סימן קנ״ב מונה שני סעיפים — והשולחן ערוך מכריז זאת בעצמו : ובו ב׳ סעיפים. אין הוא מדבר לא ביין ולא בבשר : הוא מדבר בהזמנה. עובד כוכבים משיא את בנו או את בתו ומזמין את הישראל ; והלה מביא את מאכלו שלו ושמשו שלו משמשו — ואף על פי כן אסור. מפני מה ? ועד מתי ? ומה משנה מנה הנשלחת לבית ?
נושא : משתה החופה של עובד כוכבים — וקרא לך ואכלת מזבחו, משעת קריאה, ל׳ יום, י״ב חדש, אדם חשוב
מקור : שולחן ערוך יורה דעה סימן קנ״ב
עריכה : הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
הסימן נקרא בשני זמנים. (א) האיסור ושיעורו : אין אוכלים במשתה חופה של עובד כוכבים ואפילו משלו, ומשעת ההכנות הראשונות ועד שלושים יום לאחר המשתה — ושנים עשר חדש כשאומר שמזמינו בשביל החופה, ובאדם חשוב בלא גבול. (ב) המשלוח : מה שאותו עובד כוכבים שולח לבית הישראל.
שלא יאכל הישראל עם העובד כוכבים אף על פי שאוכל משלו. ובו ב׳ סעיפים:
עובד כוכבים העושה משתה לחופת בנו או בתו אסור לישראל לאכול שם אפילו אוכל משלו ושמש שלו עומד עליו ומשמש ומאימתי אסור משיתחיל להכין צרכי הסעודה ולאחר ימי המשתה ל׳ יום ואם אומר שמזמינו בשביל החופה אסור עד י״ב חדש ולאחר י״ב חדש מותר אלא אם כן הוא אדם חשוב:
אם העובד כוכבים שעושה חופה שולח לבית הישראל עופות חיים או דגים מותר. (וה״ה דמותר אם שלח לו לביתו בשר שחוט כדינו) (ב״י בשם תשו׳ הרא״ש):
כל חומר הסימן מונח בברייתא אחת ובסוגיה שאחריה. הברייתא נותנת את הדין ואת מקראו ; והסוגיה קובעת את גבולותיו.
« תַּנְיָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה בְּטָהֳרָה הֵן » (עבודה זרה ח׳ ע״א)
« גּוֹי שֶׁעָשָׂה מִשְׁתֶּה לִבְנוֹ וְזִימֵּן כׇּל הַיְּהוּדִים שֶׁבְּעִירוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן וְשׁוֹתִין מִשֶּׁלָּהֶן, וְשַׁמָּשׁ שֶׁלָּהֶן עוֹמֵד לִפְנֵיהֶם » (עבודה זרה ח׳ ע״א)
« מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִילּוּ אָכְלוּ מִזִּבְחֵי מֵתִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְקָרָא לְךָ וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ » (עבודה זרה ח׳ ע״א)
והכתוב בפרשת כי תשא, וצריך לקוראו כולו — וזו טענת הט״ז על הדרישה :
« פֶּן־תִּכְרֹ֤ת בְּרִית֙ לְיוֹשֵׁ֣ב הָאָ֔רֶץ » (שמות ל״ד:ט״ו)
« וְקָרָ֣א לְךָ֔ וְאָכַלְתָּ֖ מִזִּבְחֽוֹ׃ » (שמות ל״ד:ט״ו)
« ומפורש בראש אותו פסוק פן תכרות ברית ליושב הארץ וזנו אחרי בנותיהן הרי שהתורה צותה שיהיה לנו איבה עמהם משום הרחקת בנותיהם והיאך נתיר משום איבה » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק א)
ושואלת הגמרא : מפני מה הקריאה ולא האכילה ?
