שולחן ערוך · יורה דעה

📑 תוכן העניינים

1. שורש הפסק — ce que ce siman mesure réellement

Ce siman ne juge pas le vin : il juge l’ustensile. Et il ne mesure ni la gravité de l’interdit ni la quantité qui a coulé — il mesure ce que la matière a bu. Trois données suffisent à tout déterminer, et elles se posent toujours dans le même ordre.

Le Taz fixe dès sa première ligne la place exacte du pressoir dans le système des ustensiles, et c’est de là que découle toute la sévérité du seif 1 :

« אע״ג דאין מכניסין לקיום בגת מ״מ הואיל ומשהין בו יין כל ימי הגיתות ותדיר בו יין דומה לכלי שמכניסין בו לקיום בזה דאסור אפילו לפי שעה אבל מ״מ לא לגמרי כמכניסו לקיום להצריכו עירוי ג׳ ימים » (ט״ז יו״ד קל״ח ס״ק א)

Et le Rambam avait borné la sévérité par le haut :

« לֹא תִּהְיֶה הַגַּת חֲמוּרָה יֶתֶר מִן הַקַּנְקַנִּים. לֹא נֶאֱמַר יִקְלֹף אֶלָּא לְהַתִּירָהּ מִיָּד » (רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״א הלכה כ״א)

2. פסק המחבר — la carte des onze seifim, texte à l’appui

Les onze seifim, avec leur texte et ce qu’il faut en retenir pour agir.

« ג׳ ימים כדלעיל סימן קל״ה ס״ב » (ש״ך יו״ד קל״ח ס״ק ג)

« נראה דלאו דוקא נעורת אלא אם יש בקעים ואין דבר סותם כלל דאסור » (ט״ז יו״ד קל״ח ס״ק ה)

« עד שירפה הזפת. ע״ל סי׳ קל״ד סי״ד » (ש״ך יו״ד קל״ח ס״ק ה)

« והב״ח חולק על המחבר וס״ל דבשל עץ נמי בעי ניגוב אבל הט״ז כתב דדברי המחבר הם עיקר ונכונים ע״ש » (באר היטב יו״ד קל״ח ס״ק ו)

« הקורה. פירוש במקום שנוגעת בענבים » (ט״ז יו״ד קל״ח ס״ק י״ב)

« ויש להחמיר בשל קנים כמו בשל שיפה וגמי » (רמ״א יו״ד קל״ח:ו)

« וְאִם רָצָה לְטַהֲרָן מִיָּד מַגְעִילָן בְּרוֹתְחִין אוֹ חוֹלְטָן בְּמֵי זֵיתִים אוֹ מַנִּיחָן תַּחַת צִנּוֹר שֶׁמֵּימָיו מְקֻלָּחִין אוֹ בְּמַעְיָן שֶׁמֵּימָיו רוֹדְפִין שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת וְאַחַר כָּךְ יֻתְּרוּ » (רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״א הלכה כ״ד)

« משמע בהדחת צונן מיהו באשר״י משמע דלא שרי אלא דוקא בכבוס שרגילין לכבסן בכמה כבוסים באפר וחמין בכלי שני ובצונן והיינו באיסור הנדבק עכ״ל הש״ך » (באר היטב יו״ד קל״ח ס״ק י״ב)

3. סולם ההכשרים — les sept degrés, et ce que chacun exige

Deux raccourcis s’ajoutent à cette échelle, et le seif 6 les réserve aux cordages : l’échaudage dans de l’eau d’olives, et l’eau courante pendant douze heures. Le Chakh étend le second à tout le pressoir et à ses ustensiles, sous une condition matérielle précise :

« וה״ה לגת וכל כליה מהני הכשר זה ודוקא שסלק השולים שאז המים מקלחים ורודפים מעבר לעבר » (ש״ך יו״ד קל״ח ס״ק ז)

« כתב הש״ך דוה״ה לגת וכל כליה מהני הכשר זה ודוקא שסלק השולים שאז המים מקלחין ורודפין מעבר לעבר כדלעיל סי׳ קל״ה » (באר היטב יו״ד קל״ח ס״ק י)

4. הגת לפי חומרה — la pierre, le bois, la terre cuite et le maçonné

« ובשל חרס עירוי אם דרך בה » (רמ״א יו״ד קל״ח:א)

5. הניגוב למעשה — la cendre, l’eau, et le compte exact

Le Taz confirme la leçon du texte imprimé et la rattache au Rama de Tolède, rapporté par le Tour :

« ואם הם יבשים מקדים מים ואח״כ אפר כו׳ כצ״ל וכן הוא דעת הרמ״ה בטור שכתב ביבשים מקנחו במים ואח״כ מדיחו יפה כו׳ » (ט״ז יו״ד קל״ח ס״ק י״ג)

Le Rambam, lui, tient quatre passages dans les deux cas et ne fait varier que l’ordre :

