מפסק המחבר ומהגהת הרמ״א להכרעת הש״ך, הט״ז,
הפתחי תשובה, הבאר היטב ונקודות הכסף
נושא :
שולחן ערוך יורה דעה סימן קמ״א (ח׳ סעיפים)
עם נושאי הכלים: ש״ך, ט״ז, פתחי תשובה, באר היטב, נקודות הכסף, בית יוסף, טור, רמב״ם
⚠ הערת רמה :
רמה זו אינה ״דעת הרב״ : שולחן ערוך הרב
(אדמו״ר הזקן) אינו מקיף את יורה דעה, ולפיכך אף לא סימן קמ״א · 141.
זו רמה של פסיקה מעשית : מה עושים, ואת מי שואלים.
עריכה ועיון :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
כיצד לומדים רמה זו. כל קביעה כאן נשענת או על לשון השולחן ערוך ונושאי כליו, או על פוסק נקוב ובר־בדיקה (רמב״ם, גמרא עבודה זרה וראש השנה). ביורה דעה אין משנה ברורה (שאינה מפרשת אלא אורח חיים), ואין שולחן ערוך הרב (אדמו״ר הזקן לא כתב יורה דעה). הערוך השולחן אינו מובא : לשונו על סימן זה אינה נגישה לנו, ואין מביאים מה שאין בידנו לבדוק. ונשארו, ודי בהם והותר : הש״ך (ל״ו ס״ק), הט״ז (ט״ו ס״ק), הפתחי תשובה (ט״ו ס״ק), הבאר היטב (כ״ו ס״ק) ונקודות הכסף (שתי הערות). במקום שהשאלה חורגת מן הסימן — רמה זו אומרת זאת ועוצרת : ההלכה למעשה עוברת דרך רבך.
« כׇּל הַצְּלָמִים אֲסוּרִין, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נֶעֱבָדִין פַּעַם אַחַת בְּשָׁנָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא כֹּל שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מַקֵּל אוֹ צִפּוֹר אוֹ כַדּוּר » (עבודה זרה מ׳ ע״ב)
« ״לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי״ — לֹא תַעֲשׂוּן אוֹתִי, אֲבָל שְׁאָר שַׁמָּשִׁין שְׁרֵי » (עבודה זרה מ״ג ע״ב)
« ״לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי״ — לֹא תַעֲשׂוּן כִּדְמוּת שַׁמָּשַׁי הַמְשַׁמְּשִׁין לְפָנַי בְּמָרוֹם, כְּגוֹן אוֹפַנִּים וּשְׂרָפִים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת » (עבודה זרה מ״ג ע״ב)
« טַבַּעַת שֶׁחוֹתָמָהּ בּוֹלֵט — אָסוּר לְהַנִּיחָהּ, וּמוּתָּר לַחְתּוֹם בָּהּ. חוֹתָמָהּ שׁוֹקֵעַ — מוּתָּר לְהַנִּיחָהּ, וְאָסוּר לַחְתּוֹם בָּהּ » (עבודה זרה מ״ג ע״ב)
« כָּל הַצּוּרוֹת הַנִּמְצָאִים בַּכְּפָרִים אֲסוּרִים בַּהֲנָאָה מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקָתָן שֶׁלַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הֵן עֲשׂוּיִין » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ו׳)
« הָעוֹשֶׂה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים לְעַצְמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עֲשָׂאָהּ בְּיָדוֹ וְלֹא עֲבָדָהּ לוֹקֶה » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה ט׳)
סימן קמ״א מונה ח׳ סעיפים — הוא המניין שבכותרת (ובו ח׳ סעיפים), והוא המניין שבפועל בטקסט שבספריא. הרמ״א מגיה ארבע פעמים : בסעיף א׳, פעמיים בסעיף ג׳ ובסעיף ד׳ ; וסעיף ז׳ נחתם בשתי מילות המנהג שלו.
| סעיף | מי | הפסק (על פי לשון הסימן) |
|---|---|---|
| א׳ | מחבר · רמב״ם · רמ״א | צלם הנמצא : בכפרים אסור, בכרכים מותר ; ועל פתח המדינה ובידו מקל — אסור. צורה שמשתחוים לה צריכה ביטול ; והתלוי בצואר לזכרון אינו צלם. |
| ב׳ | מחבר | שברים מושלכים — מותרים, ואף שברי אלילים ; תבנית יד או רגל העומדת על בסיסה — אסורה. |
| ג׳ | מחבר · רמ״א | חמה, לבנה ודרקון על כלי : מכובד אסור, מבוזה מותר ; שתי סברות בצורה הנעבדת בודאי, והמנהג כראשונה. ובזמן הזה : מותר בהנאה, ואסור להשהות. הדרקון — מותר לעשותו ואסור להשהותו. |
| ד׳ | מחבר · רמ״א | אסור לעשות ד׳ פנים בהדי הדדי, מלאכים וצורת אדם לבדו — ואפילו לנוי ; ואסור להשהותם. במוצא — מותרים, חוץ מחמה ולבנה. ובבולטת דוקא — חוץ מן המזלות, שאסורים אף בשוקעת. להתלמד מותר ; ובשל רבים מותר להשהות. |
| ה׳ | מחבר | טבעת שחותמה צורת אדם : בולט — חותמין בה ואין מניחין אותה ; שוקע — מניחין אותה ואין חותמין בה. וחתם בה עובד כוכבים — אין משהין אותה. |
| ו׳ | מחבר | בהמות, חיות, עופות, דגים, אילנות ודשאים : מותר לצור אותם ואפילו בולטת. |
| ז׳ | מחבר (יש מי שאומר) · רמ״א | לא נאסרה אלא צורה שלימה ; ראש בלא גוף או גוף בלא ראש — אין בו איסור, לא במוצא ולא בעושה — וכן נוהגין. |
| ח׳ | מחבר | אין עושין תבנית היכל, אולם, עזרה, שולחן ומנורה. חמישה, ששה או שמונה קנים — מותר ; שבעה של מתכת — אסור, ואף בלא גביעים ואף שאינה גבוהה. |
המחבר קובע שתי חזקות הפוכות, ואחריהן חריג החוצה את שתיהן : בכפרים אין דרך לעשות לנוי, בכרכים דרך לעשות ; ועל פתח המדינה, כשמקל בידה, בטלה חזקת הנוי בכל מקום.
