סימן קמ״ט · 149 — דיני יריד מעובדי כוכבים

1. האקסיומה : שלושה איסורים, שלושה טעמים

מקור הראשון :

« מַהוּ לֵילֵךְ לְשָׁם? בִּזְמַן שֶׁהַדֶּרֶךְ מְיוּחֶדֶת לְאוֹתוֹ מָקוֹם — אָסוּר, וְאִם הָיָה יָכוֹל לְהַלֵּךְ בָּהּ לְמָקוֹם אַחֵר — מוּתָּר » (עבודה זרה י״א ע״ב)

« ופירש״י דטעמא משום חשדא שיחשדוהו שהולך לשם לאליל » (טור יו״ד קמ״ט)

מקור השני :

« כָּאן — בְּלוֹקֵחַ מִן הַתַּגָּר, דְּשָׁקְלִי מִיכְסָא מִינֵּיהּ; כָּאן — בְּלוֹקֵחַ מִבַּעַל הַבַּיִת, דְּלָא שָׁקְלִי מִיכְסָא מִינֵּיהּ » (עבודה זרה י״ג ע״א)

« אֲבָל הַלּוֹקֵחַ שָׁם מִן הַתַּגָּר אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹתֵן מֶכֶס וְהַמֶּכֶס לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְנִמְצָא זֶה מְהַנֶּה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ט׳ הלכה י״ד)

מקור השלישי :

« מַאי שְׁנָא יִשְׂרָאֵל דְּבַחֲזָרָה אָסוּר? דְּאָמְרִי: עֲבוֹדָה זָרָה זַבֵּין, דְּמֵי עֲבוֹדָה זָרָה אִיכָּא בַּהֲדֵיהּ » (עבודה זרה ל״ג ע״א)

« שאנו אומרים אלילים מכר ודמי אלילים ביד ישראל אסור » (שו״ע יו״ד קמ״ט:ה)

2. שלוש שאלות הרפלקס

3. טבלת האב — חמשת הסעיפים משפט אחר משפט

4. טעם האיסור : רש״י כנגד הרמב״ם

הט״ז מעמיד את שני הפירושים זה בצד זה, והוא שיש לקרוא כדי לאחוז בשניהם :

« אבל המעיין ברמב״ם יראה מבואר שיש לו פי׳ אחר במשנה זו » (ט״ז יו״ד קמ״ט ס״ק א)

« אבל אם יש עוד דרך אחר למחוז חפצו אין איסור לילך דרך עיר האיד דלאו נהנה הוא כיון שהיה יכול לילך דרך אחר » (ט״ז יו״ד קמ״ט ס״ק א)

5. ״מאותה העיר״ : הב״ח כנגד הש״ך והט״ז

« אלא ר״ל שאין עוברים מאותה העיר שבה האליל לעיר אחרת אבל כשעוברים משם והלאה שרי » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק ג)

« אבל מו״ח ז״ל פי׳ דהאי מאותה העיר שכתב רמ״א היינו ממקום שיצא » (ט״ז יו״ד קמ״ט ס״ק א)

« והוא שלא בדקדוק דהא אנן קיימינן שבודאי הולך לאותה העיר של האיד » (ט״ז יו״ד קמ״ט ס״ק א)

6. חצר של עבודת כוכבים : שלוש הדעות שבהגה

7. פיקוח נפש : הרשב״א כנגד הר״ן

« כ׳ הטור בשם הרשב״א דאפשר אפילו על עסקי רבים ואפילו על פיקוח נפש אסור ליכנס בו כדאמרינן גבי מעיין » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק ב)

« אבל הר״ן חולק דבסכנת נפשות שרי דלא דמי למעיין דנראה כעובד משא״כ הכא שאינו נראה אלא כהולך לעבוד » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק ב)

« ואפשר עוד דאף במעיין היכא דאיכא סכנה ודאי שרי כיון שאינו אלא משום מראות העין » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק ב)

« וכ״כ הרב לקמן סימן ק״נ ס״ג וע״ל ס״ס קנ״ז » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק ב)

8. נהנה ומהנה — ושיעור הקנס

« וע״כ תימה על הטור שכתב נמצא נהנה שמניח המכס שלא כדעת רש״י ותוספות » (ט״ז יו״ד קמ״ט ס״ק ב)

« שהרי נהנה שמנחת לו המכס. טור והר״ן. ופסק הב״ח דהיינו דוקא ביחידים אבל כשעושים חירות לכל אדם בשוה אין בזה איסור » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק ח)

« אבל אם אין מניחין המכס אלא כשמניח עטרה בראשו לכבוד עבודת כוכבים אפילו מניחין לכל אדם אסור » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק ח)

« ובהניחו המכס ליחיד דאסור משום שנהנה נראה מדברי הב״ח דסגי בהולכת הנאת המכס ליה״מ » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק ט)

9. בזמן הזה : האידנא, והגבול היחיד של הט״ז

« מיהו כל זה מדינא אבל האידנא הכל שרי כמ״ש הרא״ש וטור ושאר פוסקים דלאו עובדי עבודת כוכבים הן » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק ז)

« וכ״כ הב״ח ס״ס זה דהאידנא אין חוששין לשום דבר ונהגו היתר אף ביריד ביום אידם ואפילו נותנים מכס לכומרים » (ש״ך יו״ד קמ״ט ס״ק ז)

« וסתם יריד בזמן הזה מותר דסתמא לאו לעבודת כוכבים הוא » (רמ״א יו״ד קמ״ט:ד)

« ורבינו ירוחם כתב נראה כי בזה״ז אין עושים לשם אליל ומותר ללכת ליריד ליקח ולמכור » (בית יוסף יו״ד קמ״ט)

« נ״ל פשוט שאין בכלל זה במקום ששם מתקבצים עובדי כוכבים הרבה ואומרים ששם מוחלים להם עונותיהם שזה ודאי לשם אליל הוא ואסור לשאת ולתת עמהם שם » (ט״ז יו״ד קמ״ט ס״ק ד)

10. כללי זהב, סימן לזיכרון, מכשולים וכרטיס־בזק

חמשת כללי הזהב

1. הדרך, לא העיר. סעיף א׳ אוסר דרך שאינה מוליכה למקום אחר, ולא מקום מצד עצמו.
2. המוכר, לא הסחורה. אין סעיף ג׳ מבחין במה קונים אלא ממי.
3. הקנס בחפץ ולא באדם. בהמה נעקרת, כסות נרקבת, מתכת לים המלח — ולדעת הש״ך (ס״ק ט) כשיעור ההנאה.
4. סעיף ד׳ היפוך הוא ולא יוצא מן הכלל. משאין המכס הולך לעבודה, בטל טעמו של סעיף ג׳.
5. סעיף ה׳ שייך לסימן קמ״ד · 144. לא היריד אוסר אלא דמי האליל שביד ישראל.

ארבעת המכשולים הרגילים

1. לחשוב שסעיף א׳ אוסר את העיר. אינו אוסר אלא כניסה שהדרך מכריזה עליה ; ואותה עיר עצמה מותרת לבן עירה.
2. לקרוא ״מאותה העיר״ כעיר היציאה. וזו הקריאה שהש״ך והט״ז דוחים שניהם.
3. לראות בשלוש דעות ההגה בחצר דין אחד. אינן משיבות על שאלה אחת, ונקודת ההסכמה כתובה בפירוש.
4. להרחיב את היתר סעיף ה׳ לישראל שידוע שמכר. הש״ך (ס״ק י״ג) סוגר את הפתח : שם מדבר סימן קמ״ד · 144.