Sougya, sources, ḥakira de fond, ma’hlokot des Richonim et des A’haronim,
nafka minot pour la halakha et analyse des chitot
Sujet :
שולחן ערוך יורה דעה סימן קנ״ג (ד׳ סעיפים)
עם נושאי כלים: ש״ך (ד׳ ס״ק), ט״ז (ד׳ ס״ק), באר היטב (ג׳ ס״ק), פתחי תשובה, נקודות הכסף, בית יוסף, טור
Fondement talmudique de la sougya :
עבודה זרה כ״ב ע״א (משנה: רביעה, עריות, שפיכות דמים) · כ״ה ע״ב (סוגיית הייחוד וברייתת הדרך)
Rédaction et iyoun :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
Le seif 1 interdit, puis permet — dans le même souffle et sans transition. Cette structure est rare, et elle vient d’un choix que le Beit Yossef expose : deux Richonim permettent, pour deux raisons incompatibles, et le Mehaber n’en écrit qu’une.
« והעובד כוכבים נזהר עליה דכתיב והיו לבשר אחד יצאו בהמה וחיה שאין בשרן נעשו אחד ויש כאן לפני עור ל״ת מכשול הכי אמרינן ר״פ אין מעמידין » (ט״ז יו״ד קנ״ג ס״ק א)
« ור״ת פסק שמותר להעמיד אצלם בהמות דקי״ל שאין חשודין על הרביעה » (טור יו״ד קנ״ג)
« אומר ר״ת דסמכינן אהא דמשני ר׳ פדת בגמ׳ דמוקי מתני׳ כר״א דחייש לרביעה וברייתא דלוקחין מהם בהמה לקרבן דלא חיישינן לרביעה כרבנן ואנן קי״ל כרבנן » (בית יוסף יו״ד קנ״ג)
« והר״ן התיר מטעם אחר דהא דתנן אין מעמידין בהמה בפונדקאות העכו״ם וכן אין מוסרין בהמה לרועה שלהם ה״מ במקומות שהעכו״ם חשודים על הרביעה א״נ בסתם עכו״ם אבל עכו״ם שבמקומות שאינם חשודים בה אדרבה מכין ועונשין עליה מותר » (בית יוסף יו״ד קנ״ג)
« וכ״כ ה״ה בפכ״ב מהלכות איסורי ביאה בשם הרשב״א ז״ל שבמקומות הידועים שלא נחשדו עליה מותר לייחד » (בית יוסף יו״ד קנ״ג)
« ובמקומות שאינם חשודים בה ואדרבה מכים ועונשים עליה מותר » (שו״ע יו״ד קנ״ג:א)
« והר״ן התיר מטעם אחר דהא דתנן אין מעמידין בהמה בפונדקאות העכו״ם וכן אין מוסרין בהמה לרועה שלהם ה״מ במקומות שהעכו״ם חשודים על הרביעה א״נ בסתם עכו״ם אבל עכו״ם שבמקומות שאינם חשודים בה אדרבה מכין ועונשין עליה מותר » (בית יוסף יו״ד קנ״ג)
« וְאֵין מַעֲמִידִין בְּהֵמָה בְּפֻנְדָּקִיּוֹת שֶׁל כּוּתִים וַאֲפִלּוּ זְכָרִים אֵצֶל זְכָרִים וּנְקֵבוֹת אֵצֶל נְקֵבוֹת » (רמב״ם הלכות איסורי ביאה פרק כ״ב הלכה ה׳)
דיני יחוד ישראל וישראלית עם העובד כוכבים. ובו ד׳ סעיפים:
אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים ואין מוסרין בהמה לרועה שלהם מפני שהם חשודים על הרביעה ובמקומות שאינם חשודים בה ואדרבה מכים ועונשים עליה מותר. (ואין מוסרים להם תינוק ללמדו ספר או ללמדו אומנות דמשכי ליה למינות) (טור):
ב. לא יתייחד ישראל עם עובדי כוכבים מפני שהם חשודים על שפיכות דמים:
ג. אם נזדמן לו בדרך עובד כוכבים חגור סייף טופלו לימינו (היה לעובד כוכבים מקל בידו טופלו לשמאלו) (טור) היו עולים בעליה או יורדים בירידה לא יהא ישראל למטה והעובד כוכבים למעלה (ומ״מ טופלו קצת לימינו) (ר״ן פרק אין מעמידין) ולא ישחה לפניו לעולם. שאל לו להיכן אתה הולך אם היה צריך לילך פרסה יאמר שתי פרסאות אני הולך: הגה במקום שנהגו לילך במרחץ בלא מכנסיים אסור לילך למרחץ שרוחצים בו עובדי כוכבים ערומים אבל אם הישראל כבר במרחץ ובאו עובדי כוכבים אין צריך לצאת (מרדכי פכ״ה):
ד. לא תתייחד ישראלית עם עובד כוכבים אפי׳ הם רבי׳ ונשותיה׳ עמהם:
C’est la plus longue entrée de tout l’appareil du siman, et la question n’est écrite ni dans le seif ni dans la glose : elle naît de l’interdit lui-même. Si l’on a transgressé et laissé la bête, qu’en est-il d’elle ?