« וְאֵימָא: עַד דְּאָכֵיל! אָמַר רָבָא: אִם כֵּן, נֵימָא קְרָא ״וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ״, מַאי ״וְקָרָא לְךָ״? מִשְּׁעַת קְרִיאָה » (עבודה זרה ח׳ ע״א)
ואחר כך קובעת את הזמנים, והם מלה במלה סעיף א׳ :
« כֹּל תְּלָתִין יוֹמִין, בֵּין אָמַר לֵיהּ מֵחֲמַת הִלּוּלָא וּבֵין לָא אָמַר לֵיהּ מֵחֲמַת הִלּוּלָא — אָסוּר » (עבודה זרה ח׳ ע״ב)
« מִכָּאן וְאֵילָךְ, אִי אָמַר לֵיהּ מֵחֲמַת הִלּוּלָא — אָסוּר, וְאִי לָא אָמַר לֵיהּ מֵחֲמַת הִלּוּלָא — שְׁרֵי » (עבודה זרה ח׳ ע״ב)
« וְכִי אָמַר לֵיהּ מֵחֲמַת הִלּוּלָא, עַד אֵימַת? אָמַר רַב פָּפָּא: עַד תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא » (עבודה זרה ח׳ ע״ב)
« וּמֵעִיקָּרָא מֵאֵימַת אָסוּר? אָמַר רַב פָּפָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: מִכִּי רָמוּ שְׂעָרֵי בַּאֲסִינְתֵּי » (עבודה זרה ח׳ ע״ב)
ולבסוף מעשה רב יצחק, שממנו יוצא דין האדם החשוב :
« וְהָא רַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב מְשַׁרְשְׁיָא אִיקְּלַע לְבֵי הָהוּא גּוֹי לְבָתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא, וְשַׁמְעֵיהּ דְּאוֹדִי, וּפֵירַשׁ וְלָא אֲכַל » (עבודה זרה ח׳ ע״ב)
« שָׁאנֵי רַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב מְשַׁרְשְׁיָא, דְּאָדָם חָשׁוּב הוּא » (עבודה זרה ח׳ ע״ב)
הטור נותן את הדין כמעט בלשון המחבר, ומוסיף את טעם האדם החשוב :
« עכו״ם העושה משתה לחופת בנו או בתו אסור לישראל לאכול שם אפילו אוכל משלו ושמש שלו עומד עליו ומשמש » (טור יו״ד קנ״ב)
« ומאימתי אסור מקודם החופה משיתחיל להכין שום דבר לצורכי ההופה » (טור יו״ד קנ״ב)
« ואם הוא אדם חשוב שהעכו״ם שמח בו אם אומר מחמת החופה אסור אפי׳ לאחר י״ב חדש » (טור יו״ד קנ״ב)
« אפילו אינו שומע ממנו שמודה לאליל דמסתמא מודה כיון שהוא שמח בו שהוא אדם חשוב » (טור יו״ד קנ״ב)
« ואם העכו״ם שולח לישראל לביתו עופות היין או דגים כתב א״א הרא״ש ז״ל בתשובה שמותרים » (טור יו״ד קנ״ב)
והבית יוסף מעמיד את הדיון באדם החשוב ומייחסו :
« תנא רבי ישמעאל אומר ישראלים שבח״ל עובדי אליל בטהרה הם פירוש בלא כוונה דאין שמים על לב » (בית יוסף יו״ד קנ״ב)
« אבל הרי״ף והרא״ש השמיטו עובדא דרב יצחק וגם הרמב״ם בפ״ט לא חילק כלל בין חשוב לשאינו חשוב » (בית יוסף יו״ד קנ״ב)
« נראה שהם סוברים שאע״פ שהוא אדם חשוב כל שעברו י״ב חדש תו ליכא למיחש דאזיל ומודה » (בית יוסף יו״ד קנ״ב)
« ורב יצחק ממידת חסידות הוא דפירש ולא אכל » (בית יוסף יו״ד קנ״ב)
ומעלה דיוק אפשרי ברמב״ם ודוחה אותו מיד :
« ומשמע קצת מדקדוק לשון הרמב״ם בפ״ט דלא מיתסר אלא כשאכל במסיבת עכו״ם אבל כשישראלים אוכלים במסיבה לעצמם אע״פ שאוכלים בבית משתה העכו״ם לא מיתסר » (בית יוסף יו״ד קנ״ב)
« ויש לדחות דאף על פי שהישראלים אוכלים במסיבה לעצמם כיון שבבית משתה העכו״ם הם אוכלים מסיבת העכו״ם מקריא הילכך אין להקל » (בית יוסף יו״ד קנ״ב)
ולבסוף, על סעיף ב׳, נותן הבית יוסף את טעם הרא״ש :
