This level puts in order what the siman requires in practice. It does not rest on the Shulḥan Arukh HaRav — the Admur HaZaken did not write a Yoreh De‘ah — but on the Shakh, the Taz and the Ba’er Hetev, each cited in its place.
Subject : The appearance of bowing — four cubits, the thorn, the coins, the fountain Source : שולחן ערוך יורה דעה סימן ק״נ
Compilation : הרב יוסף חיים סממה DAAT · daattorah.com
שורש הדין — the root: a prohibition of appearance, and its way out
ד׳ אמות — the distance of seif 1
שלא לשחות — not to bend, and what one does instead
אפילו אין רואה — the prohibition holds with no witness
פרצופות — the figured fountain: Taz and Shakh
הגהות הרמ״א — danger, dignitaries, and the conclusion
טבלת הפסק — the psak table, seif by seif
מקרים בני זמננו — contemporary cases
מה שאין הסימן מכריע — what this siman does not decide
This page sets out the halakha as the poskim of this siman fixed it. It does not replace a Rav’s ruling: for application to a real situation, consult your Rav.
1. שורש הדין — the root: a prohibition of appearance, and its way out
What the siman forbids No act of worship at all. Three ordinary gestures, made impossible by the place: bending, picking up, drinking. The reason is written each time, and it is always the same — נראה כמשתחוה, נראה כמנשק. What follows for practice is decisive: there is never anything to renounce, there is a posture to change.
What is fixed Four cubits, and the Meḥaber makes it a mitzvah, not a mere precaution. The Beit Yosef refers the whole siman to the braita of the first chapter of Avodah Zarah; the measure itself is the one Rav Ḥisda gives in the same tractate, on the verse הרחק מעליה דרכך.
« מצוה להתרחק מדרך אליל ד׳ אמות ישב לו קוץ בפני אליל וכו׳ עד סוף הסימן ברייתא בפ״ק דע״ז » (בית יוסף יו״ד ק״נ)
3. שלא לשחות — not to bend, and what one does instead
« ישב לו קוץ ברגלו בפני אלילים או נתפזרו לו מעות לפניה לא ישוח להסיר הקוץ וליטול המעות » (שו״ע יו״ד ק״נ:ב)
« מפני שנראה כמשתחוה לה אלא ישב או יפנה אחוריו או צדו לצד אלילים ואחר כך יטול » (שו״ע יו״ד ק״נ:ב)
Three permitted postures, written in the text To sit; to turn one’s back to the idol; to turn one’s side to it. Only then, to pick up. The Rambam gives only one — to sit — and the Tur gives the braita’s general formula: if he does not appear to be bowing, as when he places himself sideways, it is permitted. The Meḥaber joined them.
« נִתְפַּזְּרוּ לוֹ מָעוֹת בְּפָנֶיהָ לֹא יָשֹׁחַ וְיִטְּלֵם מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמִשְׁתַּחֲוֶה לָהּ אֶלָּא יֵשֵׁב וְאַחַר כָּךְ יִטּל » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה ז׳)
« ואם אינו נראה כמשתחוה לה כגון שמצדד עצמו מותר » (טור יו״ד ק״נ)
4. אפילו אין רואה — the prohibition holds with no witness
The Shakh, and the Ba’er Hetev after him
« כתוב בהגהת פרישה ולפי מאי דקיימא לן דכל דבר שאסור משום מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור ה״ה כאן אפילו אין שום אדם רואהו אסור » (ש״ך יו״ד ק״נ ס״ק א)
« וכן משמע בטור להדיא וכך הם דברי המחבר ועמ״ש בא״ח סימן ש״א סעיף מ״ה וסימן ש״ה סעיף י״א » (ש״ך יו״ד ק״נ ס״ק א)
« כתב הגהת פרישה ולפי מאי דקי״ל דכל דבר שאסור משום מראית עין אפי׳ בחדרי חדרים אסור ה״ה כאן אפי׳ אין שום אדם רואהו אסור ועיין מה שכתב באו״ח סי׳ ש״א סמ״ה וסי׳ ש״ה סי״א » (באר היטב יו״ד ק״נ ס״ק א)
What this changes, and what it does not It hardens nothing: the permitted gesture stays exactly that of seif 2. It only shuts one door — the one that would let a person tell himself that, no one being there to look, he may bend. The Shakh writes expressly that even if no man sees him, it is forbidden, and the Ba’er Hetev repeats it in shorter form.