« אבל אם כבר העמידה ועבד איסורא אין שום חשש איסור לענין היתר אכילה אפילו אם היא בהמה טהורה » (ט״ז יו״ד קנ״ג ס״ק א)
« וע״כ אין בזמן הזה שום איסור לאכילה אפי׳ ברובעו ישראל בפני ב׳ עדים כיון דליכא גמר דין » (ט״ז יו״ד קנ״ג ס״ק א)
« וראיתי מי שהורה לאיסור אכילה בזה וטעות הוא » (ט״ז יו״ד קנ״ג ס״ק א)
« אבל אם כבר העמידה ועבד איסורא אין שום חשש איסור לענין היתר אכילה אפילו אם ודאי רבעה עובד כוכבים או ישראל אפילו בפני ב׳ עדים דבזה״ז ליכא גמר דין וראיתי מי שהורה לאיסור אכילה בזה וטעות הוא עכ״ל הט״ז » (באר היטב יו״ד קנ״ג ס״ק א)
« אבל ת׳ ב״ח סי״א נטה להחמיר » (באר היטב יו״ד קנ״ג ס״ק א)
« וכן כתב בתשו׳ בית יעקב סי׳ קי״ח אלא שכ׳ דמ״מ לכתחלה אסור לשוחטה כדי לאכול ממנה רק ימכור לעובדי כוכבים ובמקום שאין עובדי כוכבים אוכלים בהמה שנרבעת אסור למכור להם » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ג ס״ק א)
« אכן אם יש לחוש שהישראל יעבור וישחטנו ויאכלנו יש להתיר למכרו לעובד כוכבים » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ג ס״ק א)
« ועיין בתשובת יד אליהו סימן ל״ה שחולק עליו במ״ש דאסור לכתחלה לישראל לשחוט בהמה הנרבעת דליתא והעלה דמותרת באכילה ומצוה לשוחטה מיד דוקא ולא למכרה ולא להניחה בחיים כלל » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ג ס״ק א)
« וכתב עוד דאין לכתוב על עורה ס״ת ותפילין ומזוזות ואפילו רצועות אין ליקח ממנה » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ג ס״ק א)
La glose du Rama est brève et sa source est le Mordekhi. Mais le Mordekhi interdisait pour une raison, le Rama distingue pour une autre, et les A’haronim ne s’accordent ni sur la raison ni sur la distinction. Quatre positions se lisent sur ces deux lignes.
