מפסק המחבר, דרך הכרעת הש״ך, הט״ז
והבאר היטב, ועד קבוצת חפצים שאחד מהם נעבד
נושא :
שולחן ערוך יורה דעה סימן ק״מ (סעיף אחד)
עם נושאי הכלים: ש״ך, ט״ז, באר היטב, בית יוסף, טור, רמב״ם
⚠ הערת רמה :
רמה זו אינה ״דעת הרב״ : שולחן ערוך הרב
(אדמו״ר הזקן) אינו מקיף את יורה דעה, ולפיכך אף לא סימן ק״מ · 140.
זו רמה של פסיקה מעשית : מה עושים, ואת מי שואלים.
עריכה ועיון :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
כיצד לקרוא רמה זו. כל קביעה כאן נשענת או על לשון השולחן ערוך ונושאי כליו, או על פוסק נקוב ובר־בדיקה (טור, בית יוסף, רמב״ם, גמרא זבחים). ביורה דעה אין לא משנה ברורה (שאינה מפרשת אלא אורח חיים) ולא שולחן ערוך הרב (שאדמו״ר הזקן לא כתב יורה דעה). הפתחי תשובה אינו מפרש סימן זה, ואין עליו נקודות הכסף — ואין אפוא מה להביא בשמם. הערוך השולחן אינו מובא : לשונו על סימן זה אינה נגישה לנו, ואין מצטטים מה שאי אפשר לבדוק. נשארים, ודי בהם : הש״ך (ב׳ ס״ק), הט״ז (א׳ ס״ק) והבאר היטב (א׳ ס״ק), עם הבית יוסף והרמב״ם שהם מסתמכים עליהם. ובמקום שהשאלה חורגת מן הסימן — רמה זו אומרת זאת ועוצרת : ההלכה למעשה עוברת דרך רבך.
אלילים ומשמשיה ותקרובתה אוסרים בכל שהוא שאם נתערב אחר מהם אפי׳ באלף כולן אסורו׳ ואם א׳ מהתערובו׳ הראשון נתערב בשנים אחרים ונפל מהג׳ אחד לב׳ אחרים הרי אלו האחרים מותרים וכן אם אחד מהתערובות הראשון נפל לים או נשרף בענין שנאבד מהעולם כל הנשארים מותרים ליהנות בהם שנים שנים ביחד אבל לא האחד לבדו ובלבד שלא יהנה אדם אחד מכולם ויש מי שאוסר אלא אם כן נפלו שתים לים הגדול או נשרפים
המקרה היסודי. דבר של עבודת כוכבים — האליל עצמו, אחד ממשמשיו, אחת מתקרובותיו — נתערב בדברים של היתר. אין המחבר פותח בשיעור ביטול : הוא פותח בהיעדרו. אוסרים בכל שהוא — נתערב באלף, הכל אסור.
ואחר כך שני פתחים, וסייג. דבר שעבר מתערובת לתערובת מתיר את השלישית ; דבר שנאבד מן העולם מתיר את השאר — שנים שנים, ולא הכל לאדם אחד. ודעה שנייה, של הרמב״ם, מצריכה שנאבדו שנים.
— שולחן ערוך יורה דעה ק״מ:א · ספריא יו״ד ק״מ:א
« אֵלּוּ אֲסוּרִין, וְאוֹסְרִין בְּכׇל שֶׁהוּ: יֵין נֶסֶךְ, וַעֲבוֹדָה זָרָה, וְעוֹרוֹת לְבוּבִין » (עבודה זרה ע״ד ע״א)
« אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אָמַר רַב: טַבַּעַת שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּמֵאָה טַבָּעוֹת, וְנָפְלָה אַחַת מֵהֶם לַיָּם הַגָּדוֹל – הוּתְּרוּ כּוּלָּן; דְּאָמְרִינַן: הָךְ דִּנְפַל הַיְינוּ דְּאִיסּוּרָא » (זבחים ע״ד ע״א)
« דהא דתלינן להקל בספק ספיקא דוקא כשתערובות הראשון מותר מן התורה כגון שנתבטל ברוב » (בית יוסף יו״ד ק״מ)
בסימן ק״מ · 140 סעיף אחד — זה המניין שבכותרת (ובו סעיף אחד) וזה מניינו האמיתי של הטקסט. הוא נקרא בארבעה קטעים של המחבר, והאחרון מביא דעה שנייה. אין בו הגהת רמ״א.
