סימן קנ״ב · 152 — שלא יאכל הישראל עם העובד כוכבים

1. האקסיומה : לא המאכל אלא ההזמנה

המקור, והדרשה הקובעת אותו :

« מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִילּוּ אָכְלוּ מִזִּבְחֵי מֵתִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְקָרָא לְךָ וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ » (עבודה זרה ח׳ ע״א)

« וְאֵימָא: עַד דְּאָכֵיל! אָמַר רָבָא: אִם כֵּן, נֵימָא קְרָא ״וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ״, מַאי ״וְקָרָא לְךָ״? מִשְּׁעַת קְרִיאָה » (עבודה זרה ח׳ ע״א)

והקריאה שלמד ממנה הט״ז :

« ונראה דהך קריאה דאסרה התורה עיקר פירושה שלא תהא אכילת ישראל בזה על ידי הזמנת העובדי כוכבים » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק ב)

« על כן התירו כששולח לבית ישראל כמ״ש אח״כ » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק ב)

2. שלוש שאלות הרפלקס

3. טבלת האב — שני הסעיפים משפט אחר משפט

4. לוח הזמנים של הסימן

« כֹּל תְּלָתִין יוֹמִין, בֵּין אָמַר לֵיהּ מֵחֲמַת הִלּוּלָא וּבֵין לָא אָמַר לֵיהּ מֵחֲמַת הִלּוּלָא — אָסוּר » (עבודה זרה ח׳ ע״ב)

« מִכָּאן וְאֵילָךְ, אִי אָמַר לֵיהּ מֵחֲמַת הִלּוּלָא — אָסוּר, וְאִי לָא אָמַר לֵיהּ מֵחֲמַת הִלּוּלָא — שְׁרֵי » (עבודה זרה ח׳ ע״ב)

« וְכִי אָמַר לֵיהּ מֵחֲמַת הִלּוּלָא, עַד אֵימַת? אָמַר רַב פָּפָּא: עַד תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא » (עבודה זרה ח׳ ע״ב)

« וּמֵעִיקָּרָא מֵאֵימַת אָסוּר? אָמַר רַב פָּפָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: מִכִּי רָמוּ שְׂעָרֵי בַּאֲסִינְתֵּי » (עבודה זרה ח׳ ע״ב)

5. מקור האיסור : הט״ז כנגד נקודות הכסף

« ותמיהני על גברא רבא דכותיה יסתפק בזה שהרי זה מפורש בפסוק שלמדוהו מקרא וקרא לך ואכלת מזבחו » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק א)

« ומפורש בראש אותו פסוק פן תכרות ברית ליושב הארץ וזנו אחרי בנותיהן הרי שהתורה צותה שיהיה לנו איבה עמהם משום הרחקת בנותיהם והיאך נתיר משום איבה » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק א)

« ובאזיל מודי שרינן משום איבה וקרא אסמכתא בעלמא הוא » (נקודות הכסף יו״ד קנ״ב)

« תדע ודאי לא מחייבי׳ מלקות אם אוכל במשתה עובד כוכבים » (נקודות הכסף יו״ד קנ״ב)

6. האיבה : ספקה של הפרישה

« כתב הפרישה צריך עיון אם נאמר גם בהאי מותר משום איבה לשמוח עמו כדלעיל סוף סי׳ קמ״ח » (ש״ך יו״ד קנ״ב ס״ק א)

« בדרישה נסתפק אי יש בכאן היתר משום איבה כמו בסי׳ קמ״ח שאמרו ישמח עמהם מפני שהוא כמחליף להם » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק א)

« ולא מצינו היתר משום איבה אלא היכא שהמצוה משום דבר אחר » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק א)

« משא״כ כאן שעיקר המצוה של איסור אכילה גופה הוא משום שלא יהיה לנו עמהם אהבה והיאך נבטל זה גופיה משום איבה » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק א)

« בדרישה נסתפק אם יש בכאן היתר משום איבה כמו בסימן קמ״ח וכתב עליו הט״ז שתמוהין דבריו האיך יסתפק במה שמפורש בפסוק פן תכרות ברית וגו » (באר היטב יו״ד קנ״ב ס״ק א)

