✦ ❖ ✦
DAAT · רמה 4 — הלכה למעשה

סימן ק״נ · 150 — מראית ההשתחוויה

ההלכה כמנהגה : שלא לשחות לעולם, וכיצד עומדים לפני מי שנושא צורה
יורה דעה · סימן ק״נ
לְהִתְרַחֵק מִדֶּרֶךְ אֱלִילִים וְשֶׁלֹּא לִשְׁחוֹת בְּפָנֶיהָ
⚖️ הלכה למעשה · פסק
✦ ❖ ✦

רמה זו מסדרת את מה שהסימן תובע למעשה. אין היא נשענת על שולחן ערוך הרב — אדמו״ר הזקן לא כתב יורה דעה — אלא על הש״ך, הט״ז והבאר היטב, כל אחד במקומו.

נושא : מראית ההשתחוויה — ד׳ אמות, הקוץ, המעות, והפרצוף
מקור : שולחן ערוך יורה דעה סימן ק״נ

עריכה : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

  1. שורש הדין — איסור של מראית, ומוצאו
  2. ד׳ אמות — מרחקו של סעיף א
  3. שלא לשחות — ומה עושים במקום זה
  4. אפילו אין רואה — האיסור עומד בלא עדים
  5. פרצופות — הפרצוף המקלח : ט״ז וש״ך
  6. הגהות הרמ״א — הסכנה, השרים, והמסקנה
  7. טבלת הפסק — סעיף אחר סעיף
  8. מקרים בני זמננו
  9. מה שאין הסימן מכריע
דף זה מסדר את ההלכה כפי שקבעוה פוסקי הסימן. אין הוא בא במקום הוראת רב : למעשה, בכל מקרה ומקרה, שאל את רבך.

1. שורש הדין — איסור של מראית, ומוצאו

מה שהסימן אוסר אין כאן שום מעשה עבודה. שלושה מעשים רגילים, שהמקום עושה אותם לבלתי אפשריים : לשחות, ללקט, לשתות. והטעם כתוב בכל פעם, והוא אחד — נראה כמשתחוה, נראה כמנשק. והיוצא מזה למעשה מכריע : אין לעולם לוותר, אלא לשנות תנוחה.

2. ד׳ אמות — מרחקו של סעיף א

« מצוה להתרחק מדרך אלילים ד׳ אמות » (שו״ע יו״ד ק״נ:א)
מה שנקבע ארבע אמות, והמחבר עושה מזה מצווה, ולא זהירות בעלמא. הבית יוסף מייחס את כל הסימן לברייתא שבפרק קמא דעבודה זרה ; והשיעור עצמו הוא זה שנותן רב חסדא באותה מסכת, על הפסוק הרחק מעליה דרכך.
« מצוה להתרחק מדרך אליל ד׳ אמות ישב לו קוץ בפני אליל וכו׳ עד סוף הסימן ברייתא בפ״ק דע״ז » (בית יוסף יו״ד ק״נ)
« וְכַמָּה? אָמַר רַב חִסְדָּא: אַרְבַּע אַמּוֹת » (עבודה זרה י״ז ע״א)

3. שלא לשחות — ומה עושים במקום זה

« ישב לו קוץ ברגלו בפני אלילים או נתפזרו לו מעות לפניה לא ישוח להסיר הקוץ וליטול המעות » (שו״ע יו״ד ק״נ:ב)
« מפני שנראה כמשתחוה לה אלא ישב או יפנה אחוריו או צדו לצד אלילים ואחר כך יטול » (שו״ע יו״ד ק״נ:ב)
שלוש תנוחות מותרות, כתובות בגוף הסעיף לשבת ; לפנות אחוריו אל האליל ; לפנות צידו אליו. ורק אחר כך ליטול. הרמב״ם נותן אחת בלבד — לשבת — והטור נותן את הכלל של הברייתא : אם אינו נראה כמשתחווה, כגון שמצדד עצמו, מותר. והמחבר צירפן יחד.
« נִתְפַּזְּרוּ לוֹ מָעוֹת בְּפָנֶיהָ לֹא יָשֹׁחַ וְיִטְּלֵם מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמִשְׁתַּחֲוֶה לָהּ אֶלָּא יֵשֵׁב וְאַחַר כָּךְ יִטּל » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה ז׳)
« ואם אינו נראה כמשתחוה לה כגון שמצדד עצמו מותר » (טור יו״ד ק״נ)

