סימן קל״ז · 137 — יין כשר שניתן בכלי שלא הוכשר

1. האקסיומה : אין הסימן שואל אם, אלא כמה

המעמד היסודי בא ממשנה, שהוכרעה שלא כרבי מאיר : « נוֹדוֹת הַגּוֹיִם וְקַנְקַנֵּיהֶן, וְיַיִן שֶׁל יִשְׂרָאֵל כָּנוּס בָּהֶן — אֲסוּרִין, וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה » (עבודה זרה כ״ט ע״ב)

והבית יוסף אומר זאת בלא כחל ושרק : « בפרק אין מעמידין (עבודה זרה כט:) תנן נודות הנכרי וקנקניהם ויין של ישראל כנוס בהם אסורים ואיסורם איסור הנאה דר״מ וחכמים אומרים אין איסורם איסור הנאה וידוע דהלכה כחכמים » (בית יוסף יו״ד קל״ז)

2. שלוש שאלות הרפלקס

3. הטבלה הראשית א׳ — ששת הסעיפים, שורה לכל אחד

4. המעמד : אסור בשתייה, מותר בהנאה — ואף על פי כן במשהו

והרא״ה דן מסברת השוואה ומסיק לביטול בשישים : « אכן מדברי הרא״ה בב״ה דף קכ״ו ע״ב משמע להדיא דיין שנבלע בכלים אינו אוסר רק בס׳ כיון שאינו אוסר רק בשתייה » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק ג)

5. כמה בלע הכלי ?

שיעורה המוחשי של ה״קליפה״ : « שאין היין נבלע אלא כדי קליפה שמקלפים העץ ברהיטני (כדלעיל סי׳ קל״ה סי״ג) רשב״א ומביאו ב״י וריב״ש סי׳ קל״ג » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק ט)

דעת הב״ח : « מיהו כתב הב״ח דלר״ת והרא״ש בכלי שמכניסו לקיום בולע יותר מכדי קליפה וצריך ס׳ כנגד כולו ע״כ » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק ט)

והכרעת הש״ך, המכריעה למעשה : « אבל בידוע שעמד בו מעל״ע הרי נעשה כבוש וכבר נתבאר בסימן ס״ט ס״ק ס׳ ובסימן צ״ח ס״ק י״ג דכבישה אוסר כל הכלי » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק ט)

6. הטבלה הראשית ב׳ — שלושת שיעורי הזמן

ובנקודה אחרונה זו הש״ך חד־משמעי : « דאפילו אינן ב״י אוסרים דלא שייך נטל״פ אלא בתבשיל אבל לא בכלי היין דאדרבה כל שמתיישנים נ״ט לשבח » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק י)

7. הכלי שלא הודח : הש״ך כנגד הט״ז

8. הגת ונקב הברזא

הטור מעמיד את ההלכה : « ויראה לי שאפי׳ כן אסור להוציא היין דרך נקבי הברזא שהנקב אסור והיין יוצא משם צלול מבלי תערובת החרצנים » (טור יו״ד קל״ז)

הב״ח, בלשון הש״ך : « והב״ח השיג עליו שאין זה מבטל איסור לכתחלה כיון שאין כוונתו אלא להוציא יין ולא כדי לבטל האיסור שבנקב » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק ז)

והט״ז : « ולי נראה דדברי ב״י נכונים דאע״ג דמצינו סברא זו דאין הכוונה לבטל האיסור בסי׳ פ״ד סעיף י״ג גבי נמלים שבדבש שמותר לסננו וכן בתולעים שבחטים ולא הוי מבטל לכתחלה שאני התם דא״א בענין אחר משא״כ כאן דאפשר לעשות נקב חדש או להוציא דרך פיו למעלה כל שמוציאו בדרך שיש בו חשש איסור מקרי לכתחלה ואסור לעשות כן » (ט״ז יו״ד קל״ז ס״ק ד)

ולעניין מעשה שנעשה, הש״ך נותן את טעם קולתו של הרמ״א : « אלא הטעם הוא דהקליפה של הנקב בטל בס׳ דמה שיוצא דרך הנקב יש לעולם ס׳ נגד הקליפה דהא הרשב״א והטור גופיה לא אסרי אלא משום שהיין יוצא שם צלול ונאסר בכל שהוא אבל אם היה יוצא שם עם החרצנים וזגים היו מתירי׳ משום שיש ס׳ נגד קליפת הנקב וא״כ לדידן דקי״ל דסתם יינם בטל בס׳ אם כן בכל ענין שרי וזה ברור » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק י״א)