« כל הצלמים של עבודת כוכבים הנמצאים בכפרים אסורים דסתמא לשם אלילים נעשו והנמצאים בכרכים מותרים דודאי לנוי נעשו » (שו״ע יו״ד קמ״א:א)
« אא״כ עומדין על פתח המדינה » (שו״ע יו״ד קמ״א:א)
« והיה ביד הצורה צורת מקל או צפור או כדור או סייף או עטרה וטבעת » (שו״ע יו״ד קמ״א:א)
« ואה״נ בספק אם נעשו לשם אלילים או לנוי אסורים דבעינן דוקא למידע בודאי שנעשו לשם נוי כדקאמר בסיפא » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק א)
« ואה״נ בספק ג״כ אסורים דבעינן למידע דוקא שודאי שנעשו לשם נוי כדקאמר בסיפא » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק א)
« כיון שיש סברא דלנוי עשוי אין מחזקינן להאי סברא לודאי » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ב)
« ומספיקא אזלינן לחומרא בעובד כוכבים » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ב)
« המחבר העתיק מלשון הרמב״ם כדרכו ומשמע מלשון זה דכל צורות העומדות על פתח המדינה ובידם מקל כו׳ אסורים » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ג)
« ומשמע מלשון זה דכל צורות העומדות על פתח המדינה ובידם מקל כו׳ אסורים ודלא כב״ח שס״ל דאינו אסור אלא בצורת אדם » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק ב)
« ומ״מ משמע דאף אם יש בידו סייף לא מהני לאיסור אלא בצורה שידוע לנו שיש עובדין לצורה כזו » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק א)
« וְאִם לָאו הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקַת לְנוֹי וּמֻתָּר » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ו׳)
« ונראה בזמנינו הכל לפי ענין ובין בכרכים ובין בכפרים הכל מה שמראים הדברים שנעשו לשם אליל או לנוי » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ד)
« אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּאִנְדְּרָטִי שֶׁל מְלָכִים שָׁנִינוּ » (עבודה זרה מ׳ ע״ב)
« צורת שמשתחוים לו דינו כדין צלם ואסור בלא ביטול אבל אותן שתולין בצואר לזכרון לא מקרי צלם ומותר » (רמ״א יו״ד קמ״א:א)
« פי׳ כדין צלם שיש בו הוכחה שנעשה לשם אליל ואסור בלא ביטול » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ה)
« היינו בידוע שלא השתחוה לו » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ו)
« ובעובד כוכבים עצמו אין לחלק בין מכובד לבזוי » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ו)
« לענין הכפות שחקוק עליהם צורות עבודת כוכבים דיש להתירם ע״פ דברי הר״ן הובא בש״ך » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק א)
המחבר מתיר את השברים — ואף שברי אליל ודאי — ואינו אוסר אלא אבר העומד על בסיסו, שאינו נראה כשבר אלא כמי שנעשה כך מתחילה. הש״ך מקבל את הפסק וכותב שדברי הרמב״ם עיקר, ומעמיד סתירה פנימית בשולחן ערוך.
