשמיש מרובה טרח ומזייף וכתב הב״ח דבדיעבד כדאי הם המתירים בחותם א׳ לסמוך עליהם וע״ל סימן ק״ל ס״ב » (באר היטב יו״ד קל״ו ס״ק א)
למעשה. לכתחילה — לחתום פעמיים : סגירה, ועליה סימן שני (למשל חותם ממוספר על הברז וגם יריעה חתומה על פתח המילוי). אין בכך יוקר ואין בכך טורח, ויוצאים ידי שתי הדעות. בדיעבד, כשנעשה חותם אחד בלבד והוא שלם — יש על מה לסמוך : הב״ח אומר זאת, הש״ך מביאו, והבאר היטב חוזר עליו.

4. שיעור הזמן — אפילו לפי שעה

אין שיעור זמן מזערי. זו הנקודה שהמעשה טועה בה יותר מכל : סבורים שעצירה קצרה אינה מעלה ואינה מורידה. הש״ך שולל זאת בשם הטור :
« ושהה אפילו שעה אחת ביד העובד כוכבים צריך הכשר כפי ענין כו׳ טור » (ש״ך יו״ד קל״ו ס״ק ג)
« וכ״כ ר׳ ירוחם דצריך הכשר אפי׳ לא שהה בידו אלא לפי שעה » (ש״ך יו״ד קל״ו ס״ק ג)

👈 פתח המילוט שאינו פתח

הב״ח הציע להשהות את הכלי מעת לעת, כדי שיהא הטעם לפגם. הש״ך דוחה, וטעמו אינו משפטי אלא חומרי : חבית יין אינה נפגמת ביישונה.

« דדוקא בקדרות וקערות שעמדו בבית העובד כוכבים קאמר הרא״ה דמשהה אותם מעל״ע אבל בכלי היין לא שייך נ״ט לפגם אפילו ישהנו כמה ימים וכדלקמן סימן קל״ז » (ש״ך יו״ד קל״ו ס״ק ג)
למעשה. אל תסמוך לעולם על הזמן שיתקן חותם חסר. לא ההמתנה, לא המרחק ולא קוצר העצירה משנים את מעמד הכלי : ההכשר, והוא בלבד, הוא המשיבו.

5. נשלח בלא חותם — ההכשר, ואיזה

ואם עבר ושלחם בלא חותם יש להכשירו כפי ענין ההכשר אם היה של עובד כוכבים

— שולחן ערוך יו״ד קל״ו:א
הש״ך נותן את הכתובת ; הט״ז מגביל את ההפניה. הראשון מפנה בלא סייג לסימן קל״ה · 135 :
« ועל הדרך שנתבאר סי׳ קל״ה: » (ש״ך יו״ד קל״ו ס״ק ד)

מה פירוש ״כאילו היה של עובד כוכבים״ — ומה אין פירושו

הט״ז מסרב שיקראו את ההגהה כאילו היא משווה את החבית לכלי הנקנה בשוק. היא מכוונת למקרה שהכלי היה באמת של עובד כוכבים, ומניחה את כלי החרס לדינו שלו.

« פי׳ אם היה של עובד כוכבים מתחילה וקנאו ישראל ממנו ואין בכלל זה כלי חרס דאם תחילת תשמישו ביד עובד כוכבים צריך עירוי אע״פ שאין מכניסו לקיום ואילו בזה שהיה תחלה של ישראל א״צ אלא כמבואר סימן קל״ה סעיף ד׳ » (ט״ז יו״ד קל״ו ס״ק א)
המקרהמה שצריךהמקור
כלי של ישראל שנשלח בלא חותםהכשר כסימן קל״ה · 135 סעיף ד׳ט״ז קל״ו ס״ק א
כלי שהיה של עובד כוכבים ונקנה ממנודין כלי הנקנה מיד עובד כוכביםרמ״א קל״ו · ט״ז ס״ק א
כלי חרס שתחילת תשמישו ביד עובד כוכביםצריך עירויט״ז קל״ו ס״ק א
פרטי אופני ההכשרהפניה גמורה לסימן קל״ה · 135ש״ך קל״ו ס״ק ד

6. כבר נשתמש בו — הרמ״א והט״ז

אבל אם כבר עבר והשתמש בו אין לאסור בדיעבד

— שולחן ערוך יו״ד קל״ו:א

המחלוקת החזיתית היחידה שבסימן

רמ״א : אין אוסרים בדיעבד. ט״ז : בסימן קכ״ב · 122 הוכיח את ההפך, ומיישם כאן את מסקנתו.

« לעיל סי׳ קכ״ב סעיף ט׳ הארכנו דלא קי״ל כן אלא אף בדיעבד אסור » (ט״ז יו״ד קל״ו ס״ק ב)
« גם פסק דאפילו בדיעבד יש לאסור בכל הכלים דלא כרמ״א וע״ל סי׳ קכ״ב ס״ט » (באר היטב יו״ד קל״ו ס״ק ב)
מה מבסס את דעת הרמ״א, וצריך לדעת זאת לפני שמכריעים. אין הש״ך מסבירה כקולא : הוא מראה שהגזירה מעולם לא נאמרה על התוכן.
« דכיון דלא היה ביד עובד כוכבים אלא לפי שעה א״כ ודאי לא נבלע איסור בכלי וגם לא נשתמש בו בודאי ודי שגזרו שהכלי צריך הכשר דלפי שעה חשיב כמכניסו לקיום אבל ודאי בדיעבד המאכל מותר » (ש״ך יו״ד קל״ו ס״ק ג)
למעשה. הפרד תמיד בין שתי השאלות. (א) הכלי : צריך הכשר — ואין חולק, ואין משתמשים בו עד שייעשה. (ב) מה שכבר נתנו בו : הרמ״א אינו אוסרו, הט״ז אוסרו, והבאר היטב רושם את שניהם. וזו בדיוק שאלה שרב מכריע בה לפי המקרה — לפי הערך שבנידון, טיב הכלי, ומה שידוע על הדרך.

