Du psak du Mehaber et de la glose du Rama à l’arbitrage du Chakh, du Taz,
du Pit’hei Techouva, du Baer Hetev et des Nekoudot HaKessef
Sujet :
שולחן ערוך יורה דעה סימן קמ״א (ח׳ סעיפים)
עם נושאי הכלים: ש״ך, ט״ז, פתחי תשובה, באר היטב, נקודות הכסף, בית יוסף, טור, רמב״ם
⚠ Avertissement de niveau :
Ce niveau n’est pas “Daat HaRav” : le Choulhan Aroukh HaRav
(Admour HaZaken) ne couvre pas le Yoreh De'ah, donc pas le Siman 141.
C’est un niveau de psika pratique : ce que l’on fait, et à qui demander.
Rédaction et iyun :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
Comment lire ce niveau. Chaque affirmation est ancrée soit dans le texte du Choulhan Aroukh et de ses nossei kelim, soit dans un posek nommé et vérifiable (Rambam, guemara d’Avoda Zara et de Roch Hachana). Sur le Yoreh De'ah il n’y a ni Mishna Beroura (qui ne commente que l’Orach Chaim), ni Choulhan Aroukh HaRav (l’Admour HaZaken n’a pas écrit le YD). Le Aroukh HaChoulhan n’est pas cité : son texte sur ce siman ne nous est pas accessible, et l’on ne cite pas ce que l’on ne peut pas vérifier. Restent, et ils suffisent largement : le Chakh (36 ס״ק), le Taz (15 ס״ק), le Pit’hei Techouva (15 ס״ק), le Baer Hetev (26 ס״ק) et les Nekoudot HaKessef (deux entrées). Là où la question déborde le siman, ce niveau le dit et s’arrête : la halakha lema'asse passe par ton Rav.
« כׇּל הַצְּלָמִים אֲסוּרִין, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נֶעֱבָדִין פַּעַם אַחַת בְּשָׁנָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא כֹּל שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מַקֵּל אוֹ צִפּוֹר אוֹ כַדּוּר » (עבודה זרה מ׳ ע״ב)
« ״לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי״ — לֹא תַעֲשׂוּן אוֹתִי, אֲבָל שְׁאָר שַׁמָּשִׁין שְׁרֵי » (עבודה זרה מ״ג ע״ב)
« ״לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי״ — לֹא תַעֲשׂוּן כִּדְמוּת שַׁמָּשַׁי הַמְשַׁמְּשִׁין לְפָנַי בְּמָרוֹם, כְּגוֹן אוֹפַנִּים וּשְׂרָפִים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת » (עבודה זרה מ״ג ע״ב)
« טַבַּעַת שֶׁחוֹתָמָהּ בּוֹלֵט — אָסוּר לְהַנִּיחָהּ, וּמוּתָּר לַחְתּוֹם בָּהּ. חוֹתָמָהּ שׁוֹקֵעַ — מוּתָּר לְהַנִּיחָהּ, וְאָסוּר לַחְתּוֹם בָּהּ » (עבודה זרה מ״ג ע״ב)
« כָּל הַצּוּרוֹת הַנִּמְצָאִים בַּכְּפָרִים אֲסוּרִים בַּהֲנָאָה מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקָתָן שֶׁלַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הֵן עֲשׂוּיִין » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ו׳)
« הָעוֹשֶׂה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים לְעַצְמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עֲשָׂאָהּ בְּיָדוֹ וְלֹא עֲבָדָהּ לוֹקֶה » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה ט׳)
Le Siman 141 compte huit seifim — c’est le compte annoncé par l’en-tête (ובו ח׳ סעיפים) et c’est le compte réel du texte sur Sefaria. Le Rama gloses quatre fois : au seif 1, deux fois au seif 3, et au seif 4 ; le seif 7 se clôt par ses deux mots d’usage.
| Seif | Qui | Psak (ancré dans le texte) |
|---|---|---|
| 1 | Mehaber · Rambam · Rama | Statue trouvée : au village interdite, en ville permise ; à l’entrée de la ville avec un attribut, interdite. La figure devant laquelle on se prosterne exige une annulation ; le pendentif porté en souvenir n’est pas un צלם. |
| 2 | Mehaber | Débris jetés — permis, même d’idoles ; une main ou un pied posé sur son socle — interdit. |
| 3 | Mehaber · Rama | Soleil, lune, dragon sur un ustensile : honoré interdit, vil permis ; deux avis quand la figure est certainement adorée ; la coutume suit le premier. De nos jours : profit permis, garde interdite. Le dragon se fait mais ne se garde pas. |
| 4 | Mehaber · Rama | Interdit de faire les quatre faces ensemble, les anges, l’homme seul — même pour l’ornement ; interdit de les garder. Trouvés : permis, sauf soleil et lune. Relief seulement — sauf les astres, interdits même en creux. L’étude permet ; le public permet de garder. |
| 5 | Mehaber | Bague au sceau humain : en relief, on scelle mais on ne porte pas ; en creux, on porte mais on ne scelle pas. Scellée par un non-Juif, elle ne se garde pas. |
| 6 | Mehaber | Animaux, oiseaux, poissons, arbres et plantes : permis à faire, même en relief. |
| 7 | Mehaber (יש מי שאומר) · Rama | Seule la figure complète est visée ; une tête seule ou un corps sans tête n’a aucun interdit, ni à trouver ni à faire — et c’est l’usage. |
| 8 | Mehaber | Pas de réplique du Heikhal, de l’Oulam, de la Azara, de la Table, de la Menora. Cinq, six ou huit branches : permis ; sept en métal : interdit, même sans coupes, même basse. |
Le Mehaber pose deux présomptions opposées, puis une exception qui les traverse : au village, on ne fait pas de statues pour l’ornement ; en ville, on en fait ; mais à l’entrée de la ville, avec un attribut dans la main, la présomption d’ornement tombe partout.