« המוצא שברי צלמים מושלכים או בתוך שברי נחושת או אפילו שברי אלילים עצמן מותרים » (שו״ע יו״ד קמ״א:ב)
« אבל מצא תבנית יד או רגל והוא עומד על בסיסו אסור » (שו״ע יו״ד קמ״א:ב)
« הכא לנשברה מאליה לא חיישינן דעובד כוכבים מינטר לה שפיר הלכך אמרינן מסתמא העובד כוכבים שברה ובטלה בידים » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ז)
« אבל באמת דברי הרמב״ם נראין עיקר בש״ס דכל שברי עבודת כוכבים אסורים אפי׳ אינם עומדים על בסיסם » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק ה)
« ופירש רש״י הכי אמר שמואל בגמ׳ שנעבדו וכיון שנשברה אין עובדין אותה » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ג)
« ותירץ דנשתברה מאליה לא שכיחא ואזלינן בתר רובא דעובד כוכבים שברה » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ד)
« פי׳ שיש לה בית מושב רחב שאז אינם נראים כשברים אלא כך נעשו מתחילה ולא היה שם רק אבר זה לבד ואין כאן ביטול » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ד)
« אבל באמת דברי הרמב״ם נראין עיקר בש״ס דכל שברי אלילים אסורים אפילו אינם עומדים על בסיסם דחיישינן שמא לא בטלום העובדי כוכבי׳ » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ז)
« אבל שברי צלמים מותרים דאיכא ספק ספיקא ספק נעבדו או לא ואת״ל נעבדו שמא בטלום העובדי כוכבים » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ז)
« ותימה על המחבר שהוא עצמו העתיק בסי׳ קמ״ו סעיף י״א לשון הרמב״ם » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ז)
« צַלְמֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הַנִּמְצָאִים מֻשְׁלָכִים בַּשְּׁוָקִים אוֹ בְּתוֹךְ הַגְּרוּטָאוֹת הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ז׳)
« אֲבָל הַמּוֹצֵא יָד מִצּוּרַת כּוֹכָב אוֹ מַזָּל אוֹ רַגְלָהּ אוֹ אֵיבָר מֵאֵיבָרֶיהָ מֻשְׁלָךְ הֲרֵי זֶה אָסוּר בַּהֲנָאָה » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ז׳)
אין הסעיף מדבר אלא בחמה, לבנה ודרקון. וקו החלוקה הוא חשיבות הכלי : המכובד ודאי לשם אליל נעשה, והמבוזה לא נעשה אלא לנוי. והש״ך מוסיף את מה שהסעיף השמיט — כלי שאינו מכובד ואינו מבוזה.
« אם הכלים מכובדים אסורים שודאי נעשו לשם אלילים ואם הם מבוזים מותרים שלא נעשו אלא לנוי » (שו״ע יו״ד קמ״א:ג)
« ואלו הם מכובדים שעל השיראים ונזמים וטבעת ומבוזים » (שו״ע יו״ד קמ״א:ג)
« כׇּל הַמַּזָּלוֹת מוּתָּרִין — חוּץ מִמַּזַּל חַמָּה וּלְבָנָה, וְכׇל הַפַּרְצוּפִין מוּתָּרִין — חוּץ מִפַּרְצוּף אָדָם, וְכׇל הַצּוּרוֹת מוּתָּרוֹת — חוּץ מִצּוּרַת דְּרָקוֹן » (עבודה זרה מ״ב ע״ב)
« אִם הָיוּ כְּלֵי כֶּסֶף וְזָהָב אוֹ בִּגְדֵי שָׁנִי אוֹ שֶׁהָיוּ חֲקוּקִים עַל הַנְּזָמִים וְעַל הַטַּבָּעוֹת הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ח׳)
« אבל עגול כשמש או קשת עגול כלבנה ממש מותרים דאין דרכן לעבדם בענין זה » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ח)
« לעשות או להשהות בידו אף בעיגול שלהן אסור » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ח)
« אבל במוצא מותר דאין לחוש שמא עבדו בעיגול » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ח)
« ונראה דאם הם אינם מכובדים ולא מבוזים אלא בינונים אסורים » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק י)
« אבל רבינו ירוחם כתב דלא אסרו על המכובדים אלא בולטת » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק ז)
« והרמב״ם חשב אותם עם המכובדים וטוב להחמיר » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק י״א)
« דנראה לו להכריע דמטבעות של כסף מכובדין ושל נחושת מבוזין » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק ד)
« עי׳ בתשובת אא״ז פנים מאירות ח״ב סוס״י קל״ב מה שהקשה ע״ז » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק ה)
« אבל בידוע שלא נעבדו כלים הללו שעל המכובדי׳ נמי מותרי׳ » (שו״ע יו״ד קמ״א:ג)
« ויש מי שאומר שכל צורה שהיא נעבדת בודאי אפילו על המבוזים אסורים » (שו״ע יו״ד קמ״א:ג)
« אע״פ שעובדים לצורות הללו כשהן על הכלים מותרים » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק י״ג)
« והמנהג כסברא הראשונה ובזמן הזה שאין העובדי כוכבים עובדין לצורות הללו מותרים בהנאה אם מוצאן אבל אין להשהותן » (רמ״א יו״ד קמ״א:ג)
« פירוש בצורות שהעובדי כוכבים עובדים בזמן הזה נוהגים כסברא הראשונה » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ט״ו)
« דבזמן הזה מותרין בהנאה למוצאן אפי׳ לסברא האחרונה כיון שאין העובד כוכבים עובדין לצורות הללו אבל אין להשהותן משום חשדא » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ט״ז)
