מפסק המחבר והרמ״א, דרך הכרעת הש״ך, הט״ז,
הבאר היטב והפתחי תשובה, ועד המיכל שבימינו
נושא :
שולחן ערוך יורה דעה סימן קל״ז (ו׳ סעיפים)
עם נושאי הכלים: ש״ך, ט״ז, באר היטב, פתחי תשובה, בית יוסף, טור, רמב״ם
⚠ הערת רמה :
רמה זו אינה ״דעת הרב״ : שולחן ערוך הרב
(אדמו״ר הזקן) אינו מקיף את יורה דעה, ולפיכך אף לא סימן קל״ז · 137.
זו רמה של פסיקה מעשית : מה עושים, ואת מי שואלים.
עריכה ועיון :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
כיצד לקרוא רמה זו. כל קביעה כאן נשענת או על לשון השולחן ערוך ונושאי כליו, או על פוסק נקוב ובר־בדיקה (טור, בית יוסף, רמב״ם, גמרא עבודה זרה). ביורה דעה אין לא משנה ברורה (שאינה מפרשת אלא אורח חיים) ולא שולחן ערוך הרב (שאדמו״ר הזקן לא כתב יורה דעה). הערוך השולחן אינו מובא כאן : לשונו על סימן זה אינה נגישה לנו, ואין מצטטים מה שאי אפשר לבדוק. לעומת זאת סימן קל״ז · 137 מפורש בהרחבה : ש״ך (י״ט ס״ק), ט״ז (ח׳), באר היטב (י׳) ופתחי תשובה (ג׳) — ועליהם נשענת רמה זו. ובמקום שהשאלה חורגת מן הסימן — רמה זו אומרת זאת ועוצרת : ההלכה למעשה עוברת דרך רבך.
כל הכלים האסורים מחמת יין של עובד כוכבים שהכניס בהם ישראל יין קודם שהכשירן אסור בשתייה ומותר בהנאה אפילו הוא יבש כל זמן שלא עבר עליו י״ב חדש
המקרה היסודי. כלי האסור מחמת יינו של עובד כוכבים ; לא נעשה בו הכשר ; ונתנו בו יין כשר. אין המחבר אומר שהכל אבד : הוא נותן מעמד — אסור בשתייה ומותר בהנאה — וגבול, שנים עשר חודש, שמעבר לו אין הכלי פולט עוד.
ומיד הוא מוסיף פתח כמותי. אם היו מים מעורבים ביין והם שישה פעמים כנגד קליפת הכלי, חוזר הכל להיתר, ואף בשתייה.
— שולחן ערוך יורה דעה קל״ז:א · ספריא יו״ד קל״ז:א
« שאני הכא דקודם שנבלע בכלי היה אסור בהנאה נמצא כשמתערב ביין שבקנקנים איסור הנאה מתערב אלא שלפי שלא נתערב בעין רק מפליטת הכלי אינו אוסר רק בשתייה » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק ג)
בסימן קל״ז · 137 שישה סעיפים — כמניין שבכותרת (ובו ו׳ סעיפים) וכמניין שבפועל. והרמ״א נכנס בסעיף א׳ (שלוש פעמים) ובסעיף ב׳.
