סימן קנ״ה — אם מותר להתרפאות מעובד כוכבים

1. היסוד : שלוש שאלות, שלושה דינים

המשנה, והמידה שהסעיף נוקט :

« מִתְרַפְּאִין מֵהֶן רִיפּוּי מָמוֹן, אֲבָל לֹא רִיפּוּי נְפָשׁוֹת » (עבודה זרה כ״ז ע״א)

« כל מכה וחולי שיש בהם סכנה שמחללים עליהם שבת אין מתרפאים מעובד כוכבים שאינו מומחה לרבים » (שו״ע יו״ד קנ״ה:א)

« דחיישינן לשפיכת דמים » (שו״ע יו״ד קנ״ה:א)

2. שלוש שאלות הבדיקה

« ואין מתירין שום דבר איסור לחולה אם יוכל לעשות הרפואה בהיתר כמו באיסור אע״פ שצריך לשהות קצת קודם שימצא ההיתר מאחר שאין סכנה בדבר » (רמ״א יו״ד קנ״ה:ג)

3. לוח־אב — שלושת הסעיפים משפט אחר משפט

4. המרפא : חשבון מה יש לו להפסיד

« בְּרוֹפֵא מוּמְחֶה, דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אִם הָיָה מוּמְחֶה לְרַבִּים — מוּתָּר » (עבודה זרה כ״ז ע״א)

« שאינו מומחה לרבים. אבל מומחה דהיינו אומן לא מרע אומנתיה » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק ג)

« וכ״ז כשאינו מומחה לרבים אבל אם הוא מומחה לרבים מתרפאין ממנו בכל דבר דלא מרע נפשיה » (טור יו״ד קנ״ה)

« דכיון דאין ברפואה זו אומנות אם ימיתנו לא יתלו הדבר בחסרון ידיעתו אלא יאמרו בלאו הכי הגיע זמנו למות או ששונאו היה והמיתו ולא מרע נפשיה לגבי אחרים » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק א)

« משמע דעת המחבר דאם אין בו סכנה בכל ענין מותר וכדפי׳ רש״י ורי״ף ורמב״ם » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק א)

« אבל הרא״ש וטור פסקו דבדבר שאין בו חולי ואין בו סכנה כמו הקזה וכה״ג לא יתרפא ממנו » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק א)

« וכל המקיזים דם הוו מומחים לענין הקזה » (רמ״א יו״ד קנ״ה:א)

5. חיי שעה : הספק חמור מן הוודאי

« סָפֵק חַי סָפֵק מֵת — אֵין מִתְרַפְּאִין מֵהֶן, וַדַּאי מֵת — מִתְרַפְּאִין מֵהֶן » (עבודה זרה כ״ז ע״ב)

« הָאִיכָּא חַיֵּי שָׁעָה! לְחַיֵּי שָׁעָה לָא חָיְישִׁינַן » (עבודה זרה כ״ז ע״ב)

« ואפילו הוא ספק חי ספק מת אין מתרפאים ממנו אבל אם הוא ודאי מת מתרפאים ממנו » (שו״ע יו״ד קנ״ה:א)

« דלחיי שעה לא חיישינן בהא » (שו״ע יו״ד קנ״ה:א)

« כתבו התוספות והא דאמרינן ביומא מפקחין עליו הגל בשבת לחוש לחיי שעה » (ט״ז יו״ד קנ״ה ס״ק ב)

« הכא והתם עבדינן לטובתו דהתם אם לא תחוש ימות והכא אם תחוש ולא יתרפא ממנו ודאי ימות וכאן שבקינן הודאי מיתה ועבדינן הספק » (ט״ז יו״ד קנ״ה ס״ק ב)

והראיה שאין כאן זלזול : המין, שבו הדין מתהפך.

« לֹא יִשָּׂא וְיִתֵּן אָדָם עִם הַמִּינִין, וְאֵין מִתְרַפְּאִין מֵהֶן אֲפִילּוּ לְחַיֵּי שָׁעָה » (עבודה זרה כ״ז ע״ב)

« וכתב הרא״ש דהמינים אפילו הוא מומחה לרבים אין מתרפאין מהן אפילו לחיי שעה משום דמינות משכא לפי שהם מזכירים בלחש שם כו״ם » (בית יוסף יו״ד קנ״ה)

« ואם הוא אפיקורוס אפי׳ סתם לחש אסור שודאי מזכיר שם אלילים » (שו״ע יו״ד קנ״ה:א)

« אפיקורוס. עובד כוכבים אפי׳ הוא מומחה לרבים. הרא״ש » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק ח)

6. השכר : הרמ״א, המהרש״ל, וקיום הש״ך

« וי״א דכל זה אינו אסור אלא כשהעובד כוכבים עושה בחנם אבל אם עושה בשכר בכל ענין מותר דחייש לפסידא דאגריה » (רמ״א יו״ד קנ״ה:א)

« וכן נהגו להקל » (רמ״א יו״ד קנ״ה:א)