« במקום שנהגו לילך במרחץ בלא מכנסיים אסור לילך למרחץ שרוחצים בו עובדי כוכבים ערומים » (רמ״א יו״ד קנ״ג:ג)
« אבל אם הישראל כבר במרחץ ובאו עובדי כוכבים אין צריך לצאת » (רמ״א יו״ד קנ״ג:ג)
« והב״ח השיג ע״ז וז״ל ולא ידעתי מנין לו זה ותו דא״כ לפי טעם זה אפילו חוץ לד׳ אמות נמי אסור והרי במרדכי והגמי״י מתירין ברחוק ד׳ אמות אלא ודאי » (ש״ך יו״ד קנ״ג ס״ק א)
« הטעם הוא משום טהרה ואין חילוק בין לבוש מכנסיים או לא אלא תוך ד״א אסור אפילו לבוש מכנסיים וחוץ לד״א שרי » (ש״ך יו״ד קנ״ג ס״ק א)
« ואין אנו נוהגים להחמיר בזמן הזה ואפשר דלא אסור אלא בימיהם שהיו רגילין לילך בלא מכנסיי׳ כמ״ש האגודה פ׳ מקום שנהגו אבל האידנא לית לן בה » (ש״ך יו״ד קנ״ג ס״ק א)
« והשתא דאין טומאה וטהרה נוהג בינינו ואין אנו נזהרין ברוקן ומדרסן גם לרחוץ עמהם שרי כן נ״ל » (ש״ך יו״ד קנ״ג ס״ק א)
« אפשר דאינהו לא מיירי אלא למדת חסידות ולמי שנוהג עצמו בקדושה וטהרה אבל לא לשאר סתם ב״א » (ש״ך יו״ד קנ״ג ס״ק א)
« דבריו נמשכים אחר מה שכתב המרדכי ריש פרק כ״ה דר״ג היה רוחץ עם ההגמון וש״מ שאם נכנס למרחץ ושוב נכנס העובד כוכבים מותר לרחוץ עמו אבל אם קדם לו העובד כוכבים אסור לרחוץ עמו » (ט״ז יו״ד קנ״ג ס״ק ג)
« ותירץ בדרכי משה דבזמניהם היו העובדי כוכבים הולכים בלא מכנסיים ונראית ערוה שלהם מה שאין כן עכשיו שמכסים ערוותם » (ט״ז יו״ד קנ״ג ס״ק ג)
« וזה דבר ברור שאסור דודאי יש לחוש שיראנו ישראל ויבוא לידי הרהור » (ט״ז יו״ד קנ״ג ס״ק ג)
« ומותר בכל גווני רק שיהיה מכוסה ערותו » (ט״ז יו״ד קנ״ג ס״ק ג)
« אבל אם הוא מגולה צריך לצאת אפילו קדמו ישראל » (ט״ז יו״ד קנ״ג ס״ק ג)
« רוצה להוכיח דאסור לרחוץ במרחץ שהעובדי כוכבים רוחצי׳ בו ערומים ואין דבריו נכונים בזה » (נקודות הכסף יו״ד קנ״ג)
« והט״ז חולק על הג״ה זו ופסק דאפילו אם הישראל קדמו לעובד כוכבים אפ״ה אסור כיון דהטעם משום הרהור מה לי אם קדמו או לא » (באר היטב יו״ד קנ״ג ס״ק ב)
« אבל הש״ך כתב דבזה״ז הכל מותר אפי׳ אם העובד כוכבים קדמו רק ממדת חסידות ומי שנוהג עצמו בקדושה וטהרה יש להרחיק מזה אבל לא לשאר סתם בני אדם » (באר היטב יו״ד קנ״ג ס״ק ב)
Le seif 4 est catégorique et ne connaît aucune exception. Or la guemara, elle, en discute une : la femme importante. Comment le Mehaber peut-il ne rien en dire ? C’est ce que le Beit Yossef expose, et ce que le Chakh reprend en trois mots.
