סימן בן חמש שורות, וארבעה דיונים בתוכו : מה טיבו של איסור ההזכרה ; מה מלמדת תיבת אפילו שבטור, לדעת הט״ז ; עד היכן אחריותו של המשביע את חברו ; והאם מותר לאחל לעובד כוכבים שאלוהיו יעזרנו.
נושא : שם האליל — השבועה, ההזכרה והליצנות
מקור : שולחן ערוך יורה דעה סימן קמ״ז
עריכה : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
סעיף א אומר שני דברים בנשימה אחת : הנשבע לוקה, ואסור להזכיר. האם משפט אחד לפנינו או שניים? בזה תלוי כל המשך הסימן.
« שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ ״שְׁמוֹר לִי בְּצַד עֲבוֹדָה זָרָה פְּלוֹנִית״ » (סנהדרין ס״ג ע״ב)
« שֶׁלֹּא יִדּוֹר בִּשְׁמוֹ וְלֹא יְקַיֵּים בִּשְׁמוֹ, וְלֹא יִגְרוֹם לַאֲחֵרִים שִׁידְּרוּ בִּשְׁמוֹ וְשֶׁיְּקַיְּימוּ בִּשְׁמוֹ » (סנהדרין ס״ג ע״ב)
« הַנּוֹדֵר בְּשֵׁם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְהַנִּשְׁבָּע בָּהּ לוֹקֶה » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ה׳ הלכה י׳)
« אֲפִלּוּ לְהַזְכִּיר שֵׁם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁלֹּא דֶּרֶךְ שְׁבוּעָה אָסוּר שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תַזְכִּירוּ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ה׳ הלכה י׳)
« וְאֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא הַנּוֹדֵר בִּשְׁמָהּ וְהַמְקַיֵּם בִּשְׁמָהּ וְהוּא הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמָהּ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ה׳ הלכה י״א)
שלא להשביע בשם אלילים של עובדי כוכבים ודיני הזכרת שמה. ובו ה׳ סעיפים:
הנודר או נשבע בשם אלילים הרי זה היה לוקה ואסור להזכירה בשמה בין לצורך בין שלא לצורך:
ב. שם חגים שלהם שהם כשמות בני אדם אין חשש להזכירם והוא שלא יקראם כמו שמזכירם אותם העובדי כוכבים בלשון חשיבות. (מרדכי ספ״ק דעבודת כוכבים בשם ראבי״ה והגה׳ מיימוני ור׳ ירוחם):
ג. אסור לגרום לעובד כוכבים שידור או שישבע בשם אלילים (ועיין בא״ח סימן קנ״ו ובח״מ ס״ס קע״ו):
ד. מותר להזכיר שם אלילים הכתובים בתורה כמו כרע בל קורס נבו העורכים לגד שולחן:
ה. מותר להתלוצץ באלילים: הגה מותר לומר לעובד כוכבים אלהיך יהיה בעזרך או יצליח מעשיך (רמב״ם בפי׳ המשנה):
הטור כתב משפט, הבית יוסף אמר שאין לשונו מכוונת, והט״ז הראה שהוא אומר בדיוק את הצריך. ובין שלושתם נחתך היקפו של איסור ההזכרה.