« כתוב בהג״א פרק אין מעמידין נראה בעיני דכל זה מדברו בחנם אבל בשכר הכל שרי דחייש להפסידא דאגריה ולא קטיל ליה » (בית יוסף יו״ד קנ״ה)

« ומהרש״ל כ׳ ע״ז חידוש הוא דש״ס סתמא קאמר וגם גדולה השנאה כו׳ דלא חייש לשכרו היכא דליכא למיחש למירע חזקתו וכן דעת רוב המחברים ועיקר » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק ו)

« ופרש״י דלא קטיל דחייש לפסידא דאגריה אלמא דס״ל לש״ס דבשכר שרי » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק ו)

« אלא מפני שהם חשודים על ש״ד אסור וכל שבשכר לא מפסיד אגריה » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק ו)

« וכל זה ברור ונמצא דברי הרב עולים כהוגן » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק ו)

« ואחריו נמשך הב״ח אבל הש״ך השיג עליהם ומסיק דהעיקר כדעת הרמ״א » (באר היטב יו״ד קנ״ה ס״ק ג)

7. הדיבור : שם האליל, ומה שהוא משמיע

« עובד כוכבים שבא לרפאות את ישראל ואמר ליה קח ממים אלו או מאילן פלוני שהם של אלילים אסור » (שו״ע יו״ד קנ״ה:ב)

« אבל אם אמר לו קח ממים אלו או מאילן זה ולא הזכיר לו שם אלילי » (שו״ע יו״ד קנ״ה:ב)

« אעפ״י שאין מאותם מים ואותו אילן מצויים אלא של אלילים מותר כיון שלא תלה הרפואה במה שהם אלילים » (שו״ע יו״ד קנ״ה:ב)

« ונראה כוונתו דבודאי בהזכרת שם אליל לחוד אין איסור דלסימן בעלמא נקטיה לידע היכן אותן המים בנמצא » (ט״ז יו״ד קנ״ה ס״ק ג)

« א׳ הוא כשאותן מים או אילן מצויין יותר והעובד כוכבים אומר קח מאלו אסור אפי׳ לא אמר בפירוש קח מאלו של אליל » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק ט)

« הב׳ הוא כשאין מצוי אלו ואמר קח מאלו של אליל נמי אסור ואין היתר אלא כשאין מצוי יותר וגם לא אמר קח מאלו כו׳ דלא כהש״ע ודלא כהדרישה » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק ט)

« ולפעד״נ גם דעת הדרישה כן גם המחבר נראה שמודה לזה » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק ט)

« כתב הב״ח מיהו אפילו אינו אומר בפירוש אלא שכך אנו למדין ממשמעות דבריו והוא על ב׳ דרכים » (באר היטב יו״ד קנ״ה ס״ק ה)

« ויש אוסרים גם בזה אפילו באומר לו הבא עלים סתם והביא לו מעצי אשרה » (שו״ע יו״ד קנ״ה:ב)

« ויש אוסרין כו׳. והסכמת הפוסקים כסברא הראשונה וכ״פ האו״ה שם » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק י״א)

« אבל אם בא לרפאותו בלחש מותר והוא שלא ידע שמזכיר שם אלילים » (שו״ע יו״ד קנ״ה:א)

« בלחש מותר. שאין בו סכנה » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק ז)

« וכן אסור ללמוד ממנו לחש » (רמ״א יו״ד קנ״ה:א)

8. החומר : שני צירי סעיף ג׳

« אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בַּכֹּל מִתְרַפְּאִין, חוּץ מֵעֲצֵי אֲשֵׁירָה » (פסחים כ״ה ע״א)

« כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בַּכֹּל מִתְרַפְּאִין, חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת » (פסחים כ״ה ע״א)

« אֲמַר לֵיהּ: הַאי אִישָּׁתָא צְמִירְתָּא נָמֵי כִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה דָּמְיָא. אִיכָּא דְאָמְרִי, אֲמַר לֵיהּ: מִידֵּי דֶּרֶךְ הֲנָאָה קָא עָבֵידְנָא » (פסחים כ״ה ע״ב)

« וּמִתְרַפְּאִין בְּכָל אִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה בִּמְקוֹם סַכָּנָה חוּץ מֵעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכַת דָּמִים שֶׁאֲפִלּוּ בִּמְקוֹם סַכָּנָה אֵין מִתְרַפְּאִין בָּהֶן » (רמב״ם הלכות יסודי התורה פרק ה׳ הלכה ו׳)

« בשאר איסורים מתרפאים במקום סכנה אפי׳ דרך הנאתן ושלא במקום סכנה כדרך הנאתן אסור » (שו״ע יו״ד קנ״ה:ג)

« שלא כדרך הנאתן מותר חוץ מכלאי הכרם ובשר בחלב שאסורים אפילו שלא כדרך הנאתן אלא במקום סכנה » (שו״ע יו״ד קנ״ה:ג)

« לצורך רפואה אבל שלא לצורך רפואה אפי׳ שלא כדרך הנאתן אסור הרא״ש פרק כל שעה ופשוט הוא » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק י״ג)