« כל הצלמים של עבודת כוכבים הנמצאים בכפרים אסורים דסתמא לשם אלילים נעשו והנמצאים בכרכים מותרים דודאי לנוי נעשו » (שו״ע יו״ד קמ״א:א)
« אא״כ עומדין על פתח המדינה » (שו״ע יו״ד קמ״א:א)
« והיה ביד הצורה צורת מקל או צפור או כדור או סייף או עטרה וטבעת » (שו״ע יו״ד קמ״א:א)
« ואה״נ בספק אם נעשו לשם אלילים או לנוי אסורים דבעינן דוקא למידע בודאי שנעשו לשם נוי כדקאמר בסיפא » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק א)
« ואה״נ בספק ג״כ אסורים דבעינן למידע דוקא שודאי שנעשו לשם נוי כדקאמר בסיפא » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק א)
« כיון שיש סברא דלנוי עשוי אין מחזקינן להאי סברא לודאי » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ב)
« ומספיקא אזלינן לחומרא בעובד כוכבים » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ב)
« המחבר העתיק מלשון הרמב״ם כדרכו ומשמע מלשון זה דכל צורות העומדות על פתח המדינה ובידם מקל כו׳ אסורים » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ג)
« ומשמע מלשון זה דכל צורות העומדות על פתח המדינה ובידם מקל כו׳ אסורים ודלא כב״ח שס״ל דאינו אסור אלא בצורת אדם » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק ב)
« ומ״מ משמע דאף אם יש בידו סייף לא מהני לאיסור אלא בצורה שידוע לנו שיש עובדין לצורה כזו » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק א)
« וְאִם לָאו הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקַת לְנוֹי וּמֻתָּר » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ו׳)
« ונראה בזמנינו הכל לפי ענין ובין בכרכים ובין בכפרים הכל מה שמראים הדברים שנעשו לשם אליל או לנוי » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ד)
« אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּאִנְדְּרָטִי שֶׁל מְלָכִים שָׁנִינוּ » (עבודה זרה מ׳ ע״ב)
« צורת שמשתחוים לו דינו כדין צלם ואסור בלא ביטול אבל אותן שתולין בצואר לזכרון לא מקרי צלם ומותר » (רמ״א יו״ד קמ״א:א)
« פי׳ כדין צלם שיש בו הוכחה שנעשה לשם אליל ואסור בלא ביטול » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ה)
« היינו בידוע שלא השתחוה לו » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ו)
« ובעובד כוכבים עצמו אין לחלק בין מכובד לבזוי » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ו)
« לענין הכפות שחקוק עליהם צורות עבודת כוכבים דיש להתירם ע״פ דברי הר״ן הובא בש״ך » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק א)
Le Mehaber permet les débris — y compris ceux d’une idole certaine — et n’interdit que le membre qui repose sur son socle, parce qu’il n’a plus l’air d’un débris mais d’une pièce faite ainsi dès l’origine. Le Chakh accepte le psak mais écrit que le Rambam est l’avis principal, et relève une contradiction interne au Choulhan Aroukh.
