✦ ❖ ✦

DAAT · LEVEL 2 — LAMDAN

Siman ק״נ — the appearance of bowing

Pilpul: מראית עין בחדרי חדרים, the Tur’s version against the Rambam’s, and danger

יורה דעה · סימן ק״נ

לְהִתְרַחֵק מִדֶּרֶךְ אֱלִילִים וְשֶׁלֹּא לִשְׁחוֹת בְּפָנֶיהָ

🔥 Lamdan level · תלמידי חכמים

✦ ❖ ✦

Three seifim, and three discussions: what “it does not appear” exactly means; whether the prohibition stands when no one is watching; and whether the Meḥaber wrote the fountain after the Tur or after the Rambam.

Subject : The appearance of bowing — four cubits, the thorn, the coins, the fountain
Source : שולחן ערוך יורה דעה סימן ק״נ

Compilation : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

שורש הסימן — does the prohibition bear on the image, or on the eye that sees it?
אינו נראה — the Gemara’s question, and the word’s two senses
מראית עין בחדרי חדרים — the Shakh, and the paradox he accepts
בכרכין או בפני אלילים — the Taz, the Tur, the Rambam, and the same Baḥ read twice
סכנה — the Tur against the Rama, and what the Meḥaber did not take up
הסרת הכובע — the Rama, the Terumat HaDeshen, and the conclusion
יסוד הסימן — האיסור בצורה, ההיתר בתנוחה

1. שורש הסימן — the image, or the eye?

Nothing the siman forbids is an act of worship. One must therefore say what this prohibition is made of — and the answer decides the Shakh’s question, the Taz’s and the Rama’s.

The Rambam gives the scale Before our three cases he lists the acts of honour rendered to the idol, and notes that they do not carry lashes, not being explicit:

« הַמְגַפֵּף עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְהַמְנַשֵּׁק לָהּ וְהַמְכַבֵּד וְהַמְרַבֵּץ לְפָנֶיהָ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה ו׳)

« וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ לוֹקֶה עַל אַחַת מֵהֶן לְפִי שֶׁאֵינָן בְּפֵרוּשׁ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה ו׳)

Nafka mina It is immediate: the deserted place. On (ב), the absence of any witness should lift the prohibition; on (א), it should not. The Shakh decides for (א), and writes it plainly — we shall read it in a moment. A second consequence lies in the Meḥaber’s solution: if sitting or turning suffices, then what is targeted is indeed a posture, not a state of mind or an intention.

📜 The text of the Shulḥan Arukh — the three seifim

להתרחק מדרך אלילים ושלא לשחות בפניה. ובו ג׳ סעיפים:
מצוה להתרחק מדרך אלילים ד׳ אמות:

ב. ישב לו קוץ ברגלו בפני אלילים או נתפזרו לו מעות לפניה לא ישוח להסיר הקוץ וליטול המעות מפני שנראה כמשתחוה לה אלא ישב או יפנה אחוריו או צדו לצד אלילים ואחר כך יטול:

ג. פרצופות המקלחות מים בפני אלילים לא יניח פיו על פיהם וישתה מפני שנראה כמנשק לאלילים: הגה י״א דכל שאינו אסור אלא מפני מראית העין כגון בדין זה אם יש סכנה בדבר כגון אם ימות אם לא ישתה מותר לשתות ואין בזה משום יהרג ואל יעבור (ר״ן פ״ק דעבודת כוכבים). שרים או כהנים שיש להם צורת עבודת כוכבים בבגדיהם או שנושאים צורת חמה לפניהם כדרך הגמונים אסור להשתחות להם או להסיר הכובע לפניהם רק בדרך שאינו נראה כמו שנתפזרו מעותיו או שיקום לפניהם קודם בואם וכן יסיר הכובע וישתחוה קודם בואם (ת״ה סימן קצ״ו) ויש מקילין בדבר הואיל וידוע שגם העובדי כוכבים אינם מסירים הכובע או משתחוים לצורת החמה רק להשר (שם בשם ר״י מאפנו״ם ומהרי״ו) וטוב להחמיר כסברא הראשונה:

2. אינו נראה — the Gemara’s question, and the word’s two senses

The braita attaches to each of its cases the same permission: ואם אינו נראה — מותר. The Gemara asks what those two words mean, and its answer is the key to the siman.

The braita

« יָשַׁב לוֹ קוֹץ בִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה — לֹא יִשְׁחֶה וְיִטְלֶנָּה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמִשְׁתַּחֲוֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְאִם אֵינוֹ נִרְאֶה — מוּתָּר » (עבודה זרה י״ב ע״א)

« מַעְיָין הַמּוֹשֵׁךְ לִפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה — לֹא יִשְׁחֶה וְיִשְׁתֶּה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמִשְׁתַּחֲוֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְאִם אֵינוֹ נִרְאֶה — מוּתָּר » (עבודה זרה י״ב ע״א)

Kushya — the Gemara itself If “it does not appear” meant “he is not seen”, the braita would contradict a general rule of Rav:

« אִילֵּימָא דְּלָא מִתְחֲזֵי, וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל מָקוֹם שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, אֲפִילּוּ בְּחַדְרֵי חֲדָרִים אָסוּר » (עבודה זרה י״ב ע״א)

Teruts — the word’s shift “It does not appear” refers not to the man but to the prostration: it is not he who must remain unseen, it is the gesture that must not look like a prostration.

« אֶלָּא אֵימָא: אִם אֵינוֹ נִרְאֶה כְּמִשְׁתַּחֲוֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה — מוּתָּר » (עבודה זרה י״ב ע״א)

What the Meḥaber made of it The Tur kept the braita’s formula and gave it an example; the Meḥaber turned it into a positive instruction, and it is that turn which makes seif 2 immediately practicable.

« ואם אינו נראה כמשתחוה לה כגון שמצדד עצמו מותר » (טור יו״ד ק״נ)

« מפני שנראה כמשתחוה לה אלא ישב או יפנה אחוריו או צדו לצד אלילים ואחר כך יטול » (שו״ע יו״ד ק״נ:ב)

3. מראית עין בחדרי חדרים — the Shakh, and the paradox he accepts

The Shakh, ס״ק א

« כתוב בהגהת פרישה ולפי מאי דקיימא לן דכל דבר שאסור משום מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור ה״ה כאן אפילו אין שום אדם רואהו אסור » (ש״ך יו״ד ק״נ ס״ק א)

« וכן מבואר בסמ״ג סימן י״ט עד כאן לשונו » (ש״ך יו״ד ק״נ ס״ק א)

« וכן הוא בתוספות (פרק קמא דעבודת כוכבים דף י״ב סוף ע״א) ובהג״א שם מחמיר רבי יודא בשם ר״י » (ש״ך יו״ד ק״נ ס״ק א)

« וכן משמע בטור להדיא וכך הם דברי המחבר ועמ״ש בא״ח סימן ש״א סעיף מ״ה וסימן ש״ה סעיף י״א » (ש״ך יו״ד ק״נ ס״ק א)

Teruts — the two “nirè” are not the same The Gemara has already separated the two senses: “he is not seen” is not “he does not look like one bowing”. It is the second that permits, not the first. The Shakh therefore only draws the consequence of the Gemara’s answer: since the permission depends on posture, it cannot depend on a bystander’s presence. A man alone before an idol, bent over, has the forbidden posture — and the absence of a witness does not change it.

Nafka mina The Shakh himself refers to two places in Oraḥ Ḥayim where the rule of חדרי חדרים is discussed. Here its scope is narrow and clear: it does not widen the prohibition — the permitted gesture stays exactly the same — it only forbids relying on solitude. The Ba’er Hetev abridges him keeping precisely that.

« כתב הגהת פרישה ולפי מאי דקי״ל דכל דבר שאסור משום מראית עין אפי׳ בחדרי חדרים אסור ה״ה כאן אפי׳ אין שום אדם רואהו אסור ועיין מה שכתב באו״ח סי׳ ש״א סמ״ה וסי׳ ש״ה סי״א » (באר היטב יו״ד ק״נ ס״ק א)

4. בכרכין or בפני אלילים — the Taz, and the same Baḥ read twice

Seif 3 exists in two versions, and they do not cover the same field. The Taz compares them and decides; the Shakh, on the same page, draws from the same Baḥ the opposite conclusion.

The two versions

« פַּרְצוּפוֹת הַמְקַלְּחִין מַיִם לִכְרַכִּין — לֹא יַנִּיחַ פִּיו עַל פִּיהֶם וְיִשְׁתֶּה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כִּמְנַשֵּׁק לַעֲבוֹדָה זָרָה » (עבודה זרה י״ב ע״א)

« פרצוף המקלח מים בכרכים לא יניח פיו וישתה מפני שנראה כמנשק לאליל » (טור יו״ד ק״נ)

« פַּרְצוּפוֹת הַמְקַלְּחוֹת מַיִם בִּפְנֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים לֹא יַנִּיחַ פִּיו עַל פִּיהֶם וְיִשְׁתֶּה מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כִּמְנַשֵּׁק לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה ח׳)

« פרצופות המקלחות מים בפני אלילים לא יניח פיו על פיהם וישתה מפני שנראה כמנשק לאלילים » (שו״ע יו״ד ק״נ:ג)

The Taz notes the divergence and measures its scope

« בטור לא כתוב האי בפני אלילים אלא כתוב שם בכרכין וכ״ה בגמ׳ שלנו » (ט״ז יו״ד ק״נ ס״ק א)

« ומשמע דאפי׳ אינו עבודת כוכבים אלא לנוי בעלמא כדאיתא ריש סימן קמ״א דבכרכים דרך לעשות לנוי ואפ״ה אסור » (ט״ז יו״ד ק״נ ס״ק א)

« וכאן שהוא לשון רמב״ם פרק ג׳ משמע שאין איסור אלא בעומד לפני עבודת כוכבי׳ » (ט״ז יו״ד ק״נ ס״ק א)

Two readings of the Baḥ

Both commentators invoke the same Baḥ. The Taz takes from him that there is a divergence among the Rishonim, and concludes for stringency. The Shakh takes from him the permission, with stringency merely praised.