| קטע | מי | פסק (מעוגן בלשון) |
|---|---|---|
| 1 | המחבר | אלילים, משמשיה ותקרובתה אוסרים בכל שהוא : נתערבו באלף, הכל אסור. |
| 2 | המחבר | דבר מן התערובת הראשונה לשנים אחרים, ואחד מן השלושה לשנים אחרים : התערובת השלישית מותרת. |
| 3 | המחבר | דבר מן התערובת הראשונה שנפל לים או נשרף : השאר מותר, שנים שנים, לעולם לא אחד, ולא הכל לאדם אחד. |
| 4 | המחבר (דעה שנייה) | יש מי שאוסר אלא אם כן נפלו שתים לים או נשרפו. |
המחבר כותב אלילים ומשמשיה ותקרובתה. הש״ך, על התיבה ומשמשיה, מוסיף תיבה אחת :
« ונויה » (ש״ך יו״ד ק״מ ס״ק א)
« ומשמשיה נלמד מדין כוס וטבעת דבסמוך דהנך משמשין נינהו ואמרינן בהו דלא בטלי אפי׳ בכמה » (בית יוסף יו״ד ק״מ)
המחבר — התערובת השלישית בלבד, כדברים החשובים שבסימן ק״י · 110. הטור, הרמב״ם, הש״ך, הבאר היטב — די בשנייה.
« לפיכך אם אחד מתערובות הראשון נתערב בב׳ אחרים מותרין » (טור יו״ד ק״מ)
« פֵּרַשׁ כּוֹס אֶחָד מִן הַתַּעֲרֹבֶת וְנָפַל לְכוֹסוֹת שְׁנַיִם הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה י׳)
« מותרים כ״כ הטור וכ״כ הרמב״ם פ״ז מהל׳ עבודת כוכבים והמחבר שלא התיר אלא התערובות הג׳ אזיל לטעמיה » (ש״ך יו״ד ק״מ ס״ק ב)
« ולעיל סימן ק״י ס״ח בדברים החשובים פסק המחבר דלא שרי אלא התערובות הג׳ ולזה אסר גם כאן התערובות השני » (ש״ך יו״ד ק״מ ס״ק ב)
« אבל כבר כתבתי לעיל סימן ק״י ס״ק נ״א דדברי הרמב״ם הם ברורים ואינם סותרים זה את זה כלל ובכאן שרי התערובות השני לכ״ע » (ש״ך יו״ד ק״מ ס״ק ב)
« כ׳ הש״ך דהמחבר לטעמיה אזיל דס״ל בסי׳ ק״י דלא שרי אלא תערובות הג׳ אבל כבר כתבתי שם דבכאן שרי התערובות השני לכ״ע » (באר היטב יו״ד ק״מ ס״ק א)
« וְהָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא הִתִּיר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא שְׁנַיִם שְׁנַיִם, אֲבָל אֶחָד אֶחָד – לָא! אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא תַּרְתֵּי קָאָמֵינָא » (זבחים ע״ד ע״א)
« טַבַּעַת שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּכַמָּה טַבָּעוֹת וְנָפְלוּ שְׁתַּיִם מֵהֶן לַיָּם הַגָּדוֹל הֻתְּרוּ כֻּלָּן שֶׁאֲנִי אוֹמֵר אוֹתָהּ הַטַּבַּעַת הָיְתָה בִּכְלַל הַשְּׁתַּיִם » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה י׳)
« משמע שהוא סובר דע״כ לא שרי רב נחמן אלא בנפלו שתים וכדאיתא בגמרא דאמר ר״נ אנא תרתי קאמינא » (בית יוסף יו״ד ק״מ)
« ולפ״ז הא דקאמר ונפלה אחת מהן לאו דוקא אחת דהא לא שרי אלא בנפלו שתים א״נ מאי אחת זוג אחת » (בית יוסף יו״ד ק״מ)
« זה נתבאר סי׳ ק״י ס״ח גם מה שכתוב כאן שאסור להנות לאחד מכולם נתבאר שם » (ט״ז יו״ד ק״מ ס״ק א)
« ודוקא כשאוכל הנשארות שתים שתים ביחד דממה נפשך איכא חדא דהיתרא אבל לאוכלם אחת אחת אסור » (שו״ע יו״ד ק״י:ז)
« ואפילו לאכלם שתים שתים אסור לאדם אחד לאכול את כולם ואפי׳ ב׳ בני אדם אין לאכלם כולם בבת אחת » (שו״ע יו״ד ק״י:ז)
(1) נהנים מן הנשארים שנים שנים, יחד — לעולם לא מדבר יחיד. (2) אין אדם אחד נהנה מכולם. (3) לפי הגהת הרמ״א בסימן ק״י · 110, אף שני בני אדם אין נוטלים את כולם בבת אחת.