| סעיף | הנושא | הפסק (מעוגן בלשון) |
|---|---|---|
| א | היין שניתן בכלי אסור | אסור בשתייה, מותר בהנאה, ואף שהכלי יבש, כל זמן שלא עברו שנים עשר חודש. רמ״א : בכלי שמכניסו לקיום — אסור מיד ; ובשאר — רק אם היו יבשים ועמד בהם היין עשרים וארבע שעות. ובמים שישה פעמים כנגד הקליפה : מותר אף בשתייה. רמ״א : ולפי סימן קל״ד · 134, אף בלא מים בטל בשישים ; ואין יְשָׁנוּת הכלי משנה דבר. |
| ב | הגת שלא הוכשרה | לדרוך מותר (החרצנים והזגים שישים כנגד קליפת הגת) ; להוציא את היין דרך הנקב אסור, שיוצא ממנו צלול. רמ״א : ואם עשה כן, כל היין מותר. |
| ג | היין שהורק לקנקנים כשרים | שישים ביין השני כנגד הראשון : הכל מותר, ואף בשתייה. או שישה חלקי מים בשני כנגד הקליפות האסורות — ואף שלא היה בראשון. |
| ד | מים, שכר, שאר משקים, מליחה | מותר, ובלבד שידיח תחילה את פני הכלי. ומותר למלוח בהם. |
| ה | יין פעם שנייה | אסור כל עוד לא הוכשר הכלי. |
| ו | דברי העובד כוכבים | אינם נאמנים להקים הכשר לכלי אסור. |
« בפרק אין מעמידין (עבודה זרה כט:) תנן נודות הנכרי וקנקניהם ויין של ישראל כנוס בהם אסורים ואיסורם איסור הנאה דר״מ וחכמים אומרים אין איסורם איסור הנאה וידוע דהלכה כחכמים » (בית יוסף יו״ד קל״ז)
אין אלו שלוש דעות אלא שלושה מצבי כלי, והט״ז נותן כל אחד מהם בשורה אחת.
« דגזרו עליו אפילו לפי שעה » (ט״ז יו״ד קל״ז ס״ק ב)
« דצונן לא מפליט בפחות מזה » (ט״ז יו״ד קל״ז ס״ק ג)
« משום דצונן בצונן פולט ובולע במעת לעת. הרא״ש » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק ה)
הרמ״א מוסיף שתי תיבות — והוא יבש — והש״ך מוציא מהן את המצב ההפוך : כלי שעדיין לח אינו ממתין עשרים וארבע שעות.
« אבל אם היה בו טופח על מנת להטפיח אוסר המתערב עמו כדלעיל סי׳ קכ״ו ב״י » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק ד)
הש״ך מחמיר ; הט״ז מקל ; והבאר היטב מותיר את שתי העמדות פתוחות, ומורה על מה אפשר לסמוך.
« משמע דה״ה כלים שאין מכניסין לקיום שנכשרים בהדחה כדלעיל סי׳ קל״ה אם לא הדיחן ונתן בהם יין אסור בשתייה כל ששהה בהן מעל״ע » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק א)
« אבל נראה לע״ד דהסומך על דברי המקילין במידי דרבנן כי הכא לא הפסיד » (ט״ז יו״ד קל״ז ס״ק א)
« אבל הט״ז פסק דלדידן דס״ל דסתם יינם בטל בס׳ אין כאן איסור בדיעבד ואף על פי דמדברי רמ״א בסי׳ קל״ה סי״א משמע שאסור בדיעבד מ״מ הסומך על דברי המקילין במידי דרבנן לא הפסיד. עכ״ל » (באר היטב יו״ד קל״ז ס״ק ב)
« שאין היין נבלע אלא כדי קליפה שמקלפים העץ ברהיטני (כדלעיל סי׳ קל״ה סי״ג) רשב״א ומביאו ב״י וריב״ש סי׳ קל״ג » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק ט)
הב״ח, בשם רבינו תם והרא״ש, מצריך שישים כנגד הכלי כולו בכלי שמכניסו לקיום. והש״ך מכריע בהבחנת הכבוש.