5. פרצופות — the figured fountain: Taz and Shakh
« פרצופות המקלחות מים בפני אלילים לא יניח פיו על פיהם וישתה מפני שנראה כמנשק לאלילים » (שו״ע יו״ד ק״נ:ג)
The Taz: stringency even with no idol
« בטור לא כתוב האי בפני אלילים אלא כתוב שם בכרכין וכ״ה בגמ׳ שלנו » (ט״ז יו״ד ק״נ ס״ק א)
« וכבר הביא מו״ח ז״ל שיש בזה חילוק בין הראשונים ויש להחמיר אפי׳ הפרצוף אינו עומד בפני אלילים כגירסת הטור » (ט״ז יו״ד ק״נ ס״ק א)
The Shakh, in the Baḥ’s name: permitted, and the stringent is blessed
« אבל שלא בפני אלילים שרי והמחמיר אפילו שלא בפני אלילים תע״ב » (ש״ך יו״ד ק״נ ס״ק ב)
The Ba’er Hetev reports the Taz
« כ׳ הט״ז דיש להחמיר אפילו אם הפרצוף אינו עומד בפני עבודת כוכבים » (באר היטב יו״ד ק״נ ס״ק ב)
The line of psak Before an idol, the prohibition is the Meḥaber’s, undisputed. Outside of before an idol — an ornamental figure, a town fountain — the two commentators diverge: the Shakh, in the Baḥ’s name, permits and holds stringency meritorious; the Taz writes ויש להחמיר, and that is the word the Ba’er Hetev keeps and passes on under the Taz’s name. Practice is therefore settled thus: the Taz’s stringency is the indicated conduct, without one who relies on the Shakh being left without support.
6. הגהות הרמ״א — danger, dignitaries, and the conclusion
(1) Danger
« י״א דכל שאינו אסור אלא מפני מראית העין כגון בדין זה אם יש סכנה בדבר כגון אם ימות אם לא ישתה מותר לשתות ואין בזה משום יהרג ואל יעבור » (שו״ע יו״ד ק״נ:ג)
The exact scope The Rama lays down a rule of classification: what is forbidden only by appearance does not belong to the three transgressions before which one lets himself be killed. It is a rule of category, not a general permission; it says nothing about what is forbidden for another reason, and here it targets “this ruling” — the fountain.
(2) The dignitaries
« שרים או כהנים שיש להם צורת עבודת כוכבים בבגדיהם או שנושאים צורת חמה לפניהם כדרך הגמונים » (שו״ע יו״ד ק״נ:ג)
« אסור להשתחות להם או להסיר הכובע לפניהם רק בדרך שאינו נראה כמו שנתפזרו מעותיו או שיקום לפניהם קודם בואם וכן יסיר הכובע וישתחוה קודם בואם » (שו״ע יו״ד ק״נ:ג)
(3) The lenient view, and the conclusion
« ויש מקילין בדבר הואיל וידוע שגם העובדי כוכבים אינם מסירים הכובע או משתחוים לצורת החמה רק להשר » (שו״ע יו״ד ק״נ:ג)
« וטוב להחמיר כסברא הראשונה » (שו״ע יו״ד ק״נ:ג)
What this gives in practice The Rama decides himself, and his conclusion is the siman’s line of psak: וטוב להחמיר כסברא הראשונה. Before a dignitary bearing a cultic image one does not bow and does not uncover — and yet one need not affront him: the Rama himself indicates the way, the same as that of seif 2, but displaced in time — to rise, or to uncover, before his arrival.
