From the Mehaber’s psak and the Rama’s gloss to the rulings of the Shakh, the Taz,
the Pitchei Teshuva, the Baer Hetev and the Nekudot HaKesef
Subject:
שולחן ערוך יורה דעה סימן קמ״א (ח׳ סעיפים)
עם נושאי הכלים: ש״ך, ט״ז, פתחי תשובה, באר היטב, נקודות הכסף, בית יוסף, טור, רמב״ם
⚠ Level notice:
This level is not “Daat HaRav”: the Shulchan Arukh HaRav
(the Alter Rebbe) does not cover Yoreh De'ah, hence not Siman 141.
It is a level of practical psak: what one does, and whom one asks.
Editing and iyun:
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
How to read this level. Every statement here rests either on the text of the Shulchan Arukh and its nossei kelim, or on a named and checkable posek (Rambam, the Gemara in Avodah Zarah and Rosh Hashanah). In Yoreh De'ah there is no Mishna Berura (which comments only on Orach Chaim) and no Shulchan Arukh HaRav (the Alter Rebbe did not write Yoreh De'ah). The Arukh HaShulchan is not cited: its text on this siman is not accessible to us, and one does not quote what one cannot verify. What remains is more than enough: the Shakh (36 ס״ק), the Taz (15 ס״ק), the Pitchei Teshuva (15 ס״ק), the Baer Hetev (26 ס״ק) and the Nekudot HaKesef (two entries). Where a question runs past the siman, this level says so and stops: halakha lema'asse goes through your Rav.
« כׇּל הַצְּלָמִים אֲסוּרִין, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נֶעֱבָדִין פַּעַם אַחַת בְּשָׁנָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא כֹּל שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מַקֵּל אוֹ צִפּוֹר אוֹ כַדּוּר » (עבודה זרה מ׳ ע״ב)
« ״לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי״ — לֹא תַעֲשׂוּן אוֹתִי, אֲבָל שְׁאָר שַׁמָּשִׁין שְׁרֵי » (עבודה זרה מ״ג ע״ב)
« ״לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי״ — לֹא תַעֲשׂוּן כִּדְמוּת שַׁמָּשַׁי הַמְשַׁמְּשִׁין לְפָנַי בְּמָרוֹם, כְּגוֹן אוֹפַנִּים וּשְׂרָפִים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת » (עבודה זרה מ״ג ע״ב)
« טַבַּעַת שֶׁחוֹתָמָהּ בּוֹלֵט — אָסוּר לְהַנִּיחָהּ, וּמוּתָּר לַחְתּוֹם בָּהּ. חוֹתָמָהּ שׁוֹקֵעַ — מוּתָּר לְהַנִּיחָהּ, וְאָסוּר לַחְתּוֹם בָּהּ » (עבודה זרה מ״ג ע״ב)
« כָּל הַצּוּרוֹת הַנִּמְצָאִים בַּכְּפָרִים אֲסוּרִים בַּהֲנָאָה מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקָתָן שֶׁלַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הֵן עֲשׂוּיִין » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ו׳)
« הָעוֹשֶׂה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים לְעַצְמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עֲשָׂאָהּ בְּיָדוֹ וְלֹא עֲבָדָהּ לוֹקֶה » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה ט׳)
Siman 141 has eight seifim — the count announced by the heading (ובו ח׳ סעיפים) and the actual count of the text on Sefaria. The Rama glosses four times: at seif 1, twice at seif 3, and at seif 4; seif 7 closes with his two words of custom.
| Seif | Who | Psak (anchored in the text) |
|---|---|---|
| 1 | Mehaber · Rambam · Rama | An image found: forbidden in villages, permitted in towns; at the town gate with an emblem in hand, forbidden. A figure people bow to needs annulment; a pendant worn as a keepsake is not a צלם. |
| 2 | Mehaber | Fragments thrown away — permitted, even of idols; a hand or a foot standing on its base — forbidden. |
| 3 | Mehaber · Rama | Sun, moon, dragon on a vessel: honoured forbidden, lowly permitted; two views where the figure is certainly worshipped, and the custom follows the first. Nowadays: benefit permitted, keeping forbidden. The dragon may be made but not kept. |
| 4 | Mehaber · Rama | Forbidden to make the four faces together, angels, a man alone — even for decoration; forbidden to keep them. Found: permitted, except sun and moon. Raised only — except the heavenly bodies, forbidden even sunken. Study permits; a public place permits keeping. |
| 5 | Mehaber | A ring with a human seal: raised, one seals with it but does not wear it; sunken, one wears it but does not seal with it. Sealed by a non-Jew, it is not kept. |
| 6 | Mehaber | Animals, birds, fish, trees and plants: permitted to make, even in relief. |
| 7 | Mehaber (יש מי שאומר) · Rama | Only a complete figure is meant; a head alone or a body without a head carries no prohibition, neither in finding nor in making — and that is the custom. |
| 8 | Mehaber | No replica of the Heikhal, the Ulam, the Azara, the Table, the Menorah. Five, six or eight branches: permitted; seven of metal: forbidden, even without cups, even low. |
The Mehaber lays down two opposite presumptions, then an exception that cuts across both: in villages images are not made for decoration; in towns they are; but at the town gate, with an emblem in the hand, the presumption of decoration falls everywhere.