« מיהו כתב הב״ח דלר״ת והרא״ש בכלי שמכניסו לקיום בולע יותר מכדי קליפה וצריך ס׳ כנגד כולו ע״כ » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק ט)
« אבל בידוע שעמד בו מעל״ע הרי נעשה כבוש וכבר נתבאר בסימן ס״ט ס״ק ס׳ ובסימן צ״ח ס״ק י״ג דכבישה אוסר כל הכלי » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק ט)
« ולפ״ז בכלי שידוע שעמד בו יין נסך מעל״ע ונתנו בו אח״כ יין כשר היכא דאין בו מים אסור דהא צריך לשער בס׳ נגד כל הכלי ואין במה שבכלי ס׳ נגד הכלי כדלעיל סי׳ צ״ג והרב דכ׳ דבטל בס׳ היינו בסתמא שאין ידוע שעמד בו מעל״ע דאז אפילו כלי שמכניסו לקיום סגי בקליפה ויש במה שבכלי ס׳ נגד הקליפה » (באר היטב יו״ד קל״ז ס״ק ד)
« ועי׳ בתשובת ח״צ סימן ע״ה שמתיר בכל ענין דאין אוסר יותר מכדי קליפה » (פתחי תשובה יו״ד קל״ז ס״ק א)
הב״ח והש״ך : כן. הבית יוסף והט״ז : לא, כל עוד יש דרך אחרת. זו אחת הנקודות המעטות בפרשה שההנהגה המעשית משתנה בהן לפי הפוסק שהולכים אחריו.
« והב״ח השיג עליו שאין זה מבטל איסור לכתחלה כיון שאין כוונתו אלא להוציא יין ולא כדי לבטל האיסור שבנקב » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק ז)
« ולי נראה דדברי ב״י נכונים דאע״ג דמצינו סברא זו דאין הכוונה לבטל האיסור בסי׳ פ״ד סעיף י״ג גבי נמלים שבדבש שמותר לסננו וכן בתולעים שבחטים ולא הוי מבטל לכתחלה שאני התם דא״א בענין אחר משא״כ כאן דאפשר לעשות נקב חדש או להוציא דרך פיו למעלה כל שמוציאו בדרך שיש בו חשש איסור מקרי לכתחלה ואסור לעשות כן » (ט״ז יו״ד קל״ז ס״ק ד)
« והט״ז חולק על הב״ח דל״ד לסי׳ פ״ד דשאני התם דא״א בענין אחר משא״כ כאן דאפשר לעשות נקב חדש או להוציא דרך פיו וכו׳ » (באר היטב יו״ד קל״ז ס״ק ג)
הרמ״א מתיר את כל היין, והש״ך נותן את טעם הדבר : מה שיוצא דרך הנקב נושא עמו תמיד שישים כנגד קליפת הנקב.
« אלא הטעם הוא דהקליפה של הנקב בטל בס׳ דמה שיוצא דרך הנקב יש לעולם ס׳ נגד הקליפה דהא הרשב״א והטור גופיה לא אסרי אלא משום שהיין יוצא שם צלול ונאסר בכל שהוא אבל אם היה יוצא שם עם החרצנים וזגים היו מתירי׳ משום שיש ס׳ נגד קליפת הנקב וא״כ לדידן דקי״ל דסתם יינם בטל בס׳ אם כן בכל ענין שרי וזה ברור » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק י״א)
« דכיון שהיין הראשון לא נאסר אלא בשתייה אינו אוסר בכל שהוא ריב״ש שם » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק י״ב)
לדעת הט״ז, כיוון שאנו סוברים שסתם יינם בטל בשישים, די שהכל יחד יהא שישים כנגד הקליפה. ולדעת הנקודות הכסף צריך תחילה שישים ביין הראשון עצמו.
« אבל לפי מה דקי״ל שם דבטל בס׳ אין אנו צריכין להוראה זאת אלא אם יש בין הכל דהיינו יין הראשון והשני ששים נגד קליפת הכלי האסור מותר הכל » (ט״ז יו״ד קל״ז ס״ק ו)
« ובנה״כ השיג עליו וכי דודאי צריך ביין הא׳ לחודיה ס׳ דאל״כ היין הא׳ נ״נ וצריך אחר כך ביין הב׳ ס׳ נגד כל היין הא׳ דע״כ לא ס״ל גבי יין ביין דלא נ״נ אלא מטעם דכיון דנאסר במשהו משא״כ היכא דנאסר מחמת שלא היה בו ס׳ והכי קי״ל לעיל סימן צ״ב ס״ד דאף לח בלח נ״נ אם לא במקום הפסד גדול עכ״ל » (באר היטב יו״ד קל״ז ס״ק ו)
« ולא אמרינן חתיכה נעשית נבילה כדלעיל סי׳ קל״ד ס״ק ט״ז » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק י״ג)
הש״ך (ס״ק י״ד) מזהיר : אם אין ביטול, לא היינות בלבד נתפסים — אף הקנקנים הכשרים.