7. טבלת הפסק — the psak table, seif by seif
Seif
The halakha
Who fixes it
א
To keep four cubits from the idol’s road — it is a mitzvah
שו״ע יו״ד ק״נ:א · עבודה זרה י״ז ע״א
ב
Not to bend before it, neither for a thorn nor for coins
שו״ע יו״ד ק״נ:ב · רמב״ם הלכות עבודה זרה פרק ג׳
ב
To sit, or turn one’s back or side, then pick up
שו״ע יו״ד ק״נ:ב
ב
The prohibition holds even if no one sees him
ש״ך ס״ק א · באר היטב ס״ק א
ג
Not to drink mouth to mouth at a figured fountain before an idol
שו״ע יו״ד ק״נ:ג
ג
Outside of before an idol: the Taz requires stringency; the Shakh, in the Baḥ’s name, permits
ט״ז ס״ק א · ש״ך ס״ק ב · באר היטב ס״ק ב
ג
In case of mortal danger: permitted, and there is no יהרג ואל יעבור
רמ״א, שו״ע יו״ד ק״נ:ג
ג
Not to bow or uncover before a dignitary bearing a cultic image
רמ״א, שו״ע יו״ד ק״נ:ג
ג
To rise or uncover before his arrival — וטוב להחמיר כסברא הראשונה
רמ״א, שו״ע יו״ד ק״נ:ג
8. מקרים בני זמננו — contemporary cases
An object dropped in a place of worship, or before a devotional statue Seif 2 applies as written. One does not give up the object: one sits, or turns one’s back or side, then picks it up. And one does not tell oneself the place is empty — the Shakh wrote that the prohibition holds even if no one sees.
An ornamental fountain with a human face, in a public square This is the Taz’s exact case. Before an idol, the prohibition is the Meḥaber’s. Elsewhere, the Taz requires stringency after the Tur’s version, and the Ba’er Hetev reports him; the Shakh, in the Baḥ’s name, permits and praises the stringent. In practice one does not drink mouth to mouth at such fountains.
A place of worship met on the road Seif 1: four cubits of distance, and the Meḥaber makes it a mitzvah. The siman speaks neither of entering nor of looking; it speaks of the distance of the road.
An official ceremony where one must rise or uncover The Rama’s second gloss, after the Terumat HaDeshen, targets only the case where the dignitary bears on himself, or before him, a cultic image. The indicated conduct is to rise or to uncover before his arrival. The Rama reports the lenient view, then concludes that it is good to be stringent like the first.
Thirst, and nothing else to drink The Rama’s first gloss: where the only reason is appearance and there is mortal danger, one drinks. One must see that the gloss bears on a case of real danger, not on discomfort.
9. מה שאין הסימן מכריע — what this siman does not decide
Two points remain out of this siman’s reach, and it is better to name them. (1) The case of the spring flowing before an idol: the braita gives it, the Tur takes it up with the phrase ואפילו אי מאית אי לא שתי, and the Beit Yosef notes that it is not explicit in the braita but inferred from it. The Meḥaber did not take it up in our siman; one therefore cannot read his view into it. (2) The divergence between that phrase of the Tur and the Rama’s first gloss: the two texts do not speak of the same gesture — the Tur forbids bending in order to drink, the Rama permits drinking when there is mortal danger — and the siman does not arbitrate between them.
A reminder: the Shulḥan Arukh HaRav does not cover Yoreh De‘ah — the Admur HaZaken did not write it. This Level 4 is a level of psak, resting on the Shakh, the Taz and the Ba’er Hetev. The Pitḥei Teshuvah and the Nekudot HaKesef do not comment on this siman.
The sources of this level can be consulted on Sefaria: