שלושה סעיפים, ושלושה דיונים : מה בדיוק פירוש “אינו נראה” ; האם האיסור עומד כשאין רואה ; והאם כתב המחבר את הפרצופות כגירסת הטור או כלשון הרמב״ם.
נושא : מראית ההשתחוויה — ד׳ אמות, הקוץ, המעות, והפרצוף
מקור : שולחן ערוך יורה דעה סימן ק״נ
עריכה : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
אין בכל מה שהסימן אוסר מעשה עבודה. ולפיכך יש לומר ממה עשוי איסור זה — והתשובה מכריעה את שאלת הש״ך, את שאלת הט״ז ואת שאלת הרמ״א.
« הַמְגַפֵּף עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְהַמְנַשֵּׁק לָהּ וְהַמְכַבֵּד וְהַמְרַבֵּץ לְפָנֶיהָ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה ו׳)
« וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ לוֹקֶה עַל אַחַת מֵהֶן לְפִי שֶׁאֵינָן בְּפֵרוּשׁ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה ו׳)
להתרחק מדרך אלילים ושלא לשחות בפניה. ובו ג׳ סעיפים:
מצוה להתרחק מדרך אלילים ד׳ אמות:
ב. ישב לו קוץ ברגלו בפני אלילים או נתפזרו לו מעות לפניה לא ישוח להסיר הקוץ וליטול המעות מפני שנראה כמשתחוה לה אלא ישב או יפנה אחוריו או צדו לצד אלילים ואחר כך יטול:
ג. פרצופות המקלחות מים בפני אלילים לא יניח פיו על פיהם וישתה מפני שנראה כמנשק לאלילים: הגה י״א דכל שאינו אסור אלא מפני מראית העין כגון בדין זה אם יש סכנה בדבר כגון אם ימות אם לא ישתה מותר לשתות ואין בזה משום יהרג ואל יעבור (ר״ן פ״ק דעבודת כוכבים). שרים או כהנים שיש להם צורת עבודת כוכבים בבגדיהם או שנושאים צורת חמה לפניהם כדרך הגמונים אסור להשתחות להם או להסיר הכובע לפניהם רק בדרך שאינו נראה כמו שנתפזרו מעותיו או שיקום לפניהם קודם בואם וכן יסיר הכובע וישתחוה קודם בואם (ת״ה סימן קצ״ו) ויש מקילין בדבר הואיל וידוע שגם העובדי כוכבים אינם מסירים הכובע או משתחוים לצורת החמה רק להשר (שם בשם ר״י מאפנו״ם ומהרי״ו) וטוב להחמיר כסברא הראשונה:
הברייתא מצרפת לכל מקרה שלה את אותו היתר : ואם אינו נראה — מותר. והגמרא שואלת מה פירוש שתי תיבות אלו, ותשובתה היא מפתח הסימן.
« יָשַׁב לוֹ קוֹץ בִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה — לֹא יִשְׁחֶה וְיִטְלֶנָּה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמִשְׁתַּחֲוֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְאִם אֵינוֹ נִרְאֶה — מוּתָּר » (עבודה זרה י״ב ע״א)
« מַעְיָין הַמּוֹשֵׁךְ לִפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה — לֹא יִשְׁחֶה וְיִשְׁתֶּה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמִשְׁתַּחֲוֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְאִם אֵינוֹ נִרְאֶה — מוּתָּר » (עבודה זרה י״ב ע״א)
« אִילֵּימָא דְּלָא מִתְחֲזֵי, וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל מָקוֹם שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, אֲפִילּוּ בְּחַדְרֵי חֲדָרִים אָסוּר » (עבודה זרה י״ב ע״א)
« אֶלָּא אֵימָא: אִם אֵינוֹ נִרְאֶה כְּמִשְׁתַּחֲוֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה — מוּתָּר » (עבודה זרה י״ב ע״א)
« ואם אינו נראה כמשתחוה לה כגון שמצדד עצמו מותר » (טור יו״ד ק״נ)
« מפני שנראה כמשתחוה לה אלא ישב או יפנה אחוריו או צדו לצד אלילים ואחר כך יטול » (שו״ע יו״ד ק״נ:ב)
« כתוב בהגהת פרישה ולפי מאי דקיימא לן דכל דבר שאסור משום מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור ה״ה כאן אפילו אין שום אדם רואהו אסור » (ש״ך יו״ד ק״נ ס״ק א)
« וכן מבואר בסמ״ג סימן י״ט עד כאן לשונו » (ש״ך יו״ד ק״נ ס״ק א)
« וכן הוא בתוספות (פרק קמא דעבודת כוכבים דף י״ב סוף ע״א) ובהג״א שם מחמיר רבי יודא בשם ר״י » (ש״ך יו״ד ק״נ ס״ק א)
« וכן משמע בטור להדיא וכך הם דברי המחבר ועמ״ש בא״ח סימן ש״א סעיף מ״ה וסימן ש״ה סעיף י״א » (ש״ך יו״ד ק״נ ס״ק א)
« כתב הגהת פרישה ולפי מאי דקי״ל דכל דבר שאסור משום מראית עין אפי׳ בחדרי חדרים אסור ה״ה כאן אפי׳ אין שום אדם רואהו אסור ועיין מה שכתב באו״ח סי׳ ש״א סמ״ה וסי׳ ש״ה סי״א » (באר היטב יו״ד ק״נ ס״ק א)
סעיף ג קיים בשתי גירסאות, ואינן חופפות. הט״ז משווה ביניהן ומכריע ; והש״ך, באותו עמוד, מוציא מאותו ב״ח מסקנה הפוכה.