« מפשטא דקרא וממשמעות ההלכה משמע שאינו אסור אלא וקרא לך ואכלת מזבחו שהוא קרוי לאכול בבית העכו״ם » (בית יוסף יו״ד קנ״ב)
« ולפ״ז אפילו שלח לו בשר ששחטו ישראל מותר וכן מבואר בתשובת הריב״ש » (בית יוסף יו״ד קנ״ב)
| הזמן | אמר ״מחמת הילולא״ ? | הדין |
|---|---|---|
| קודם החופה, משהתחיל להכין | — | אסור |
| בימי המשתה | — | אסור |
| בשלושים יום שאחריהם | בין כך ובין כך | אסור |
| לאחר שלושים יום | לא | מותר |
| לאחר שלושים יום | כן | אסור — עד שנים עשר חדש |
| לאחר שנים עשר חדש | כן | מותר |
| לאחר שנים עשר חדש, והוא אדם חשוב | כן | אלא אם כן הוא אדם חשוב |
| שולח לבית הישראל עופות חיים או דגים | — | מותר |
| שולח בשר שחוט כדינו | — | מותר (הגה) |
אפרט הסימן קצר, והוא כאן בשלמותו : הש״ך מונה שני ס״ק, הט״ז שלושה, הבאר היטב ארבעה, הפתחי תשובה אחד, ונקודות הכסף אחת. ודבר נדיר : שני הקצרים שבהם — הפתחי תשובה ונקודות הכסף — הם הכבדים ביותר.
« כתב הפרישה צריך עיון אם נאמר גם בהאי מותר משום איבה לשמוח עמו כדלעיל סוף סי׳ קמ״ח » (ש״ך יו״ד קנ״ב ס״ק א)
« והרי״ף והרמב״ם השמיטו איסור דאדם חשוב וכתב הב״ח דס״ל דאפילו אדם חשוב שרי ודחק ליישב הש״ס לדעתם » (ש״ך יו״ד קנ״ב ס״ק ב)
« ולי נראה דלא הוצרכו לכותבו משום דמלתא דפשיטא היא דאדם חשוב ירחיק עצמו בכל מאי שיוכל » (ש״ך יו״ד קנ״ב ס״ק ב)
« וכן צ״ל לדעת הרמב״ם והט״ו בסימן קי״ג שלא כתבו הא דאיתא בש״ס דאדם חשוב אסור בבש״ע אף בדבר שנאכל כמות שהוא חי » (ש״ך יו״ד קנ״ב ס״ק ב)
« וכן צריך לומר דעת הרמב״ם והמחבר לעיל סי׳ קמ״ב ס״ך וכן לקמן ס״ס קצ״ה גבי היתר מזיגת הכוס באשתו נדה ע״י שנוי » (ש״ך יו״ד קנ״ב ס״ק ב)
« בדרישה נסתפק אי יש בכאן היתר משום איבה כמו בסי׳ קמ״ח שאמרו ישמח עמהם מפני שהוא כמחליף להם » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק א)
« ותמיהני על גברא רבא דכותיה יסתפק בזה שהרי זה מפורש בפסוק שלמדוהו מקרא וקרא לך ואכלת מזבחו » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק א)
« ומפורש בראש אותו פסוק פן תכרות ברית ליושב הארץ וזנו אחרי בנותיהן הרי שהתורה צותה שיהיה לנו איבה עמהם משום הרחקת בנותיהם והיאך נתיר משום איבה » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק א)
« ולא מצינו היתר משום איבה אלא היכא שהמצוה משום דבר אחר » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק א)
« משא״כ כאן שעיקר המצוה של איסור אכילה גופה הוא משום שלא יהיה לנו עמהם אהבה והיאך נבטל זה גופיה משום איבה » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק א)
« שנאמר וקרא לך ואכלת מזבחו ואימא עד דאכיל מזבחו אמר רבא א״כ נימא קרא ואכלת מזבחו מאי וקרא לך משעת קריאה » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק ב)
« פרש״י משעה שאתה קרוי לו מעלה אני על אכילתך כאלו הוא מזבחו » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק ב)
« ונראה דהך קריאה דאסרה התורה עיקר פירושה שלא תהא אכילת ישראל בזה על ידי הזמנת העובדי כוכבים » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק ב)