« כל הצלמים של עבודת כוכבים הנמצאים בכפרים אסורים דסתמא לשם אלילים נעשו והנמצאים בכרכים מותרים דודאי לנוי נעשו » (שו״ע יו״ד קמ״א:א)
« אא״כ עומדין על פתח המדינה » (שו״ע יו״ד קמ״א:א)
« והיה ביד הצורה צורת מקל או צפור או כדור או סייף או עטרה וטבעת » (שו״ע יו״ד קמ״א:א)
« ואה״נ בספק אם נעשו לשם אלילים או לנוי אסורים דבעינן דוקא למידע בודאי שנעשו לשם נוי כדקאמר בסיפא » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק א)
« ואה״נ בספק ג״כ אסורים דבעינן למידע דוקא שודאי שנעשו לשם נוי כדקאמר בסיפא » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק א)
« כיון שיש סברא דלנוי עשוי אין מחזקינן להאי סברא לודאי » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ב)
« ומספיקא אזלינן לחומרא בעובד כוכבים » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ב)
« המחבר העתיק מלשון הרמב״ם כדרכו ומשמע מלשון זה דכל צורות העומדות על פתח המדינה ובידם מקל כו׳ אסורים » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ג)
« ומשמע מלשון זה דכל צורות העומדות על פתח המדינה ובידם מקל כו׳ אסורים ודלא כב״ח שס״ל דאינו אסור אלא בצורת אדם » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק ב)
« ומ״מ משמע דאף אם יש בידו סייף לא מהני לאיסור אלא בצורה שידוע לנו שיש עובדין לצורה כזו » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק א)
« וְאִם לָאו הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקַת לְנוֹי וּמֻתָּר » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ו׳)
« ונראה בזמנינו הכל לפי ענין ובין בכרכים ובין בכפרים הכל מה שמראים הדברים שנעשו לשם אליל או לנוי » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ד)
« אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּאִנְדְּרָטִי שֶׁל מְלָכִים שָׁנִינוּ » (עבודה זרה מ׳ ע״ב)
« צורת שמשתחוים לו דינו כדין צלם ואסור בלא ביטול אבל אותן שתולין בצואר לזכרון לא מקרי צלם ומותר » (רמ״א יו״ד קמ״א:א)
« פי׳ כדין צלם שיש בו הוכחה שנעשה לשם אליל ואסור בלא ביטול » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ה)
« היינו בידוע שלא השתחוה לו » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ו)
« ובעובד כוכבים עצמו אין לחלק בין מכובד לבזוי » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ו)
« לענין הכפות שחקוק עליהם צורות עבודת כוכבים דיש להתירם ע״פ דברי הר״ן הובא בש״ך » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק א)
The Mehaber permits fragments — including those of a certain idol — and forbids only a limb resting on its base, because it no longer looks like a fragment but like a piece made that way from the start. The Shakh accepts the ruling yet writes that the Rambam is the primary view, and points out an internal contradiction in the Shulchan Arukh.
« המוצא שברי צלמים מושלכים או בתוך שברי נחושת או אפילו שברי אלילים עצמן מותרים » (שו״ע יו״ד קמ״א:ב)
« אבל מצא תבנית יד או רגל והוא עומד על בסיסו אסור » (שו״ע יו״ד קמ״א:ב)
« הכא לנשברה מאליה לא חיישינן דעובד כוכבים מינטר לה שפיר הלכך אמרינן מסתמא העובד כוכבים שברה ובטלה בידים » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ז)
« אבל באמת דברי הרמב״ם נראין עיקר בש״ס דכל שברי עבודת כוכבים אסורים אפי׳ אינם עומדים על בסיסם » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק ה)
« ופירש רש״י הכי אמר שמואל בגמ׳ שנעבדו וכיון שנשברה אין עובדין אותה » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ג)
« ותירץ דנשתברה מאליה לא שכיחא ואזלינן בתר רובא דעובד כוכבים שברה » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ד)
« פי׳ שיש לה בית מושב רחב שאז אינם נראים כשברים אלא כך נעשו מתחילה ולא היה שם רק אבר זה לבד ואין כאן ביטול » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ד)
« אבל באמת דברי הרמב״ם נראין עיקר בש״ס דכל שברי אלילים אסורים אפילו אינם עומדים על בסיסם דחיישינן שמא לא בטלום העובדי כוכבי׳ » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ז)
« אבל שברי צלמים מותרים דאיכא ספק ספיקא ספק נעבדו או לא ואת״ל נעבדו שמא בטלום העובדי כוכבים » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ז)
« ותימה על המחבר שהוא עצמו העתיק בסי׳ קמ״ו סעיף י״א לשון הרמב״ם » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ז)
« צַלְמֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הַנִּמְצָאִים מֻשְׁלָכִים בַּשְּׁוָקִים אוֹ בְּתוֹךְ הַגְּרוּטָאוֹת הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ז׳)
« אֲבָל הַמּוֹצֵא יָד מִצּוּרַת כּוֹכָב אוֹ מַזָּל אוֹ רַגְלָהּ אוֹ אֵיבָר מֵאֵיבָרֶיהָ מֻשְׁלָךְ הֲרֵי זֶה אָסוּר בַּהֲנָאָה » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ז׳)
The seif speaks only of the sun, the moon and the dragon. The dividing line is the standing of the object: what is honoured was surely made for worship, what is lowly was made only for decoration. The Shakh adds the case the seif omits — a vessel neither honoured nor lowly.