« פַּרְצוּפוֹת הַמְקַלְּחִין מַיִם לִכְרַכִּין — לֹא יַנִּיחַ פִּיו עַל פִּיהֶם וְיִשְׁתֶּה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כִּמְנַשֵּׁק לַעֲבוֹדָה זָרָה » (עבודה זרה י״ב ע״א)
« פרצוף המקלח מים בכרכים לא יניח פיו וישתה מפני שנראה כמנשק לאליל » (טור יו״ד ק״נ)
« פַּרְצוּפוֹת הַמְקַלְּחוֹת מַיִם בִּפְנֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים לֹא יַנִּיחַ פִּיו עַל פִּיהֶם וְיִשְׁתֶּה מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כִּמְנַשֵּׁק לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ג׳ הלכה ח׳)
« פרצופות המקלחות מים בפני אלילים לא יניח פיו על פיהם וישתה מפני שנראה כמנשק לאלילים » (שו״ע יו״ד ק״נ:ג)
« בטור לא כתוב האי בפני אלילים אלא כתוב שם בכרכין וכ״ה בגמ׳ שלנו » (ט״ז יו״ד ק״נ ס״ק א)
« ומשמע דאפי׳ אינו עבודת כוכבים אלא לנוי בעלמא כדאיתא ריש סימן קמ״א דבכרכים דרך לעשות לנוי ואפ״ה אסור » (ט״ז יו״ד ק״נ ס״ק א)
« וכאן שהוא לשון רמב״ם פרק ג׳ משמע שאין איסור אלא בעומד לפני עבודת כוכבי׳ » (ט״ז יו״ד ק״נ ס״ק א)
שני נושאי הכלים נסמכים על אותו ב״ח. הט״ז מוציא ממנו שיש חילוק בין הראשונים, ומסיק להחמיר. והש״ך מוציא ממנו את ההיתר, ואת החומרה בלשון שבח בלבד.
« וכבר הביא מו״ח ז״ל שיש בזה חילוק בין הראשונים ויש להחמיר אפי׳ הפרצוף אינו עומד בפני אלילים כגירסת הטור » (ט״ז יו״ד ק״נ ס״ק א)
« אבל שלא בפני אלילים שרי והמחמיר אפילו שלא בפני אלילים תע״ב » (ש״ך יו״ד ק״נ ס״ק ב)
« כ׳ הט״ז דיש להחמיר אפילו אם הפרצוף אינו עומד בפני עבודת כוכבים » (באר היטב יו״ד ק״נ ס״ק ב)
הברייתא מנתה ארבעה מקרים ; והמחבר לא הביא אלא שלושה. וזה שהניח — המעיין — הוא בדיוק זה שהטור כותב בו לשון שהגהת הרמ״א הראשונה כמו סותרתה. ויש להעמיד את הטקסטים זה ליד זה קודם שנאמר מה מפריד ביניהם.
« וְאִי תְּנָא הָנֵי תַּרְתֵּי — מִשּׁוּם דְּלֵיכָּא סַכָּנָה, אֲבָל מַעְיָין דְּאִיכָּא סַכָּנָה, דְּאִי לָא שָׁתֵי מָיֵית — אֵימָא לָא. צְרִיכָא » (עבודה זרה י״ב ע״א)
« מעיין המושך מים בפני אליל לא ישחה וישתה ואפילו אי מאית אי לא שתי » (טור יו״ד ק״נ)
« ומ״ש אפי׳ אי מאית אי לא שתי אינו מפורש בברייתא אבל כך משמע שם בגמ׳ » (בית יוסף יו״ד ק״נ)
« י״א דכל שאינו אסור אלא מפני מראית העין כגון בדין זה אם יש סכנה בדבר כגון אם ימות אם לא ישתה מותר לשתות ואין בזה משום יהרג ואל יעבור » (שו״ע יו״ד ק״נ:ג)
« שרים או כהנים שיש להם צורת עבודת כוכבים בבגדיהם או שנושאים צורת חמה לפניהם כדרך הגמונים » (שו״ע יו״ד ק״נ:ג)
« אסור להשתחות להם או להסיר הכובע לפניהם רק בדרך שאינו נראה כמו שנתפזרו מעותיו או שיקום לפניהם קודם בואם וכן יסיר הכובע וישתחוה קודם בואם » (שו״ע יו״ד ק״נ:ג)
« ויש מקילין בדבר הואיל וידוע שגם העובדי כוכבים אינם מסירים הכובע או משתחוים לצורת החמה רק להשר » (שו״ע יו״ד ק״נ:ג)
« וטוב להחמיר כסברא הראשונה » (שו״ע יו״ד ק״נ:ג)
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן ק״נ · ♥ תמכו בנו