שלושה סעיפים. הסימנים שלפניו עסקו במגע היום־יומי ; זה עובר אל הברירה הקשה, ומסדרה בשלושה מדדים ובשלוש יוצאות מן הכלל
חזרה מסודרת, טבלאות, שינון מהיר
הראיה הברורה היא הדוגמה שבחרה הגמרא. לא עבירה חמורה נקטה, אלא רצועת מנעל — כלומר דבר שאינו מצוה כלל.
« אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד, לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בְּצִינְעָא, אֲבָל בְּפַרְהֶסְיָא אֲפִילּוּ מִצְוָה קַלָּה – יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבוֹר » (סנהדרין ע״ד ע״א)
« אֲפִילּוּ לְשַׁנּוֹיֵי עַרְקְתָא דִּמְסָאנָא » (סנהדרין ע״ד ע״ב)
והיוצא מן הכלל שכנגדו מאשר זאת מן הצד השני : שלוש העבירות אינן יודעות אף אחד מן המדדים, לפי שאינן אסורות בתורת חילול השם אלא מפני חומר עצמן.
« דטעמא משום דהני לאו משום חלול השם הוא דאסירי אלא מפני חומר עצמן הלכך בכל ענין אסירי » (בית יוסף יו״ד קנ״ז)
| סעיף | המחבר | הרמ״א | נושאי הכלים |
|---|---|---|---|
| א | הכלל, שלוש היוצאות מן הכלל, ושלושת המדדים | הממון, מצות עשה, עושה ונעשה, אביזרייהו, מסירת יחיד, ודינו של מי שעבר | ש״ך ס״ק א–ט״ו · ט״ז ס״ק א–ט׳ · פתחי תשובה ס״ק א–י״ז |
| ב | אין אומרים שהוא עובד כוכבים ; ומותר לשנות מלבוש | כלאים, לשון דמשתמע לתרי אפין, הטעיה — ו״רק במקום סכנה״ | ש״ך ס״ק ט״ז–י״ט · ט״ז ס״ק י׳ · פתחי תשובה ס״ק י״ח |
| ג | מי שנתחייב מיתה מותר לברוח לבית עבודת כוכבים | בשעת הגזרה יש אוסרים ; ועיין סימן ק״נ · 150 | ט״ז ס״ק י״א — שני טעמים, והפניה לסימן קנ״ה · 155 |
« לִקְטְלוּךָ וְלָא תִּיקְטוֹל. מִי יֵימַר דִּדְמָא דִּידָךְ סוּמָּק טְפֵי? דִּילְמָא דְּמָא דְּהוּא גַּבְרָא סוּמָּק טְפֵי » (סנהדרין ע״ד ע״א)
| המדד | שיעורו | מה הוא משנה | מקור |
|---|---|---|---|
| צינעה / פרהסיא | עשרה מישראל היודעים | מהפך כל עבירה שאינה משלוש | סנהדרין ע״ד ע״ב · ש״ך ס״ק ד · פתחי תשובה ס״ק ז |
| להעבירו על דת / להנאתו | מה שהאנס מבקש | בלא כוונת העברה אין הדין נוהג חוץ מן השלוש | סנהדרין ע״ד ע״ב · רמ״א יו״ד קנ״ז:א · ש״ך ס״ק ב |
| שעת הגזרה | גזרה על ישראל לבדם | מרחיבה את החומרה עד מנהג בעלמא — אך רק בלא תעשה | סנהדרין ע״ד ע״א · רמב״ם הלכות יסודי התורה פרק ה׳ הלכה ג · ש״ך ס״ק ו |
| עשה / לא תעשה | קיום שנמנע, או מעשה שנעשה | העשה יוצא מן הכלל — והממון הולך אחר אותה חלוקה | רמ״א יו״ד קנ״ז:א · ט״ז ס״ק ד · ש״ך ס״ק ג |
| מעשה / קרקע עולם | עושה או נעשה | הגבול היחיד הנוהג בתוך השלוש | סנהדרין ע״ד ע״ב · רמ״א יו״ד קנ״ז:א · ש״ך ס״ק ט |
| במה | דעה א׳ | דעה ב׳ | מה שמוצג כאן |
|---|---|---|---|
| למסור נפשו במקום שדינו לעבור | המחבר : רשאי | הרמב״ם, והב״ח אחריו : מתחייב בנפשו | ש״ך ס״ק א : המחלוקת עומדת, ומורים לפי הענין |
| להחמיר כשאין האנס מתכוון אלא להנאתו | רבינו ירוחם : אסור, חובל בעצמו | הפרישה : בפרהסיא רשאי | ש״ך ס״ק ב : כשהשעה צריכה לכך, הכול מודים |
| האם שעת הגזרה מבטלת את מדד הכוונה ? | הב״ח : כן — ואפילו להנאתו, יהרג ואל יעבור | הש״ך ס״ק ז והט״ז ס״ק ג : לא | שני תירוצים : הט״ז מלשון הרמב״ם, והש״ך מספק נפשות להקל |
| לא תקרבו est-il un vrai לא תעשה ? | הרמב״ם : כן, ולוקין עליו | הרמב״ן בהשגותיו : לא | ש״ך ס״ק י : כרמב״ם — אך דוקא דרך חיבת ביאה |
| עובד כוכבים הבא על בת ישראל | הרמ״א, מן הרמב״ן : אינו בכלל | רבנו תם : אף אשת איש | ש״ך ס״ק י״ד : דוקא פנויה ; ואין כן דעת כל הפוסקים |
| מסירת המיוחד | רבי יוחנן : אף על פי שאינו חייב מיתה | ריש לקיש, והרמב״ם עמו : דוקא בחייב מיתה | ט״ז ס״ק ז : כריש לקיש — ומכל מקום ואין מורין להם כן לכתחלה |
| אחת שכבר נטמאה, כשתובעים אותה | הרשב״א, מפי המגיד משנה : אין מוסרין אותה | הדגול מרבבה, מן הירושלמי : משמע שמוסרין | פתחי תשובה ס״ק ט״ז מביא את שתיהן ומפנה לנודע ביהודה |
ארבע אותיות אנוס נותנות את ארבע שאלות הסימן, בסדר שהוא שואלן.
א — איזו עבירה · מן השלוש או משאר ?
נ — נוכחות · עשרה מישראל יידעו ?
ו — וכוונת האנס · להעבירו על דת או להנאתו ?
ס — סוג המצוה והשעה · לא תעשה או עשה ; שעה רגילה או גזרה ?
והתיבה עצמה היא סופו של הסימן : מי שעבר באונס נקרא אנוס, ופטור.
שלושה סעיפים, שלוש יוצאות מן הכלל, ארבעה מדדים. אם היא מן השלוש (א) ? ואם לאו : היידעו עשרה, מה רוצה האנס, איזו שעה, ואיזו מצוה (א) ? ואחר כך שני סעיפים מתרחקים מן הברירה : מה מותר לומר וללבוש שלא להגיע אליה (ב), ולהיכן מותר לברוח (ג).
שלושה דברים לזכור ביציאה. יש בסימן גבולות לחומרה כשם שיש בו תביעות — החומש, הספק לקולא, פטור האנוס. והמחלוקת היחידה שהוא מניח פתוחה בגוף לשונו היא במיוחד, והרמב״ם מצרף לה לשון המונעת לעשותה כלל. ואין דבר מזה עובר ממצב למצב בלא רב.