« אם הכלים מכובדים אסורים שודאי נעשו לשם אלילים ואם הם מבוזים מותרים שלא נעשו אלא לנוי » (שו״ע יו״ד קמ״א:ג)
« ואלו הם מכובדים שעל השיראים ונזמים וטבעת ומבוזים » (שו״ע יו״ד קמ״א:ג)
« כׇּל הַמַּזָּלוֹת מוּתָּרִין — חוּץ מִמַּזַּל חַמָּה וּלְבָנָה, וְכׇל הַפַּרְצוּפִין מוּתָּרִין — חוּץ מִפַּרְצוּף אָדָם, וְכׇל הַצּוּרוֹת מוּתָּרוֹת — חוּץ מִצּוּרַת דְּרָקוֹן » (עבודה זרה מ״ב ע״ב)
« אִם הָיוּ כְּלֵי כֶּסֶף וְזָהָב אוֹ בִּגְדֵי שָׁנִי אוֹ שֶׁהָיוּ חֲקוּקִים עַל הַנְּזָמִים וְעַל הַטַּבָּעוֹת הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ח׳)
« אבל עגול כשמש או קשת עגול כלבנה ממש מותרים דאין דרכן לעבדם בענין זה » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ח)
« לעשות או להשהות בידו אף בעיגול שלהן אסור » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ח)
« אבל במוצא מותר דאין לחוש שמא עבדו בעיגול » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ח)
« ונראה דאם הם אינם מכובדים ולא מבוזים אלא בינונים אסורים » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק י)
« אבל רבינו ירוחם כתב דלא אסרו על המכובדים אלא בולטת » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק ז)
« והרמב״ם חשב אותם עם המכובדים וטוב להחמיר » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק י״א)
« דנראה לו להכריע דמטבעות של כסף מכובדין ושל נחושת מבוזין » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק ד)
« עי׳ בתשובת אא״ז פנים מאירות ח״ב סוס״י קל״ב מה שהקשה ע״ז » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק ה)
« אבל בידוע שלא נעבדו כלים הללו שעל המכובדי׳ נמי מותרי׳ » (שו״ע יו״ד קמ״א:ג)
« ויש מי שאומר שכל צורה שהיא נעבדת בודאי אפילו על המבוזים אסורים » (שו״ע יו״ד קמ״א:ג)
« אע״פ שעובדים לצורות הללו כשהן על הכלים מותרים » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק י״ג)
« והמנהג כסברא הראשונה ובזמן הזה שאין העובדי כוכבים עובדין לצורות הללו מותרים בהנאה אם מוצאן אבל אין להשהותן » (רמ״א יו״ד קמ״א:ג)
« פירוש בצורות שהעובדי כוכבים עובדים בזמן הזה נוהגים כסברא הראשונה » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ט״ו)
« דבזמן הזה מותרין בהנאה למוצאן אפי׳ לסברא האחרונה כיון שאין העובד כוכבים עובדין לצורות הללו אבל אין להשהותן משום חשדא » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ט״ז)
« ויש מחמירים בכל הצורות הנזכרות אפילו בזמן הזה אע״ג דידעינן דלא פלחי להו » (רמ״א יו״ד קמ״א:ג)
« באמת יש כאן מקום לתמוה שלא ראיתי מי שהחמיר בזה ואין טעם כלל לסברא זו דכיון דידעינן בודאי דלא פלחי לה למאי ניחוש לה » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק י״ז)
« הרי ודאי לא נעבדו כלים הללו ואין כאן איסור כלל וצ״ע » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק י״ג)
« וצורת דרקון מותר לעשותה אלא שאסור להשהותה אצלו משום חשד » (רמ״א יו״ד קמ״א:ג)
« היינו אפילו בזמנם והטעם נמצא בשם מהרש״ל משום שהוא פורח באויר ואינו בשמים ולא קרינן ביה לא תעשון אתי » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק י״ח)
« ורש״ל נתן טעם למה לא נכלל דרקון בכלל לא תעשון כדמות שמשי שבמרום לפי שהדרקון שבמרום פורח באויר ואינו בשמים » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ה)
« פירוש שמא כבר נעבדה ומטעם זה אפילו שקועה אסורה כ״כ הטור » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ו)
« אפילו בזמן הזה וכמ״ש הרב בסמוך אבל אין להשהותן » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק י״ט)
