שלושה סעיפים וארבע סוגיות: מה נפסק מן המשנה; מה מועילה המראה; עד היכן מגעת חומרת הרמ״א; ועל מה נסמך המנהג להקל.
נושא: הסתפרות מעובד כוכבים — הסכנה, המראה, והבלורית
מקור: שולחן ערוך יורה דעה סימן קנ״ו
עריכה: הרב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
הסימן עומד בתוך סימני עבודה זרה, ושני סעיפיו הראשונים אינם מהם. זה הדבר הראשון שיש להעמיד, שכן הוא מכריע את כל השאר.
« וְאָסוּר לְהִסְתַּפֵּר מֵהֶן בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד שֶׁמָּא יַהַרְגֶנּוּ » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק י״ב הלכה י״א)
« אִם הָיָה אָדָם חָשׁוּב מֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁמִּתְיָרֵא לְהָרְגוֹ » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק י״ב הלכה י״א)
« וְאִם דִּמָּה לְעַכּוּ״ם שֶׁהוּא אָדָם חָשׁוּב כְּדֵי שֶׁיְּפַחֵד מִמֶּנּוּ וְלֹא יַהַרְגֶנּוּ הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהִסְתַּפֵּר מִמֶּנּוּ » (רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק י״ב הלכה י״א)והטור אומר אותו דבר בשלוש תיבות:
« אין מסתפרין מהעכו״ם שמא יהרגנו » (טור יו״ד קנ״ו)והמחבר אינו כותבו — אך נוטל את שני ההיתרים כלשונם.
« אבל בייחוד ממש לא איצטריך דתיפוק ליה אף בלא מסתפר אסור להתייחד עמהם משום שפיכת דמים » (ש״ך יו״ד קנ״ו ס״ק א)
אם מותר להסתפר מעובד כוכבים. ובו ג׳ סעיפים:
אין מסתפרין מהעובד כוכבים אלא במקום שמצויין בני אדם או אם אותו העובד כוכבים מדמה שאותו ישראל הוא אדם חשוב: הגה ויש מחמירים שלא להסתפר מעובד כוכבים אפילו במקום רבים בתער אם לא שיראה במראה (תוספות ומרדכי פא״מ) ונהגו להקל כסברא ראשונה:
ב. אסור לאיש להסתכל במראה משום לא ילבש גבר אלא אם כן משום רפואה כגון שחושש בעיניו או שמספר עצמו או אם מסתפר מן העובד כוכבים בינו לבינו וכדי ליראות אדם חשוב מותר לראות במראה: הגה וי״א הא דאסור לראות במראה היינו דוקא במקום דאין דרך לראות במראה רק נשים ואית ביה משום לא ילבש גבר אבל במקום שדרך האנשים לראות ג״כ במראה מותר (ר״ן פא״מ) ואפי׳ במקום שנהגו להחמיר אם עושה לרפואה שמאיר עיניו או שעושה להסיר הכתמים מפניו או נוצות מראשו שרי (סמ״ג בשם הר״ר זעלקיל) וכן נהגו ועיין לקמן סימן קפ״ב:
ג. ישראל המספר את העובד כוכבים כיון שהגיע סמוך לבלוריתו ג׳ אצבעות מכל רוח שומט ידו וכן הקרחה שעושים כהני עבודת כוכבים אסור לישראל לעשות להם:
« וְאֵין מִסְתַּפְּרִין מֵהֶן בְּכׇל מָקוֹם, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מוּתָּר, אֲבָל לֹא בֵּינוֹ לְבֵינוֹ » (עבודה זרה כ״ז ע״א)הבית יוסף פוסק
« תנן אין מסתפרין מהם בכל מקום דר״מ וחכ״א בר״ה מותר אבל לא בינו לבינו » (בית יוסף יו״ד קנ״ו)
« וידוע שהלכה כחכמים וכן פסק הרמב״ם ז״ל » (בית יוסף יו״ד קנ״ו)
« והלכה למעשה דאסור להסתפר מעובד כוכבים אלא אם כן רואה ואפילו ברשות הרבים » (תוספות עבודה זרה כ״ט ע״א)
« אלא שהתוס׳ כתבו דהלכה למעשה אסור להסתפר מעכו״ם אא״כ רואה ואפילו בר״ה » (בית יוסף יו״ד קנ״ו)
« ואין נראה כן דעת הפוסקים וצ״ל דאף התוס׳ לא כתבוה אלא לומר שטוב לנהוג כך » (בית יוסף יו״ד קנ״ו)ומה שהוציאו התוספות ממעשה רב חנא אינו פסק נגד חכמים: הוא ההערה שרב חנא עצמו הצטער על שעבר על דברי ר״מ.