4. אפילו אין רואה — האיסור עומד בלא עדים

הש״ך, והבאר היטב אחריו
« כתוב בהגהת פרישה ולפי מאי דקיימא לן דכל דבר שאסור משום מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור ה״ה כאן אפילו אין שום אדם רואהו אסור » (ש״ך יו״ד ק״נ ס״ק א)
« וכן משמע בטור להדיא וכך הם דברי המחבר ועמ״ש בא״ח סימן ש״א סעיף מ״ה וסימן ש״ה סעיף י״א » (ש״ך יו״ד ק״נ ס״ק א)
« כתב הגהת פרישה ולפי מאי דקי״ל דכל דבר שאסור משום מראית עין אפי׳ בחדרי חדרים אסור ה״ה כאן אפי׳ אין שום אדם רואהו אסור ועיין מה שכתב באו״ח סי׳ ש״א סמ״ה וסי׳ ש״ה סי״א » (באר היטב יו״ד ק״נ ס״ק א)
מה שזה משנה, ומה שאינו משנה אין בזה החמרה : המעשה המותר נשאר בדיוק מעשה סעיף ב. אין בזה אלא סגירת פתח — הפתח שהיה אומר לאדם שהואיל ואין רואה, מותר לו לשחות. והש״ך כותב במפורש שאף אם אין שום אדם רואהו, אסור ; והבאר היטב חוזר עליו בקצרה.

5. פרצופות — הפרצוף המקלח : ט״ז וש״ך

« פרצופות המקלחות מים בפני אלילים לא יניח פיו על פיהם וישתה מפני שנראה כמנשק לאלילים » (שו״ע יו״ד ק״נ:ג)

הט״ז : להחמיר אף בלא אליל

« בטור לא כתוב האי בפני אלילים אלא כתוב שם בכרכין וכ״ה בגמ׳ שלנו » (ט״ז יו״ד ק״נ ס״ק א)
« וכבר הביא מו״ח ז״ל שיש בזה חילוק בין הראשונים ויש להחמיר אפי׳ הפרצוף אינו עומד בפני אלילים כגירסת הטור » (ט״ז יו״ד ק״נ ס״ק א)

הש״ך, בשם הב״ח : מותר, והמחמיר תבוא עליו ברכה

« אבל שלא בפני אלילים שרי והמחמיר אפילו שלא בפני אלילים תע״ב » (ש״ך יו״ד ק״נ ס״ק ב)

הבאר היטב מביא את הט״ז

« כ׳ הט״ז דיש להחמיר אפילו אם הפרצוף אינו עומד בפני עבודת כוכבים » (באר היטב יו״ד ק״נ ס״ק ב)
קו הפסיקה לפני אליל — האיסור הוא דברי המחבר, בלא חולק. שלא בפני אליל — פרצוף לנוי, מזרקת כרך — נחלקו נושאי הכלים : הש״ך, בשם הב״ח, מתיר ורואה בחומרה מידת חסידות ; והט״ז כותב ויש להחמיר, וזו התיבה שהבאר היטב שומר ומוסר בשם הט״ז. והמעשה מתנהג לפי זה : חומרת הט״ז היא ההנהגה הראויה, ואין הסומך על הש״ך נשאר בלא סמך.

6. הגהות הרמ״א — הסכנה, השרים, והמסקנה

(1) הסכנה
« י״א דכל שאינו אסור אלא מפני מראית העין כגון בדין זה אם יש סכנה בדבר כגון אם ימות אם לא ישתה מותר לשתות ואין בזה משום יהרג ואל יעבור » (שו״ע יו״ד ק״נ:ג)
היקפו המדויק הרמ״א קובע כלל של סיווג : מה שאינו אסור אלא מפני מראית העין אינו מן השלוש שנהרגים עליהן. כלל של קטגוריה הוא, לא היתר כללי ; אין הוא אומר דבר במה שאסור מטעם אחר, וכאן הוא מכוון ל“בדין זה” — הפרצופות.
(2) השרים
« שרים או כהנים שיש להם צורת עבודת כוכבים בבגדיהם או שנושאים צורת חמה לפניהם כדרך הגמונים » (שו״ע יו״ד ק״נ:ג)
« אסור להשתחות להם או להסיר הכובע לפניהם רק בדרך שאינו נראה כמו שנתפזרו מעותיו או שיקום לפניהם קודם בואם וכן יסיר הכובע וישתחוה קודם בואם » (שו״ע יו״ד ק״נ:ג)
(3) דעת המקילין, והמסקנה
« ויש מקילין בדבר הואיל וידוע שגם העובדי כוכבים אינם מסירים הכובע או משתחוים לצורת החמה רק להשר » (שו״ע יו״ד ק״נ:ג)
« וטוב להחמיר כסברא הראשונה » (שו״ע יו״ד ק״נ:ג)
מה שיוצא מזה למעשה הרמ״א מכריע בעצמו, ומסקנתו היא קו הפסיקה של הסימן : וטוב להחמיר כסברא הראשונה. לפני שר הנושא צורת עבודה — אין משתחווים ואין מסירים את הכובע ; ואף על פי כן אין צריך לפגוע בו : הרמ״א עצמו מורה את הדרך, והיא דרך סעיף ב, מועתקת בזמן — לקום, או להסיר את הכובע, קודם בואו.