« ויש מחמירים בכל הצורות הנזכרות אפילו בזמן הזה אע״ג דידעינן דלא פלחי להו » (רמ״א יו״ד קמ״א:ג)
« באמת יש כאן מקום לתמוה שלא ראיתי מי שהחמיר בזה ואין טעם כלל לסברא זו דכיון דידעינן בודאי דלא פלחי לה למאי ניחוש לה » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק י״ז)
« הרי ודאי לא נעבדו כלים הללו ואין כאן איסור כלל וצ״ע » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק י״ג)
« וצורת דרקון מותר לעשותה אלא שאסור להשהותה אצלו משום חשד » (רמ״א יו״ד קמ״א:ג)
« היינו אפילו בזמנם והטעם נמצא בשם מהרש״ל משום שהוא פורח באויר ואינו בשמים ולא קרינן ביה לא תעשון אתי » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק י״ח)
« ורש״ל נתן טעם למה לא נכלל דרקון בכלל לא תעשון כדמות שמשי שבמרום לפי שהדרקון שבמרום פורח באויר ואינו בשמים » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ה)
« פירוש שמא כבר נעבדה ומטעם זה אפילו שקועה אסורה כ״כ הטור » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ו)
« אפילו בזמן הזה וכמ״ש הרב בסמוך אבל אין להשהותן » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק י״ט)
« וכתב הט״ז שהטעם שאסור להשהותה הוא שמא כבר נעבדה ולפ״ז אפילו שקועה אסורה » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק י״ד)
« דדוקא באדם בעינן צורה שלימה אבל בדרקון אין חילוק ולעולם אסור » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ל״ב)
« והסמ״ג לאוין כ״ב פסק דאפילו באדם אין חילוק ולעולם אסור והמחמיר בכל זה תע״ב » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ל״ב)
סעיפים א׳-ג׳ שקלו הסתברויות. סעיף ד׳ מחליף מישור : אין עוד מה לשקול. אין ישראל עושה לא ד׳ פנים בהדי הדדי, ולא שרפים ואופנים ומלאכי השרת, ולא צורת אדם לבדו — ומה שנעשה לנוי אינו מעלה ואינו מוריד.
« אסור לצייר צורות שבמדור שכינה כגון ד׳ פנים בהדי הדדי וכן צורות שרפים ואופני׳ ומלאכי השרת וכן צורת אדם לבדו כל אלו אסור לעשותם אפילו הם לנוי ואם עובד כוכבים עשאם לו אסור להשהותם » (שו״ע יו״ד קמ״א:ד)
« אָמַר אַבָּיֵי: לֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא דְּמוּת אַרְבָּעָה פָּנִים בַּהֲדֵי הֲדָדֵי » (ראש השנה כ״ד ע״ב)
« פרש״י פני שור ואדם ואריה ונשר לחיה א׳ דוגמת חיות הקודש כדכתיב לא תעשון אתי השרויות אצלי » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ)
« נפקא מדכתיב לא תעשון אתי אותי כלומר דמות שאני מתראה בו לנביאים והיינו אדם » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״א)
« וְאֵין אִסּוּר לָצוּר לְנוֹי אֶלָּא צוּרַת הָאָדָם בִּלְבַד » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה י׳)
« וְכֵן אָסוּר לָצוּר דְּמוּת חַמָּה וּלְבָנָה כּוֹכָבִים מַזָּלוֹת וּמַלְאָכִים » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה י״א)
« דיש איסור מצד אתי דהיינו שמשים של מרום ארבע׳ פנים להדדי ומצד אותי דהיינו צורת אדם לחוד » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ז)
« אישתמיטתיה דכדברי הר״ן כתבו התוס׳ בר״ה דף כ״ד ע״ב והרמ״ך ומביאו בכסף משנה וכמ״ש בש״ך ס״ק כ״א » (נקודות הכסף יו״ד קמ״א)
« דכיון דקפיד קרא אעשייה אין חילוק בין עושה לנוי או לעבודת כוכבי׳ אסור » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ב)
« וי״ג לעובד כוכבים ואלו ואלו דברי אלהים חיים דכיון דקפיד קרא אעשייה אין חילוק » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק ט״ז)
« אפילו לעובד כוכבים כן צ״ל » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ח)
« דה״ה דאסור לו׳ לעובד כוכבים לעשותן אפילו אינו רוצה להשהותם משום דאמירה לעובד כוכבים שבות אפילו בדבר שאינו של שבת » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ג)
« משום חשדא וה״ה דאסור לומר לעובד כוכבים לעשותם אפילו אינו רוצה להשהותם » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק י״ז)
« בזה הטעם משום חשד שיחשדוהו שעובד להם » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ט)
« ומיהו אם מוצא אותם מותרים מלבד בחמה ולבנה שדרך העובד כוכבים לעבדם » (רמ״א יו״ד קמ״א:ד)
« פי׳ בהנאה מותרים ובלבד שלא ישהה אותם דפשיטא דלא עדיף מעשאם עובד כוכבים שאסור להשהותם » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ד)
« פי׳ ולא ישהה אותם אצלו » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק י)
המחבר מצמצם את איסור סעיף ד׳ לבולטת : הנארג בבגד והמצוייר בכותל בסממנים מותר. ומשפחה אחת של צורות יוצאת מן הצמצום — חמה, לבנה וכוכבים — לפי שאף ברקיע נראות הן שקועות.