« אָמַר: תֵּיתֵי לִי דַּעֲבַרִי אַדְּרַבִּי מֵאִיר » (עבודה זרה כ״ט ע״א)
« יִשְׂרָאֵל הַמִּסְתַּפֵּר מִגּוֹי רוֹאֶה בַּמַּרְאָה, וְגוֹי הַמִּסְתַּפֵּר מִיִּשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לִבְלוֹרִיתוֹ שׁוֹמֵט אֶת יָדוֹ » (עבודה זרה כ״ט ע״א)
« לְעוֹלָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וְכֵיוָן דְּאִיכָּא מַרְאָה — מִתְחֲזֵי כְּאָדָם חָשׁוּב » (עבודה זרה כ״ט ע״א)
« ומשמע שאם הוא ניכר לאדם חשוב אף ע״פ שאינו רואה במראה מותר » (בית יוסף יו״ד קנ״ו)
« ונראה דלא בעי להיות רואה במראה אלא כשהוא מסתפר בינו לבינו אבל בר״ה בכל גווני מותר » (בית יוסף יו״ד קנ״ו)התוספות כצד (ב), לפחות להנהגה
« והלכה למעשה דאסור להסתפר מעובד כוכבים אלא אם כן רואה ואפילו ברשות הרבים » (תוספות עבודה זרה כ״ט ע״א)
« וכן אם הוא מסתכל במראה מותר שאז נראה כאדם חשוב וירא לעשות לו רעה » (טור יו״ד קנ״ו)נמצא שההבדל בסדר בין הטור למחבר אינו הבדל של ניסוח: זו החקירה עצמה, כתובה במבנה הסימן.
הגהת הרמ״א נוקטת בתער, וכל נושאי הכלים אוחזים בתיבה זו.
« ודוקא בתער דשכיח ביה הזיקא בקל אבל במספרים לא שכיח בהו הזיקא שרי אם יש עמו אחר » (תוספות עבודה זרה כ״ט ע״א)
« דשכיחא היזקא אבל במספריים דלא שכיח היזקא שרי אם יש עמו אחר » (ש״ך יו״ד קנ״ו ס״ק א)הט״ז
« אבל במספריים לא שכיחא בהו היזקא ושרי » (ט״ז יו״ד קנ״ו ס״ק א)הבאר היטב
« דשכיחא היזקא אבל במספריים דלא שכיחא היזקא שרי אם יש עמו אחר » (באר היטב יו״ד קנ״ו ס״ק א)
« ופי׳ הב״ח דאם אין עמו אחר בלא״ה אסור להתייחד עם העובד כוכבי׳ (כדלעיל סי׳ קנ״ג ס״ב) עכ״ל » (ש״ך יו״ד קנ״ו ס״ק א)נמצא שנוכחות האחר אינה תנאי שהוסיף הש״ך על סעיף א׳, אלא הזכרת איסור העומד ממילא. ואין שתיקת הט״ז מתירה דבר: אינו אלא מפרש את תיבת בתער שבהגהה, ואינו צריך לשנות את סימן קנ״ג · 153.