7. טבלת הפסק — סעיף אחר סעיף

סעיףההלכהמי קובעה
אלהתרחק ארבע אמות מדרך האליל — מצווה היאשו״ע יו״ד ק״נ:א · עבודה זרה י״ז ע״א
בשלא לשחות לפניה, לא מפני קוץ ולא מפני מעותשו״ע יו״ד ק״נ:ב · רמב״ם הלכות עבודה זרה פרק ג׳
בלשבת, או לפנות אחוריו או צידו, ואחר כך ליטולשו״ע יו״ד ק״נ:ב
בהאיסור נוהג אף כשאין שום אדם רואהוש״ך ס״ק א · באר היטב ס״ק א
גשלא לשתות פה אל פה מפרצופות המקלחות בפני אלילשו״ע יו״ד ק״נ:ג
גשלא בפני אליל : הט״ז מחמיר ; והש״ך, בשם הב״ח, מתירט״ז ס״ק א · ש״ך ס״ק ב · באר היטב ס״ק ב
גבמקום סכנת נפשות : מותר, ואין בו משום ייהרג ואל יעבוררמ״א, שו״ע יו״ד ק״נ:ג
גשלא להשתחוות ושלא להסיר הכובע לפני שר הנושא צורת עבודהרמ״א, שו״ע יו״ד ק״נ:ג
גלקום או להסיר הכובע קודם בואו — וטוב להחמיר כסברא הראשונהרמ״א, שו״ע יו״ד ק״נ:ג

8. מקרים בני זמננו

חפץ שנפל במקום עבודה, או לפני פסל של יראה סעיף ב חל ככתבו. אין מוותרים על החפץ : יושבים, או פונים אחוריים או צד, ואחר כך נוטלים. ואין אומרים שהמקום ריק — הש״ך כתב שהאיסור נוהג אף כשאין רואה.
מזרקת נוי שצורת אדם בה, ברחבה ציבורית זה מקרהו המדויק של הט״ז. בפני אליל — האיסור הוא דברי המחבר. במקום אחר — הט״ז מחמיר כגירסת הטור, והבאר היטב מביאו ; והש״ך, בשם הב״ח, מתיר ומשבח את המחמיר. ולמעשה אין שותים פה אל פה ממזרקות אלו.
מקום עבודה שנקרה בדרך סעיף א : ארבע אמות מרחק, והמחבר עושה מזה מצווה. אין הסימן מדבר לא בכניסה ולא בהסתכלות ; הוא מדבר במרחק הדרך.
טקס רשמי שיש בו לקום או להסיר את הכובע הגהת הרמ״א השנייה, על פי תרומת הדשן, אינה מכוונת אלא למי שנושא עליו או לפניו צורת עבודה. וההנהגה היא לקום או להסיר את הכובע קודם בואו. והרמ״א מביא את דעת המקילין, ומסיים שטוב להחמיר כסברה הראשונה.
הצמא, ואין דבר אחר לשתות הגהת הרמ״א הראשונה : במקום שכל הטעם מראית העין ויש סכנת נפשות — שותה. ויש לראות שההגהה נאמרה בסכנה ממש, ולא באי-נוחות.

9. מה שאין הסימן מכריע

שני דברים נשארים מחוץ להישגו של סימן זה, ומוטב לנקוב בהם. (1) מקרה המעיין המושך לפני אליל : הברייתא נותנתו, הטור מביאו בלשון ואפילו אי מאית אי לא שתי, והבית יוסף מעיר שאינו מפורש בברייתא אלא נלמד ממנה. והמחבר לא הביאו בסימננו ; ולפיכך אין לקרוא בו את דעתו. (2) ההפרש בין לשון הטור הזו לבין הגהת הרמ״א הראשונה : אין שני הטקסטים מדברים באותו מעשה — הטור אוסר לשחות כדי לשתות, והרמ״א מתיר לשתות במקום סכנת נפשות — ואין הסימן מכריע ביניהם.
תזכורת : שולחן ערוך הרב אינו כולל יורה דעה — אדמו״ר הזקן לא כתבו. רמה 4 זו היא רמת פסק, הנשענת על הש״ך, הט״ז והבאר היטב. והפתחי תשובה והנקודות הכסף אינם מעירים על סימן זה.
מקורות רמה זו זמינים בספריא :
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות
סימן ק״נ · רמה 4 — הלכה למעשה · להתרחק מדרך אלילים ושלא לשחות בפניה
daattorah.com

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן ק״נ · ♥ תמכו בנו

📖הצטרף לחברותא