« ואסור אפילו להזכירה בשמה בחנם שלא לצורך » (טור יו״ד קמ״ז)
« וכתב הרא״ש לכאורה משמע דוקא בכה״ג אסור להזכיר אליל לצורך ומיהו נראה דבכל ענין אסור דקרא סתמא כתיב » (בית יוסף יו״ד קמ״ז)
« והא דנקט שמור לאו דוקא אורחא דמילתא נקט שאין דרך להזכירה כלל שלא לצורך וקמ״ל דאפי׳ לצורך אסור » (בית יוסף יו״ד קמ״ז)
ואם כן, אומר הבית יוסף, לא הניח הטור את “אפילו” שלו במקומו :
« ורבינו כתב דאסור להזכירה אפי׳ שלא לצורך וכ״ש לצורך ואין לשונו מכוון » (בית יוסף יו״ד קמ״ז)
« הו״ל לכתוב כלשון הזה אסור להזכירה בשמה אפי׳ בחנם שלא לצורך » (בית יוסף יו״ד קמ״ז)
« וא״כ כך היה לו לרבינו לכתוב אסור להזכירה בשמה בחנם בין לצורך בין שלא לצורך » (בית יוסף יו״ד קמ״ז)
« האי אפילו קאי על שני רבותות » (ט״ז יו״ד קמ״ז ס״ק א)
« האחת דלא תימא דוקא נודר אסור קמ״ל אפילו הזכרה בעלמא » (ט״ז יו״ד קמ״ז ס״ק א)
« שנית דהא דאמרינן בגמרא שאסור לומר לחבירו שמור לי בצד עבודת כוכבים פלונית » (ט״ז יו״ד קמ״ז ס״ק א)
« א״נ דאפשר להפך הסברא לאידך גיסא דאפשר שמשום שיש לו צורך בו לא החמירו להזכיר דהכל יודעין שלסימן בעלמא נקטיה וכיון שהוא לצורך אין איסור קמ״ל דאפילו לצורך » (ט״ז יו״ד קמ״ז ס״ק א)
« וכתב הטור על זה דבאמת אפילו שלא לצורך אסור וכ״ש לצורך דנראה כמו שנותן בה ממש » (ט״ז יו״ד קמ״ז ס״ק א)
« ועל פי זה ניחא לשון הרא״ש והטור ממה שהקשה עליהם ב״י » (ט״ז יו״ד קמ״ז ס״ק א)
« ואסור להזכירה בשמה בין לצורך בין שלא לצורך » (שו״ע יו״ד קמ״ז:א)
סעיף ג אינו אוסר את מה שאני אומר אלא את מה שאני גורם שייאמר. ונשאר לדעת מהיכן בא איסור זה — והתשובה מכריעה את כל הבא אחריה בעניין השיתוף.
« אסור לאדם שיעשה שותפות עם העכו״ם שמא יתחייב לו שבועה ונשבע באליל שלו » (בית יוסף יו״ד קמ״ז)
« והתורה אמרה לא ישמע על פיך לא ישמע בגרמא שלך » (בית יוסף יו״ד קמ״ז)
« וְאָסוּר לִגְרֹם לַאֲחֵרִים שֶׁיִּדְּרוּ וְשֶׁיְּקַיְּמוּ בְּשֵׁם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ה׳ הלכה י״א)
« ורבינו ירוחם כתב בשם ר״י כי יש היתר אחד בזמה״ז כי נשבעים בקדשים שלהם הנקראים אבן גליון ואין תופסי׳ בהם אלהות » (בית יוסף יו״ד קמ״ז)
« ואע״ג דמשתפים שם שמים ודבר אחר לא מצינו שאסור לגרום לאחרים לשתף וגם משום לפני עור ליכא דלא הוזהרו בני נח על השיתוף » (בית יוסף יו״ד קמ״ז)
הגמרא אוסרת להשתתף עם עובד כוכבים, שמא יבוא להשביעו. ורבינו תם מחלק בין התחלה להמשך : האסור הוא ההשתתפות ; ומשנשתתף, מותר ליטול ממנו שבועה שלא יפסיד ממונו.
« וכתבו התוס׳ והרא״ש בשם ר״ת שאם כבר נשתתף עמו מותר ליקח ממנו שבועה קודם שיפסיד ממונו » (בית יוסף יו״ד קמ״ז)
« עיין בתשובת רדב״ז החדשות סימן קס״ו שכתב דבזמן שהוא כמציל מותר » (פתחי תשובה יו״ד קמ״ז ס״ק א)
« ובלבד שלא יאמר לו השבע לי בשם עבודת כוכבים פלוני אלא אומר לו סתם השבע לי והוא ישבע לו במה שירצה ע״ש » (פתחי תשובה יו״ד קמ״ז ס״ק א)
סעיף ג מפנה לאורח חיים קנ״ו · 156, והש״ך והבאר היטב אינם אלא חוזרים על מראה המקום. והפתחי תשובה הוא ההולך לשם — ומביא משם אחד הדיונים החריפים שבאחרונים.