« על כן התירו כששולח לבית ישראל כמ״ש אח״כ » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק ב)
« וע״פ זה נ״ל דאף בבית ישראל יש איסור דהיינו כששולח לרבים איזה מאכל או משתה שיתאספו וישתו או יאכלו דמ״מ על ידי הזמנתו אוכלים שם והוה כבית עובד כוכבים » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק ב)
« ולא התירו בשולח לבית ישראל אלא אם אינו אומר שיתאספו ביחד באכילה זו אבל אם הוא מזכיר שיתאספו ביחד הוה קריאה ממש » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק ב)
« מלשון זה משמע דמה שיזהר אדם חשוב הוא מצד חסידותו וכן כתב ב״י דמשום הכי השמיטו הרמב״ם ורי״ף מ״ש בגמ׳ שאני רב יצחק דאדם חשוב הוא » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק ג)
« ותמיהני דהא בהרבה דוכתי הזכירו חילוק זה דיש באדם חשוב דין אחר » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק ג)
« והמדקדק בלשון הגמרא יראה שלאו ממדות חסידות נגעו בה כאן » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק ג)
« ופרש״י דשמח בו העובד כוכבים משמע דלאו בחסידות תליא מלתא אלא דין גמור הוא כל שיודע ששמח בו העובד כוכבים וזהו מסתמא באדם חשוב » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק ג)
« אבל הטור כתב באמת כל שהאדם יודע שהעובד כוכבים שמח בו אסור מן הדין וכל אדם ילך אחר אומדן דעת בזה » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק ג)
« לק״מ דהמעיין בש״ס גבי הא דפריך והא רב יצחק בריה דרב משרשיא איקלע לגבי ההוא עובד כוכבים לבתר תריסר ירתי שתא ושמעי׳ דאודי כו׳ יראה טעם האיסור הוא משום דאזיל ומודי » (נקודות הכסף יו״ד קנ״ב)
« ובאזיל מודי שרינן משום איבה וקרא אסמכתא בעלמא הוא » (נקודות הכסף יו״ד קנ״ב)
« תדע ודאי לא מחייבי׳ מלקות אם אוכל במשתה עובד כוכבים » (נקודות הכסף יו״ד קנ״ב)
« והיינו דקתני בבריית׳ ישראל שבחו״ל עובדי עבודת כוכבים בטהרה הם כו׳ משמע דאיסורא הוא משום עבודת כוכבים והיינו דאזיל ומודי » (נקודות הכסף יו״ד קנ״ב)
« עי׳ בתשובת הרדב״ז חלק א׳ סימן כ״א שכ׳ דקודם שהתחיל להכין צרכי סעודה אפי׳ ידעינן ודאי שהוא מחמת הילולא שהעובד כוכבים אמר כן בפירוש מותר ללכת שם דבטלה דעתו אצל כל אדם » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ב ס״ק א)
« אלא שאם מראין הדברים שיש באותו המשתה חשש של עבודת כוכבים ודאי דאסור לישראל ללכת שם » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ב ס״ק א)
« בדרישה נסתפק אם יש בכאן היתר משום איבה כמו בסימן קמ״ח וכתב עליו הט״ז שתמוהין דבריו האיך יסתפק במה שמפורש בפסוק פן תכרות ברית וגו » (באר היטב יו״ד קנ״ב ס״ק א)
« כתב הט״ז נ״ל דאף בבית ישראל יש איסור כששלח לרבים איזה מאכל או משתה שיתאספו וישתו או יאכלו » (באר היטב יו״ד קנ״ב ס״ק ב)
« כ׳ הט״ז מלשון זה משמע דמה שיזהר אדם חשוב הוא מצד חסידות אבל האמת אינו כן אלא מצד הדין אסור » (באר היטב יו״ד קנ״ב ס״ק ג)