« המוצא שברי צלמים מושלכים או בתוך שברי נחושת או אפילו שברי אלילים עצמן מותרים » (שו״ע יו״ד קמ״א:ב)
« אבל מצא תבנית יד או רגל והוא עומד על בסיסו אסור » (שו״ע יו״ד קמ״א:ב)
« הכא לנשברה מאליה לא חיישינן דעובד כוכבים מינטר לה שפיר הלכך אמרינן מסתמא העובד כוכבים שברה ובטלה בידים » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ז)
« אבל באמת דברי הרמב״ם נראין עיקר בש״ס דכל שברי עבודת כוכבים אסורים אפי׳ אינם עומדים על בסיסם » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק ה)
« ופירש רש״י הכי אמר שמואל בגמ׳ שנעבדו וכיון שנשברה אין עובדין אותה » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ג)
« ותירץ דנשתברה מאליה לא שכיחא ואזלינן בתר רובא דעובד כוכבים שברה » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ד)
« פי׳ שיש לה בית מושב רחב שאז אינם נראים כשברים אלא כך נעשו מתחילה ולא היה שם רק אבר זה לבד ואין כאן ביטול » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ד)
« אבל באמת דברי הרמב״ם נראין עיקר בש״ס דכל שברי אלילים אסורים אפילו אינם עומדים על בסיסם דחיישינן שמא לא בטלום העובדי כוכבי׳ » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ז)
« אבל שברי צלמים מותרים דאיכא ספק ספיקא ספק נעבדו או לא ואת״ל נעבדו שמא בטלום העובדי כוכבים » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ז)
« ותימה על המחבר שהוא עצמו העתיק בסי׳ קמ״ו סעיף י״א לשון הרמב״ם » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ז)
« צַלְמֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הַנִּמְצָאִים מֻשְׁלָכִים בַּשְּׁוָקִים אוֹ בְּתוֹךְ הַגְּרוּטָאוֹת הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ז׳)
« אֲבָל הַמּוֹצֵא יָד מִצּוּרַת כּוֹכָב אוֹ מַזָּל אוֹ רַגְלָהּ אוֹ אֵיבָר מֵאֵיבָרֶיהָ מֻשְׁלָךְ הֲרֵי זֶה אָסוּר בַּהֲנָאָה » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ז׳)
Le seif ne parle que du soleil, de la lune et du dragon. La ligne de partage est la dignité de l’objet : ce qui est honoré a certainement été fait pour le culte, ce qui est vil ne l’a été que pour l’ornement. Le Chakh ajoute le cas que le seif omet — l’ustensile ni honoré ni vil.
« אם הכלים מכובדים אסורים שודאי נעשו לשם אלילים ואם הם מבוזים מותרים שלא נעשו אלא לנוי » (שו״ע יו״ד קמ״א:ג)
« ואלו הם מכובדים שעל השיראים ונזמים וטבעת ומבוזים » (שו״ע יו״ד קמ״א:ג)
« כׇּל הַמַּזָּלוֹת מוּתָּרִין — חוּץ מִמַּזַּל חַמָּה וּלְבָנָה, וְכׇל הַפַּרְצוּפִין מוּתָּרִין — חוּץ מִפַּרְצוּף אָדָם, וְכׇל הַצּוּרוֹת מוּתָּרוֹת — חוּץ מִצּוּרַת דְּרָקוֹן » (עבודה זרה מ״ב ע״ב)
« אִם הָיוּ כְּלֵי כֶּסֶף וְזָהָב אוֹ בִּגְדֵי שָׁנִי אוֹ שֶׁהָיוּ חֲקוּקִים עַל הַנְּזָמִים וְעַל הַטַּבָּעוֹת הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ח׳)
« אבל עגול כשמש או קשת עגול כלבנה ממש מותרים דאין דרכן לעבדם בענין זה » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ח)
« לעשות או להשהות בידו אף בעיגול שלהן אסור » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ח)
« אבל במוצא מותר דאין לחוש שמא עבדו בעיגול » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ח)
« ונראה דאם הם אינם מכובדים ולא מבוזים אלא בינונים אסורים » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק י)
« אבל רבינו ירוחם כתב דלא אסרו על המכובדים אלא בולטת » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק ז)
« והרמב״ם חשב אותם עם המכובדים וטוב להחמיר » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק י״א)
« דנראה לו להכריע דמטבעות של כסף מכובדין ושל נחושת מבוזין » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק ד)
« עי׳ בתשובת אא״ז פנים מאירות ח״ב סוס״י קל״ב מה שהקשה ע״ז » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק ה)
« אבל בידוע שלא נעבדו כלים הללו שעל המכובדי׳ נמי מותרי׳ » (שו״ע יו״ד קמ״א:ג)
« ויש מי שאומר שכל צורה שהיא נעבדת בודאי אפילו על המבוזים אסורים » (שו״ע יו״ד קמ״א:ג)
« אע״פ שעובדים לצורות הללו כשהן על הכלים מותרים » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק י״ג)
« והמנהג כסברא הראשונה ובזמן הזה שאין העובדי כוכבים עובדין לצורות הללו מותרים בהנאה אם מוצאן אבל אין להשהותן » (רמ״א יו״ד קמ״א:ג)
« פירוש בצורות שהעובדי כוכבים עובדים בזמן הזה נוהגים כסברא הראשונה » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ט״ו)
« דבזמן הזה מותרין בהנאה למוצאן אפי׳ לסברא האחרונה כיון שאין העובד כוכבים עובדין לצורות הללו אבל אין להשהותן משום חשדא » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ט״ז)