« וְלֹא תִּתְיַיחֵד אִשָּׁה עִמָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָעֲרָיוֹת » (עבודה זרה כ״ב ע״א)
« אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: בְּאִשָּׁה חֲשׁוּבָה עָסְקִינַן, דְּמִירַתְתִי מִינַּהּ » (עבודה זרה כ״ה ע״ב)
« רַב אִידִי אָמַר: אִשָּׁה כְּלֵי זַיְינָהּ עָלֶיהָ » (עבודה זרה כ״ה ע״ב)
« ופר״י דוקא באשה שאינה חשובה אבל אם היא חשובה וקרובה למלכות מותרת להתייחד שאין חוששין לא משום שפיכות דמים ולא משום ערוה » (טור יו״ד קנ״ג)
« ורש״י פי׳ דכל אשה אסורה להתייחד עם האנשים משום ערוה » (טור יו״ד קנ״ג)
« ופסק הרא״ש הלכה כרב אידי משום דתניא כוותיה » (בית יוסף יו״ד קנ״ג)
« והרי״ף השמיט כל זה נראה שהוא מפרש כפרש״י » (בית יוסף יו״ד קנ״ג)
« וכ״נ שהוא דעת הרמב״ם ז״ל שגם הוא סתם לאסור בפרק כ״ב מהלכות איסורי ביאה » (בית יוסף יו״ד קנ״ג)
« אפילו היא חשובה קרובה למלכות כ״כ ב״י לדעת רש״י והרי״ף והרמב״ם וכ״כ הב״ח » (ש״ך יו״ד קנ״ג ס״ק ב)
« וכב״י והאחרונים דוקא עם אנשים אבל עם נשים אף לפירש״י » (ש״ך יו״ד קנ״ג ס״ק ג)
« לאו למימרא דבעי׳ תרתי שיהיו רבי׳ וגם שיהיו נשותיהם עמהם אלא היינו לומר שבישראל בחד מהני גווני שרי שאם אשתו עמו אפי׳ א׳ מותר ואם הם רבים אפי׳ אין נשותיהם עמהם מותר » (בית יוסף יו״ד קנ״ג)
« דבהיתר שתלוי במה שהם רבים לא מהני אלא בכשרים אבל לא בפרוצים אבל ההיתר השני שמחמת נשותיהם עמהם מהני בישראל אפי׳ בפרוץ ואפי׳ אין שם אלא הוא לבדו » (ט״ז יו״ד קנ״ג ס״ק ד)
« וכאן בעובד כוכבים לא מהני אלו תרתי » (ט״ז יו״ד קנ״ג ס״ק ד)
« דבכה״ג אפילו בישראל פריצי שרי כמו שנתבאר בא״ע סימן כ״ב ס״ה » (ש״ך יו״ד קנ״ג ס״ק ד)
Le seif 3 semble descriptif, presque pratique. Il tranche pourtant une divergence de tannaïm, et il la tranche autrement que le Rambam. Le Beit Yossef est le seul à le dire.
« יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ גּוֹי בַּדֶּרֶךְ — טוֹפְלוֹ לִימִינוֹ » (עבודה זרה כ״ה ע״ב)
« רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: בְּסַיִיף — טוֹפְלוֹ לִימִינוֹ, בְּמַקֵּל — טוֹפְלוֹ לִשְׂמֹאלוֹ » (עבודה זרה כ״ה ע״ב)
« אם נזדמן לו בדרך עובד כוכבים חגור סייף טופלו לימינו » (שו״ע יו״ד קנ״ג:ג)
« היה לעובד כוכבים מקל בידו טופלו לשמאלו » (רמ״א יו״ד קנ״ג:ג)
« פָּגַע עַכּוּ״ם בַּדֶּרֶךְ מַחְזִירוֹ לִימִינוֹ » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק י״ב הלכה ז׳)
« ודע דזה שכתב רבינו הוא כדברי ר׳ ישמעאל בנו של ר״י בן ברוקה אבל ת״ק פליג עליה וסבר דלעולם טופלו לימינו והרמב״ם בפי״ב מהלכות רוצח פסק כת״ק » (בית יוסף יו״ד קנ״ג)
« ואם נזדמן לו בדרך אם העכו״ם חגור סייף טופלו לימינו כדי שתהא ימינו קרובה לסייף העכו״ם שהיא חגורה לו על שמאלו » (טור יו״ד קנ״ג)
« ואם העכו״ם יש לו מקל בידו טופלו לשמאלו » (טור יו״ד קנ״ג)
« היו עולים בעליה או יורדים בירידה לא יהא ישראל למטה והעובד כוכבים למעלה » (שו״ע יו״ד קנ״ג:ג)
« ומ״מ טופלו קצת לימינו » (רמ״א יו״ד קנ״ג:ג)
« אֶלָּא יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה וְעַכּוּ״ם לְמַטָּה שֶׁמָּא יִפּל עָלָיו לַהֲמִיתוֹ » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק י״ב הלכה ז׳)
« שְׁאָלוֹ לְהֵיכָן הוֹלֵךְ — יַרְחִיב לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ, כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה יַעֲקֹב אָבִינוּ לְעֵשָׂו הָרָשָׁע » (עבודה זרה כ״ה ע״ב)
« אִם שְׁאָלוֹ לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ יַרְחִיב לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁהִרְחִיב יַעֲקֹב לְעֵשָׂו » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק י״ב הלכה ח׳)
« שאל לו להיכן אתה הולך אם היה צריך לילך פרסה יאמר שתי פרסאות אני הולך » (שו״ע יו״ד קנ״ג:ג)
C’est le principe qui rend le siman lisible, et il est vérifiable dans le Mishné Torah : le Rambam n’a pas rassemblé cette matière en un seul endroit. Il l’a répartie selon la crainte, et la répartition est exactement celle de la michna.
