חמישה עשר סעיפים. הסימן הקודם שאל מה שנעבד ונשאר מותר ; זה שואל כיצד ניטל האיסור. והתשובה ביטול — והסימן קובע את עושהו, את מעשהו ואת קצו
חזרה מסודרת, טבלאות פסק, זיכרון מהיר
ואין מעשה סעיף ז — הקטיעה ומיעוך הפנים — מבטל מפני שהוא פוגם אלא מפני שאין למשמעותו אלא פנים אחד. והראיה משכנו הסמוך : הרקיקה מבזה כמותו ואינה מבטלת כלום, שהגמרא יודעת שאדם חוזר ליראה שביזה.
« אָמַר חִזְקִיָּה, דְּאָמַר קְרָא: ״וְהָיָה כִי יִרְעַב וְהִתְקַצַּף וְקִלֵּל בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו וּפָנָה לְמַעְלָה » (עבודה זרה נ״ג ע״א)
ומכאן שלושת המיעוטים שבסעיף א ובסעיף ה : צריך מי שהאמין, שעדיין מאמין כדי שיהא בסילוקו ממש, ושאינו ישראל — שהרי ישראל לא נתן בחפץ מעולם מעמד שיוכל ליטלו ממנו.
| סעיף | מה הוא אומר |
|---|---|
| א | העובד כוכבים מבטל, וישראל לעולם לא — לא את של העובד כוכבים ולא את שלו, שאין לה ביטול עולמית. והשותף העובד כוכבים אינו מבטל אלא חלקו, וחלק ישראל אסור לעולם. |
| ב | משבאה ליד ישראל וגם זכה בה — שוב אין לה ביטול, גזרה שמא יחליפוה בעבודה זרה של ישראל. והמשמשים והנוי — יש להם ביטול. |
| ג | גרוטאות שנקנו מעובד כוכבים ונמצאה בהן עבודה זרה : נתן ולא משך, או משך ולא נתן — מחזיר ; שניהם — מוליך לים המלח. |
| ד | הגר היורש עם אחיו העובד כוכבים יכול לומר ״טול אתה אלילים ואני מעות״ — עד שיבואו לרשותו. |
| ה | מבטל העובד כוכבים היודע בטיב עבודת כוכבים, אף של אחרים, ואף שאינו עובד לאותה, ואף בעל כרחו. ואינם מבטלים : קטן שאין בו דעת, שוטה, גר תושב — ולדברי הרמ״א אף ישמעאלי. |
| ו | עלה שנטל מן האשרה לצרכו מבטל את האילן ; שפוי שלצרכה ליפותה אינו מבטל. ובשניהם השפאים מותרים. |
| ז | קטע ראש אזנה, חוטמה או אצבעה, או מיעכה בפניה — בטלה אף בלא חסרון. רקק, השתין, גרר, זרק צואה — לא בטלה. רמ״א : אמירה בעלמא מבטלת, ולא באונס. |
| ח | מכרה או משכנה אינו מבטל אף בצורף ישראל, ויש מתירין בו. רמ״א : המשמשים שנמכרו או נמשכנו — בטלים. |
| ט | מפולת שלא פינה, וגניבה שלא תבע — אין זה ביטול. |
| י | עובדיה שהלכו בשעת שלום — מותרת ; הלכו בשעת מלחמה — אסורה, אלא אם יכלו לחזור ולא חזרו. |
| יא | נשברה מאליה — שבריה אסורים עד שיבטלוה, והמוצא שברים אסורים בספק. היתה של פרקים והדיוט מחזירה — כל פרק טעון ביטול ; ואם לאו — אבר אחד עולה לכולם. |
| יב | מזבח שנפגם — עדיין אסור עד שינתץ רובו על ידי עובד כוכבים. בימוס שנפגם — מותר. הבימוס אבן אחת והמזבח אבנים הרבה. |
| יג | ביטול העבודה זרה מבטל את משמשיה — ואף שהם כבר ביד ישראל, מוסיף הרמ״א. וביטול המשמשים אינו מבטלה. |
| יד | מצוה על המוצא עבודה זרה לאבדה : שוחק וזורה לרוח, או מטיל לים. רמ״א : והוא הדין למשמשיה ולכל הנעשה בשבילה. |
| טו | צריך לשרש אחר העבודה זרה ולכנות לה שם גנאי. |
בריח סעיף ב אינו מן התורה : גזרה היא, ומכאן כל קריאת הט״ז.