« בסופו ועיין בח״מ ר״ס קפ״ב בטור ופוסקים מדין שותפות עם העובד כוכבים » (ש״ך יו״ד קמ״ז ס״ק א)
« בסופו ועיין בח״מ ר״ס קפ״ב בטור ופוסקים מדין שותפות עם העובד כוכבים. ש״ך » (באר היטב יו״ד קמ״ז ס״ק א)
« דשם כתב בהגהה ויש מקילין בשותפות עם העובד כוכבים משום שאינם נשבעין בעבודת כוכבים כו׳ אלא משתפים ש״ש ודבר אחר » (פתחי תשובה יו״ד קמ״ז ס״ק ב)
« ולא מצינו שיש בזה משום לפ״ע דהרי אינם מוזהרים על השיתוף » (פתחי תשובה יו״ד קמ״ז ס״ק ב)
« ועי׳ בתשובת נודע ביהודה תניינא חלק יו״ד סוף סי׳ קמ״ח שהאריך להוכיח מה דמרגלא בפומייהו דאינשי שאין העובדי כוכבים מצווים על השיתוף הוא טעות » (פתחי תשובה יו״ד קמ״ז ס״ק ב)
« אבל כשעובד עבודת כוכבים בשיתוף אין חילוק כלל בין ישראל לעובד כוכבים » (פתחי תשובה יו״ד קמ״ז ס״ק ב)
« ולע״ד אף שהאמת כן הוא מ״מ אי אפשר לומר כן בדעת הרמ״א ז״ל » (פתחי תשובה יו״ד קמ״ז ס״ק ב)
זהו המקום היחיד בסימן שבו נחלקים הפוסקים, ואין המחלוקת על עיקרון : היא על מילה אחת, ולמעשה על כינוי אחד.
« מותר לומר לעובד כוכבים אלהיך יהיה בעזרך או יצליח מעשיך » (שו״ע יו״ד קמ״ז:ה)
« אגב שיטפיה לא דק בהוראה זו כי למדה מדברי הרמב״ם סוף פרק ה׳ דגיטין » (ט״ז יו״ד קמ״ז ס״ק ב)
« ועיינתי שם שלא נתכוין לזה ח״ו להתיר אמירה זו » (ט״ז יו״ד קמ״ז ס״ק ב)
« אלא התם קאי על ומחזיקין ידי עוברי עבירה בשביעית דהיינו שעושין מלאכה בשביעית ואפ״ה יכול לומר להו אלהים יהיה בעזרך או יצליח מעשיך וקאי על השם יתברך » (ט״ז יו״ד קמ״ז ס״ק ב)
« אך שבדפוסים ישנים של רמב״ם כתוב אלהיך ובלי ספק הוא טעות סופר » (ט״ז יו״ד קמ״ז ס״ק ב)
הלבוש מקיים את ההיתר מכוח סעיף ה עצמו : האומר כן מתלוצץ, וליצנותא דעבודה זרה שריא. והט״ז דוחה את הטענה מצד המציאות — פעולת הדיבור אינה נמדדת בכוונת האומר אלא במה שהשומע מבין.
« ובלבוש כתב הטעם להיתר לפי שהוא מתלוצץ עליו ואין זה כלום » (ט״ז יו״ד קמ״ז ס״ק ב)
« דמכל מקום העובד כוכבים סובר שבאמת אינו מתלוצץ ונמצא מחזיק ידי העובד כוכבים בזה ע״כ אין לזה היתר כלל » (ט״ז יו״ד קמ״ז ס״ק ב)
« ואמירה זו דאלהיך נראה שהוא איסור גמור שמחזיק ידי עובדי אליל » (ט״ז יו״ד קמ״ז ס״ק ב)
« וכבר הצעתי כן בפני מו״ח ז״ל » (ט״ז יו״ד קמ״ז ס״ק ב)
« והב״ח כתב דדוקא אלהים יהיה בעזרך מותר אבל אלהי״ך אסור ודלא כהעט״ז » (ש״ך יו״ד קמ״ז ס״ק ג)
« אבל חלילה לומר לעובד כוכבים בלשון נוכח דהוה מחזיק ידי עובד כוכבים אלא יאמר אלהים יהיה בעזרך וכן הב״ח קבע כן להלכה עכ״ל » (באר היטב יו״ד קמ״ז ס״ק ב)
« עט״ז וש״ך ועיין בתשובת מקום שמואל סימן ל״ד » (פתחי תשובה יו״ד קמ״ז ס״ק ג)
« כֹּל לֵיצָנוּתָא אֲסִירָא, בַּר מִלֵּיצָנוּתָא דַּעֲבוֹדָה זָרָה — דְּשַׁרְיָא » (מגילה כ״ה ע״ב)
« דִּכְתִיב: ״כָּרַע בֵּל קֹרֵס נְבוֹ״ » (מגילה כ״ה ע״ב)
« מותר להזכיר שם אלילים הכתובים בתורה כמו כרע בל קורס נבו העורכים לגד שולחן » (שו״ע יו״ד קמ״ז:ד)
« וכן בעל צפון ושאר אלילים הכתובים וכן כתב הפרישה ופשוט הוא » (ש״ך יו״ד קמ״ז ס״ק ב)
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קמ״ז · ♥ תמכו בנו