« במה דברים אמורים בבולטת אבל בשוקעת כאותם שאורגים בבגד ושמציירים בכותל בסמנין מותר לעשותם » (שו״ע יו״ד קמ״א:ד)
« וצורת חמה ולבנה וכוכבים אסור בין בולטת בין שוקעת » (שו״ע יו״ד קמ״א:ד)
« אֲבָל אִם הָיִתָה הַצּוּרָה מֻשְׁקַעַת אוֹ צוּרָה שֶׁל סַמָּנִין כְּגוֹן הַצּוּרוֹת שֵׁעַל גַּבֵּי הַלּוּחוֹת וִהַטַּבְלִיּוֹת אוֹ צוּרוֹת שֶׁרוֹקְמִין בָּאָרִיג הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרוֹת » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה י׳)
« פי׳ בבולטת דוקא הוא דאסור בין בשוהה בין בעושה אבל בשוקעת מותר לעשותן וכ״ש להשהותם » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ה)
« ומה״ט מה שמציירים על הכותל ולוח אע״פ שהוא שוה מיקרי שוקעת כיון דלא הוי בולטת כמו שהן עצמם » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ה)
« והלכך צורת חמה ולבנה וכיוצא בהן דהן נמי שוקעים ברקיע אסור אפילו בשוקעת » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ה)
« ונראה דכל צורות דאסרינן אינם אסורים אלא בצורה שלימה ממש כגון צורת אדם בשתי עינים וחוטם שלם וכל הגוף וכיוצא בו » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ה)
« כל אלו אסור בין שוקע בין בולט » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק י״ב)
« ולענין הלכה ודאי שאין להקל כלל נגד דברי הרמב״ן והטור מסיק כן וכן הר״ן » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק י״ב)
« ולענין הלכה אף שמדברי המחבר לא משמע כן מ״מ אין להקל כלל נגד הרמב״ן גם הטור מסיק כן וכן הר״ן » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק י״ט)
« דמבואר בש״ך סימן קמ״א סק״ח דעגול השמש נהי דהמוצא מותר בהנאה אבל עכ״פ העושה עובר על איסור דאורייתא והמשהה עובר על איסור דרבנן משום חשדא » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק ג)
« ובפרט במקום קדושה ובמזרח שהכל משתחוים למולו בכניסה לפתח בהכ״נ בודאי מכוער הדבר » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק ג)
« דצורות אלו מצויירים בצבע וזה לא בולט ולא שוקע » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק ו)
« שמזהיר מאד שלא להיות בתוך הבית צורה מצוייר בכותל או בלוח אף דע״פ הדין אין איסור רק בצורה בולטת מ״מ יש להזהר » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק ז)
« אבל בבהכ״נ שהוא מקום קדושה ומיוחד להתפלל פשיטא דיודו דחיישינן לחשדא טפי מביחיד בביתו ולפיכך צריך למחוק אותם ולהסיר המכשול » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק ח)
« ואם הם להתלמד להבין ולהורות כולן מותרות אפי׳ בולטות » (שו״ע יו״ד קמ״א:ד)
« ויש מתירין בשל רבים דליכא חשדא » (רמ״א יו״ד קמ״א:ד)
« לְהִתְלַמֵּד שָׁאנֵי, דְּתַנְיָא: ״לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת״, אֲבָל אַתָּה לָמֵד לְהָבִין וּלְהוֹרוֹת » (עבודה זרה מ״ג ע״ב)
« בין לעשותם בין להשהותן » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ו)
« פי׳ להשהותם משום דליכא חשדא ברבים אבל לעשותם אין חילוק בין יחיד לרבים » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ז)
« וכתב ר׳ ירוחם אע״ג דברבים ליכא חשדא מכוער הדבר להם » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ז)
« וברבים מותר רק להשהותן משום דליכא חשדא ברבים אבל לעשותן אין חילוק בין יחיד לרבים » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק כ)
« ומכל מקום נראה דאותן שמציירים במחזורים בתפלת גשם צורות המזלות לא יפה הם עושים כיון שהם מכוונים לעשות צורת המזלות » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק י״ג)
« גם מה שחלק על המציירים הי״ב מזלות במחזורים אינו כלום דהדבר פשוט דהוי להבין ולהורות » (נקודות הכסף יו״ד קמ״א)
« ועוד דאינו צורה גמורה » (נקודות הכסף יו״ד קמ״א)
« טבעת שיש עליה חותם שהוא צורת אדם אם היתה הצורה בולטת אסור להניחה ומותר לחתום בה ואם היתה הצורה שוקעת מותר להניחה ואסור לחתו׳ בה מפני שהנחתם תעשה בו הצורה בולטת » (שו״ע יו״ד קמ״א:ה)
« טַבַּעַת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם שֶׁהוּא צוּרַת אָדָם אִם הָיְתָה הַצּוּרָה בּוֹלֶטֶת אָסוּר לְהַנִּיחָהּ וּמֻתָּר לַחְתֹּם בָּהּ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה י״א)
« טַבַּעַת שֶׁחוֹתָמָהּ בּוֹלֵט — אָסוּר לְהַנִּיחָהּ, וּמוּתָּר לַחְתּוֹם בָּהּ. חוֹתָמָהּ שׁוֹקֵעַ — מוּתָּר לְהַנִּיחָהּ, וְאָסוּר לַחְתּוֹם בָּהּ » (עבודה זרה מ״ג ע״ב)
« דהרי הוא שוהה צורה בולטת דאסור משום חשדא ומותר לחתום בה דהנחתם נעשה שוקע » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ח)
« דהרי הוא שוהה צורה בולטת דאסור משום חשדא ומותר לחתום בה דהנחתם נעשה שקוע » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק כ״א)
« ואפילו חתם לו העובד כוכבים אסור להשהותה » (שו״ע יו״ד קמ״א:ה)
« דה״ה דאסור לומר לעובד כוכבים לחתום בטבעת שחותמה שקוע אפילו אינו רוצה להשהותה » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ט)
« ונ״ל דאגרת בכלל מבוזים הוא ולכך נוהגים היתר לחתום בחותם שקוע על איגרת אף בצורת אדם שלם » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק ט)
אחר ארבעה סעיפים של חומרה — שני סעיפים של היתר, וצריך לקרוא אותם בתקיפות כמותם. בהמות, עופות, דגים, אילנות ודשאים נעשים בלא סייג, ואפילו בולטת. וצורה שאינה שלימה אינה בכלל כלל.