« ויש מחמירים בכל הצורות הנזכרות אפילו בזמן הזה אע״ג דידעינן דלא פלחי להו » (רמ״א יו״ד קמ״א:ג)
« באמת יש כאן מקום לתמוה שלא ראיתי מי שהחמיר בזה ואין טעם כלל לסברא זו דכיון דידעינן בודאי דלא פלחי לה למאי ניחוש לה » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק י״ז)
« הרי ודאי לא נעבדו כלים הללו ואין כאן איסור כלל וצ״ע » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק י״ג)
« וצורת דרקון מותר לעשותה אלא שאסור להשהותה אצלו משום חשד » (רמ״א יו״ד קמ״א:ג)
« היינו אפילו בזמנם והטעם נמצא בשם מהרש״ל משום שהוא פורח באויר ואינו בשמים ולא קרינן ביה לא תעשון אתי » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק י״ח)
« ורש״ל נתן טעם למה לא נכלל דרקון בכלל לא תעשון כדמות שמשי שבמרום לפי שהדרקון שבמרום פורח באויר ואינו בשמים » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ה)
« פירוש שמא כבר נעבדה ומטעם זה אפילו שקועה אסורה כ״כ הטור » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ו)
« אפילו בזמן הזה וכמ״ש הרב בסמוך אבל אין להשהותן » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק י״ט)
« וכתב הט״ז שהטעם שאסור להשהותה הוא שמא כבר נעבדה ולפ״ז אפילו שקועה אסורה » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק י״ד)
« דדוקא באדם בעינן צורה שלימה אבל בדרקון אין חילוק ולעולם אסור » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ל״ב)
« והסמ״ג לאוין כ״ב פסק דאפילו באדם אין חילוק ולעולם אסור והמחמיר בכל זה תע״ב » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ל״ב)
Les seifim 1 à 3 pesaient des probabilités. Le seif 4 change de registre : il n’y a plus rien à peser. Un Juif ne fait ni les quatre faces ensemble, ni les séraphim, ofanim et anges du service, ni la figure d’un homme seul — et le fait que ce soit pour l’ornement n’y change rien.
« אסור לצייר צורות שבמדור שכינה כגון ד׳ פנים בהדי הדדי וכן צורות שרפים ואופני׳ ומלאכי השרת וכן צורת אדם לבדו כל אלו אסור לעשותם אפילו הם לנוי ואם עובד כוכבים עשאם לו אסור להשהותם » (שו״ע יו״ד קמ״א:ד)
« אָמַר אַבָּיֵי: לֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא דְּמוּת אַרְבָּעָה פָּנִים בַּהֲדֵי הֲדָדֵי » (ראש השנה כ״ד ע״ב)
« פרש״י פני שור ואדם ואריה ונשר לחיה א׳ דוגמת חיות הקודש כדכתיב לא תעשון אתי השרויות אצלי » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ)
« נפקא מדכתיב לא תעשון אתי אותי כלומר דמות שאני מתראה בו לנביאים והיינו אדם » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״א)
« וְאֵין אִסּוּר לָצוּר לְנוֹי אֶלָּא צוּרַת הָאָדָם בִּלְבַד » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה י׳)
« וְכֵן אָסוּר לָצוּר דְּמוּת חַמָּה וּלְבָנָה כּוֹכָבִים מַזָּלוֹת וּמַלְאָכִים » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה י״א)
« דיש איסור מצד אתי דהיינו שמשים של מרום ארבע׳ פנים להדדי ומצד אותי דהיינו צורת אדם לחוד » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ז)
« אישתמיטתיה דכדברי הר״ן כתבו התוס׳ בר״ה דף כ״ד ע״ב והרמ״ך ומביאו בכסף משנה וכמ״ש בש״ך ס״ק כ״א » (נקודות הכסף יו״ד קמ״א)
« דכיון דקפיד קרא אעשייה אין חילוק בין עושה לנוי או לעבודת כוכבי׳ אסור » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ב)
« וי״ג לעובד כוכבים ואלו ואלו דברי אלהים חיים דכיון דקפיד קרא אעשייה אין חילוק » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק ט״ז)
« אפילו לעובד כוכבים כן צ״ל » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ח)
« דה״ה דאסור לו׳ לעובד כוכבים לעשותן אפילו אינו רוצה להשהותם משום דאמירה לעובד כוכבים שבות אפילו בדבר שאינו של שבת » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ג)
« משום חשדא וה״ה דאסור לומר לעובד כוכבים לעשותם אפילו אינו רוצה להשהותם » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק י״ז)
« בזה הטעם משום חשד שיחשדוהו שעובד להם » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ט)
« ומיהו אם מוצא אותם מותרים מלבד בחמה ולבנה שדרך העובד כוכבים לעבדם » (רמ״א יו״ד קמ״א:ד)
« פי׳ בהנאה מותרים ובלבד שלא ישהה אותם דפשיטא דלא עדיף מעשאם עובד כוכבים שאסור להשהותם » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ד)
« פי׳ ולא ישהה אותם אצלו » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק י)
Le Mehaber restreint l’interdit du seif 4 au relief : ce qui est tissé dans une étoffe ou peint sur un mur est permis. Une seule famille de figures échappe à la restriction — le soleil, la lune et les étoiles — parce qu’au firmament elles-mêmes paraissent enfoncées.