« ונ״ל דכיון שאין הטעם אלא משום גזירה לא גזרו אלא אם באה לידו אחר הזכייה דוקא » (ט״ז יו״ד קמ״ו ס״ק ג)
« והב״ח כתב דאפילו לא זכה בה כגון שמצאה לפני יאוש או גזלה אע״ג דמדינא עבודת כוכבים של עובד כוכבים היא ויש לה ביטול מ״מ מדרבנן אין לה ביטול » (ש״ך יו״ד קמ״ו ס״ק א)
שלוש שאלות כסדרן : מי עשה ? מה עשה ? והאם עדיין היתה שעה ?
« ר״ל דהכא מיירי שאומר שרוצה לבטל לקטוע אזנה או חוטמה וכה״ג אבל התם אינו מבטלו וגם סובר שהקונה לא יבטל ודלא כב״י » (ש״ך יו״ד קמ״ו ס״ק ח)
« כתב ב״י על זה ותמיהני מדין מכרה או משכנה בסמוך דמשמע אפילו מכרה ברצונו לא בטלה וכתב ד״מ שאני התם דלא ידעינן בודאי שבטלה » (ט״ז יו״ד קמ״ו ס״ק ז)
« אִי (בָּעֲיָא) [בְּעוֹ] לְמִיהְדָּר הֲדוּר, מִדְּלָא הֲדוּר בַּטּוֹלֵי בַּטְּלֻהָ » (עבודה זרה נ״ג ע״ב)
שישה מקומות שנחלקו בהם הראשונים ואחריהם האחרונים. הטבלה נותנת את שיטת כל אחד ואת המקום שבו נחתך הדבר.
| במה | המתיר | האוסר | היכן נחתך |
|---|---|---|---|
| זכייה — עבודה זרה שנתן דמיה ולא באה לידו (סעיף ב) | ט״ז — אין הגזרה אלא לאחר זכייה וגם ביאה לידו | ב״ח — אף בלא זכייה : מצאה קודם יאוש, או גזלה | הבאר היטב הביא את שתיהן ולא הכריע |
| אמירה בעלמא — ביטול בדיבור (סעיף ז) | מרדכי, ראבי״ה, רמ״א — דיבורו של מאמין ככפירה | הבית יוסף תמה : המכירה חזקה ממנה ואינה מבטלת | דרכי משה : המכירה דו־משמעית ; ב״ח וש״ך : המכירה אנוסה מחמת הזוזים |
| צורף ישראל — המוכר לצורף ישראל (סעיף ח) | רמב״ם, והדעה השנייה שבמחבר | טור, רי״ף, רא״ש, ר״ן — ספיקא דאורייתא לחומרא | המחבר כתב תחילה לחומרא ואחר כך ויש מתירין |
| משכון בהרהון — משכון על תנאי (סעיף ח) | ר״ן, ט״ז, ב״ח — מכר לזמן הוא | בית יוסף, ש״ך — משכון נשאר משכון | הט״ז תרעם על המחבר שלא פירש באיזה משכון |
| נשברה מאליה — האם הרי״ף והרא״ש חולקים על הרמב״ם ? (סעיף יא) | ש״ך — אינם חולקים, וחילוק הר״ן עולה לכולם | ב״ח — חולקים, ואינם מחלקים אלא בין שברים לשברי שברים | הבאר היטב קיצר : ״אינו אליבא דהלכתא״ |
| שם גנאי בחוץ לארץ — הכינוי מחוץ לארץ (סעיף טו) | ט״ז — אין הצמצום אלא ב״לשרש״, וכאן טעות סופר | ש״ך ונקודות הכסף — שתי החובות ממקרא אחד, מן המקום ההוא | הבאר היטב הביא את הט״ז ואחריו את תשובת הנקודות הכסף |