« מְדִיחָן בְּמַיִם וּבְאֵפֶר אַרְבַּע פְּעָמִים וְדוֹרֵךְ בָּהֶן. וְאִם הָיְתָה בָּהֶם לַחְלוּחִית מַקְדִּים הָאֵפֶר לַמַּיִם. וְאִם לָאו מַקְדִּים הַמַּיִם » (רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״א הלכה כ׳)

« וא״א ז״ל כתב ולקולא עבדינן וסגי ביבש במים ואפר ומים ובלח אפר ומים » (טור יו״ד קל״ח)

6. הגעלה על ידי עירוי — la solution du pressoir qu’on ne peut pas plonger

Le seif 3 est le seif qui rend le siman applicable : une cuve ne se plonge nulle part.

Le Taz en donne le motif, au nom du Rachba — et ce motif vaut aussi pour les ustensiles qu’on pourrait plonger :

« לפי שפליטתן קלה שנבלעו בצונן. רשב״א » (ט״ז יו״ד קל״ח ס״ק ט)

« ואפשר כדברי המתירין לפי שפליטתן קלה כיון שנבלעו בצונן » (בית יוסף יו״ד קל״ח)

Et sur la comparaison entre l’ébouillantage et le déversement, le Taz tranche :

« ודאי במקום ששייך הגעלה אז היא עדיפא מעירוי » (ט״ז יו״ד קל״ח ס״ק ז)

« דקיימא לן דמהני הגעלה לכלי חרס בסימן קל״ה סעיף ט״ו באיסור זה הוה חרס כשאר כלים והגעלה עדיפא בהו ג״כ » (ט״ז יו״ד קל״ח ס״ק ז)

7. כלי הבציר — cuvier, entonnoir, vase de mesure, puisoir, poutre

« פירוש שיש שם ברזא שמושכין משם יין צלול אבל באין שם ברזא אין שם יין צלול כלל ואפי׳ הדחה אין צריכין » (ט״ז יו״ד קל״ח ס״ק י)

« פי׳ הט״ז שיש שם ברזא שמושכין משם יין צלול אבל באין שם ברזא אין שם יין צלול כלל ואפילו הדחה א״צ » (באר היטב יו״ד קל״ח ס״ק ח)

8. המינקת — l’ustensile que le Mehaber ne nomme pas, et la formule la plus sévère du siman

C’est le passage le plus directement transposable du siman, et le seul où un commentateur emploie une formule de protestation.

« נראה לי שבכלל זה גם המינקת שקורין היב״ר של עובד כוכבים שצריך הכשר גדול וק״ו הוא מכלי המדה כיון שהיין מתאסף בעקמומיתו לא תועיל לו הדחה ויש למחות ביד המקילים » (ט״ז יו״ד קל״ח ס״ק י״א)

« ובכלל זה גם המינקת שקורין בל״א הייב״ר של עובד כוכבים שצריך הכשר גדול כיון שהיין מתאסף בעקמומיתו לא תועיל לו הדחה ויש למחות ביד המקילים » (באר היטב יו״ד קל״ח ס״ק ט)

9. הסינון והבד — la chausse, les corbeilles et les nappes

« משמע בהדחת צונן וכן הוא בהג״א ומרדכי שם » (ש״ך יו״ד קל״ח ס״ק י)

10. התרת הקשרים — le psak du Mehaber, et la rigueur du Chakh

Le Chakh nomme la source de la position du Mehaber et la récuse :

« ובאמת אינו כן דהרשב״א מפרש ג״כ דקאי איישון ומודה הכא ובסעיף ט׳ דצריך להתיר הקשרים כדכתב בהדיא בת״ה וכן דעת הר״ן והרא״ש והטור וכ״נ דעת הרמב״ם ספי״א וכן דעת הראב״ד » (ש״ך יו״ד קל״ח ס״ק ח)

« וצריך להתיר הקשרים כמו שאכתוב בסמוך » (ש״ך יו״ד קל״ח ס״ק ט)

« וְאִם הָיְתָה שֶׁל שֵׁשׁ מְיַשְּׁנָהּ י״ב חֹדֶשׁ. וְאִם יֵשׁ בָּהֶן קְשָׁרִים מַתִּירָן » (רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״א הלכה כ״ג)

« ואם יש בה קשרים צריך להתירן קודם היישון » (טור יו״ד קל״ח)

« כתב הש״ך משמע דביישון א״צ להתיר הקשרים דהיתר הקשרים דבש״ס לא קאי אלא להכשר ניגוב בלבד מיהו דעת הש״ך דאף ביישון צריך להתיר הקשרים » (באר היטב יו״ד קל״ח ס״ק י״א)

11. לכתחילה ובדיעבד — les soixante, et les pépins qu’on ne ramasse pas

Tout ce qui précède est un לכתחילה. Le Chakh est le seul à dire ce qu’il en est quand la préparation n’a pas été faite — et sa réponse change la couleur du siman entier.