« וכתב הט״ז שהטעם שאסור להשהותה הוא שמא כבר נעבדה ולפ״ז אפילו שקועה אסורה » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק י״ד)
« דדוקא באדם בעינן צורה שלימה אבל בדרקון אין חילוק ולעולם אסור » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ל״ב)
« והסמ״ג לאוין כ״ב פסק דאפילו באדם אין חילוק ולעולם אסור והמחמיר בכל זה תע״ב » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ל״ב)
Seifim 1–3 weighed probabilities. Seif 4 changes register: there is nothing left to weigh. A Jew makes neither the four faces together, nor seraphim, ofanim and ministering angels, nor the figure of a man alone — and doing it for decoration changes nothing.
« אסור לצייר צורות שבמדור שכינה כגון ד׳ פנים בהדי הדדי וכן צורות שרפים ואופני׳ ומלאכי השרת וכן צורת אדם לבדו כל אלו אסור לעשותם אפילו הם לנוי ואם עובד כוכבים עשאם לו אסור להשהותם » (שו״ע יו״ד קמ״א:ד)
« אָמַר אַבָּיֵי: לֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא דְּמוּת אַרְבָּעָה פָּנִים בַּהֲדֵי הֲדָדֵי » (ראש השנה כ״ד ע״ב)
« פרש״י פני שור ואדם ואריה ונשר לחיה א׳ דוגמת חיות הקודש כדכתיב לא תעשון אתי השרויות אצלי » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ)
« נפקא מדכתיב לא תעשון אתי אותי כלומר דמות שאני מתראה בו לנביאים והיינו אדם » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״א)
« וְאֵין אִסּוּר לָצוּר לְנוֹי אֶלָּא צוּרַת הָאָדָם בִּלְבַד » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה י׳)
« וְכֵן אָסוּר לָצוּר דְּמוּת חַמָּה וּלְבָנָה כּוֹכָבִים מַזָּלוֹת וּמַלְאָכִים » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה י״א)
« דיש איסור מצד אתי דהיינו שמשים של מרום ארבע׳ פנים להדדי ומצד אותי דהיינו צורת אדם לחוד » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ז)
« אישתמיטתיה דכדברי הר״ן כתבו התוס׳ בר״ה דף כ״ד ע״ב והרמ״ך ומביאו בכסף משנה וכמ״ש בש״ך ס״ק כ״א » (נקודות הכסף יו״ד קמ״א)
« דכיון דקפיד קרא אעשייה אין חילוק בין עושה לנוי או לעבודת כוכבי׳ אסור » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ב)
« וי״ג לעובד כוכבים ואלו ואלו דברי אלהים חיים דכיון דקפיד קרא אעשייה אין חילוק » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק ט״ז)
« אפילו לעובד כוכבים כן צ״ל » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ח)
« דה״ה דאסור לו׳ לעובד כוכבים לעשותן אפילו אינו רוצה להשהותם משום דאמירה לעובד כוכבים שבות אפילו בדבר שאינו של שבת » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ג)
« משום חשדא וה״ה דאסור לומר לעובד כוכבים לעשותם אפילו אינו רוצה להשהותם » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק י״ז)
« בזה הטעם משום חשד שיחשדוהו שעובד להם » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ט)
« ומיהו אם מוצא אותם מותרים מלבד בחמה ולבנה שדרך העובד כוכבים לעבדם » (רמ״א יו״ד קמ״א:ד)
« פי׳ בהנאה מותרים ובלבד שלא ישהה אותם דפשיטא דלא עדיף מעשאם עובד כוכבים שאסור להשהותם » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ד)
« פי׳ ולא ישהה אותם אצלו » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק י)
The Mehaber restricts the prohibition of seif 4 to raised work: what is woven into cloth or painted on a wall is permitted. One family of figures escapes the restriction — sun, moon and stars — because in the firmament they too appear sunken.