« במה דברים אמורים בבולטת אבל בשוקעת כאותם שאורגים בבגד ושמציירים בכותל בסמנין מותר לעשותם » (שו״ע יו״ד קמ״א:ד)
« וצורת חמה ולבנה וכוכבים אסור בין בולטת בין שוקעת » (שו״ע יו״ד קמ״א:ד)
« אֲבָל אִם הָיִתָה הַצּוּרָה מֻשְׁקַעַת אוֹ צוּרָה שֶׁל סַמָּנִין כְּגוֹן הַצּוּרוֹת שֵׁעַל גַּבֵּי הַלּוּחוֹת וִהַטַּבְלִיּוֹת אוֹ צוּרוֹת שֶׁרוֹקְמִין בָּאָרִיג הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרוֹת » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה י׳)
« פי׳ בבולטת דוקא הוא דאסור בין בשוהה בין בעושה אבל בשוקעת מותר לעשותן וכ״ש להשהותם » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ה)
« ומה״ט מה שמציירים על הכותל ולוח אע״פ שהוא שוה מיקרי שוקעת כיון דלא הוי בולטת כמו שהן עצמם » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ה)
« והלכך צורת חמה ולבנה וכיוצא בהן דהן נמי שוקעים ברקיע אסור אפילו בשוקעת » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ה)
« ונראה דכל צורות דאסרינן אינם אסורים אלא בצורה שלימה ממש כגון צורת אדם בשתי עינים וחוטם שלם וכל הגוף וכיוצא בו » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ה)
« כל אלו אסור בין שוקע בין בולט » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק י״ב)
« ולענין הלכה ודאי שאין להקל כלל נגד דברי הרמב״ן והטור מסיק כן וכן הר״ן » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק י״ב)
« ולענין הלכה אף שמדברי המחבר לא משמע כן מ״מ אין להקל כלל נגד הרמב״ן גם הטור מסיק כן וכן הר״ן » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק י״ט)
« דמבואר בש״ך סימן קמ״א סק״ח דעגול השמש נהי דהמוצא מותר בהנאה אבל עכ״פ העושה עובר על איסור דאורייתא והמשהה עובר על איסור דרבנן משום חשדא » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק ג)
« ובפרט במקום קדושה ובמזרח שהכל משתחוים למולו בכניסה לפתח בהכ״נ בודאי מכוער הדבר » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק ג)
« דצורות אלו מצויירים בצבע וזה לא בולט ולא שוקע » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק ו)
« שמזהיר מאד שלא להיות בתוך הבית צורה מצוייר בכותל או בלוח אף דע״פ הדין אין איסור רק בצורה בולטת מ״מ יש להזהר » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק ז)
« אבל בבהכ״נ שהוא מקום קדושה ומיוחד להתפלל פשיטא דיודו דחיישינן לחשדא טפי מביחיד בביתו ולפיכך צריך למחוק אותם ולהסיר המכשול » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק ח)
« ואם הם להתלמד להבין ולהורות כולן מותרות אפי׳ בולטות » (שו״ע יו״ד קמ״א:ד)
« ויש מתירין בשל רבים דליכא חשדא » (רמ״א יו״ד קמ״א:ד)
« לְהִתְלַמֵּד שָׁאנֵי, דְּתַנְיָא: ״לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת״, אֲבָל אַתָּה לָמֵד לְהָבִין וּלְהוֹרוֹת » (עבודה זרה מ״ג ע״ב)
« בין לעשותם בין להשהותן » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ו)
« פי׳ להשהותם משום דליכא חשדא ברבים אבל לעשותם אין חילוק בין יחיד לרבים » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ז)
« וכתב ר׳ ירוחם אע״ג דברבים ליכא חשדא מכוער הדבר להם » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ז)
« וברבים מותר רק להשהותן משום דליכא חשדא ברבים אבל לעשותן אין חילוק בין יחיד לרבים » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק כ)
« ומכל מקום נראה דאותן שמציירים במחזורים בתפלת גשם צורות המזלות לא יפה הם עושים כיון שהם מכוונים לעשות צורת המזלות » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק י״ג)
« גם מה שחלק על המציירים הי״ב מזלות במחזורים אינו כלום דהדבר פשוט דהוי להבין ולהורות » (נקודות הכסף יו״ד קמ״א)
« ועוד דאינו צורה גמורה » (נקודות הכסף יו״ד קמ״א)
« טבעת שיש עליה חותם שהוא צורת אדם אם היתה הצורה בולטת אסור להניחה ומותר לחתום בה ואם היתה הצורה שוקעת מותר להניחה ואסור לחתו׳ בה מפני שהנחתם תעשה בו הצורה בולטת » (שו״ע יו״ד קמ״א:ה)
« טַבַּעַת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם שֶׁהוּא צוּרַת אָדָם אִם הָיְתָה הַצּוּרָה בּוֹלֶטֶת אָסוּר לְהַנִּיחָהּ וּמֻתָּר לַחְתֹּם בָּהּ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה י״א)
« טַבַּעַת שֶׁחוֹתָמָהּ בּוֹלֵט — אָסוּר לְהַנִּיחָהּ, וּמוּתָּר לַחְתּוֹם בָּהּ. חוֹתָמָהּ שׁוֹקֵעַ — מוּתָּר לְהַנִּיחָהּ, וְאָסוּר לַחְתּוֹם בָּהּ » (עבודה זרה מ״ג ע״ב)
« דהרי הוא שוהה צורה בולטת דאסור משום חשדא ומותר לחתום בה דהנחתם נעשה שוקע » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ח)
« דהרי הוא שוהה צורה בולטת דאסור משום חשדא ומותר לחתום בה דהנחתם נעשה שקוע » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק כ״א)
« ואפילו חתם לו העובד כוכבים אסור להשהותה » (שו״ע יו״ד קמ״א:ה)
« דה״ה דאסור לומר לעובד כוכבים לחתום בטבעת שחותמה שקוע אפילו אינו רוצה להשהותה » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק כ״ט)
« ונ״ל דאגרת בכלל מבוזים הוא ולכך נוהגים היתר לחתום בחותם שקוע על איגרת אף בצורת אדם שלם » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק ט)
Après quatre seifim de rigueur, deux seifim de permission — et il faut les lire aussi fermement que les autres. Bêtes, oiseaux, poissons, arbres et plantes se font sans réserve, même en relief. Et une figure incomplète n’est pas visée du tout.