« וכבר הביא מו״ח ז״ל שיש בזה חילוק בין הראשונים ויש להחמיר אפי׳ הפרצוף אינו עומד בפני אלילים כגירסת הטור » (ט״ז יו״ד ק״נ ס״ק א)

« אבל שלא בפני אלילים שרי והמחמיר אפילו שלא בפני אלילים תע״ב » (ש״ך יו״ד ק״נ ס״ק ב)

Nafka mina An ornamental fountain with a human face, in a town, with no idol before it. For the Taz — the version of the Tur and the Gemara — drinking from it mouth to mouth is forbidden, and one must be stringent. For the Shakh in the Baḥ’s name, it is permitted, and one who abstains earns a blessing. The Ba’er Hetev reports the Taz under his name, without further ruling.

« כ׳ הט״ז דיש להחמיר אפילו אם הפרצוף אינו עומד בפני עבודת כוכבים » (באר היטב יו״ד ק״נ ס״ק ב)

5. סכנה — the Tur against the Rama, and what the Meḥaber did not take up

The braita counted four cases; the Meḥaber took up only three. The one he leaves — the spring — is precisely the one where the Tur writes a phrase that the Rama’s first gloss appears to contradict. The texts must be set side by side before we say what separates them.

The Gemara, on the case of the spring

« וְאִי תְּנָא הָנֵי תַּרְתֵּי — מִשּׁוּם דְּלֵיכָּא סַכָּנָה, אֲבָל מַעְיָין דְּאִיכָּא סַכָּנָה, דְּאִי לָא שָׁתֵי מָיֵית — אֵימָא לָא. צְרִיכָא » (עבודה זרה י״ב ע״א)

The Tur and the Beit Yosef

« מעיין המושך מים בפני אליל לא ישחה וישתה ואפילו אי מאית אי לא שתי » (טור יו״ד ק״נ)

« ומ״ש אפי׳ אי מאית אי לא שתי אינו מפורש בברייתא אבל כך משמע שם בגמ׳ » (בית יוסף יו״ד ק״נ)

The Rama’s first gloss

« י״א דכל שאינו אסור אלא מפני מראית העין כגון בדין זה אם יש סכנה בדבר כגון אם ימות אם לא ישתה מותר לשתות ואין בזה משום יהרג ואל יעבור » (שו״ע יו״ד ק״נ:ג)

What the two texts say, and what they do not The two do not bear on the same gesture. The Tur speaks of the spring: what he forbids is bending in order to drink — and bending is never the only way to drink, the braita itself having given the way out, ואם אינו נראה — מותר, which the Tur reports a few words earlier. The Rama speaks of “this ruling”, that is, of the figured fountains, where the forbidden gesture is placing one’s mouth on theirs, and where the case supposed is a man who would die for want of drinking. The Meḥaber, for his part, did not take up the case of the spring, and our siman therefore does not decide it. It must be said thus and no further: the siman fixes the rule of appearance and the limit danger sets to it, not the arbitration between these two formulations.

6. הסרת הכובע — the Rama, the Terumat HaDeshen, and the conclusion

The second gloss

« שרים או כהנים שיש להם צורת עבודת כוכבים בבגדיהם או שנושאים צורת חמה לפניהם כדרך הגמונים » (שו״ע יו״ד ק״נ:ג)

« אסור להשתחות להם או להסיר הכובע לפניהם רק בדרך שאינו נראה כמו שנתפזרו מעותיו או שיקום לפניהם קודם בואם וכן יסיר הכובע וישתחוה קודם בואם » (שו״ע יו״ד ק״נ:ג)

The reasoning, and its internal proof The Rama refers explicitly to seif 2 — כמו שנתפזרו מעותיו — and that reference is the argument itself: the solution for dignitaries is the solution of the scattered coins, displaced in time instead of in space. There one changed posture; here one changes moment. The gesture remains, the coincidence disappears.

Nafka mina The lenient view reasons from what everyone knows: no one takes this salute for an act of worship, since the non-Jews themselves direct it only to the officer. That is exactly the argument the Rama’s first gloss would make decisive if the prohibition hung on misunderstanding — for there is none. Yet the Rama concludes וטוב להחמיר, and the Shakh’s line at ס״ק א reappears: in this siman what is targeted is not misunderstanding but the form of the gesture.

7. יסוד הסימן — the prohibition is in the form, the permission is in the posture

Siman 150 has but one sentence, and it repeats it three times: what resembles an act of worship is forbidden, and what no longer resembles it is permitted. It requires neither intention, nor witness, nor awareness — the Shakh said it in the shortest way by writing that even with no one to see, it is forbidden. From this everything else follows: the solution is always a posture (to sit, to turn, to drink otherwise, to rise beforehand), never a renunciation; the Taz’s extension to figures with no idol before them makes sense, since it is the form and not the place that is at issue; and the Rama’s limit makes sense too, since a prohibition of form, however serious, is not worth a life.