7. האדם החשוב : ארבע קריאות לשתיקה אחת

« שָׁאנֵי רַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב מְשַׁרְשְׁיָא, דְּאָדָם חָשׁוּב הוּא » (עבודה זרה ח׳ ע״ב)

« ופרש״י דשמח בו העובד כוכבים משמע דלאו בחסידות תליא מלתא אלא דין גמור הוא כל שיודע ששמח בו העובד כוכבים וזהו מסתמא באדם חשוב » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק ג)

« אבל הטור כתב באמת כל שהאדם יודע שהעובד כוכבים שמח בו אסור מן הדין וכל אדם ילך אחר אומדן דעת בזה » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק ג)

« ולי נראה דלא הוצרכו לכותבו משום דמלתא דפשיטא היא דאדם חשוב ירחיק עצמו בכל מאי שיוכל » (ש״ך יו״ד קנ״ב ס״ק ב)

8. חידוש הט״ז : ההזמנה המגיעה לבית ישראל

« וע״פ זה נ״ל דאף בבית ישראל יש איסור דהיינו כששולח לרבים איזה מאכל או משתה שיתאספו וישתו או יאכלו דמ״מ על ידי הזמנתו אוכלים שם והוה כבית עובד כוכבים » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק ב)

« ולא התירו בשולח לבית ישראל אלא אם אינו אומר שיתאספו ביחד באכילה זו אבל אם הוא מזכיר שיתאספו ביחד הוה קריאה ממש » (ט״ז יו״ד קנ״ב ס״ק ב)

« כתב הט״ז נ״ל דאף בבית ישראל יש איסור כששלח לרבים איזה מאכל או משתה שיתאספו וישתו או יאכלו » (באר היטב יו״ד קנ״ב ס״ק ב)

« עיין בס״ק ב׳ מ״ש בזה בשם הט״ז דיש חילוק בין ששולח ליחיד או לרבים » (באר היטב יו״ד קנ״ב ס״ק ד)

9. הפתחי תשובה : מה שמקל קודם ההכנות

« עי׳ בתשובת הרדב״ז חלק א׳ סימן כ״א שכ׳ דקודם שהתחיל להכין צרכי סעודה אפי׳ ידעינן ודאי שהוא מחמת הילולא שהעובד כוכבים אמר כן בפירוש מותר ללכת שם דבטלה דעתו אצל כל אדם » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ב ס״ק א)

« אלא שאם מראין הדברים שיש באותו המשתה חשש של עבודת כוכבים ודאי דאסור לישראל ללכת שם » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ב ס״ק א)

10. כללי זהב, סימן לזיכרון, מכשולים וכרטיס־בזק

חמשת כללי הזהב

1. ההזמנה, לא המנה. הסעיף כותב זאת שלוש פעמים בשלוש דרכים.
2. נקודת הפתיחה היא ההכנה. לא הסעודה — והפתחי תשובה עוסק בדיוק במה שקודם לה.
3. שלושים יום בכל ענין, ושנים עשר חדש כשתולה בחופה. שני זמנים, אמת מידה אחת : מה שאמר.
4. אין ״אדם חשוב״ תואר. הטור עושה אותו שאלה של מציאות — הידוע לך שהוא שמח בך ?
5. אין סעיף ב׳ מתיר את המאכל אלא את העדר ההזמנה. משיש במשלוח זימון — חוזר האיסור (ט״ז ס״ק ב).

ארבעת המכשולים הרגילים

1. לחשוב שהבאת מאכלו שלו פותרת את השאלה. הסעיף דוחה זאת מראש ובאותיות מפורשות.
2. לחשוב שסעיף ב׳ מתיר כל משלוח. הט״ז (ס״ק ב) מראה שמשלוח יכול להיות הזמנה.
3. לראות באדם החשוב מדרגת כבוד. הטור והט״ז עושים אותו שאלה של מציאות.
4. להכריע באיבה על פי אחד משני הטקסטים. הט״ז ונקודות הכסף חולקים חזיתית ; והבאר היטב מביא רק את הראשון.