« צורות הבהמות חיות ועופות ודגים וצורות אילנות ודשאים וכיוצא בהם מותר לצור אותם ואפילו היתה הצורה בולטת » (שו״ע יו״ד קמ״א:ו)
« צוּרוֹת הַבְּהֵמוֹת וּשְׁאָר נֶפֶשׁ חַיָּה חוּץ מִן הָאָדָם וְצוּרוֹת הָאִילָנוֹת וּדְשָׁאִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֻתָּר לָצוּר אוֹתָם וַאֲפִלּוּ הָיְתָה הַצּוּרָה בּוֹלֶטֶת » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה י״א)
« משמע דאפילו אריה מותר וכן פסק הרשב״א בתשובה סימן קס״ז » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ל׳)
« ולפי דבריו כל הי״ב מזלות אסור אפילו כל א׳ בפני עצמו ומעולם לא שמענו מי שנזהר בזה » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ל׳)
« הלכך נראה דהא דאמרינן דמזלות אסורים היינו כל י״ב מזלות ביחד דומיא דארבעה פנים להדדי » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ל׳)
« יש מי שאומר שלא אסרו בצורת אדם ודרקון אלא דוקא בצורה שלימה בכל איבריה אבל צורת ראש או גוף בלא ראש אין בה שום איסור לא במוצאו ולא בעושה » (שו״ע יו״ד קמ״א:ז)
« וכן נוהגין » (רמ״א יו״ד קמ״א:ז)
« בפרישה כתוב בשם רש״ל דבסמ״ג נוטה לאיסור אפי׳ בפרצוף אדם לבד » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ט״ו)
« ובסמ״ג פסק דאפי׳ באדם אין חילוק ולעולם אסור והמחמיר בכל זה תע״ב » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק כ״ד)
« בשל״ה דף ע״ג ע״ב כתב דכשר הדבר שלא לנהוג כן » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק י״א)
« והאריך לבאר שזה איסור גמור מוחלט ויש בזה איסור כפול » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק י)
« אכן פרצוף פנים דאדם גרידא פשיטא דאסור ואף דיש סוברים דמטבעות מבוזים הם קשה לסמוך ע״ז להקל דהרי עינינו רואות דמכובדים הם » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק י)
« מכל מקום כ׳ בהגה׳ אשר״י מביאו ב״י בשם רבינו אליקים דאין לצור בבהכ״נ צורות אלו שלא יהא נראה כמשתחוה להם » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק י״ד)
« וכ׳ ב״י בשם רבינו אליקים דאין לצור בבהכ״נ צורות אלו שלא יהא נראה כמשתחוה להם » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק כ״ג)
הסעיף האחרון אינו מדבר בעבודת כוכבים כלל. הוא אוסר לעשות תבנית המקדש וכליו : היכל כשיעורו, אולם, עזרה, שולחן ומנורה. ואין הטעם ספק ואינו חשד — אלא שאין מעתיקים כלים אלו.