9. היין השני : הט״ז כנגד הנקודות הכסף

הסעיף מצריך שישים ביין השני כנגד הראשון — והש״ך נותן את הטעם : « דכיון שהיין הראשון לא נאסר אלא בשתייה אינו אוסר בכל שהוא ריב״ש שם » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק י״ב)

והט״ז מציע חשבון פשוט יותר, מכוח פסקנו בסימן קל״ד · 134 : « אבל לפי מה דקי״ל שם דבטל בס׳ אין אנו צריכין להוראה זאת אלא אם יש בין הכל דהיינו יין הראשון והשני ששים נגד קליפת הכלי האסור מותר הכל » (ט״ז יו״ד קל״ז ס״ק ו)

והש״ך, מצדו, דוחה כאן במפורש את החתיכה נעשית נבילה : « ולא אמרינן חתיכה נעשית נבילה כדלעיל סי׳ קל״ד ס״ק ט״ז » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק י״ג) — ומוסיף את התולדה שנוטים לשכוח : « ואם אין לבטל גם הכלים אסורים כאילו נתן יין של איסור בכלים כשרים » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק י״ד)

10. מים, שכר ומליחה : הקולא היחידה שבסימן

הסוגיה : « אִיבַּעְיָא לְהוּ: מַהוּ לִיתֵּן לְתוֹכוֹ שֵׁכָר? רַב נַחְמָן וְרַב יְהוּדָה אָסְרִי, וְרָבָא שָׁרֵי. רָבִינָא שְׁרָא לֵיהּ לְרַב חִיָּיא בְּרֵיהּ דְּרַב יִצְחָק לְמִירְמָא בֵּיהּ שִׁכְרָא, אֲזַל רְמָא בֵּיהּ חַמְרָא, וַאֲפִילּוּ הָכִי לָא חַשׁ לַהּ לְמִילְּתָא, אֲמַר: אַקְרַאי בְּעָלְמָא הוּא » (עבודה זרה ל״ג ע״ב)

הטעם, אצל הטור : « אף ע״פ שאסור ליתן בהם יין בכלי שנשתמש בהן הנכרי ביין מותר ליתן בהם מים ושכר ושאר כל מיני משקין לפי שהיין פוגם אותם » (טור יו״ד קל״ז)

גבולו של הש״ך : « ולא גזרי׳ משקין אטו יין משום דאקראי בעלמא הוא ש״ס ולפ״ז אסור ליתן בהם משקין דרך קבע » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק ט״ז)

והבאר היטב מסכם את הדיון במליחה : « והב״ח חולק על זה ופסק דלכתחלה אסור למלוח כדלעיל סימן ק״ה סי״ב וגם בדיעבד אסור אם נכבש בתוכו יום שלם אבל הש״ך השיג עליו דמסתמא יש ס׳ נגד פליטת הכלי שלא בלע רק כ״ק ויין נקלש טעמו בשאר משקין וכ״ש במליח וכן פסק הט״ז דהעיקר כדעת המחבר דמותר אפילו לכתחלה למלוח בהן » (באר היטב יו״ד קל״ז ס״ק ח)

11. יין פעם שנייה, ופתח ההפסד

המחבר חד : בלא הכשר, לא. והש״ך מבאר מדוע אין סברת הרא״ש מספקת כאן : « וכב״י ואע״פ שהרא״ש בתשו׳ התיר לפי שמתחלה נפלט בליעת הקנקן ביין ונתבטל היינו לדברי המתירין סתם יינם בס׳ וכבר כתבתי בסימן קל״ד דלא קי״ל אלא כדברי האומרים דאוסר במשהו ע״כ » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק י״ח)

12. מה שאינו נמדד : דבריו של העובד כוכבים

הש״ך, בשם הריב״ש : « י״ל דהתם מיירי בדבר דלא אתחזק איסורא משא״כ הכא דודאי נשתמש בכלים אלו יין של איסור » (ש״ך יו״ד קל״ז ס״ק י״ט)

והבית יוסף, שסירב להקל : « ולענין הלכה אע״פ שנראין דברי הר״ן מי יקל ראשו כנגד הנך רבוותא דאוסרים וכ״ש במקום שהר״ן לא רצה לסמוך על עצמו לעשות מעשה » (בית יוסף יו״ד קל״ז)

13. ששה כללי זהב וסימן הזיכרון ״קליפה״

14. חמישה מכשולים שכיחים וסיכום מסכם