« במה דברים אמורים בבולטת אבל בשוקעת כאותם שאורגים בבגד ושמציירים בכותל בסמנין מותר לעשותם » (שו״ע יו״ד קמ״א:ד)
« וצורת חמה ולבנה וכוכבים אסור בין בולטת בין שוקעת » (שו״ע יו״ד קמ״א:ד)
« אֲבָל אִם הָיִתָה הַצּוּרָה מֻשְׁקַעַת אוֹ צוּרָה שֶׁל סַמָּנִין כְּגוֹן הַצּוּרוֹת שֵׁעַל גַּבֵּי הַלּוּחוֹת וִהַטַּבְלִיּוֹת אוֹ צוּרוֹת שֶׁרוֹקְמִין בָּאָרִיג הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרוֹת » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה י׳)
« פי׳ בבולטת דוקא הוא דאסור בין בשוהה בין בעושה אבל בשוקעת מותר לעשותן וכ״ש להשהותם » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ה)
« ומה״ט מה שמציירים על הכותל ולוח אע״פ שהוא שוה מיקרי שוקעת כיון דלא הוי בולטת כמו שהן עצמם » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ה)
« והלכך צורת חמה ולבנה וכיוצא בהן דהן נמי שוקעים ברקיע אסור אפילו בשוקעת » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ה)
« ונראה דכל צורות דאסרינן אינם אסורים אלא בצורה שלימה ממש כגון צורת אדם בשתי עינים וחוטם שלם וכל הגוף וכיוצא בו » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ה)
« כל אלו אסור בין שוקע בין בולט » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק י״ב)
« ולענין הלכה ודאי שאין להקל כלל נגד דברי הרמב״ן והטור מסיק כן וכן הר״ן » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק י״ב)
« ולענין הלכה אף שמדברי המחבר לא משמע כן מ״מ אין להקל כלל נגד הרמב״ן גם הטור מסיק כן וכן הר״ן » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק י״ט)
« דמבואר בש״ך סימן קמ״א סק״ח דעגול השמש נהי דהמוצא מותר בהנאה אבל עכ״פ העושה עובר על איסור דאורייתא והמשהה עובר על איסור דרבנן משום חשדא » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק ג)
« ובפרט במקום קדושה ובמזרח שהכל משתחוים למולו בכניסה לפתח בהכ״נ בודאי מכוער הדבר » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק ג)
« דצורות אלו מצויירים בצבע וזה לא בולט ולא שוקע » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק ו)
« שמזהיר מאד שלא להיות בתוך הבית צורה מצוייר בכותל או בלוח אף דע״פ הדין אין איסור רק בצורה בולטת מ״מ יש להזהר » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק ז)
« אבל בבהכ״נ שהוא מקום קדושה ומיוחד להתפלל פשיטא דיודו דחיישינן לחשדא טפי מביחיד בביתו ולפיכך צריך למחוק אותם ולהסיר המכשול » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק ח)
« ואם הם להתלמד להבין ולהורות כולן מותרות אפי׳ בולטות » (שו״ע יו״ד קמ״א:ד)
« ויש מתירין בשל רבים דליכא חשדא » (רמ״א יו״ד קמ״א:ד)
« לְהִתְלַמֵּד שָׁאנֵי, דְּתַנְיָא: ״לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת״, אֲבָל אַתָּה לָמֵד לְהָבִין וּלְהוֹרוֹת » (עבודה זרה מ״ג ע״ב)
« בין לעשותם בין להשהותן » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ו)
« פי׳ להשהותם משום דליכא חשדא ברבים אבל לעשותם אין חילוק בין יחיד לרבים » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ז)
« וכתב ר׳ ירוחם אע״ג דברבים ליכא חשדא מכוער הדבר להם » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ז)
« וברבים מותר רק להשהותן משום דליכא חשדא ברבים אבל לעשותן אין חילוק בין יחיד לרבים » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק כ)
« ומכל מקום נראה דאותן שמציירים במחזורים בתפלת גשם צורות המזלות לא יפה הם עושים כיון שהם מכוונים לעשות צורת המזלות » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק י״ג)
« גם מה שחלק על המציירים הי״ב מזלות במחזורים אינו כלום דהדבר פשוט דהוי להבין ולהורות » (נקודות הכסף יו״ד קמ״א)
« ועוד דאינו צורה גמורה » (נקודות הכסף יו״ד קמ״א)
« טבעת שיש עליה חותם שהוא צורת אדם אם היתה הצורה בולטת אסור להניחה ומותר לחתום בה ואם היתה הצורה שוקעת מותר להניחה ואסור לחתו׳ בה מפני שהנחתם תעשה בו הצורה בולטת » (שו״ע יו״ד קמ״א:ה)
« טַבַּעַת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם שֶׁהוּא צוּרַת אָדָם אִם הָיְתָה הַצּוּרָה בּוֹלֶטֶת אָסוּר לְהַנִּיחָהּ וּמֻתָּר לַחְתֹּם בָּהּ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה י״א)
« טַבַּעַת שֶׁחוֹתָמָהּ בּוֹלֵט — אָסוּר לְהַנִּיחָהּ, וּמוּתָּר לַחְתּוֹם בָּהּ. חוֹתָמָהּ שׁוֹקֵעַ — מוּתָּר לְהַנִּיחָהּ, וְאָסוּר לַחְתּוֹם בָּהּ » (עבודה זרה מ״ג ע״ב)
« דהרי הוא שוהה צורה בולטת דאסור משום חשדא ומותר לחתום בה דהנחתם נעשה שוקע » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ח)
« דהרי הוא שוהה צורה בולטת דאסור משום חשדא ומותר לחתום בה דהנחתם נעשה שקוע » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק כ״א)
« ואפילו חתם לו העובד כוכבים אסור להשהותה » (שו״ע יו״ד קמ״א:ה)
« דה״ה דאסור לומר לעובד כוכבים לחתום בטבעת שחותמה שקוע אפילו אינו רוצה להשהותה » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ט)
« ונ״ל דאגרת בכלל מבוזים הוא ולכך נוהגים היתר לחתום בחותם שקוע על איגרת אף בצורת אדם שלם » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק ט)
After four seifim of stringency, two seifim of permission — and they must be read as firmly as the others. Beasts, birds, fish, trees and plants may be made without reservation, even in relief. And an incomplete figure is not included at all.
« צורות הבהמות חיות ועופות ודגים וצורות אילנות ודשאים וכיוצא בהם מותר לצור אותם ואפילו היתה הצורה בולטת » (שו״ע יו״ד קמ״א:ו)
« צוּרוֹת הַבְּהֵמוֹת וּשְׁאָר נֶפֶשׁ חַיָּה חוּץ מִן הָאָדָם וְצוּרוֹת הָאִילָנוֹת וּדְשָׁאִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֻתָּר לָצוּר אוֹתָם וַאֲפִלּוּ הָיְתָה הַצּוּרָה בּוֹלֶטֶת » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה י״א)
« משמע דאפילו אריה מותר וכן פסק הרשב״א בתשובה סימן קס״ז » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ל׳)
« ולפי דבריו כל הי״ב מזלות אסור אפילו כל א׳ בפני עצמו ומעולם לא שמענו מי שנזהר בזה » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ל׳)
« הלכך נראה דהא דאמרינן דמזלות אסורים היינו כל י״ב מזלות ביחד דומיא דארבעה פנים להדדי » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ל׳)
« יש מי שאומר שלא אסרו בצורת אדם ודרקון אלא דוקא בצורה שלימה בכל איבריה אבל צורת ראש או גוף בלא ראש אין בה שום איסור לא במוצאו ולא בעושה » (שו״ע יו״ד קמ״א:ז)
« וכן נוהגין » (רמ״א יו״ד קמ״א:ז)
« בפרישה כתוב בשם רש״ל דבסמ״ג נוטה לאיסור אפי׳ בפרצוף אדם לבד » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ט״ו)
« ובסמ״ג פסק דאפי׳ באדם אין חילוק ולעולם אסור והמחמיר בכל זה תע״ב » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק כ״ד)
« בשל״ה דף ע״ג ע״ב כתב דכשר הדבר שלא לנהוג כן » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק י״א)
« והאריך לבאר שזה איסור גמור מוחלט ויש בזה איסור כפול » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק י)
« אכן פרצוף פנים דאדם גרידא פשיטא דאסור ואף דיש סוברים דמטבעות מבוזים הם קשה לסמוך ע״ז להקל דהרי עינינו רואות דמכובדים הם » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק י)
« מכל מקום כ׳ בהגה׳ אשר״י מביאו ב״י בשם רבינו אליקים דאין לצור בבהכ״נ צורות אלו שלא יהא נראה כמשתחוה להם » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק י״ד)
« וכ׳ ב״י בשם רבינו אליקים דאין לצור בבהכ״נ צורות אלו שלא יהא נראה כמשתחוה להם » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק כ״ג)
The last seif no longer speaks of idolatry at all. It forbids reproducing the Temple and its vessels: the Sanctuary at its measurements, the portico, the courtyard, the Table, the Menorah. The reason is neither doubt nor suspicion — it is that these objects are not copied.