« והיינו באיסורי הנאה אבל באיסורי אכילה שרי כדאי׳ בפוסקים » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק י״ג)

« עיין במשנה למלך פ״ה מיסודי תורה דדוקא אם המאכל מצד עצמו היא שלא כדרך הנאתן שמעורב בו דבר מר או חם ביותר » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ה ס״ק ו)

« אבל אם המאכל מצד עצמו הוא טוב אלא שהוא אוכל אכילה גסה וכיוצא נסתפק שם » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ה ס״ק ו)

« וכ׳ דאף אם נאמר לקולא מ״מ אסור לבלוע מאיסורי תורה לרפואה במקום דליכא סכנה » (פתחי תשובה יו״ד קנ״ה ס״ק ו)

9. איסורי דרבנן והיין בזמן הזה

« י״א דכל איסורי הנאה מדרבנן מותר להתרפאות בהן אפילו חולה שאין בו סכנה » (רמ״א יו״ד קנ״ה:ג)

« ואפי׳ יין נסך בזמן הזה מותר להתרפאות בו ולעשות ממנו מרחץ אע״פ שהוא כדרך הנאתן » (רמ״א יו״ד קנ״ה:ג)

« ובלבד שלא יאכל וישתה האיסור הואיל ואין בו סכנה » (רמ״א יו״ד קנ״ה:ג)

« וכל שכן דמותר לזלף יין על גבי אש דאפי׳ לבריא מותר דריחא לאו מילתא היא » (רמ״א יו״ד קנ״ה:ג)

« מותר לשרוף שרץ או שאר דבר איסור ולאכלו לרפואה אפילו חולה שאין בו סכנה חוץ מבעצי עבודת כוכבי » (רמ״א יו״ד קנ״ה:ג)

« וכל חולה שמאכילין (לו) איסור צריכים שתהא הרפואה ידועה או על פי מומחה » (רמ״א יו״ד קנ״ה:ג)

« כלו׳ דעובדי כוכבים בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן וכדלעיל סימן קכ״ג וקכ״ד וכמה דוכתי » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק ט״ז)

« וכ״כ הריב״ש סי׳ נ״ה דסתם יינם דינו כדין עצי עבודת כוכבים והיינו לדין הש״ס ונ״מ במקום שהגוים שם עובדי עבודת כוכבים הן » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק ט״ז)

« ולעשות ממנו מרחץ לחולה. אבל לבריא לא דסיכה בכלל שתיה או״ה שם » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק י״ז)

« אפי׳ הוא מאיסורי הנאה דקי״ל כל הנשרפין אפרן מותר חוץ מעצי עבודת כוכבים ויי״נ ריב״ש סי׳ רכ״ה וכן נראה דעת הרב » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק י״ט)

« אבל לחולה מותר דעובדי כוכבים בזה״ז לאו עובדי עבודת כוכבים הן » (באר היטב יו״ד קנ״ה ס״ק ח)

« ואפילו איסורי הנאה דקי״ל כל הנשרפין אפרן מותר חוץ מעצי עבודת כוכבים ויי״נ. ריב״ש » (באר היטב יו״ד קנ״ה ס״ק ט)

« הרפואה ידועה כו׳. עיין בא״ח סי׳ שכ״ח ותרי״ח » (ש״ך יו״ד קנ״ה ס״ק כ)

« ידועה. ע״פ מה שנתבאר בא״ח סימן שכ״ח וסימן תרי״ח » (באר היטב יו״ד קנ״ה ס״ק י)

10. כללי יסוד, סימן זיכרון, מכשולים וכרטיס סיכום

חמישה כללי יסוד

1. אין ״סכנה״ שווה בסעיף א׳ ובסעיף ג׳. בסעיף א׳ היא מחמירה ובסעיף ג׳ מקילה.
2. לא הטוב מגן אלא התועלת. המומחיות, השכר והחזקה — שלוש צורות ליסוד אחד.
3. הספק חמור מן הוודאי, שהדין הולך אחר תועלת החולה ולא אחר עוצמת הסיכון.
4. בסעיף ב׳ הדיבור מכריע — והב״ח דרך הש״ך מוסיף את מה שהדיבור משמיע.
5. אין מתירים איסור כל עוד דרך ההיתר פתוחה, וכל שאין סכנה. זו שורתה האחרונה של ההגהה, והיא מכריעה על כל הסימן.

ארבעה מכשולים רגילים

1. לחשוב שהסימן עוסק בכשרות. הרמב״ם מציבו בהלכות שמירת נפש וביסודי התורה, ולעולם לא במאכלות אסורות.
2. לחשוב שוודאי מיתה חמור מספק. ההיפך הוא הנכון, והט״ז (ס״ק ב) מבאר מדוע.
3. לחשוב ש״שלא כדרך הנאתן״ מתיר הכול. הש״ך (ס״ק י״ג) מעמיד שני גבולות : רק לצורך רפואה ורק באיסורי הנאה.
4. לשכוח את שורתה האחרונה של ההגהה. כל היתרי סעיף ג׳ נדחים מפני קיומה של דרך היתר — כל שאין סכנה.