« צורות הבהמות חיות ועופות ודגים וצורות אילנות ודשאים וכיוצא בהם מותר לצור אותם ואפילו היתה הצורה בולטת » (שו״ע יו״ד קמ״א:ו)
« צוּרוֹת הַבְּהֵמוֹת וּשְׁאָר נֶפֶשׁ חַיָּה חוּץ מִן הָאָדָם וְצוּרוֹת הָאִילָנוֹת וּדְשָׁאִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֻתָּר לָצוּר אוֹתָם וַאֲפִלּוּ הָיְתָה הַצּוּרָה בּוֹלֶטֶת » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה י״א)
« משמע דאפילו אריה מותר וכן פסק הרשב״א בתשובה סימן קס״ז » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ל׳)
« ולפי דבריו כל הי״ב מזלות אסור אפילו כל א׳ בפני עצמו ומעולם לא שמענו מי שנזהר בזה » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ל׳)
« הלכך נראה דהא דאמרינן דמזלות אסורים היינו כל י״ב מזלות ביחד דומיא דארבעה פנים להדדי » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ל׳)
« יש מי שאומר שלא אסרו בצורת אדם ודרקון אלא דוקא בצורה שלימה בכל איבריה אבל צורת ראש או גוף בלא ראש אין בה שום איסור לא במוצאו ולא בעושה » (שו״ע יו״ד קמ״א:ז)
« וכן נוהגין » (רמ״א יו״ד קמ״א:ז)
« בפרישה כתוב בשם רש״ל דבסמ״ג נוטה לאיסור אפי׳ בפרצוף אדם לבד » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק ט״ו)
« ובסמ״ג פסק דאפי׳ באדם אין חילוק ולעולם אסור והמחמיר בכל זה תע״ב » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק כ״ד)
« בשל״ה דף ע״ג ע״ב כתב דכשר הדבר שלא לנהוג כן » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק י״א)
« והאריך לבאר שזה איסור גמור מוחלט ויש בזה איסור כפול » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק י)
« אכן פרצוף פנים דאדם גרידא פשיטא דאסור ואף דיש סוברים דמטבעות מבוזים הם קשה לסמוך ע״ז להקל דהרי עינינו רואות דמכובדים הם » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק י)
« מכל מקום כ׳ בהגה׳ אשר״י מביאו ב״י בשם רבינו אליקים דאין לצור בבהכ״נ צורות אלו שלא יהא נראה כמשתחוה להם » (ט״ז יו״ד קמ״א ס״ק י״ד)
« וכ׳ ב״י בשם רבינו אליקים דאין לצור בבהכ״נ צורות אלו שלא יהא נראה כמשתחוה להם » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק כ״ג)
Le dernier seif ne parle plus d’idolâtrie du tout. Il interdit de reproduire le Temple et ses ustensiles : le Sanctuaire à ses mesures, le portique, le parvis, la Table, la Menora. La raison n’est ni le doute ni le soupçon — c’est que ces objets-là ne se copient pas.