« ול״נ דאין כאן ט״ס אלא כיון דבש״ס פ׳ כל הצלמים קאמר דהא דצריך לשרש אחריה נפקא לן מואבדתם את שמם מן המקום ההוא » (נקודות הכסף יו״ד קמ״ו)
« בלא שחיקה אבל לשאר נהרות בעי שחיקה ב״י וד״מ ושאר אחרונים » (ש״ך יו״ד קמ״ו ס״ק י״ג)
| סעיף | מה הוא אומר |
|---|---|
| א | העובד כוכבים מבטל, וישראל לעולם לא — לא את של העובד כוכבים ולא את שלו, שאין לה ביטול עולמית. והשותף העובד כוכבים אינו מבטל אלא חלקו, וחלק ישראל אסור לעולם. |
| ב | משבאה ליד ישראל וגם זכה בה — שוב אין לה ביטול, גזרה שמא יחליפוה בעבודה זרה של ישראל. והמשמשים והנוי — יש להם ביטול. |
| ג | גרוטאות שנקנו מעובד כוכבים ונמצאה בהן עבודה זרה : נתן ולא משך, או משך ולא נתן — מחזיר ; שניהם — מוליך לים המלח. |
| ד | הגר היורש עם אחיו העובד כוכבים יכול לומר ״טול אתה אלילים ואני מעות״ — עד שיבואו לרשותו. |
| ה | מבטל העובד כוכבים היודע בטיב עבודת כוכבים, אף של אחרים, ואף שאינו עובד לאותה, ואף בעל כרחו. ואינם מבטלים : קטן שאין בו דעת, שוטה, גר תושב — ולדברי הרמ״א אף ישמעאלי. |
| ו | עלה שנטל מן האשרה לצרכו מבטל את האילן ; שפוי שלצרכה ליפותה אינו מבטל. ובשניהם השפאים מותרים. |
| ז | קטע ראש אזנה, חוטמה או אצבעה, או מיעכה בפניה — בטלה אף בלא חסרון. רקק, השתין, גרר, זרק צואה — לא בטלה. רמ״א : אמירה בעלמא מבטלת, ולא באונס. |
| ח | מכרה או משכנה אינו מבטל אף בצורף ישראל, ויש מתירין בו. רמ״א : המשמשים שנמכרו או נמשכנו — בטלים. |
| ט | מפולת שלא פינה, וגניבה שלא תבע — אין זה ביטול. |
| י | עובדיה שהלכו בשעת שלום — מותרת ; הלכו בשעת מלחמה — אסורה, אלא אם יכלו לחזור ולא חזרו. |
| יא | נשברה מאליה — שבריה אסורים עד שיבטלוה, והמוצא שברים אסורים בספק. היתה של פרקים והדיוט מחזירה — כל פרק טעון ביטול ; ואם לאו — אבר אחד עולה לכולם. |
| יב | מזבח שנפגם — עדיין אסור עד שינתץ רובו על ידי עובד כוכבים. בימוס שנפגם — מותר. הבימוס אבן אחת והמזבח אבנים הרבה. |
| יג | ביטול העבודה זרה מבטל את משמשיה — ואף שהם כבר ביד ישראל, מוסיף הרמ״א. וביטול המשמשים אינו מבטלה. |
| יד | מצוה על המוצא עבודה זרה לאבדה : שוחק וזורה לרוח, או מטיל לים. רמ״א : והוא הדין למשמשיה ולכל הנעשה בשבילה. |
| טו | צריך לשרש אחר העבודה זרה ולכנות לה שם גנאי. |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קמ״ו · ♥ תמכו בנו