« ואם אין לבטל גם הכלים אסורים כאילו נתן יין של איסור בכלים כשרים » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק י״ד)
« מפני שמבטלין טעם היין כ״כ הפוסקים » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק ט״ו)
הש״ך מגביל את התדירות ; והט״ז דוחה את גבול הזמן.
« ולא גזרי׳ משקין אטו יין משום דאקראי בעלמא הוא ש״ס ולפ״ז אסור ליתן בהם משקין דרך קבע » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק ט״ז)
« נ״ל פשוט אפילו אם המשקין נשתהים שם מעל״ע מותר דהא הטור כתב הטעם כיון שהיין פוגם אותם ואע״ג דבשאר דוכתי קיימא לן נותן טעם לפגם אסור לכתחלה שאני הכא דנבלע בצונן » (ט״ז יו״ד קל״ז ס״ק ז)
הב״ח אוסר ; הש״ך והט״ז מעמידים את המחבר. והבאר היטב רושם את הדיון ואת מסקנתו.
« והב״ח חולק על זה ופסק דלכתחלה אסור למלוח כדלעיל סימן ק״ה סי״ב וגם בדיעבד אסור אם נכבש בתוכו יום שלם אבל הש״ך השיג עליו דמסתמא יש ס׳ נגד פליטת הכלי שלא בלע רק כ״ק ויין נקלש טעמו בשאר משקין וכ״ש במליח וכן פסק הט״ז דהעיקר כדעת המחבר דמותר אפילו לכתחלה למלוח בהן » (באר היטב יו״ד קל״ז ס״ק ח)
« וכב״י ואע״פ שהרא״ש בתשו׳ התיר לפי שמתחלה נפלט בליעת הקנקן ביין ונתבטל היינו לדברי המתירין סתם יינם בס׳ וכבר כתבתי בסימן קל״ד דלא קי״ל אלא כדברי האומרים דאוסר במשהו ע״כ » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק י״ח)
« ואפשר דמיירי בשעת הדחק והפסד שצריך לכלים ואם לא יתן לכלים אלו יהא לו הפסד בדבר » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק י״ח)
« כתב הש״ך מיהו בשעת הדחק והפסד שצריך לכלים ואם לא יתן לכלים אלו יהא לו הפסד בדבר שרי » (באר היטב יו״ד קל״ז ס״ק ט)
« י״ל דהתם מיירי בדבר דלא אתחזק איסורא משא״כ הכא דודאי נשתמש בכלים אלו יין של איסור » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק י״ט)
« כ׳ הש״ך אע״ג דקי״ל דעובד כוכבים נאמן מסל״ת באיסור דרבנן כמ״ש בסי׳ צ״ח ס״א י״ל דהתם מיירי בדבר דלא איתחזק איסורא משא״כ הכא דודאי נשתמש בכלים אלו יין של איסור » (באר היטב יו״ד קל״ז ס״ק י)
« ולענין הלכה אע״פ שנראין דברי הר״ן מי יקל ראשו כנגד הנך רבוותא דאוסרים וכ״ש במקום שהר״ן לא רצה לסמוך על עצמו לעשות מעשה » (בית יוסף יו״ד קל״ז)
המעמד : אסור בשתייה ומותר בהנאה — אין המנה אבודה, אלא שאינה ראויה לשתייה. כלי של קיום : נתפס בלא שהות (רמ״א). ואם לאו והיה יבש : לאחר עשרים וארבע שעות (ש״ך ס״ק ה).