« ונראה הא דנהגו להקל היינו משום דאנו נותנים להם שכר וכתב הגה״א דבשכר מותר עכ״ל » (ש״ך יו״ד קנ״ו ס״ק ב)
« וקשה א״כ מאי ונהגו להקל כסברא הראשונה » (ש״ך יו״ד קנ״ו ס״ק ב)כלומר: אילו היה המנהג להקל תלוי בשכר, לא היה זה כסברא הראשונה אלא טעם שלישי הזר למשנה. והרמ״א כתב כסברא ראשונה, ואין שתי תיבות אלו נדחות.
« אלא ר״ל דסברא הראשונה מתיר במקום שבני אדם מצויין שם אפי׳ בלא מראה וע״ז סמכו להקל » (ש״ך יו״ד קנ״ו ס״ק ב)
« וכן הוא הסכמת הפוסקים כמ״ש בבית יוסף » (ש״ך יו״ד קנ״ו ס״ק ב)סברא ראשונה — היא סברת חכמים והיא סברת המחבר — מתירה משיש שם רבים, בלא לדרוש מראה. נמצא המנהג להקל אינו פרצה אלא עצם דין סעיף א׳, המוחזק כנגד חומרת התוספות.
« ואותן בני אדם שמסתפרים מן העובד כוכבים בינם לבין עצמן לאו שפיר עבדי דבלא״ה אסור להתייחד עמהן כ״ש במסתפר » (ש״ך יו״ד קנ״ו ס״ק ב)
« וְלֹא־יִלְבַּ֥שׁ גֶּ֖בֶר שִׂמְלַ֣ת אִשָּׁ֑ה » (דברים כ״ב:ה)
« ונראה כי הטעם משום לא ילבש גבר שמלת אשה דמתרגם לא יתקן גבר בתיקוני אתתא » (תוספות עבודה זרה כ״ט ע״א)
« ומיהו אינו אסור כ״א להתנאות דעבר משום לא ילבש גבר אבל להסתפר ולגלח ולראות במראה שלא יחבל בעצמו או משום מיחוש עינים ודאי מותר » (תוספות עבודה זרה כ״ט ע״א)הר״ן, בלשון הבית יוסף: האיסור תלוי במנהג המקום
« והר״ן חילק בענין אחר דבמקום שרגילין האנשים להסתכל במראה כמו הנשים מותר דתו ליכא משום לא ילבש גבר שמלת אשה » (בית יוסף יו״ד קנ״ו)
« וְלֹא יַעֲדֶה אִישׁ עֲדִי אִשָּׁה כְּגוֹן שֶׁיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי צִבְעוֹנִין וַחֲלִי זָהָב בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לוֹבְשִׁין אוֹתָן הַכֵּלִים וְאֵין מְשִׂימִים אוֹתוֹ הַחֲלִי אֶלָּא נָשִׁים הַכּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה י׳)הכל כמנהג המדינה — הוא קנה המידה של הר״ן, כתוב בעצם גדר האיסור, קודם כל שימוש במראה.
« עַכּוּ״ם שֶׁהָיָה מִסְתַּפֵּר מִיִּשְׂרָאֵל כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לִבְלוֹרִיתוֹ קָרוֹב שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת לְכָל רוּחַ שׁוֹמֵט אֶת יָדוֹ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״א הלכה ב׳)
« אֵין הוֹלְכִין בְּחֻקּוֹת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְלֹא מִדַּמִּין לָהֶן לֹא בְּמַלְבּוּשׁ וְלֹא בְּשֵׂעָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״א הלכה א׳)
« ועכו״ם המסתפר בישראל כיון שהגיע סמוך לבלוריתו ג׳ אצבעות מכל רוח שומט ידיו » (בית יוסף יו״ד קנ״ו)
« וכן הקרחה שעושין למשמשין אסור לעשות להם » (טור יו״ד קנ״ו)
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן קנ״ו · 156 · ♥ תמכו בנו