« לא יעשה בית תבנית היכל כשיעור גבהו וארכו ורחבו אכסדרה תבנית אולם. חצר תבנית עזרה. שלחן תבנית שלחן מנורה תבנית מנורה » (שו״ע יו״ד קמ״א:ח)
« אף על גב דאולם היה בו ד׳ מחיצות ואכסדרה אין לו אלא ג׳ מחיצות » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ל״ד)
« אבל אם נשתנה במקצת מותר » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ל״ג)
« שאע״פ שאינה של זהב כשרה במקדש אבל אינה של מתכות כגון של עץ וכה״ג שרי דפסולה במקדש » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ל״ה)
« אבל של עץ וחרס וכה״ג דפסולה במקדש שרי » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק כ״ו)
« אבל עושה של חמשה קנים או של ששה או שמונה אבל של שבעה לא יעשה אפילו משאר מיני מתכות ואפילו בלא גביעים וכפתורים ופרחים ואפי׳ אינה גבוהה י״ח טפחים » (שו״ע יו״ד קמ״א:ח)
« דכל זה אינו מעכב דבדיעבד המנורה כשרה בלא גביעים וכפתורים וכן אם אינה גבוהה י״ח טפחים » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ל״ו)
« והעלה גם תבנית בית ראשון אסור » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק י״ג)
« דכל דבר שאינו מעכב במנורה אינו מעכב באיסור עשיית תבניתה ולא מצינו שיעכב במנורה סדר עמידת הקנים » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק י״ד)
« ויש להחמיר מאחר שהוא איסור תורה » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק י״ד)
« ועיין בספר בכור שור שם שתמה על הש״ך שלא עיין כל הצורך בזה דהא בשל זהב גביעים וכפתורים ופרחים מעכבים בו » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק ט״ו)
« עי׳ בספר תפארת למשה שכתב דאם עובד כוכבים עשאה לו מותר לדור בבית ולהשתמש במנורה ושולחן » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק י״ב)
פסל המוצג במוזיאון אינך עושהו ואינך משההו : מוצא אתה אותו. ואין סעיף א׳ שואל על עתיקותו ולא על נויו, אלא על מה שהוא מראה — מקל ביד, עמידת עבודה, בסיס של מזבח. והש״ך (ס״ק ד) כתב שבזמן הזה אין המקום מכריע : הכל לפי ענין. ואם נשאר ספק — הש״ך (ס״ק א) והבאר היטב (ס״ק א) אוסרים בספק. והמביא את החפץ לביתו מוסיף את שאלת ההשהייה, ושאלה אחרת היא.
המטבע נמנתה במחבר עם המבוזים, ולפיכך מותרת אף כשיש בה צורה. אבל הפתחי תשובה (ס״ק ד) הביא את הכנסת יחזקאל : של כסף מכובדת, ושל נחושת מבוזה. ואם אתה המטביע מדליה בצורת פני אדם בולטים — שוב אינך בסעיף ג׳ אלא בסעיף ד׳ — והוא מעשה אמשטרדם, שאסרתו שאילת יעב״ץ באיסור כפול (פתחי תשובה ס״ק י).
הבובה צורת אדם שלימה ובולטת היא. לשון סעיף ד׳ חלה עליה, והש״ך (ס״ק כ״ה) הגדיר מהי צורה שלימה : שתי עינים, חוטם שלם וכל הגוף. ושני פתחים יש : סעיף ז׳ מתיר את שאינו שלם — והרבה פסלונים סכמטיים כך הם — והיתר הלימוד חל על אמצעי הוראה. וצעצוע של ילד מקרה ממשי הוא : תארהו לרבך ואל תכריע לפי מין וסוג.
עיגול השמש הנמצא מותר (ש״ך ס״ק ח), אבל לציירו אסור : הש״ך כתב שלעשות ולהשהות את העיגול אסור, והפתחי תשובה (ס״ק ג) הביא את תשובת החתם סופר בבית כנסת שנעשה בו חלון עגול כצורת חמה וניצוצות בולטות סביבו — ומסיק שיש לבטלו. אין סמל שמשי עניין גרפי קל ; בסעיף ד׳ הוא.
שלושה מקורות מצטלבים כאן. הש״ך (ס״ק כ״ה) : הציור בכלל שוקעת, ומותר במה שאינו מן התורה. הט״ז (ס״ק י״ד) והבאר היטב (ס״ק כ״ג), בשם רבינו אליקים : אין לצור צורות אלו בבית הכנסת. והפתחי תשובה (ס״ק ח), בשם דברי יוסף : במקום תפילה אין סומכים על היתר הרבים, וצריך למחוק. ותכנית קישוט בבית כנסת נחתכת עם רב הקהילה ולא על פי כלל.
הוא החפץ שהכל חפצים בו, וסעיף ח׳ ממאן בו יותר מכל. שבעה קנים של מתכת : אסור, ואף בלא גביעים וכפתורים, ואף שאינה גבוהה (ש״ך ס״ק ל״ו). ולהעמידם בעיגול או במרובע אינו מציל לדעת הבכור שור, והפתחי תשובה (ס״ק י״ד) מסיק להחמיר. והמותר : חמישה, ששה או שמונה קנים — או עץ וחרס, שפסולים במקדש ומותרים כאן (ש״ך ס״ק ל״ה).
חותם שיש בו פני אדם שלמים : בבולט — אין מניחין ואין משהין, ומותר לחתום בו (סעיף ה׳). בשוקע — מניחין אותו, והחתימה על אגרת מנהג מותר הוא, לפי שהאגרת בכלל מבוזים (פתחי תשובה ס״ק ט). ולומר לעובד כוכבים שיחתום במקומך אינו עוקף דבר (ש״ך ס״ק כ״ט).