« לא יעשה בית תבנית היכל כשיעור גבהו וארכו ורחבו אכסדרה תבנית אולם. חצר תבנית עזרה. שלחן תבנית שלחן מנורה תבנית מנורה » (שו״ע יו״ד קמ״א:ח)
« אף על גב דאולם היה בו ד׳ מחיצות ואכסדרה אין לו אלא ג׳ מחיצות » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ל״ד)
« אבל אם נשתנה במקצת מותר » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ל״ג)
« שאע״פ שאינה של זהב כשרה במקדש אבל אינה של מתכות כגון של עץ וכה״ג שרי דפסולה במקדש » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ל״ה)
« אבל של עץ וחרס וכה״ג דפסולה במקדש שרי » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק כ״ו)
« אבל עושה של חמשה קנים או של ששה או שמונה אבל של שבעה לא יעשה אפילו משאר מיני מתכות ואפילו בלא גביעים וכפתורים ופרחים ואפי׳ אינה גבוהה י״ח טפחים » (שו״ע יו״ד קמ״א:ח)
« דכל זה אינו מעכב דבדיעבד המנורה כשרה בלא גביעים וכפתורים וכן אם אינה גבוהה י״ח טפחים » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ל״ו)
« והעלה גם תבנית בית ראשון אסור » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק י״ג)
« דכל דבר שאינו מעכב במנורה אינו מעכב באיסור עשיית תבניתה ולא מצינו שיעכב במנורה סדר עמידת הקנים » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק י״ד)
« ויש להחמיר מאחר שהוא איסור תורה » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק י״ד)
« ועיין בספר בכור שור שם שתמה על הש״ך שלא עיין כל הצורך בזה דהא בשל זהב גביעים וכפתורים ופרחים מעכבים בו » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק ט״ו)
« עי׳ בספר תפארת למשה שכתב דאם עובד כוכבים עשאה לו מותר לדור בבית ולהשתמש במנורה ושולחן » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק י״ב)
A statue on display in a museum is neither made nor kept by you: you find it. Seif 1 then asks neither its age nor its beauty, but what it shows — an emblem in the hand, a posture of worship, an altar base. The Shakh (ס״ק ד) writes that today geography no longer decides: הכל לפי ענין. And if a doubt remains, the Shakh (ס״ק א) and the Baer Hetev (ס״ק א) forbid the doubt. Bringing the piece home adds the question of keeping, which is a different question.
A coin is listed by the Mehaber among lowly objects, hence permitted even when figured. But the Pitchei Teshuva (ס״ק ד) cites the Knesset Yehezkel: silver is honoured, copper is lowly. And if it is you who has a medal struck with a human face in relief, you are no longer in seif 3 but in seif 4 — that is the Amsterdam case, which the Sheilat Yaavetz forbids twice over (Pitchei Teshuva ס״ק י).
A doll is a complete human figure, in relief. The letter of seif 4 covers it, and the Shakh (ס״ק כ״ה) defines the complete figure: two eyes, a whole nose, the entire body. Two reliefs exist: seif 7 permits what is incomplete — and many schematic figurines are — and the study permission covers teaching material. A child’s toy is a concrete case: describe it to your Rav rather than ruling on a category.
A solar disc that one finds is permitted (Shakh ס״ק ח), but drawing it is not: the Shakh writes that making or keeping the disc is forbidden, and the Pitchei Teshuva (ס״ק ג) brings the Chatam Sofer’s responsum about a synagogue with a round window shaped like the sun, with rays in relief — he concludes that it must be removed. A solar logo is no graphic trifle; it falls under seif 4.
Three texts cross here. The Shakh (ס״ק כ״ה): painting counts as sunken, hence permitted for what is not Torah-forbidden. The Taz (ס״ק י״ד) and the Baer Hetev (ס״ק כ״ג), in the name of Rabbenu Elyakim: one does not paint these figures in a synagogue. The Pitchei Teshuva (ס״ק ח), in the name of the Divrei Yosef: in a place of prayer one does not rely on the public-place permission, and it must be erased. A synagogue decoration project is decided with the community’s Rav, not from a general principle.
It is the object people most want, and seif 8 refuses it most plainly. Seven branches of metal: forbidden, even without cups or knobs, even low (Shakh ס״ק ל״ו). Arranging them in a circle or a square saves nothing according to the Bekhor Shor, and the Pitchei Teshuva (ס״ק י״ד) concludes stringently. What is permitted: five, six or eight branches — or wood and earthenware, invalid in the Temple and permitted here (Shakh ס״ק ל״ה).