שישה חלקים כנגד הקליפה מתירים אף בשתייה (שו״ע קל״ז:א) — אך רק אם לא הוסיפו את המים כדי לבטל (ש״ך ס״ק ו). ולהוסיף מים מראש, מחשש, מותר.
מותר לאחר הדחה (שו״ע קל״ז:ד), אך לא כתשמיש קבוע (ש״ך ס״ק ט״ז). והט״ז (ס״ק ז) מבהיר שמשך השהות עצמו אינו מעכב.
הפתחי תשובה מביא את השב יעקב, שלדעתו אין דין הטעם הפגום אלא בעץ ובחרס ; ובכלי מתכת אף היין עצמו נפגם.
« ועיין בתשובת שב יעקב סימן ל״ג שכתב דזה דוקא בכלי עץ או חרס אבל בכלי מתכות אף יין נפגם ע״ש » (פתחי תשובה יו״ד קל״ז ס״ק ב)
זו שאלת הזמן הזה בעיקרה, והפתחי תשובה עוסק בה במישרין בשם הנודע ביהודה : אין היתר סעיף ד׳ נעתק כמות שהוא ליורה ששימשה לזיקוק סתם יינם.
« והשיב דלכתחלה ודאי אסור ואין ללמוד היתר ממ״ש בסימן קל״ד מותר למלוח בהם ומשמע דאפילו חומץ וציר מותר ליתן בהם ולא אמרינן שהחריפות משוי לשבח וא״כ אפילו יי״ש מותר ליתן לכלי היין דכל זה אם נבלע בצונן » (פתחי תשובה יו״ד קל״ז ס״ק ג)
סעיף ו׳ פוסל זאת (שו״ע קל״ז:ו ; ש״ך ס״ק י״ט). אישור מועיל צריך להישען על השגחה ולא על הצהרה.
| המצב | המסקנה המעשית | המקור |
|---|---|---|
| יין כשר שניתן בכלי אסור | אסור בשתייה, מותר בהנאה | שו״ע קל״ז:א |
| כלי שמכניסו לקיום | היין נתפס מיד | רמ״א קל״ז:א · ט״ז ס״ק ב |
| כלי רגיל ויבש | רק לאחר עשרים וארבע שעות | שו״ע קל״ז:א · ש״ך ס״ק ה |
| כלי שנשאר לח | בלא שהות : אוסר את המתערב עמו | ש״ך ס״ק ד |
| למעלה משנים עשר חודש | אין הכלי פולט עוד | שו״ע קל״ז:א |
| כלי ישן, שאינו בן יומו | אין קולא | ש״ך ס״ק י |
| מים בשישה פעמים כנגד הקליפה | מותר אף בשתייה | שו״ע קל״ז:א |
| שהות מעת לעת מבוררת, בכלי של קיום | צריך שישים כנגד הכלי כולו | ש״ך ס״ק ט |
| לדרוך בגת שלא הוכשרה | מותר | שו״ע קל״ז:ב |
| להוציא דרך נקב הגת | יש להימנע כל עוד יש דרך אחרת | ט״ז ס״ק ד · ש״ך ס״ק ז |
| כבר הוציא משם | כל היין מותר | רמ״א קל״ז:ב · ש״ך ס״ק י״א |
| הרכבה עם יין כשר מרובה | שישים כנגד היין הראשון ; או שישה חלקי מים כנגד הקליפות | שו״ע קל״ז:ג · ש״ך ס״ק י״ב |
| מים, שכר, שאר משקים | מותר לאחר הדחה, ולא בתשמיש קבוע | שו״ע קל״ז:ד · ש״ך ס״ק ט״ז |
| למלוח בכלי | מותר | שו״ע קל״ז:ד · ט״ז ס״ק ח |
| לחזור ולתת בו יין | אסור קודם הכשר ; ופתח במקום הפסד | שו״ע קל״ז:ה · ש״ך ס״ק י״ח |
| אישור מפי עובד כוכבים | אינו נאמן | שו״ע קל״ז:ו · ש״ך ס״ק י״ט |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קל״ז · ♥ תמכו בנו