| המקרה | ההכרעה למעשה | המקור |
|---|---|---|
| צלם הנמצא בכפרים | אסור — חזקתו שלעבודת כוכבים נעשה | שו״ע קמ״א:א · רמב״ם ע״ז ז׳:ו׳ |
| צלם הנמצא בכרכים, בלא מקל | מותר — ובלבד שידוע שלנוי נעשה | שו״ע קמ״א:א · ש״ך ס״ק א |
| צורה על פתח המדינה ומקל בידה | אסורה — כל צורה ולא אדם בלבד | ש״ך ס״ק ג · ט״ז ס״ק א |
| צורה שמשתחוים לה | אסורה בלא ביטול כדינו | רמ״א קמ״א:א · ש״ך ס״ק ה |
| התלוי בצואר לזכרון | מותר בידוע שלא השתחוה לו | ש״ך ס״ק ו · פתחי תשובה ס״ק א |
| שברים מושלכים, ואף שברי אליל | מותרים — תולין שעובד כוכבים שברה | שו״ע קמ״א:ב · ש״ך ס״ק ז |
| שברי אליל שנעבד בודאי | הש״ך מעמיד את הרמב״ם לעיקר — ישאל | ש״ך ס״ק ז · רמב״ם ע״ז ז׳:ז׳ |
| תבנית יד או רגל על בסיסה | אסורה — שוב אינה נראית כשבר | שו״ע קמ״א:ב · ט״ז ס״ק ד |
| תכשיט ומשי שעליהם חמה, לבנה, דרקון | אסורים — כלי מכובד | שו״ע קמ״א:ג · רמב״ם ע״ז ז׳:ח׳ |
| יורה, כוס ומטבע נחושת | מותרים — כלי מבוזה | שו״ע קמ״א:ג · פתחי תשובה ס״ק ד |
| כלי שאינו מכובד ואינו מבוזה | אסור | ש״ך ס״ק י |
| צורות אלו בזמן הזה, במוצא | מותר בהנאה, ואסור להשהות | רמ״א קמ״א:ג · ש״ך ס״ק ט״ז |
| החומרה ״אף בזמן הזה״ | הש״ך לא מצא לה מקור | ש״ך ס״ק י״ז · באר היטב ס״ק י״ג |
| דרקון | לעשות מותר · להשהות אסור, ואף בשוקעת | רמ״א קמ״א:ג · ט״ז ס״ק ו · ש״ך ס״ק י״ט |
| ד׳ פנים, מלאכים ואדם שלם בולט | אסור לעשות ואסור להשהות | שו״ע קמ״א:ד · ש״ך ס״ק כ׳, כ״א |
| אמירה לעובד כוכבים לעשותם | אסורה — אמירה לעובד כוכבים שבות | ש״ך ס״ק כ״ג · באר היטב ס״ק י״ז |
| צורות אלו במוצא | מותר בהנאה, ואסור להשהות | רמ״א קמ״א:ד · ש״ך ס״ק כ״ד |
| אדם מצוייר, נארג או שוקע | מותר לדעת המחבר והש״ך | שו״ע קמ״א:ד · ש״ך ס״ק כ״ה |
| חמה, לבנה וכוכבים — אף בשוקעת | אסור | שו״ע קמ״א:ד · ש״ך ס״ק כ״ה |
| האסור מן התורה, בשוקעת | הט״ז : אין להקל כלל נגד הרמב״ן | ט״ז ס״ק י״ב · באר היטב ס״ק י״ט |
| חלון או ציור בבית הכנסת | חמור משאר מקום — למחוק | פתחי תשובה ס״ק ג, ס״ק ח |
| להבין ולהורות | מותר לעשות ולהשהות, ואף בבולטת | שו״ע קמ״א:ד · ש״ך ס״ק כ״ו |
| בשל רבים | להשהות מותר לדעת יש מתירין ; לעשות לא | רמ״א קמ״א:ד · ש״ך ס״ק כ״ז |
| טבעת שחותמה אדם בולט | לחתום כן, להניח לא | שו״ע קמ״א:ה · ש״ך ס״ק כ״ח |
| טבעת שחותמה אדם שוקע | להניח כן ; והחתימה על אגרת מנהג | שו״ע קמ״א:ה · פתחי תשובה ס״ק ט |
| בהמות, אילנות, אריה ומזל יחיד | מותרים, ואף בבולטת | שו״ע קמ״א:ו · ש״ך ס״ק ל׳ |
| י״ב המזלות ביחד | אסורים — כד׳ פנים | ש״ך ס״ק ל׳ |
| מזלות מצויירים במחזור | מותרים — להבין ולהורות | נקודות הכסף יו״ד קמ״א |
| ראש בלא גוף וגוף בלא ראש | מותר, וכן נוהגין — והמחמיר תע״ב | שו״ע קמ״א:ז · ש״ך ס״ק ל״ב |
| מדליה בדמות פניו, בולטת | אסורה — איסור כפול | פתחי תשובה ס״ק י |
| תבנית היכל כשיעורו | אסורה ; ובשינוי מקצת השיעור מותר | שו״ע קמ״א:ח · ש״ך ס״ק ל״ג |
| מנורה של ז׳ קנים ממתכת | אסורה, ואף בלא גביעים ואף שאינה גבוהה | שו״ע קמ״א:ח · ש״ך ס״ק ל״ו |
| ז׳ קנים בעיגול | הבכור שור אינו מיקל — להחמיר | פתחי תשובה ס״ק י״ד |
| מנורה של עץ או חרס | מותרת — פסולה במקדש | ש״ך ס״ק ל״ה · באר היטב ס״ק כ״ו |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קמ״א · 141 · ♥ לתמיכה