« עיין בס״ק ב׳ מ״ש בזה בשם הט״ז דיש חילוק בין ששולח ליחיד או לרבים » (באר היטב יו״ד קנ״ב ס״ק ד)
השאלה ראויה להישאל, לפי שהסימן נוגע בנישואין : הכתוב שממנו הוא בא ממשיך ״ולקחת מבנותיו לבניך״, והט״ז נסמך על כך בדיוק. ואפשר היה לחשוב שהרמב״ם קובע דין זה בהלכות נישואין. ואינו כן — והבית יוסף אומר זאת במפורש, ומפנה ל״פרק ט׳״, הוא פרק תשיעי מהלכות עבודה זרה :
« אבל הרי״ף והרא״ש השמיטו עובדא דרב יצחק וגם הרמב״ם בפ״ט לא חילק כלל בין חשוב לשאינו חשוב » (בית יוסף יו״ד קנ״ב)
וזו לשון הרמב״ם, ובה ניכר סעיף א׳ כמעט מלה במלה :
« עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁעָשָׂה לִבְנוֹ אוֹ לְבִתּוֹ מִשְׁתֶּה אָסוּר לֵהָנוֹת מִסְּעֻדָּתוֹ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ט׳ הלכה ט״ו)
« וַאֲפִלּוּ לֶאֱכל וְלִשְׁתּוֹת הַיִּשְׂרָאֵל מִשֶּׁלּוֹ שָׁם אָסוּר הוֹאִיל וּבִמְסִבַּת עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אֲכָלוֹ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ט׳ הלכה ט״ו)
« וּמֵאֵימָתַי אָסוּר לֶאֱכל אֶצְלוֹ מִשֶּׁיַּתְחִיל לַעֲסֹק וּלְהָכִין צָרְכֵי סְעֻדָּה וְכָל יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וּלְאַחַר יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה שְׁלֹשִׁים יוֹם » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ט׳ הלכה ט״ו)
« וְאִם עָשָׂה סְעֻדָּה אַחֶרֶת מֵחֲמַת הַנִּשּׂוּאִין אֲפִלּוּ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם אָסוּר עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ט׳ הלכה ט״ו)
« וְכָל הַהַרְחָקָה הַזֹּאת מִפְּנֵי עֲבוֹדָה שֶׁל כּוֹכָבִים הוּא » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ט׳ הלכה ט״ו)
ואילו הנישואין עצמם — הרמב״ם קובעם במקום אחר, בהלכות איסורי ביאה :
« יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּעַל עַכּוּ״ם מִשְּׁאָר הָאֻמּוֹת דֶּרֶךְ אִישׁוּת. אוֹ יִשְׂרְאֵלִית שֶׁנִּבְעֲלָה לְעַכּוּ״ם דֶּרֶךְ אִישׁוּת הֲרֵי אֵלּוּ לוֹקִין מִן הַתּוֹרָה » (רמב״ם הלכות איסורי ביאה פרק י״ב הלכה א׳)
במשפט אחד : מה שאסרה תורה כאן אינו מאכל ואינו מקום אלא הזמנה — ״וקרא לך״ — ולפיכך אין מאכלו של הישראל מציל, ולפיכך מתחיל האיסור בהכנות ונגמר בלוח השנה, ולפיכך מנה הנשלחת לבית מותרת כל עוד אינה מזמנת איש.
| מה אומר הסימן | בלשונו | לזכור |
|---|---|---|
| האיסור | אסור לישראל לאכול שם | בשולחן משתה החופה |
| ומאכלו שלו ? | אפילו אוכל משלו | אין זה דין של מאכל |
| נקודת הפתיחה | משיתחיל להכין צרכי הסעודה | בהכנות ולא בסעודה |
| הזמן הרגיל | ולאחר ימי המשתה ל׳ יום | שלושים יום אחרי |
| כשתולה בחופה | אסור עד י״ב חדש | שנים עשר חדש |
| היוצא מן הכלל | אלא אם כן הוא אדם חשוב | שלוש דעות באחרונים |
| המשלוח לבית | עופות חיים או דגים מותר | חוץ ממזמן רבים (ט״ז ס״ק ב) |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קנ״ב · ♥ תמכו בנו