« לא יעשה בית תבנית היכל כשיעור גבהו וארכו ורחבו אכסדרה תבנית אולם. חצר תבנית עזרה. שלחן תבנית שלחן מנורה תבנית מנורה » (שו״ע יו״ד קמ״א:ח)
« אף על גב דאולם היה בו ד׳ מחיצות ואכסדרה אין לו אלא ג׳ מחיצות » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ל״ד)
« אבל אם נשתנה במקצת מותר » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ל״ג)
« שאע״פ שאינה של זהב כשרה במקדש אבל אינה של מתכות כגון של עץ וכה״ג שרי דפסולה במקדש » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ל״ה)
« אבל של עץ וחרס וכה״ג דפסולה במקדש שרי » (באר היטב יו״ד קמ״א ס״ק כ״ו)
« אבל עושה של חמשה קנים או של ששה או שמונה אבל של שבעה לא יעשה אפילו משאר מיני מתכות ואפילו בלא גביעים וכפתורים ופרחים ואפי׳ אינה גבוהה י״ח טפחים » (שו״ע יו״ד קמ״א:ח)
« דכל זה אינו מעכב דבדיעבד המנורה כשרה בלא גביעים וכפתורים וכן אם אינה גבוהה י״ח טפחים » (ש״ך יו״ד קמ״א ס״ק ל״ו)
« והעלה גם תבנית בית ראשון אסור » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק י״ג)
« דכל דבר שאינו מעכב במנורה אינו מעכב באיסור עשיית תבניתה ולא מצינו שיעכב במנורה סדר עמידת הקנים » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק י״ד)
« ויש להחמיר מאחר שהוא איסור תורה » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק י״ד)
« ועיין בספר בכור שור שם שתמה על הש״ך שלא עיין כל הצורך בזה דהא בשל זהב גביעים וכפתורים ופרחים מעכבים בו » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק ט״ו)
« עי׳ בספר תפארת למשה שכתב דאם עובד כוכבים עשאה לו מותר לדור בבית ולהשתמש במנורה ושולחן » (פתחי תשובה יו״ד קמ״א ס״ק י״ב)
Une statue exposée dans un musée n’est ni faite ni gardée par toi : tu la trouves. Le seif 1 ne demande alors ni son âge ni sa beauté, mais ce qu’elle montre — un attribut dans la main, une position de culte, un socle d’autel. Le Chakh (ס״ק ד) écrit qu’aujourd’hui la géographie ne décide plus : הכל לפי ענין. Et s’il subsiste un doute, le Chakh (ס״ק א) et le Baer Hetev (ס״ק א) interdisent le doute. Rapporter la pièce chez soi ajoute la question de la garde, qui est une autre question.
Une monnaie est rangée par le Mehaber parmi les objets vils, donc permise même figurée. Mais le Pit’hei Techouva (ס״ק ד) rapporte le Knesset Yehezkel : l’argent est honoré, le cuivre est vil. Et si c’est toi qui fais frapper une médaille à un visage humain en relief, tu n’es plus dans le seif 3 mais dans le seif 4 — c’est le cas d’Amsterdam, que la Cheïlat Yaavetz interdit doublement (Pit’hei Techouva ס״ק י).
Une poupée est une figure humaine complète, en relief. La lettre du seif 4 la vise, et le Chakh (ס״ק כ״ה) définit la figure complète : deux yeux, un nez entier, tout le corps. Deux détentes existent : le seif 7 permet ce qui est incomplet — et beaucoup de figurines schématiques le sont —, et la permission de l’étude couvre le matériel pédagogique. Un jouet d’enfant est un cas concret : décris-le à ton Rav plutôt que de trancher sur une catégorie.
Le disque solaire trouvé est permis (Chakh ס״ק ח), mais le dessiner ne l’est pas : le Chakh écrit que faire ou garder le disque est interdit, et le Pit’hei Techouva (ס״ק ג) rapporte la réponse du Hatam Sofer sur une synagogue percée d’un vitrail rond en forme de soleil, avec des rayons en relief — il conclut qu’il faut le supprimer. Un logo solaire n’est pas une bagatelle graphique ; il tombe sous le seif 4.
Trois textes se croisent ici. Le Chakh (ס״ק כ״ה) : la peinture compte comme creux, donc permise pour ce qui n’est pas de la Tora. Le Taz (ס״ק י״ד) et le Baer Hetev (ס״ק כ״ג), au nom de Rabbénou Elyakim : on ne peint pas ces figures dans une synagogue. Le Pit’hei Techouva (ס״ק ח), au nom du Divrei Yossef : dans un lieu de prière, on ne s’appuie pas sur la permission du public, et il faut effacer. Un projet de décoration de synagogue se décide avec le Rav de la communauté, pas d’après un principe général.
C’est l’objet que l’on veut le plus, et le seif 8 le refuse le plus nettement. Sept branches en métal : interdit, même sans coupes ni boutons, même basse (Chakh ס״ק ל״ו). Les disposer en cercle ou en carré ne sauve rien selon le Bekhor Chor, et le Pit’hei Techouva (ס״ק י״ד) conclut à la rigueur. Ce qui est permis : cinq, six ou huit branches — ou bien le bois et la terre cuite, invalides au Temple et permis ici (Chakh ס״ק ל״ה).