7. חביות גדולות — אצל האומן

ואם הם חביות גדולות מותר להשהותן בבית העובד כוכבים אומן יום או יומים לתקנם דבכלי גדול כזה אין רגילים להשתמש בו לפי שעה

— שולחן ערוך יו״ד קל״ו:א
היתר של מציאות, לא של עיקרון. הטעם כתוב בלשון : אין משתמשים בכלי גדול מאוד לפי שעה. ובמקום שהמציאות חדלה מלהיות כזאת — חבית בגודל רגיל, מיכל, גיגית ניידת — נופל ההיתר עמה.
« ומיהו כתבו דמ״מ טוב להחמיר ונראה מדבריהם דלא שרי להשהות אלא יום או יומים אבל בא״ח כתב בשם ר״י דאפי׳ זמן מרובה שרי להשהות בבית האומן » (בית יוסף יו״ד קל״ו)
« מיהו כתבו יש פוסקים דלכתחלה יש ליזהר בכל מאי דאפשר וכ״כ האחרונים » (ש״ך יו״ד קל״ו ס״ק ה)
« מיהו כתבו יש פוסקים דלכתחלה יש ליזהר בכל מאי דאפשר וכן כתבו האחרונים » (באר היטב יו״ד קל״ו ס״ק ג)
למעשה. המחבר מתיר, אך הש״ך והבאר היטב, בשם האחרונים, ממליצים במפורש להיזהר בכל מה שאפשר. ולמעשה : לחתום אף את החביות הגדולות כשהדבר ניתן, ולא להיתלות בהיתר אלא כשהחתימה בלתי אפשרית באמת — למשל משום שהתיקון עצמו מחייב פתיחה.

8. מקרים בני זמננו

👈 מקרה 1 — מיכל הנשלח לתיקון

זהו החלק האחרון שבסעיף, כלשונו. מותר יום או יומיים ; וחותמים בכל זאת אם התיקון מאפשר (ש״ך ס״ק ה).

👈 מקרה 2 — מכלית או מכולת הובלה

כלי המיוחד ליין הנוסע לבדו : זהו מקרה הסימן ממש. שני חותמות לכתחילה, ובדיעבד די באחד אם הוא שלם (ש״ך ס״ק א ; באר היטב ס״ק א).

👈 מקרה 3 — עצירה לא צפויה

עצירה של שעה אינה ניטרלית : אפילו לפי שעה (ש״ך ס״ק ג). אין הקוצר מגן, אלא החותם השלם.

👈 מקרה 4 — חבית ששבה בלא חותמה

הכשר מחויב, כסימן קל״ה · 135 (ש״ך ס״ק ד) ; ודין מה שכבר נתנו בה : הרמ״א מתיר, הט״ז אוסר (ט״ז ס״ק ב ; באר היטב ס״ק ב). לשאול רב.

👈 מקרה 5 — כלי חרס

הט״ז מוציאו במפורש מהפניית הרמ״א : אם תחילת תשמישו ביד עובד כוכבים, צריך עירוי אף שאינו מכניסו לקיום (ט״ז ס״ק א).

הנקודה שרמה זו לא תכריע. כשרותו של יין ממשי תלויה גם במה שהיין הזה הוא, במי שטיפל בו, ובנהלי השגחה שאין להם מקור בסימן זה. רמה זו אומרת מה דורש סימן קל״ו · 136 מן הכלי ; אין היא אומרת אם יין פלוני כשר. זה עניינו של גוף הכשרות ושל רבך.

9. סיכום מעשי — טבלה, קישורים, ולמעשה שאל את רבך

המצבהמסקנה המעשיתהמקור
לשלוח כלי המיוחד ליין ביד עובד כוכביםלחתום — שני חותמות לכתחילהשו״ע קל״ו:א
נעשה חותם אחד והוא שלםיש על מה לסמוך בדיעבדש״ך ס״ק א · באר היטב ס״ק א
עצירה קצרה ביד עובד כוכביםאינה משנה : ההכשר עדיין מחויבש״ך ס״ק ג
להמתין מעת לעת כדי להיפטר מהכשראינו מועיל בכלי ייןש״ך ס״ק ג
נשלח בלא חותםהכשר כסימן קל״ה · 135רמ״א קל״ו · ש״ך ס״ק ד
כלי חרס שתחילת תשמישו אצל עובד כוכביםצריך עירויט״ז ס״ק א
כבר נשתמש בו בלא הכשררמ״א : אינו נאסר · ט״ז : אסוררמ״א קל״ו · ט״ז ס״ק ב
חביות גדולות אצל אומן יום או יומייםמותר, ונזהרים בכל מה שאפשרשו״ע קל״ו:א · ש״ך ס״ק ה
מקורות בני בדיקה :
ולסיום, הכלל היחיד שנוהג למעשה. רמה זו פורשת את פסיקת המקורות ; אין היא מחליפה הכרעה. כלי, מוביל, פרק זמן וחותם — הרי הם מקרה ממשי, ומקרה ממשי מוכרע עם רב, כדרך שעושים הש״ך והט״ז עצמם, המבחינים בכל פעם בין לכתחילה לבין מעשה שנעשה.
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות
סימן קל״ו · רמה 4 — הלכה למעשה · שהשולח כלי יין ביד עובד כוכבים צריך לחתמו
daattorah.com
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד. לכל שאלה למעשה יש לשאול רב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קל״ו · ♥ תמכו בנו

📖הצטרף לחברותא