« ודע שכל הכשר שבסעיף זה היינו לכתחלה אבל אם עבר ודרך בגת או בכלי הגת שלא הוכשר מותר בדיעבד דיש ס׳ וכדלעיל סימן קל״ז סעיף ב׳ » (ש״ך יו״ד קל״ח ס״ק ד)

« ואני תמה דבדיעבד פשיטא דשרי ואפילו בלא הדחה שהרי יש ס׳ בחרצנים ובזגים וכדכתבו הט״ו בסימן קל״ז ס״ב » (ש״ך יו״ד קל״ח ס״ק ד)

« ואולי מיירי בגת רחבה מאד ואינה גבוה בענין שאין ס׳ במה שבתוכה נגד קליפתה » (ש״ך יו״ד קל״ח ס״ק ד)

« אם לא בגת רחבה מאד ואינה גבוה בענין שאין ס׳ במה שבתוכה נגד קליפתה אז אסור בדיעבד אם לא שהודח תחלה » (באר היטב יו״ד קל״ח ס״ק ג)

Et le dernier seif dit jusqu’où va le devoir de nettoyer :

« בב״י בשם רבינו שמשון מסיים בזה דאין זה מבטל איסור לכתחלה שלא נתכוין לבטל » (ט״ז יו״ד קל״ח ס״ק י״ד)

« בב״י מסיים בזה דאין זה מבטל איסור לכתחלה שלא נתכוין לבטל עכ״ל אין קושיא מזה על מ״ש בסימן קל״ז ס״ב דהיכא דאפשר בענין אחר הוה כמבטל איסור לכתחלה » (באר היטב יו״ד קל״ח ס״ק י״ג)

12. מקרים בני זמננו — la cave, la cuve, le tuyau, le filtre, la nappe

Une cave qui n’est pas sous surveillance, et ses cuves

Le siman nomme la pierre, le bois et la terre cuite — et, au seif 2, tout ce qui est bâti de briques, de chaux ou de gypse, rangé avec la terre cuite. Une cuve de béton, de ciment ou d’enduit minéral entre naturellement dans cette dernière description ; une cuve de bois relève de la colonne du bois. Le métal et les matières plastiques ne figurent pas dans le siman : leur régime relève du siman 135 et de la décision d’un Rav. Ce que le siman fournit dans tous les cas, ce sont les questions : le vin y a-t-il séjourné, et le premier usage était-il celui d’un non-Juif ?

Une barrique de chêne rachetée à un producteur non juif

Ce n’est pas notre siman. Le Taz fonde toute la sévérité du pressoir sur le fait qu’il ressemble à un récipient de conservation sans en être un ; une barrique en est un pour de bon, et relève donc du siman 135, plus sévère. Confondre les deux, c’est appliquer à une jarre les indulgences d’un pressoir.

Les tuyaux, les pompes et les becs de soutirage

C’est le cas que le Taz traite nommément, au ס״ק י״א, en ajoutant au vase de mesure le tube de transvasement. Sa raison est mécanique et vaut telle quelle : le vin s’amasse dans la courbure et ne sort pas au rinçage. Il conclut par la seule protestation du siman. Ce qui compte ici, avant la méthode, c’est le démontage : un coude qu’on ne peut pas ouvrir ne se traite pas. Demande à ton Rav.

Filtres, plaques et toiles de filtration

Les seifim 7 et 8 donnent trois régimes selon la capacité d’absorption — poil, laine, lin — et deux selon l’assemblage — cousu de cordes, tressé serré. Un média filtrant contemporain n’y figure pas ; la question posée par le siman est claire : de laquelle de ces catégories se rapproche-t-il ? Pour un consommable jetable, la question ne se pose pas de la même façon que pour un support réutilisable. Demande à ton Rav.

Du vin renversé sur une nappe, une serviette, un torchon

C’est la glose du Rama au seif 8, et c’est le cas domestique du siman : un rinçage suffit, même pour du vin bouillant. Le Chakh précise qu’il s’agit d’un rinçage à froid, et rapporte du Roch une exigence plus lourde — le lavage habituel — pour ce qui adhère au tissu. La distinction pratique passe donc entre une éclaboussure et une tache incrustée.

Un pressoir loué pour une journée, et le vin déjà pressé

C’est le cas du ס״ק ד du Chakh. Le devoir de kachériser reste entier avant l’usage ; mais si la vendange a déjà été foulée sans préparation, le Chakh écrit qu’il est évident qu’a posteriori le vin est permis, parce qu’il y a soixante. Il pose lui-même la borne : un pressoir très large et peu profond. Un pressoir moderne, bas et large, est exactement la forme qu’il vise — raison de plus pour ne pas s’installer dans le בדיעבד. Demande à ton Rav.

Récapitulatif pratique — ce qu’on fait, dans l’ordre