Un cachet portant un visage humain complet : en relief, on ne le porte pas et on ne le garde pas, mais on peut sceller avec (seif 5). En creux, on le porte, et sceller une lettre est l’usage admis, parce que le papier compte comme objet vil (Pit’hei Techouva ס״ק ט). Demander à un non-Juif de sceller à ta place ne contourne rien (Chakh ס״ק כ״ט).
| Situation | Verdict pratique | Source |
|---|---|---|
| Statue trouvée au village | Interdite — présumée faite pour le culte | שו״ע קמ״א:א · רמב״ם ע״ז ז׳:ו׳ |
| Statue trouvée en ville, sans attribut | Permise — mais seulement si l’on sait qu’elle est ornementale | שו״ע קמ״א:א · ש״ך ס״ק א |
| Figure à l’entrée de la ville, attribut en main | Interdite — toute figure, non l’homme seul | ש״ך ס״ק ג · ט״ז ס״ק א |
| Figure devant laquelle on se prosterne | Interdite sans annulation en règle | רמ״א קמ״א:א · ש״ך ס״ק ה |
| Pendentif porté en souvenir | Permis si l’on sait qu’on ne s’est pas prosterné | ש״ך ס״ק ו · פתחי תשובה ס״ק א |
| Débris jetés, même d’une idole | Permis — on suppose qu’un non-Juif l’a brisée | שו״ע קמ״א:ב · ש״ך ס״ק ז |
| Débris d’une idole certainement adorée | Le Chakh tient le Rambam pour principal — à poser | ש״ך ס״ק ז · רמב״ם ע״ז ז׳:ז׳ |
| Main ou pied sur son socle | Interdit — cela ne se lit plus comme un débris | שו״ע קמ״א:ב · ט״ז ס״ק ד |
| Bijou ou soie avec soleil, lune, dragon | Interdit — objet honoré | שו״ע קמ״א:ג · רמב״ם ע״ז ז׳:ח׳ |
| Casserole, coupe, monnaie de cuivre | Permis — objet vil | שו״ע קמ״א:ג · פתחי תשובה ס״ק ד |
| Ustensile ni honoré ni vil | Interdit | ש״ך ס״ק י |
| Ces figures de nos jours, trouvées | Profit permis, garde interdite | רמ״א קמ״א:ג · ש״ך ס״ק ט״ז |
| La rigueur « même de nos jours » | Le Chakh ne lui trouve pas de source | ש״ך ס״ק י״ז · באר היטב ס״ק י״ג |
| Dragon | À faire : permis · à garder : interdit, même en creux | רמ״א קמ״א:ג · ט״ז ס״ק ו · ש״ך ס״ק י״ט |
| Quatre faces, anges, homme complet en relief | Interdit de faire, interdit de garder | שו״ע קמ״א:ד · ש״ך ס״ק כ׳, כ״א |
| Demander à un non-Juif de les faire | Interdit — אמירה לעובד כוכבים שבות | ש״ך ס״ק כ״ג · באר היטב ס״ק י״ז |
| Ces figures, trouvées | Profit permis, garde interdite | רמ״א קמ״א:ד · ש״ך ס״ק כ״ד |
| Homme peint, tissé, en creux | Permis selon le Mehaber et le Chakh | שו״ע קמ״א:ד · ש״ך ס״ק כ״ה |
| Soleil, lune, étoiles — même en creux | Interdit | שו״ע קמ״א:ד · ש״ך ס״ק כ״ה |
| Ce que la Tora interdit, en creux | Le Taz : אין להקל כלל contre le Ramban | ט״ז ס״ק י״ב · באר היטב ס״ק י״ט |
| Vitrail ou fresque dans une synagogue | Plus sévère qu’ailleurs — effacer | פתחי תשובה ס״ק ג, ס״ק ח |
| Pour comprendre et enseigner | Permis à faire et à garder, même en relief | שו״ע קמ״א:ד · ש״ך ס״ק כ״ו |
| Dans un lieu public | Garder permis selon certains ; faire, non | רמ״א קמ״א:ד · ש״ך ס״ק כ״ז |
| Bague au sceau humain en relief | Sceller oui, porter non | שו״ע קמ״א:ה · ש״ך ס״ק כ״ח |
| Bague au sceau humain en creux | Porter oui ; sceller une lettre est l’usage | שו״ע קמ״א:ה · פתחי תשובה ס״ק ט |
| Animaux, arbres, lion, un signe isolé | Permis, même en relief | שו״ע קמ״א:ו · ש״ך ס״ק ל׳ |
| Les douze signes ensemble | Interdit — comme les quatre faces | ש״ך ס״ק ל׳ |
| Signes illustrés dans un ma’hzor | Permis — להבין ולהורות | נקודות הכסף יו״ד קמ״א |
| Tête seule, corps sans tête | Permis, et c’est l’usage — mais המחמיר תע״ב | שו״ע קמ״א:ז · ש״ך ס״ק ל״ב |
| Médaille à son propre visage, en relief | Interdit — double interdit | פתחי תשובה ס״ק י |
| Réplique du Heikhal aux mesures | Interdite ; une mesure changée permet | שו״ע קמ״א:ח · ש״ך ס״ק ל״ג |
| Menora à sept branches en métal | Interdite, même sans coupes, même basse | שו״ע קמ״א:ח · ש״ך ס״ק ל״ו |
| Sept branches disposées en cercle | Le Bekhor Chor n’allège pas — rigueur | פתחי תשובה ס״ק י״ד |
| Menora en bois ou en terre cuite | Permise — invalide au Temple | ש״ך ס״ק ל״ה · באר היטב ס״ק כ״ו |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · Siman קמ״א · ♥ Soutenir