A seal bearing a complete human face: in relief, one neither wears nor keeps it, but one may seal with it (seif 5). Sunken, one wears it, and sealing a letter is the accepted practice, because paper counts as a lowly object (Pitchei Teshuva ס״ק ט). Telling a non-Jew to seal in your place circumvents nothing (Shakh ס״ק כ״ט).
| Situation | Practical verdict | Source |
|---|---|---|
| Image found in a village | Forbidden — presumed made for worship | שו״ע קמ״א:א · רמב״ם ע״ז ז׳:ו׳ |
| Image found in a town, no emblem | Permitted — but only if one knows it is decorative | שו״ע קמ״א:א · ש״ך ס״ק א |
| Figure at the town gate, emblem in hand | Forbidden — any figure, not a man alone | ש״ך ס״ק ג · ט״ז ס״ק א |
| A figure people bow to | Forbidden without a proper annulment | רמ״א קמ״א:א · ש״ך ס״ק ה |
| Pendant worn as a keepsake | Permitted if one knows nobody bowed to it | ש״ך ס״ק ו · פתחי תשובה ס״ק א |
| Discarded fragments, even of an idol | Permitted — assumed a non-Jew broke it | שו״ע קמ״א:ב · ש״ך ס״ק ז |
| Fragments of a certainly worshipped idol | The Shakh holds the Rambam primary — ask | ש״ך ס״ק ז · רמב״ם ע״ז ז׳:ז׳ |
| A hand or foot on its base | Forbidden — it no longer reads as a fragment | שו״ע קמ״א:ב · ט״ז ס״ק ד |
| Jewellery or silk with sun, moon, dragon | Forbidden — an honoured object | שו״ע קמ״א:ג · רמב״ם ע״ז ז׳:ח׳ |
| Pot, cup, copper coin | Permitted — a lowly object | שו״ע קמ״א:ג · פתחי תשובה ס״ק ד |
| A vessel neither honoured nor lowly | Forbidden | ש״ך ס״ק י |
| These figures nowadays, when found | Benefit permitted, keeping forbidden | רמ״א קמ״א:ג · ש״ך ס״ק ט״ז |
| The stringency “even nowadays” | The Shakh finds no source for it | ש״ך ס״ק י״ז · באר היטב ס״ק י״ג |
| Dragon | To make: permitted · to keep: forbidden, even sunken | רמ״א קמ״א:ג · ט״ז ס״ק ו · ש״ך ס״ק י״ט |
| Four faces, angels, complete man in relief | Forbidden to make, forbidden to keep | שו״ע קמ״א:ד · ש״ך ס״ק כ׳, כ״א |
| Telling a non-Jew to make them | Forbidden — אמירה לעובד כוכבים שבות | ש״ך ס״ק כ״ג · באר היטב ס״ק י״ז |
| These figures, when found | Benefit permitted, keeping forbidden | רמ״א קמ״א:ד · ש״ך ס״ק כ״ד |
| A man painted, woven, sunken | Permitted per the Mehaber and the Shakh | שו״ע קמ״א:ד · ש״ך ס״ק כ״ה |
| Sun, moon, stars — even sunken | Forbidden | שו״ע קמ״א:ד · ש״ך ס״ק כ״ה |
| What the Torah forbids, sunken | The Taz: אין להקל כלל against the Ramban | ט״ז ס״ק י״ב · באר היטב ס״ק י״ט |
| Window or mural in a synagogue | Stricter than elsewhere — erase | פתחי תשובה ס״ק ג, ס״ק ח |
| To understand and to teach | Permitted to make and to keep, even in relief | שו״ע קמ״א:ד · ש״ך ס״ק כ״ו |
| In a public place | Keeping permitted per some; making, not | רמ״א קמ״א:ד · ש״ך ס״ק כ״ז |
| Ring with a raised human seal | Sealing yes, wearing no | שו״ע קמ״א:ה · ש״ך ס״ק כ״ח |
| Ring with a sunken human seal | Wearing yes; sealing a letter is the practice | שו״ע קמ״א:ה · פתחי תשובה ס״ק ט |
| Animals, trees, a lion, a single sign | Permitted, even in relief | שו״ע קמ״א:ו · ש״ך ס״ק ל׳ |
| The twelve signs together | Forbidden — like the four faces | ש״ך ס״ק ל׳ |
| Signs illustrated in a machzor | Permitted — להבין ולהורות | נקודות הכסף יו״ד קמ״א |
| Head alone, body without a head | Permitted, and it is the custom — yet המחמיר תע״ב | שו״ע קמ״א:ז · ש״ך ס״ק ל״ב |
| A medal with one’s own face, in relief | Forbidden — a double prohibition | פתחי תשובה ס״ק י |
| Replica of the Heikhal at its measurements | Forbidden; one changed measurement permits | שו״ע קמ״א:ח · ש״ך ס״ק ל״ג |
| Seven-branched Menorah of metal | Forbidden, even without cups, even low | שו״ע קמ״א:ח · ש״ך ס״ק ל״ו |
| Seven branches set in a circle | The Bekhor Shor does not permit — be strict | פתחי תשובה ס״ק י״ד |
| Menorah of wood or earthenware | Permitted — invalid in the Temple | ש״ך ס״ק ל״ה · באר היטב ס״ק כ״ו |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Back to the homepage · Siman קמ״א · ♥ Support