« וְאֵין מַעֲמִידִין בְּהֵמָה בְּפֻנְדָּקִיּוֹת שֶׁל כּוּתִים וַאֲפִלּוּ זְכָרִים אֵצֶל זְכָרִים וּנְקֵבוֹת אֵצֶל נְקֵבוֹת » (רמב״ם הלכות איסורי ביאה פרק כ״ב הלכה ה׳)
« וְכֵן אֵין מוֹסְרִין תִּינוֹק יִשְׂרָאֵל לְכוּתִי לְלַמְּדוֹ סֵפֶר וּלְלַמְּדוֹ אָמָּנוּת. מִפְּנֵי שֶׁכֻּלָּן חֲשׁוּדִין עַל מִשְׁכַּב זָכוּר » (רמב״ם הלכות איסורי ביאה פרק כ״ב הלכה ה׳)
« אֲבָל לֹא תִּתְיַחֵד יִשְׂרְאֵלִית עִם הַכּוּתִי וְאַף עַל פִּי שֶׁאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ שֶׁאֵין אִשְׁתּוֹ שֶׁל כּוּתִי מְשַׁמַּרְתּוֹ וְאֵין לָהֶן בּוּשָׁה » (רמב״ם הלכות איסורי ביאה פרק כ״ב הלכה ד׳)
« וְכֵן אָסוּר לִיהוּדִי לְהִתְיַחֵד עִם הָעַכּוּ״ם מִפְּנֵי שֶׁהֵן חֲשׁוּדִים עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק י״ב הלכה ז׳)
« פָּגַע עַכּוּ״ם בַּדֶּרֶךְ מַחְזִירוֹ לִימִינוֹ » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק י״ב הלכה ז׳)
« אֶלָּא יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה וְעַכּוּ״ם לְמַטָּה שֶׁמָּא יִפּל עָלָיו לַהֲמִיתוֹ » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק י״ב הלכה ז׳)
« אִם שְׁאָלוֹ לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ יַרְחִיב לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁהִרְחִיב יַעֲקֹב לְעֵשָׂו » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק י״ב הלכה ח׳)
« וְכֵן אֵין מוֹסְרִין תִּינוֹק יִשְׂרָאֵל לְכוּתִי לְלַמְּדוֹ סֵפֶר וּלְלַמְּדוֹ אָמָּנוּת. מִפְּנֵי שֶׁכֻּלָּן חֲשׁוּדִין עַל מִשְׁכַּב זָכוּר » (רמב״ם הלכות איסורי ביאה פרק כ״ב הלכה ה׳)
« ואין מוסרים להם תינוק ללמדו ספר או ללמדו אומנות דמשכי ליה למינות » (רמ״א יו״ד קנ״ג:א)
« ולא היו מוסרין להם תינוק ללמדו ספר או אומנות » (טור יו״ד קנ״ג)
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · Siman קנ״ג · ♥ Soutenir