« דהיינו דוקא כשמיעוט התערובות הראשון נתערב עם אחרים אבל אם רוב התערובות הראשון נתערב עם אחרים אין זה ספק ספיקא ולפיכך כולם אסורים » (בית יוסף יו״ד ק״מ)
« שאם מחצית התערובות הראשון נתערב עם אחרים דינו כאילו נתערב מיעוטו דהוי ספק ספיקא ושרי » (בית יוסף יו״ד ק״מ)
« דהא דתלינן להקל בספק ספיקא דוקא כשתערובות הראשון מותר מן התורה כגון שנתבטל ברוב » (בית יוסף יו״ד ק״מ)
« ודוקא שהאיסור שנתערב הוא ודאי איסור אבל ספק איסור שנתערב ונפל מאותה תערובות למקום אחר התערובות השנית שרי » (שו״ע יו״ד ק״י:ח)
קבוצה שנקנתה כמקשה אחת כוללת דמות שנעבדה, ואחרי הפריקה אין יודעים איזו. כל הקבוצה אסורה בהנאה, יהא גודלה אשר יהא : אוסרים בכל שהוא. השאלה המוקדמת — האם דמות זו אליל היא לפי ההלכה ? — עניינו של סימן קמ״א · 141.
חפץ מקבוצה זו עבר לקבוצה שנייה, ואחד מן השנייה לשלישית. השלישית מותרת לדעת המחבר ; השנייה כבר מותרת לדעת הש״ך והבאר היטב (ש״ך ס״ק ב · באר היטב ס״ק א). ובלבד שמיעוט הוא שעבר.
חפץ מן הקבוצה נשרף בדליקה. השאר מותר, שנים שנים, מחולק בין כמה בני אדם ; הרמב״ם היה מצריך שנאבדו שנים, והסעיף מביאו כדעה שנייה. לשאול רב.
חפץ מן הקבוצה אבד, או נמכר לאלמוני. אין זה נאבד מהעולם : הוא עודנו קיים. הפתח השני אינו נפתח, והקבוצה נשארת באיסורה.
מה שנתערב אינו האליל אלא תכשיט שקישטו. לדעת הש״ך (ס״ק א) הנוי כדין המשמשים : אותו כלל, אותו היעדר ביטול.
| המצב | הפסק למעשה | מקור |
|---|---|---|
| אליל, משמש, תקרובת — או נוי — שנתערב בשל היתר | הכל אסור, אפילו באלף | שו״ע ק״מ:א · ש״ך ס״ק א |
| דבר שעבר לתערובת שנייה | אסור לדעת המחבר ; מותר לדעת הש״ך והבאר היטב | ש״ך ס״ק ב · באר היטב ס״ק א |
| ואחד מן השנייה לשלישית | מותר לדעת הכל | שו״ע ק״מ:א |
| רוב התערובת הראשונה עבר למקום אחר | אין ספק ספיקא : הכל נשאר באיסורו | בית יוסף ק״מ |
| דבר שנפל לים או נשרף | השאר מותר, שנים שנים, לא הכל לאחד | שו״ע ק״מ:א · שו״ע ק״י:ז |
| דבר שסתם אבד או נמכר | אין כאן היתר | שו״ע ק״מ:א |
| דבר אחד בלבד שנאבד | פסק כתוב : מותר ; דעה שנייה (רמב״ם) : שני דברים | שו״ע ק״מ:א · בית יוסף ק״מ |
| דבר של ספק בלבד שנתערב, ואחר כך עבר | התערובת השנייה מותרת | רמ״א ק״י:ח |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן ק״מ · ♥ תמכו בנו